בתיאור נדודי בני ישראל במדבר, חוזרים ומופיעים כמה מרכיבים:
- תלונות העם על מחסור במים ואוכל וספקותיהם לגבי מנהיגותו של משה
- פניית משה ליהוה לשם פתרון הבעיה
- אספקה אלוהית של מים ומזון
ידוע במיוחד סיפור הוצאת מים מן הסלע, המופיע למעשה פעמיים, בשמות י"ז ושוב בבמדבר כ'. הגירסה בספר במדבר מוכרת באופן מיוחד כסיבה שמשה לא הורשה להיכנס לארץ ישראל. להלן הכתוב:
(א) וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל כׇּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מׇת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם׃ (ב) וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל־אַהֲרֹֽן׃ (ג) וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יהוה׃ (ד) וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת־קְהַ֣ל יהוה אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ׃ (ה) וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל־הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א ׀ מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֙פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת׃ (ו) וַיָּבֹא֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן מִפְּנֵ֣י הַקָּהָ֗ל אֶל־פֶּ֙תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יהוה אֲלֵיהֶֽם׃ {פ} (ז) וַיְדַבֵּ֥ר יהוה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם׃ (ט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יהוה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ׃ (י) וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם׃ (יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם׃ {ס} (יב) וַיֹּ֣אמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם׃ (יג) הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־יהוה וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם׃ {ס}
(1) The Israelites arrived in a body at the wilderness of Zin on the first new moon, and the people stayed at Kadesh. Miriam died there and was buried there. (2) The community was without water, and they joined against Moses and Aaron. (3) The people quarreled with Moses, saying, “If only we had perished when our brothers perished at the instance of יהוה ! (4) Why have you brought יהוה’s congregation into this wilderness for us and our beasts to die there? (5) Why did you make us leave Egypt to bring us to this wretched place, a place with no grain or figs or vines or pomegranates? There is not even water to drink!” (6) Moses and Aaron came away from the congregation to the entrance of the Tent of Meeting, and fell on their faces. The Presence of יהוה appeared to them, (7) and יהוה spoke to Moses, saying, (8) “You and your brother Aaron take the rod and assemble the community, and before their very eyes order the rock to yield its water. Thus you shall produce water for them from the rock and provide drink for the congregation and their beasts.” (9) Moses took the rod from before יהוה, as he had been commanded. (10) Moses and Aaron assembled the congregation in front of the rock; and he said to them, “Listen, you rebels, shall we get water for you out of this rock?” (11) And Moses raised his hand and struck the rock twice with his rod. Out came copious water, and the community and their beasts drank. (12) But יהוה said to Moses and Aaron, “Because you did not trust Me enough to affirm My sanctity in the sight of the Israelite people, therefore you shall not lead this congregation into the land that I have given them.” (13) Those are the Waters of Meribah —meaning that the Israelites quarrelled with יהוה —whose sanctity was affirmed through them.
אך בנוסף להוצאת מים מן הסלע, ישנם סיפורים על טיהור מעין (שמות ט"ו 22 - 25), על גילוי מעיינות (שמות ט"ו 27) ועל כריית באר (במדבר כ"א 16 - 20). אמנם אפשר להבין את ריבוי הסיפורים הללו כמשקף את המציאות הקשה של הנדודים במדבר, אך הדמיון המדרשי של חז"ל ראה בהם יותר משרשרת מקרים נפרדים ויותר מבעיה לוגיסטית. ראיה זו משתקפת בהסברים רבים שבמדרשים מתקופות שונות המבקשים לקשור יחד כל האירועים ולפרש אותם פירוש סמלי.
ציור נס המים בבית כנסת דורא אירופוס
לפניכם ציור קיר מבית כנסת עתיק שנתגלה בשנת 1932 בעיר דורא אירופוס שבסוריה. בית הכנסת שבעיר הוקם ונחרב באמצע המאה השלישית לספירה.
דורא אירופוס, נסי המים במדבר
מנורה גדולה בולטת במרכז הציור; מתחתה מבנה מעוגל שממנו או אליו מובילות מספר רצועות אפורות. ליד המבנה העגול עומד דמות גדולה המצביעה בשתי ידיה. ושתים עשרה דמויות קטנות עומדות לפני בתים הפרושים בצורת ח"ת. עם גילוי הציור, הוצעו לו פירושים שונים. מתוך השוואת הדמות הגדולה הלבושה כמורה הלניסטי לציורים אחרים בבית הכנסת, היא זוהתה כמשה רבינו; שתים עשרה הדמויות הקטנות, בלבוש של נסיכים פרסיים, זוהו כנשיאי השבטים. כלומר בדמויות השונות ניכרות שתי ההשפעות התרבותיות בדורא אירופוס: רומא ופרס. מכאן מסתבר כי מדובר בציור מחנה ישראל והמשכן העומד בראש הח"ת. וכאשר מבחינים שמשה מחזיק במטה שהוא מכניס למבנה העגול, מתברר כי מדובר בציור של נס המים בשמות ט"ו, המתקת מי מרה.
תמיהות הציור
אך עוד נשארים אלמנטים בלתי מוסברים:
• צורת הח"ת ומיקום המשכן בראשה אינם תואמים את תיאור
המחנה בתורה, שלפיו עמד המשכן במרכז המחנה ושנים עשר
השבטים הקיפו אותו בארבע צלעות ריבוע.
• הרצועות המחברות את המעין/הבאר אל בתי השבטים אינן
מוזכרות כלל במקרא.
• הקשר בין המעין/הבאר לבין המשכן אינו מובהר, וכך גם מיקום
כלי המשכן (המנורה, שני מזבחות הקטרת ושולחן לחם הפנים)
לפניו.
באשר למשכן, העיון בבמדבר כ' 6 ואילך מבהיר כי לפחות בסיפור זה אכן יש קשר הדוק בין אהל המועד—שהוא המשכן—לבין הסלע שממנו יצאו מים. כמו כן, נראה כי יש קשר בין שנים עשר הנשיאים/המאהלים השבטיים לבין שתים עשרה המעיינות שבשמות ט"ו 27. והמבנה המעוגל מסתבר כפי באר, בהתאם לכתוב בבמדבר כ"א. לפיכך, נראה כי ציורנו מתייחס לצירוף כלשהו של כל נסי המים בתורה.
אך טרם הובררה משמעות הרצועות.
תעלומת השבילים
כיוון שידעו כי ציורי בית כנסת דורא אירופוס ניזונו ממדרשי חז"ל, עיינו פרשנים במקורות המתייחסים לניסי המים במדבר.
בתוספתא סוכה נמצא תיאור של באר שהיא גם סלע דמוי מסננת (כברה), המתיז מים מכל חוריו. הבאר נודדת עם העם ונעצרת בכל תחנה מול המשכן.
תרגום יונתן, המכיל חומר מדרשי רב, מוסיף לכתוב בבמדבר כ"א כי באר מרים נדדה עם בני ישראל במסעיהם ומימיה זרמו לפתח אוהלו של כל אחד ואחד מבני ישראל.
ובספר קדמוניות המקרא, חיבור מימי בית שני, ישנו מדרש העוסק במשבר המים במרה, שאירע בתחילת תקופת הנדודים (שמות ט"ו).
ואז שם לו אלהים חוקיו ומשפטיו ויהי שם עם יהוה ארבעים יום
וארבעים לילה. ושם צוה לו אלהים משפטים רבים. והראה לו
עץ החיים, וכרת ממנו ולקח והשליך אל מרה, ונמתקו מי מרה.
וליוו אותם במדבר ארבעים שנה ועלו עמם אל ההרים וירדו אל
המישור.
לפיכך, גם בחיבור זה, המעין נודד עם העם, אך במקרה זה ממתיק משה את מימיו בעזרת עץ החיים, היא התורה. זיהוי זה, המשתקף גם במשלי ג' 18 (עץ חיים היא...) ניזון מן הניסוח המיוחד שבשמות:
(כה) וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְהֹוָ֗ה וַיּוֹרֵ֤הוּ יְהֹוָה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃
שימו לב לשימוש במילה "ויורהו" שכוונתה גם להורות וגם להראות.
מסתבר שלפי המדרשים, הסלע, הבאר והמעין אינם אלא סמלים או משלים לדבר אחד – לתורה. "מקור מים חיים" זה נסע עם בני ישראל במשך 40 שנה ועמד מול פתח המשכן בכל חניה ונעלם כאשר בטלו תורה (תרגום יונתן).
משמעות מבנה הציור
עתה נתבונן שוב בציור מדורא אירופוס, בתמונה הכוללת רק את המבנה הבסיסי של המחנה.
ליד הציור מדורא אירופוס נמצא תיאור מימי הביניים של מבנה מחנה ישראל. כמו הציור מדורא אירופוס, מייצגים אוהלים את השבטים החונים מסביב למשכן.
שני התיאורים זהים כמעט. אבל בתיאור המאוחר, האוהלים מסודרים בריבוע והמשכן במרכז. בדורא אירופוס האמן מציג במרכז מה שבתוך המשכן: הבאר-הסלע-המעין = התורה וגם כלי המשכן. כדי להראות את החפצים האלה, הוא נאלץ לפתוח את הצלע התחתון של הריבוע ולהרחיק את המשכן אל הקצה העליון.
לפיכך, הציור מדורא אירופוס הוא יותר מאשר איור של פרשה מן התורה. בעזרת מדרשים הוא מבקש להמחיש את הצורך של בני ישראל, בימי הנדודים במדבר ובימיו הוא, לדבוק בתורה שהיא המרכז, כ"מקור מים חיים", כדי למצוא את דרכם בעולם מלא קשיים ואי-ודאויות.
לתמונות נוספות בנושא זה ראו תל"י מדרש אמנות