Save "Lending, Borrowing, and Areas of Interest"
Lending, Borrowing, and Areas of Interest

(כד) אִם כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת עַמִּ֗י אֶת הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃ (כה) אִם חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃ (כו) כִּ֣י הִ֤וא כְסוּתֹה֙ לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי׃ {ס}

(24) If you lend money to My people, to the poor among you, do not act toward them as a creditor; exact no interest from them. (25) If you take your neighbor’s garment in pledge, you must return it before the sun sets; (26) it is the only available clothing—it is what covers the skin. In what else shall [your neighbor] sleep? Therefore, if that person cries out to Me, I will pay heed, for I am compassionate.

שֶׁלֹּא נָשִׁית יָד בֵּין לֹוֶה לְמַלְוֶה בְּרִבִּית – שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בְּמִלְוַת רִבִּית בֵּין הַלֹּוֶה וְהַמַּלְוֶה, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה לָהֶם עַרְבוּת וְלֹא נָעִיד אֲלֵיהֶם וְלֹא נִכְתֹּב בֵּינֵיהֶם שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת רִבִּית, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כד) לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ...כִּי הָאֵל הַטּוֹב חָפֵץ בְּיִשּׁוּב עַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר, וְעַל כֵּן צִוָּה לְהָסִיר מִכְשׁוֹל מִדַּרְכָּם לְבַל יִבְלַע הָאֶחָד חֵיל חֲבֵרוֹ מִבְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ עַד שֶׁיִּמְצָא בֵּיתוֹ רֵיקָן מִכָּל טוּב, כִּי כֵן דַּרְכּוֹ שֶׁל רִבִּית וְיָדוּעַ הַדָּבָר, וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרָא נֶשֶׁךְ. וּבְהִמָּנַע מִן הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה עָרֵב וְסוֹפֵר וְעֵדִים יִמָּנְעוּ בְּנֵי אָדָם מִמֶּנּוּ...

That we not give a hand between the borrower and the creditor with interest: To not be involved in an interest loan between the borrower and the creditor — meaning to say that we do not act as a guarantor for them and that we do not write a deed for them that has a mention of interest...because the good God desired the settlement of His people which He chose. And therefore He commanded to remove the obstacle from their path, that one should not swallow up the wealth of his friend without his [even] feeling it, until he finds his house empty of all good. As this is the way of interest, and the matter is well-known, and that is why it is called, “bite (neshekh).” And in the avoidance of this matter by the guarantor, the scribe and the witnesses, [other] people will [also] avoid it...

(לה) וְכִֽי יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ גֵּ֧ר וְתוֹשָׁ֛ב וָחַ֖י עִמָּֽךְ׃ (לו) אַל־תִּקַּ֤ח מֵֽאִתּוֹ֙ נֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֔ית וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹקֶ֑יךָ וְחֵ֥י אָחִ֖יךָ עִמָּֽךְ׃ (לז) אֶ֨ת־כַּסְפְּךָ֔ לֹֽא תִתֵּ֥ן ל֖וֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ וּבְמַרְבִּ֖ית לֹא תִתֵּ֥ן אׇכְלֶֽךָ׃ (לח) אֲנִ֗י ה' אֱלֹ֣קֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹקִֽים׃ {ס}

(35) If your kin, being in straits, come under your authority, and are held by you as though resident aliens, let them live by your side: (36) do not exact advance or accrued interest, but fear your God. Let your kin live by your side as such. (37) Do not lend your money at advance interest, nor give your food at accrued interest. (38) I ה' am your God, who brought you out of the land of Egypt, to give you the land of Canaan, to be your God.

(א) שֶׁלֹּא לְהַלְווֹת בְּרִבִּית לְיִשְׂרָאֵל – שֶׁלֹּא לְהַלְווֹת בְּרִבִּית לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה לז) אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ, וְאֵין אֵלּוּ שְׁנֵי לָאוִין, שֶׁהָרִבִּית הוּא הַנֶּשֶׁךְ, וְהַנֶּשֶׁךְ הוּא הָרִבִּית...וְלָמָּה חִלְּקָם הַכָּתוּב? ...לְהַרְבּוֹת הָאַזְהָרוֹת עָלָיו...כִּי הַתּוֹרָה תִּכְפֹּל הָאַזְהָרוֹת לִפְעָמִים עַל מָה שֶׁחָפֵץ הָאֵל לְהַרְחִיקֵנוּ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה...וְאִם אָמְנָם כִּי רָאוּי הָאָדָם לְהִזָּהֵר בִּדְבַר הַשֵּׁם עַד מְאֹד וְאַף כִּי יִשְׁמַע דְּבָרוֹ בְּרֶמֶז קָטָן, כָּל זֶה מֵחֲסָדָיו הָרַבִּים עַל בְּרִיּוֹתָיו כָּפַל לָהֶם הָאַזְהָרוֹת פְּעָמִים רַבּוֹת בִּקְצָת מְקוֹמוֹת כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, עַל כֵּן נוֹדֶה לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל סֶלָה בְּרֹב הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ בָּרוּךְ הוּא...

(1) To not lend with interest to an Israelite: To not lend with interest to an Israelite, as it is written (Leviticus 25:37), “You shall not give your money with interest, nor should you give your sustenance with increase.” And these are not two prohibitions — as increase is interest, and interest is increase...So why did the verse divide them?...(T)o give multiple warnings about it...(for) the Torah will occasionally repeat warnings about that which it wanted to distance us from greatly...And even though it is fitting that a person should be most careful about the word of God — even if he heard the word through the slightest hint — this is all from His great kindnesses upon His creatures, that in a few places He repeated warnings for them many times — like a parent disciplines his child. And we should therefore thank Him for all the goodness that He, blessed be He, bestowed upon us...

(כ) לֹא תַשִּׁ֣יךְ לְאָחִ֔יךָ נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל נֶ֕שֶׁךְ כׇּל דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ׃ (כא) לַנׇּכְרִ֣י תַשִּׁ֔יךְ וּלְאָחִ֖יךָ לֹ֣א תַשִּׁ֑יךְ לְמַ֨עַן יְבָרֶכְךָ֜ ה' אֱלֹקֶ֗יךָ בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֔ךָ עַל הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר אַתָּ֥ה בָא שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: {ס}

(20) You shall not deduct interest from loans to your fellow Israelites, whether in money or food or anything else that can be deducted as interest; (21) but you may deduct interest from loans to foreigners. Do not deduct interest from loans to your fellow Israelites, so that your God ה' may bless you in all your undertakings in the land that you are about to enter and possess.

(א) שֶׁלֹּא יִתֵּן הַלֹּוֶה רִבִּית לְיִשְׂרָאֵל – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלָּתֵת רִבִּית לְיִשְׂרָאֵל וּכְמוֹ כֵן גַּם מִלָּקַחַת אוֹתוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כג כ) לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר...וְאִלּוּ לֹא בָּאָה הַמְּנִיעָה מְפֹרֶשֶׁת עַל זֶה הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהַמַּלְוֶה הוּא שֶׁאָסוּר לְקַחְתּוֹ, אֲבָל הַלֹּוֶה אִם רָצָה לִמְחֹל וְרוֹצֶה בְּאוֹנָאָתוֹ שֶׁיְּהֵא מֻתָּר, כְּעִנְיַן אוֹנָאָה שֶׁהַמְּאַנֶּה הוּא עוֹבֵר לֹא הַמִּתְאַנֶּה...

(1) That the borrower not give interest to an Israelite: That we have been prevented from giving interest to an Israelite and, so too, from taking it. And about this is it stated (Deuteronomy 23:20), “You shall not take interest from your brother, interest of money, interest of food, interest of any thing, etc.”...And had this preventing of this not come explicitly, I would have reasoned that it is the lender that is forbidden from taking it, but [that] if the borrower wants to forgive and is willing to be oppressed, that it would be permitted — in the manner of [other] oppression, where it is the oppressor that is transgressing, not the oppressed...

לְהַלְווֹת לַנָּכְרִי בְּרִבִּית – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְבַקֵּשׁ רִבִּית מִן הָאֻמּוֹת כְּשֶׁנַּלְוֶה לָהֶם וְלֹא נַלְוֶה לָהֶם בְּלֹא רִבִּית, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כג כא) לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ. וּכְמוֹ כֵן מֻתָּר לִלְווֹת מֵהֶן בְּרִבִּית וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי, לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, מִצְוַת עֲשֵׂה, וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ, לֹא תַעֲשֶׂה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה שֶׁאֵין רָאוּי לָנוּ לִגְמֹל חֶסֶד זוּלָתִי אֶל הָעָם יוֹדְעֵי הָאֵל וְעוֹבְדִים לְפָנָיו וּבְהִמָּנַע הַחֶסֶד מִשְּׁאָר בְּנֵי הָאָדָם וְנַעֲשֶׂה אוֹתוֹ לְאֵלּוּ נִבָּחֵן כִּי עִקַּר הָאַהֲבָה וְהַחֶמְלָה עֲלֵיהֶם, מִצַּד הַחֲזִיקָם בְּתוֹרַת אֱלֹקִים יִתְבָּרַךְ, וְהִנֵּה עִם הַכַּוָּנָה הַזֹּאת יִהְיֶה לָנוּ שָׂכָר בִּמְנִיעַת הַחֶסֶד מֵהֶם, כְּמוֹ בַּעֲשׂוֹתֵנוּ אוֹתוֹ אֶל בְּנֵי עַמֵּנוּ.

To lend to the gentile with interest: That we were commanded to request interest from the [other] peoples when we lend to them and that we not lend to them without interest. And about this is it stated (Deuteronomy 23:21), “Take interest from the foreigner.” And likewise is it permitted to borrow from them with interest. And they said in Sifrei, “‘Take interest from the foreigner’ — that is a positive commandment; ‘and from your brother, do not take interest’ — that is a negative commandment.”

It is from the roots of the commandment that it is fitting for us to do acts of loving-kindness only to the nation that knows God and serves in front of Him. And by refraining from kindness with other people and doing it with these, it becomes clear that the main love and pity on them is [coming] from the angle of their following the Torah of God, may He be blessed. And behold, with this intention, there will be reward for us in our refraining from kindness to them, [just] like [there will be] in our doing it to the children of our nation.

(א) מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד ה' מִי־יָג֣וּר בְּאׇהֳלֶ֑ךָ מִֽי־יִ֝שְׁכֹּ֗ן בְּהַ֣ר קׇדְשֶֽׁךָ׃ (ב) הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֥ר אֱ֝מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ׃ (ג) לֹֽא־רָגַ֨ל ׀ עַל־לְשֹׁנ֗וֹ לֹא־עָשָׂ֣ה לְרֵעֵ֣הוּ רָעָ֑ה וְ֝חֶרְפָּ֗ה לֹא־נָשָׂ֥א עַל־קְרֹבֽוֹ׃ (ד) נִבְזֶ֤ה ׀ בְּֽעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗ס וְאֶת־יִרְאֵ֣י ה' יְכַבֵּ֑ד נִשְׁבַּ֥ע לְ֝הָרַ֗ע וְלֹ֣א יָמִֽר׃ (ה) כַּסְפּ֤וֹ ׀ לֹא־נָתַ֣ן בְּנֶשֶׁךְ֮ וְשֹׁ֥חַד עַל־נָקִ֗י לֹ֥א לָ֫קָ֥ח עֹֽשֵׂה־אֵ֑לֶּה לֹ֖א יִמּ֣וֹט לְעוֹלָֽם׃ {פ}

(1) A psalm of David.LORD, who may sojourn in Your tent, who may dwell on Your holy mountain? (2) He who lives without blame, who does what is right, and in his heart acknowledges the truth; (3) whose tongue is not given to evil; who has never done harm to his fellow, or borne reproach for [his acts toward] his neighbor; (4) for whom a contemptible man is abhorrent, but who honors those who fear the LORD; who stands by his oath even to his hurt; (5) who has never lent money at interest, or accepted a bribe against the innocent. The man who acts thus shall never be shaken.

״כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ״ – אֲפִילּוּ (בְּ)רִבִּית גּוֹי.

“He neither gives his money with interest”; meaning he does not lend money with interest even to a gentile, which is permitted by Torah law.

(א) כספו לא נתן בנשך ...לפי שהמעשה הזה יהיה אדם רגיל בו, כי אין אדם קורא עליו חמס כמו על הגזלה ועל הגנבה, לפיכך החמירה עליו התורה והזהירה בו הרבה, והנביאים כתבו אותו עם החמורות. והרגיל בו יצא במעט זמן ממונו. ודוד ויחזקאל לא אסרו אלא מה שאסרה התורה; והתורה לא אסרה אלא לישראל, אבל לנכרי מותר כמו שנאמר (דברים כג כא): לנכרי תשיך. ולא נאמר כן בגזלה וגנבה ובאבדה ובהונאה, כי אפילו לנכרי אסור להונותו או לגזלו או לגנוב ממונו; אבל הנשך שהוא לוקח ממנו ברצונו ובדעתו מותר, כי ישראל חיב לעשות חסד עם ישראל חברו, וההלואה בלא נשך הוא חסד וטובה; ויותר טובה במקומות מן המתנה, כי הרבה יבושו לקחת המתנה ולא יבושו לקחת ההלואה. ולא כן ישראל עם הגוי, כי אינו חיב לעשות עמו חסד ולהלות לו ממונו בחנם, כי ברוב הם שונאים ישראל. אבל בודאי אם עושה הגוי חסד וטובה עם ישראל חיב לעשות הישראל גם כן עמו חסד ולהטיב לו. והרחבתי לך בזה כדי שתמצא בו תשובה לנצרים שאומרים כי דוד לא הפריש בין ישראל לגוי, אלא כל רבית אסור. וזה לא יתכן בו, כי דוד לא אסר מה שהתיר משה רבנו על פי האל, והנה אמרה התורה (דברים יג ב): לא תסף עליו ולא תגרע ממנו.

(1) He hath not given his money upon usury: – ...Now as regards this matter, just because men are accustomed to it and do not denounce it as spoliation as they do robbery or stealing, therefore the Law is severe upon it and often warns against it. The Prophets also class it among the flagrant offences. And he who is accustomed to have recourse to it loses his money in a short time. But David and Ezekiel only forbid what the Law forbids, and the Law only forbids it in the case of Israel, but allows it in the case of the foreigner, as it is said (Deut. 23:21): "Unto a foreigner thou mayest lend upon usury." But it is not so said of robbery and stealing and loss and fraud, for even in the case of the stranger to oppress or rob him or steal his money is forbidden; but usury which is received from him with his knowledge and consent is permitted. An Israelite is bound to shew kindness to his fellow-Israelite, and the loan without interest is kindness and goodness; at times a greater kindness even than a gift, for men often will hesitate to accept a gift, but not a loan. Such, however, is not the case between the Israelite and the Gentile, for the former is under no obligation to shew him kindness or to lend him money gratuitously, for generally these hate Israel. But assuredly if the Gentile shews kindness and goodness to an Israelite, he, for his part, is bound to return his kindness and to do him good. Now I have enlarged on this matter so that you can answer the Christians who say that David did not distinguish between Jew and Gentile, and that all interest is forbidden. This, however, will not hold, for David does not forbid what Moses our teacher permitted at the command of God. Notice that the Torah says (Deut. xiii. i): "Thou shalt not add thereto nor diminish there-from."

Yechezkel discusses the spiritual crime of charging interest in chapters 18 and 22. Other prophets discuss it as well.

Abravanel on Devarim 23:21
..."לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך", וזה הדבר לא התבאר עדיין כי אם על צד הדיוק מאמרו "אם כסף תלוה את עמי", "וכי ימוך אחיך", שמורה שהדין ינהג בעם הקדש ובאח ולא בנכרי...ובספרי דרשו "לנכרי תשיך" זו מצות עשה, ונמשכו אחרי זה הרמב"ם בספר משפטים (הלכות מלוה ולוה ה:א)...והרלב"ג בפירוש התורה שלו. אבל התלמוד שלנו אינו סובר כן, שביארו בפרק איזהו נשך ש״לנכרי תשיך״ רשות ולא מצוה, וכן פסקו שאר הפוסקים כלם...ולכן הוצרך לומר ״לנכרי תשיך״ שהיה רשות בידו לעשותו לנכרי:
והנה חכמי האומות אמרו שתורתינו בלתי שלמה יען לא תצוה על טהרת הלב ושלמותו במצות כראוי...ויוכיחו זה מענין ההלואה ברבית לגוי, שאמרו שהרבית מצד עצמו דבר יוצא מן ההקש הטבעי והוא עון פלילי, ושהיה ראוי שתרחיקנו התורה ותאסור אותו בהחלט, וכבר ירבו התלונות הדברים על השם עתק בגאוה ובוז על הענין הזה...וכדי לשכך את האזן נתתי על זה ד' תשובות, כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת:
התשובה הא' היא כי אם החטאים האלה בנפשותם לא יקשה עליהם מה שצותה התורה בעממים ״לא תחיה כל נשמה״ (דברים כ:טז), למה יקשה בעיניהם הנשך אף על פי שיהיה בלתי ראוי מפאת עצמו? ואם ארצם וגופם הותר להם, ממונם לא כל שכן?! כי היתה הכונה האלהית להרחיק האהבה מבין העם הנבחר והעממין, ולהטיל ביניהם איבה, כדי שלא ילמדו ממעשיהם, ולכך צותה על הריגתם, וכאשר לא יוכלו או לא ירצו להרגם, איננו מהזרות שיצוה שלא ילוה להם מעותיו בחנם ועל צד החסד כי אם בנשך ותרבית, כי אין ראוי לעשות חסד עם האויבים:
והתשובה הב' שאפילו שנודה שהרבית מצד עצמו מגונה, הנה לא התירו השם יתברך כי אם בנכרי, ואין הנכרי נקרא כל איש אשר לא מזרע היהודים הוא, אבל הוא האיש שהתנכר לאביו שבשמים ועבר בריתו והם המשומדים והיוצאים מכלל הדת. ואמנם לזרע אדום לא יאמר נכרי, כי הוא נקרא אח שנאמר ״לא תתעב אדומי כי אחיך הוא״ (דברים כג:ח), ונכלל ב״לא תשיך לאחיך״, וכן ישמעאל ושאר האומות לא נקראו בשם נכרי כי אם בשם גויים או בשמותם הפרטיים, אבל נכרי סתם לא יאמר כפי דברי חז״ל, אלא למי שהתנכר לאביו שבשמים...ולנכרי שהתנכר לאלוקיו, אינו מגונה לקחת רבית ממנו ולעשות לו שלא כהוגן, כיון שהוא עשה שלא כהוגן, ולא יבא בצדקת השם יתברך ולא יזכה בחסד התורה אחרי אשר כפר בם. והתשובה הזאת בפרט, היתה מאתי משום דרכי שלום.
והתשובה השלישית היא כי אף על פי שנודה שהרבית הוא דבר נמאס ומגונה מפאת עצמו, ונאמר שיאמר נכרי לכל איש אשר לא מבני ישראל הוא, הנה לא תמצא שהתירה תורה הנשך לנכרי, רוצה לומר להלוותו בנשך, כי אם ההלואה ממנו ברבית, כי הנה אמר הכתוב ״לנכרי תשיך״, והוא כמו ״לא תשיך לאחיך״ שהוא אזהרה ללוה שלא יקח דבר מיד האח ברבית, לא למלוה שלא ילוה ברבית, ובזה הדרך יהיה פירוש ״לנכרי תשיך״. שאם ישראל יצטרך לקחת מעות ברבית, יקחם מיד הנכרי לא מיד הישראל, לפי שאם יקחנו מיד הישראל יהיה עון פלילי לשניהם, יען אשר לא זכר עשות חסד ולא הלוהו בחנם כמו שצותה תורה, ויעברו שניהם בכל הלאוין שזכר ברבית, ואמנם כשיקחם מן הנכרי לא יהיה זה עון, ולא יחשב אכזריות לנכרי, שאין חיוב החסד וההלואה בחנם מוטל עליו:
והתשובה הד' הוא כי הנשך מצד עצמו איננו דבר בלתי ראוי, כי האנשים עם ממונם כספם וזהבם ותירושם ודגנם ראוי שירויחו, ואם אדם אחד בקש מאדם אחר מעות לעסוק בסחורה, ויחשוב להרויח באלף כפולות שילוה לו מאתים, מדוע לא יתן לו מנה?! וככה עובד אדמה שקבל בהלואה ק' סאה חטים שנה אחת לזרוע שדהו, וימצא בשנה ההיא מאה שערים כפי הנהוג, למה לא יתן לו בעד הלואת ק' סאה י'?! הנה הדבר ההוא בעצמו איננו נמאס גם לא מגונה, והוא סחורה ומשא ומתן והגון מפאת עצמו, כי כמו שהאדם אינו מחוייב לתת מעותיו לאחר כי אם דרך צדקה וחסד, ככה איננו מחוייב להלוות מעותיו או תבואתו חנם כי אם בדרך צדקה וחסד במתנת חנם, ולכן ייחס הקדוש ברוך הוא את הענין הזה במדרגת חסד שיעשה עם אחיו כשילוהו כספו מבלי ריוח ותועלת כלל, והוא כענין השמטה שהוא גם כן חסד באחים, וכן גם כן הרבית, לא כענין הגזל והגנבה שהוא מצד עצמו דבר נתעב ונמאס...כך אמר ברבית ״לנכרי תשיך״ לפי שהוא לפנים משורת הדין, שהוא ראוי לעשותו עם האחים בצדקה, ואיננו מחוייב לעשותו כן לנכרי.
ומה שאמר דוד ״כספו לא נתן בנשך״ (תהלים טו:ה) וחז"ל פירשו במסכת מכות (דף כ"ד) אפילו לאומות, הנה הוא לתאר החסיד המופלג שיעלה בהר ה' ובמקום קדשו, שיעשה חסד וצדקה אפילו עם הנכרים, לא שיהיה הרבית דבר בלתי ראוי והגון בפני עצמו, כי ענין החסידות בלתי ענין היושר והמשפט, ודוד דבר שמה ממדת החסידות לעשות דבר לפנים מהשורה, ולא דבר מהמשפט הישר ומהצדק הגמור. אמנם בגנבה וגזלה ורציחה הזהיר בכלל לאחים ולנכרים, באמרו ״לא תרצח ולא תגנוב״ (דברים ה:יז), לפי שהם דברים בלתי ראויים מפאת עצמם, ולכן ישתתפו בהם האחים והנכרים. ולהיות זה ממדת החסד והחנינה כמו שאמרתי, נתנה התורה שכר עליו ״למען יברכך ה' אלקיך״...כי השכר הוא על החסד והרחמים שעושה אדם לפנים מן השורה, ואינו נזכר בהרחקת העבירות...הנה התבאר מארבעה תשובות האלה שמשה רבינו ע"ה הזהיר כראוי ובצדק כל אמרי פיו אין בהם נפתל ועקש, ואמנם האמת שנאמין בזה הוא כפי קבלת רבותינו ז"ל בספרי (רסג)...

לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך. "לנכרי תשיך" מצות עשה, "ולאחיך לא תשיך" מצות לא תעשה...

(Devarim 23:21) "To the stranger shall you give interest, but to your brother shall you not give interest": "to the stranger shall you give interest" — a positive commandment; "but to your brother shall you not give interest — a negative commandment...