Marcus is a teacher, actor, author, rabbi, filmmaker, writer and marketing consultant.
Sign up to Marcus's mailing list at https://www.marcusjfreed.com/
Sign up to Marcus's mailing list at https://www.marcusjfreed.com/
Social: @marcusjfreed
Creative: www.marcusjfreed.com
Marketing: www.freedthinking.com
Marcus's books on Amazon: https://www.amazon.com/Marcus-J.-Freed/e/B00JAJ9FDK
More! https://linktr.ee/freed
Creative: www.marcusjfreed.com
Marketing: www.freedthinking.com
Marcus's books on Amazon: https://www.amazon.com/Marcus-J.-Freed/e/B00JAJ9FDK
More! https://linktr.ee/freed
כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהוה׃ {ס}
You shall not work at your occupations; and you shall bring an offering by fire to יהוה.
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃
Speak to the Israelite people thus: In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe complete rest, a sacred occasion commemorated with loud blasts.
כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהוה׃ {ס}
You shall not work at your occupations; and you shall bring an offering by fire to יהוה.
וַיְדַבֵּ֥ר יהוה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
יהוה spoke to Moses, saying:
(א)זכרון תרועה. זִכְרוֹן פְּסוּקֵי זִכְרוֹנוֹת וּפְסוּקֵי שׁוֹפָרוֹת (ספרא: ראש השנה ל"ב) לִזְכֹּר לָכֶם עֲקֵדַת יִצְחָק שֶׁקָּרַב תַּחְתָּיו אַיִל:(א)והקרבתם אשה. הַמּוּסָפִין הָאֲמוּרִין בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים:
(1) זכרון תרועה [THERE SHALL BE UNTO YOU] A זכרון OF SOUNDING THE CORNET — a mention (זכרון) of Biblical verses which speak of the Divine remembrance and Biblical verses which have reference to the blowing of the Shofar (a ram’s horn) on the occasion of important historical events (Sifra; Rosh Hashanah 32a) that I may recall to memory (זכרון) for you the offering (lit., the “Binding”) of Isaac in whose stead a ram was offered (cf. Rosh Hashanah 16a) having been caught by its horn (שופר).(1) אשה והקרבתם AND YE SHALL OFFER A FIRE OFFERING — i. e. the additional offerings prescribed in the Book of Numbers (29:2 ff.).
How to "do" Rosh Hashannah: God judges us on Rosh Hashannah. "Awakening from below".
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כו' ושפטו את העם משפט צדק (דברים טו, יח). דהנה הקדוש ברוך הוא שופט את הכנסת ישראל בבוא יום המשפט בגודל רחמיו וחסדיו. אך צריכין אתערותא דלתתא לעורר את המדה של רחמנות למעלה.
ועל ידי מה נתעורר אותו המדה של חסד, כשאנו למטה מתנהגים בחסד ולמדים זכות על כל איש מישראל לדונן לכף זכות ואז על ידי זה גם מלמעלה נתעורר אותו המדה ולמדין גם עליו וגם על כל זרע ישראל חסדים.
ואם כן האדם מעורר בעובדא שלמטה השער העליון לפתוח שערי חסד להריק ברכה על כל זרע ישראל. וזה שכתוב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, רוצה לומר שאתה בעצמך תתקן ותכין המשפט של מעלה על ידי שעריך, והוא השערים שלך שאתה עושה ומעורר במעשיך.
וזהו ושפטו את העם משפט צדק, רוצה לומר כל איש ילמוד את עצמו להתנהג לשפוט את העם משפט צדק ללמד צדקה וזכות על כל זרע ישראל ואז האדם מעורר השער של מעלה ועל ידי זה יוצא בדין זכאי במשפט של מעלה, כי במדה שאדם מודד מודדין לו:
ועל ידי מה נתעורר אותו המדה של חסד, כשאנו למטה מתנהגים בחסד ולמדים זכות על כל איש מישראל לדונן לכף זכות ואז על ידי זה גם מלמעלה נתעורר אותו המדה ולמדין גם עליו וגם על כל זרע ישראל חסדים.
ואם כן האדם מעורר בעובדא שלמטה השער העליון לפתוח שערי חסד להריק ברכה על כל זרע ישראל. וזה שכתוב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, רוצה לומר שאתה בעצמך תתקן ותכין המשפט של מעלה על ידי שעריך, והוא השערים שלך שאתה עושה ומעורר במעשיך.
וזהו ושפטו את העם משפט צדק, רוצה לומר כל איש ילמוד את עצמו להתנהג לשפוט את העם משפט צדק ללמד צדקה וזכות על כל זרע ישראל ואז האדם מעורר השער של מעלה ועל ידי זה יוצא בדין זכאי במשפט של מעלה, כי במדה שאדם מודד מודדין לו:
Deuteronomy 16,18. “Judges and officers you shall appoint in your “gates” who will judge the people fairly.” Behold, God sits in judgment of the people of Israel on New Year’s Day through great compassion and lovingkindness. However, it an awakening from below is still needed for the aspect of compassion of above.
When we carry ourselves with lovingkindess and we learn [to see the] merits of all the people in Israel, so as to judge with the benefit of the doubt, through this we awaken the aspect of lovingkindness. Through this, also above the same aspect is awakened, and so all Jews receive the benefit of the doubt.
And so, a person who awakens the higher gate to open the gates of lovingkindness is able to bring out blessing on all Jews. And this is what is written: 'judges and officers you shall appoint in all your gates' - meaning, that you, yourself, should fix and ready the judgment of Above through your own gates, that are the gates that you create with your actions.
And this is 'and they will judge the people with a righteous judgment' - meaning, every person will learn to conduct themselves to judge others, all the people, with a righteous judgment, to teach tzedakah and merit regarding them all. And doing so a person awakens the gate of Above, and through this the person comes out as righteous in the judgment of Above, since “With the measure that a person measures, [so] will they be measured” (Megillah 12b).
When we carry ourselves with lovingkindess and we learn [to see the] merits of all the people in Israel, so as to judge with the benefit of the doubt, through this we awaken the aspect of lovingkindness. Through this, also above the same aspect is awakened, and so all Jews receive the benefit of the doubt.
And so, a person who awakens the higher gate to open the gates of lovingkindness is able to bring out blessing on all Jews. And this is what is written: 'judges and officers you shall appoint in all your gates' - meaning, that you, yourself, should fix and ready the judgment of Above through your own gates, that are the gates that you create with your actions.
And this is 'and they will judge the people with a righteous judgment' - meaning, every person will learn to conduct themselves to judge others, all the people, with a righteous judgment, to teach tzedakah and merit regarding them all. And doing so a person awakens the gate of Above, and through this the person comes out as righteous in the judgment of Above, since “With the measure that a person measures, [so] will they be measured” (Megillah 12b).
(א) וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃(ב) וַעֲשִׂיתֶ֨ם עֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהוה פַּ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃(ג) וּמִ֨נְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֔ר שְׁנֵ֥י עֶשְׂרֹנִ֖ים לָאָֽיִל׃(ד) וְעִשָּׂר֣וֹן אֶחָ֔ד לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃
(1) In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe a sacred occasion: you shall not work at your occupations, it will be for you a day for loud blasts. (2) You shall present a burnt offering of pleasing odor to יהוה: one bull of the herd, one ram, and seven yearling lambs, without blemish.(3) The meal offering with them—choice flour with oil mixed in—shall be: three-tenths of a measure for a bull, two-tenths for a ram,(4) and one-tenth for each of the seven lambs.
A holiday with few details
(כג) וַיְדַבֵּ֥ר יהוה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃(כד) דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖המִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃(כה) כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהוה׃ {ס}
(23) יהוה spoke to Moses, saying:(24) Speak to the Israelite people thus: In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe complete rest, a sacred occasion, remembered with loud blasts.(25) You shall not work at your occupations; and you shall bring an offering by fire to יהוה.
Shofar and shofar sounds in Psalms (Psalms are very hard to date, possibly 600 BCE to 500 BCE)
(ו) עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יהוה בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר׃(ז) זַמְּר֣וּ אֱלֹהִ֣ים זַמֵּ֑רוּ זַמְּר֖וּ לְמַלְכֵּ֣נוּ זַמֵּֽרוּ׃(ח) כִּ֤י מֶ֖לֶךְ כׇּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים זַמְּר֥וּ מַשְׂכִּֽיל׃
(6) God ascends midst acclamation; the LORD, to the blasts of the horn.(7) Sing, O sing to God; sing, O sing to our king;(8) for God is king over all the earth; sing a maskil.
(א) לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃(ב) הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃(ג) שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃(ד)תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃
(1) For the leader; on the gittith. Of Asaph.(2) Sing joyously to God, our strength; raise a shout for the God of Jacob.(3) Take up the song, sound the timbrel, the melodious lyre and harp.(4) Blow the horn on the month of shofar, on the full moon for our feast day.
(ד)הָרִ֣יעוּ לַ֭יהוה כׇּל־הָאָ֑רֶץ פִּצְח֖וּ וְרַנְּנ֣וּ וְזַמֵּֽרוּ׃(ה) זַמְּר֣וּ לַיהוה בְּכִנּ֑וֹר בְּ֝כִנּ֗וֹר וְק֣וֹל זִמְרָֽה׃(ו) בַּ֭חֲצֹ֣צְרוֹת וְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר הָ֝רִ֗יעוּ לִפְנֵ֤י ׀ הַמֶּ֬לֶךְ יהוה׃(ז) יִרְעַ֣ם הַ֭יָּם וּמְלֹא֑וֹ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃
(4) Raise a shout to the LORD, all the earth,
break into joyous songs of praise!(5) Sing praise to the LORD with the lyre,
with the lyre and melodious song.(6) With trumpets and the blast of the horn
raise a shout before the LORD, the King.(7) Let the sea and all within it thunder,
the world and its inhabitants;
break into joyous songs of praise!(5) Sing praise to the LORD with the lyre,
with the lyre and melodious song.(6) With trumpets and the blast of the horn
raise a shout before the LORD, the King.(7) Let the sea and all within it thunder,
the world and its inhabitants;
(א) מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝יהוה כׇּל־הָאָֽרֶץ׃
(1) A psalm aTraditionally “for the thanksgiving offering.”for praise.-a
Raise a shout for the LORD, all the earth;
Raise a shout for the LORD, all the earth;
(א) לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה לַיהוה נָ֝רִ֗יעָה לְצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ׃(ב) נְקַדְּמָ֣ה פָנָ֣יו בְּתוֹדָ֑ה בִּ֝זְמִר֗וֹת נָרִ֥יעַֽ לֽוֹ׃
(1) Come, let us sing joyously to the LORD,
raise a shout for our rock and deliverer;(2) let us come into His presence with praise;
let us raise a shout for Him in song!
raise a shout for our rock and deliverer;(2) let us come into His presence with praise;
let us raise a shout for Him in song!
