הקדמה
הציורים שכיסו את קירות בית הכנסת בדורא אירופוס היוו לא רק תיאורים חזותיים של סיפורי המקרא, אלא הם ביטאו, בעצם בחרירתם ואירגונם, את האמנות והתקוות של הקהילה היהודית זאת באמצע המאה השלישית לספירה. הציורים סודרו בשלוש שורות (או פסים) אופקיות: הפס העליון נפגע מאד וקשה לעמוד על משמעותו; הפס התיכון עוסק באתרים הקדושים העתיקים - המשכן והמקדש הירושלמי - וגם בעבודה זרה - מקדש האל דגון של הפלשתים.
לעומת זאת, בפס הציורים התחתון אנו מוצאים מגוון תמונות נפרדות, ולא ברור מהו הנושא המשותף להם. בציורים שנשתמרו כאן יש תמונות מחיי אליהו ומסיפורי מגילת אסתר, תיאורים של משיחת דוד למלך ושל משיית משה מן המים וכן פרשיות מספר יחזקאל.
ציורים לשמאל ארון הקודש
פורים אליהו
<-------
ציורים לימין ארון הקודש
יחזקאל משה דוד
------->
יש הגורסים שהנושא המרכזי בפס התחתון הוא הישרדות נסית, ואחרים מדברים על לידה מחדש ועל תחיית המתים. כך או כך, אין באף הצעה משום הסבר לכל הציורים. לפיכך לדעתנו הנושא שביסוד פס הציור הזה הוא "תפנית גורל בלתי צפויה שתוצאתה ניצחון", שבה נוכחות אלוהים גלויה בכמה מקרים ומרומזת במקרים אחרים. משמעות רבה יש לגובה פס ציורים זה, שנמצא בגובה העיניים של אנשי הקהילה – ומשום כך הוא משמש מסר רצוף לתת ההכרה.
לפנינו שתי דוגמאות לילדים שנועדו לגדולה ושניהם ניצלים ממוות ודאי (משה הפעוט ובן האלמנה מצרפת). יש כאן דוגמאות לתבוסה של עובדי אלילים רבים בידי מתי מספר יראי ה` (אליהו נגד נביאי הבעל ומפלת חוטאי ירושלים המתואר בספר יחזקאל). אנו רואים פה את הבחירה המפתיעה בדוד, הצעיר בבני ישי, שנמשח למלך על פני אחיו המבוגרים ממנו ובמקום שאול. כמו כן נראית התהלוכה שבה מרדכי המנצח רוכב על סוס והמן שנכשל במזימתו מוליך אותו ברחובות שושן. לבסוף, לפנינו חזון העצמות היבשות.
מחזור יחזקאל
בפס הציור הזה כלול הלוח הרציף הארוך ביותר בבית הכנסת – מחזור יחזקאל, המורכב משתי יחידות נבדלות: משמאל, חזון העצמות היבשות ובקצה הימני תמונה חידתית של טבח.
לוח א'
נתחיל בתמונה השמאלית, בה שלוש דמויות זהות מצביעות. הדמויות עומדות בין חלקי גוף ובין הר מבוקע באזור כהה, כשעל ראש ההר עצים ומבנה הרוס.
יש ציורים בדורא אירופוס שבהם דמות שבה ונראית בלוחות צמודים זה לזה כדי לייצג את התפתחות העלילה. כאן נראה הנביא יחזקאל שלוש פעמים, כמו משה הנראה שלוש פעמים בתמונה של יציאת מצרים בפס הציור העליון. הפסוקים הבאים (יחזקאל ל"ז) מסייעים לזהות את המעשה (וריקוד המחוות מזמינה הסבר):
תמונה א' - פסוקים 1 - 2
לאחר שהרים את יחזקאל שזרועותיו מרחפות ככנפי ציפור, מניח אותו אלוהים בין העצמות.
תמונה ב' - פסוקים 3 - 6
כאן, מתוות ידי הנביא אלכסון ישיר עם יד האל ושתי הידיים חוברות ליצור "ציר עולם" (axis mundi). האל חד חידה, והנביא "שומע" בידו השמאלית ומצביע בימינו על מושא הדו-שיח.
תמונה ג' - פסוקים 7 - 8
לאחר מכן יד אלוהים מצווה, שמאלו של יחזקאל מקבלת את המשימה ואילו ימינו מושטת לפעולה. בהר המבוקע נחשף תוכו השחור. ממעמקי האדמה נפתחים הקברים ברעש והעצמות המשקשקות מתקבצות ובאות.
