Leaving from his hometown of Chevron*, where he receieved the berachos, he first, a pitstop at the elusive Yeshiva of Shem V’Ayver, a place shrouded in mystery and disputed geography. Was it in Be’er Sheva, at the foot of Mount Moriah, or nestled in the quiet corners of Be’er Lachai Roi?** Regardless, Yaakov delved into 14 years of non-stop learning, his mind absorbing the wisdom of the ages like a sponge in a sea of Torah.
Now, he wasn't just there to twiddle his thumbs. Oh no, Yaakov went full academic. Double major in Toras Golus. Because if you're going to study, might as well make it the classics.
But that wasn't all. Yaakov also dabbled in the fine arts of psychology and sociology. Picture this: "Poker Face Decoded" – where he learned to read people like an open book. (Not that anyone was actually playing poker back then, but the concept still holds.)
Then there was "The Power of 'No'" – a course advertised in the weekly chronicle as the ultimate skill set for assertiveness and gracefully shutting down swindlers. Because, let's be real, nothing says 'I'm in control' like telling someone 'no' with panache.
And let's not forget "The Art of the Quick Getaway." A handy little number that Yaakov probably saw and thought, "You know, that might come in handy when dealing with a possessive father-in-law of mine." It's like he knew he'd be dealing with more drama than a Shakespearean play.
After graduation, Yaakov, with a compass in hand, decided it was time to hit the road to Charan.
But first, coffee.
(Kidding!)
Yaakov took another detour, this time southbound to Be’er Sheva. He went to where Avraham's Eshel once stood tall, and where he erected an altar and asked Hashem permission to leave the Holy Land into Chutz LaAretz.
(However, he he couldn't stay long because Be'er Sheva, as its name connotes, is a place that is known for its "oaths" - and Yaakov was in potential danger. "Oath danger." The oath Avraham made with Avimelech happened in Be'er Sheva and it is also where Yitzchak renewed the covenant with him. Yaakov was afraid he might encounter Avimelech and have him renew again, which would further his descendents' entrance into Israel. He was also in danger of meeting Eisav, where on the chance that he wouldn't want to kill him, he would want Yaakov to renege on the oath he made about selling the firstborn...)
Long story short, permission was granted for Yaakov to leave to Chutz LaArtetz.
Yaakov's departure from Be’er Sheva was palpable to all of the Be'er Sheva residents. The aura and splendor that surrounded him had now dissipated, leaving a palpable void. Especially the children, who had witnessed his diligent pursuit of Torah, were affected. In the absence of their living role model, a constant reminder to "stay humble and keep working" vanished.
And so, the northward journey officially commenced, preparatory visits complete.
His compass was his unwavering beacon of guidance, which mirrored his equally unwavering fidelity to his parents' directives to make
As Yaakov crossed the Samarian Mountainpass in Shechem, he couldn't shake the feeling that he was being watched. A small band of people in the mountain above him caught his eye, but he dismissed it at first, figuring they were just locals enjoying the view.
But as they approached, Yaakov's nonchalance turned to concern. He quickened his pace, craning his neck to get a better look. The closer they got, the more his anxiety rose. Another glance over his shoulder sent a shiver down his spine. Wait, is that Eisav? He squinted, unsure. Then, a double take. No way, is that… Elifaz?***
"Elifaz!" Yaakov called out, surprise in his voice. "I thought I recognized you, my favorite nephew." He went in for a hug, but Elifaz wasn't exactly leaping into his arms with enthusiasm.
"What brings you to these necks of the woods?" Yaakov asked, saying "neck of the woods" in air quotes attempting to break the ice.
Elifaz, with a deadpan expression, dropped the bomb. "Well, you're not going to believe it, but I was sent to...kill you. My father sent me, and 'honor thy father' is number one."
"Oh wow. Well, this is awkward," Yaakov muttered, scratching his head.
"I know," replied Elifaz, equally uncomfortable.
Yaakov, ever the quick thinker, proposed a plan. "I have an idea. You could rob me of all my possessions, and according to the Gemara, a pauper is like a dead man. So, you will have 'technically' killed me, obeyed your father, and get rich all at the same time! Win-win for everyone?"
Elifaz, pondering the absurdity of the situation, finally nodded in agreement. And there, in the middle of the Samarian Mountainpass, began the most awkward highway burglary in biblical history. The two engaged in a strange dance of theft and compliance, leaving Yaakov both lighter in possessions and heavier in bizarre anecdotes for his journey to Charan.
As the loot disappeared into the distance, Yaakov let out a heartfelt krechtz. How would he propose to Rachel without the dazzling display of wealth Eliezer had shown when uniting Yitzchak and Rivkah?
Yet another "delay" on the road to Charan, but surely, now, the journey would proceed without a hitch.
Dream on.
