(א) עַרְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ. וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי:
(1) On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark, so that he will be able to eat matza that night with a hearty appetite. Even the poorest of Jews should not eat the meal on Passover night until he reclines on his left side, as free and wealthy people recline when they eat. And the distributors of charity should not give a poor person less than four cups of wine for the Festival meal of Passover night. And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.
אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוּנְדְיוֹן... מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַתַּמְחוּי. מְזוֹן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַקֻּפָּה
The mishnah begins by dealing with a poor person wandering from place to place. Although this poor person is not from the local town, and may be totally unknown to everyone, he is still provided for. He is given a loaf of bread that can be bought for a pundion (a coin)… According to Mishnah Eruvin 8:2, this bread is enough for two meals. The poor person is given enough bread to sustain him for a day.
ותמחוי הוא שם הכלי שיאכלו בו העניים, והיו בכל יום משוטטים על הבתים בכלי, ויוציאו מכל בית תבשיל מאשר היו מבשלים, ויושם בכלי ההוא
The charity fund קֻּפָּה is a large basket used to collect money. It is then given out to the poor of a city once a week, on Friday. This fund would not be used for food for those passing through but rather for the needs of the town’s fixed residents. If a poor person has enough money to buy food for an entire week, that is he has enough money to buy fourteen meals, then he may not take from the charity fund.
ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין שיש בהן כדי רביעית. בין חי, בין מזוג, בין חדש, בין ישן. ר' יהודה או' ובלבד שיהא בו טעם יין ומראה.
אֵין פּוֹחֲתִין לָעֲנִיִּים… מֵחֲצִי לֹג יָיִן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, רְבִיעִית...
ואמר מר רב האיי כך היו הראשונים נוהגין לענין קידוש היו מחזירין וטורחין הרבה להביא יין שראוי לברך עליו בפה"ג והיה אצלם מצוה שראוייה לחזור אחריה ואם אין להם היו מקדשין על הפת בשבת ויו"ט חוץ מלילי פסח לפי ששנינו לא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפילו מן התמחוי... ואמר מר רב עמרם בענין ד' כוסות של פסח שאם אינו מוציא יין בכמה פרסאות או שהיה בספינה ואין לו תקנה כל עיקר להביא יין ישרה ענבים או צמוקים במים ויעשה מהם ד' כוסות שכך אמרו חכמים "יין צמוקים לא יביא, ואם הביא כשר" וכיון דלקרבן אם הביא כשר, לקידוש ולהבדלה לכתחלה כשר במקום שאי אפשר להביא יין
אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: אֲפִילּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא רָגִיל לֶאֱכוֹל בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת — אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא יֹאכַל עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ
The following dinner invitations have been found back in Egypt, in Greek, at Oxyrhynchos:
“Chaeremon requests your company at dinner at the table of the lord Sarapis in the Serapaeum tomorrow, the 15th, at 9 o'clock.” (2nd century, P. Oxy. 1 110)
“Herais requests your company at dinner in celebration of the marriage of her children at her house tomorrow, the 5th, at 9 o'clock.” (3rd cent, P. Oxy. 1 111)
הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכֹל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסֵבּוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן
בסדר הסעודה כמה שלבים. השלב הראשון הוא שלב הכינוס שבו המשתתפים נאספים ואוכלים מתאבנים (פרפראות). רק לאחר שלוש פרפראות, הסעודה מתחילה ממש, ואז המשתתפים עולים על מיטותיהם ומְסִבִּים. בשלב הראשון כל אחד לעצמו, שכן הם מגיעים בזמנים שונים וטרם נוצר היחד של הסעודה. בשלב השני הסעודה הופכת למעמד חברתי, והיא נפתחת בברכה משותפת שיש בה מעין שליח ציבור
Corinthien vase, Louvre E 629, 6th century BCE
Angled cement beds (mattresses missing) in the triclinium of the House of the Cryptoporticus, Pompeii. Pompeii was buried under 4 to 6 m of volcanic ash in the eruption of Mount Vesuvius in 79 CE.
הסעודה היוונית הייתה בדרך כלל סעודת זבח... סעודת קרבן פסח היא דוגמה לסעודה מעין זו... סעודה רגילה לא הייתה קשורה להקרבת קרבן, שהרי נאסרה הקרבה מחוץ למקדש שבירושלים. עם זאת העניקו חכמים לסעודה משמעות דתית. התשתית הרעיונית הבסיסית היא שהשלחן הופך למעין מזבח: "דכתיב 'הַמִּזְבֵּ֡חַ עֵ֣ץ שָׁלוֹשׁ֩ אַמּ֨וֹת גָּבֹ֜הַּ', וכתיב 'וַיְדַבֵּ֣ר אֵלַ֔י זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י ה'' (יחזקאל מ״א:כ״ב), פתח במזבח וסיים בשלחן?! רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: כל זמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו – שלחנו של אדם מכפר עליו". (ברכות נ״ה א׳)
עד שתחשך - הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך, וטעמא משום דכתיב (שמות י״ב:ח׳) וְאָכְלוּ אֶת־הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי־אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל־מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ, ומצה ומרור איתקשו לפסח ...אע"ג דשחיטת פסחים מבעוד יום, אינו נאכל מבעוד יום כשאר קדשים
אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, כגון אגוזין, תמרים, וקליות. חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה, אפלו בינו לבין בנו, אפלו בינו לבין עצמו, אפלו בינו לבין תלמידו.
מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד, והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר... והלכו להן לבית המדרש.
וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי־בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
בני העיר שאין להן מי שיקרא את ההלל, הולכין לבית הכנסת וקורין פרק ראשון, והולכין ואוכלין ושותין, וחוזרין ובאין וגומרין את כולו
עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם. וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה
עד איכן הוא אומר – את ההלל. ההלל נאמר על הקרבן, ומכיוון שבקרבן פסח האכילה עיקר, הרי שבזמן האכילה אמרו הלל. בית שמי אומרים עד אם הבנים שמחה – סוף הפרק הראשון של מזמורי ההלל, ובית הלל עד חלמיש למעינו מים – סוף הפרק השני של ההלל. יש להניח כי המחלוקת של בית שמאי ובית הלל היא מימי הבית, שהרי אז קראו את ההלל אף בבית בשעת הסעודה. בית שמאי סבורים שאין להזכיר את יציאת מצרים, כלומר אין לקרוא את הפרק השני של ההלל הפותח ב"בצאת ישראל ממצרים" אלא לאחר הסעודה המסמלת את היציאה ממצרים, היציאה מעבדות לחרות. לדעת בית הלל, כיוון שהתחיל לספר ביציאת מצרים – גומר את כל סיפור הגאולה
The meal at the table has great religious significance as it symbolizes the korban Pesach and the altar. The meal should be fully surrounded by thanksgiving, Halleel. As the Korban Pesach symbolizes the moment of redemption, according to Beth Shamai all the psalms starting from Betseit Yisraeil Mimitsrayim can only be said after the meal is finished; only the first psalm can already be said before the meal, recognizing that we are עבדי ה', ולא עבדי פרעה. According to Beth Hilleel, as we are saying the first psalm of Halleel, we can just as well complete the second psalm, which allows us to also say a blessing over the theme of redemption already before the meal. From the text of the Mishna it seems that according to Beth Shamai, no such blessing could be said before the meal.
The meal and the surrounding Halleel at home are therefore the most ancient components of the domestic Seder Pesach that already existed during Second Temple times.
"כזיתא פסחא, והלילא פקע איגרא" [הפסח גודלו כזית, והלל שובר את הגג] שהיו הרבים הנמנים על קרבן אחד ואין מגיע בחלוקת הבשר לכל אחד אלא כזית, אומרים הלל בקול גדול ודומה כי פוקעים הגגות מפני ההמולה, אף שהפסח שאומרים עליו הלל זה, שיעורו קטן ביותר,
סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ - מה לא יאכל, אי מצה, אפילו קודם נמי אסור! י"ל דאיירי במצה עשירה דלא אסר בירושלמי אלא במצה הראויה לצאת בה חובתו, ואוכלה קודם זמנה, אבל מצה עשירה שריא, וכן היה נוהג ר"ת:
וכן נוהג ר"ת בערב הפסח שחל להיות בשבת שהיה עושה סעודה שלישית במצה עשירה.
אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון, אבל אוכל מעט פירות או ירקות, אבל לא ימלא כריסו מהם
(א) לאכול פת - היינו אפילו מצה עשירה
(ג) מעט פירות - וה"ה בשר ודגים וביצים
(ד) או ירקות - בין חי בין מבושל
וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה: הגה אבל מצות שיוצאין בה בלילה אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר, וקטן שאינו יודע מה שמספרים בלילה מיציאת מצרים מותר להאכילו… מצה שנאפה כתקנה, ואחר כך נתפררה ונילושה ביין ושמן אינה נקראת מצה עשירה, ואסורה לאכלה בערב פסח (מהרי"ו):
(יג) שאינו יודע - אבל אם יש בו דעת להבין אין להאכילו מצה דדרשינן והגדת לבנך וכו' בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ואם מילא הבן כבר כריסו במצה לא שייך לומר בעבור זה שאינו חידוש לקטן. ואין חילוק בין קטן לקטנה:
(כ) אינה נקראת וכו' - דלא נתבטלה ממנה שם מצה ע"י זה… וכ"ז בשלא בשלה, אבל אם בשלה וכמו שנוהגין במדינותינו לעשות כדורים ממצה שקורין (קניידלעך) או מצה מבושלת בכלי ראשון מותר לאוכלה קודם שעה עשירית, דזה בודאי לא מיקרי מצה
מי ביצים ושאר משקים כולם הוי בכלל מי פירות: הגה ובמדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות… ואין לשנות אם לא בשעת הדחק לצורכי חולה או זקן הצריך לזה:
Egg liquid and all other liquids are generalized with fruit juice. REMA: and in these countries [Ashkenaz] it is not practiced to knead in fruit juice... One should not deviate from this when not a time of need. The needs of the sick or elderly are [examples] of this.
ונראה שאין הכוונה דגם בערב פסח אין לאכול מצה עשירה לפי המנהג, דאין שום טעם בזה. אלא הכוונה כיון שאין מנהגינו לאכול בפסח מצה עשירה – ממילא דאין מכינין אצלינו מצה עשירה…
The controversy about this Matza Ashira is based on the Talmudic statement (Pesachim 35A) that “mei peirot einam machmitzim” meaning that fruit juices mixed with flour do not cause fermentation. According to Rashi, it means that although normal fermentation does not occur as it would with water, nevertheless, even without water it becomes Chametz “nukshe”, a lesser form of Chametz, but still Chametz.Therefore, according to this view, any flour mixed with any kind of fruit derivative would be considered Chametz.
The Tossafot and others disagree and only consider this Chametz if water is added. Otherwise it is permissible. They quote Rabbenu Tam who used egg matza on erev Pesach in order not to violate the prohibition of eating regular matza on erev Pesach.
The author of the Shulchan Aruch, R. Yosef Karo, (Orach Chaim 462) permits the use of egg matza during Pesach as long as no water has been used in the baking process. However R. Moses Isserles or R’Ma writes that would be permitted only for someone who is ill or for an elderly individual. Thus, those who follow Ashkenazic tradition will not eat egg matza except for the above two cases.
The general term for these matzas mixed with fruit derivatives is “matza ashira” or enriched matza. Therefore, even those who are permitted to eat this type of matza cannot fulfill the mitzva of “achilat matza” at the Seder with this matza. This is because regular Seder matza is required to be in the category of “lechem ani”, poor man’s bread, rather than “matza ashira”, rich man's bread. [Chicago Rabbinical Council]