06 - Looking at the Kohanim

Hilchos Birchas Kohanim - Rabbi Aryeh Lebowitz

תניא אידך כה תברכו פנים כנגד פנים אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף תלמוד לומר אמור להם כאדם האומר לחבירו.

Sotah 38a:13

It is taught in another baraita: “So you shall bless,” means that the priests must recite the Priestly Benediction face-to-face with the congregation. Do you say that the Benediction must be recited face-to-face, or perhaps it is only recited with the faces of the priests facing the back of the necks of the congregation? The verse states: “You shall say to them,” face-to-face, like a person who is talking to another.

R' [Herschel] Schachter

Doesn't cover his face during ברכת כהנים, on the contrary, he דוקא looks directly at them. He says that "proper דרך ארץ dictates" that if they are blessing to you you should look at them.

חגיגה ט״ז א:י״ד

דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה׳ בנשיא דכתיב ונתת מהודך עליו המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש.

Chagigah 16a:14

Rabbi Yehuda, son of Rabbi Naḥmani, the disseminator of Reish Lakish, interpreted a verse homiletically: Whoever looks at the following three things, his eyes will grow dim: One who looks at a rainbow, at a Nasi, and at the priests. He explains: At a rainbow, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud on the day of rain, so was the appearance of the brightness round about, this was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). At a Nasi, as it is written: “And you shall put of your splendor upon him” (Numbers 27:20), which indicates that the splendor of the Divine Presence rested upon Moses, who was the Nasi of Israel. The third item, looking at priests, is referring to one who looks at the priests when the Temple is standing, as they would stand on their platform and bless Israel with the ineffable name, at which point the Divine Presence would rest above the joints of their fingers.

חידושי אגדות על חגיגה ט״ז א:י״ג

כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות כו'. מקרא לא מייתי אלא דבג' דברים איכא דמות וזיו שכינה והיה קבלה בידו דעיניו כהות במסתכל בהם והא ודאי במסתכל בשכינה ממש א"א להיות חי כמ"ש כי לא יראני האדם וחי אבל הכא במסתכל בדמות וזיו של שכינה קאמר גם שאינו מת מ"מ עונשו שעיניו כהות שהוא דמות מיתה כמ"ש ג' חשובין כמת סומא כו':

Chidushei Agadot on Chagigah 16a:13

...

מגילה כ״ד ב:ח׳

מתני׳ כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו.

Megillah 24b:8

MISHNA: A priest who has blemishes on his hands may not lift his hands to recite the Priestly Benediction. Because of his blemish, people will look at his hands, and it is prohibited to look at the hands of the priests during the Priestly Benediction. Rabbi Yehuda says: Even one whose hands were colored with satis, a blue dye, may not lift his hands to recite the Priestly Benediction because the congregation will look at him.

תלמוד ירושלמי מגילה ד׳:ח׳:ב׳

רב חונה מעבר זלדקן והא תני אם היה דש בעירו מותר אמר רבי מנא רגליה [הוי] סגין בגין שלא יהו אומרין ראינו קטן נושא את כפיו.

Jerusalem Talmud Megillah 4:8:2

HALAKHAH: It was stated, in his face. But was it not stated, if he was known in his town he is permitted? As the following: The finger of Rebbi Naftali was bent. He came and asked Rebbi Mana, who said to him, since you are known in your town it is permitted. Rav Ḥuna disqualified one with sparse facial hair. But was it not stated, if he was known in his town he is permitted? Rebbi Mana said, it was a crowded holiday; so they should not say, we saw a minor lifting his hands. Rebbi Yose said, this implies that one is forbidden to look at the Cohanim at the moment when they are blessing Israel. Rebbi Ḥaggai, when they said, one does not look, was it not because of inattention? By Moses, I shall look and my attention will not be diverted.

תלמוד ירושלמי מגילה ד׳:ח׳

משנה כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו הלכה תני ובפניו והא תני אם היה דש בעירו מותר רבי נפתלי הוות אצבעתיה עקימה אתא שאיל לרבי מנא אמר ליה מכיון שאתה דש בעירך מותר רב חונה מעבר זלדקן והא תני אם היה דש בעירו מותר אמר רבי מנא רגליה [הוי] סגין בגין שלא יהו אומרין ראינו קטן נושא את כפיו אמר רבי יוסה זאת אומרת שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהן מברכין את ישראל אמר רבי חגיי כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע דעת משה דאנא מסתכלנא ולא מסעה דעתי.

Jerusalem Talmud Megillah 4:8

MISHNAH: A Cohen whose hands are defective shall not lift his hands. Rebbi Jehudah says, also a person whose hands are colored by woad hall not lift his hands since people look at him. HALAKHAH: It was stated, in his face. But was it not stated, if he was known in his town he is permitted? As the following: The finger of Rebbi Naftali was bent. He came and asked Rebbi Mana, who said to him, since you are known in your town it is permitted. Rav Ḥuna disqualified one with sparse facial hair. But was it not stated, if he was known in his town he is permitted? Rebbi Mana said, it was a crowded holiday; so they should not say, we saw a minor lifting his hands. Rebbi Yose said, this implies that one is forbidden to look at the Cohanim at the moment when they are blessing Israel. Rebbi Ḥaggai, when they said, one does not look, was it not because of inattention? By Moses, I shall look and my attention will not be diverted.

שו"ת דבר אברהם חלק א' ל"א:ב'
ובעיקר הדבר נ"ל ראיה ברורה דיש מצוה על ישראל להתברך מירושלמי מגילה (פ"ד הלכה ח') מובא בתוס' חגיגה (דף ט"ז ע"א ד"ה בכהנים) דאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין את העם משום היסח הדעת, ואם נימא דאין שום מצוה על ישראל להתברך מאי איכפת לן בהיסח הדעת דידהו, אע"כ דעל ישראל נמי איכא מצוה להתברך ר"ל לכוון לקבל את הברכה בשעה שהכהנים מברכים כמש"כ ולהכי חיישינן להיסח דעתם ואע"ג דרש"י במגילה (דף כ"ד) במתני' דכהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו כתב משום שמסתכלין בו ואמרינן בחגיגה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות ולא הביא טעמא דירושלמי וכבר עמדו ע"ז התוס' בחגיגה שם, מ"מ נראה פשוט דס"ל נמי טעמא דהיסח הדעת דהאיך יחלוק אירושלמי ועיי' בטו"א שם שיישב דברי רש"י ז"ל דמוקים מתני' במקדש דאיכא טעמא דעיניו כהות ונ"מ אפילו בציבור שכולם זריזים ות"ח דלא מסחו דעתייהו כדאמר ר' חגי התם בירושלמי מ"מ אסור מטעמא דעיניו כהות ולפי הבנת ההפלאה דמצוה דישראל דמיא ממש למצוה דכהנים וא"כ כשם שכהן אינו מצוה לברך אלא פ"א ביום כמבואר בר"ה (דף כ"ח ע"ב) ה"נ אין הישראל מצווה להתברך אלא פ"א ביום, י"ל עוד דמשו"ה נקט רש"י האי טעמא דעיניו כהות דנ"מ עוד לציבור שכבר נתברכו באותו יום פ"א דמשום היסח הדעת ליכא כיון שאינם חייבים עוד ומאי איכפת לן בהיסח דעתיהו ולטעמא דעיניו כהות ה"נ חיישינן אבל לפי"מ שכתבנו דהמצוה שעל ישראל היא רק לקבל את הברכה בשעה שמברכין אותם אפשר וקרוב יותר לומר דלא שייך לפלוגי בזה בין נתברכו כבר ובין לא נתברכו עוד אלא דכל זמן שמברכין אותם חייבין הם לכוון לקבל עליהם את הברכה הרי גם בפעם הראשונה לא היה עליהם חיוב להתברך ואין טעם לחלק בין נתברכו כבר פ"א ללא נתברכו עוד:

