(א) ידוע הענין להלכ"ה בדורות הקודמים נ"ח מדליקו מבחוץ בפתח הסמוך לרה"ר ועכשיו מדליקין בפנים בבית עיין בס' עוללת אפרים כתב ג"כ שם ברמיזת נ"ח לאו"ר תור"ה וכתב הנה אמרז"ל בברכות. אם ראית דור שהתורה חביבה עלי' פזר שנא' יש מפזר וכו' ואם ראית דור וכו' כנס שנא' עת לעשות לי"י הפרו תורתך (כבר כתבנו ע"ת בגימ' קנ"ה וש"ט רמז לחנוכ"ה ופורי"ם) לפיכך הדורות הראשונים שהיתה התורה חביבה בעיניה' היו מניחין נ"ח הרומז לאו"ר תור"ה מבחוץ ע"ד יפוצו מעיינותיך חוצה. אבל הדורות הללו שנתמעט' התורה ולומדי' וכו' וחכמי הדור אין להם כח להשיב איש מדרכו הרעה ואדרבא אם לא יחניף לו וכו' אין לו תקומ' מפני הקמים עליו ויקימו עליו עדי שקר וכו' ויבזוהו בעיני ההמון עד שכל דבריו הנכוחים אינם נשמעים לזולתם וכו' המשכילים בעת ההוא ימשכו ידיהם מלהאיר בתורתם בראש כל חוצות מניח נ"ר מצותו בביתו ודי"ו להשיב מעון אנשי ביתו לבד עכ"ל הרב שם ולפי דברי הרב מובן הא דאמרו בגמ' ובשעת הסכנ' מניחו על שלחנו ודי"ו תיבת ודי"ו מיותר ולפי הנ"ל מובן דהנ' אמרז"ל מעולם לא יצא מפי הקב"ה דבר לטוב' וחזר בו חוץ וכו' ממקודשי תחלו כי אמר' מדה"ד לפני הקב"ה רבש"ע אם לפניך גלוי (שלא יקבלו תוכחה) לפניהם מי גלוי והנ' לפ"ז אפי' אם נראה בעיני האדם שלא יקבלו חביריו תוכח' אעפ"כ הוא מחוייב לעשות את שלו אבל מצינו סתיר' לזה בדברי חז"ל באמרם כשם שמצו' לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע (עיין ברמב"ם ונושאי כליו) וצ"ל דיש חילוק דהיינו כשהמוכיח כבר בחן והוכיח עד הכא' ונזיפה וקלל' שוב מצוה שלא להוכיח והנ' ע"פ הרמז הנ"ל אמרז"ל בנ"ח ובשעת הסכנ"ה שהרשעי' יורדים לחיי המוכיחים ומביאי' אותם לידי סכנ' בעלילות וכיוצא ובא עי"ז לידי בזיון הדת וכיוצא כנהוג בזמנינו מכת האפיקורסי' המורד"י או"ר מני"ח על שלחנ"ו היינו להאיר רק להסמוכים על שלחנו ודי"ו היינו שלא יחמיר לעצמו מצד דברי חז"ל שאמר' מדה"ד אם לפניך גלוי וכו' רק דכיון דשעת הסכנ' היא מניחו על שלחנו כנ"ל ואין להחמיר ודי"ו בזה:
(א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען וגו' (לז א). הנה עיקר שלימות העבודה הוא להיות בבחינת חרות על הלוחות (שמות לב טז) אל תקרי חרות אלא חירות (עירובין נד.), להיות בבחינת עבדי הם (ויקרא כה נה) ולא עבדים לעבדים (ב"מ י.), היינו שלא להיות משועבד לבחינת גשמיות, לאהוב או להתירא מבחינת גשמיות, כגון לירא ולפחד מאיזה אדם שמא ירע לו, או לצפות לתשועת בן אדם ח"ו. וגם שלא להיות משועבד לתאוות גשמיות שלו, אלא יהיה בבחינת חירות, ויהיה שליט על טבעו לשבר תאוותיו הגשמיות, ואח"כ יוכל להכניס אור קדושה גם במדריגות התחתונות, ותמיד יסתכל בבחינת חסד וקדושה שבכל דבר, שהכל לא ברא אלא לכבודו (אבות פ"ו מי"ב) ובשביל החסד (זח"א י:), כמאמר חז"ל (ברכות פ"ט מ"ה) בכל לבבך (דברים ו ה) בשני לבבות ביצר הטוב וביצר הרע, היינו שמאמין בה' שגם בריאת יצר הרע היתה במדת החסד, בכדי לזכות בו בני אדם.
(ב) וזהו היתה עבודת מתתיהו כהן גדול בחנוכה, שהיו מלכות יון הרשעה רוצים להעביר ישראל מחוקי תורתנו, אבל מתתיהו כהן גדול אמר מ"י כמ"כה ב"אלים יה"וה (ע' של"ה מס' תמיד פ' תורה אור), ר"ת גימטריא חסד, רמז בזה שיש בבחינה זו בחינת חסד, ובזה המשיך והאיר מדת חסד עליון גם במדריגות התחתונות שהם למטה מעשרה, היינו למטה מבחינת קדושה, כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה (ע' סוכה ה.), ומתתיהו האיר על ידי מדתו בחינת חסד גם למטה מעשרה. ולכן מצות נר חנוכה למטה מעשרה (ע' שבת כא:), היינו להאיר בחינת חסד לאותן הבחינות שהם למטה מעשרה כנ"ל.
(ג) וזהו היה עבודת יוסף הצדיק, שהיה מסתכל תמיד בבחינת חסד שבכל דבר, והיה בו בחינת חנוכה הנ"ל, ומרומז בפסוק (בראשית לט כא) ויתן ה' את ח"נו בעיני שר בית הסהר, מרמז שהיה לו בחינת ח"נו מן ח"נוכה.
(א) והנה כשבאתי לכלל זה הנה אומר לך הדבר אשר מרגלא בפומייהו דרבנן רבותינו כת הקודמים אשר בחנוכ"ה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין רא"ש השנ"ה: הנה לדעתי עיקר הענין עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל זאת חנוכ"ה אשר כוונתו מן נוצ"ר עד ונק"ה מזל עליון ומזל תחתון ובני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזל"א תליא מלתא ואעפ"כ יש לרמז על כל ימי חנוכ"ה ותבין מתוך הדברים שיתבארו להלן אי"ה ואומר לך כעת מתתיה"ו בגימ' רא"ש השנ"ה ודי בזה כעת:
(א) בחלום שרא' נבוכדנצר ופתר לו דניאל הנה שם מבואר זהב רמז למלכות בבל אנת הוא רישא דדהב"א כס"ף מלכות מדי ופרס נחש"ת רמז למלכות יו"ן נק' נחש"ת וכן דרשו רז"ל בכמ' מקומות ויתבאר אי"ה. והנה כתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל פ' תרומה מסיימת בתיבת נחש"ת רמז למלכות יו"ן ומתחיל תיכף ואת' תצוה את ב"י ויקחו אליך שמ"ן זי"ת וכו' רמז שבמלכות יו"ן יתחילו הנ"ר מצו"ה ע"כ ע"ש והנני מוסיף דלפ"ז יתכן ואתה תצו"ה את ב"י סופך לצוות (כפרש"י) דעיקר הציוו היה בפ' אמור אל הכהני"ם ושם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן ע"ה. וכמו שכתבתי לעיל נחש"ת ר"ת נ"ר חנוכ"ה ש"ם תדליקי"ו: