Job (“Iyov”) is the third book of the section in the Hebrew Bible called Writings. It deals with the topic of why the righteous suffer and the limits of a human’s ability to understand God’s ways.
(15) Take now behemoth, whom I made as I did you. He eats grass, like the cattle. (16) His strength is in his loins, his might in the muscles of his belly. (17) He makes his tail stand up-a like a cedar. The sinews of his thighs are knit together. (18) His bones are like tubes of bronze, his limbs like iron rods. (19) He is the first of God’s works; only his Maker can draw the sword against him. (20) The mountains yield him produce, where all the beasts of the field play.
Rabbi Shlomo Yitzchaki (Rashi) wrote his commentary in 11th-century France. It is considered to be an essential explanation of the Tanakh and resides in a place of honor on the page of almost all editions of the Tanakh.
כי בול הרים ישאו לו. ובספר תהלים כתוב בהמות בהררי אלף, אלף הרים נשאו לו יבול ובכל יום רועה את כולם, (ע"כ יסד רש"י מכאן ואילך אינו ל' רש"י):
For the mountains bear food for him And it is written in the Book of Psalms (50:10): “Behemoth upon a thousand mountains.” A thousand mountains bear food for him. He feeds on all of them every day, [and they are grown again the next day].
Psalms (“Tehillim”), the first book of the section in the Hebrew Bible called Writings, is an anthology of 150 poems attributed to King David and to others.
בהמות בהררי אלף. הוא (שור) שהוא רועה אלף הרים ליום וכל יום ויום הם צומחים.
the behemoth of the thousand mountains That is (the bull) destined for the future feast [of the righteous], which grazes on a thousand mountains daily, and every day they grow back.
Pirke d’Rabbi Eliezer (“Chapters of Rabbi Eliezer”) is a midrash (explanation) that retells and expands upon the stories of the Torah. Traditionally considered to have been authored by Rabbi Eliezer ben Hyrcanus in the time period of the Mishnah (the first and second centuries CE), the work was likely edited in the eighth or ninth century.
(ד) בששי הוציא מן הארץ בהמות שהוא רבוץ בהררי אלף ובכל יום ויום באלף הרים מרעיתו ובלילה הן נצמחין מאליהן כאילו לא נגע בם שנ' כי בול הרים ישאו לו ומימי הירדן להשקותו שמימי הירדן סובבין לכל הארץ חציין למעלה מן הארץ וחציין למטה מן הארץ שנ' כי יגיח ירדן אל פיהו והוא מוכן ליום זבח וסעודה גדולה של צדיקים שנ' העשו יגש חרבו.
(4) On the sixth day He brought forth from the earth a beast (Behemoth) which lies stretched out on a thousand hills and every day has its pasture on a thousand hills, and overnight (the verdure) grows of its own account as though he had not touched it, as it is said, "Surely the mountains bring him forth food" (Job 40:20). The waters of the Jordan give him water to drink, for the waters of the Jordan surround all the earth, half thereof (flow) above the earth and the other half below the earth, as it is said, "He is confident, though Jordan swell even to his mouth" (Job 40:23). This (creature) is destined for the day of sacrifice, for the great banquet of the righteous, as it is said, "He only that made him can make his sword to approach unto him" (Job 40:19).
Rabbi Meir Leibush ben Yehiel Michel Wisser (commonly known as Malbim) wrote his commentary in Warsaw in the mid-19th century. A trademark of the Malbim’s commentary is his belief that there are no synonyms or repetition in the Tanakh. Each word represents a different idea or concept.
(א) מי הקדימני, אחר שהראה לו שזה דבר נגד האלהות מחולל כל שישחית את כל מעשי ידיו הגדולים והעצומים, ולא יתכן שהעושה יגיש חרבו להשחית מה שעשה בכח גדול וביד חזקה, והראה לו דוגמא שני הברואים האדירים אשר הם אות על תקפו של יוצר בראשית, ואיך ישחית הבורא היצורים המעידים על גדלו ויכלתו? משיב פניו לעומת שהתלונן איוב על שברא בריות גדולות ואבירי כח ענקים ואימים, ורוצה שימסור יקוק את כל בריותיו האדירים בידו להשחיתם ולהעבירם מן העולם, (שהדבור הזה שא"ל שילך להשחית כל בריה עצומה, היה תשובה על דעתו של איוב וחפצו), כאלו יקוק חייב לו איזה חוב, ובעד החוב הזה צריך הוא למסור בידיו כל אשר לו, שהוא יעשה עמהם כחפצו, עז"א מי הקדימני שעשה לי איזה דבר, עד שאני מחויב לשלם לו תחת כל השמים לי הוא, דהיינו שאמסור לידו כל הברואים הגדולים שבראתי תחת כל השמים שכולם הם שלי וקניני, ואמסרם לידו לתשלומי החוב, כאומר איך תעיז פניך לבקש מידי הכרתת יצורי הגדולים המיוחסים לי כדי למלא חפצך, כאילו אני חייב לך איזה דבר או קדמתני ועזרתני בבריאתם. די לך במה שעשיתי לך טובה להמציא אותך מצד החסד הגמור ולא קדמת לי דבר שבעבורו גמלתי אותך חיים וחסד, ואיך תבקש שאמסור לחפצך כל אשר לי תחת השמים:
(1) It is not for lack of power that God does not put down the Behemoth and Leviathan but because it does not befit He who created all existence to destroy His greatest and mightiest creatures. How can the Creator consent to the destruction of those very creatures that attest to His Greatness and Faculty? The charade is ended. It is once again God who is in charge of the universe and neither Job nor anybody else can tell Him what to do with His creatures. He owes nothing to anybody; He made the Behemoth and is proud of it.
Akdamut Milin is a prominent liturgical poem (piyut) that was composed by Rabbi Meir bar Yitzchak in Worms, Germany, in the late 11th-century.
Leviathan contends with Behemoth; They are locked in combat with each other. Behemoth gores mightily with its horns; The sea-monster counters with potent fins. The Creator slays them with his great sword, And prepares a banquet for the righteous, Who sit in rows at tables of precious stones, While before them there flow streams of balsam, And they indulge themselves and drink full cups of the precious old wine preserved in vats.
The Talmud is the textual record of generations of rabbinic debate about law, philosophy, and biblical interpretation, compiled between the 3rd and 8th centuries and structured as commentary on the Mishnah. Tractate Bava Batra ("The Last Gate") is part of the Talmud and discusses relations between neighbors, presumptions of ownership and deeds, and laws of sales and inheritance.
Shulchan shel Arba ("Table of Four") is a 14th-century handbook meant to be studied at meals, written by the preacher, Torah commentator, and kabbalist Rabbenu Bachya ben Asher.
סעודות המתוקנות גופניות ושכליות, אלו ואלו בגוף ובנפש, ויש סעודות שכליות לנפשות הנצבות לבדנה מבלעדי הגוף ומתענגות בהם בקיום נצחי בעולמות שבהם כל אחת ואחת לפי מדרגתם. הסעודות הגופניות הן מעותדות להם מבראשית מהמאכלים הדקים והזכים שנבראו מן האור העליון בסבה אחר סבה והם לויתן בדגים ובר יוכני בעופות שנבראו ביום חמישי, ונקרא לויתן על שם שהוא מזומן לצדיקים, וכן בהמות בהררי אלף שנבראו ביום ששי עם בריאת האדם וקודם לו.
Some of the meals prepared in the world to come are bodily and intellectual – for both the body and soul. And there are some intellectual meals for souls who stand alone without the body, and they enjoy forever those very worlds where each and every one resides according to their level. The bodily meals have been reserved for them from the beginning, the refined and pure foods created from the supernal light through a chain of causes. And they are: Leviathan among the fishes, Bar-Yokhnai among the birds, which were created on the fifth day, and Leviathan is called what it is because it is ordered for the righteous, and likewise the Behemoth of the thousand mountains, which was created on the sixth day with the creation of the human being, but before him.