(יז) וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י ׀ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה׃ (יח) וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶת־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־ס֑וּף וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(17) Now when Pharaoh let the people go, God did not lead them by way of the land of the Philistines, although it was nearer; for God said, “The people may have a change of heart when they see war, and return to Egypt.” (18) So God led the people round about, by way of the wilderness at the Sea of Reeds. Now the Israelites went up armed*armed Meaning of Heb. ḥamushim uncertain. out of the land of Egypt.
השאלה הא' באמרו ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים... כי למה אמר ויהי בשלח פרעה את העם והיה ראוי שיאמר בצאת ישראל ממצרים ... ומה לו עתה להודיע ששלחם פרעה כי זה כבר נאמר למעלה שיצאו ברשותו וגורשו ממצרים:
A- Questions on the language of the verse
B- various opinions on what was cause or effect
(א) כי קרוב הוא - ונח לשוב באותו הדרך למצרים, ומדרשי אגדה יש הרבה. לשון רש"י. (רש"י על שמות י״ג:י״ז) וגם הוא דעת ר"א, כי טעם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים בעבור כי קרוב הוא וינחמו וישובו אל מצרים מיד ועל דעתי אם היה כדבריהם, היה כי אמר אלהים מוקדם, ויאמר הכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי אמר אלהים כי קרוב הוא פן ינחם העם:אבל הנכון שיאמר ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים אשר הוא קרוב וטוב לנחותם בדרך ההוא, כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה וטעם המלחמה, שיהיה להם לעבור דרך ארץ פלשתים, ופלשתים לא יתנום לעבור בשלום וישובו למצרים, אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם בארץ סיחון ועוג מלכי האמורי שהיא נתונה להם ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא. ומלחמת עמלק ברפידים לא היתה ראויה לשוב בעבורה, כי הם לא יעברו עליהם, והוא שבא מארצו ונלחם בהם לשנאתו אותם, ואם יתנו ראש לשוב למצרים לא יועיל כי ילחם בהם בדרך, וגם רחוקים היו ממצרים בדרך העקום אשר הלכו בה ולא ידעו דרך אחרת: ולשון רש"י בראותם מלחמה, כגון מלחמת הכנעני והעמלקי, אם הלכו בדרך ישרה היו חוזרין, מה אם כשהקיפם דרך מעוקם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה, אם הוליכן בפשוטה על אחת כמה וכמה מכילתא. והענין הזה שאמר ולא נחם אלהים, ויסב אלהים את העם דרך המדבר, כי בנסעם מסכות החל עמוד הענן ללכת לפניהם ולא הלך דרך ארץ פלשתים, אבל הלך דרך מדבר איתם וישראל הלכו אחריו, וישכון הענן באיתם ויחנו שם והוא בקצה המדבר:
(1) AND G-D LED THEM NOT BY THE WAY OF THE LAND OF THE PHILISTINES BECAUSE1“Because.” Thus Rashi and Ibn Ezra render the Hebrew word ki, as will be explained. Ramban will suggest further on in the text that the word ki should be understood here as “although.” The J.P.S. translation follows Ramban’s explanation. IT WAS NEAR. “It would therefore be easy [for the Israelites] to return to Egypt by the same route. There are many Midrashic explanations, [but the above is the plain sense of Scripture].” Thus the language of Rashi. This is also the opinion of Rabbi Abraham ibn Ezra, who explained the purport of the verse to be that G-d led them not by the way of the land of the Philistines “because” it was near. They might therefore be filled with regret [when they experience war], and they would immediately return to Egypt.In my opinion, if their explanations were correct, the expression for G-d said would have been mentioned in first place in the verse, in which case the verse would read: “and G-d led them not by the way of the land of the Philistines, for G-d said, Because it is near, lest peradventure the people repent!”2But actually the verse reads: and G-d led them not by the way of the land of the Philistines because it was near; for G-d said, etc. In other words, Ramban argues that according to Rashi and Ibn Ezra, the reason for G-d’s choice of the route by the wilderness and not by the land of the Philistines [because it was near], should have followed after the expression for G-d said. But the correct interpretation is that [the expression in question does not state the reason for G-d’s choice but merely] states that G-d led them not by the way of the land of the Philistines although it was near and it would have been advantageous to lead them by that route, for G-d said: Lest peradventure the people repent when they see war, and they return to Egypt.The reason they would experience war if they went by the way of the land of the Philistines, is that the Philistines would surely not have given them permission to go peacefully through their land, and thus they might return to Egypt. But by the way of the wilderness, they would not see war until they came to the lands of Sihon and Og, the kings of the Amorites,3Deuteronomy 3:8. which were given to them [i.e. to Israel]. At that time, they were already far from Egypt, [and there was thus no reason to fear that they would be tempted to return to Egypt because of war]. The war of Amalek in Rephidim4Further, 17:8-13. was no reason for the Israelites to return to Egypt, since they did not pass through the land of the Amalekites. Rather, Amalek came from his country and warred against them because of his hatred of Israel. Even if they were to take their own course to return to Egypt, it would be to no avail since Amalek would fight them on the way. Besides, they were already far from Egypt because of the circuitous route which they had followed, and they knew of no other route.Now Rashi commented: “When they see war. For instance, the war of the Canaanite and the Amalekite.5In Numbers 14:45 and so in Rashi here: And the Amalekite and the Canaanite came down. If they had proceeded by the direct route, they would have then turned back. For after He had made them go round by a circuitous way they said, Let us make a captain and go back to Egypt,6Ibid., 14:4. and how much more so would they have said it had He led them by a straight road!”7Mechilta on the verse before us.The purport of that which Scripture states, and G-d led them not… But G-d led the people about, by the way of the wilderness,8Verse 18. is that when they journeyed from Succoth,9Verse 20. a pillar of cloud10Verse 21. began to go before them. It did not go by the way of the land of the Philistines but instead went by the way of the wilderness of Etham,9Verse 20. and the Israelites walked after it. The cloud then rested in Etham and they encamped there, and that was at the edge of the wilderness.9Verse 20.
(ב) כי קרוב הוא. הלשון מוכיח שהוא טעם ולא כהרמב״ן וש״מ שפירשו אע״פ. ולא נמצא לדעת חז״ל כי משמש אלא בד׳ לשונות ולא בלשון אע״פ. אמנם גם פרש״י שהטעם הוא כי אמר אלהים וגו׳ ג״כ דחוק כמש״כ הרמב״ן.
אלא כי קרוב הוא. הוא טעם העיקרי. ולהיפך כי אמר אלהים וגו׳ אינו טעם ועיקר. שהרי גם במדבר רצו כ״פ לשוב ולא הניחם ה׳. וכך היה אפשר להיות דרך ארץ פלשתים. ועוד היה אפשר לפני ה׳ עצות שלא ייראו. וגם לשון כי אמר אלהים אינו מדויק ומה הי׳ מקרא חסר אם כתב כי קרוב הוא פן ינחם וגו׳ אלא עיקר הטעם כי קרוב הוא. והכי תניא במכילתא בכמה אופנים רמז עליהם בפרש״י. ועוד יש לאלוה מילין דכבר ביארנו בשירת האזינו הכתובים כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. שהמשיל איך עשה הקב״ה צורה המיוחדת של ישראל שהוא להיות בדד ומובדל מאוה״ע. כנשר על גוזליו והוא מעוררם לקנו כשהוא מרחוק ממנו. ובזה הוא מרגיל את גוזליו לצורה המיוחדת שלהם. ושם הוא מבואר יפה. ואם היה מוליכם דרך ארץ פלשתים שהוא קרוב אע״ג שיש קצת מדבר בין מצרים לפלשתים. מ״מ לא היה בזה כדי להרגילם ולהעמידם על צורה המיוחדת שלהם זהו טעם כי קרוב הוא. אמנם לא היה אפשר להסביר לישראל זה הטעם שירא מהם שיתערבו בפלשתים ע״כ מסיים כי אמר אלהים. לישראל אמר הטעם פן ינחם העם וגו׳:
(ב) ולא נחם אלהים כו' כי קרוב הוא. במכילתא קרוב הוא הדבר שאמר הש"י למשה בהוציאך כו' את האלהים כו' קרוב הדבר לשוב למצרים כו', מכילתא ויתכן כי הושרש בלבבם טעיות העו"ג והבליהם ומושגיהם הזרים, לכן לא פעלה עליהם התגלות כבוד ד' ואמיתתו אשר הופיע עליהן פתאום לשלש חדשים לעקור מלבבם כל רע, וכשעשו אחדים מהם וערב רב העגל לא היה אחד [לבד חור] אשר התנגד עליהן ומיחה בידן, כי עוד לא נחקק בליבותם הוד מציאות אלהי יחיד בלתי מושג, משגיח על כל ומנהל כל בהנהגתו הפרטיות, ועל זה אמרו ובלבם יכזבו לו כמו שדרשו רז"ל, ואם היה מביאם תיכף אל ארץ האמורי, ארץ מלאה כל פסל ותבנית אשר נהבלו בכל העו"ג ותועבותיהן אז לא נעקר מהם ציורים הרעים ומחשבת און, לכן הוליכן במדבר ושם בדד ד' ינחנו, ונעקר מלבבם ונתרחקו מכל תעלוליהם והבליהם, ונתקיים ואין עמו אל נכר, שאין אצל ישראל שום שורש מאל נכר, וזה שאמרו כי קרוב הוא הדבר כו' תעבדון את האלהים כו' ולכן קרוב הדרך לשוב למצרים ליסודות מדעי חרטומיהם וכהניהם וזה הסיבה אשר עכבן השי"ת נורא עלילות להן במדבר ארבעים שנה ודו"ק.
(א) ויהי בשלח פרעה וגו'. כ"מ שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער (מגילה י :) וזה שדקדק במ"ר מי צוח וי פרעה משל למלך וכו' אך יש להבין למה הזכיר כאן שצוח פרעה וי. גם למה נכתב כאן בשלח פרעה וגו' והוה ליה לומר ויהי בצאת ישראל ... אך באמת ידוע שבודאי לא נצרך המכות כי אין מעצור לה' להוציא בנ"י בע"כ דפרעה בלא שום מכה. רק מפני הקטרוגים מה נשתנו אלו מאלו שהיו ישראל מוקפין בקליפה כעובר במעי אמו כמו שנדרש (בפסיקתא) ע"פ גוי מקרב גוי ובמד' (ויק"ר פ' כג) אלו ואלו ערלים וכו' ועל זה הוצרכו המכות להיות נגוף למצרים ורפו לישראל שנתבררו ישראל ובכל מכה יצאו ממדרגה א' בקליפה ונכנסה במדה א' בקדושה מתתא לעילא (ונת' כ"פ) ועל כן הוצרכו ישראל לצאת ברשותו של פרעה. וזש"נ ויהי בשלח פרעה את העם שיצאו ברשיונו מפני שהיו משוקעין וזש"נ ויהי דצוח פרעה וי ששלחתי את ישראל כיון שהיה סיפק בידו שלא לשלחם ולא היו יוצאים בלא רשותו. וזהו ווי באמת גם כן שהיו ישראל משוקעין כ"כ בקליפה שאם היו מתמהמה עוד שעה ח"ו לא היו יכולים לצאת משם. ...
וגם צעקת משה וי הוא שייך למה שנאמר בשלח פרעה שמורה שלא נשלמו ישראל מצדם ולא היו ראוים לצאת ביד רמה בלא רשות פרעה רק בשלח פרעה שיצאו ברשותו וכמו שאמרנו ויצטרכו עוד לגלוית מזה ידע משה רבינו ע"ה שאינו נכנס עמהם לארץ שאם היה נכנס עמהן לא נשתעדו עוד ישראל בשום גלות (כמ"ש במג"ע) ולכן כיון שראה שלא יצאו ביד רמה בלא רשות רק פרעה הסכים ושלחם צוח וי שאינו נכנס עמהם לארץ כאמור:..... ובמ"ר איתא דפרעה צוח וי ע"ש ולכאורה מה ראה על ככה לחזור מדעתו ששלחם והלא ראה המכות שסבל עד שלא שלחם. אך באמת אם היו ישראל בשלימות לא היה פרעה רודף אחריהם ולא היה צוח וי וכדרך שאומרים אין ארור מדבק בברוך היינו שהארור אינו רוצה להתדבק בברוך ובורח ממנו ורק מפני שהיה לישראל עוד נגיעה ושייכות לקליפת מצרים היה רצון פרעה לרדוף אחריהם לצד החלק רע מהקלי' שנמצא בהם ועל כן צוח וי ששלחם. .... אכן הענין כמ"ש בשם רבי' ר' בינם זצוק"ל שאמר דמה שנאמר כי תצא למלחמה על אויביך וכ' בס' דקאי על מלחמת היצ"ר אינו דרך דרוש ורמז רק היא פשט הכתוב שזה מלחמה תמידית. וכן כאן פי' מה שנאמר פן ינחם העם בראותם מלחמה היינו מלחמת היצה"ר ולא יוכלו לעמוד בקשרי המלחמה ולהתגבר כנגדו ושבו מצרימה לקליפת מצרים ובאמת מלחמת היצר ומלחמת עכו"ם הם מענין א' ותלוי זה בזה שהתגברות העכו"ם הוא ע"י קטרוג שיש צד התגברות היצר הרע. ...
Summary of Ideas
כי קרוב. כלומר העם קרוב של הקב"ה שנאמר לבני ישראל עם קרובו. ולכך לא הנהיגם כמנהגו של עולם....
כי קרוב, “because the people were close to the Lord,” as stated in Psalms 148.14: לבני ישראל, עם קרובו הללוי-ה, “for Israel, the people close to Him.” This is the reason why He led them not as in the custom of the world. An alternate interpretation of the line above: seeing that the land of the Philistines was so close to Egypt, as we know from Genesis 10,13-14:למצרים ילד את לודים...אשר יצאו משם פלשתים, “and Mitzrayim begat Ludim....from whom the Philistines are descended.”
Lessons- Sifsei Chayim, & Nesivos Shalom