At the reconstruction of the Temple (516 BCE)
(עב) וַיֵּשְׁב֣וּ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֡ם וְהַשּׁוֹעֲרִים֩ וְהַמְשֹׁרְרִ֨ים וּמִן־הָעָ֧ם וְהַנְּתִינִ֛ים וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶ֑ם {ס} וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּעָרֵיהֶֽם׃(א) וַיֵּאָסְפ֤וּ כׇל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יהוה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃(ב) וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵ֠ן אֶֽת־הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֤י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃(ג) וַיִּקְרָא־בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר ׀ לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמַּ֗יִם מִן־הָאוֹר֙ עַד־מַחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֛גֶד הָאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאׇזְנֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם אֶל־סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃
(72) The priests, the Levites, the gatekeepers, the singers, some of the people, the temple servants, and all Israel took up residence in their towns. When the seventh month arrived—the Israelites being [settled] in their towns—(1) the entire people assembled as one man in the square before the Water Gate, and they asked Ezra the scribe to bring the scroll of the Teaching of Moses with which the LORD had charged Israel. (2) On the first day of the seventh month, Ezra the priest brought the Teaching before the congregation, men and women and all who could listen with understanding.(3) He read from it, facing the square before the Water Gate, from the first light until midday, to the men and the women and those who could understand; the ears of all the people were given to the scroll of the Teaching.
(ח) וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא׃ {פ}(ט) וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכׇל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיהוה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כׇּל־הָעָ֔ם כְּשׇׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃(י) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יהוה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃
(יא) וְהַלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֤ים לְכׇל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּעָצֵֽבוּ׃(יב) וַיֵּלְכ֨וּ כׇל־הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם׃ {פ}(יג) וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֡י נֶאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת לְכׇל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃(יד) וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יהוה בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃(טו) וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכׇל־עָרֵיהֶם֮ וּבִירוּשָׁלַ֣͏ִם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב׃ {ס} (טז) וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֮ וַיָּבִ֒יאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃ {ס} (יז) וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כׇֽל־הַ֠קָּהָ֠ל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י ׀ סֻכּוֹת֮ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד׃(יח) וַ֠יִּקְרָ֠א בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֤ת הָאֱלֹהִים֙ י֣וֹם ׀ בְּי֔וֹם מִן־הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט׃ {פ}
(יא) וְהַלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֤ים לְכׇל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּ֥י הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּעָצֵֽבוּ׃(יב) וַיֵּלְכ֨וּ כׇל־הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם׃ {פ}(יג) וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֡י נֶאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת לְכׇל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃(יד) וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יהוה בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃(טו) וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכׇל־עָרֵיהֶם֮ וּבִירוּשָׁלַ֣͏ִם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב׃ {ס} (טז) וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֮ וַיָּבִ֒יאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃ {ס} (יז) וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כׇֽל־הַ֠קָּהָ֠ל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י ׀ סֻכּוֹת֮ וַיֵּשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֥י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד׃(יח) וַ֠יִּקְרָ֠א בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֤ת הָאֱלֹהִים֙ י֣וֹם ׀ בְּי֔וֹם מִן־הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט׃ {פ}
(8) [Several men are named] read from the scroll of the Teaching of God, translating it and giving the sense; so they understood the reading.(9) Nehemiah the Tirshatha, Ezra the priest and scribe, and the Levites who were explaining to the people said to all the people, “This day is holy to the LORD your God: you must not mourn or weep,” for all the people were weeping as they listened to the words of the Teaching .(10) He further said to them, “Go, eat choice foods and drink sweet drinks and send portions to whoever has nothing prepared, for the day is holy to our Lord. Do not be sad, for your rejoicing in the LORD is the source of your strength.”
(11) The Levites were quieting the people, saying, “Hush, for the day is holy; do not be sad.” (12) Then all the people went to eat and drink and send portions and make great merriment, for they understood the things they were told. (13) On the second day, the heads of the clans of all the people and the priests and Levites gathered to Ezra the scribe to study the words of the Teaching.(14) They found written in the Teaching that the LORD had commanded Moses that the Israelites must dwell in booths during the festival of the seventh month,(15) and that they must announce and proclaim throughout all their towns and Jerusalem as follows, “Go out to the mountains and bring leafy branches of olive trees, pineaMeaning of Heb. uncertain. trees, myrtles, palms and [other] leafy-a trees to make booths, as it is written.”(16) So the people went out and brought them, and made themselves booths on their roofs, in their courtyards, in the courtyards of the House of God, in the square of the Water Gate and in the square of the Ephraim Gate.(17) The whole community that returned from the captivity made booths and dwelt in the booths—the Israelites had not done so from the days of JoshuabHeb. Jeshua. son of Nun to that day—and there was very great rejoicing.(18) He read from the scroll of the Teaching of God each day, from the first to the last day. They celebrated the festival seven days, and there was a solemn gathering on the eighth, as prescribed.
(11) The Levites were quieting the people, saying, “Hush, for the day is holy; do not be sad.” (12) Then all the people went to eat and drink and send portions and make great merriment, for they understood the things they were told. (13) On the second day, the heads of the clans of all the people and the priests and Levites gathered to Ezra the scribe to study the words of the Teaching.(14) They found written in the Teaching that the LORD had commanded Moses that the Israelites must dwell in booths during the festival of the seventh month,(15) and that they must announce and proclaim throughout all their towns and Jerusalem as follows, “Go out to the mountains and bring leafy branches of olive trees, pineaMeaning of Heb. uncertain. trees, myrtles, palms and [other] leafy-a trees to make booths, as it is written.”(16) So the people went out and brought them, and made themselves booths on their roofs, in their courtyards, in the courtyards of the House of God, in the square of the Water Gate and in the square of the Ephraim Gate.(17) The whole community that returned from the captivity made booths and dwelt in the booths—the Israelites had not done so from the days of JoshuabHeb. Jeshua. son of Nun to that day—and there was very great rejoicing.(18) He read from the scroll of the Teaching of God each day, from the first to the last day. They celebrated the festival seven days, and there was a solemn gathering on the eighth, as prescribed.
Mishnah (compilation 200 CE)
(א) אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
(ב) בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:
(ב) בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:
(1)They are four days in the year that serve as the New Year, each for a different purpose: On the first of Nisan is the New Year for kings; it is from this date that the years of a king’s rule are counted. And the first of Nisan is also the New Year for the order of the Festivals, as it determines which is considered the first Festival of the year and which the last. On the first of Elul is the New Year for animal tithes; all the animals born prior to that date belong to the previous tithe year and are tithed as a single unit, whereas those born after that date belong to the next tithe year. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: The New Year for animal tithes is on the first of Tishrei.On the first of Tishrei is the New Year for counting years, as will be explained in the Gemara; for calculating Sabbatical Years and Jubilee Years, i.e., from the first of Tishrei there is a biblical prohibition to work the land during these years; for planting, for determining the years of orla, the three-year period from when a tree has been planted during which time its fruit is forbidden; and for tithing vegetables, as vegetables picked prior to that date cannot be tithed together with vegetables picked after that date. On the first of Shevat is the New Year for the tree; the fruit of a tree that was formed prior to that date belong to the previous tithe year and cannot be tithed together with fruit that was formed after that date; this ruling is in accordance with the statement of Beit Shammai. But Beit Hillel say: The New Year for trees is on the fifteenth of Shevat.
(2)At four times of the year the world is judged: On Passover judgment is passed concerning grain; on Shavuot concerning fruits that grow on a tree; on Rosh HaShana, all creatures pass before Him like sheep [benei maron], as it is stated: “He Who fashions their hearts alike, Who considers all their deeds” (Psalms 33:15); and on the festival of Sukkotthey are judged concerning water, i.e., the rainfall of the coming year.
(2)At four times of the year the world is judged: On Passover judgment is passed concerning grain; on Shavuot concerning fruits that grow on a tree; on Rosh HaShana, all creatures pass before Him like sheep [benei maron], as it is stated: “He Who fashions their hearts alike, Who considers all their deeds” (Psalms 33:15); and on the festival of Sukkotthey are judged concerning water, i.e., the rainfall of the coming year.
~ Note that the Mishnah is not worried solely with Rosh Hashanah, even though that is the name of the tractate.
Structure of Mishnah Rosh Hashanah
Chapter 1
1-2 - placing Rosh Hashanah in context
3-9 - sighting of the new moons, rules regarding testifying, fires to announce, breaking Shabbat for two specific months (Nisan and Tishrei), public support for the witness travels
Structure of Mishnah Rosh Hashanah
Chapter 1
1-2 - placing Rosh Hashanah in context
3-9 - sighting of the new moons, rules regarding testifying, fires to announce, breaking Shabbat for two specific months (Nisan and Tishrei), public support for the witness travels
Chapter 2
1- witness travels but is not recognized, and "what was initially done" regarding disruptions
2-5 - disruptions in the process of announcement, and what initially was done
6-8 - procedures for examination of witnesses
9 - dispute between Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua
1- witness travels but is not recognized, and "what was initially done" regarding disruptions
2-5 - disruptions in the process of announcement, and what initially was done
6-8 - procedures for examination of witnesses
9 - dispute between Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua
Chapter 3
1 - back to procedures of sanctifying the month
2-6 - Shofar and its kashrut, differences between Rosh Hashanah and other times we blow
7,8 - having awareness of the shofar and focusing one's heart, excursus on Moshe, his hands and the nachash hanechoshet (pole with the copper snake)
1 - back to procedures of sanctifying the month
2-6 - Shofar and its kashrut, differences between Rosh Hashanah and other times we blow
7,8 - having awareness of the shofar and focusing one's heart, excursus on Moshe, his hands and the nachash hanechoshet (pole with the copper snake)
Chapter 4
1 - Rosh Hashanah, shofar and Shabbat
2, 3 - Jerusalem and Yavneh
4 - changes in the sanctification after Jerusalem falls
5, 6 - ten verses of malchuyot, zichronot and shofarot, and where do they fall in the Amidah
7 - restrictions on playing the shofar
8 - order of blasts
1 - Rosh Hashanah, shofar and Shabbat
2, 3 - Jerusalem and Yavneh
4 - changes in the sanctification after Jerusalem falls
5, 6 - ten verses of malchuyot, zichronot and shofarot, and where do they fall in the Amidah
7 - restrictions on playing the shofar
8 - order of blasts
(ה) סֵדֶר בְּרָכוֹת, אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכוּיוֹת עִמָּהֶן, וְאֵינוֹ תוֹקֵעַ. קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְתוֹקֵעַ. זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ. שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ. וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם אֵינוֹ תוֹקֵעַ לַמַּלְכוּיוֹת, לָמָּה הוּא מַזְכִּיר. אֶלָּא אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכוּיוֹת עִם קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְתוֹקֵעַ. זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ. שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ. וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים:
(5)The order of the blessings of the additional prayer on Rosh HaShana is as follows: One recites the blessing of the Patriarchs, the blessing of God’s Mighty Deeds, and the blessing of the Sanctification of God’s Name, all of which are recited all year long. And one includes the blessing of Kingship, containing many biblical verses on that theme, with them, i.e., in the blessing of the Sanctification of God’s Name, and he does not sound the shofar after it. Next, one adds a special blessing for the Sanctification of the Day, and sounds the shofar after it; followed by the blessing of Remembrances, which contains many biblical verses addressing that theme, and sounds the shofar after it; and recites the blessing of Shofarot, which includes verses that mention the shofar, and sounds the shofar after it. And he then returns to the regular Amida prayer and recites the blessing of God’s Service and the blessing of Thanksgiving and the Priestly Blessing. This is the statement of Rabbi Yoḥanan ben Nuri.Rabbi Akiva said to him: If one does not sound the shofarfor the blessing of Kingship, why does he mention it? Rather, the order of the blessings is as follows: One recites the blessing of the Patriarchs and that of God’s Mighty Deeds and that of the Sanctification of God’s Name. He subsequently includes the blessing of Kingship in the blessing of the Sanctification of the Day, and sounds the shofar. Next he recites the blessing of Remembrances, and sounds the shofar after it, and the blessing of Shofarot and sounds the shofar after it. He then recites the blessing of God’s Service and the blessing of Thanksgiving and the Priestly Blessing.
תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (תהילים פ״א:ד׳-ה׳).
ואיתא בש"ס (ר"ה ח':) איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה. ענין של בכסה, ביאר בזה כבוד אאמו"ר זללה"ה, שרומז שאדם אין רואה חיבור מפעולותיו עד שמשא עילאה זה נקרא בכסה. וענין בזה, דהנה באמת מצד השי"ת, כמו שכתיב (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל וגו'. כן כתיב (ישעיהו ו׳:ג׳) מלא כל הארץ כבודו. כי מצד השי"ת יוצא מהארץ ג"כ כבוד שמים כמו מן השמים. ורק מחמת שהשי"ת חפץ להטיב לבריותיו, הציב בזה העולם התחלקות המדות, כדאיתא בש"ס (ראש השנה ל"א.) בשני חילק מעשיו ומלך עליהם. כדי שהעבודה של אדם יהיה נקרא יגיע כפו של אדם. וכן אנו רואים, שקודם בריאת האדם כתיב (בראשית א׳:א׳-ב׳) והארץ היתה תהו ובהו. ואיתא במדרש (רבה בראשית ב') משל לשני עבדים ששניהם קנה באוני אחת ובטומי אחת, לאחד גזר שיהא ניזון מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל ישב לו אותו תהו ובהו וכו'. כך ישבה הארץ תהו ובהו, אמרה העליונים ניזונין מזיו השכינה, התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. והיינו שהציב השי"ת לפום צערא אגרא. עד כמה שהבריאה עובדת, כך מאיר לה השי"ת. וזה נקרא אם אינו יגע אינו אוכל. אבל שיראה האדם חיבור מפעולותיו למעלה מן עבודתו, לא היה עדיין. רק אצל יצירת האדם כתיב (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ואיתא במדרש (רבה בראשית י"ב) כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים. מה פסל תהו ובהו וחושך, שמיצירת האדם פסל תהו ובהו. כי אדם יכול להגביה פעולותיו עד אין סוף, ויכול לבוא למקום גבוה, כדאיתא בש"ס (ברכות י"ז.) העולם הבא אין בו אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וזה הענין של מצות תקיעת שופר, שכתוב תקעו בחודש שופר בכסה. היינו מחמת שנתעורר מהתחלת בריאת עולם, ונתעורר ג"כ כמו שהיה בהתחלה, שישבה לה הארץ תהו ובהו. והיינו שאין אדם רואה חיבור מפעולותיו עד שמשא עילאה כנ"ל, שזה מורה בכסה, שאין רואה רק לפום צערא אגרא. אבל שיראה חיבור עד אור אין סוף, אינו רואה. ולזה המצוה לתקוע זה היום בשופר, ואיתא בזוה"ק (אמור צ"ט:) האי שופר אתער שופר אחרא והוא ברזא דשופר גדול. והיינו, שעל ידי הפעולה ממצות שופר מעורר את השופר הגדול שמורה שישראל מגביה כל פעולותיו עד שמשא עילאה, למקום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ויכול להגיע עם פעולותיו ועבודתו על ידי השופר, עד אור אין סוף:
ואיתא בש"ס (ר"ה ח':) איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה. ענין של בכסה, ביאר בזה כבוד אאמו"ר זללה"ה, שרומז שאדם אין רואה חיבור מפעולותיו עד שמשא עילאה זה נקרא בכסה. וענין בזה, דהנה באמת מצד השי"ת, כמו שכתיב (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל וגו'. כן כתיב (ישעיהו ו׳:ג׳) מלא כל הארץ כבודו. כי מצד השי"ת יוצא מהארץ ג"כ כבוד שמים כמו מן השמים. ורק מחמת שהשי"ת חפץ להטיב לבריותיו, הציב בזה העולם התחלקות המדות, כדאיתא בש"ס (ראש השנה ל"א.) בשני חילק מעשיו ומלך עליהם. כדי שהעבודה של אדם יהיה נקרא יגיע כפו של אדם. וכן אנו רואים, שקודם בריאת האדם כתיב (בראשית א׳:א׳-ב׳) והארץ היתה תהו ובהו. ואיתא במדרש (רבה בראשית ב') משל לשני עבדים ששניהם קנה באוני אחת ובטומי אחת, לאחד גזר שיהא ניזון מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל ישב לו אותו תהו ובהו וכו'. כך ישבה הארץ תהו ובהו, אמרה העליונים ניזונין מזיו השכינה, התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. והיינו שהציב השי"ת לפום צערא אגרא. עד כמה שהבריאה עובדת, כך מאיר לה השי"ת. וזה נקרא אם אינו יגע אינו אוכל. אבל שיראה האדם חיבור מפעולותיו למעלה מן עבודתו, לא היה עדיין. רק אצל יצירת האדם כתיב (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ואיתא במדרש (רבה בראשית י"ב) כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים. מה פסל תהו ובהו וחושך, שמיצירת האדם פסל תהו ובהו. כי אדם יכול להגביה פעולותיו עד אין סוף, ויכול לבוא למקום גבוה, כדאיתא בש"ס (ברכות י"ז.) העולם הבא אין בו אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וזה הענין של מצות תקיעת שופר, שכתוב תקעו בחודש שופר בכסה. היינו מחמת שנתעורר מהתחלת בריאת עולם, ונתעורר ג"כ כמו שהיה בהתחלה, שישבה לה הארץ תהו ובהו. והיינו שאין אדם רואה חיבור מפעולותיו עד שמשא עילאה כנ"ל, שזה מורה בכסה, שאין רואה רק לפום צערא אגרא. אבל שיראה חיבור עד אור אין סוף, אינו רואה. ולזה המצוה לתקוע זה היום בשופר, ואיתא בזוה"ק (אמור צ"ט:) האי שופר אתער שופר אחרא והוא ברזא דשופר גדול. והיינו, שעל ידי הפעולה ממצות שופר מעורר את השופר הגדול שמורה שישראל מגביה כל פעולותיו עד שמשא עילאה, למקום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ויכול להגיע עם פעולותיו ועבודתו על ידי השופר, עד אור אין סוף:
תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃
Blow the horn on the new moon,
on the full moon for our feast day.
on the full moon for our feast day.
תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו (תהילים פ״א:ד׳).
בזוה"ק (ויחי רכ"ו:) תנא ר"ה דא הוא רישא דשתא דמלכא. הענין בזה, כי הכל נכלל בראשית הכוונה, שכמו שאדם פונה עצמו בראשית הדבר להשי"ת, כן נכלל אח"כ כל הרפתקאות הבאים אחריו. כמו דאיתא במדרש (רבה קהלת ז׳:ח׳) על הפסוק טוב אחרית דבר מראשיתו. טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו. וכן מורה מה שאיתא בש"ס (בבא מציעא פ"ה:) אמר רבי חייא לרבי חנינא וכו' דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וכו'. היינו מחמת שבראשית פעולותיו של רבי חייא שמחשב הגמ' היה בגודל כוונה דלא תשתכח תורה מישראל, ממילא נקרא הכל על שמו. כי זה הכלל, כי הכל הולך אחר ראשית הכוונה. וזה הענין של מצות צריכות כוונה, היינו, אף שאחר הכוונה שאדם מתחיל בפעולת המצוה נתלבש האור בפעולה גולמית והאור נתעלם, אבל לזה צריכין הכוונה, כדי שהכל ילך אחר הכוונה, וזה הוא אצל האדם. וכן הוא אצל השי"ת כביכול, שבאמת ראשית הכוונה של הבריאה היה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) כי אמרתי עולם חסד יבנה. והיינו שראשית הרצון של השי"ת בהבריאה היה הכל בשביל ישראל, וישראל עלה במחשבה תחלה. אף שאח"כ הציב השי"ת כמה לבושים עד המאמר של נעשה אדם. אבל לזה, אצל השי"ת נמי כביכול נכלל בהראשית. היינו שאם אדם ילך בעבודה מגיע לזה הרצון הראשית, של ישראל עלה במחשבה תחלה. וזה הענין נמי של מצות תקיעת שופר בר"ה, מאחר שבזה היום מתחיל להתלבש אורו של השי"ת בלבושים, וזה מורה בחודש שופר בכסה, ואיתא בש"ס (ר"ה ח':) איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה. והיינו, שאז הוא הראשית שמתחיל להתלבש רצונו הקדוש בלבושים נעלמים. ולזה הוא אז המצוה בתקיעת שופר. והיינו כי שופר הוא קול פנימאה, ואיתא בזוה"ק (פנחס רכ"ח:) לית דבור בלא קול ולית קול בלא דבור, והאי איהו קשוט בעלמא דאצילות. אבל בעלמא דפרודא אית קול בלא דבור. והיינו שתיכף ימליך עליו את השי"ת, קודם שמתחיל להתלבש בלבושים הנקראים דבור. וממילא כל הרפתקאות והפרטים של כל השנה, הכל נכללו בזה הראשית:
בזוה"ק (ויחי רכ"ו:) תנא ר"ה דא הוא רישא דשתא דמלכא. הענין בזה, כי הכל נכלל בראשית הכוונה, שכמו שאדם פונה עצמו בראשית הדבר להשי"ת, כן נכלל אח"כ כל הרפתקאות הבאים אחריו. כמו דאיתא במדרש (רבה קהלת ז׳:ח׳) על הפסוק טוב אחרית דבר מראשיתו. טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו. וכן מורה מה שאיתא בש"ס (בבא מציעא פ"ה:) אמר רבי חייא לרבי חנינא וכו' דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וכו'. היינו מחמת שבראשית פעולותיו של רבי חייא שמחשב הגמ' היה בגודל כוונה דלא תשתכח תורה מישראל, ממילא נקרא הכל על שמו. כי זה הכלל, כי הכל הולך אחר ראשית הכוונה. וזה הענין של מצות צריכות כוונה, היינו, אף שאחר הכוונה שאדם מתחיל בפעולת המצוה נתלבש האור בפעולה גולמית והאור נתעלם, אבל לזה צריכין הכוונה, כדי שהכל ילך אחר הכוונה, וזה הוא אצל האדם. וכן הוא אצל השי"ת כביכול, שבאמת ראשית הכוונה של הבריאה היה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) כי אמרתי עולם חסד יבנה. והיינו שראשית הרצון של השי"ת בהבריאה היה הכל בשביל ישראל, וישראל עלה במחשבה תחלה. אף שאח"כ הציב השי"ת כמה לבושים עד המאמר של נעשה אדם. אבל לזה, אצל השי"ת נמי כביכול נכלל בהראשית. היינו שאם אדם ילך בעבודה מגיע לזה הרצון הראשית, של ישראל עלה במחשבה תחלה. וזה הענין נמי של מצות תקיעת שופר בר"ה, מאחר שבזה היום מתחיל להתלבש אורו של השי"ת בלבושים, וזה מורה בחודש שופר בכסה, ואיתא בש"ס (ר"ה ח':) איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה. והיינו, שאז הוא הראשית שמתחיל להתלבש רצונו הקדוש בלבושים נעלמים. ולזה הוא אז המצוה בתקיעת שופר. והיינו כי שופר הוא קול פנימאה, ואיתא בזוה"ק (פנחס רכ"ח:) לית דבור בלא קול ולית קול בלא דבור, והאי איהו קשוט בעלמא דאצילות. אבל בעלמא דפרודא אית קול בלא דבור. והיינו שתיכף ימליך עליו את השי"ת, קודם שמתחיל להתלבש בלבושים הנקראים דבור. וממילא כל הרפתקאות והפרטים של כל השנה, הכל נכללו בזה הראשית:
In the Zohar (Vayechi, fol. 226) it is stated: “Rosh Hashanah is the beginning of the king’s year.” The meaning of this is that everything is included in the beginning intention. Just as a person directs himself at the outset of an action toward Hashem, so afterward all the ensuing events are encompassed. As it is brought in the Midrash (Rabba, Kohelet 7:8) on the verse “The end of a matter is better than its beginning” — the end of a matter is good when it is good from the beginning.
This also explains what appears in the Talmud (Bava Metzia 5a), where Rabbi Chiyya said to Rabbi Chanina: “Serve Torah so that it not be forgotten by Israel.” What did we do? We went and collected a small gift… — meaning that because Rabbi Chiyya’s initial intention in his actions was so great, that Torah would not be forgotten among Israel, all subsequent actions are counted in connection with that initial intention. This is the general principle: everything follows from the beginning intention.
This is the meaning of mitzvot requiring intention. Even if, after the initial thought, a person performs the mitzvah and it appears in a raw or hidden form, the initial intention ensures that all of the action aligns with that original purpose. This applies to a person, and similarly to Hashem: the initial intention of creation was, as it is written (Psalms 25:3), “For I said, ‘The world shall be built with kindness’” — meaning that the initial will of Hashem in creation was all for Israel, and Israel existed in the initial thought. Later, Hashem provided garments or structures until the point of “Let us make man”, but the initial intention remains included in the first thought. If a person acts in service, he reaches the initial will: Israel existing in the primordial thought.
This also explains the mitzvah of sounding the shofar on Rosh Hashanah. On this day, the light of Hashem begins to be clothed in garments. This is indicated by “in the month, shofar, in concealment” (בחודש שופר בכסה). The Talmud (Rosh Hashanah 8a) asks: “Which festival is this, when the month is concealed?” The answer is Rosh Hashanah. At this point, the initial holy will begins to be clothed in hidden garments. Therefore, the mitzvah is to sound the shofar, which is an internal voice.
As it says in the Zohar (Pinchas, fol. 218): “There is no speech without voice, and no voice without speech.” This refers to the concealed world of Atzilut — the highest realm. In the separate world, there is voice without speech — meaning that Hashem immediately reigns over it before the garments (called speech) begin to be revealed. Consequently, all events and details of the entire year are encompassed in this initial moment.
ChatGPT translation
ChatGPT translation
KESEH = Covered
https://www.sefaria.org/Tiferet_Yosef%2C_Rosh_Hashanah?lang=bi
All the chagim are on the 15th
So what’s the
Most of the chagim are on the 15th when the moon is full
\
\The teaching of being hidden
My father my teacher - his name should be a blessing
What does RH have to do with being hidden? [gemara qualifies RH as the time of something that is hidden]
This is the TY quoting his father the Sod Yesharim) when a person does not see a connection between what they do and what is accomplished above
So what’s the
Most of the chagim are on the 15th when the moon is full
\
\The teaching of being hidden
My father my teacher - his name should be a blessing
What does RH have to do with being hidden? [gemara qualifies RH as the time of something that is hidden]
This is the TY quoting his father the Sod Yesharim) when a person does not see a connection between what they do and what is accomplished above
בכסה = hidden. When a woman covers her hair, that’s ‘kasot rosh”
דהנה באמת מצד השי"ת, כמו שכתיב (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל וגו'.
From God’s side, the heavens speak of God above
From God’s side, the heavens speak of God above
But it also says that the entire earth is covered with God’s honour
כן כתיב (ישעיהו ו׳:ג׳) מלא כל הארץ כבודו
. כי מצד השי"ת יוצא מהארץ
Even from the depths of what comes from the ground
Even from the depths of what comes from the ground
ג"כ כבוד שמים כמו מן השמים
This is also from Shamayim
. ורק מחמת שהשי"ת חפץ להטיב לבריותיו, הציב בזה העולם התחלקות המדות, כדאיתא בש"ס (ראש השנה ל"א.)
Because God desires to give to his creations - giving of characteristics that are measurements and middot. This is included in Gemara of Rosh Hashanah (shas) that on the second day,
This is also from Shamayim
. ורק מחמת שהשי"ת חפץ להטיב לבריותיו, הציב בזה העולם התחלקות המדות, כדאיתא בש"ס (ראש השנה ל"א.)
Because God desires to give to his creations - giving of characteristics that are measurements and middot. This is included in Gemara of Rosh Hashanah (shas) that on the second day,
בשני חילק מעשיו ומלך עליהם.
כדי שהעבודה של אדם יהיה נקרא יגיע כפו של אדם. וכן אנו רואים, שקודם בריאת האדם כתיב (בראשית א׳:א׳-ב׳) והארץ היתה תהו ובהו. ואיתא
So that the work of a person is called “the sweat of their brow” - that a person should sweat. This is an action, but also an intention - what goes inside. Nowadays there is a lot of work that happens on the inside. This is what we see.
The land was void and chaos
So that the work of a person is called “the sweat of their brow” - that a person should sweat. This is an action, but also an intention - what goes inside. Nowadays there is a lot of work that happens on the inside. This is what we see.
The land was void and chaos
במדרש (רבה בראשית ב') משל לשני עבדים ששניהם קנה באוני אחת ובטומי אחת, לאחד גזר שיהא ניזון מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל
It’s a mashal of two slaves - one is ? And one is Tumah
Decreed that they will have their sustenance from a מטמיון (?) and other’s will come from their work.
It’s a mashal of two slaves - one is ? And one is Tumah
Decreed that they will have their sustenance from a מטמיון (?) and other’s will come from their work.
ישב לו אותו תהו ובהו וכו
That is called Tohu v’vohu
That is called Tohu v’vohu
'. כך ישבה הארץ תהו ובהו, אמרה העליונים ניזונין מזיו השכינה, התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים
Therefore the land sat in chaos. The above worlds said that “we will be sustained by the radiance and glory of the Shechina. And the lower ones, if they do not struggle, if they do not strain/eat
Therefore the land sat in chaos. The above worlds said that “we will be sustained by the radiance and glory of the Shechina. And the lower ones, if they do not struggle, if they do not strain/eat
. והיינו שהציב השי"ת לפום צערא
This is what it says, “according to their pain is their reward”
This is what it says, “according to their pain is their reward”
They struggle and strain themselves - accordingly Hashem radiates to them - that’s what the
The sustenance is the light of Hashem
The sustenance is the light of Hashem
But when a person can see the result of their work beyond what they’ve done - that’s what they have to see
אגרא. עד כמה שהבריאה עובדת, כך מאיר לה השי"ת. וזה נקרא אם אינו יגע אינו אוכל. אבל שיראה האדם חיבור מפעולותיו למעלה מן עבודתו, לא היה עדיין.
