The סדר Plate
מתני׳ הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין אף על פי שאין חרוסת מצוה רבי אליעזר (בן) צדוק אומר מצוה ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח.
מביאין (סל) [כלי] או קערה ובתוכו שלש או שנים מצות הן נקראים שמורים לפי שצריכין שימור לשם מצה משעת קצירה כמו שפירשנו למעלה.
מביאין לפני בעל הבית קערה שיש בה שלש מצו' ומרור וחרוסת וכרפס או ירק אחר (וחומץ או מי מלח) ושני תבשילין אחד זכר לפסח וא' זכר לחגיג' ונהגו בבשר וביצה: הגה ויסדר הקערה לפניו בענין שאינו צריך לעבור על המצות דהיינו הכרפס יהא למעלה מן הכל והחומץ סמוך לו יותר מן המצה והמצות מן המרור והחרוסת והם יהיו יותר קרובים אליו מן הבשר והביצה. (מהרי"ל) והבשר נהגו שיהיה זרוע ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים והביצה תהיה מבושלת (וה"ה צלויה וכן נוהגין בעירנו):
שיש בה שלש מצות. שנים בשביל לחם משנה כשאר יו"ט ואחת כדי לבצעה לשתים חציה לקיים בה מצות אכילת מצה דלחם עוני קרייה רחמנא ומה דרכו של עני בפרוסה וחציה השני בשביל אפיקומן וכמבואר לקמיה בס"ו:
ומביאין לפני הבעל הבית קערה עם שלוש מצות, ומרור, וחרוסת, וכרפס או ירק אחר, וחומץ או מי מלח, ושני תבשילין – אחד זכר לפסח, ואחד זכר לחגיגה.
הסיבה
מתני׳ ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי:
איתמר מצה צריך הסיבה מרור אין צריך הסיבה יין איתמר משמיה דרב נחמן צריך הסיבה ואיתמר משמיה דרב נחמן אין צריך הסיבה ולא פליגי הא בתרתי כסי קמאי הא בתרתי כסי בתראי אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא אמרי לה להאי גיסא תרי כסי קמאי בעו הסיבה דהשתא הוא דקא מתחלא לה חירות תרי כסי בתראי לא בעו הסיבה מאי דהוה הוה ואמרי לה להאי גיסא אדרבה תרי כסי בתראי בעו הסיבה ההיא שעתא דקא הויא חירות תרי כסי קמאי לא בעו הסיבה דאכתי עבדים היינו קאמר השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי אידי ואידי בעו הסיבה.
כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל מספקא לי בכריכה אי בעי היסיבה כיון דמרור לא בעי היסיבה ובעל המנהיג כתב דבעי היסיבה בעבור המצה שבאה זכר לחירות.
כתב אחי ה"ר יחיאל מספקא לי בכריכה אי בעי היסיבה וכו' לי נראה דפשיטא דבעי היסיבה שהלל כשהיה כורך בהסיבה היה אוכל שהרי מה דכריכה היתה עולה לו לאכילת מצה דמצוה וקי"ל דמצה צריכה היסיבה ואע"ג דמרור א"צ היסיבה אם רצה לאוכלו בהיסיבה אין בכך כלום וכ"נ מדברי הרמב"ם שכתב אימתי צריכין היסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ד' כוסות ושאר אכילתו ושתייתו אם הסיב ה"ז משובח ואם לאו א"צ עכ"ל ומדלא כתב אבל מרור אינו אוכלו בהיסיבה משמע שאם רצה לאכלו בהיסיבה אין בכך כלום אע"ג דאיכא למידחי דאכילתו ושתייתו משמע אכילה ושתיה שאינה של מצוה ולאפוקי אכילת מרור כתב כן י"ל דהיינו כי היכי דלא נימא דאכיל מרור בהיסיבה הוי משובח אבל אין ה"נ שאם רצה לאכלו בהיסיבה אין בכך כלום וכיון דמצה צריכה היסיבה והיא מעכבת בה צריך לאכול מצה ומרור דכריכה בהסיבה:
ואומר זכר למקדש כהלל ואוכלם ביחד בהסיב'.
(1) Continued laws of the Seder. Containing seven sections: One should wash their hands and bless "Al netilat yadaim" and pick up the matzot in the order that they were placed down - the broken one between the two full ones - and grasp them in one's hand, and bless "Hamotzi" and "Al achilat matza" and afterward break up the upper, whole one and the broken one, both of them together, and dip them in salt [RAMA: But the custom is not to dip it in salt on the first night, since refined-flour bread does not require salt] and eat them while leaning, together, an olive-bulk of each. And if one cannot eat two olive-bulks at once, one should first eat the one from "Hamotzi" and afterward the one from "Achilat matza." And afterward, one should take an olive-bulk of marror and submerge it entirely in charoset, but not let it sit inside it, so that the flavor of its bitterness will not be cancelled out. And for this reason, one must shake the charoset off of it. And one should bless "Al achilat marror" and eat it without leaning. And afterward, one should pick up the third matza and break it up and sandwich it with marror and dip it in charoset [RAMA: And some say that one should not dip it, and this is aligned with customs, and I have seen it practiced] and says "Zecher lemikdash keHillel" and eats them together while leaning. And from when one blesses "Al achilat matza" one must not interrupt with anything unrelated to the meal until one eats this sandwich, in order to have the blessing of "Achilat matza" and the blessing of "Achilat marror" count for this sandwich too.
אימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתית ארבעה כוסות האלו ושאר אכילתו ושתיתו אם הסב הרי זה משבח ואם לאו אינו צריך:
(8) Even one of Israel's poor should not eat until he [can] recline.1The word "even" is used to include people who one would presume would not be obligated. Tosefot, Pesachim 99b, explains that it obligates even a poor person who cannot afford a couch or pillows to lean on. He also must try to recline to the best of his ability - e.g., leaning on a colleague's side. See Magen Avraham, Orach Chayim 472:3. A woman need not recline.2Rabbenu Manoach and other commentators explain that this refers only to a woman in the presence of her husband. The Sh'eltot d'Rav Achai (Tzav 77) states that it applies to all women, since women do not generally recline. If she is an important woman, she must recline.3The Ramah, Orach Chayim 472:4, and other Ashkenazic authorities write: "All our women are considered important. Nevertheless, it is not customary for them to recline." [Even] a son in the presence of his father or an attendant in the presence of his master must recline.4A son is obligated to honor his father, and thus it would not be respectful to recline in his presence. However, we may assume that the father foregoes his honor in this regard. This applies even if the father is also his tutor in Torah studies.
Though an attendant is bound to fulfill the duties required of him by his master, the obligations required of him by God take precedence. However, a student before his teacher5i.e., one who teaches him Torah should not recline6for a person's fear of his teacher must parallel his fear of God (Pesachim 22b). unless his teacher grants him permission.7Should he desire to do so, a teacher may forego the honor due him. In such an instance, a student must recline.
Reclining on one's right side is not considered reclining.8This refers to a right-handed person. Since he must eat with his right hand, it would be uncomfortable for him to recline on that side (Rashbam, Pesachim 108a). Alternatively, this refers to all people for reclining in this manner is dangerous, lest the food go down the windpipe rather than the esophagus (Ramah 472:3). Neither is reclining on one's back or forwards.9Pesachim 108a explains that פרקדן is not considered as a desirable manner of reclining. Most commentaries explain that refers only to leaning on one's back. However, even leaning forward is not acceptable, since this is not a comfortable manner of eating and cannot be regarded as a symbol of freedom and liberation.10When must one recline? when eating the כזית11At present, this obligation applies also to eating the korech (sandwich of matzah and maror) and the afikoman.
When must one recline? when eating the כזית of matzah and when drinking these four cups of wine.12for these were ordained particularly to celebrate the redemption from Egypt.
The Shulchan Aruch, Orach Chayim 472:7, writes that a person who ate matzah or drank from the four cups of wine without reclining is not considered to have fulfilled his obligation and must repeat the act.
The Ramah qualifies this law, explaining that since, in the Ashkenazic community, certain opinions do not require reclining at present, one need not drink another cup of wine if the third and fourth cups of wine were drunk without reclining. However, he suggests that a person repeat the eating of matzah and the drinking of the first two cups of wine if they were consumed without reclining. The Magen Avraham (and the subsequent authorities) declare that the drinking of the first cup should also not be repeated. While eating and drinking at other times:13during the Seder meal if one reclines, it is praiseworthy;14for, as mentioned in the previous halachah, reclining is one of the signs of freedom and liberation, and thus, has an importance of its own, independent of its connection to the eating of matzah and the drinking of the four cups of wine. if not, there is no requirement.15for, in particular, reclining was obligated only for those acts that were specifically instituted as symbols of our liberation. One should not recline while eating the maror, for it was ordained as a remembrance of our people's oppression and not of their liberation (Pesachim 108a).
ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב איתמר מצה צריכה הסיבה מרור א"צ הסיבה יין אתמר משמיה דרב נחמן צריך הסיבה ואיתמר משמיה דר"נ לא צריך הסיבה ולא פליגי הא בתרי כסי קמאי הא בתרי כסי בתראי אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא אמרי לה להאי גיסא תרי כסי בתראי בעי הסיבה דהויא ליה חירות תרי כסי קמאי לא בעו הסיבה דאכתי לא הויא חירות דאכתי עבדים היינו קאמרינן ואמרי לה להאי גיסא תרי כסי קמאי בעי הסיבה דההוא שעתא ה"ל חירות תרי כסי בתראי לא בעו הסיבה דמאי דהוה הוה השתא דאמרינן דאיתמר הכי ואתמר הכי כולהו בעו הסיבה ומצה בעי הסיבה בכזית ראשון וכזית של אפיקומן ואם אכל בלא הסיבה לא יצא כדאמר ריב"ל השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא משמע מיסב אין לא מיסב לא ואם אכל בלא הסיבה יחזור ויאכל בהסיבה וכן בכוס ראשון ושני אם לא שתה בהסיבה יחזור וישתה בהסיבה אבל בכוס שלישי או רביעי אם ישתה יותר נראה כמוסיף על הכוסות ומיהו איכא למימר כיון ששתה שלא כתיקונו הוברר הדבר שלא ממנין הכוסות היה ומה ששותה עתה הוא כוס של חובה ואם שתה כוס רביעי בלא הסיבה צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס שישתה אחר כך שיהיה בהסיבה שהרי כששתה כוס רביעי בלא הסיבה ולא נזכר להסיב הסיח דעתו לשתות יותר. פרקדן לא שמיה הסיבה הסיבת ימין לא שמיה הסיבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט ואתי לידי סכנה פירש רשב"ם שהרי בימינו צריך לאכול ולפי זה אטר בימינו מיסב בימינו ולאידך פירושא שמא יקדים קנה לוושט קאי אהסיבת ימין אין חילוק בין אטר לאחר. אשה לא בעי הסיבה פירש רשב"ם מפני אימת בעלה שכפופה לו ולפי זה אלמנה וגרושה בעו הסיבה ובשאילתות דרב אחאי כתב דלאו דרכם דנשי למיזגי ולפי זה אפילו אלמנה וגרושה נמי אבל אשה חשובה אורחא למיזגי. בן אצל אביו צריך הסיבה אפילו הוא רבו דסתם בן אביו מלמדו תורה תלמיד אצל רבו מאי ת"ש דאמר אביי כי הוינן בי מר מזגינן אבירכי דהדדי כי הוינן בי רב יוסף אמר לא צריכתו מורא רבך כמורא שמים ואפי' אינו רבו מובהק מדלא משכח לאוקמי ברייתא דאפילו תלמיד בפני רבו אלא בשוליא דנגרי. איבעיא להו שמש מאי ואסיקנא דבעי הסיבה אמר ריב"ל נשים חייבות בארבע כוסות הללו שאף הן היו באותו הנס.
הגה...וכן באכילת מצה ולכתחלה יסב כל הסעודה (מהרי"ב):
(7) Anyone who is required to recline, if he eats or drinks without reclining, he has not fulfilled his obligation and is required to eat and drink again while reclining. (And there are those who say that in our times where it is not customary to recline, one can rely ex post facto on the opinion of the Ravaya, that he has fulfilled his obligation without the reclining. It appears to me if he did not drink the 3rd cup or the 4th cup while reclining, he should not drink again while reclining for there is a concern that such would appear as adding on to the number of cups; however, regarding the first 2 cups he should drink again without reciting a blessing; and similarly regarding the eating of matzoh and ab initio he should recline the entire meal.)
כל הסעודה. באכילתו ובשתייתו ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה וד' כוסות ולגבי שמש כיון שהוא טרוד דיינינן ליה כדיעבד לגבי כל אדם:
ומה שכתב ולכתחילה יסב כל הסעודה. ליתא, דליכא אלא מצוה מן המובחר, והילך לשון הרמב"ם בפרק ז' [מחמץ ומצה הלכה ח] ואמתי צריכין הסיבה, בשעת אכילת כזית מצה ובשתית ד' כוסות האלו, ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב הרי זה משובח ואם לאו אינו צריך, ע"כ.
וכתב רבינו הרמ"א בסעיף ז ...ולכתחילה יסב כל הסעודה. עד כאן לשונו. ובדיעבד יצא כשאכל בהסיבה הכזית מצה של "המוציא" ושל אפיקומן וארבע כוסות. ומדברי הרמב"ם שכתב בפרק שביעי "ובשאר אכילתו ושתייתו אם היסב – הרי זה משובח", עד כאן לשונו, משמע דגם לכתחילה אינו צריך. אלא שאם עשה – הרי זה משובח.
וכן נהג רבינו להסב רק בדברים הצריכים הסיבה ולא בשאר הסעודה.
אין מפטירין אחר המצה אפיקומן. שצריך לאכול מצה בגמר סעודתו זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה.
מאי דהוה הוה. יש לאוכלה דרך חירות ומה שצריך הסיבה במצה היינו כשמברכין לעל אכילת מצה ובאפיקומן:
ומצה בעי הסיבה בכזית ראשון וכזית של אפיקומן ואם אכל בלא הסיבה לא יצא.
זכר למקדש כהלל. פי' שהיו אוכלין בזמן הפסח שלשתן מכורכין כאחת פסח מצה ומרור ובזמן הזה שאין פסח נוהג היה כורך המצה והמרור יחד לעשות זכר למקדש ואוכלין כאחת ואין צריך לטבל המרור בחרוסת כשאוכלין עם המצה לפי שהפת נמי מעביר את הארס וכן מפורש בתשובות:
ואימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתית ארבעה כוסות האלו ושאר אכילתו ושתיתו אם הסב הרי זה משבח ואם לאו אינו צריך:
(8) Even one of Israel's poor should not eat until he [can] recline.1The word "even" is used to include people who one would presume would not be obligated. Tosefot, Pesachim 99b, explains that it obligates even a poor person who cannot afford a couch or pillows to lean on. He also must try to recline to the best of his ability - e.g., leaning on a colleague's side. See Magen Avraham, Orach Chayim 472:3. A woman need not recline.2Rabbenu Manoach and other commentators explain that this refers only to a woman in the presence of her husband. The Sh'eltot d'Rav Achai (Tzav 77) states that it applies to all women, since women do not generally recline. If she is an important woman, she must recline.3The Ramah, Orach Chayim 472:4, and other Ashkenazic authorities write: "All our women are considered important. Nevertheless, it is not customary for them to recline." [Even] a son in the presence of his father or an attendant in the presence of his master must recline.4A son is obligated to honor his father, and thus it would not be respectful to recline in his presence. However, we may assume that the father foregoes his honor in this regard. This applies even if the father is also his tutor in Torah studies.
Though an attendant is bound to fulfill the duties required of him by his master, the obligations required of him by God take precedence. However, a student before his teacher5i.e., one who teaches him Torah should not recline6for a person's fear of his teacher must parallel his fear of God (Pesachim 22b). unless his teacher grants him permission.7Should he desire to do so, a teacher may forego the honor due him. In such an instance, a student must recline.
Reclining on one's right side is not considered reclining.8This refers to a right-handed person. Since he must eat with his right hand, it would be uncomfortable for him to recline on that side (Rashbam, Pesachim 108a). Alternatively, this refers to all people for reclining in this manner is dangerous, lest the food go down the windpipe rather than the esophagus (Ramah 472:3). Neither is reclining on one's back or forwards.9Pesachim 108a explains that פרקדן is not considered as a desirable manner of reclining. Most commentaries explain that refers only to leaning on one's back. However, even leaning forward is not acceptable, since this is not a comfortable manner of eating and cannot be regarded as a symbol of freedom and liberation.10When must one recline? when eating the כזית11At present, this obligation applies also to eating the korech (sandwich of matzah and maror) and the afikoman.
When must one recline? when eating the כזית of matzah and when drinking these four cups of wine.12for these were ordained particularly to celebrate the redemption from Egypt.
The Shulchan Aruch, Orach Chayim 472:7, writes that a person who ate matzah or drank from the four cups of wine without reclining is not considered to have fulfilled his obligation and must repeat the act.
The Ramah qualifies this law, explaining that since, in the Ashkenazic community, certain opinions do not require reclining at present, one need not drink another cup of wine if the third and fourth cups of wine were drunk without reclining. However, he suggests that a person repeat the eating of matzah and the drinking of the first two cups of wine if they were consumed without reclining. The Magen Avraham (and the subsequent authorities) declare that the drinking of the first cup should also not be repeated. While eating and drinking at other times:13during the Seder meal if one reclines, it is praiseworthy;14for, as mentioned in the previous halachah, reclining is one of the signs of freedom and liberation, and thus, has an importance of its own, independent of its connection to the eating of matzah and the drinking of the four cups of wine. if not, there is no requirement.15for, in particular, reclining was obligated only for those acts that were specifically instituted as symbols of our liberation. One should not recline while eating the maror, for it was ordained as a remembrance of our people's oppression and not of their liberation (Pesachim 108a).
אמר רבי לוי. לפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד וכאן להיות אוכלין מסובין להודיע שיצאו מעבדות לחירות רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אותו כזית שאדם יוצא בו בפסח צריך לאוכלו מיסב. רבי יוסי בעא קומי רבי סימון אפילו עבד לפני רבו אפילו אשה לפני בעלה אמר ליה ברבי עד כאן שמעתי.
ויאכלנו בהסיבה. מדברי הרמב"ם [חמץ ומצה ז, ח] לא משמע כן שלא הזכיר הסיבה בכזית של אפיקומן, וכבר כתבתי לעיל בסימן תע"ב [סוף] סעיף ז' דהכי משמע בירושלמי [פסחים פ"י הלכה א] דגרסינן התם אותו כזית שאדם יוצא בו בפסח צריך לאוכלו מיסב, משמע דכזית של אפיקומן דכבר יצא לא ויש לסמוך על זה בדיעבד:
לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד זכר לפסח הנאכל על השובע ויאכלנו בהסיבה ולא יברך עליו ויהא זהיר לאכלו קודם חצות: (ויקדים עצמו שגם ההלל יקרא קודם חצות) (ר"ן פרק ע"פ וס"ב דמגילה):
(1) After eating the whole meal, each person eats a kezayit from the shemura matza that was wrapped up. This is done to remember the Korban Pesach which eaten on a full stomach. One should eat the afikomen reclining. Do not make a bracha on eating the afikomen. Be sure to eat the afikomen before halachic midnight. Rema: Try to finish Hallel before halachic midnight as well.
והאפיקומן יש לאכלו בהסיבה. ואם אכלו בלא הסיבה נראה לי דיצא, כיון שאינו אלא לזכר בעלמא (וכן כתב הגר"ז בסעיף ד).
ויאכלנו בהסיבה. ובדיעבד אם שכח ואכלו בלא הסיבה א"צ לחזור ולאכול אם קשה עליו האכילה:
שמדעת רש"י ורשב"ם משמע דבאפיקומן יוצאין עצם המצוה דאכילת מצה אלא שתקנו לברך בתחלת הסעודה, וצריך באמת לכוון בברכה לפטור גם האפיקומן, ולדידהו בודאי צריך לחזור ולאכול בהסיבה:
הסיבה בן אצל אביו בעי הסיבה.
בן אצל אביו צריך הסיבה. דלא הוי כפוף כל כך:
בן אצל אביו צריך הסבה שאע"פ שהוא בעול יראה מ"מ אף האב נוח לו בכך ומוחל על כבודו אבל תלמיד בפני רבו אין צריך הסבה ודוקא בתלמיד של תורה אבל תלמיד של אומנות צריך הסבה וכן השמש צריך הסבה שאין עול יראה בשמש אלא בעניני שמושו ולא עוד אלא שלילה זו כעין קריאת דרור היא לכל:
אפילו הוא רבו. הטעם כתב הכל בו [סימן נ יא, ג] ואבודרהם [עמוד רטז] דסתם אב מוחל בזה לבנו, עכ"ל. ולפי זה נראה היכא דידענו שאב אינו רוצה למחול אין להסב, אך י"ל דבטלה דעתו אצל כל אדם. והב"ח [ד"ה בן] פסק בכל ענין אין להסב אלא א"כ יתן לו אביו רשות:
בן אצל אביו צריך היסיבה כו' שם בן אצל אביו בעי היסיבה... ומכל מקום לענין מעשה ראוי להחמיר שלא יסב הבן אלא א"כ נותן לו האב רשות.
צריך הסיבה אפילו וכו'. דאף דהבן חייב בכבודו ובמוראו וכ"ש אם הוא רבו מ"מ צריך הסיבה דמסתמא אב מחיל לבניה:
בן אצל אביו – צריך הסיבה אפילו הוא גם רבו מובהק דמסתמא לא קפיד, אלא אם כן יודע שמקפיד.
בפני רבו אין צריך הסיבה. נראה דאביו והוא רבו נמי אין צריך דלא גרע מרבו אחר מיהו סתם אב מלמד לבנו תורה כדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף לא.) שהבן ירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה ואפי' הכי קאמר בפני אביו צריך הסיבה:
בן אצל אביו צריך הסיבה אפי' הוא רבו מובהק.
ואם אכל בלא הסיבה לא יצא כדאמר ריב"ל השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא משמע מיסב אין לא מיסב לא ואם אכל בלא הסיבה יחזור ויאכל בהסיבה וכן בכוס ראשון ושני אם לא שתה בהסיבה יחזור וישתה בהסיבה אבל בכוס שלישי או רביעי אם ישתה יותר נראה כמוסיף על הכוסות.
איבעיא להו שמש מאי תא שמע דאמר רבי יהושע בן לוי השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא מיסב אין לא מיסב לא שמע מינה בעי הסיבה שמע מינה.
אפלו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. אשה אינה צריכה הסיבה. ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה. ובן אצל אביו והשמש בפני רבו צריכין הסיבה. אבל תלמיד בפני רבו אינו מסב אלא אם כן נתן לו רבו רשות. והסיבת ימין אינה הסיבה. וכן המסב על ערפו או על פניו אין זו הסיבה. ואימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתית ארבעה כוסות האלו. ושאר אכילתו ושתיתו אם הסב הרי זה משבח ואם לאו אינו צריך:
(8) Even one of Israel's poor should not eat until he [can] recline.1The word "even" is used to include people who one would presume would not be obligated. Tosefot, Pesachim 99b, explains that it obligates even a poor person who cannot afford a couch or pillows to lean on. He also must try to recline to the best of his ability - e.g., leaning on a colleague's side. See Magen Avraham, Orach Chayim 472:3. A woman need not recline.2Rabbenu Manoach and other commentators explain that this refers only to a woman in the presence of her husband. The Sh'eltot d'Rav Achai (Tzav 77) states that it applies to all women, since women do not generally recline. If she is an important woman, she must recline.3The Ramah, Orach Chayim 472:4, and other Ashkenazic authorities write: "All our women are considered important. Nevertheless, it is not customary for them to recline." [Even] a son in the presence of his father or an attendant in the presence of his master must recline.4A son is obligated to honor his father, and thus it would not be respectful to recline in his presence. However, we may assume that the father foregoes his honor in this regard. This applies even if the father is also his tutor in Torah studies.
Though an attendant is bound to fulfill the duties required of him by his master, the obligations required of him by God take precedence. However, a student before his teacher5i.e., one who teaches him Torah should not recline6for a person's fear of his teacher must parallel his fear of God (Pesachim 22b). unless his teacher grants him permission.7Should he desire to do so, a teacher may forego the honor due him. In such an instance, a student must recline.
Reclining on one's right side is not considered reclining.8This refers to a right-handed person. Since he must eat with his right hand, it would be uncomfortable for him to recline on that side (Rashbam, Pesachim 108a). Alternatively, this refers to all people for reclining in this manner is dangerous, lest the food go down the windpipe rather than the esophagus (Ramah 472:3). Neither is reclining on one's back or forwards.9Pesachim 108a explains that פרקדן is not considered as a desirable manner of reclining. Most commentaries explain that refers only to leaning on one's back. However, even leaning forward is not acceptable, since this is not a comfortable manner of eating and cannot be regarded as a symbol of freedom and liberation.10When must one recline? when eating the כזית11At present, this obligation applies also to eating the korech (sandwich of matzah and maror) and the afikoman.
When must one recline? when eating the כזית of matzah and when drinking these four cups of wine.12for these were ordained particularly to celebrate the redemption from Egypt.
The Shulchan Aruch, Orach Chayim 472:7, writes that a person who ate matzah or drank from the four cups of wine without reclining is not considered to have fulfilled his obligation and must repeat the act.
The Ramah qualifies this law, explaining that since, in the Ashkenazic community, certain opinions do not require reclining at present, one need not drink another cup of wine if the third and fourth cups of wine were drunk without reclining. However, he suggests that a person repeat the eating of matzah and the drinking of the first two cups of wine if they were consumed without reclining. The Magen Avraham (and the subsequent authorities) declare that the drinking of the first cup should also not be repeated. While eating and drinking at other times:13during the Seder meal if one reclines, it is praiseworthy;14for, as mentioned in the previous halachah, reclining is one of the signs of freedom and liberation, and thus, has an importance of its own, independent of its connection to the eating of matzah and the drinking of the four cups of wine. if not, there is no requirement.15for, in particular, reclining was obligated only for those acts that were specifically instituted as symbols of our liberation. One should not recline while eating the maror, for it was ordained as a remembrance of our people's oppression and not of their liberation (Pesachim 108a).
ולענין מצה אם אכל בלא הסיבה פשיטא דלא יצא דהא אמרי' לקמן השמש שאכל כזית [מצה] כשהוא מיסב יצא מיסב אין לא מיסב לא אבל הא מבעיא לן אם שתה בלא הסיבה מהו לכאורה נראה דבדיעבד יצא מדקאמר כולהו צריכי הסיבה משמע דוקא לכתחלה אבל בדיעבד [*אם לא היסב] יצא (*והיאך) [*דהיאך] יתקן המעוות דבשלמא כשאכל מצה בלא הסיבה היה יכול לתקן שיחזור ויאכל ויסב אבל כששתה יין בלא הסיבה אם יחזור וישתה ויסב יהיה נראה כמוסיף על ארבעה כוסות או שמא כיון שלא היסב כששתה הוי כאילו לא שתה מעולם.
[פסחים ק ע"א] צב. איתמר מצה צריך הסיבה בתוס' היינו כשמברכין על אכילת מצה ובאפיקומן. מרור אין צריך הסיבה, יין אמרי לה צריך, ואמרי לה אין צריך, ומסיק דכולהו ד' כוסות צריכין הסיבת שמאל. ואם שכח ושתה בלא הסיבה מסופק ר"י אם יחזור וישתה וכן בין ג' לד' דאמרי' לא ישתה ונראה לי דעתה בזה"ז לא יחזור וישתה אם שכח ושתה בלא הסיבה כי כדיי הוא רבינו אבי"ה לסמוך עליו שכתב דעתה אין להסב דאין דרך שרים עתה לעשות כן.
R. Alexander Zuslin haCohen (RAZaCh) was born in Germany at the end of the 13th century and lived in Erf1465rt and then in Kצln and at the end of his life in Franfort - am - Main. His mentors were disciples of R. Meir of Rothenburg: R. Mordecai ben Hillel and R. Yitzhak of Dura. He was considered one of the important deciders of Germany. He died as a martyr in the 1349 programs resulting from the black plague. His Sefer haAgudah includes the legal conclusions of the passages in the Babylonian Talmud, including those inapplicable nowadays. Generally he follows the rulings of Alfasi, Tosofot, and R. Meir (Maharam) of Rothenburg and his disciples. The great deciders after him cite him extensively and these include: the author of Minhagim deBei Maharam, Maharil, Mahari Weil, and R. Isaac Isserlin, the author of the Terumas haDeshen. Likewise, the Remah relied upon him in his rulings. Remah's brother-in-law, R. Joseph Katz of Cracow, author of Shut She'arit Yosef, was the first to publish the book in 1571. A new edition from manuscripts and a commentary was issued by R. Eliezer Brizel between 1966 - 1979 in seven volumes.
כל מי שצריך הסיבה אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא וצריך לחזור לאכול ולשתות בהסיבה: הגה וי"א דבזמן הזה דאין דרך להסב כדאי הוא ראבי"ה לסמוך עליו שבדיעבד יצא בלא הסיבה (אגודה פרק ע"פ) ונראה לי אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה אין לחזור ולשתות בהסיבה דיש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות אבל בשני כוסות ראשונות יחזור וישתה בלא ברכה (מנהגים) וכן באכילת מצה ולכתחלה יסב כל הסעודה (מהרי"ב):
(7) Anyone who is required to recline, if he eats or drinks without reclining, he has not fulfilled his obligation and is required to eat and drink again while reclining. (And there are those who say that in our times where it is not customary to recline, one can rely ex post facto on the opinion of the Ravaya, that he has fulfilled his obligation without the reclining. It appears to me if he did not drink the 3rd cup or the 4th cup while reclining, he should not drink again while reclining for there is a concern that such would appear as adding on to the number of cups; however, regarding the first 2 cups he should drink again without reciting a blessing; and similarly regarding the eating of matzoh and ab initio he should recline the entire meal.)
