מהות הדת ומטרתה עמוד רפ"ט.
כמ"ש רבנו בהסולם (הקדמת הזהר אות קעה):
"נודע דברי חז"ל שלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה (פסחים ג), כי האדם מתוך שפלותו אי אפשר לו לעסוק תיכף בהתחלה במצותיו ית' כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, כי עייר פרא אדם יולד' (איוב יא). ואי אפשר לו מטבעו לעשות איזו תנועה אם לא לטובת עצמו, לכן הוא מוכרח מתחילה לעסוק במצות שלא לשמה, דהיינו מתוך תועלת עצמו. אבל עם כל זה ממשיך שפע קדושה תוך מעשי המצות, אשר על ידי השפע שממשיך, סופו לבוא לעסוק במצות לשמה, דהיינו בכדי לעשות נ"ר ליוצרו.
וזה שקטרג האמת על בריאת האדם שאמר שכולו שקרים, כי נתרעם איך אפשר לברוא אדם כזה מלכתחילה שיעסוק בתורה ומצוות בשקר גמור, דהיינו שלא לשמה. אבל חסד אמר יברא, מפני שהוא גומל חסד, כי מצות
גמילות חסדים שעושה שהוא בהכרח מעשה מבורר להשפיע, הנה על ידיה נמצא מתתקן לאט לאט עד שיוכל לעסוק בכל המצוות על מנת להשפיע, ואם כן הוא בטוח בסופו להגיע למטרתו לעסוק לשמה, ועל כן טען החסד שיש לבראו וכו'", ע"כ.