אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֑ץ וְלֹ֤א תִֽטַּמְּאוּ֙ בָּהֶ֔ם וְנִטְמֵתֶ֖ם בָּֽם׃
You shall not draw abomination upon yourselves through anything that swarms; you shall not make yourselves impure therewith and thus become impure.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עֲבֵירָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם״, אַל תִּקְרֵי ״וְנִטְמֵאתֶם״, אֶלָּא: ״וְנִטַּמְטֵם״.
In the school of Rabbi Yishmael it was taught: Sin stupefies the heart of a person who commits it, as it is stated: “And do not impurify yourselves with them, so that you should not be thereby impurified” (Leviticus 11:43) Do not read that term as: “And be impurified [venitmetem]”; rather, read it as: And your hearts will be stupefied [venitamtem].
מטמטמת - אוטמת וסותמת מכל חכמה:
צדיקים עצמן לא כ"ש - תימה דהא אשכחן יהודה בן טבאי שהרג עד זומם בפ"ק דמכות (דף ה:) ור' ישמעאל שקרא והטה בפ"ק דשבת (דף יב:) ואור"י דדוקא במידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידן שגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור ולספרים דגרסי (בפ"ק) דכתובות (דף כח:) גבי העלה עבד לכהונה על פיו השתא בהמתן של צדיקים כו' משום דאתי לידי אכילת איסור שמאכיל בת ישראל שנשאת לו בתרומה והוא עבד ואין לו בה קדושין ומיהו ברוב ספרים לא גרסינן ליה והיינו משום דליכא למפרך אלא כשהצדיק עצמו אוכל האיסור ובר"ה (דף כא.) דאמר כמה בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבא דמערבא ובערבי פסחים (דף קו:) ר' ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי ואשתלי וטעם קודם הבדלה אע"ג דמיתתו באסכרה התם אכילת היתר הוא אלא שאוכל בשעה האסורה ובבראשית רבה גרס ר' ירמיה דשדר לר' זירא כלכלה דפירי בין דין לדין אתאכיל פירי בטבלייהו ומיהו ההוא עובדא איתא במסכתא שקלים (דף ח.) וקאמר עלה ר' זירא אם הראשונים כמלאכים אנו כבר אינש ואם הראשונים כבני אינש אנו כחמורים ולא כחמורו דר' פנחס בן יאיר: [ע"ע תוס' שבת דף יב: ד"ה רבי נתן ותוספות פסחים קו: ד"ה אישתלי ותוספות יבמות צט: ד"ה ס"ד ותוספות גיטין ז. ד"ה השתא]:
שאלה אדם ששתה משקה והיה בו נמלה או יתוש באופן שלא היה גרמא לזה מעצמו אלא קרה לו הדבר הזה באונס גמור באופן שאין להאשימו ולומר היה לו להשמר ולא נשמר. וכן שוחט מוסמך ויר"ש ששגה לשחוט בסכין פגומה בשוגג ולא הרגיש ואכלו הבשר אנשים כשרים. או שוחט מתא אשר נבדק והופקד עפ"י חכמים ומוחזק ליר"ש אך היה רשע בסתר והאכיל לישראל נבילות וטריפות. איך דינם של אלו שאכלו לפי תומם ולא נודע להם הדבר הרע הזה לא בתחלה ולא בסוף אם נטמאה נפשם בטומאה זו דנבלות ושקצים דכתיב בהו ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם יורנו מו"צ ושכמ"ה:
והיה כי יביאך וגו׳. ענין פ׳ זו צריך ביאור מה בא להוסיף חדשות. זולת מקרא השמר לך פן תשכח וגו׳ שלדעת הסמ״ג הוא ל״ת וג״כ אינו מובן כ״כ שכחה זו מה היא. ומקרא את ה׳ אלהיך תירא וגו׳ כפול להלן י׳ כ׳. אלא דשם כתוב ובו תדבק וכאן חסר ולא דבר ריק הוא. ומקרא לא תלכון אחרי אלהים אחרים. כבר נאמר ונשנה ולמאי דייק המקרא מאלהי העמים אשר סביבותיכם מה נ״מ איזה ע״ז. והלא כל ע״ז אסור. אבל ענין פ׳ זו מבואר עפ״י סוגיא בחולין די״ז דפשוט שם בפי׳ דקרא ובתים מלאים כל טוב וגו׳ אפילו כתלי דחזירי ואיכא תרי לישני אי רק במלחמת א״י. וזהו ישוב השני שם שלא הותר אלא דידהו והיא הוראת שעה. ולל״ק שם הותר אפילו דישראל ומטעם מלחמה שהוא עת הסכנה וכמש״כ הרמב״ם הל׳ מלכים חלוצי צבא משנכנסו בגבול הגוים וישבו בהם מותר לאכול נו״ט ובשר חזיר וכי״ב אם רעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלים האסורים וכן שותה יי״נ. ומפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב אפילו ערפי דחזירים וכי״ב. ומה שהקשה הרמב״ן ע״ז שכתב הרמב״ם דה״ה יי״נ יישבנו בהע״ש סימן קס״ב שאין כוונת הרמב״ם שניסך ממש לע״ז שהוא תקרובת ואסור בהנאה אלא ששכשכו לע״ז ומה״ת אסור באכילה לחוד ובשעת מלחמה שרי והוא נכלל במקרא ובורות חצובים וגו׳ והיו רגילים לשכשך לע״ז. ומה שהקשה הרמב״ן עוד דזה אינו אלא בכניסה לארץ הכי ודאי הוא לל״ב שלא הותר אלא שללם וחידוש הוא. אבל לל״ק דאפילו דישראל שרי מבואר שהוא משום פקו״נ שכל הקפדה במאכלים בשעת מלחמה מביא לסכ״נ. מעתה באה פ׳ זו להתיר את האסור בשעת מלחמה. וע״ז הזהירה ביותר על שארי דברים. משום דטבע מאכלות אסורות לטמטם את הלב כדאי׳ ספ״ג דיומא עה״פ ונטמתם בם אפילו טבל ושארי מ״א מזיק להנפש ופוגמה יותר משארי עבירות כמש״כ התוספות חולין ד״ה ב׳ דמש״ה נשתנה מאכל איסור שאין הקדוש ברוך הוא מביא לצדיקים להכשל באלו . מש״ה הוסיף המקום להיות נזהר בכמה דברים כמו שיבואר. וע׳ בראשית כ״ט א׳:
Nagyon szép összehasonlítás a lehetséges értelmezésekről:
https://www.yeshiva.co/midrash/30586
Chásuké Chemed arról, hogy onesz esetben van-e timtum:
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49714&st=&pgnum=153&hilite=