(ז) וְזֶהוּ כְּלָל בְּכָל סִטְרָא דִקְדוּשָּׁה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁנִּמְשָׁךְ מֵחָכְמָה, שֶׁנִּקְרָא ״קוֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן״, הַבָּטֵל בִּמְצִיאוּת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ, וְאֵינוֹ דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְלָכֵן נִקְרָא ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
(ח) וְהוּא הֵפֶךְ מַמָּשׁ מִבְּחִינַת הַקְּלִיפָּה וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁמִּמֶּנָּה נַפְשׁוֹת אוּמּוֹת הָעוֹלָם דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ, וְאָמְרִין: ״הַב הַב״ וְ״הַלְעִיטֵנִי״, לִהְיוֹת יֵשׁ וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, הֵפֶךְ בְּחִינַת הַחָכְמָה; וְלָכֵן נִקְרָאִים ״מֵתִים״, כִּי ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה״, וּכְתִיב: ״יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה״, וְכֵן הָרְשָׁעִים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל קוֹדֶם שֶׁבָּאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן לְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם; כִּי בְּחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית עִם נִיצוֹץ אֱלֹהוּת מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, הֵם בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּגוּפָם בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, מִצַּד הַקְּלִיפָּה שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, הַמּוֹלֶכֶת וּמוֹשֶׁלֶת בְּגוּפָם בְּסוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
(ט) וְלָכֵן נִקְרֵאת אַהֲבָה זוֹ בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, שֶׁרְצוֹנָהּ וְחֶפְצָהּ לִדָּבֵק בַּה׳ חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, בְּשֵׁם ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״, כִּי הִיא מְסוּתֶּרֶת וּמְכוּסָּה בִּלְבוּשׁ שַׂק דִּקְלִיפָּה בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִמֶּנָּה נִכְנָס בָּהֶם רוּחַ שְׁטוּת לַחֲטוֹא, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵין אָדָם חוֹטֵא כוּ׳״.
(י) אֶלָּא שֶׁגָּלוּת הַזֶּה לִבְחִינַת חָכְמָה – אֵינוֹ אֶלָּא לַבְּחִינָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת מִמֶּנָּה בַּנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ, אֲבָל שֹׁרֶשׁ וְעִיקָּר שֶׁל בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית הוּא בַּמּוֹחִין, וְאֵינָהּ מִתְלַבֶּשֶׁת בִּלְבוּשׁ שַׂק דִּקְלִיפָּה שֶׁבַּלֵּב בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בִּבְחִינַת גָּלוּת מַמָּשׁ, רַק שֶׁהִיא בִּבְחִינַת שֵׁינָה בָּרְשָׁעִים, וְאֵינָהּ פּוֹעֶלֶת פְּעוּלָּתָהּ בָּהֶם – כָּל זְמַן שֶׁעֲסוּקִים בְּדַעְתָּם וּבִינָתָם בְּתַאֲוֹת הָעוֹלָם.
(7) Now this is a general principle in the whole realm of holiness—it [holiness] is only that which is derived from chochmah called קודש העליון (“supreme holiness”), whose existence is nullified in the light of the En Sof, blessed is He, which is clothed in it, so that it is not a thing apart, as is explained above; therefore it is called koach mah [power of humility and abnegation].
(8) This stands in direct contrast to the so-called kelipah and sitra achara, wherefrom are derived the souls of the gentiles who work for themselves alone, demanding, “Give, give!”4 Proverbs 30:15. and “Feed me!”5 Genesis 25:30. in order to become independent beings and entities, as mentioned above, in direct contrast to the category of chochmah. Therefore they are called “dead,”6 Berachot 18b. for “Wisdom (chochmah) gives life,”7 Ecclesiastes 7:12. and it is also written, “They die, without wisdom.”8 Job 4:21. So are the wicked and transgressors of Israel before they face the test to sanctify G–d’s name. For the faculty of chochmah which is in the divine soul, with the spark of G–dliness from the light of the En Sof, blessed is He, that is clothed in it, is, as it were, in exile in their body, within the animal soul coming from the kelipah, in the left part of the heart, which reigns and holds sway over their body, in accordance with the esoteric doctrine of the exile of the Shechinah, as mentioned earlier.9 Ch. 17.
(9) For this reason, this love of the divine soul, whose desire and wish is to unite with G–d, the Fountainhead of life, blessed is He, is called “hidden love,” for it is hidden and veiled, in the case of the transgressors of Israel, in the sackcloth of the kelipah, whence there enters into them a spirit of folly to sin, as the Rabbis have said, “A person does not sin unless the spirit of folly has entered into him.”10 Sotah 3a.
(10) However, this exile of the faculty of chochmah refers only to that aspect of it which is diffused throughout the nefesh and animates it. Yet the root and core of this faculty of the divine soul remains in the brain and does not clothe itself in the sackcloth of the kelipah in the left part of the heart, in veritable exile, but it is, as it were, dormant in the case of the wicked, not exercising its influence in them so long as their knowledge and understanding are preoccupied with mundane pleasures.