Consider the years of ages past;
Ask your parent, who will inform you,
Your elders, who will tell you:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד (בראשית כד, ה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, ח): כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב. כְּנַעַן זֶה אֱלִיעֶזֶר. בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמַשְׁקִיל אֶת בִּתּוֹ, רְאוּיָה הִיא אוֹ אֵינָהּ רְאוּיָה. לַעֲשֹׁק אָהֵב, לַעֲשֹׁק אֲהוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה יִצְחָק, אָמַר: אוּלַי לֹא תֹאבֶה, וְאֶתֵּן לוֹ אֶת בִּתִּי. אָמַר לוֹ אַתָּה אָרוּר וּבְנִי בָּרוּךְ וְאֵין אָרוּר מִתְדַּבֵּק בְּבָרוּךְ.
וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י אֵ֥ין לָב֛וֹא אֶל־שַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ בִּלְב֥וּשׁ שָֽׂק׃
until he came in front of the palace gate; for one could not enter the palace gate wearing sackcloth.—
״וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה״ — שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. ״וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה״ — זוֹ שִׂמְחָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל מִצְוָה. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה׳״. אָמַר רַב יְהוּדָה: וְכֵן לִדְבַר הֲלָכָה. אָמַר רָבָא: וְכֵן לַחֲלוֹם טוֹב.
Similarly, “So I commended mirth,” that is the joy of a mitzva. “And of mirth: What does it accomplish?” that is joy that is not the joy of a mitzva. The praise of joy mentioned here is to teach you that the Divine Presence rests upon an individual neither from an atmosphere of sadness, nor from an atmosphere of laziness, nor from an atmosphere of laughter, nor from an atmosphere of frivolity, nor from an atmosphere of idle conversation, nor from an atmosphere of idle chatter, but rather from an atmosphere imbued with the joy of a mitzva. As it was stated with regard to Elisha that after he became angry at the king of Israel, his prophetic spirit left him until he requested: “But now bring me a minstrel; and it came to pass, when the minstrel played, that the hand of the Lord came upon him” (II Kings 3:15). Rav Yehuda said: And, so too, one should be joyful before stating a matter of halakha. Rava said: And, so too, one should be joyful before going to sleep in order to have a good dream.
ת"ח בכל וכו': בא וראה. בכל אלו הנשמות העתידות לבא בעולם, כולן הן זווגים זווגים לפניו. כלומר, שכל אחת מחולקת לזכר ונקבה. אחר כך כשבאים לעולם הזה, הקב"ה מזווג זווגים. אמר ר' יצחק, הקב"ה אמר, בת פלוני לפלוני.
א"ר יוסי מאי קא מיירי וכו': אר"י. מה הוא הכונה, במה שאומר שהקב"ה אמר בת פלוני לפלוני. הרי כתוב אין כל חדש תחת השמש. אלא הכל כבר נעשה במעשה בראשית ולדברך יהיו ענין הזווגים דבר חדש בכל זווג, שצריך להכריז בת פלוני לפלוני. אמר ר' יהודה תחת השמש כתוב, מה שאין כן למעלה מהשמש יש חדש. אמר ר' יוסי למה הכריז כאן, לומר בת פלוני לפלוני, והרי אמר ר' חזקיה אמר ר' חייא, באותה שעה ממש שהאדם נולד ויוצא לעולם, מזדמנת לו בת זוגו.
אמר ר' אבא וכו': ומשיב ר' אבא. אשריהם הצדיקים, שנשמותיהם מתעטרות לפני המלך הקדוש מטרם שבאות לעולם להתלבש בגוף. כי כן למדנו. באותה שעה, שהקב"ה מוציא הנשמות לעולם, כל אלו הרוחות והנשמות כולם כלולים מזכר ונקבה שמתחברים יחד.
ואתמסרן בידא וכו': ונמסרים בידי אותו הממונה, השליח, שהפקד על עיבור בני אדם, ושמו לילה. ובשעה שיורדים לעולם ונמסרים בידיו של אותו הממונה הם מתפרדים זה מזה ולפעמים אחד מקדים את חבירו לירד להתלבש בבני אדם.
וכד מטא עידן וכו': וכשמגיע עת הזווג שלהם הקב"ה המכיר את הזכרים והנקבות של אלו הרוחות והנשמות, הוא מחבר אותם כמו שהיו בתחילה, מטרם שבאו לעולם, ומכריז עליהם בת פלוני לפלוני וכשמתחברים נעשו שניהם, גוף אחד ונשמה אחת, והם ימין ושמאל כראוי. שהזכר הוא חלק הימין של הגוף והנשמה והנקבה חלק השמאל מהם. ומשום זה אין כל חדש תחת השמש. כלומר אע"פ שהקב"ה מכריז בת פלוני לפלוני, עם כל זה אין זה חידוש, אלא החזרה למה שהיו מקודם שבאו לעולם. וכיון שאין זה ידוע אלא להקב"ה, ע"כ מכריז עליהם.
ואי תימא הא וכו': ואם תאמר, הרי למדנו אין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו ודרכיו. כן הוא ודאי, אם הוא זוכה ומעשיו ישרים, הוא זוכה את בת זוג שלו להתחבר בה כמו שהיו מחוברים לעת צאתם מהקב"ה, מטרם שנתלבשו בגוף.
אמר ר' חייא וכו': מי שמעשיו ישרים באיזה מקום יבקש את בת זוגו. אמר לו הרי למדנו. לעולם ימכור אדם וכו' וישא בת תלמיד חכם. כי התלמיד חכם, הפקדון של רבונו נפקד בידו. וודאי ימצא אצלו בת זוגו.