רק אצל יצירת האדם כתיב (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ואיתא במדרש (רבה בראשית י"ב) כל מקום שנאמר אלה פסל
Only by the creation of man is it written “according to the decree of the generations of the earth and the sky and their creation, as it says in the Midrash, “Ele Toldot" - Midrash says that any time it says “eleh" it disqualifies what came before it. So “Eleh” - “these” comes to negate what came before it; chaos, void and darkness. That from the creation of man it was negated and disqualified
Only by the creation of man is it written “according to the decree of the generations of the earth and the sky and their creation, as it says in the Midrash, “Ele Toldot" - Midrash says that any time it says “eleh" it disqualifies what came before it. So “Eleh” - “these” comes to negate what came before it; chaos, void and darkness. That from the creation of man it was negated and disqualified
את הראשונים, כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים. מה פסל תהו ובהו וחושך, שמיצירת האדם פסל תהו ובהו
. כי אדם יכול להגביה פעולותיו עד אין סוף, ויכול לבוא למקום גבוה, כדאיתא בש"ס (ברכות י"ז.) העולם הבא אין בו אכילה ולא שתיה וכו' אלא
Because a person can raise themselves without limit, as it says..”in the world to come, a person does not eat or drink, rather Tzaddikim sit with crowns on their head and enjoy the radiance of the shechina” - and this is the reality of blowing the shofar
צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וזה הענין של מצות תקיעת שופר,
“Blow in this month a shofar when it is hidden”
“Blow in this month a shofar when it is hidden”
שכתוב תקעו בחודש שופר בכסה.
Because of the arousal of the creation of the world - this was aroused according to the beginning, a person can come to such a high place which is kedusha, which they can enjoy in this world
Because of the arousal of the creation of the world - this was aroused according to the beginning, a person can come to such a high place which is kedusha, which they can enjoy in this world
This is to say that a person does not see the result of their action until they go upstairs to heaven - because it’s hidden
Then they see the reward is according to the struggle
Then they see the reward is according to the struggle
BUT
היינו מחמת שנתעורר מהתחלת בריאת עולם, ונתעורר ג"כ כמו שהיה בהתחלה, שישבה לה הארץ תהו ובהו. והיינו שאין אדם רואה חיבור מפעולותיו עד שמשא עילאה כנ"ל, שזה מורה בכסה, שאין רואה רק לפום צערא אגרא.
היינו מחמת שנתעורר מהתחלת בריאת עולם, ונתעורר ג"כ כמו שהיה בהתחלה, שישבה לה הארץ תהו ובהו. והיינו שאין אדם רואה חיבור מפעולותיו עד שמשא עילאה כנ"ל, שזה מורה בכסה, שאין רואה רק לפום צערא אגרא.
אבל שיראה חיבור עד אור אין סוף, אינו רואה. ולזה המצוה לתקוע זה היום בשופר, ואיתא בזוה"ק (אמור צ"ט:) האי שופר אתער שופר אחרא והוא
But when they see the light of the Ein Sof, that’s what they see (??) - which is to saee
ברזא דשופר גדול.
והיינו, שעל ידי הפעולה ממצות שופר מעורר את השופר הגדול שמורה שישראל מגביה כל פעולותיו עד שמשא עילאה, למקום שצדיקים יושבים
THIS is the mitzvah of the shofar - this shofar arouses another shofar, and this is the secret of the great shofar. Through the mitzvah of the great shofar, we arouse the great shofar - which shows that Israel, every Jewish soul raises up to Hashem/Shamayim, to the place where the Tzaddikim sit, and have crowns on their head, and can come through their actions and their work, and through the shofar.
Mitzvah - even though we do not see in every second of every day, because the work is on the inside - we will have a glimpse and a sense and the experience of what will happen in shamayim
Mitzvah - even though we do not see in every second of every day, because the work is on the inside - we will have a glimpse and a sense and the experience of what will happen in shamayim
ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ויכול להגיע עם פעולותיו ועבודתו על ידי השופר, עד אור אין סוף:
ARI: this is why there are no words, and no experience, and we have the experience of the Ein Sof
תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו (תהילים פ״א:ד׳).
בזוה"ק (ויחי רכ"ו:) תנא ר"ה דא הוא רישא דשתא דמלכא. הענין בזה, כי הכל נכלל בראשית הכוונה, שכמו שאדם פונה עצמו בראשית הדבר להשי"ת, כן נכלל אח"כ כל הרפתקאות הבאים אחריו. כמו דאיתא במדרש (רבה קהלת ז׳:ח׳) על הפסוק טוב אחרית דבר מראשיתו. טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו. וכן מורה מה שאיתא בש"ס (בבא מציעא פ"ה:) אמר רבי חייא לרבי חנינא וכו' דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וכו'. היינו מחמת שבראשית פעולותיו של רבי חייא שמחשב הגמ' היה בגודל כוונה דלא תשתכח תורה מישראל, ממילא נקרא הכל על שמו. כי זה הכלל, כי הכל הולך אחר ראשית הכוונה. וזה הענין של מצות צריכות כוונה, היינו, אף שאחר הכוונה שאדם מתחיל בפעולת המצוה נתלבש האור בפעולה גולמית והאור נתעלם, אבל לזה צריכין הכוונה, כדי שהכל ילך אחר הכוונה, וזה הוא אצל האדם. וכן הוא אצל השי"ת כביכול, שבאמת ראשית הכוונה של הבריאה היה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) כי אמרתי עולם חסד יבנה. והיינו שראשית הרצון של השי"ת בהבריאה היה הכל בשביל ישראל, וישראל עלה במחשבה תחלה. אף שאח"כ הציב השי"ת כמה לבושים עד המאמר של נעשה אדם. אבל לזה, אצל השי"ת נמי כביכול נכלל בהראשית. היינו שאם אדם ילך בעבודה מגיע לזה הרצון הראשית, של ישראל עלה במחשבה תחלה. וזה הענין נמי של מצות תקיעת שופר בר"ה, מאחר שבזה היום מתחיל להתלבש אורו של השי"ת בלבושים, וזה מורה בחודש שופר בכסה, ואיתא בש"ס (ר"ה ח':) איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה. והיינו, שאז הוא הראשית שמתחיל להתלבש רצונו הקדוש בלבושים נעלמים. ולזה הוא אז המצוה בתקיעת שופר. והיינו כי שופר הוא קול פנימאה, ואיתא בזוה"ק (פנחס רכ"ח:) לית דבור בלא קול ולית קול בלא דבור, והאי איהו קשוט בעלמא דאצילות. אבל בעלמא דפרודא אית קול בלא דבור. והיינו שתיכף ימליך עליו את השי"ת, קודם שמתחיל להתלבש בלבושים הנקראים דבור. וממילא כל הרפתקאות והפרטים של כל השנה, הכל נכללו בזה הראשית:
בזוה"ק (ויחי רכ"ו:) תנא ר"ה דא הוא רישא דשתא דמלכא. הענין בזה, כי הכל נכלל בראשית הכוונה, שכמו שאדם פונה עצמו בראשית הדבר להשי"ת, כן נכלל אח"כ כל הרפתקאות הבאים אחריו. כמו דאיתא במדרש (רבה קהלת ז׳:ח׳) על הפסוק טוב אחרית דבר מראשיתו. טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו. וכן מורה מה שאיתא בש"ס (בבא מציעא פ"ה:) אמר רבי חייא לרבי חנינא וכו' דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וכו'. היינו מחמת שבראשית פעולותיו של רבי חייא שמחשב הגמ' היה בגודל כוונה דלא תשתכח תורה מישראל, ממילא נקרא הכל על שמו. כי זה הכלל, כי הכל הולך אחר ראשית הכוונה. וזה הענין של מצות צריכות כוונה, היינו, אף שאחר הכוונה שאדם מתחיל בפעולת המצוה נתלבש האור בפעולה גולמית והאור נתעלם, אבל לזה צריכין הכוונה, כדי שהכל ילך אחר הכוונה, וזה הוא אצל האדם. וכן הוא אצל השי"ת כביכול, שבאמת ראשית הכוונה של הבריאה היה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) כי אמרתי עולם חסד יבנה. והיינו שראשית הרצון של השי"ת בהבריאה היה הכל בשביל ישראל, וישראל עלה במחשבה תחלה. אף שאח"כ הציב השי"ת כמה לבושים עד המאמר של נעשה אדם. אבל לזה, אצל השי"ת נמי כביכול נכלל בהראשית. היינו שאם אדם ילך בעבודה מגיע לזה הרצון הראשית, של ישראל עלה במחשבה תחלה. וזה הענין נמי של מצות תקיעת שופר בר"ה, מאחר שבזה היום מתחיל להתלבש אורו של השי"ת בלבושים, וזה מורה בחודש שופר בכסה, ואיתא בש"ס (ר"ה ח':) איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה. והיינו, שאז הוא הראשית שמתחיל להתלבש רצונו הקדוש בלבושים נעלמים. ולזה הוא אז המצוה בתקיעת שופר. והיינו כי שופר הוא קול פנימאה, ואיתא בזוה"ק (פנחס רכ"ח:) לית דבור בלא קול ולית קול בלא דבור, והאי איהו קשוט בעלמא דאצילות. אבל בעלמא דפרודא אית קול בלא דבור. והיינו שתיכף ימליך עליו את השי"ת, קודם שמתחיל להתלבש בלבושים הנקראים דבור. וממילא כל הרפתקאות והפרטים של כל השנה, הכל נכללו בזה הראשית:
TIFERET YOSEF 2
תקעובחודששופרבכסהליוםחגנו (תהיליםפ״א:ד׳).
בזוה"ק (ויחי רכ"ו:) תנא ר”ה דא הוא רישא דשתא דמלכא. הענין בזה, כי הכל נכלל בראשית הכוונה, שכמו שאדם פונה עצמו בראשית הדבר להשי"ת, כן נכלל אח"כ כל הרפתקאות הבאים אחריו
תקעובחודששופרבכסהליוםחגנו (תהיליםפ״א:ד׳).
בזוה"ק (ויחי רכ"ו:) תנא ר”ה דא הוא רישא דשתא דמלכא. הענין בזה, כי הכל נכלל בראשית הכוונה, שכמו שאדם פונה עצמו בראשית הדבר להשי"ת, כן נכלל אח"כ כל הרפתקאות הבאים אחריו
When a person draws himself to Hashem in the beginning of anything, then whatever comes after is accordingly included. At the beginning you say “Shem shamayim”, it includes everything afternards
ר”ה = Rosh Hashanah
. כמו דאיתא במדרש (רבה קהלת ז׳:ח׳) על הפסוק טוב אחרית דבר מראשיתו. טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו
. וכן מורה מה שאיתא בש"ס (בבא מציעא פ"ה:) אמר רבי חייא לרבי חנינא וכו' דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, מאי עבידנא אזלינא ושדינא
Man She’ita = what’s included
It says in the Gemara - Rabi Chiya said “in the future the Torah will not be forgotten from Israel [and something to do with cotton]
Man She’ita = what’s included
It says in the Gemara - Rabi Chiya said “in the future the Torah will not be forgotten from Israel [and something to do with cotton]
כיתנא וכו'
. היינו מחמת שבראשית פעולותיו של רבי חייא שמחשב הגמ' היה בגודל כוונה דלא תשתכח תורה מישראל, ממילא נקרא הכל על שמו
Thus because at the beginning of his work (Rabbi Chiya) which the Gemara considers was his great Kavanah that the Torah will not be forgotten from Israel, therefore everything was called by his name
. כי זה הכלל, כי הכל הולך אחר ראשית הכוונה
. וזה הענין של מצות צריכות כוונה
The essence of the mitzvah is Savannah
The essence of the mitzvah is Savannah
, היינו, אף שאחר הכוונה שאדם מתחיל בפעולת המצוה נתלבשהאור בפעולה גולמית והאור נתעלם,
After you’ve done the mitzvah with kavanah it is golamit - clay creation - the beginning of the kavannah - everything goes according to the beginning of the kayana
After you’ve done the mitzvah with kavanah it is golamit - clay creation - the beginning of the kavannah - everything goes according to the beginning of the kayana
אבל לזה צריכין הכוונה, כדי שהכל ילך אחר הכוונה, וזה הוא אצל האדם.
This is only by man that you have this kavanah - everything goes according to the kavanah. [Sauna - my kavanah aroused the nefesh elokit - everything is about the kavanah ]
This is only by man that you have this kavanah - everything goes according to the kavanah. [Sauna - my kavanah aroused the nefesh elokit - everything is about the kavanah ]
וכן הוא אצל השי"ת כביכול, שבאמת ראשית הכוונה של הבריאה היה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) כי אמרתי עולם חסד יבנה.
Etzel = By Hashem,
This was Hashem’s initial kavanah when he said (tehilim 99 “I will create this world with Chesed”
Etzel = By Hashem,
This was Hashem’s initial kavanah when he said (tehilim 99 “I will create this world with Chesed”
והיינו שראשית הרצון של השי"ת בהבריאה היה הכל בשביל ישראל, וישראל עלה במחשבה תחלה.
Creation came on account of Israel, and Israel was in the initial thought
Creation came on account of Israel, and Israel was in the initial thought
אף שאח"כ הציב השי"ת כמה לבושים עד המאמר של נעשה אדם. אבל לזה, אצל השי"ת נמי כביכול נכלל בהראשית.
הציב = established
After this God created the clothes for man - in the beginning Hashem had Israel come into Israel’s mind in the beginning, even though afterwards there were many, many - by Hashem it was one Kavanah
הציב = established
After this God created the clothes for man - in the beginning Hashem had Israel come into Israel’s mind in the beginning, even though afterwards there were many, many - by Hashem it was one Kavanah
Hashem had a kavanah with Israel - that was included in the beginning
היינו שאם אדם ילך בעבודה מגיע לזה הרצון הראשית, של ישראל עלה במחשבה תחלה.
היינו - that is to say
היינו - that is to say
וזה הענין נמי של מצות תקיעת שופר בר"ה
If a person goes in this Avodah then they come to this early, original desire of Hashem - by doing the Avodah, you experience, you connect to the original kavanah that Hashem had in creating Israel, which is connecting to Hashem, the Ziv of HaShechina
If a person goes in this Avodah then they come to this early, original desire of Hashem - by doing the Avodah, you experience, you connect to the original kavanah that Hashem had in creating Israel, which is connecting to Hashem, the Ziv of HaShechina
, מאחר שבזה היום מתחיל להתלבש אורו של השי"ת בלבושים, וזה מורה בחודש שופר בכסה, ואיתא בש"ס (ר"ה ח':) איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה6
Which holiday is the one that is celebrated that is hidden - [Succot is 15th, Pesach is on the 15th, Shavuot is on the 6th - none are on the first. The 1st is the creation of mankind which is the most hidden. Olam/Ilem hidden - 25th of Elul]
Which holiday is the one that is celebrated that is hidden - [Succot is 15th, Pesach is on the 15th, Shavuot is on the 6th - none are on the first. The 1st is the creation of mankind which is the most hidden. Olam/Ilem hidden - 25th of Elul]
. והיינו, שאז הוא הראשית שמתחיל להתלבש רצונו הקדוש בלבושים נעלמים
This is the beginning which begins to clothe the desire of Hashem in hidden clothing. From the shofar there is the beginning of Hashem’s inner inner desire which begins to be expressed even though it is completely hidden
This is the beginning which begins to clothe the desire of Hashem in hidden clothing. From the shofar there is the beginning of Hashem’s inner inner desire which begins to be expressed even though it is completely hidden
. ולזה הוא אז המצוה בתקיעת שופר
This is the essence of the mitzvah of tekia shofar
This is the essence of the mitzvah of tekia shofar
. והיינו כי שופר הוא קול פנימאה
Shofar is the inner voice
Shofar is the inner voice
, ואיתא בזוה"ק (פנחס רכ"ח:) לית דבור בלא קול ולית קול בלא דבור
“There is no speech without a voice and no voice without a speech”
“There is no speech without a voice and no voice without a speech”
, והאי איהו קשוט בעלמא דאצילות. אבל
This is the truth (קשוט - we say this is brich shemei)
This is the truth (קשוט - we say this is brich shemei)
בעלמא דפרודא אית קול בלא דבור
That this world, which is the world of separation (בעלמא דפרודא). I can express myself in voice but it has no speech. But in Atzilut that is definitely speech. In the sense that something is very much being conveyed
That this world, which is the world of separation (בעלמא דפרודא). I can express myself in voice but it has no speech. But in Atzilut that is definitely speech. In the sense that something is very much being conveyed
. והיינו שתיכף ימליך עליו את השי"ת, קודם שמתחיל להתלבש בלבושים הנקראים דבור
This is to say that as soon as we crown Hashem through the blowing of the shofar, right before we crown Hashem, and before any clothing is clothed which is called speech [we crown Hashem with intention, because it’s before speech]
This is to say that as soon as we crown Hashem through the blowing of the shofar, right before we crown Hashem, and before any clothing is clothed which is called speech [we crown Hashem with intention, because it’s before speech]
. וממילא כל הרפתקאות והפרטים של כל השנה, הכל נכללו בזה הראשית:
And therefore everything that comes afterwards - all the intentions and details are all contained within that beginning of the Kol of the Shofar, which is the Kavanah of the whole year, which is the voice, which is the intention.
(א)מוֹעֲדֵי יהוה – רֹאשׁ הַשָּׁנָה
[א]. מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מֵאִישׁ יָרֵא וְחָרֵד, בְּוַדַּאי לֹא יִדְאַג כָּל הַשָּׁנָה מֵרְעָמִים: (לק"א סי' יהוה אות ג')
[א]. מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מֵאִישׁ יָרֵא וְחָרֵד, בְּוַדַּאי לֹא יִדְאַג כָּל הַשָּׁנָה מֵרְעָמִים: (לק"א סי' יהוה אות ג')
(1)FESTIVALS AND SEASONS OF THE YEAR: Rosh Hashanah — The New Year:
Anyone who hears the sounding of the Shofar on Rosh Hashanah from a man of true piety can be assured that he will not be afraid of thunder the whole year (5:3).
Anyone who hears the sounding of the Shofar on Rosh Hashanah from a man of true piety can be assured that he will not be afraid of thunder the whole year (5:3).
(ב) [ב]. תְּקִיעוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הֵם בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל וְהַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אֶחָד, שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ לְהַמְשִׁיךְ שֵׂכֶל חָדָשׁ וּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה מֵאוֹר הַפָּנִים: (לק"א סי' ל"ה אות י')
(2) The blasts of the Shofar on Rosh Hashanah revitalize the soul and intelligence of every Jew. Each one receives a new soul and a new level of understanding, each according to his level. This new soul and vision are drawn from the inner countenance of God (35:6).
YOU GET A NEW SOUL - The Shofar revitalises your soul and actually gives you a NEW ONE from the inner essence of G-d(Rav Nachman in Likutei Etzot)
[ב]. תְּקִיעוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הֵם בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל וְהַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אֶחָד, שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ לְהַמְשִׁיךְ שֵׂכֶל חָדָשׁ וּנְשָׁמָה חֲדָשָׁה מֵאוֹר הַפָּנִים: (לק"א סי' ל"ה אות י')
The blasts of the Shofar on Rosh Hashanah revitalize the soul and intelligence of every Jew. Each one receives a new soul and a new level of understanding, each according to his level. This new soul and vision are drawn from the inner countenance of God (35:6).
Shofar = sweetness. meditate on the sweetness and kindness, taking the edge off dinim.
MEDITATE ON SWEETNESS on RH. Think of harshness; step into the sweetness.
[ג]. עַל־יְדֵי תְּקִיעוֹת שׁוֹפָר נִמְתָּקִין הַדִּינִים: (לק"א סי' מ"ב)
The blasts of the Shofar sweeten the severity of God’s judgement (42).
Attain true spiritual riches and contemplation of the heights of God; the shofar blasts of the Tzaddikim take us there.
[ד]. תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁמְּעוֹרְרִין בְּנֵי הָעוֹלָם מֵהַשֵּׁנָה שֶׁלֹּא יְבַלּוּ יְמֵיהֶם בְּשֵׁנָה חַ"ו. וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּעוֹרְרִין אוֹתָם מֵהַשֵּׁנָה נִמְשָׁךְ הַדִּבּוּר בְּכֹחַ גָּדוֹל, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בִּטָּחוֹן וּפְקִידוֹת עֲקָרוֹת,
וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ יִרְאָה גְּדוֹלָה. וְעַל־יְדֵי הַיִּרְאָה נִצּוֹלִין מִנִּאוּף וּמֵהֶבֶל הַיֹּפִי וּמֵחֵן שֶׁל שֶׁקֶר,
וְזוֹכִין לַאֲרִיכוּת יָמִים דִּקְדֻשָּׁה, לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב כָּל יוֹם מִימֵי חַיָּיו שֶׁבָּא אַחַר כָּךְ בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל יָדוֹ זוֹכִין לְהִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל מְאֹד. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי תְּקִיעוֹת שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵצֶל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁיּוֹדְעִין לְהַמְשִׁיךְ כָּל הַתִּקּוּנִים הָאֵלֶּה: (לק"א סי' ס' אות א' ט')
וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ יִרְאָה גְּדוֹלָה. וְעַל־יְדֵי הַיִּרְאָה נִצּוֹלִין מִנִּאוּף וּמֵהֶבֶל הַיֹּפִי וּמֵחֵן שֶׁל שֶׁקֶר,
וְזוֹכִין לַאֲרִיכוּת יָמִים דִּקְדֻשָּׁה, לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב כָּל יוֹם מִימֵי חַיָּיו שֶׁבָּא אַחַר כָּךְ בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל יָדוֹ זוֹכִין לְהִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל מְאֹד. וְכָל זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי תְּקִיעוֹת שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵצֶל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁיּוֹדְעִין לְהַמְשִׁיךְ כָּל הַתִּקּוּנִים הָאֵלֶּה: (לק"א סי' ס' אות א' ט')
The purpose of sounding the Shofar is to arouse men from their sleep and prevent them whiling away their days in slumber. When people are aroused from their sleep, the power of speech bursts forth with tremendous strength.This in turn leads to trust, and those who were barren give birth.
Then men are brought to the true fear of Heaven and released from sexual lust and the futility of superficial attractions and the “charm that deceives” (cf. Proverbs 31:30).
Instead they attain “fullness of days” in holiness: they learn to lengthen every day of the rest of their lives by adding ever greater holiness and purity. This brings them true spiritual riches and the ability to reach the very heights of contemplation and perception of God.All of this is possible through hearing the blasts of the Shofar from the Tzaddikim, who understand how to accomplish these tikkunim (60:9).
Then men are brought to the true fear of Heaven and released from sexual lust and the futility of superficial attractions and the “charm that deceives” (cf. Proverbs 31:30).
Instead they attain “fullness of days” in holiness: they learn to lengthen every day of the rest of their lives by adding ever greater holiness and purity. This brings them true spiritual riches and the ability to reach the very heights of contemplation and perception of God.All of this is possible through hearing the blasts of the Shofar from the Tzaddikim, who understand how to accomplish these tikkunim (60:9).
THIS NEXT ONE IS AMAZING. - RH IS SOURCE OF HARSH JUDGEMENTS FOR THE YEAR. - SWEETEN JUDGEMENT BY PURIFYING OUR THOUGHTS. - GAIN SANCTITY IN THOUGHT BY JOURNEYING TO THE TZADDIKIM
[ו]. מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹסְעִין עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים, כִּי עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים אֵינוֹ אֶלָּא עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבוֹת,וְאִי אֶפְשָׁר לְטַהֵר וּלְקַדֵּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים.וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא מְקוֹר הַדִּינִים שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה. וְצָרִיךְ לְטַהֵר אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת כְּדֵי לְהַמְתִּיקָם. וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִין לְצַדִּיקִים כְּדֵי לִזְכּוֹת לִקְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה: (לק"א סי' רי"א)
To explain more about the importance of celebrating Rosh Hashanah with the Tzaddikim, you must understand that the sweetening of harsh judgements comes about when thought is purified and sanctified. This can only be achieved through being attached to the Tzaddik. Rosh Hashanah is the source of the harsh judgements of the entire year. The way to sweeten them is by purifying our thoughts. It is in order to attain sanctity in thought that we journey to the Tzaddikim (211).
(ז) [ז]. רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא חֶסֶד גָּדוֹל מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (עַיֵּן בִּפְנִים בְּסִימָן א לִקּוּטֵּי תִּנְיָנָא): (לק"ת סי' א' אות י"ד)
(7) God gave Rosh Hashanah out of great kindness (Likutey Moharan II, 1:14).
(ח) [ח]. מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקַשֵּׁר וְלֶאֱחֹז עַצְמוֹ בְּשָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (עַיֵּן בִּפְנִים בְּלִקּוּטֵי תִּנְּיָנָא סִימָן א'): (שם)
(8) Who is able to celebrate Rosh Hashanah? He who is worthy of binding himself to the roots of the souls of Israel (Ibid.).
RH strengthens faith
[ט]. [רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה. כִּי עַל־יְדֵי גֹּדֶל הַקִּבּוּצִים שֶׁכָּל הַקְּהִלּוֹת קְדוֹשׁוֹת מִתְקַבְּצִין יַחַד בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה,
בִּפְרָט כְּשֶׁמִּתְקַבְּצִין אֶל צַדִּיקֵי אֱמֶת, עַל יְדֵי זֶה נִתְלַקְּטִין וְנִתְקַבְּצִין כָּל לִקּוּטֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וְנִתְתַּקֶּנֶת הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת.
גַּם הַמֹּחִין מִתְנוֹצְצִים וְנִתְתַּקְּנִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.
וְכֵן בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁעוֹשִׂין אָז הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין, חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית. עַיֵּן תְּפִלִּין.
וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אָז גְּמַר תִּקּוּן הַחוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא תִּקּוּן הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין.
וּבְסֻכּוֹת מַמְשִׁיכִין שִׂמְחָה שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים, שֶׁלֹּא יְקַלְקְלוּ אֶת הַחֲלוֹם, שֶׁלֹּא לָבוֹא לִידֵי טֻמְאַת קֶרִי חַ"ו עַל יְדֵי הַמַּאֲכָלִים.
וּבִשְׁמִינִי עֲצֶרֶת נִמְשָׁךְ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, וְעַל־יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מִפְּגַם הַמִּקְרֶה חַ"ו, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי דַּיָּנִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים (עַיֵּן בְּרִית).
וְכָל זֶה נִתְתַּקֵּן גַּם כֵּן עַל־יְדֵי הַתַּלְמִידִים שֶׁבָּאִים לְרַבִּי אֲמִתִּי, וְהָעִקָּר] לָבוֹא עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז עִקַּר תִּקּוּן הַכֹּל כַּנַּ"ל.
גַּם בִּפְרָטִיּוּת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּעַצְמוֹ, עַל־יְדֵי תְּקִיעָה תְּרוּעָה שְׁבָרִים נִתְתַּקֵּן כָּל הַנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי הַתְּקִיעָה זוֹכִין לְתִקּוּן הָאֱמוּנָה,
וְעַל־יְדֵי הַתְּרוּעָה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין שֶׁהֵם הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, וְעַל־יְדֵי הַשְּׁבָרִים נִמְשָׁךְ תִּקּוּן הַחֲלוֹם וְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט לְהִנָּצֵל מִמִּקְרֵה לַיְלָה בְּכָל הַבְּחִינוֹת כַּנַּ"ל: (לק"ת סי' יהוה אות י"א י"ג י"ד ט"ו)
בִּפְרָט כְּשֶׁמִּתְקַבְּצִין אֶל צַדִּיקֵי אֱמֶת, עַל יְדֵי זֶה נִתְלַקְּטִין וְנִתְקַבְּצִין כָּל לִקּוּטֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וְנִתְתַּקֶּנֶת הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת.
גַּם הַמֹּחִין מִתְנוֹצְצִים וְנִתְתַּקְּנִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.
וְכֵן בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁעוֹשִׂין אָז הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין, חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית. עַיֵּן תְּפִלִּין.
וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אָז גְּמַר תִּקּוּן הַחוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא תִּקּוּן הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין.
וּבְסֻכּוֹת מַמְשִׁיכִין שִׂמְחָה שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים, שֶׁלֹּא יְקַלְקְלוּ אֶת הַחֲלוֹם, שֶׁלֹּא לָבוֹא לִידֵי טֻמְאַת קֶרִי חַ"ו עַל יְדֵי הַמַּאֲכָלִים.
וּבִשְׁמִינִי עֲצֶרֶת נִמְשָׁךְ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, וְעַל־יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מִפְּגַם הַמִּקְרֶה חַ"ו, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי דַּיָּנִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים (עַיֵּן בְּרִית).
וְכָל זֶה נִתְתַּקֵּן גַּם כֵּן עַל־יְדֵי הַתַּלְמִידִים שֶׁבָּאִים לְרַבִּי אֲמִתִּי, וְהָעִקָּר] לָבוֹא עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז עִקַּר תִּקּוּן הַכֹּל כַּנַּ"ל.
גַּם בִּפְרָטִיּוּת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּעַצְמוֹ, עַל־יְדֵי תְּקִיעָה תְּרוּעָה שְׁבָרִים נִתְתַּקֵּן כָּל הַנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי הַתְּקִיעָה זוֹכִין לְתִקּוּן הָאֱמוּנָה,
וְעַל־יְדֵי הַתְּרוּעָה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין שֶׁהֵם הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, וְעַל־יְדֵי הַשְּׁבָרִים נִמְשָׁךְ תִּקּוּן הַחֲלוֹם וְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט לְהִנָּצֵל מִמִּקְרֵה לַיְלָה בְּכָל הַבְּחִינוֹת כַּנַּ"ל: (לק"ת סי' יהוה אות י"א י"ג י"ד ט"ו)
The effect of Rosh Hashanah is to strengthen faith. There are great gatherings of Jewish communities everywhere.
Especially significant are the gatherings of Jews around the true Tzaddikim. Through these gatherings, all the different facets of faith expressed in all the different souls are joined together in a common whole. They are refined, unified and elevated.
The sparks of new intuitions and perceptions flash forth. New levels of understanding begin to develop.
The process continues during the Ten Days of Repentance, when we work on ourselves and strive to return to God. The sparks of intuition and perception are embodied in the mitzvah of tefilin, which are the “seal of holiness” and an aspect of tikkun habrit (see Tefillin).
YOM KIPPUR
Yom Kippur is the climax of the process. The “seal of holiness” is perfected, and the flashes of intuition and perception reach their fullest development.
SUCCOT
Following this, on Succot the illumination which must be drawn into the world is that of Joy. Through joy we can elevate all the food we eat to prevent it from disturbing our dreams and causing impure experiences at night.
On Shemini Atzeret, the Eighth Day of Solemn Assembly, the spiritual work is to bring integrity to the faculty of judgement. If the judges are not honest it can cause unclean occurrences at night.
All the tikkunim which have been mentioned here are also brought about whenever the followers of a spiritual leader gather at his side.
TIKKUNIM THROUGH TEKIOT
Rosh Hashanah is the main time for such gatherings because the source of the entire process of tikkun is to be found then. In fact the very details of the Rosh Hashanah ritual, and in particular the different notes blown on the Shofar, all have the power to bring about these tikkunim.
Thus the first note we blow, Tekiah, has the effect of strengthening faith. The second, Teruah, causes new intuitions and perceptions to flash forth. And through the third note, Shevarim, we are protected from having distrubed dreams and being corrupt in our judgements. This preserves us from impure experiences at night (5:15).