* R' Bachya say that Yaakov lived in Chevron with Yitzchak and Rivka at this time.
However the Yalkut and Ramban say that the family was living in Be'er Sheva. It is also a machlokes between Midrashim in this parsha.
אבל מדרשים הללו ענין אחר להם אמרו שם (בראשית רבה ס״ג:י׳) אמר רבי הושעיה כבר כתיב (בראשית כ״ח:ז׳) וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם ומה תלמוד לומר ויצא יעקב מבאר שבע אלא אמר אבא בשעה שבקש לצאת לחוצה לארץ מהיכן הורשה לו לא מבאר שבע אף אני הריני הולך לבאר שבע אם נותן לי רשות הריני יוצא ואם לאו איני יוצא לפיכך הוצרך הכתוב לומר ויצא יעקב מבאר שבע וכוונת המדרש הזה כי הם סבורים שיעקב בחברון נתברך שהוא ארץ מגורי אביו ולשם חזר אליו שנאמר (בראשית ל״ה:כ״ז) ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק ואם כן הכתוב שאמר ויצא יעקב מבאר שבע כי כאשר צוהו אביו ללכת אל לבן הלך שם ליטול רשות והוא המקום שלן בו וראה מראות אלהים ונתן לו הרשות לצאת כמו שאמר ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת
There is, however, another intent to these Midrashim. The Rabbis have said in Bereshith Rabbah,3168:6. “Rabbi Hoshayah said, ‘It has already been stated, And Jacob hearkened to his father and his mother, and was gone to Paddan-aram.32Above, 28:7. What then does Scripture teach by repeating, And Jacob went out from Beer-sheba?21Verse 10 here. Rather, the redundancy teaches us that Jacob said, “When my father desired to leave the Land of Israel, at what location did he seek permission for it? Was it not in Beer-sheba? I, too, shall go to Beer-sheba to seek this permission. If He grants me permission, I shall leave, and if not, I shall not go.” Therefore Scripture found it necessary to state, And Jacob went out from Beer-sheba.’”21Verse 10 here.
The intent of this Midrash is that the Rabbis were of the opinion that Jacob was blessed by his father in Hebron, the land of his father’s sojournings, and it was to Hebron that he came when he returned to his father from Paddan-aram, as it is said, And Jacob came unto Isaac his father to Mamre, to Kiriath-arba — the same is Hebron — where Abraham and Isaac sojourned.33Further, 35:27. Now if so, the verse stating, And Jacob went out from Beer-sheba21Verse 10 here. teaches that when his father commanded him to go to Laban34Above, 28:5. he went to Beer-sheba to receive Divine permission, and that is the place wherein he spent the night and saw visions of G-d, and it was there that He gave him permission to exit from the Land of Israel, even as He said, And I will keep thee wherever thou goest and will bring thee back unto this land.4Verse 15 here.
(א) רבי פנחס פתח אז תלך לבטח דרכך זה יעקב דכתיב ויצא יעקב. אם תשכב לא תפחד מלבן ומעשו ושכבת וערבה שנתך וישכב במקום ההוא. רבי שמואל בר נחמן פתח אשא עיני אל ההרים אל ההורים למלפני ולמעבדני. מאין יבא עזרי אליעזר עבד אברהם בשעה שהלך להביא רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים אני לא צמיד אחד ולא נזם אחד רבי אליעזר אומר גדוד שלחו ר' יהושע בן לוי אמר שילח עמו אלא שבא עשו ונטלו ממנו אמר מה אנא מובד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן ישמור את נפשך ממלאך המות. ה' ישמר צאתך ויצא יעקב מבאר שבע. רבי יודן בשם רבי סימון פתח אלקים מושיב יחידים ביתה מטרונא שאלה לרבי יוסי לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו א"ל לששה דכתיב כי ששת ימים עשה ה' וגו' מאותה שעה ועד עכשיו מהו עוסק אמר לה יושב ומזווג זווגים איש לאשה ואשה לאיש וכו' (ומאריך במדרש רבות קחנו משם) יש שהוא הולך אצל זווגו ויש שזווגו הולך אצלו. יצחק בא זווגו אצלו