לא יצא וצריך לחזור ולאכול. נראה דלדעת המחבר אם גמר כל הסעודה ובירך בהמ"ז ואח"כ נזכר שלא היה בהסיבה צריך לחזור ולברך המוציא ועל אכילת מצה משא"כ לי"א א"צ לחזור ולברך על אכילת מצה. ופשוט דאף דלכתחלה מצוה לאכול שני זיתים בהסיבה כמבואר בסימן תע"ה מ"מ בדיעבד יצא בכזית אחד:
שנראה כמוסיף. פירוש כיון שאסור לשתות ביניהם א"כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך והוי מוסיף אבל בראשונו' כיון שמותר לשתות ביניהם א"כ היה דעתו עליו וא"צ לברך ונ"ל דהאידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א"כ ה"ל נמלך ואם שותה צריך לברך וה"ל (כמוסין) [כמוסיף], לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי"ה וכ"מ בטור סי' תע"ג וכ"כ הב"ח אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס השני פוטרו אא"כ לא היתה דעתו לשתות תוך הסעודה: ונ"ל דבתחלת הסיב' יהי' דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיבה יחזור וישתה בלא ברכה:
בלי ברכה. כתב מג"א דכל זה לעיקר הדין דרשות בידו לשתות כמה כוסות אבל למנהגנו שאין שותין שום כוס אפילו בין כוסות ראשונות וכדמבואר בסימן תע"ג ס"ג הוי ליה כנמלך ואם שותה צריך לברך. והוסיף עוד דלפי זה אפילו בין ראשון לשני אין כדאי שיחזור וישתה דכיון שמברך עליו נראה כמוסיף עוד כוס על הכוסות [וכדמבואר בטור סימן תע"ג בשם אבי העזרי] ולכן לא יחזור וישתה ויסמוך על דעת אבי העזרי כמו בכוסות אחרונות ומיהו אם שכח ולא היסב בכוס שני יחזור וישתה בהסיבה בלי ברכה דלא הוי כנמלך שהרי גם בתוך הסעודה אם רוצה לשתות אין צריך לברך וסומך על ברכת כוס שני. ונכון שקודם שמברך על כוס ראשון יהיה בדעתו לחזור ולשתות בין הכוסות הראשונות ואז אפילו יטעה וישתה כוס ראשון בלי הסיבה יוכל לשתות כוס אחר בהסיבה ובלי ברכה ולא יהא נראה כמוסיף:
ולא מהני עצה זו גם בין כוס שלישי לרביעי שלא יצטרך לברך ולא יהיה נראה כמוסיף, דהתם אסור לכמה פוסקים משום שכרות, ואין לחלק בין שיצטרך לברך או לא, וכן צריך לומר לפי שיטת אבי העזרי המובא בטור סימן תע"ג:
והנה זה שכתב שיש חשש כמוסיף על הכוסות בהאחרונות ולא בראשונות, הטעם משום דבראשונות מותר להוסיף, מה שאין כן באחרונות כמו שיתבאר. והנה לפי זה האידנא שאין נוהגין להוסיף גם בראשונות – אין לחזור ולשתות, דנראה כמוסיף (מגן אברהם סעיף קטן ז). אמנם הרא"ש כתב דכיון ששתה שלא כתיקונן – הוברר הדבר דשלא ממניין הכוסות היה, ומה שישתה עתה הוא של חובה, עיין שם. ויש מי שאומר שבכל הכוסות אם שתה בלא הסיבה – אינו צריך לחזור ולשתות כוס אחר (ב"ח בסימן תע"ט וח"י סעיף קטן י"ד). וכן נראה עיקר, דהא בגמרא (קח א) אפסקא הלכתא דרק שני כוסות צריכים הסיבה, אלא דמפני הספק מצרכינן הסיבה לכולהו. ואם כן בכל כוס הוה ספיקא דרבנן ולקולא. ויראה לי דגם רבינו הרמ"א עיקר טעמו מפני זה, ולא מפני סמיכתו על דעה יחידאה, ולא מפני כמוסיף על הכוסות. אך דבשני ראשונות דמדינא מותר להוסיף – מה איכפת לן כשמוסיף? ועתה שאין מוסיפין גם בהם – אין לחזור ולשתות, כמו שכתבתי. ויש מי שכתב דבתחילת הסדר יהיה דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות, ואז אם טעה ושתה בלא הסיבה – יחזור וישתה בלא ברכה (מגן אברהם שם).
קדש
יו"ט ומה שכתב כשהוא מתאוה לפת שמקדש על הפת אם ירצה. דברים פשוטים הם. ודע שאין קידוש יו"ט דבר תורה:
דכתיב זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ ח), זכריהו על היין בכניסתו לקדשו על שלחנך, אשכחן שבת, לילי פסחים מנלן, דכתיב זכור את היום הזה אשר יצאת ממצרים (שמות יג ג), ואתיא זכור זכור משבת.
וכן נמי קידוש של לילי שבתות וימים טובים, דכתיב זכור את יום השבת לקדשו (שם כ ח), זכריהו על היין, וחייב אתה לקדשו על שלחנך וקידוש לילי ימים טובים, דאתיא זכירה זכירה מלילי שבת, כדפרישת לאחרן:
Midrash Sekhel Tov (“Good Understanding”) is a 12th century midrash on Genesis, Exodus, and a part of Leviticus, compiled in Italy by Rabbi Menachem ben Shlomo. As is evident from other medieval works that quote it, the midrash originally included exegesis on all five books of the Torah and only part of the text survived. The work is based on many earlier midrashim and draws heavily from Midrash Lekach Tov.
תניא אמרו עליו על רבי עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים בערב פסח בשביל תינוקות כדי שלא ישנו וערב יום הכפורים כדי שיאכילו את בניהם.
חוץ מערבי פסחים. כדי שיישנו את התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה. א"נ כשמעכבין עד הלילה לאחר שהחשיך ישנים התינוקות:
חוץ מערבי פסחים. ה"ג רבינו שמואל ולא נהירא דאטו לא יוכלו לישן בלא אביהם וטעם שני שפירש שמא יעכבו עד שיחשך הרבה אם כן לא היו צריכין לעמוד ביום כי אם בלילה לכך נראה דגריס לילי פסחים והיו רגילין בבית המדרש לילי י"ט כדאמרינן (ביצה דף כא.) מעשה בשמעון התימני שלא בא בלילי י"ט לבית המדרש למחר מצאו רבי יהודה בן בבא:
דין עריבת שולחן.
ליל שימורים נהגו לערוך שלחן מבעוד יום לצורך יום טוב.
ויהיה שולחנו ערוך מבע"י כדי לאכול מיד כשתחשך ואף אם הוא בבה"מ יקום משום שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו אבל לא יאכל קודם שתחשך.
מתני׳ ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך.
עד שתחשך. מקשי' אמאי איצטריך עד שתחשך פשיטא ועוד דבגמרא גבי שבתות וימים טובים לא קתני ליה ואומר הר"י מקורבי"ל דגבי מצה דווקא בעינן עד שתחשך כדתניא בתוספתא הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך וטעמא משום דכתיב (שמות י״ב:ח׳) ואכלו את הבשר בלילה הזה ומצה ומרור איתקשו לפסח אבל סעודת שבת וימים טובים מצי אכיל להו מבעוד יום כדאמר בפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש היום מבעוד יום.
עד שתחשך תימה אמאי תנא עד שתחשך טפי מבערבי שבתות ובערבי ימים טובים דלא קתני אלא לא יאכל מן המנחה ולמעלה ותו לא וי"ל דאתא לאשמעינן אף על גב דבשבתות ובשאר ימים טובים יכול להוסיף מן החול על הקדש ולאכול קודם שתחשך כדאמרינן פרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש על הכוס בערב הפסח לא מצי אכיל עד שתחשך. וכן משמע בירושלמי בתוספתא שילהי פ"ב דקאמר פסח מצה ומרור אוכלין בבת אחת ומאימתי אוכלן משתחשך ותניא נמי לקמן (פסחים דף קכ:) הפסח אינו נאכל אלא בלילה. ומצה איתקש לפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו פירוש סמוך למנחה מתשע שעות ולמעלה דמנחה גופה מט' שעות ומחצה ולמעלה וסמוך לה ט' שעות.
(א) שאלה קלז בע"פ כשיוצאים מבהכ"נ בערבית עדיין יום הוא שרי לקדש על הכוס ולהתחיל הסדר מבעוד יום או לאו:
(ב) תשובה יראה דלא שרי למיעבד הכי דהתוס' ומרדכי ואשירי ריש ע"פ כתבו בשם הר"י דאורלינ"ש דאין מצות מצה ומרור אלא בלילה ממש וא"כ אע"ג דקודם שיסיים האגדה ויגיע לאכול מצה ומרור יהיה לילה ממש מ"מ כוס של קידוש שהוא אחד מד' כוסות גם אכילת שאר ירקות ויתר שינוי דעבדינא כדי שישאלו התינוקות וכ"ש האגדה עצמה בעי נמי דליהוי בשעת שראוי לאכול מצה ומרור דכל הני אמצות מצה ומרור שייכי וגמרינן ודרשינן והגדת לבנך כו' בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך ר"ל בשעה שראוי לאכול מצה ומרור דהא מבעוד יום נמי היה יכול להניח לפניו וא"כ ע"כ אין לומר האגדה קודם הלילה ממש והשינוי נמי אין כאן דרך כדי שישאל הבן ויגיד לו האב וקידוש נמי הואיל וכוסו בכלל ד' כוסות מן הרמוזים בלשון גאולה במצה שהיא זכר לחירות א"כ כולהו צריכין שיהא לילה ממש:
(שמות יג,ח) ["וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם."] "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ", שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ! תִּלְמֹד לוֹמַר "בַּיּוֹם הַהוּא". אִי בַּיּוֹם הַהוּא, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מִבְּעוֹד יוֹם? תִּלְמֹד לוֹמַר "בַּעֲבוּר זֶה", בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ עַל הַשֻּׁלְחָן.
(19) And you shall tell your son. I [would] understand from Rosh Chodesh [that one would have to observe Pesach. However] we learn [otherwise, since] it is stated, "on that day." If it is [written] "on that day," it could be from while it is still day [before the night of the fifteenth of Nissan. However] we learn [otherwise, since] it is stated, "for the sake of this;" when [this] matsa and maror are resting in front of you [meaning, on the night of the fifteenth].
יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום כדי לאכול מיד כשתחשך ואף אם הוא בבית המדרש יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקו' שלא ישנו אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך:
(1) ...Your table should be set from the daytime, in order to eat right away when it becomes dark; And even if he is in the Bet Midrash, he should leave because it is a commandment to hurry and eat (at the seder) for the children who may fall asleep, but a person should not recite Kiddush until it gets dark.
עד שתחשך. דמצה דומיא דפסח דכתיב על מצות ומרורי' יאכלוהו והפסח אינו נאכל אלא בלילה והקידוש צריך שיהי' בשעה ראויה למצה. כתב מהר"ל מפראג בכל ע"ש וי"ט שמוסיף מחול על הקודש עכ"פ צריך שתהיה גמר הסעודה בליל' דכתיב תלתא היום וחדא בלילה מדאורייתא וכשמפסיק מאכילתו קודם חשיכ' לא יצא דאכיל' צריכ' דוקא בלילה משא"כ בערב פסח דגם הקידוש צריך שיהיה בלילה ונ"ל הטעם דמצות אכילת מצה היא בכלל הקידוש ובשבילה בא הקידוש:
ומה שכתב הט"ז הקידוש צריך שיהא בשעה הראוי למצה, היינו דאין קידוש אלא במקום סעודה, עיין סימן תפ"ט במ"א [ס"ק] י"ד.
ונהגו לומר הבדלות בנגינות במוצאי שבת משל למלך שמלוין אותו העם בשמחה ובשירים כך ישראל מלוין שבת כלתא ומלכתא בשמחה ובשירים ועל כן נכון להבדיל מעומד לכבוד המלך שאנו מלוי׳ אותו ודרך לויה מעומד. וקדוש נמי שהוא כמו שאנו יוצאין לקראת המלך היה לנו לאומרו מעומד מזה הטעם אך לפי שאין קדוש אלא במקום סעודה צריך לישב דאי קאים ויתיב כחוכא ואטלולה ולכך כשחל יום טוב במוצאי שבת עבדינן לה מיושב משום קדוש די״ט.
כל זמן שיכנס לישב בסכה כל שבעה מברך קדם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסכה. ובלילי יום טוב הראשון מברך על הסכה ואחר כך על הזמן. ומסדר כל הברכות על הכוס. נמצא מקדש מעמד ומברך לישב בסכה ויושב ואחר כך מברך על הזמן. וכזה היה מנהג רבותי ורבני ספרד לקדש מעמד בליל ראשון של חג הסכות כמו שבארנו:
(12) Whenever a person enters a sukkah with the intention of sitting down throughout the seven [days of Sukkot], he should recite the following blessing1Note the commentary on Halachah 7, which explains the difference between this law and the rules governing the blessing recited before eating matzah. before sitting:
[Blessed2The Rambam maintains that by sitting or doing any other activity which one would perform in one's home in the sukkah, one fulfills the mitzvah. Hence, the blessing is recited before one performs the mitzvah, as required by Hilchot Berachot 11:2.
The Maggid Mishneh questions why the blessing is not recited before one enters the sukkah, noting that the interpretation of the command לישב בסוכה is "to dwell in the sukkah," not "to sit in the sukkah." However, the Taz 643:2 explains that merely passing through the sukkah is not part of the mitzvah. Rather, one must perform an activity that reflects "dwelling." Hence, the blessing is not recited until one sits down, because previously it is not obvious that one wants to perform a significant activity in the sukkah.
The Ra'avad objects to the Rambam's decision, maintaining that one should recite the blessing only before partaking of a meal in the sukkah. This reflects the decision of the Ashkenazic authorities, who maintain that though the performance of all one's activities in the sukkah is a mitzvah, it is not customary to recite the blessing except when eating. When reciting the blessing on that occasion, one should intend to include all other activities. (See Tur and Shulchan Aruch, Orach Chayim 639:8.) are You...] who has sanctified us with His commandments and commanded us to dwell in the sukkah.3The Maggid Mishneh states that there is no limit to the number of times one recites the blessing each day. Nevertheless, if one left the sukkah for a brief interval or left with the intent of performing an activity which would improve the sukkah, that departure is not considered an interruption and no blessing is required upon one's return.
On the first night of the festival, one should first recite the blessing on the sukkah, and then the blessing for the occasion.4i.e., the blessing shehecheyanu, which thanks God for enabling us to reach this occasion. This blessing is recited whenever one performs a mitzvah that can be fulfilled only from time to time (Hilchot Berachot 11:9).
That halachah and, similarly, Sukkah 46a, imply that, at the outset, one should recite the blessing shehecheyanu upon construction of the sukkah. Though the Rambam makes no mention of that concept here, the Shulchan Aruch (Orach Chayim 641:1) states that one should have the construction of the sukkah in mind when reciting shehecheyanu at night.
One should recite all the blessings over a cup of wine.5as did Rav Kahana (Sukkah 46a). Thus, one should recite kiddush6for the festival while standing,7The Ramah (Shulchan Aruch, Orach Chayim 643:2) states that kiddush may be recited while sitting. recite the blessing leishev basukkah,8Though one might presume that shehecheyanu would be recited first, since it is more frequent, precedence is given to leishev basukkah, because it is "the mitzvah of the day" (Rabbenu Manoach). sit, and then recite the blessing shehecheyanu.9On the second night, it is Ashkenazic custom to recite to the blessing shehecheyanu before the blessing leishev basukkah, since on that occasion the blessing is associated with the celebration of the festival and not the mitzvah of sukkah. (See Bnei Binyamin.)
This was the custom of my teachers and the Rabbis10Rav Kapach notes that most of the manuscripts of the Mishneh Torah state רבי "the great men of" and not רבני, "the Rabbis of." of Spain:11The Ra'avad objects and comments that even in Spain such a custom was not followed. to recite kiddush while standing on the first night of the Sukkot festival, as explained.
וכשישב לאכול יהיה לו מפה פרוס' על הלחם דתניא בר"פ ע"פ (ק:) שאין מביאין את השלחן אלא א"כ קידש וכתבו התוס' (שם) והרא"ש והמרדכי דלא קשיא מדאמרי' בפ' כל כתבי (שבת קיט:) מצא שלחן ערוך מלאך טוב אומר וכו' דערוך הוא במקום אחר כדי להביאו אחר הקידוש וזהו שכתב רבינו אע"פ שצריך שיערוך שלחנו מבעוד יום וכו' וכתבו התוספות בימיהם היו להם שלחנות קטנים כו' כ"כ שם ג"כ המרדכי והרא"ש והר"ן בפ' כ"כ:
הואיל ואין בית הבליעה פנוי. וי"מ כשאומר סברי מורי והם מניחין לאכול כדי לשמוע הברכה ולענות אמן שיהיו פטורים וכן משמע בירושלמי גבי הך ברייתא ה"מ באורחין אבל בבעל הבית פטור מפני שהכל פונים אצל בעל הבית תני רבי חייא אף בעל הבית בתוך ביתו ואין נראה לרבינו אלחנן דכיון שתקנו חכמים שיברך כל אחד לעצמו אינו יוצא כלל בברכת חבירו וגם שלא תחלוק בין פנוי לשאינו פנוי דאתי למטעי והטוב והמטיב יש מפרש שפוטר לאחרים לכולי עלמא דהכי משמע הטוב לעצמו והמטיב לאחריני שהם שותים ממנו ורבינו יחיאל היה אומר דלא היא דשייך נמי אין בית הבליעה פנוי ולא פליג בין הטוב ובין ברכת היין דמשום האי טעמא הטוב לדידיה ומטיב לאחריני אינו פוטר אחרים דהא המטיב שייך אפי' שלא בפני המטיבין לו כדאמרי' לקמן בפרק הרואה (ברכות דף נט:) אמרו לו ילדה אשתך זכר אומר ברוך הטוב והמטיב הטוב לדידיה והמטיב לאשתו אע"ג דאין אשתו אצלו אבל צריך עיון קצת מהבדלה שאנו מבדילין ועומדים היאך אנו פוטרין זה את זה מיין ומהבדלה אחרי שאין אנו לא יושבים ולא מסובין ושמא י"ל מתוך שקובעין עצמן כדי לצאת ידי הבדלה קבעי נמי אכולה מילתא ולכך נאה וטוב למבדיל וגם לשומעים שישבו בשעת הבדלה שאז יהיה נראה כקבע ופוטר אותם:
מקדש על כוס מלא יין שלא יהיה פגום וטעון כל מה שטעון כוס של בהמ"ז ואומר ויכלו מעומד ואח"כ אומר בפה"ג ואח"כ קידוש: הגה ויוכל לעמוד בשעת הקידוש ויותר טוב לישב (כל בו) ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכלו רק כשמתחילין עומדין קצת לכבוד השם כי מתחילין יום הששי ויכלו השמים ונרמז השם בר"ת וכשמתחילין יתן עיניו בנרות (מהרי"ל ושכל טוב) בשעת קידוש בכוס של ברכה וכן נראה לי עיין לעיל סי' קפ"ג סעיף ד':
(10) 10. One should make Kiddush on a full cup of wine that is not blemished, and to require all that us required for a cup for Birkat Hamazon, and to say 'Vayechulu' while standing and afterwards one says 'boreh pri hagafen' and afterwards one says kiddush. RAMA: One may stand during the time of Kiddush but it is better to sit (Kol Bo). Our custom is to sit even while saying 'Vayechulu', except when we begin we stand a bit to honor Hashem, because we begin 'Yom Hashishi, Vayechulu Hashamayim' and it hints to Hashem in the first letters of this phrase. When one begins he should look at the candles (Mahar"il; Sechel Tov) during kiddush with the cup of blessing. And so it seems to me, see above Siman 183 Seif 4.
ואומר ויכלו מעומד. שהוא עדות על בריאת שמים וארץ ועדות בעינן מעומד ואע"פ שאומרו בתפלה חוזר ואומרו כדי להוציא בניו ובני ביתו [טור] וברוקח הביא בשם מדרש דצריך לומר ויכלו ג' פעמים אחד בתפלה ואחד לאחר התפלה ואחד על הכוס וכתבו האחרונים דאם שכח לומר ויכלו בשעת קידוש אומרו באמצע סעודה על הכוס:
(כד) אם צריכים לעשות קידוש מעומד או מיושב - אינו מבואר להדיא לא בגמרא ולא בפוסקים, ומשמע דאין קפידא. ומרמב"ם סוף הלכות סוכה מבואר להדיא שעשו מיושב, מדכתב שם דבלילה ראשונה של סוכות צריך לעשות הקידוש מעומד, כדי שלא לישב קודם ברכת לישב בסוכה, והראב"ד השיג עליו, דגם אז עושין מיושב ע"ש. הרי מבואר להדיא שהיו עושין מיושב. וכן מבואר מתוספות ברכות (מ"ג.): דכל דבר של אכילה או שתייה שצריך להוציא אחרים בברכתו - צריך להיות מיושב, וגם בהבדלה כתבו שטוב יותר לעשות מיושב ע"ש, שמע מינה שהיו עושין מיושב. וחכמי הקבלה כתבו לעשות מעומד, וכן היה נוהג האריז"ל, (פרי עץ חיים דף צ"ח:) והיה אוחז הכוס כנגד החזה ומקדש מעומד, (שם) דברכות של הכלה צריך להיות מעומד, ושבת אקרי כלה כמו שאומרים: 'בואי כלה בואי כלה'. (סידור של"ה ע"ש)ומדינא אין קפידא, וכבר כתבו התוספות שם דאף כשעושין מעומד, אם כולם מכינים עצמם לשמוע - יוצאים בברכתו גם מעומד ע"ש, ורק 'ויכולו' לדברי הכל נכון לעשות מעומד, כיון דזהו עדות. אך גם בזה יש שאין עומדין רק אצל 'יום הששי ויכולו השמים', שראשי תיבות הם שם הויה ברוך הוא, ועומדים לכבודו.
(כה) וזה לשון רבינו הב"י בסעיף י': "ואומר 'ויכולו' מעומד, ואחר כך אומר 'בורא פרי הגפן', ואחר כך קידוש" עכ"ל. ומשטחיות לשונו משמע דאחר ויכולו צריך לישב. ורבינו הרמ"א כתב על זה וזה לשונו: "ויכול לעמוד בשעת הקידוש, ויותר טוב לישב. (מפני דברי התוספות שהבאנו) ונוהגים לישב אף בשעה שאומר 'ויכולו', רק כשמתחילין עומדים קצת לכבוד השם, כי מתחילין 'יום הששי (כלומר אף על פי שהפסוק מתחיל מויכולו) ויכולו השמים', ונרמז השם בראשי תיבות.
הגהה (א) (מורי זלה"ה, היה נוהג לומר כל הקידושין מעומד בשבת וי"ט, ואח"כ יושב וטועם מן הכוס של קידוש, והיה נוהג להשאיר מעט יין בכוס הקידוש, ובכוס בהמ"ז, בסוד אסוך שמן, להשאיר ברכה):
שם. ואומר ויכלו וכו' והטעם בטור אעפ"י שאמרו בתפלה חוזר ואומר אותו להוציא בניו ובני ביתו ע"כ. אבל בשער הכוו' דף ע' ע"א ודף ע"א ע"ג נתן טעם בסוד שצריך לומר ג"פ ויכלו אחד בעמידה ואחד קודם ברכת מעין ז' ואחד בקידוש יעו"ש:
אומר יקנה"ז. ואין מברכין על הבשמים בכל מוצאי שבת ליום טוב, ונאמרו בו הרבה טעמים, עיין בתוספות [פסחים קב, ב ד"ה רב] והרא"ש פרק ערבי פסחים [פ"י סימן ט]. וכתב (במ"א) [מטה משה] [סימן תריח] שאומרין ההבדלה מיושב כמו הקידוש, וכן נוהגין לישב, ונראה לי הטעם כמבואר לעיל סימן תכ"ב [סעיף ז ס"ק יא] דהלל אומרין מעומד דוקא אפילו הכי בליל פסח אומרין אותו במיושב דרך היסבה וחירות, א"כ הוא הדין לענין קידוש והבדלה, ודלא ככנסת הגדולה [הגה"ט] שכתב דיש לעמוד כשחל (בשבת) [במוצאי שבת]:
הבדלה וכו'. מיושב (מטה משה סי' תריח), כמו הלל שבכל השנה בעמידה, ובליל פסח בישיבה משום הסיבה וחירות כמ"ש ס"ס תכ"ב [ס"ז]. ולפ"ז אין לעמוד גם בהתחל(ו)ת ויכלו:
אומר יקנה"ז. דהיינו בתחלה ברכת היין וקידוש ונר דהיינו ברכת בורא מאורי האש והבדלה וזמן. ואין מברכין על הבשמים בכל מוצ"ש ליו"ט. ואומרים הבדלה זו מיושב כמו הקידוש:
ביאור הדיעות בעניין המנהגים באמירת קידוש והבדלה מעומד או מיושב.
ומה שנכדי היקר שואל באילו שנוהגין לקדש מעומד, איך צריכין לנהוג בפסח. הנה מנהג זה לקדש גם בבית מעומד, אינו מנהג ע"פ ההלכה. דהא הרמ"א כתב בסימן רע"א סעיף י' לחידוש, זה שיכול לעמוד בשעת קידוש. הרי שהיה מקום לומר שאין רשאין לעמוד בשעת הקידוש, משום דלא נחשב במקום סעודה כל כך, כדכתב הלבושי שרד, ובמשנה ברורה ס"ק מ"ו הביא טעמו. וכתב בשער הציון אות נ' שהוא טעם שאיתא בכל בו, וחידש הרמ"א דמ"מ יכול גם לעמוד כשרוצה, דאין זה טעם גדול שיהיה חיוב דווקא לישב, אבל הוא טעם חשוב להעדיף בשביל זה הישיבה, כדמסיק ויותר טוב לישב, ושבשביל זה נהגו לישב. ולפי זה אלו שנוהגין דווקא לעמוד, אין זה מנהג מאחר דהוא דלא כהרמ"א, ולא מצינו מי שחולק עליו לדינא.
עניית אמן לברכה אחת בקדוש והבדלה למי שכבר יצא יד"ח אי הוי הפסק לשאר הברכות.
ע"ד מה שנתעורר בירושלים לענין ברכת הקדוש בליל הסדר לגבי נשים, דמכיון שהנשים בין כך צריכות לשתות את כל הכוס שבידן משום ד' כוסות, יותר עדיף שיקדשו בעצמן, ולא לצאת יד"ח קדוש בשמיעה מהבעל, דמכיון שכבר יצאו יד"ח בברכת שהחיינו בהדלקת הנר, א"כ עניית האמן שיענו בקדוש אחר ברכת שהחיינו של הבעל יהא הפסק בין הקדוש לשתיה. וע"ז העיר כת"ר שיש תקנה לדבר שלא יענו אמן אחרי ברכת שהחיינו.
ונראין דברי ר"ת והלכה כדבריו ואמרי' פרק הרואה בירושלמי המדליק נר בלילי יו"ט אומר אקבו"צ להדליק. נר לכבוד יו"ט ואין צריך לומר זמן. בלילי שבת אומר אקבו"צ להדליק נר לכבוד שבת ופ' המביא כדי יין ירושלמי המדליק נר לילי יו"ט אומר אקבו"צ להדליק נר של יום טוב.
שלו' אהו' ידידי הגביר ש"י אד"ש גי"ה הגיעני והי"ל לנחת, והנאני עד לאחת, אודות שאלותיו ש"ח =שאלת חכם= חצי תשובה. והנה בראשונה דיבר נכונה. ויפה כיון לענ"ד לערער על מנהג הנשים המברכות שהחיינו על הדלקת נר די"ט, וטענותיו גדולות מחמת שלא נזכר בשום פוסק (רק בקיצור של"ה דודאי לאו בר סמכא הוה) ועוד דלא עדיף מברכת שהחיינו דעשיית סוכה שנזכר בש"ס ואנו סומכים על של קידוש, הא ודאי קשיא טובא, וחיי דמר שמיום עמדי על דעתי היה ג"כ דבר תמוה בעיני ורציתי למחות באשתי, מטעם זה. ואעפ"כ לא עשיתי מעשה והנחתי לה מנהגה המוחזק בידה, כי באמת חשש ברכה לבטלה (כמו שחשב מעכ"ת) אין כאן לענ"ד, שאלמלי היא רוצה שלא לצאת ידי חובת ברכת הזמן ע"י בעלה, מי ימחה בידה לברך לעצמה ברכה שהיא חייבת בה בלי ספק (דהני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה ובזכירה ובשמחת י"ט, פשיטא דבעו ברוכי זמן נמי) ואף בלא ההדלקה יכולה לברך שהחיינו מיד בכניסת י"ט, דקיי"ל זמן אומרו אפי' בשוק, אלא היכא דאיכא כסא סמכינן ליה עליה. מיהא לאו ברכה לבטלה היא כה"ג נמי, לפי שהיום גורם לברכת הזמן כנז'. ומשום דסמכא ליה אהדלקת הנר. לא גרע בהכי. ושפיר דמי, כיון שהוא בא תחלה ובו ניכר כבוד י"ט ושמחתו.
על כן אמרתי לעצמי הנח להן מנהגן שהוא ירושה להן מאבותיהן ועשו כן בפני גדולי עולם ז"ל, וביחוד הא דידן דברת מרי דעובדא היא. ואי לא דחזיא לבני נשא לא עבדא. (אם אמנם לא נודע לי מה הי' דעתו של א"מ הגאון החסיד ז"ל בזה). וטוב בעיני (ללמוד זכות בכך על המנהג) לברך. אם הייתי מוצא לי סעד וסמך בדברי הפוסקים ז"ל. אבל עדיין לא ראיתי בשום א' מספרי הפסק המפורסמים שיזכירוהו. ולכן קשה בעיני שיעשו להם הנשים מנהג לעצמן בלי יסוד מוסד. ומה"ט מעיקרא לא שבקינן להו למעבד עובדא באתרא דלא נהוג. ויפה דן מעכ"ת דבודאי לא עדיף מזמן דסוכה כנ"ל. ומ"ש לו קצת לומדים דברכת הזמן רשות היא ואפי' אקרא חדתא. הי נינהו מילי דכדי שלא ניתן רשות לאומרן בכל זמן. ואין לך בדברים הללו אלא שעתן ומקומן. ויש לי בעזה"י דברים הגונים בקצת מקומות מספרי על הטור בענין זה. כגון בזמן שנזכר אצל ברכת בדיקה וכדומה. וא"ל להאריך כעת בזה. ועל השניה שאמר מעכ"ת בענין עשיית המזבח במלבן של ל"ב כו' שבו היו שופכין הסיד והאבנים והקוניא והזפת. ודעתו היא שהיו נשארים שם אותן המלבנים קבועים ומחוברים הן מהיסוד ומהסובב כו'. וחלקו עליו לומר שלאחר שנתייבש כל הצורך נטלו משם העצים ולא נשאר כ"א הגולם של האבנים והסיד כו'. והוא השיב שלפ"ד העיקר חסר מן הספר ועוד הסברא הישרה נותן שאם יעקרו העצים משם יפגימו כל המזבח ממש באופן שא"א לתקן. ועוד הלשון של קרן דרומית מזרחית א"ל =אין לה= יסוד לא משמע כדבריהם כי בשלמא אם הדפנות שלמים והמקום חלל ניכר שא"ל יסוד, אבל אם אין שם דופן מאי הוכחה כולי האי על זה. הרואה אומר הבנין אין לו צורך יותר (ובפרט אליבא דמ"ד שלא הי"ל יסוד אלא אמה א' בדרום ואמה א' במזרח) ועוד הלשון של המזבח ל"ב על ל"ב משמע הרוחב הוא עם עובי המלבן. ולשון הרמב"ם בפירושו ובספרו משמע כדברי עכ"ד מעכ"ת. אני אומר שהדין עם שכנגדו. ואע"פ שלא נתן טעם לדבריו. כנראה מדשתק ליה ולא מחי אמוחא. מכלל שאין לו יסוד להשען עליו. ולא נחלק כ"א מסברא חפשית. בלי ראיה כל עיקר. אבל אני אפרש בעזה"י.
והשבתי ע"ז מתחלה בקוצר מלין לרוב פשיטותו בעיני ולא הארכתי מענית. לכן לא נתפייס בכך. וחזר השואל להחזיק דעתו הנ"ל וזאת תשובתי שנית.
מתני׳ מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו רביעי גומר עליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה:
למה בשביל שלא ישתכר כבר משוכר הוא מה בין יין שבתוך המזון מה בין יין שלאחר המזון יין שלאחר המזון משכר שבתוך המזון אינו משכר.
בין ג' לד' לא ישתה. מצאתי בגמרת ירושלמי למה לא ישתה כדי שלא ישתכר דתו לא מצי למימר הלל ופריך התם והלא כבר משוכר הוא ששתה כבר הרבה בסעודתו ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר שלאחר המזון משכר. וה"ה נמי דיין שלפני המזון אינו משכר ואם רצה לשתות בין ראשון לשני ישתה דהא לא ממעט תנא אלא בין ג' לד':
כל כוס וכוס מד' כוסות הללו מברך עליו ברכה בפני עצמה, אבל אין מברכין עליהן אקב"ו לשתות ד' כוסות ואע"פ שיש להן סמך מן התורה לפי שהן מופסקין, כוס ראשון מברך עליו קדוש היום, כוס שני קורא עליו ההגדה ומתחילין לקרות ההלל לפי שיש בו ענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וגם כדי להדר כוס זה שכל שאר הכוסות מהודרין או בקדוש או בברכת המזון או בהלל והלכך הוצרכנו להדר גם השני בקריאת קצת ההלל שאם תאמר כבר אמרנו עליו ההגדה אין זה רק ספור דברים בעלמא וברכת אשר גאלנו לא נתקנה על הכוס כמו שנבאר בע"ה, כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון, כוס רביעי גומר עליו את ההלל וברכת השיר, בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה והטעם כדי שלא ישתכר ואף על פי שכבר שתה בתוך הסעודה כבר בארנו דיין שבתוך המזון אינו משתכר, ואפשר לומר שאף בין ראשון לשני לא ישתה כדי שלא ישתכר וימנע מעשות הסדר ומקריאת ההגדה והאי דנקט בין שלישי לרביעי ולא ביאר בין ראשון לשני משום דמלתא דלא שכיחא הוא להיות אדם שותה כל כך קודם אכילה, וה"ר יוחנן כתב דיין שלפני המזון אינו משתכר, מ"מ ראוי להזהר שלא לשתות אם לא לצורך גדול בין ראשון לשני.
אם ירצה לשתות כמה כוסות הרשו' בידו ומ"מ ראוי ליזהר שלא לשתות בין ראשון לשני אם לא לצורך גדול כדי שלא ישתכר וימנע מלעשו' הסדר וקריאת ההגדה:
(3) If one wants to drink many cups, he has permission to do so. Nevertheless, it's proper not to drink between the first and second cups, if there's no great need, so that he won't get drunk and be prevented from performing the Seder and the reading of the Hagada.
הרשות בידו. לפי מה שכתב הרב לקמן סימן תע"ד בהג"ה דמנהגינו לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס, דלא כדעת הרא"ש [פסחים פ"י סימן כד], אם כן הא דמותר לשתות בין הכוסות היינו דוקא אם היה דעתו עליו בענין שאין צריך לברך עליו בורא פרי הגפן, דאם לא כן הוי כמוסיף על הכוסות, כמו שכתב הטור [ריד, ב] בשם הר"מ מרוטנבר"ק [תשבץ סוף סימן צט], וכן מסקנת הב"ח [ריד, ב ד"ה ומ"ש וכתב] אף לדעת הרא"ש, ע"ש:
Rabbi Jacob ben Joseph Reischer was born ca. 1670 in Prague, where he studied in his youth. He served in various rabbinical positions in Prague, Ansbach (Bavaria), Worms, and Metz (Germany). His book of responsa, Shevut Yaakov, was widely circulated and included in the Bar Ilan database. He died in 1733.
כדי שלא ישתכר. משמע דוקא יין או שאר משקין כה"ג המשתכרין אבל משקה שאין משתכר מותר לשתות בין הכוסות:
ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה סבור מינה הני מילי מבית לבית אבל ממקום למקום בחד ביתא לא.
וצריך לאכול. ז"ל ד"מ כ' מהר"י מולין דאפי' באותו מקום שקידש אם אין דעתו לאכול שם לאלתר מקרי שלא במקום סעוד' ואין חילוק בין זמן קצר לזמן ארוך אבל אם היה דעתו לאכול שם אפילו שהא בדרך זמן גדול עד שמגיע לשם חשוב במקום סעודה דאפי' בטרקלין גדול חשוב מפינה לפינה במקום סעודה עכ"ל והוא באגור סי' שפ"ז ומ"ש רמ"א או שיהא בדעתו וכו' פי' כגון שהולך מפינה לפינה ודעתו לאכול שם מיד אבל בלא"ה וכו' פי' אם לא היה בדעתו לאכול מיד כגון שדעתו להפסיק בדברים אחרים והפסיק אפי' אכל לאחר זמן במקום קידוש אינו יוצא ואם היה דעתו לאכול מיד וארעו אונס שלא אכל אלא לאחר זמן א"צ לחזור ולקדש וכ"מ בגמ' בעובדא דר"ה דדוקא משום שיצא ממקומו קידש שנית אבל אם היה נשאר במקומו אף על פי שהפסיק עד שידליקו הנר א"צ לקדש שנית וכ"מ מל' רמ"א אך אם יצא ממקומו בנתיים צריך לקדש שנית כנ"ל:
אם אירע שאחר מן המסובים יצא מן הבית יציאה גמורה בין שתיית כוס ראשון לסעודה, אע"פ שהפסיק בין קידוש לסעודה שלא לצורך הסעודה לכל הדעות אינו מקדש שינת בחזרתו, הואיל ונשארו שאר המסובין במקום הסעודהנב.
נב. דהנה המג"א (סי' רע"ג סק"ה) כתב דאם יצא לחוץ בין קידוש לסעודה חייב לקדש שנית, ועיין בבה"ל שם (ד"ג ד"ה לאלתר) כשן הוא דעת כמה פוסקים, אולם בשיירי כנסת הגדולה ויד מלאכי כתבו דלא יקדש ולכן מסיק הבה"ל דכיון דלהשכנה"ג והיד מלאכי אם יקדש הוי ברכה לבטלה לכן בדיעבד אין לקדש, וכ"כ במ"ב (שם סקי"ב). ומ"מ הואיל ובעיקר הדין ספק גמור הוא היה מקום לנהוג בנד"ד כעצת הפתחי תשובה ביו"ד (סי' שכ"ח סק"א) לומר בדרך קריאה "ויברך דוד וגו' ברוך אתה ד' אלקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם" ולהמשיך בנוסח ברכת הקידוש. ברם הואיל ונשארו שאר המסובין במקום הסעודה, נראה דנד"ד דמי להא דקיי"ל (בסי' קע"ח ס"ב) דחברים שהיו יושבין לאכול או היו מסובין לשתות ויצאו אם הניחו שם מקצתן חוזרים למקומם וגומרין סעודתן ואינם צריכים לברך שנית דכיון שנשארו מקצתן לא פסקה סעודתן בהיציאה (ועיי"ש במ"ב סקי"ח ובשעה"צ סקי"ד), וה"ה בנד"ד חשיב עדין גם לדידהו מקום סעודה.
לאלתר. ולא יפסיק אפילו זמן קצר. כתב בשכנה"ג דאם מאיזה סיבה קם מדוכתיה ויצא לחוץ ואח"כ חזר למקומו אין צריך לחזור ולקדש מחמת שיצא לחוץ כיון שלבסוף היתה הסעודה במקום הקידוש ע"ש ויש חולקין בזה וע"כ לכתחלה יזהר בזה מאד אך בדיעבד ובפרט כשהיה צריך לעשות צרכיו נראה ודאי דאין להחמיר לקדש שנית דהרי זה כדברים שהם צרכי סעודה:
חברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה אם הניחו שם מקצתן חוזרים למקומן וגומרים סעודתן ואינם צריכים לברך שנייה.
אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים.
צריך נטילת ידים. משום המשקין שהידים שניות וכל הפוסל בתרומה מטמא משקין וכו':
כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים פירוש עיקר נטילת ידים הותקנה על הפת שנאחז בידים שהנטילה היא משום סרך תרומה ורוב התרומות הם מהפת אבל לפירות א"צ נטילת ידים שאין תרומתן מן התורה אלא הענבים אחר שיעשה מהן יין והזיתים אחר שיעשו שמן שלא מצינו תרומה מן התורה אלא בשלשה דברים דכתיב ראשית דגנך תירושך ויצהרך אבל המשקין כיון שאינן נאחזין בידים שאדם שותה אותן על ידי הכלי לא היו צריכין נטילה מן הדין אלא מפני שהמשקין הם עלולים יותר שמקבלין טומאה מהידים שהם שניות כמו התרומה ונעשו ראשונים לטמא דברים אחרים כדאמרי' (פרה פ"ח מ"ז) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה ולפיכך החמירו בהם והצריכו לכל דבר שטיבולו במשקין נטילת ידים. מפי מורי הרב נר"ו:
כל הפוסל את התרומה, מטמא את המשקין להיות תחלה לטמא אחד ולפסל אחד, חוץ מטבול יום. הרי זה אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני:
(7) Whatever causes terumah to be invalid causes liquid to become unclean in the first grade so that it can convey uncleanness at one remove, and render unfit at one other remove, except for a tevul yom. Behold [the food] would say [to the liquid], "That which defiled you did not defile me, but you did defile me."