Especially significant are the gatherings of Jews around the true Tzaddikim. Through these gatherings, all the different facets of faith expressed in all the different souls are joined together in a common whole. They are refined, unified and elevated.
The sparks of new intuitions and perceptions flash forth. New levels of understanding begin to develop.
The process continues during the Ten Days of Repentance, when we work on ourselves and strive to return to God. The sparks of intuition and perception are embodied in the mitzvah of tefilin, which are the “seal of holiness” and an aspect of tikkun habrit (see Tefillin).
YOM KIPPUR
Yom Kippur is the climax of the process. The “seal of holiness” is perfected, and the flashes of intuition and perception reach their fullest development.
SUCCOT
Following this, on Succot the illumination which must be drawn into the world is that of Joy. Through joy we can elevate all the food we eat to prevent it from disturbing our dreams and causing impure experiences at night.
On Shemini Atzeret, the Eighth Day of Solemn Assembly, the spiritual work is to bring integrity to the faculty of judgement. If the judges are not honest it can cause unclean occurrences at night.
All the tikkunim which have been mentioned here are also brought about whenever the followers of a spiritual leader gather at his side.
TIKKUNIM THROUGH TEKIOT
Rosh Hashanah is the main time for such gatherings because the source of the entire process of tikkun is to be found then. In fact the very details of the Rosh Hashanah ritual, and in particular the different notes blown on the Shofar, all have the power to bring about these tikkunim.
Thus the first note we blow, Tekiah, has the effect of strengthening faith. The second, Teruah, causes new intuitions and perceptions to flash forth. And through the third note, Shevarim, we are protected from having distrubed dreams and being corrupt in our judgements. This preserves us from impure experiences at night (5:15).
י. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צְרִיכִין לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וּלְקַשֵּׁר תְּפִלָּתוֹ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין,
כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.
וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהוֹצִיא מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא כָּל הַחִיּוּת שֶׁבָּלְעָה מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהָרַחֲמָנוּת וְהַדַּעַת שֶׁבָּלְעָה, הַכֹּל מֻכְרָח הַסִּטְרָא אַחְרָא לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא מִקִּרְבָּהּ עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל.
וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין שֶׁיִּתְרַבֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי גֵּרִים שֶׁמִּתְגַיְּרִין. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לִנְבוּאָה וְלֶאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְנִתְבַּטְּלִין אֱמוּנוֹת כוֹזְבִיּוֹת, וְזוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל הַטֶּבַע, שֶׁיִּתְנַהֵג הָעוֹלָם בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת לְבַד. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְקַבֵּל הַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא עִקַּר תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא: (לק"א סי' ח' אות י"א)
כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.
וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהוֹצִיא מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא כָּל הַחִיּוּת שֶׁבָּלְעָה מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהָרַחֲמָנוּת וְהַדַּעַת שֶׁבָּלְעָה, הַכֹּל מֻכְרָח הַסִּטְרָא אַחְרָא לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא מִקִּרְבָּהּ עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל.
וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין שֶׁיִּתְרַבֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי גֵּרִים שֶׁמִּתְגַיְּרִין. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לִנְבוּאָה וְלֶאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְנִתְבַּטְּלִין אֱמוּנוֹת כוֹזְבִיּוֹת, וְזוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל הַטֶּבַע, שֶׁיִּתְנַהֵג הָעוֹלָם בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת לְבַד. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְקַבֵּל הַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא עִקַּר תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא: (לק"א סי' ח' אות י"א)
On Rosh Hashanah you must force yourself to put all your power and strength into your prayers, and you must bind them to the true Tzaddik. The Tzaddik is the real “strong man”: through his spiritual powers he is able to offer his prayer in such a way that the prayer itself is on the level of “judgement.”
And this is precisely the form of prayer that is necessary on Rosh Hashanah.
Through this it becomes possible to extricate from the forces of the Other Side all the holy life—force which they have snatched from the Jewish people and swallowed: all the prayers, the acts of kindness and the wisdom of the Jews... The forces of the Other Side are compelled to vomit them out from their very innards.
This is brought about through the strength of the prayers of this “strong man,” the Tzaddik. Then the glory of God is revealed in its fullness through the converts who attach themselves to the faith of Israel. Prophecy and true faith enter the world and false ideologies are destroyed. This is a foretaste of the wonderful renewal of the world which is destined to come about in the future. In the new order, the force of nature will be nothing. The world will be governed through the providence of God alone, with miracles and wonders. Then we will be worthy of hearing the sound of the song and the melody which will break forth in time to come. This will be the chief delight of the World to Come (8:11).
And this is precisely the form of prayer that is necessary on Rosh Hashanah.
Through this it becomes possible to extricate from the forces of the Other Side all the holy life—force which they have snatched from the Jewish people and swallowed: all the prayers, the acts of kindness and the wisdom of the Jews... The forces of the Other Side are compelled to vomit them out from their very innards.
This is brought about through the strength of the prayers of this “strong man,” the Tzaddik. Then the glory of God is revealed in its fullness through the converts who attach themselves to the faith of Israel. Prophecy and true faith enter the world and false ideologies are destroyed. This is a foretaste of the wonderful renewal of the world which is destined to come about in the future. In the new order, the force of nature will be nothing. The world will be governed through the providence of God alone, with miracles and wonders. Then we will be worthy of hearing the sound of the song and the melody which will break forth in time to come. This will be the chief delight of the World to Come (8:11).
MIND YOUR THOUGHTS ON ROSH HASHANAH
[יב]. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צְרִיכִין לִהְיוֹת חָכָם, שֶׁיִּשְׁמֹר מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁיַּחֲשֹׁב רַק מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, שֶׁיֵּיטִיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ וְיִתֵּן לָנוּ שָׁנָה טוֹבָה וְכוּ'. וּצְרִיכִין לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. גַּם צְרִיכִין לִבְכּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: (שם סי' כ"א)
On Rosh Hashanah you must be wise.This means that you should be careful to think only good thoughts. Then God will be good to us and give us a good year. On Rosh Hashanah you must be joyous... and on Rosh Hashanah you must weep (Ibid. 21).
MIND YOUR WORDS ON ROSH HASHANAH
[יג]. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן צְרִיכִין לְמַעֵט בְּדִבּוּר מְאֹד, וְאָדָם גָּדוֹל צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בָּזֶה בְּיוֹתֵר: (שם)
On the first day of Rosh Hashanah people should be very careful to speak as little as possible. The greater the person the more careful he must be (Ibid.).
GOOD THOUGHT/GOOD ACTION - do your very best
"The Holy One, Blessed be He, links a good thought to an action" Kiddushin 40a (Sefaria Paragraph 12):
"The Holy One, Blessed be He, links a good thought to an action" Kiddushin 40a (Sefaria Paragraph 12):
מַחְשָׁבָה טוֹבָה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יהוה אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יהוה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יהוה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״. מַאי: ״ולְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״? אָמַר רַב אַסִּי: אֲפִילּוּ חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ.
The Gemara further teaches: The Holy One, Blessed be He, links a good thought to an action, as it is stated: “Then they that feared the Lord spoke one with the other, and the Lord listened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that fear the Lord, and that think upon His name” (Malachi 3:16). The Gemara explains: What is the meaning of the phrase “and that think upon His name”? Rav Asi said: Even if a person intended to perform a mitzva but due to circumstances beyond his control he did not perform it, the verse ascribes him credit as if he performed the mitzva, as he is among those that think upon His name.
Tanya explanation of connecting thought to action:
וְזֶה רָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה בְּאָמְרָם: ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה״, וַהֲוָה־לֵיהּ־לְמֵימַר: ״מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ״, אֶלָּא הָעִנְיָן, כִּי דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שֶׁבְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, הֵם הַמִּתְלַבְּשִׁים בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת לְהַחֲיוֹתָם לְפָרְחָא לְעֵילָא, כִּי הַלֵּב הוּא גַּם כֵּן חוּמְרִי, כִּשְׁאָר אֵבָרִים שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁהוּא פְּנִימִי וְחַיּוּת לָהֶם, וְלָכֵן יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לִהְיוֹת לָהֶם גַּדְפִין לְהַעֲלוֹתָם.
Our Sages, of blessed memory, hinted at this when they said, “The Holy One, blessed is He, unites a good thought to the deed.” One would have expected them to say that the Torah regards the good thought as if it had been put into practice. The explanation, however, is that it is the revealed fear and love in the heart that are clothed in the act of the commandments, giving them vitality to soar on high, inasmuch as the heart is also corporeal, as the other parts of the body which are the instruments of the action, except that it is internal and their source of vitality; therefore it can clothe itself in their act, to be their “wings,” elevating them.
נִמְצָא, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הַתְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה, הַיְנוּ עַל "חָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי" שֶׁאָמַר, כִּי עָלָיו נֶאֱמַר (ישעיהו כ״ט:י״ג): בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי; כִּי עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה זוֹכֶה לִכְבוֹד יהוה; וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי.
We find, therefore, that he must repent for his first act of repentance, for the “I have sinned, I have transgressed, I have acted wantonly” that he uttered. Of such a person it is said (Isaiah 29:13), “and he honors Me with his lips”—because through repentance he attains kavod Elohim —“but his heart is far from Me.”
וַאֲפִלּוּ אִם יוֹדֵעַ אָדָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אַף עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה, כִּי מִתְּחִלָּה, כְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, עָשָׂה לְפִי הַשָּׂגָתוֹ, וְאַחַר־כָּךְ בְּוַדַּאי כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, בְּוַדַּאי הוּא מַכִּיר וּמַשִּׂיג יוֹתֵר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא לְפִי הַשָּׂגָתוֹ שֶׁמַּשִּׂיג עַכְשָׁו, בְּוַדַּאי הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הוּא בִּבְחִינַת גַּשְׁמִיּוּת, נִמְצָא שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, עַל שֶׁהִתְגַּשֵּׁם אֶת רוֹמְמוּת אֱלֹקוּתוֹ.
And even if a person knows inside himself that he has been totally sincere in his repentance, he must still repent for his first act of repentance. This is because when he first repented, he did so according to his level of perception [then]. But afterwards, when he [again] repents, he certainly recognizes and perceives even more about God. So that relative to his present perception, his first perception was certainly . We find, therefore, that he must repent for his original , for having made crass the exalted nature of His Godliness.