רש"י על מגילה כ״ד ב:ח׳:א׳

מתני' כהן שיש בידיו מומין - לפי שהעם מסתכלין בו ואמרינן במסכת חגיגה (דף טז.) המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות לפי שהשכינה שורה על ידיהן:

Rashi on Megillah 24b:8:1

...

תוספות על חגיגה ט״ז א:י״ד:א׳

בכהנים בזמן שבית המקדש קיים. מכאן קשה על פרש"י דפ"ג דמגילה (דף כד:) על ההיא דתנן ידיו בוהקניות לא ישא כפיו ופי' משום שהעם מסתכלין בו ואמרינן בחגיגה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהן עיניו כהות והא ליתא דמסקינן דוקא בזמן שבית המקדש קיים ואילו התם בגבולים מדמקשי מיניה בגמרא מההיא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה ומשני דלמא דש בעירו הוה ונראה לפרש דאף בגבולין מיתסר משום היסח הדעת והכי איתא בירושלמי דהתם א"ר יוסי הדא אמרה שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין את העם א"ר חגי כלום אמר אלא משום היסח אנא מסתכל ולא מסחנא דעתאי:

Tosafot on Chagigah 16a:14:1

...

נזירת שמשון על המגן אברהם קכ"ח:ל"ה

בזוהר סוף פרשת נשא משמע אפילו בזמן הזה שכינה שורה משום כבוד השכינה, ואם כן מה שכתוב בחגיגה דוקא בזמן הבהמ"ק היינו שעיניו כהות.

תוספות הרא"ש על מסכת מגילה כ"ד ב
מפני שהעם מסתכלין בו. ואע"פ שאין עיניו כהות עתה כמו בזמן שבית המקדש קיים, דבזמן שבית המקדש קיים עיניו כהות מפני שהיו מברכין לישראל בשם המפורש, אבל עתה שאין מברכין לישראל בשם המפורש אין עיניהם כהות, ואפ"ה אין מסתכלין בהם מפני שהקב"ה מציץ מבין קשרי אצבעותיהם, שנאמר משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים.

ילקוט שמעוני, שיר השירים תתקפ"ה
דבר אחר דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק מה הצבי הזה מדלג ומקפץ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה מדלג מבית הכנסת זה לבית הכנסת זה, מבית המדרש זה לבית המדרש זה, בשביל לברך את ישראל, הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כותלי בתי כנסיות ובתי מדרשות, משגיח מן החלונות מבין כתפיהן של כהנים, מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים, ענה דודי ואמר לי יברכך וישמריך.

בית יוסף, אורח חיים קכ״ח:מ״ח

והרמב"ם כתב מי שיש לו מום בפניו או בידיו או ברגליו לא ישא את כפיו שם תנא מומין שאמרו בפניו ידיו ורגליו ופירש"י רגליו מפני שהנושא את כפיו חולץ מנעליו ואם יש מום ברגליו יסתכלו בו אבל בנוסחת הר"י ובפסקי הרא"ש ליתא להאי ברייתא ואפשר שלא היתה אצלם בנוסחת הגמרא וזה גרם לרבי' להקשות על הרמב"ם דבגמרא לא קאמר אלא בידיו וטעמא מפני שהוא נושא אותם ועל ידי כן העם מסתכלין בהם ומסיחין דעתם אבל בפניו לית לן בה וכ"ש ברגליו ואין זה כלום דהא אם יהיו מומין בפניו ג"כ יסתכלו בהם ויסיחו דעתם ויש לתמו' עליו היאך כתב דבגמרא לא אמרו אלא ידיו שהרי בפירוש אמרו דזבלגן וסומא לא ישא את כפיו וא"כ ע"כ ידיו שאמרו לאו דוקא דה"ה לפניו וכן יש ללמוד משם למומין שברגליו ובמקום שעולים לדוכן בלא בתי שוקים שכל שיש בהם מומים העם מסתכלין בהם ומסיחין דעתם:

Beit Yosef, Orach Chaim 128:48

...

ר"ן על מגילה ט״ו א:י׳

מתני' כהן שבידו מומין לא ישא את כפיו. מפני שמסתכלין בו:

Ran on Megillah 15a:10

...

ר"ן על מגילה ט״ו א:י״ב

מפני שהעם מסתכלין בו. ואיכא תרתי חדא שאין מתכוונין כראוי לברכה ועוד שאסור להסתכל בכהנים שנושאין כפיהם מפני שהשכינה שורה בין קשרי אצבעותיהם כדאיתא בחגיגה (דף טז.) ואף על פי כן אי אפשר לו לאדם להעמיד עצמו שלא לראות בהן כלל וכשידיו צבועות מתוך שאדם רואה בהן דבר חדוש מסתכל בהן ועובר:

Ran on Megillah 15a:12

...

שולחן ערוך, אורח חיים קכ״ח:כ״ג

(כג) בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו ולא יסיחו דעתם אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה והעם יכוונו לברכה ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם: הגה וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם על כן נהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית שלא יסתכלו העם בהם (ב"י):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:23

(23) At the time that the Kohanim bless the congregation, they should not glance [around] nor get distracted; rather, their eyes should face downward in the same way one stands in prayer. The congregation should be attentive to the blessing, and their faces should face the Kohanim, but they should not stare at them. Rem"a: And the Kohanim should also not stare at their own hands; therefore, it is customary for them to wrap their tallis on their faces and keep their hands outside the tallis. And there are some places where they have the custom that their hands are kept within the tallis, so that the congregation does not stare at them (Beit Yosef).

שולחן ערוך, אורח חיים קכ״ח:ל״א

(לא) אם מנהג המקום לשלשל הכהנים טלית על פניהם אפילו יש בפניו ובידיו כמה מומין ישא את כפיו: הגה ודוקא אם היו ידיו בפנים מן הטלית אבל אם הם מבחוץ לא מהני הטלית לידיו:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:31

(31) If the custom of the place is for the Kohanim to drape the tallit over their faces, even if there are many deformities on his face and hands, he may perform the priestly blessing. Rem"a: This is only if his hands are inside the tallit, but if they are outside, the tallit does not help for his [deformed] hands.

בית יוסף, אורח חיים קכ״ח:מ׳

ונוהגים הכהנים בארץ מצרים לשלשל טלית של מצוה על פניהם וידיהם. ומנהג יפה הוא כדי שלא יוכלו הם להסתכל בעם ולא העם בהם ויבואו לידי היסח הדעת:

Beit Yosef, Orach Chaim 128:40

...

דרכי משה, אורח חיים קכ״ח:ט״ו

ובארצות האלו נוהגים העם שעושין כן כדי שלא יוכלו להסתכל בידי הכהנים והכהנים משלשלין טליתותיהם על פניהם אבל ידיהם חוץ לטליתותיהם שגם הם לא יסתכלו בידיהם ואמרינן בירושלמי דאסור להסתכל בכהנים משום היסח הדעת:

Darkhei Moshe, Orach Chaim 128:15

...

מור וקציעה סימן קכ"ח
ולענין ערל שפסק ב"ח דפסול לנ"כ והשיגו במג"א [ס"ק נד] ג"כ מטעם זה. ונראה לי שבמקום שנוהגין לשלשל הטלית על פניהם אפילו יש כמה מומין בפניו וכו' ישא את כפיו. עכ"ל. לענ"ד זה צריך עיון. כי לפי הנראה אין זו דרך ישרה שיבור לו האדם למצוא עילה לבטל תקנת חז"ל. ולא על חנם האריכו בדינים הללו, וכי לא היו יודעים מתחבולה זו, והיה להם לבאר תקנה זו של שלשול הטלית שבקל אפשר לעשותו. אלא ודאי ש"מ מדלא אשתמיט תלמודא להזכיר דבר זה, על כרחך ס"ל דאין נכון לכסות הידים בטלית ולא הפנים, שאין לנו לבדות דברים חדשים לא שערום רז"ל, ואע"פ שנראה לנו נכון לפי הטעם הפשוט, מ"מ לא מחשבותם מחשבותינו, שיש להם בכל דבריהם טעם פנימי זולת הנגלה. זכר לדבר, ז' של חג יום חבוט ערבה, לפי דעת הגמרא [סוכה מד, א] הוא מסברא גרידא, ויש בו טעם פנימי על פי הסוד, וכיוצא בו מצינו רבים בדרז"ל.
ועוד, אי איתא דשפיר דמי, הי"ל לתקן דבר זה בכהנים הנושאים כפיהם במקדש, שינהגו בשלשול טלית על פניהם וידיהם כדי שלא יבואו העם להסתכל בהם ויסתכנו, ומדשתקי לגמרי משלשול זה מסתברא דלא הוה ניחא להו ביה. ולכשנשים לב לדבר, נוכל ליתן טעם פשוט שלא לכסות הידים בשעת נ"כ כיון דאתקוש לעבודה, וכן נ"ל מהך טעמא צריכין להיות יחפי רגל כנז' כמו כהן משרת דמחיל עבודה כי עביד בחציצה, וכדאקשינן לענין דבעו עמידה, ה"ה לכל מילי דהנהגת עשייתה, כדלעיל.

ויקרא ט׳:כ״ב

וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים:

Leviticus 9:22

(22) Aaron lifted his hands toward the people and blessed them; and he stepped down after offering the sin offering, the burnt offering, and the offering of well-being.

שולחן ערוך הרב, אורח חיים קכ״ח:ל״ו

בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו בעם ולא יסיחו דעתם אלא יהיה עיניהם כלפי מטה כמי שעומד בתפלה בכוונה שהרי הם מתפללים שיברך הקדוש ברוך הוא את כל ישראל והעם המקבלים את הברכה גם כן יכוונו לברכה ויהיו פניהם נגד פני הכהנים מטעם שנתבאר למעלה ולא יסתכלו בהם שלא יסיחו דעתם וכל שכן שלא יסתכלו במקום אחר. ולכן נהגו במקומות הרבה לשלשל הטלית של מצוה על פניהם וידיהם כדי שלא יוכלו להסתכל בעם ולא העם בהם לא בפניהם ולא בידיהם. ובמדינות אלו נהגו שהכהנים משלשלין הטלית על פניהם כדי שלא יוכלו להסתכל לבד אבל ידיהם חוץ לטלית כדי שהם עצמן לא יוכלו להסתכל בידיהם ולא יבאו לידי היסח הדעת והעם משלשלין הטלית ג"כ על פניהם כדי שלא יוכלו להסתכל בידי הכהנים ומנהג זה יותר נכון להיות נשיאת כפי הכהנים גלוים ונראים ולא תהא טליתו חוצצת בין כפיהם להעם כי כן הוא משמעות הכתוב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם שלא יהיה דבר חוצץ בינו לעם ולא אמרו אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים כמו שיתבאר אלא כשיש צבור המתברכים מהכהנים בבית הכנסת אזי גם מי שהוא חוץ לבית הכנסת מתברך עמהם אלא שבדיעבד אין זה מעכב שהרי עיר שכולה כהנים כולם עולים לדוכן כמו שיתבאר (אבל טלית שעל פני העם בטלה לגבי גופם כשאר מלבושיהם ואינה חוצצת). ולא אסרו אלא להסתכל אבל ראיה בעלמא מותרת אך נוהגין ליזהר:

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 128:36

...

שו"ת מנחת אלעזר חלק ג' נ"ו
ואשר כתב הדר"ג (בסי' כ"ז) בתשובותיו תמהני על החלט תשובתו שהכהנים יכסו פניהם וגם ידיהם בטלית. והנה ראשית כל הנה המנהג שהביא מרן הב"י (או"ח סי' קכ"ח) לשלשל הטלית גם על ידיהם הוא נראה נגד הש"ס (מגילה דף כ"ד) ובטוש"ע שם דכהן שיש בידו מומים לא ישא את כפיו משום שמסתכלין בו ואם משלשל הטלית על ידיו מה איכפת לן במומין שעל ידיו אם אינן נראין בעת ברכת כהנים א"ו דעפ"י הגמ' צריך להיות ידיהם מגולות וכבר העיר בקצרה שם בביאור הגר"א (בסעי' כ"ג) דהעיקר כדיעה הראשונה שם שהביא הרמ"א שידיהם יהיו חוץ לטלית והיינו מטעם שנראה מש"ס מגילה הנז' וכ"כ במור וקציעה שם. וכיון שבסידורי האריז"ל שסידר הר"ר שבתי ז"ל והר"ר קאפיל ז"ל מפורש לשלשל הטלית על פניהם רק שהידים יהיו מגולים כן כתבו בפירוש א"כ מי יבא ח"ו לשנות וכבר נודע דברי החכ"צ (בסי' ל"ו) ובנו בתשו' שאילת יעבץ (ח"א סי' מ"ז) בכל מקום שנחלקו המפורשים בהפי' בגמ' ובמקובלים מבואר כחד מיני' אז הולכים אחרי המקובלים ועיי' בשע"ת (או"ח סי' כ"ה ס"ק י"ד) ומכ"ש בזה שמש"ס נראה לגלות ידיהם וכן מפורש במקובלים בסידורי האריז"ל ושניהם (הש"ס והמקובלים) מסכימים לדבר א' וברמ"א הביא שני המנהגים ע"כ בודאי יש לגלות וז"ב שאין לילך בזה אחרי מנהג מצרים שהביא מרן הב"י:

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים קכ״ח:קמ״ג

שם ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים וכו' וכ"נ לפי דברי הזוהר פ' נשא דף קמ"ז ע"א שכתב דשמא קדישא רמיזא באצבעאן דידוי ובעי ב"נ לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא עכ"ל וא"כ כיון דשכינתא שריא על האצבעות ראוי לכסותן כדי שלא יסתכלו בהן ונקראין עמא חציפאן, ומ"ש הר"ז אות ל"ו דמנהג היותר נכון להיות הידים מגולין משום חציצה כבר כתבנו לעיל אות פ"א דלא שייך בזה דין חציצה כיעו"ש וכן מ"ש הפת"ע אות נ"ד בשם סידור האר"י ז"ל דהידים יהיו מגונים זה לא נמצא בכתבי האר"י ז"ל שבידינו ואפשר דאיזה תלמיד כתבו וקראו על שם האר"י ז"ל וכן המנהג פה עיה"ק ירושת"ו ומגהג חסידי בית אל יכב"ץ לכסות גם את הידים בטלית:

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:143

...

משנה ברורה קכ״ח:צ״א

ע"כ נהגו וכו' - ומנהג זה יותר נכון [א"ר והגר"א וש"א]:

Mishnah Berurah 128:91

...

שו"ת אגרות משה, אורח חיים חלק ה' כ"ד:ד'
ביאור מנהגינו שהכהנים מכסים ידיהם בנשיאת כפיים.
ועיקר מנהגינו בנשיאת כפיים שהכהנים מכסים גם ידיהם. שמצד הסתכלות כהנים לא חיישינן, שלא נראה כל כך מצד האפלת הטלית, כדכתב בערוך השלחן בסימן קכ"ח סעיף ל"ו. וגם הם טרודים בהברכה שאומרים, דהא צריכין כל הכהנים לומר ביחד כל תיבה ותיבה ובניגון אחד. ואף כשהעם אומרים הרבש"ע, הא טרודים הם בהניגון שינגנו כולם בקול רם ובניגון שוה. וגם דרך האינשי כשמכסין פניהם עוצמין עיניהם מפני קושי הראיה. והעם הרבה מהן אין מכסין את פניהם, והבחורים שאין לובשין טלית גדול הא וודאי אין מכסין פניהם. וגם איכא קטנים, ורוב אבות אין לוקחין אותם אצלם לכסות פניהם. והנשים שבעזרת נשים למעלה אין מכסות פניהן. שלכן הנהיגו שהכהנים יכסו גם ידיהם. שא"כ נחשב מנהגינו שהעם אין מכסין את פניהם. ואף שיש הרבה אינשי שמכסין את פניהם, נחשבו רק יחידים שאין זה מנהג המחייב את הציבור. וגם א"א להנהיג שהציבור יכסו כולם את פניהם, מאחר שמנהגינו שבחורים אין מתעטפים בטליתות, שא"כ ליכא כמעט המציאות לזה. אבל וודאי אלו שאפשר להם מהציבור לכסות פניהן בטלית הוא טוב, אבל מנהג ליכא ע"ז, מחמת שהוא כמעט לא אפשר.

מגן אברהם קכ״ח:ל״ה

ולא יסתכלו בהם. היינו נמי משום שלא יסיחו דעתם וא"כ כ"ש שלא יסתכלו במקום אחר ועסי' רכ"ט דמשמע דלשון להסתכל משמע דוקא להסתכל הרבה אסור אבל ראיה בעלמא לא מיתסר', אך נוהגין שלא לראות כלל, ואפשר דעבדינן זכר למקדש דהתם אפי' ראיה בעלמא הוי אסורה משום כבוד השכינה ואם נסתכל הרבה במקדש עיניו כהות:

Magen Avraham 128:35

(35) 35. The reason for this is so they don't come to loose concentration. This being the basis would mean that they should for sure not be looking in other places (if someone looking at the person giving him a beracha impacts his concentration, than for sure if he's staring in random places)! See siman 229 which implies the word "lihistakel" implies to stare but it does not mean a simple glace (the Shulchan Aruch there quotes the Rosh who says when says can't be "mistakel" at a rainbow, it only means can't stare but you must glace at it before you make the beracha on it. So the Magen Avraham holds so to here the term "lihistakel" only prohibits staring.) However the custom is to not look at all (at the cohanim during birchat cohanim.) It's possible that the reason for this is that its a commemoration to the temple where they wouldn't even be allowed to glace at the cohanim during birchat cohanim out of respect for the Divine presence. And if someone would stare, in the times of the temple there eyes would be weakened.

שו"ת שיח יצחק תפ"ו
חילוק בין הסתכלות לראיה.
ראיתי בספר יד מלאכי (ח"א סי' קע"ט), כל היכא דאיתא לשון מסתכל הוא יותר מראיה, כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטה יותר מהרואה, כן כתבו ארחות חיים (ד"מ ע"ב) והרב דוד אבודרהם (דף ע"ו ע"ב) בשם הרא"ש עיין שם בדבריו. ועיין מג"א (סי' קכ"ח סכ"ג ס"ק ל"ה) וז"ל, ועיין (סי' רכ"ט) דמשמע דלשון להסתכל משמע דווקא להסתכל הרבה אסור, אבל ראיה בעלמא לא מיתסרא ג"כ להסתכל בפני הכהנים בשעת נשיאת כפים, וכן לענין איסור להסתכל בקשת בסי' רכ"ט ס"א, ועיין ג"כ בקונטרס אחרון להפלאה קידושין (הל' קידושין סי' ס"ה סעיף ב') מזה.
והנה עיין עבודה זרה (דף כ' ע"א) מעשה ברשב"ג שהיה ע"ג מעלה בהר הבית, וראה נכרית אחת נאה ביותר, אמר מה רבו מעשיך ה', ואף ר' עקיבא רא"ה אשת טורניסרופוס הרשע רק וכו', ולאסתכולי מי שרי, מיתבי ונשמרת מכל דבר רע, שלא יסתכל אדם באשה וכו' ולפי הכלל דלעיל אסור רק להסתכל, אבל ראיה מותר, ומאי פריך הגמרא, הרי רשב"ג ור"ע לא הסתכלו רק ראו. ועיין בבא בתרא (דף נ"ז ע"ב) ועוצם עיניו מראות ברע, זה שאין מסתכ"ל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה ע"ש ודו"ק, וצ"ע כעת.

עבודה זרה כ׳ א:י׳-כ׳ ב:ג׳

מיתיבי מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר אמר מה רבו מעשיך ה' ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע רק שחק ובכה רק שהיתה באה מטיפה סרוחה שחק דעתידה דמגיירא ונסיב לה בכה דהאי שופרא בלי עפרא ורב אודויי הוא דקא מודה דאמר מר הרואה בריות טובות אומר ברוך שככה ברא בעולמו ולאסתכולי מי שרי מיתיבי ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה באשת איש ואפי' מכוערת ולא בבגדי צבע [של] אשה ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה ואפילו מלא עינים כמלאך המות אמרו עליו על מלאך המות שכולו מלא עינים בשעת פטירתו של חולה עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטיפה של מרה תלויה בו כיון שחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות קרן זוית הואי:

Avodah Zarah 20a:10-20b:3

The Gemara raises an objection from a baraita: There was an incident involving Rabban Shimon ben Gamliel, who was on a step on the Temple mount, and he saw a certain gentile woman who was exceptionally beautiful and said: “How great are Your works, O Lord!” (Psalms 104:24). And Rabbi Akiva too, when he saw the wife of the wicked Turnus Rufus he spat, laughed, and cried. He spat, as she was created from a putrid drop; he laughed, as he foresaw that she was destined to convert and he would marry her; he cried, as this beauty would ultimately be consumed by dirt. And how would Rav explain the incident involving Rabban Shimon ben Gamliel, who praised the beauty of a gentile? The Gemara answers: Rabban Shimon ben Gamliel was giving thanks to God for creating such beautiful people rather than praising the gentile herself. As the Master said: One who sees beautiful or otherwise outstanding creatures recites: Blessed be He, Who has created such in His world. But is it permitted to gaze upon a woman? The Gemara raises an objection from a baraita. The verse states: “And you shall keep yourself from every evil thing” (Deuteronomy 23:10); this teaches that a person should not gaze upon a beautiful woman, even if she is unmarried; and a person should not gaze upon a married woman, even if she is ugly; and a person should not gaze upon the colored garments of a woman; and a person should not gaze at a male donkey, at a female donkey, at a pig, at a sow, or at fowl, when they are mating; and even if one were full of eyes like the Angel of Death and saw from every direction, it is not permitted to look. They said about the Angel of Death that he is entirely full of eyes. When a sick person is about to die, the Angel of Death stands above his head, with his sword drawn in his hand, and a drop of poison hanging on the edge of the sword. Once the sick person sees him, he trembles and thereby opens his mouth; and the Angel of Death throws the drop of poison into his mouth. From this drop of poison the sick person dies, from it he putrefies, from it his face becomes green. The Gemara answers: Rabban Gamliel did not intentionally look at the woman; rather, he was walking around a corner and he saw her unexpectedly as they each turned.

דברים כ״ג:י׳

כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע:

Deuteronomy 23:10

(10) When you [men] go out as a troop against your enemies, be on your guard against anything untoward.

במדבר ט״ו:ל״ט

והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות יהוה ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם:

Numbers 15:39

(39) That shall be your fringe; look at it and recall all the commandments of יהוה and observe them, so that you do not follow your heart and eyes in your lustful urge.

מגילה כ״ד ב:ט׳

גמ׳ תנא מומין שאמרו בפניו ידיו ורגליו אמר רבי יהושע בן לוי ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו תניא נמי הכי ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו עקומות עקושות לא ישא את כפיו.

Megillah 24b:9

GEMARA: It is taught in a baraita: The blemishes that the Sages said disqualify a priest from reciting the Priestly Benediction include any blemishes found on his face, hands, and feet, but not blemishes that are not visible to others. Rabbi Yehoshua ben Levi said: If his hands are spotted with white blotches, he may not lift his hands to recite the Priestly Benediction. The Gemara notes that this is also taught in a baraita: If a priest’s hands are spotted, he may not lift his hands to recite the Priestly Benediction. Similarly, if his hands are curved inward or bent sideways, he may not lift his hands to recite the Priestly Benediction.

רש"י על מגילה כ״ד ב:ט׳:א׳

פניו ידיו ורגליו - הנושא את כפיו חולץ מנעליו כדתניא (סוטה דף מ.) ואם יש בו מום יסתכלו בו ומתוך כך רואין את ידיו:

Rashi on Megillah 24b:9:1

...

משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ט״ו:ב׳

המומין כיצד. כהן שיש מומין בפניו או בידיו או ברגליו כגון שהיו אצבעותיו עקמות או עקשות או שהיו ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו לפי שהעם מסתכלין בו.

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 15:2

(2) Physical deformities: What is implied? A priest should not recite the priestly blessings if he has blemishes on his face, hands, or feet - for example, his fingers are bent over, crooked, or covered with white spots - for they will attract the people's attention.
A person whose spittle always dribbles when he speaks, and also a person who is blind in one eye should not recite the priestly blessings. However, if such a person was well known in his city and everyone was familiar with the person who was blind in one eye or whose spittle dribbled, he may recite the priestly blessing, for he will not attract their attention.
Similarly, a person whose hands were colored purple or scarlet should not recite the priestly blessings. If the majority of the city's population is involved in such a profession, he is permitted, for this does not attract the people's attention.

משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ט״ו:ב׳

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 15:2

רי"ף מגילה ט״ו א:י״א

מתני' כהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות איסטיס וקוצה לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו האומר איני עובר לפני התיבה בצבועים אף בלבנים לא יעבור בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה נתנה על מצחו ועל פס ידו הרי זה דרך מינות.

Rif Megillah 15a:11

...

פסקי הרא"ש על מגילה ג׳:ט״ז:ב׳

גמ' אמר ריב"ל מי שידיו בהקניות לא ישא את כפיו עקומות ועקושות לא ישא את כפיו תניא נמי הכי היו ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו עקומות ועקושות לא ישא את כפיו אמר רב אסי חיפני ובישני לא ישא את כפיו תנ"ה אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפא ולא אנשי בית שאן ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין אמר רב הונא זבלגן לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר תנ"ה סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר וכן נמי כשהמום בידו אם דש בעירו מותר כדאיתא בירושלמי (הלכה ח) ההוא כהן דהוה עקישא ידיה אתא לקמיה דרבי נפתלי אמר ליה כיון שאתה דש בעירך מותר:

Rosh on Megillah 3:16:2

...

טור, אורח חיים קכ״ח

ואלו שפסולים לישא כפיהם מי שיש לו מום בידיו כגון שהם בהקניות או עקומות או עקושות מפני שהעם מסתכלין בו והרמב"ם ז"ל כתב מי שיש לו מום בפניו או בידיו ורגליו לא ישא כפיו ובגמרא לא קאמר אלא בידיו מפני שהוא נושא אותם וניכר בהן זבלגן והוא מי שרירו יורד על זקנו וסומא באחת מעיניו לא ישא כפיו היו בני עירו רגילים בו ומכירין הכל שהוא זבלגן או סומא ישא כפיו:

Tur, Orach Chaim 128

...

שולחן ערוך, אורח חיים קכ״ח:ל׳

מי שיש לו מום בפניו או בידיו כגון שהם בוהקניות או עקומות או עקושות [בוהקניות פירוש מין נגע לבן ורש"י פירש לינטלי"ש בלע"ז. עקומות כפופות. עקושות לצדדיהן והר"ן פי' עקומות שנתעקמה ידו אחורנית. עקושות שאינו יכול לחלק אצבעותיו] לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו וה"ה למי שיש מומין ברגליו במקום שעולים לדוכן בלא בתי שוקיים וכן מי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפים דמעות וכן סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו.

Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:30

(30) One who has an deformity on his face or his hands, for example "bohakniyot", "akumot", or "akushot" ["bohakniyot" means a type of white lesions, and Rashi explains it means spotted like lentils in Old French; "akumot" means crooked; "akushot" means bent to the sides. The Ran defines: "akumot" means that his hand is bent backwards; "akushot" means he is unable to separate his fingers] should not perform the priestly blessing because the congregation will stare at him. And the same applies for one who has an deformity on his feet, in a place where they ascend to the platform without socks. And so too one who has spittle/mucus drooling down his beard, or if his eyes tear up, and similarly, one who is blind in one of his eyes; [all these] should not perform the priestly blessing. However, if he is "broken in" in his city, meaning that they are familiar with him and everyone recognizes that he has this deformity, he may perform the blessing, even if he is blind in both eyes. Anyone who has stayed in the city for thirty days is called "broken in in his city," but only in his city — whereas if he goes temporarily to a different city and stays there thirty days, no. Even if he did not come to live in the city to become one of the city residents, but rather he came to become a schoolteacher or scribe or attendant for a year or half a year, this is considered "broken in in his city thirty days."

פרישה, אורח חיים קכ״ח:מ׳

ובגמרא לא קאמר אלא בידיו ויש לתמוה עליו היאך כתב בגמרא לא אמרו אלא ידיו שהרי בפירוש אמרו דזבלגן וסומא לא ישא כפיו וא"כ ע"כ ידיו שאמרו ל"ד דה"ה בפניו וכן יש ללמוד משם למומין שברגליו במקום שעולין לדוכן בלא בתי שוקים שכל שיש בהם מומין העם מסתכלין בהם ומסיחים דעתם. ב"י. ויש ליישבו קצת דגם הטור אינו ר"ל דוקא ידיו אלא ה"ה פניו שהוא מגולה ולא אתי אלא לאפוקי רגליו כשהולך בבתי שוקים ומה"ט כתב בסמוך סומא וזבלגן ודו"ק ועיין בב"י:

Prisha, Orach Chaim 128:40

...

מגילה כ״ד ב:ח׳

Megillah 24b:8

בית יוסף, אורח חיים קכ״ח:נ׳

ונראה לי שבמקום שנוהגים לשלשל הטלית על פניהם אפילו יש כמה מומין בפניו ובידיו ואינו דש בעירו ישא את כפיו דתו ליכא למיחש להיסח דעת ואע"פ שאפשר דגזרינן אטו מקום שאין נוהגים לשלשלו כיון דהא דיש מומין בידיו ופניו לא ישא את כפיו אינו מן הדין אלא משום שלא יסיחו דעתם כל שנוהגים לישא את כפיהם בענין דליכא למיחש להיסח דעת ש"ד ומיהו היכא דאין שאר כהנים משלשלין וזה שיש בו מומין משלשל אין להתיר דכיון שהוא משונה מחבירו יבואו להסתכל בו ולהסיח דעתם ואפילו אם רצו הכהנים שעמו לשלשל אין להתיר דהא כיון שלא הורגלו בני העיר שהכהנים ישלשלו טליתותיהם כשרואים שמשלשלים אותם יודעים שבשביל זה שיש בו מום הוא ובאים להסתכל בו וכל שכן אם הוא לבדו נושא כפיו ומשלשל טליתו:

Beit Yosef, Orach Chaim 128:50

...

מגילה כ״ד ב:י״ב-י״ג

אמר רב הונא זבלגן לא ישא את כפיו והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה ההוא דש בעירו הוה תניא נמי הכי זבלגן לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר אמר רבי יוחנן סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרבי יוחנן דהוה פריס ידיה ההוא דש בעירו הוה תניא נמי הכי סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר.

Megillah 24b:12-13

Rav Huna said: A priest whose eyes constantly run with tears may not lift his hands to recite the Priestly Benediction. The Gemara asks: Wasn’t there a certain priest with this condition in the neighborhood of Rav Huna, and he would spread his hands and recite the Priestly Benediction? The Gemara answers: That priest was a familiar figure in his town. Since the other residents were accustomed to seeing him, he would not draw their attention during the Priestly Benediction. This is also taught in a baraita: One whose eyes run should not lift his hands to recite the Priestly Benediction, but if he is a familiar figure in his town, he is permitted to do so. Rabbi Yoḥanan said: One who is blind in one eye may not lift his hands to recite the Priestly Benediction because people will gaze at him. The Gemara asks: Wasn’t there a certain priest who was blind in one eye in the neighborhood of Rabbi Yoḥanan, and he would lift his hands and recite the Priestly Benediction? The Gemara answers: That priest was a familiar figure in his town, and therefore he would not attract attention during the Priestly Benediction. This is also taught in a baraita: One who is blind in one eye may not lift his hands and recite the Priestly Benediction, but if he is a familiar figure in his town, he is permitted to do so.

תוספות על מגילה כ״ד ב:י״ב

אם היה דש בעירו מותר – ואפילו במומין שבידו כדאמר בירושלמי בההוא כהן דהוו ידיה עקישי אתא לקמיה דרבי נפתלי אמר ליה כיון שאתה דש בעירך מותר:

Tosafot on Megillah 24b:12

...

פסקי הרא"ש על מגילה ג׳:ט״ז:ב׳

Rosh on Megillah 3:16:2

...

מרדכי על מגילה ג':יב
מתני' [רמז תתטז] [שם] מפני שהעם מסתכלין בו פירש"י הטעם מפני שעיניו כהות וליתא להא טעמא אלא בזמן שביהמ"ק קיים שמברכין בשם המפורש כדאיתא פ"ב דחגיגה והכא מיירי בזמן הזה דהא פריך הכא מדרב הונא ודרבי יוחנן שמע מינה דבזמן הזה איירי ואסור משום היסח הדעת והכי משמע בירושלמי והכי סלקא שמעתין דכל המומין אם דש בעירו מותר דעקומות מני הכא בכלל המומין ושרי להו בירושלמי דפרקין [*דגרסינן] נפתלי הוו אצבעותיו עקומות אתיא שאל לרבי מאיר אמר ליה מכיון שאתה דש בעירך מותר:

בית יוסף, אורח חיים קכ״ח:נ׳

ומשמע דאפילו סומא בב' עיניו אם היו בני עירו רגילים בו מותר לישא את כפיו ומה שלא הוזכר בתלמוד אלא סומא באחת מעיניו היינו לאשמעי' שאע"פ שאינו סומא אלא בא' מעיניו לא ישא את כפיו כל שאינו דש בעירו ואע"פ שמדברי ר"י לא משמע הכי:

Beit Yosef, Orach Chaim 128:50

...

ביאור הלכה קכ״ח:ל׳:ב׳

וכן סומא באחת מעיניו - פשוט דדוקא אם סמיותו ניכר ויבאו להסתכל בו אבל אם אין סמיותו ניכר לאנשים כמו שמצוי מיני סומים שעיניהם כעיני שאר בני אדם רק שניטל המאור מהם מותר:

Biur Halacha 128:30:2

...

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים קכ״ח:קע״ז:א׳

שם ואפי' הוא סומא בשתי עיניו כתב ביאור הלכה פשוט דדוקא אם סמיותו ניכר ויבואו להסתכל בו אבל אם אין סמיותו ניכר לאנשים כמו שמצוי מיני סומים שעיניהם כעיני שאר בני אדם רק שניטל המאור מהם מותר עכ"ל ול"נ דנהפוך הוא דאדרבא כיון שעיניו כשאר בני אדם וניטל המאור יבואו להסתכל יותר לראות היאך נהיה הדבר הזה וע"כ לא חילקו רז"ל בדבר הזה אם עיניו כשאר בני אדם א"ל וכתבו בסתמא:

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:177:1

...

תרומת הדשן, חלק א' כ״ה:א׳-ב׳

שאלה כה הא דאמרינן פ"ב דמגלה כהן שיש לו מומין בעיניו או בידיו לא ישא את כפיו ואם דש בעירו מותר איזה שיעור יש בדבר שנקרא דש בעירו:

תשובה יראה דאם שהה בעיר ל' יום נקרא דש בעירו דלכל מידי דתלוי בהרגל סגי בל' יום כדאשכחן גבי הזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם דאמרינן בירושלמי דכל ל' יום בחזקת מה שהוא למוד בתחלה אבל לאחר ל' יום כבר הוא מורגל לומר מה שהתחיל מחדש אלמא דסגי בל' יום להרגיל לשונו ה"ה להרגיל ראות העין וה"נ אשכחן בכמה מילי דצריכי שיהוי וזמן וקצבו להן חכמים ל' יום ואין לומר מלשון התלמוד יש להוכיח דבעינן יב"ח מדקאמר אם היה דש בעירו ולא קאמר אם היה דש בעיר כדקתני בתר הכי אם אנשי רוב העיר מלאכתן בכך מותר משמע דלהכי קאמר בעירו לאשמועינן דבעינן יב"ח כדאיתא פ"ק דב"ב די"ל דלא אתיא לדקדק הכי אלא אתא לאשמועינן דדוקא בעירו מהני דש כל ל' יום אבל אם הלך באקראי לעיר אחרת ושהה שם ל' יום לא מהני דבעירו [דש] כיון דדר התם או אתא למידר התם רגילי אינשי דשקלי וטרו בהדיה ודשו ביה בני מתא משא"כ בעיר אחרת ומ"מ נראה דלאו דווקא דאתי למידר התם שיהא אחד מבני מתא אלא אפילו אתי להתם כדי להיות שם מלמד תינוקות או סופר או משרת שנה או חצי שנה חשיב נמי דש בעירו בל' יום דבכה"ג נמי בני מתא רגילי ושקלי וטרו בהדי':

Terumat HaDeshen, Part I 25:1-2

...

שפת אמת על מגילה כ"ד ב
שם בגמ' ואם הי' דש בעירו מותר אפשר דכל שהוא דש בעירו שוב מותר בכל המקומות משום דלא שכיח שיברך במקום אחר רק באקראי ולא תיקנו במילתא דל"ש, ומלשון הגמ' ההוא דש בעירו הוי, נמי משמע כן וצ"ע:

מגילה כ״ד ב:י״ד

רבי יהודה אומר מי שהיו ידיו צבועות לא ישא את כפיו תנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר.

Megillah 24b:14

We learned in the mishna that Rabbi Yehuda said: One whose hands are colored should not lift his hands to recite the Priestly Benediction. It was taught in a baraita: If most of the townspeople are engaged in this occupation, dyeing, he is permitted to recite the Priestly Benediction, as the congregation will not pay attention to his stained hands.

שו"ת מרב אריה ליבוביץ לרב יצחק זלברשטיין

בענין ללבוש גרביים שמחים בשעת הדוכן.

אמנם נראה שבשאלה דידן אם הם גרביים שמוכרים אותם בשוק ויש הרבה אנשים שלובשים זאת שם לכתחילה בודאי שרי הכהן לעשות כן בדוכן אבל אם כבר לבש בגרביים אלו אין למועלם מלעלות לדוכן.

חשוקי חמד על מגילה כ"ד ב
מפני שהעם מסתכלין בו.
כהן במנחה של תענית ציבור כיסה ידיו במעיל כשלא מצא טלית.
שאלה. כהן במנחה בתענית ציבור חיפש טלית ולא מצא, ולכן כיסה ידיו במעיל, האם עשה כדין, או שמא היה עליו להמנע מכך גם כשיתבטל ממצות ברכת כהנים?
תשובה. נראה דעשה שלא כדין, מאחר ונאמר במגילה דף כד ע"ב וכן פסק השו"ע (סימן קכח ס"ל) שמי שיש לו מום בפניו, או בידיו כגון שהם בוהקניות, לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלים בו" וכתב המשנ"ב (ס"ק קט) משום שהוא דבר המתמיה ובשביל זה יסיחו דעתם מלכוין לשמוע הברכה. גם בעניננו יבואו להסתכל בכהן זה אשר מכסה ידיו במעיל במקום טלית, ויבואו להסיח דעתם מלכוין לשמוע ברכה.

התאוררות תשובה חלק א' נ"ז

Since no one looks nowadays, it is mutar to wear happy socks, and maybe we can be matir distracting things in general for this reason.

טור, אורח חיים קכ״ח

Tur, Orach Chaim 128

...

בית יוסף, אורח חיים קכ״ח:מ״ח:א׳

Beit Yosef, Orach Chaim 128:48:1

...

שו"ת אגרות משה, אורח חיים חלק ב' ל"ב
וניחא לטעם זה מה שתמוה לכאורה מש"כ המחבר [שו"ע או"ח סי' קכ"ח] בסעיף ל' שלא ישא את כפיו מי שיש לו מומין ברגליו במקום שעולין לדוכן בלא בתי שוקים, והא המחבר סובר בסעיף ה' שבבתי שוקים שרי ולא כתב כלל שיש חולקין בזה, וא"כ סובר שמקום שנהגו בלא בתי שוקים הוא שלא כדין, וא"כ איך יבטל זה שיש לו מומין ברגליו מצותו בשביל מנהג שלא כדין. אלא צריך לומר דכיון שעכ"פ נוהגין כל הכהנים בכל פעם לעלות לדוכן בלא בתי שוקים הוי זה שהוא יעלה בבתי שוקים שינוי שיגרום שיסתכלו בו ולכן אינו עולה כמו ברואין המום. ונמצא שאף למנהגנו שאוסרין בשל עור ומתירין בפוזמקאות של בגד כהמחמירין שברמ"א, אם יהיה מקום שעולין גם בלא פוזמקאות של בגד לא יוכל לעלות בפוזמקאות אף של בגד, אף שאדרבה יותר עדיף לעלות בפוזמקאות מלעלות יחף כדהביא במ"ב [שו"ע או"ח סי' קכ"ח] ס"ק י"ח בשם האחרונים, וא"כ מסתבר דאין לזה דין מנהג שיהיה אסור לשנות, דמ"מ כיון שכולם עולין יחף במקום זה והוא יעלה בפוזמקאות הוא שינוי שיסתכלו בו ואינו יכול לעלות. וכן משמע במ"ב שכתב בס"ק ק"י ע"מ שבמקום שעולים לדוכן בלא בתי שוקים שאינו יכול לעלות מי שיש לו מומין ברגליו דהיינו כעין פוזמקאות שלנו, וכוונתו שמחדש בזה דאף לעלות בפוזמקאות שלנו שהן של בגד דאדרבה עדיף יותר לעלות בהן מלעלות יחף, מ"מ אם מנהג המקום לעלות יחף אינו יכול לעלות מי שיש לו מומין ברגליו אף כשילבש פוזמקאות משום דעכ"פ הוא שינוי שיסתכלו בו. וא"כ גם זה שאינו יכול להסיר מנעליו אינו יכול לעלות לכאורה משום שגם זה הוא שינוי שיסתכלו בו. אבל מסתבר שהשינוי מה שיעלה בבתי שוקים שעושה שיסתכלו בו, הוא משום שיבינו שמה שהוא עולה בבתי שוקים שלא כמו שנוהגין שאר כהנים הוא מצד שיש לו מומין ברגליו, אבל לא שעצם שינוי זה שאין כולן שוין עושה שיסתכלו בו, דהא כשעולין בפוזמקאות יכולין לעלות גם בפוזמקאות משונים זה מזה במיניהן ובצבעם. ולכן כשהמנהג לעלות בפוזמקאות אין לאסור לאחד מלעלות יחף כשאין מומין ברגליו ורק בעולין יחף אסור לאחד לילך בפוזמקאות. וכשנוהגין לעלות בפוזמקאות יכול אחד לעלות בבתי שוקים להמחבר, ובשל בגד ומחופין עור להמג"א שמתיר לכו"ע דהא לא יאמרו שבשביל שיש לו מומין עולה בבתי שוקים כיון דגם בפוזמקאות לא היו נראין המומין והוי זה רק שינוי בעלמא שאין עושה שיסתכלו בו.

Question & Answer from R' Aryeh Lebowitz to R' Herschel Shachter

Q: May a כהן go up to דוכן while wearing happy socks?

A: Well, according to רש"י, the reason it is אסור for a בעל מום to be נושא את כפיו is because he will come to be מסתכל ברגליו which will bring you to be מסתכל בידיו which within itself is אסור משום השראת השכינה. Happy socks are not בעצם אסור, it's only because you will come to look at the hands of the כהנים which is then going to be a problem of looking at the השראת השכינה. But since the כהנים all cover their hands anyway, so even if you look at the מום or at the צבע שברגליהם you have nothing to worry about since you're not going to be able to see the hands of the כהנים anyway. However, that's only if you say כיון שבטל הטעם בטל הגזירה, meaning if they made such a גזירה that someone with paint on their feet can't be נושא את כפיו, now that the reason doesn't apply, since you're not going to see the hands anyway, do you say that בטול הגזירה, that since the reason doesn't apply the גזירה doesn't apply. So, it depends on the type of גזירה, and for that you have to look in ארץ הצבי סי' י"ז אות ז -- when do we say בטול הטעם בטול הגזירה, and when do we say that even though the reason no longer applies the גזירה still does apply. [He has a whole piece based of the idea of דרשינן טעמא דקרא and כל דתיקון דרבנן כמדאורייתא תיקנום.]

R' Lebowitz's Comment: לכאורה, his whole argument is לשיטת רש"י, but להלכה we פסקין like תוספות, that the problem is not about השראת השכינה alone, it's because of the הסיח הדעת. So, the whole התר that he was suggesting, that, oh, you're not going to look at the hands anyway, it doesn't work according to תוספות, because according to תוספות the הסיח הדעת will be by looking at the feet, not at the hands.