ק' קרלינג, שכתב את החיבור המקיף על בית הכנסת בדורא אירופוס, מסיק מציורים אלה כי השתתפותו של האדם היא חלק חיוני מהנס ומהמעשה האלוהי.[1]
לוח ב'
הפחת רוח החיים
התיאור המקראי ממשיך:
(ט) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א אֶל־הָר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָ֠דָ֠ם וְאָמַרְתָּ֨ אֶל־הָר֜וּחַ {ס} כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה מֵאַרְבַּ֤ע רוּחוֹת֙ בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ׃ (י) וְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל־רַגְלֵיהֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד־מְאֹֽד׃
(9) Then [God] said to me, “Prophesy to the breath, prophesy, O mortal! Say to the breath: Thus said the Sovereign GOD: Come, O breath, from the four winds, and breathe into these slain, that they may live again.” (10) I prophesied as I was commanded. The breath entered them, and they came to life and stood up on their feet, a vast multitude.
כאשר יד האמן מתרגמת את הטקסט המוזר הזה לציור, מתגלית לעינינו חידה:
בפינה השמאלית התחתונה כבר החלו העצמות מתקרבות אלה לאלה ויצרו שלוש גוויות. יחזקאל, שקיבל עליו את מצוות האל (שגם כאן מיוצגת כיד) מצביע בשמאלו על ההתגשמות. מלאך מכונף רוכן ונוגע בראש של גוויה אחרת. שלוש רוחות פרפרים חינניות מרחפות מעל שלוש הגוויות.
כיצד אם כן פועל האל בכתובים ובתמונה? באמצעות מתווכים. בטקסט, שליחי האל הם יחזקאל והרוח (במשמעה המילולי רוח נושבת, אך גם נשמה, נשימה וכיוון). בציור מתגשם רצון האל באמצעות מתווכים נוספים (באלכסון, משמאל למעלה לימין למטה): יד האל, פרפרי הנשמות והמלאך המכונף. ריבוי המתווכים נובע מהניסיון לשוות מראה לתעלומה של בריאת החיים. נראה כי הנבואה מבוססת בחלקה על התיאור של בריאת האדם:
(ז) וַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃
(7) God יהוה formed the Human from the soil’s humus, blowing into his nostrils the breath of life: the Human became a living being.
התיאור בספר בראשית מאניש את האל, והוא אנושי לכל דבר, כמו בתיאורים הכמו-מילוליים של תמונת הבריאה,
אלוהים מפיח רוח חיים באדם,
הקתדרלה במונריאל, המאה ה11
ואילו תיאורים אחרים מבקשים דימוי חזותי.
אמנים יהודים ונוצרים שאבו השראה גם מתבניות מהמיתולוגיה היוונית המספרות על בריאת האדם בידי פרומתאוס ופסיכה.
בכמה מהתבניות האלה פרומתאוס מחיה במגעו גוויה שוכבת; באחרות נשמת פרפר נכנסת בדמות העומדת. הפרפר המגיח מן הזחל מסמל את המעבר מן הגשמי לרוחני.
שגשגו מגוון תבניות כאלה. לדוגמה, בפסיפס מהמאה ה-11 בקתדרלת סן מרקו רואים "פרפר" העתיד להיכנס ולחיות את אדם העומד, ביטוי חזותי לנשמת החיים של האל.
רוח מחייה גוויה, דורא אירופוס אלוהים מפיח חיים באדם,
244 קתדרלת סן מרקו,
ונציה, המאה ה11
בניגוד לו, פרפרנשמה גדול בציור חזון העצמות בדורא אירופוס מחזיק את הראש של אחת הגופות שאין בהן רוח חיים, ממש כמעשה האל בתנ"ך מוטייה גראנוואל וכמעשה פרומתאוס בתבליט על ארון מתים מנאפולי. הדמות המיתולוגית, מיזוג בין שתי התבניות, מתפקדת כשליחת האל כפי שהמימרא (דבר האל) משמשת נציגתו בתרגומים הארמיים מאותה התקופה – בשני המקרים נעשה ניסיון לבדל את האל מנוכחות גשמית.
פשט או דרש?
לאחר שהצייר מדורא אירופוס תיאר בפרטי פרטים את השלבים בחזון יחזקאל, הוא פונה להסביר את החזון:
(י) וְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל־רַגְלֵיהֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד־מְאֹֽד׃ (יא) וַיֹּ֘אמֶר֮ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כׇּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ׃ (יב) לָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ (יג) וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה בְּפִתְחִ֣י אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וּבְהַעֲלוֹתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּֽי׃ (יד) וְנָתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֞ם כִּֽי־אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {פ}
(10) I prophesied as I was commanded. The breath entered them, and they came to life and stood up on their feet, a vast multitude. (11) And I was told, “O mortal, these bones are the whole House of Israel. They say, ‘Our bones are dried up, our hope is gone; we are doomed.’ (12) Prophesy, therefore, and say to them: Thus said the Sovereign GOD: I am going to open your graves and lift you out of the graves, O My people, and bring you to the land of Israel. (13) You shall know, O My people, that I am GOD, when I have opened your graves and lifted you out of your graves. (14) I will put My breath into you and you shall live again, and I will set you upon your own soil. Then you shall know that I, GOD, have spoken and have acted”—declares GOD.
יד האל נראית מעל יחזקאל, העטוי עכשיו גלימה יוונית ומחווה לימינו. יש חזרה על מאפיינים מלוח א' בהם אברי גוף והר שעץ בראשו. קבוצה של עשרה גברים עוטי גלימות עומדת בפני יחזקאל, כשידיהם מורמות.
מה משמעות המעבר מלבוש פרסי ללבוש יווני? מהר מבוקע להר שלם? בטקסט ובציורים גם יחד, עבר יחזקאל מהיותו דמות בחזיונו שלו להיותו פרשן החזון; ממתנבא אחוז אקסטזה להוט לנביא קלאסי שקול. הוא וקבוצת העשרה עוטים כעת לבוש יווני המסמל פיכחון.
אך מי הם העשרה? בטקסט מוסבר כי העצמות שבחזון "כל בית ישראל המה". קביעה זוהיא מדרש על החזון: היא מבארת כי העצמות היבשות הן דימוי לעם ישראל הנמצאים בגלות ללא תקווה. אך בניגוד לציפיות הקודרות, ישיב אותם האל באורח נס לאדמת ישראל. ובכל זאת, בציורי דורא, כמו ברוב הפרשנות הספרותית היהודית והנוצרית, רואים בחזון יחזקאל לא דימוי, כי אם פשוטם של דברים: חזון של תחיית המתים. מכאן שהעשרה הם מניין, מספר האנשים שהתקבץ לתפילת ציבור בגולה, והם עתידים לשוב לבסוף לאדמת ישראל, שאותה מסמל ההר שאוחד כעת.
נראה כי הכל מתיישב, פרט לדמות "התלושה" במרכז, המופע היחיד של יחזקאל שיד האל איננה מעליו ושאין לו הסבר בטקסט.
אנו גורסים כי זה הוא יחזקאל המורה שלנו, המדבר אלינו, קהילת דורא אירופוס. מוקדם יותר עודד יחזקאל את קהילת ישראל הנכאה בגלות על נהר כבר. כעת הוא מדבר אלינו כמורנו, כאן בדורא אירופוס שעל נהר הפרת, קהילה של מיעוט יהודי במקום פגיע, על הגבול שבין האימפריות הרומית והאימפריה הסַסַנית הלוחמות זו בזו. יד האל, סמל לנבואה, היא נחלת העבר – היום רבי יחזקאל שלנו מעודד אותנו, מחווה בידו שלו, כמו משה שני.
לוח ג' החידתי
הלוח האחרון בפס התחתון בקיר הצפוני, הוא עסק ביש. אין כל הפרדה בינו לבין ציור החזון, ומשום כך אנחנו נאלצים לחפש את הקשר שלו ליחזקאל. הצעתנו היא כי הטקסט ההולם מכל מצוי בפרק ט':
(א) וַיִּקְרָ֣א בְאׇזְנַ֗י ק֤וֹל גָּדוֹל֙ לֵאמֹ֔ר קָרְב֖וּ פְּקֻדּ֣וֹת הָעִ֑יר וְאִ֛ישׁ כְּלִ֥י מַשְׁחֵת֖וֹ בְּיָדֽוֹ׃ (ב) וְהִנֵּ֣ה שִׁשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֡ים בָּאִ֣ים ׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן אֲשֶׁ֣ר ׀ מׇפְנֶ֣ה צָפ֗וֹנָה וְאִ֨ישׁ כְּלִ֤י מַפָּצוֹ֙ בְּיָד֔וֹ וְאִישׁ־אֶחָ֤ד בְּתוֹכָם֙ לָבֻ֣שׁ בַּדִּ֔ים וְקֶ֥סֶת הַסֹּפֵ֖ר בְּמׇתְנָ֑יו וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיַּ֣עַמְד֔וּ אֵ֖צֶל מִזְבַּ֥ח הַנְּחֹֽשֶׁת׃
(1) Then [God] called loudly in my hearing, saying, “Approach, you who are in charge of the city, each bearing his weapons of destruction!” (2) And six figures entered by way of the upper gate that faces north, each with his club in his hand; and among them was another one, clothed in linen, with a writing case at his waist. They came forward and stopped at the bronze altar.
בהמשך הפרק יחזקאל עֵד לטבח החוטאים בירושלים, הנגררים מהמקדש ומחצרותיו. ציור זה שוּנהוהוא גם ניזוק ומשום כך קשה עוד יותר להבינו, אך ברור כי הוא נועד לשמש איזון שכנגד לחזון העצמות היבשות, וכי שניהם יחד מייצגים את השינוי – מחורבן לתקומה. מוטיב זה מאלץ אותנו לקרוא את הציורים בסדר שונה, כך:
חורבן – לוח ג (יחזקאל ט')
העצמות היבשות – לוח א (יחזקאל ל"ז, 1- 9)
השיקום – לוח ב1 ולוח ב3 (יחזקאל ל"ז, 10- 14)
הלקח – לוח ב2
פס הציור התחתון
לסיכום ,בציורים מספר יחזקאל מביעים יושבי דורא אירופוס את הבטחון שהם חשים, כי החורבן יהפוך לתקו/תחיה. בטחון זה מבטא שוב את המוטיב המאחד של פס הציור כולו: תפנית הגורל הבלתי צפויה שתוצאתה גאולה, שנוכחות האל בה גלויה בכמה מקרים ומרומזת במקרים אחרים. מיקומו של הפס, בגובה עיני קהילת המתפללים בדורא אירופוס, מבטא גם הוא את חשיבות אמונתם בגאולה הצפויה.
העצמות היבשות עוד חיות
לאחר שבחנו בפרוטרוט את ההתייחסויות הקדומות ביותר שנשתמרו על חזון יחזקאל, אנחנו שואלים כיצד באו חזונות אלה לידי ביטוי בזמנים מאוחרים יותר.
בביבליית רודה הקטלונית מהמאה ה-11 יש דף שלם ובו ארבע פרשיות מספר יחזקאל. באחת, העצמות היבשות: הנביא, משמאל, מקבל את הצו האלוהי מיד המגיחה מתוך הרקיע; העצמות הפזורות נקבצות לגוויות הקמות מקבריהן וארבע "הרוחות" עם "הנשמה" שבמרכז נופחות בהן חיים, שעה שהראשונות מרימות ידיים לשבח. שימו לב שהאלכסונים שמהם נובעות הרוחות מקבילים לנביעה מהיד האלוהית. זה התיאור הקרוב ביותר, הן מבחינה איקונוגרפית והן מבחינת כרונולוגית, לציורים בדורא אירופוס, אך מובן מאליו שלא מדובר פה בתחייתו של עם ישראל דווקא וכי יחזקאל אינו מוקד התיאור. כאן, חזון יחזקאל הוא מובאה בלבד, תימוכין לאמונה הנוצרית בתחיית המתים העולמית שתתלווה לשיבתו של ישו.
באיורים של גוסטב דורה מן המאה ה-19 הוא מפגין משיכה למקברי האופיינית לתקופתו, כמו ביצירותיו של אדגר אלן פו וב"פרנקנשטיין" של מרי שלי. אלא שדורה נוקט גם גישה של אדיקות רומנטית. בחלק השמאלי התחתון של הציור מודגשת עליית המתים מקבריהם, כמו בסיפור לזרוס בברית החדשה. יחזקאל העומד מעל בהילת אור מתמזג בקשת עם אחת הנשמות החוזרות לחיים, דמות המזכירה את ישו הצלוב, וכך מקשר במודע בין חזון העצמות היבשות ובין המוטיב המרכזי של תחיית המתים בנצרות.
לבסוף, נפנה למנורת הכנסת הענקית של בנו אלקן מ-1956, שבה יותר מ-20 תבליטים של תמונות מתולדות העם היהודי. יש לשער כי אלקן הושפע מדורֵה ומשום כך מיקם את יחזקאל במרכז בגלימה מתנפנפת, אך בניגוד מובהק לדורֵה, הנביא אינו עומד בנפרד מן העם, כי אם רוכן מעליהם, מגונן ומקבץ אותם יחדיו. כך אלקן משתמש בחזון העצמות היבשות כסמל להישרדות העם היהודי, לחידושו ולעלייתו לאחר השואה.
בנו אלקן, העצמות היבשות, מנורת הכנסת, 1956
שלושת התיאורים מבהירים את התיאור בדורא אירופוס, בזכות הרחבת הפרספקטיבה על כושר העמידה של דימוי במשך אלפיים שנה כמעט. בכל עידן ובכל דור קוראים את החזון קריאה מחודשת לאור ההווה המשתנה. המדרש הוא דו-שיח של ההיסטוריה עם הטקסט המקראי.
____________
[1] C. Kraeling, The Synagogue, New Haven: Yale University Press, 1979, pp. 191-192.
לתמונות נוספות בנושא זה ראו תל"י מדרש אמנות