דכתיב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים. יעקב הלך אצל זווגו דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע. חזקיה אמר בן ס"ג שנה היה יעקב אבינו כשנטל את הברכות עשה עוד מוטמן בארץ ומשמש לעבר י"ד שנה ובאמהות שבע שנים נמצא נושא אשה בן פ"ד ועשו בן מ' למדנו שהקב"ה מקדים לרשעים ומשהה לצדיקים. אמר ר' יהושע כבר כתוב וישמע יעקב אל אביו מה תלמוד לומר ויצא יעקב מבאר שבע אמר אבא בשעה שבקש לצאת חוץ לארץ מהיכן הורשה לו לא מבאר שבע אף אני הולך לבאר שבע אם נותן לי רשות הריני יוצא ואם לאו אין אני יוצא לפיכך צריך הכתוב לומר ויצא יעקב מבאר שבע. ויצא יעקב וכי לא יצא משם אלא הוא כמה חמורים יצאו וכמה גמלים יצאו ואת אמרת ויצא אלא כל זמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא שבחה הוא הדרה פנה משם פנה זיוה פנה שבחה פנה הדרה. ודכוותה ותצא מן המקום אשר היתה שמה וכי לא יצאה אלא היא והלא כמה חמורים כמה גמלים יצאו וכו' ניחא תמן שלא היתה שם אלא אותה צדקת בלבד ברם הכא לא היה שם יצחק ורבקה לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותן של שני צדיקים. מבאר שבע ר' יודן אמר מבארה של שבועה שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבע לי כמו שנשבע לי זקנך נמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות. ר"ה אמר מבארה של בכורה שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי כך היית מרמה אותי ונוטל בכורתי נמצאתי מאבד אותה שבועה שנאמר השבעה לי כיום. מבאר שבע רבי ברכיה אומר מבארה של ברכה שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי כך היית מרמה בי ונוטל את ברכתי נמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי. וילך חרנה בן יומו רבי ברכיה בשם ר' יצחק אמר לישנא דברייתא פלן אזל לקיסרין ועד כדון הוא על זוודוהי . חרנה תני כל דבר שצריך למ"ד בתחלה ניתן לה ה"א בסופה סדומה מצרימה שעירה חרנה. התיבון והכתיב ישובו רשעים לשאולה לדיוטי התחתונה שבשאול. ויצא יעקב מבאר שבע והלא בחברון היה שנאמר הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק אלא ממקום המיוחד לשבועות. אברהם ועתה השבעה לי באלקים על כן קרא למקום ההוא באר שבע וגו'. יצחק ויקרא אותה שבעה אף עשו כשמכר בכורתו ויאמר השבעה לי חשב בלבו אם יבא עשו ויאמר השבע לי שלא נטלת את הברכות אמר הואיל והמקום הזה מיוחד לשבועות אצא מכאן וכן הוא אומר ויברח יעקב וגו':
A reason why he stayed 14 years precisely is explained in Maskil L'David.
(1) אחות נביות ממשמע וכו׳ יש עוד הרגש אחר מבחוץ בפ׳ דאמאי כתיב וילך עשו אל ישמעאל לא הול״ל אלא וילך עשו ויקח את מחלת בת ישמעאל וכו׳ אלא ה״ק ברישא וילך עשו אל ישמעאל שהיה קיים והוא ייעדה לו והדר ויקח וכולי אחות נביות לפי שמת ישמעאל ומ״ש רבינו שנטמן בבית עבר ולא קאמר בבית שם נר׳ לפי שבאותה שעה כבר מת שם שכל שנותיו היו ת״ר צא וחשוב ק׳ משנותיו עד שהוליד ארפכשד ול״ה מארפכשד עד שהוליד שלח ול׳ משלח עד שהוליד עבר ול״ד מעבר עד שהוליד פלג ול׳ מפלג עד שהוליד רעו ול״ב מרעו עד שרוג ול׳ משרוג עד נחור וכ״ט מנחור עד תרח וע׳ מתרח עד אברהם וק׳ מאברהם עד יצחק וס׳ מיצחק עד יעקב הרי תק״ן ועדיין מתבקש משנות שם חמשים ונמצא כשמת שם היה יעקב בן נ׳ והשתא כשיצא מביתו היה בן ס״ג ואמנם הטעם שנטמן שם י״ד שנה לא פחות ולא יותר נלע״ד לפי שאז מת עבר ואילו לא מת עבר היה יושב יותר דהרי כל שנות עבר היו תס״ד צא וחשוב ל״ד משנותיו עד פלג ול׳ מפלג וכו׳ כדלעיל עד ס״ג ליעקב שאז הלך למדרשו תמצא תמ״ח והן אמת שעדין מתבקש משנותיו י״ו ואנן אמרי׳ י״ד מיהו ל״ק דנאמר דכשיצא יעקב היה בן יותר מס״ג אלא שלא היה בן ס״ד שלימים ואנו מונים ס״ג וגם מה שישב שם היו יותר מי״ד קרוב לט״ו אלא לפי שלא הגיע להשלים שנת הט״ו אנו אומרים י״ד ונמצא שנשתהא שם עד שמת עבר ומשמת הוכרח לצאת ואז הלך לחרן אבל בש״ס ספ״ק דמגילה דף י״ז מייתי ברייתא דס״ע דעבר מת ב׳ שנים אחר שהלך יעקב לארם נהרים ע״ש ולפי״ז לא ידענא טעמא אמאי לא אשתהי טפי: