תניא אידך כה תברכו בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אלא אפילו בישיבה נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה רבי נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה ומשרת גופיה מנלן דכתיב לעמד לשרת.
א"ל רבא לרב נחמן מכדי יושב כזר דמי ומחיל עבודה אימא מה זר במיתה אף יושב במיתה אלמה תניא אבל ערל אונן יושב אינן במיתה אלא באזהרה.
הרי הוא אומר בכל המקום אשר אבא אליך וברכתיך - ונראה לר"י כהן שבירך ברכת כהנים בישיבה לא עשה ולא כלום הואיל ואיתקוש ברכה לשירות וגבי שירות אמר בפ"ב דזבחים (דף כג:) דיושב מחלל עבודה הילכך אף כאן צריך לחזור ולברך מעומד:
נצי"ב על הספרי
נפקא מינה לענין דיעבד דלמאן דאמר נפקא ליה מברכות וקללות אינו מעכב גם שם כמו בחליצה דבעבד ואמר למצוה אבל למאן דאמר דנפקא ליה משירות מעכב כמו שכתבו התוספות שם.
ויושב דכשר בבמה מנלן אמר קרא לעמוד לפני ה' לשרתו לפני ה' ולא לפני במה:
קרן אורה על מסכת סוטה ל"ח ב
גמרא רבי נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו מה משרת בעמידה כו'. משמע דהיקש גמור הוא ולא יצא ידי המצוה אם בירך בישיבה. כמו לה"ק דמעכב בו. וצריך לדקדק מ"ש דלא מקשינן ברכה לשירות לענין בעל מום. ואפי' שתוי יין לא ילפינן מדאיתקש למשרת. אלא מדאיתקש לנזיר. כדאיתא בתענית (כ"ו ע"ב) פ' בג' פרקים. וגם זה מדרבנן בעלמא. ואמאי לא מקשינן לגמרי למשרת כמו הכא לענין עמידה. וצ"ל דווקא לענין עמידה הוא דמקשינן למשרת, דכתיב לעמוד לשרת. אבל לשאר מילי לא מקשינן, דלאו עבודה היא. ובתענית שם כתבתי על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב דשתויי יין ילפינן מדאיתקש לעבודה. וזה דלא כמשמעות הש"ס בתענית שם. ועיין (או"ח סימן קכ"ח) מ"א ס"ק (נ"ד) [נ"ה]. וגם נחלקו הראשונים ז"ל בכהן שהמיר אי יכול לישא כפיו אחר ששב. וגם בזה דברי הרמב"ם ז"ל לחומרא, מדאיתקש למשרת.
ומשמע בשמעתין דיושב פסול אפי' בגבולין. וק"ק אמאי, הא בעבודה נמי יושב כשר בבמה. כדאיתא בריש פ' ב' דזבחים (ט"ז ע"א) לעמוד לשרת לפני ה' ולא בבמה. וכי עדיף נשיאת כפים בגבולין משירות בבמה. ואין לומר דלמקדש לא איצטריך הקישא. דבלא"ה אין ישיבה בעזרה כו'. דא"כ למה לי קרא למשרת בישיבה, תיפוק ליה דבלא"ה אין ישיבה. ועיין תוס' ז"ל שם בד"ה מיושב כו'. בסוף הדיבור שם. וצ"ל דבנ"כ דלאו עבודה היא לא מסתבר ליה לחלק בין מקדש לגבולין. ומ"מ קשה קצת אמאי קאמר אינו צריך, הא מגז"ש עדיף למילף דשמעינן נמי בגבולין.
והאחרונים ז"ל הביאו בשם הפר"ח דאבל ואונן נהי דלכתחלה לא ישאו את כפיהם. אבל אם עלו לא ירדו. משמע דמה"ת אונן נמי קיים המצוה ויוצאין בו. וקשה לי ע"ז מהא דפ"ב דזבחים (ט"ז ע"א) שם דיליף ר' ישמעאל פסול אונן בק"ו מפסול יושב שאוכל אם עבד חילל, כש"כ אונן. ולפי הנ"ל איכא למיפרך מה ליושב שכן פסול לנשיאת כפים. תאמר באונן שכשר לנשיאת כפים. ועיין במ"א שם סי' קכ"ח שכתב בשם הש"ך דאונן פסול מדאיתקש לעבודה. והוא ז"ל חלק עליו, דלאו לכל מילי איתקש לעבודה, אלא פסולו הוא משום דאינו שרוי בשמחה כמו אבל. ולפי זה אם קראו אותו צריך לעלות, כמו שכתוב שם לענין אבל דעובר בעשה. והדק"ל אמאי לא פריך מה ליושב שכן פסול לנשיאת כפים. ומחמת זה מוכרח קצת לומר דעמידה גופא לא מעכבא בנשיאת כפים, וצ"ע. שוב ראיתי בפר"ח שכ' באונן אם עלה ירד.
בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה:
תורת הקנאות על מסכת סוטה ל"ח ב
לשרתו ולברך בשמו מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה. והק' בק"א ליתכשיר יושב בנ"כ בגבולין דהא בעבודה נמי יושב כשר בבמה כדאיתא ברפ"ב דזבחים לעמוד לעמוד לשרת לפני ה' ולא בבמה כו' וצ"ל דבנ"כ דלאו עבודה היא לא מסתבר לחלק בין מקדש לגבולין כו' ע"ש. והנ"ל דמגופא דהך קרא מוכח דולברך בשמו דהוא גם בגבולין [כדהביא בק"א שם מקודם מהספרי זוטא בכ"מ אשר אזכיר את שמי אף בגבולין] אתקיש לשירות דבמקדש. מדכתיב הבדיל את שבט הלוי. והרי שירות בבמה כשר גם בזר כדאיתא התם בזבחים. ובמג"א ריש סי' קכ"ח פלפל באיסור לזר לישא כפיו יעו"ש. וצ"ע דיסתר זר לנ"כ מאותו ההקיש דהוק' ברכה לשירות. ואיסור שירות לזר מפורש בתורה. ואף דבע"מ כשר לנ"כ כדאיתא בתענית ריש דף כ"ז דאתקש לנזיר יעו"ש. הא כבר הביא בנוב"ק חא"ח סי' ה' מסמ"ג דלענין עמידה הכתוב בהך קרא היקש גמור הוא ברכה לשירות ע"ש. וכיון דבקרא דלשרתו ולברך בשמו דקאי אכהנים שהם משבט לוי שהוזכר בקרא וה"ל ככתיב כהנים בהדיא בהך קרא ונימא דהוקש גם נ"כ דגבולין לשירות דבמקדש לאיסור זרות כמו דמקשינן לענין עמידם אף דלא נקיש לחיוב מיתה דאינו אלא בד' עבודות עי' רמב"ם פ"ט מביאה מקדש ה' ט'. ועי' בגבורות ארי בתינית סוף דכ"ו וצ"ע.
אין ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקדש שנאמר (במדבר ו כג) ״כה תברכו את בני ישראל״. כך למדו מפי השמועה ממשה רבנו עליו השלום כה תברכו בעמידה. כה תברכו בנשיאת כפים. כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו פנים כנגד פנים. כה תברכו בקול רם. כה תברכו בשם המפרש. והוא שיהיה במקדש כמו שאמרנו:
(11) Wherever the priestly blessing is recited, it is recited only in the holy tongue, as [implied by Numbers 6:23]: "This is how you should bless the children of Israel."
We have learned the following [instructions] from the tradition [passed on] from Moses, our teacher, may he rest in peace:
"This is how you should bless" - while standing.
"This is how you should bless" - raising your hands.
"This is how you should bless" - in the holy tongue.
"This is how you should bless" - face to face.
"This is how you should bless" - in a loud voice.
"This is how you should bless" - mentioning [God's] explicit name; the latter [applying only] when one is in the Temple, as explained.
שו"ת זרע אמת, חלק ג' קכ"ח
אכן מדברי הרמב"ם נראה דפסק כת"ק ולא הזכיר הקישה דלשרתו לברך בשמו ואם כן לפי לדבריו אף בעמידה לא בעינן לה אלא לכתחילה כמו שער מילי.
העברה כיצד. כהן שהרג את הנפש אף על פי שעשה תשובה לא ישא את כפיו שנאמר (ישעיה א טו) ״ידיכם דמים מלאו״ וכתיב (ישעיה א טו) ״ובפרשכם כפיכם״ וגו׳. וכהן שעבד כוכבים בין באנס בין בשגגה אף על פי שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם שנאמר (מלכים ב כג ט) ״אך לא יעלו כהני הבמות״ וגו׳. וברכה כעבודה היא שנאמר (דברים י ח) ״לשרתו ולברך בשמו״. וכן כהן שהמיר לעכו״ם אף על פי שחזר בו אינו נושא את כפיו לעולם. ושאר העברות אין מונעין:
(3) Transgressions: What is implied? A priest who killed someone should never recite the priestly blessings, even if he repents, as [implied by Isaiah 1:15 which] states: "Your hands are full of blood," and states: "When you spread out your hands, I will hide My eyes from you."
A priest who served false gods, even if he was compelled to do so or did so inadvertently - though he has repented - may never recite the priestly blessing, as [can be inferred from II Kings 23:9, which] states: "However, the priests of the high places shall not ascend [to God's altar in Jerusalem]." [The recitation of the priestly] blessings is equated to service [in the Temple], as [Deuteronomy 10:8] states: "to serve Him and to bless in His name."
Similarly, a priest who converted to the worship of false gods - even though he repents - may never recite the priestly blessing. Other transgressions do not prevent [a priest from blessing the people].
ורב הונא אמר אפילו לאחד אומר כהנים שאינו קורא אלא השבט שלא תאמר אי איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכנו אמר הקדוש ברוך הוא ומי מברכך לא אני מברכך שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.
שו"ת שבות יעקב חלק ב' א'
מכהן אחד חרד וירא את ה' שהוא זקן ושבע ימים קרוב לשמונים ומכח חולשת זקנו אינו יכול לעמוד כשנושא כפיו אי יכול לישא כפיו כשהוא יושב או סמוך או לא.
תשובה לכאורה נראה דלא ישא כפיו דהלא גרסינן בש"ס דסוטה דף ל"ח ע"א ת"ר כה תברכו בלשון הקודש תניא אידך כה תברכו בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אלא אפי' בישיבה נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך מה להלן בעמידה אף כאן בעמיד' ר' נתן אומר אין צריך הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו מה משרת בעמיד' אף מברך בעמידה ומשרת גופיה מנ"ל דכתיב לעמוד ולשרת ע"כ ובאמת צ"ע דלמה איצטריך הש"ס להביא האי פסוקא דפרשת שופטים דהלא בהאי פסוקא דפ' עקב גופא כתיב לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו ובזית רענן פרש' עקב תירץ על זה וז"ל וי"ל דהוי אמינא דוקא לפני ה' כשמשמש לפני ולפנים צריך עמידה אבל במזבח בחוץ לא לכך יליף מלעמוד ולשרת עכ"ל וצ"ע לפ"ז בש"ס דזבחים דף כ"ג ע"ב דיושב מחלל עבודה מדהכתוב שינה בפרשת שופטים דכתיב העומדים שם לפני ה' ומאי מייתי מהתם הא כתיב לפני ה' משמע דוקא לפני ולפנים ולמה לא מייתי האי קרא דפרשת עקב ויש ליישב בדוחק ודו"ק ועיקר הקושיא של בעל זית רענן מעיקרא לא קשה מידי דהאי לעמוד לפני ה' דפ' עקב קאי אלפניו דכתיב לשאת את ארון ברית ה' דהיינו בכתף על זה קאמר לעמוד לפני ה' דהיינו שישאו את הארון שפנים יהיו מלפנים ולא דרך אחוריו וה"ט דהרמב"ם (פ"ג) [פ"ב] מה' כלי מקדש ודו"ק וכתבו תוספות שם בד"ה הרי הוא אומר וז"ל ונראה לר"י כהן שבירך ברכת כהנים בישיבה לא עשה ולא כלום הואיל ואיתקש ברכה לשירו' וגבי שירות אמר בפ"ב דזבחים דיושב מחלל עבודה הלכך אף כאן צריך לחזור ולברך מעומד עכ"ל התוספות ולפ"ז היה נראה דאין נשיאות כפים כלל במיושב כי אם מעומד כמו בעבודה אפילו הוא אנוס מחמת זקנה או חולה שאין בו כח לעמוד דאפשר להתקיים ע"י אחרים איברא כד מעיינן שפיר בדברי הפוסקים לא נראה כן וז"ל הרמב"ם פי"ד מה' תפלה דין י"א כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו ע"ה כה תברכו בעמידה (כ"ה) [כה] תברכו בנשיאת כפים כה תברכו בלשון הקודש וכו' וכה תברכו בשם המפורש והוא שיהא במקדש כמו שאמרנו עכ"ל הרי דנראה מדבריו דפסק כת"ק דרבי נתן ובפ' ט"ו מה' תפלה דין ג' כתב וז"ל וכהן שהחליף דתו בין באונס בין בשגגה אע"פ שעשה תשובה אינו נושא כפיו לעולם שנאמ' לא יעלו כהני (במות) [הבמות] וברכה כעבוד' עכ"ל וכיון דהרמב"ם פסק כר' נתן דאיתקש ברכה לעבודה א"כ אין צריך תו ללימוד דכה תברכו ואיך מזכה שטרו לבי תרי ותמיהא גדולה לכאורה דכל נושאי כליו של הרמב"ם לא הרגישו עליו בקושיא זו וכל האחרונים סתמו דבריהם ונ"ל פשוט ליישב דבריו בענין זה דהרמב"ם ס"ל דהא דאיתקש ברכה לשרות אסמכתא בעלמא היא ומוצ' דבריו הם מסוגיא דש"ס דתענית דף כ"ו ע"ב דאיתא שם דכ"ע מיהת שיכור אסור בנשיאת כפים מנא הני מילי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרש' נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין מתקיף ליה אבוה דר' זירא ואמרי לה אושעיא בר זבדא אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן מברך אסור בחרצן אמר ר' יצחק אמר קרא לשרתו ולברך בשמו מה משרת מותר בחרצן אף כהן מברך מותר בחרצן אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר ומה חזית דמקשת לקול' אקיש לחומרא אסמכת' נינהו מדרבנן ולקול' ע"כ מזה למד הרמב"ם דהאי הקישא אסמכת' בעלמא הוא ולהכי בפי"ד מה' תפילה שכתב הדין לישא כפיו במקדש בשם המפורש ושם משום כבוד השם רוצה לאסור בדעבד בישיבה אפילו מי שאינו יכול לעמוד מחמת אונס מש"ה אסמכהו אכה תברכו וכה עיכובא היא כמ"ש תו' בסוטה שם ד"ה ורבי יהודה אומר ע"ש אבל בגבולין אין לאסור בעמידה מהאי הקישא כיון דהוא אסמכתא בעלמא ולקולא אם לא שפשע במזיד ונשא כפיו מיושב והיה יכול לעמוד דאז מצד הסברא יש לאסור מכח האי אסמכת' ולהכי בפט"ו מה' תפלה גבי (הימר) [המיר] לעבוד ככבים או שתוי וכה"ג שמצד הסברא יש לפסול אותו דברכה כעבודה ומה"ט כשחשיב הרמב"ם ששה דברים הפוסלים בנשיאת כפים לא חשיב ערל שמתו אחיו מחמת מילה וכן בעלי מומין שאין מסתכלין בהם וכן הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהו' עומד וכן החולה כמו דקחשיב הרמב"ם פ"ז מה' עבודה דין י"ב לענין מומי כהנים לעבודה אף ע"ג דאיתקש לעבודה אלא ודאי דלא בכל ענין איתקש כיון דאסמכתא בעלמא הוא אלא היכא דמצד הסברא יש למנוע מלישא כפיו משא"כ באנוס שלא בעבירה כלל רק מחמת זקנה או חולה ובעובד כוכבים באונס או בשגגה דפסיל משום דהוי ליה ליהרג ואל יעבור וע"פ זה מיושב מה שמקשה הט"ז בסי' קכ"ח ס"ק כ"ז על הא דפסק שם דהטעם שמום פוסל בו משום שהעם מסתכלין בו ואם דש בעירו מותר תיפוק ליה דיהי' פסול משום דאיתקוש לעבוד' ע"ש אשתמטי' ליה סוגיא זו דתענית דאיתקש לנזיר לקולא דבעל מו' מותר כיון דאין לאסור מצד הסברא אם לא שהעם מסתכלין בו דאז יש לאסור מצד הסברא גם המ"א שם בס"ק צ"ד הבין דדוק' לקולא מקשינן ברכ' לשירות דמותר בחרצן ולא דק דהרי להדיא מבואר מדברי הרמב"ם פט"ו דאף להחמיר מקשינן ברכה לשירות אלא דעיקר כמ"ש דכיון דאסמכתא בעלמ' אין לאסור אלא היכא שמצד הסברא יש לאסור מה שאינו כן באוכל חרצן או בעל מום דלא קעביד מידי כל זה נ"ל ברור לדעת הרמב"ם וקצת ראיה לזה מהא דאית' שם בסוטה דף ל"ח ע"ב לענין המתברכים בעם שאחורי הכהנים שאינם בכלל ברכה היכי דאניסי מותר ה"ה לענין המברך אם הוא זקן או חולה שאינו יכול לעמוד יושב ומברך דהולכין להקל כיון שהוא רק אסמכתא ומדרבנן להקל שומעין ואל יתמה המתמה לומר איך אשמע להקל דבר דלא נראה בהדיא בדברי אחד מן הראשוני' והאחרוני' זה אינו דהא מלשון הט"ז שם סס"ק כ"ז משמע קצת כן שכתב וז"ל כגון יושב שיכול לעמוד עכ"ל משמע הא אין יכול לעמוד כגון זקן או חולה (פודגר"א) [פודגרא] וכה"ג מודה וכן מבואר לענין תפלת י"ח כמבואר בסימן צ"ד בא"ח אף דתפל' היא במקום עבודה דקרבנות ומ"מ אם אפשר לו לעמוד על ידי סמיכה ודאי דעדיף מיושב גמור ועיין בח"מ סימן י"ז ובאורח חיים סימן קמ"א ובמ"א שם ס"ק ב' אבל לבטלו מנשיא' כפים לגמרי חלילה דהוא חומרא דאתי לידי קולא לבטלו מנשיאת כפים דעובר בשלש עשה לכן נ"ל פשוט דנושא כפיו בסמיכה או מיושב אם אי אפשר בענין אחר ואף ע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר מיעקב כדכתיב ויתחזק ישראל וישב על המטה וגומר לברך את בניו ואין דנין אפשר משאי אפשר ויש' ברכה מאת ה' כנ"ל הק' יעקב.
ואמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה כה תברכו אמור להם ושמו את שמי.
צוה (א) הקב״ה את הכהני׳ שיברכו את ישראל כאשר יאמרו להם לברכם דכתיב בפרשת נשא דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם ומתרגם אונקלוס כד תימרון להון וכן מוכיח בירושלמי [בפרק אין עומדין] שאינו עובר בעשה אלא אם כן מזהירין אותו דקאמר רבי שמעון בן פזי הוה תשיש וקאי אחורי עמודי רבי אליעזר נפיק לבראי פיר׳ כשהיו חלשים היו נסתרי׳ מאחורי העמודים או יוצאים לחוץ שלא יאמרו להם לברכם מפני שאז לא היו עוברים ודרשינן בפרק אלו נאמרים (סוטה דף ל״ח) מקראי שצריך לברכם בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאות כפים ובקול רם פנים כנגד פנים בשם המפורש במקדש סימן לע״ן קפ״ש שנלמד ברכה זו מאלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ששם היה בלשון הקודש ובעמידה ובקול רם וכתיב וישא אהרן את ידיו הרי נשיאות כפים ופנים כנגד פנים מאמור להם כאדם שאומר לחבירו וכמה דרשות נפקא לן מאמור להם וכן דרשינן [שם] מיניה לפנים דלשנים קורא כהנים ולאחד אינו קורא ושם המפורש נפקא לן [שם] מושמו את שמי המיוחד לי יכול אף בגבולין נאמר כאן ושמו את שמי ונאמר להלן לשום את שמי שם מה להלן בבית הבחירה אף כאן כך ור׳ נתן נפקא לי׳ עמידה מדכתיב לעמוד לשרת ולברך בשמו הקיש מברך למשרת לענין עמידה ודווקא לענין עמידה הוקשו אבל לא לפסול בעל מום ומשומד שעשה תשובה כמו שאפרש בסוף המצוה וגרסינן נמי התם במסכת תענית בפ׳ בשלשה פרקים (תענית דף כ״ו) שיכור....
לא ישמשו במקדש בירושלים. בספר הזהיר כתוב כהן שהמיר דתו לא ישא את כפיו ולא יקרא ראשון דכתיב וקדשתו והוא אחליה לקדושתיה ועבדו ליה רבנן מעלה מפני דרכי שלום והאי כיון דאידחי אידחי כדתנן הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים ורש"י פירש דכשר וזה לשונו הרי אלו כבעלי מומין כו' מהכא נפקא לן דכהן שהמיר דתו וחזר בתשובה כשר לדוכן שהרי לא מצינו כהן בעל מום שיהא פסול לדוכן אלא אם היה לו מום בידיו כדאמרינן במגילה (דף כד:) מפני שהעם מסתכלין בו ותו הא דקתני לא ישמשו במקדש בירושלים ולהכי איצטריך בירושלים לאשמועינן דבנוב וגבעון היו מותרין לשמש כל שכן בזמן הזה שאין שירות ואין מקדש דודאי כשר לדוכן ולקרות בתורה תחילה ותו אמרינן (תענית דף כז.) אי מה משרת בעל מום לא אף מברך בעל מום לא ת"ל לעמוד לשרת לעמידה הקשתיו ולא לדבר אחר עד כאן לשונו:
(א) להרב הנ"ל
(ב) ועל דבר הכהן שידיו מרתתות ואינו יכול להגביה ידיו, אם יכול לישא כפיו בלא נשיאת כפים. הנה מתחילה אני אומר אם מנהג מקומו שהכהנים אינם מכניסים ידיהם תחת הטלית. א"כ בלא"ה אי אפשר לו לברך ב"כ בלי נשיאת כפים שא"כ היה העם מסתכלים בו על השינוי הזה שכל הכהנים נושאים כפיהם וזה אינו נושא כפיו. דאלת"ה כהן שיש בידיו מומין למה לא יעלה לדוכן ואם משום שמסתכלין בו לא ישא כפיו למעלה. אלא ודאי שגם על שינוי הזה יסתכלו. ומזה ממילא נדחה סברא שכתב מעלתו שיעשה סמוכים ויוקשרו בכובע שבראשו ובהם יכניס ידיו שיהיו נשואות למעלה, שהרי אין לך שינוי גדול מזה ויסתכלו בו. ואם יאמר שיכניס ידיו למטה מהטלית ויכסה ידיו בטליתו זה אינו שאם כל הכהנים נושאים ידיהם מחוץ לטלית וזה יכסם בטליתו ג"כ יסתכלו על השינוי הזה. וכמבואר בארח סי' קכ"ח במג"א ס"ק מ"ה. ועכשיו נדבר בגוף הדין אף אם מנהג המקום לשלשל טליתיהם שאז אין חשש שיסתכלו. וכמבואר באו"ח שם. מ"מ נלע"ד שנשיאת כפים אפילו דיעבד היכא דאי אפשר ג"כ מעכב הדוכן וכשם שהעמידה מעכב אפילו בדיעבד כך נשיאת כפים. ובעל שבות יעקב חלק ב' סי' א' שגה בזה והיה סבור שהיקש דאיתקש ברכת כהנים לעבודה הוא רק אסמכתא גם לענין עמידה. ולא כן הוא דלענין עמידה היקש גמור הוא. וכן מבואר בסמ"ג מ"ע מצוה כ'. וז"ל הסמ"ג ור' נתן נפקא ליה עמידה מדכתיב לעמוד ולשרת ולברך בשמו מקיש מברך למשרת לענין עמידה ודוקא לענין עמידה הוקשו אבל לא לפסול בעלי מום כו'. וגרסינן נמי התם במסכת תענית כו'. ומתרץ אסמכתא דרבנן היא ולקולא. משמע דאין זה היקש גמור אלא לענין עמידה הכתובה במקרא עכ"ל הסמ"ג. הרי דלענין עמידה היקש גמור הוא. וכן כתבו התוספות בסוף מנחות דף ק"ט ע"א בד"ה לא ישמשו במקדש כו' וז"ל שם בסוף הדיבור ותו אמרינן אי מה משרת בעל מום לא אף מברך בעל מום לא ת"ל לעמוד ולשרת לעמידה הקשיתיו ולא לדבר אחר עכ"ל התוס'. והשבות יעקב נעלם ממנו כל זה והיה סבור שכל עיקר היקש הזה הוא רק אסמכתא:
(ג) ומעתה הדבר פשוט שגם נשיאת כפים מעכב בדיעבד שהרי כחדא כללינהו הרמב"ם והש"ע. וז"ל הרמב"ם פי"ד מהלכות תפלה הלכה י"א כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו ע"ה כה תברכו בעמידה כה אברכו בנשיאת כפים כה תברכו בלה"ק כה תברכו פנים נגד פנים כו' כה תברכו בשם המפורש והוא שיהיה במקדש עכ"ל הרמב"ם. וגם כאן שגה בעל שבות יעקב שגיאה רבה שהיה סבור שמה שסיים הרמב"ם והוא שהיה במקדש קאי אכולהו מילי שזכר הרמב"ם. אבל זה פשוט שזה קאי רק אדסמיך ליה כה תברכו בשם המפורש על זה התנה והוא שיהיה במקדש ודבר זה פשוט בסוגיא דסוטה דף ל"ח ע"א. ולכאורה באמת הדבר צריך טעם דבשלמא עמידה מעכב אפילו דיעבד מהיקשא דעבודה. אבל נשיאת כפים למה יעכב בדיעבד הרי לשאר דברים היקשא דעבודה אסמכתא הוא. י"ל משום דהלכה כת"ק דיליף ג"כ בג"ש נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ואף דקשיא ליה לר' יונתן אי מאי להלן כה"ג ור"ח ועבודת צבור ומתוך כך יליף ר"י בהיקשא ע"ש מ"מ לא שבקינן דברי הת"ק דלא השגיח בקושיא זו. ועוד דע"כ לא אמרינן דהיקשא דברכה לשירות הוא אסמכתא אלא לדבר חדש. אבל נשיאת כפים דילפינן לה בג"ש רק שקשה קושיית ר' יונתן דלמא דוקא כה"ג בעבודת ר"ח. שוב מהני היקשא למילף שנוהג כל הימים. ועכ"פ דבר פשוט אצלי שנשיאת כפים עיכובא הוא והלכה למשה מסיני כמו שכתב הרמב"ם כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו כו'. ומעתה כיון שמעכב אף בדיעבד ג"כ איפשטא ספיקא דמעלתו אם מהני נשיאת כפים ע"י סמיכה. והנה גם בזה שגה השבות יעקב שהתיר עמידה ע"י סמיכה. וכל זה לפי טעותו שהיה סבור שאינו אלא מצוה לכתחלה ודימה הדבר הזה לעמידה ע"י סמיכה של העדים ובעלי דינים. ואמנם גם בעמידה דעדים שהתיר רמ"א בח"מ ע"י סמיכה השיג המג"א בסי' קמ"א ס"ק ב'. אלא דאפילו לדעת הרמ"א היינו בעדים דוקא שהעמידה אינה מעכבת בדיעבד. וכמו שכתבו התוספות במסכת זבחיה דף ט"ז ע"א ד"ה מה ליושב ע"ש ולכך מקילינן בסמיכה ועיין במג"א שם. אבל בדוכן שמעכב בדיעבד גם סמיכה אסורה. ועוד כיון דלענין עמידה ודאי לאו אסמכתא הוא היקשא דעבודה א"כ הרי בעבודה גם ע"י סמיכה אסור שהרי אמרינן בזבחים דף י"ט ע"ב מאי בינייהו אמר אביי עמידה מן הצד איכא בינייהו. וא"כ לת"ק לא שמה עמידה והיינו ע"י סמיכה. והרי הרמב"ם בפ"ה מביאת מקדש הלכה י"ז פסק כת"ק וא"כ הה"ד לענין ברכת כהנים. וכיון דגם נשיאת כפים היא בעמידה שמעכב אפילו דיעבד ג"כ לא מהני סמיכה. ועוד כיון דילפינן מן וישא אהרן את ידיו משמע הוא נושא ידיו וכאן אין הוא נושא הידים רק הסמוכים שבראשו:
אין מברכין. אפי' בדיעבד לא יצא [כ"ה]:
(21) 21. If these qualifications aren't fulfilled they did not fulfill there obligation (of Birchat Cohanim. Presumably they have to repeat it because otherwise they will have violated a positive commandment.) [Kenneset Hagedolah]
פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכ"ח:כ"א
אין. עיין מ"א. ובר"מ פרק י"ד מהלכות תפלה הלכה י"א משמע דמן התורה הוא, מפי השמועה כה תברכו בעמידה ובנשיאות כפים ובקול רם ובלשון הקודש ופנים נגד פנים. ועיין סעיף כ"ד ובט"ז אות כ'. ומשמע דהני כולהו מעכבים, וכהן שנקטעה ידיו אין נושא כפיו, ועיין פרי חדש [אות יד] כתב כן דכולהו לעיכובא:
אין מברכין אלא בלשון הקודש ובעמידה ובקול רם ובנשיאת כפים ואפילו בדיעבד לא יצאו אם שינו באחת מאלה. בלשון הקודש שנאמר כה תברכו עד שיאמרו בלשון הזה. בעמידה שנאמר לשרתו ולברך בשמו מה שירות מעומד שנאמר לעמוד לשרת אף ברכה מעומד. אבל הצבור רשאין לישב רק שיהיה פניהם נגד פני הכהנים שנאמר אמור להם כאדם האומר לחבירו שמדבר עמו פנים אל פנים (אבל בדיעבד אין זה מעכב שהרי עיר שכולה כהנים כולם עולים לדוכן אע"פ שאין מברכין כאדם האומר לחברו פנים כנגד פנים כמו שיתבאר). בקול רם שנאמר אמור להם כאדם האומר לחברו שאומר לו בקול כדי שישמע אף כאן אין אומרים הברכה בינם לבין עצמם בלחש אלא עד שישמעו כל העם אשר ישנו פה ולכתחלה צריך לומר במעולה שבקולות לא גדול ולא קטן אלא בינוני:
ובעמידה - היינו שיהא הכהנים בעמידה אבל הצבור רשאין לישב רק שיהיו פנים כנגד פנים [מ"א] והמנהג שהכל עומדין וכן משמע במאירי סוטה פ"ז ומגילה פ"ג וכן משמע באשכול הלכות ברכת כהנים דכתב שהכל צריכין לעמוד לפניהם באימה ובכובד ראש. וכהן שהוא חלוש ואינו יכול לעמוד אלא ע"י סמיכה לא ישא כפיו דהוא כישיבה [אחרונים]:
שו"ת שבט הלוי חלק י' כ"ח
ב"ה, י"ח שבט תש"ס לפ"ק
כבוד ידידנו הה"ג החשוב בתו"י ר' זאב מאיר פאטשינו שליט"א רב חפץ חיים יצ"ו.
אחדשה"ט וש"ת באהבה.
יקרתו קבלתי ואשיב בקיצור לדינא, אודות כהן זקן בעל בשר, שאינו יכול לעמוד כשהוא נושא כפיו וצריך לסמוך סמיכה מלאה, וגם אז אינו יכול לעמוד בשורה עם הכהנים וכו'.
להלכה אין שום ספק דכהן כזה אינו נושא כפיו דעמידה מעכב כמבואר היטב בתשובת נוב"ק או"ח סי' ה', ובפנים מאירות ח"ב סי' קפ"ו ובכנה"ג ועוד, ומזה פסקו של המ"ב סי' קכ"ח ס"ק נ', והשבות יעקב ח"ב דרצה להקל בזה נדחה לגמרי באין ספק....
שולחן הטהור קכ"ח:ט"ו
כהן זקן ושבע ימים ואינו יכול לעמוד ולא לישא כפיו ולא קו"ר, יסמכו אותו אנשים שיעמדו ויסמכו ידיו כמו שעשה אהרן וחור למשה רבינו, ויברך את ישראל לפי כחו, וקול רם אינו מעכב:
שו"ת משאת בנימין חלק א' ב'
ולדינא נראה דבזקן שאינו יכול לעמוד על רגליו נהי לשיטת התוספות דדומה לשירות ומוכרח לחזור ולברך אם בירך בישיבה וכן לדעתי לומר בכוונת רבינו הרמב”ם וכנ”ל, מכל מקום נראה דבנידון דידן דאין לנו כהן אחר אזי לכו”ע יכול לברך בישיבה דהא התוספות מדייק ואמר כיון דאפשר להתקיים באחרים עיי”ש ע”כ באם כעובדא שלפנינו שאין לנו כהן אחר כיון דיש מצוה על ישראל לקבל הברכות מכהן על כן טוב שיברך כהן זקן שאינו יכול לעמוד דכל הדין דמוכרח לחזור ולברך הוא רק באם יכול לברך בעמידה והוא ישב בעת הברכה מה שאין כן אם אינו יכול לעמוד כלל.
אמר רב הונא זבלגן לא ישא את כפיו והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה ההוא דש בעירו הוה תניא נמי הכי זבלגן לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר.
שו"ת ישא יוסף & Dayan Fischer
Q: Can he do birchas kohanim if he is only able to stand while saying the words?
A: Yes. Proof: Mishnah Berurah says if he can't hold his hands up the whole time it suffices to just hold them up while saying the words
ובנשיאת כפים - ומי שידיו מרתתין ואינו יכול להגביה ידיו אינו נושא כפיו ואפילו בדעבד מעכב ואפילו אם יעשה סמוכין שיהיו קשורין בכובע שבראשו ויכניס בהם ידיו שיהיו נשואות למעלה לא מהני דהוי ע"י סמיכה ואנן בעינן שישאו ידיהם ממש [נו"ב ומגן גבורים והובא בשע"ת] אך אם אפשר לו להגביהם לשעה מועטת יגביה בשעת אמירתו יברכך ויניח בשעת הניגון בין תיבה לתיבה ויחזור ויגביה בשעת אמירת התיבה וכמו שכתב בתשובת כתב סופר סימן י"ג ע"ש:
כתב השב"י ח"ב סי' א' דכהן זקן ושבע ימים ומכח חולשת זקנתו אינו יכול לעמוד כשנושא כפיו אם יוכל לסמוך מה טוב וא"ל ישא כפיו מיושב דאין לבטלו מנשאות כפים דעובר בג' עשין דזהו חומרא דאתי לידי קולא יעו"ש אבל הי"א בהגה"ט דחה דבריו וכתב דעדיף טפי לעבור בג' עשין בשב ואל תעשה ולא יעבור לא תשא בקום עשה שהרי כל הני לעיכובא נינהו כמ"ש הכנה"ג יעו"ש וכן בפנים מאירות ח"ב סי' קפ"ו ונוב"י חא"ח סי' ה' השיגו בזה על השבו"י יעו"ש וכ"כ הברכ"י בשיו"ב אות א' דכל הני לעיכובא ודלא כהשב"י וכ"כ הי"א וכן עיקר עכ"ד, וכ"נ דעת המאמ"ר אות כ"ב (ומה שהקשה שם המאמ"ר על הי"א שכתב דעדיף טפי לעבור בג' עשה וכו' דהא עבירה אין כאן זה גרם לו לפי שלא ראה דברי הי"א בשורשן כ"א מ"ש בבאה"ט דהא בהדיא כתב הי"א דלפי דעת השב"י קאמר אבל לאו איהו ס"ל הכי כיעו"ש וזהו תימה שמקשים על החכמים קודם שרואים הדברים בשורשן) ש"ץ דקמ"ד ע"ד, בי"מ אות ל"ו, וכתב שם הנוב"י דאפי' עמידה ע"י סמיכה לא מהני יעו"ש, והב"ד שע"ת אות כ"ה, וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות כ"ב ובמש"ז ססי' קכ"ח דמי שא"א לו לעמוד כ"א ע"י סמיכה ממש אסור לו לעלות ואם עלה ירד יעו"ש. וא"כ מי שאינו יכול לעמוד לעשות נ"כ יש לו לצאת מבהכ"נ בשעת ב"כ כמ"ש באות הקודם בשם העו"ת או ישא כפיו בלא ברכת אקב"ו אלא ישמע מאחרים ויתכוין לצאת אם אפשר לו כמש"ל אות ע"ח, ועיין עוד לעיל אות ע"ח:
שו"ת שבט הלוי חלק י' כ"ח
...ומש"כ כבודו דאולי להורות לו לעלות ולא לברך ברכת אשר קדשנו וכו' רק יברכך, יאר, ישא. בזה לא תיקן כלום, דהאיסור לברך ברכת כהנים שלא בעמידה אינו על ברכת המצות אלא על ברכת כהנים, דהיינו יברכך וכו', וממילא נדחה גם שאר העצות שהציע כבודו נ"י, ויגיד כב' להנ"ל ההלכה כמות שהיא, ואם אינו מקבל או ברור לו שלא יקבל, יצא כב' ידי חובתו במה שהוכיח את הנ"ל, וירגיש הנ"ל עכ"פ שעושה שלא כדין.
הרני דוש"ת באהבה ומברך בלונ"ח, מצפה לישועת ה'.
See ratz katzvi for 3 last snifim lehakel
תא שמע גדול כבוד הבריות שדוחה [את] לא תעשה שבתורה ואמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳ תרגמה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור אחיכו עליה לאו דלא תסור דאורייתא היא אמר רב כהנא גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עליה כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור ומשום כבודו שרו רבנן.
הלכות תפילה וברכת כוהנים. יש בכללן שתי מצוות עשה: (א) לעבוד את ה' בתפילה בכל יום; (ב) לברך כוהנים את ישראל בכל יום.
(4) LAWS CONCERNING PRAYERS AND THE PRIESTLY BENEDICTION.
These are comprised in two affirmative precepts; first, to serve the Eternal daily by prayer; secondly, that priests shall bless Israel daily.
אין ישיבה בעזרה - תימה דאמר בפ"ב דזבחים (דף טז.) ומה יושב שאוכל אם עבד חילל וכו' והיכי אכיל והא אין ישיבה בעזרה וי"ל שאוכל בקדשים קלים הנאכלין בכל העיר אי נמי אור"י בר אברהם דאף על גב דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הנ"מ לדברים דלאו צורך עבודה אבל אכילה צורך עבודה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים מישרא שרי ואתי שפיר נמי הא דפריך בפרק שני דזבחים (דף יט:) גבי קידוש ידים ורגלים מן הכיור דפריך וליתיב מיתב אע"ג דבעזרה הוה צורך עבודה שרי אבל פייס דהכא לא חשיב צורך עבודה דאפשר בלא פייס אי נמי י"ל היינו טעמא דמותר לישב ולאכול קדשים דבאכילת קדשים כתיב בהו למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב אבל אין לתרץ דמותר לאכול מיושב בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש שהן כעזרה לאכילת קדשי קדשים דהתורה ריבתה חצרות הרבה ולישב שם מותר כמו שאינן חשובין כעזרה להתחייב עליהם משום טומאה כדאיתא באיזהו מקומן (זבחים דף נו.) דהא בשמעתין משמע דלישב נמי הוי כעזרה עצמה ואסור לישב בה:
Review questions can be found here.