ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים.
In truth, this is one of the cunning strategies of the evil inclination, to relentlessly burden people's hearts with his service so as to leave them no room to reflect and consider which road they are taking.
כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי.
For he knows that if they were to put their ways to heart even the slightest bit, certainly they would immediately begin to feel regret for their deeds. The remorse would go and intensify within them until they would abandon the sin completely.
והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה): תכבד העבודה על האנשים וגו', שהיה מתכוין שלא להניח להם ריוח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת.
This is similar to the wicked Pharaoh's advice saying "intensify the men's labor..." (Ex. 5:9). His intention was to leave them no time whatsoever to oppose him or plot against him. He strove to confound their hearts of all reflection by means of the constant, incessant labor.
כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלמד בערמימות, ואי אפשר למלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה. הוא מה שהנביא צווח ואומר (חגי א׳:ה׳): שימו לבבכם על דרכיכם.
This is precisely the ploy employed by the evil inclination on human beings. For he is a skilled warrior, expert in the art of cunning. It is impossible to escape from him without great wisdom and far-reaching vision. This is what the prophet screamed out "give heed to your ways!" (Chagai 1:7).
מְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: רֶמֶז לְצִיּוּן קְבָרוֹת מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן״.
§ It was taught in the mishna: One may mark graves on the intermediate days of a Festival so that passersby will know to avoid them and not become ritually impure. Rabbi Shimon ben Pazi said: Where is there an allusion in the Torah to the marking of graves? The verse states: “And when they that pass through shall pass through the land, and any see a man’s bone, then shall he set up a sign by it” (Ezekiel 39:15). Ezekiel prophesies that at some future time, the Jewish people will erect signs over the strewn remains of the dead so that others will know to avoid ritual impurity.
רָבִינָא אָמַר: ״וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים״.
And finally, Ravina said: This obligation is alluded to by the verse “And to him who orders his way, I will show the salvation of God” (Psalms 50:23), meaning that one must mark the pathways that are ritually pure and upon which it is appropriate to walk.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַשָּׁם אוֹרְחוֹתָיו — זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂם דֶּרֶךְ״, אַל תִּקְרֵי ״וְשָׂם״, אֶלָּא: ״וְשָׁם דֶּרֶךְ״ — ״אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים״.
With regard to the verse from Psalms cited above, Rabbi Yehoshua ben Levi said: Whoever appraises his ways in this world and contemplates how to act in the most appropriate way possible merits seeing the salvation of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “And to him who orders his way.” Do not read it as vesam, who orders; rather, read it as vesham, and appraises. With this reading, the verse indicates that one who appraises his ways, him will I show the salvation of God.
זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים׃ {פ}
Whoever offers praise glorifies me: and to him that orders his way aright I will show the salvation of God.
והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי, אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא.
I see a need for a man to be meticulous and weigh his ways each and every day like the great merchants who continuously evaluate all of their business matters in order that they not degenerate. He should fix definite times and hours for this weighing so that it not be haphazard but rather with the greatest regularity for it yields great results.
וחכמים זכרונם לברכה הורונו בפירוש צורך החשבון הזה, והוא מה שאמרו ז"ל (בבא בתרא עח):
Our sages of blessed memory taught us explicitly the need for this accounting as they said (Bava Batra 78b):
וַיִּקַּח֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כׇּל־הֶעָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּ֤שֶׁב יִשְׂרָאֵל֙ בְּכׇל־עָרֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחֶשְׁבּ֖וֹן וּבְכׇל־בְּנֹתֶֽיהָ׃
And Yisra᾽el took all these cities: and Yisra᾽el dwelt in all the cities of the Emori, in Ḥeshbon, and in all its hamlets.
כִּ֣י חֶשְׁבּ֔וֹן עִ֗יר סִיחֹ֛ן מֶ֥לֶךְ הָאֱמֹרִ֖י הִ֑וא וְה֣וּא נִלְחַ֗ם בְּמֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיִּקַּ֧ח אֶת־כׇּל־אַרְצ֛וֹ מִיָּד֖וֹ עַד־אַרְנֹֽן׃
For Ḥeshbon was the city of Siĥon the king of the Emori, who had fought against the former king of Mo᾽av, and taken all his land out of his hand, as far as Arnon.
עַל־כֵּ֛ן יֹאמְר֥וּ הַמֹּשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן׃
Wherefore they who speak in similes say, Come to Ḥeshbon, let the city of Siĥon be built and established:
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים וְגוֹ׳״?
The Gemara cites a related discussion. Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Therefore they that speak in parables [hamoshlim] say: Come to Heshbon! Let the city [ir] of Sihon be built and established! For a fire is gone out of Heshbon, a flame from the city of Sihon; it has devoured Ar of Moab, the lords of the high places of Arnon” (Numbers 21:27–28)?
״הַמֹּשְׁלִים״ – אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם. ״בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן״ – בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם; הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵירָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ.
The Gemara interprets these verses homiletically. “Hamoshlim”; these are the people who rule over [hamoshlim] their evil inclination. They will say: “Come to Heshbon,” meaning: Come and let us calculate the account of [ḥeshbono] the world, i.e., the financial loss incurred by the fulfillment of a mitzva in contrast to its reward, and the reward for committing a transgression, i.e., the pleasure and gain received, in contrast to the loss it entails.
״תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן״ – אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא. ״עִיר סִיחוֹן״ – אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּעַיִר זֶה, שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר סִיחָה נָאָה – מָה כְּתִיב אַחֲרָיו? ״כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן וְגוֹ׳״ – תֵּצֵא אֵשׁ מִמְּחַשְּׁבִין, וְתֹאכַל אֶת שֶׁאֵינָן מְחַשְּׁבִין.
“Let it be built and established” means that if you make this calculation, you will be built in this world and you will be established in the World-to-Come. The phrase “city [ir] of Sihon” means that if a person fashions himself like this young donkey [ayir] that follows after pleasant talk [siḥa], i.e., if one is easily tempted to listen to his inclination, what is written after it? “For a fire is gone out of Heshbon…it has devoured,” i.e., a fire will go out from those who calculate the effect of their deeds in the world, and will consume those who do not calculate and examine their ways but instead do as they please.
הא למה זה דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה
To what is this analogous? To a labyrinth. This is a garden planted for amusement, commonly known to the noblemen. The hedges of plants are arranged into many intricate walls, among them many confusing and interlacing pathways, all of which appear similar.
והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה.
The goal is to reach the lookout tower in the midst of the maze. But among these pathways some of them truly lead one to the tower while others deceive him, leading him to stray away from it.
ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם. אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה.
One who walks between the paths is not at all capable of seeing or knowing if he is walking along a correct path or a deceptive one. For each one appears similar, there is no noticeable difference whatsoever to the eye beholding them. He will not reach the tower unless he knows the correct path through prior experience and visual familiarity by having entered it before and successfully reached the goal, namely, the tower.
והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו!
One standing on the lookout tower, on the other hand, can see all of the pathways before him and discern between the true and false ones. He is in a position to warn those walking in them and tell them: "this is the path to take!".
והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
He that is willing to believe him will reach the designated place. But he who is not willing to believe him, but would rather follow his own eyes, will certainly remain lost and fail to reach it.
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין.
So too here, one who still has not ruled over his evil inclination is lost in the midst of the "pathways" and cannot distinguish between them. But those who rule over their evil inclination, who have already reached the tower and left the pathways and who clearly see all the pathways before their eyes - they can counsel those who are willing to listen. It is these people that we must trust.
ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.
And what is the counsel they give us? "Let us enter into an accounting, come and consider the accounting of the world". For they already experienced, saw and learned, that this alone is the true path leading a man to the good which he seeks, and that there is none other besides this.