כל שטיבולו במשקה צריך נטילה. פי' בקונ' אע"ג דקי"ל (חולין דף קו.) הנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח כיון דאיכא משקין וקיי"ל (פרה פ"ח משנה ז) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה הוה להו הנך פירות כמו נהמא וצריך ליטול כמו בנהמא ואין נראה לפרש כן דאם כן כי פריך למה לי נטילת ידים הא לא נגע ומאי נפקא מיניה אפילו אי לא נגע כיון דסוף סוף אכיל משקה המטובל לא גרע מאוכל מחמת מאכיל דבעי נטילת ידים ועוד וכי לא ידע המקשה דאיכא למיחש דילמא נגע כדאמר רב פפא ונראה דנטילה דהכא לא משום קדושה ונקיות כמו בנהמא אלא משום שלא יטמא המשקין להיות תחלה ויהא אסור לשתותן ולפסול את גופו כדתנן בפ"ב דחולין (דף לג.) השוחט ולא יצא מהן דם כו' הא יצא מהן דם אין נאכלין בידים מסואבות ואמר נמי בסדר הסיבה (ברכות דף מג.) הביאו להן יין כל אחד נוטל ידו אחת פי' שלא יטמא היין ויפסול גופו והתם סגי ביד אחת אבל במרור נוגע בב' ידיו וקאמר הסיבו מביאין להם מים אע"פ שכל אחד כבר נטל ידו אחת חוזר ונוטל ב' ידיו אע"ג דאמרינן (ידים פ"ב מ"א) נטל ידו אחת משטיפה אחת טהורה צריך ליטול שתיהן ולפי שנטילה ראשונה לא היתה לשם קדושה לכך סבר המקשה דבהך נטילה ליכא למיגזר שמא יגע ולפי זה נראה דאין לברך על אותה נטילה כיון דליכא הכא מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך (חולין דף קו.) וכ"ש אנן שאין אנו נזהרין מלטמאות עצמנו ומלאכול אוכלין טמאין ואין אנו צריכין לאותה נטילה והמברך הרי זה מברך ברכה לבטלה ובכל סדרים כתיב שצריך על הנטילה לברך ואין נראה כדפרישית:
אבל הנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח בפרק כל הבשר (חולין קו.) מימרא דרב נחמן ואע"ג דרבא אמר התם דרשות הוי מדברי הרי"ף והרא"ש משמע דנקטי' כרב נחמן וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מהל' ברכות ודלא כסמ"ג שכתב דהלכה כרבא וכתב הרשב"א ודוקא כשאין ידיו מטונפות הא לאו הכי צריך רחיצת ידים משום ברכה מיהא וכן נמי כשאוכלן בפני עצמן אבל ע"י טיבול לא כדאמרינן כל שטיבולו במשקה צריך נט"י ע"כ ופשוט הוא וכתוב בהגהות סמ"ק הנוטל ידיו לפירות וכו' ר"ל כשנוטל דרך נט"י לפת אבל ליטול ידיו דרך נקיות אין לחוש: וכתב המרדכי בפרק אלו דברים דתבשיל מחטים בכלל פירות הוא ואינו נוטל ידיו כלומר והוא שלא יהיה עליהם משקה טופח דאל"כ משום שטיבולו במשקה צריך ליטול ידיו לדברי הסוברים כן: בסוף פרק כיצד מברכין אהא דתניא בא להם יין כל א' וא' נוטל ידו אחת כתב הרשב"א ירושלמי תני סדר סעודה אורחים נכנסים ויושבים וכו' הביא להם יין כל אחד וא' נוטל ידו אחת הביאו להם פרפראות כל א' וא' מברך לעצמו מכאן נלמוד שא"צ ליטול שתי ידיו לפת הבאה בכסנין אלא די בידו אחת שלא תיקנו נטילת שתי ידים אלא לפת בלבד עכ"ל וכ"כ בת"ה הארוך וז"ל פת הבא בכסנין קודם הסעודה בזמן שאין קובע עליו סעודתו נ"ל שא"צ ליטול אלא ידו אחת ודייקינן לה מהא דגרסי' בירושלמי פרק כיצד מברכין תני סדר סעודה אורחים נכנסים וכו' אלמא דאף הפרפראות הם פת הבאה בכסנין וסגי להו בנטילת ידו אחת עכ"ל ולטעמיה אזיל שיש דברים שנוטל להם ידו אחת כמו שנתבאר בסמוך אבל לדידן שאין אנו נוטלים יד אחת לשום דבר כיון דמאותו ירושלמי למדנו שלפת הבאה בכסנין א"צ ליטול שתי ידיו ה"ה דאפילו יד אחת א"צ ליטול וכ"כ סמ"ק בסי' קצ"א וז"ל כל דבר שתחלתו עיסה ונמלך לעשותו סופגנין מברכינן עליו המוציא וחייב בחלה וטעון נט"י כי ג' דינים אלו תלוים זה בזה ומדלא הזכיר נטילת יד אחת אלמא דפת הבאה בכסנין כיון שאם לא קבע סעודתו עליו אינו מברך המוציא אינו טעון נטילה כלל אפילו ליד א' וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ו והיכא דקבע סעודתו עליו כבר כתבתי בתחלת סימן זה אם צריך נט"י:
אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם י"ד שח"ט ד"מ [דהיינו יין דבש שמן חלב טל דם מים] ולא נתנגב ואפי' אין ידיו נוגעות במקום המשקה צריך נטילה בלא ברכה [ואפילו אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי אפ"ה יטול בלא ברכה] [ב"י]:
(4) If one eats something that was dipped in one of the 7 liquids (mnemonic "yad shachat dam") [that is: wine, honey, oil, milk, dew, blood, or water] and doesn't dry it off, even if his hands won't touch the wet place, he needs to wash without a blessing [even if only the tip of the fruit or vegetable was dipped he needs to wash without a blessing].
דם. כדי נסבה דאסור לאכול הדם ודם דגים וחגבים לא מקרי משקה ואפשר דמיירי שאוכל דם מפני רפוא' ופקוח נפש, כ' הל"ח סמ"א בפכ"ה דהעולם נוהגים שלא ליטול ויש להם על מי שיסמוכו שהתוס' סוברים כן ופוק חזי מאי עמא דבר ועסי' תע"ג:
בלא ברכה. תוס' שם דס"ל דהאידנא א"צ נטילה זו אבל כל הגאונים ורוב הפוסקים הסכימו שגם האידנא נוהג כמו פת וצריך ברכה וכן עיקר וע' טור סי' תע"ג וראיית תוס' דנטילה דהכא לאו משום קדושה אלאשלא תפסל האוכלין והמשקין מדפריך הא לא נגעאינו מכרעת די"ל דס"ד דל"ג אא"כ נוגע במקום המשקה ומ"ש כי ההיא דחולין ל"ג א' ר"ל דאמר הא יצא כו' אמאי ידים שניות כו' הא אם עושה שלישי בחולין הי' צריך נטילה ושם שלא תפסל האוכל ה"נ ועוד הביאו ראיה מסדר הסיבה דפ"ו דברכות דנוטל ידו אחת ושם שלא תפסל המשקה וכ"ז אינה מכרע' וכמ"ש תר"י דמברך וצונו שצונו על הנקיות וכל זה בכלל מצוה לשמוע דברי ראב"ע וק"ו מלחם ששם אינו אלא משום סרך תרומה וכאן א"צ לזה בכלל והתקדשתם אלו מים ראשונים הוא לאכל בטהרה ואף שאין עכשיו טהרה תקנה הראשונה קיימת כמו בלחם אף שאין טהרה ותרומה עכשיו ומההיא דע"פ מוכח איפכא לס"ד דפריך והא לא נגע דס"ד דאינו חייב אא"כ נוגע במשקה ל"ל למימר דצריך נטילה מתני' היא כל הפוסל כו' אלא דקמ"ל דאף האידנא וכן בירושלמי דפליגי אם ללחם בלבד או אף לטבולו במשקה ע"ה אהאידנא קאי דודאי ל"פ אמתני' ובלא"ה שפסק ואמר כ"ד כו' לדורו אמר ואמרינן ברפ"ד דבכורות וכי הזאה כו' ואם הי' עושה שלישי בחולין באמת אף לפירות היה צריך נטילה אף עכשיו דנט"י לא בטלה וכן בשותה כמ"ש למטה וכולהו משום קדושה ומ"ש דלכן חוזר ונוטל שתי ידיו משום דנטילה ראשונה לא היתה לשם קדושה למ"ד חולין לא בעי כונה לא אתי שפיר כמ"ש תוס' שם ד"ה אסוחי כו' ועמ"ש בס"ז אלא דטעם אחר בזה כיון דמתחילה לא נטל אלא יד אחת ושני' לא שימר מליגע חיישינן דלמא אסח דעתו ונגע וכמ"ש בפ' ע"פ שם וז"ש אע"פ שנטל כו' והל"ל דעולה הנטילה ליד אחת:
בלא ברכה. כי יש מקצת הראשונים דסברי שלא הצריכו חכמים נט"י לדבר שטיבולו במשקה אלא בימיהם שהיו אוכלים בטהרה משא"כ עכשיו שכולנו טמאי מתים ולכך לא יברך ענט"י שספק ברכות להקל והנה במ"א הביא בשם הל"ח דהעולם נוהגים שלא ליטול ויש להם על מה שיסמוכו היינו על מקצת הראשונים הנ"ל אבל הרבה אחרונים החמירו מאד בדבר וכתבו דהעיקר כרוב הפוסקים דצריך נטילה מדינא אף בזה"ז ועיין בביאור הגר"א שגם דעתו כן והחמיר מאד בזה שאף צריך לברך ע"ז ולכן אף דהעולם אין נוהגין לברך עכ"פ אין להקל לאכול בלי נטילה. וצריך לזה כל דיני נטילה כמו לפת. ומ"מ בפחות מכזית נ"ל פשוט שאין להחמיר בזה כלל דאפי' בפת הרבה אחרונים מקילין וכנ"ל במ"ב:
נוטל ידיו לצורך טבול ראשון ולא יברך על הנטילה ויקח מהכרפס פחות מכזית ומטבילו בחומץ ומברך בורא פרי האדמה ואוכל.
(6) One washes his hands for the sake of the first dipping [of food], but he does not recite a blessing on the washing. Then he takes less than a kazayit (the size of an olive) from the karpas, dips it in vinegar and recites the blessing, "who creates the fruit of the ground." He eats [it] and does not recite a blessing after it. Then he takes the middle matzah, cuts it into two and gives half to one of those seated to watch it, for the afikoman; and we place it under the tablecloth. And he should place the other half between the two whole ones. Then he raises the plate that has the matzot and says, "Ha lachma ania (This bread of poverty)," until [he gets to], "Mah nishtanah (How is it different)." Gloss: And they should say it in a language that the women and children understand; or one should explain the content to them. And this is what Rabbi Y. of London did - [say] all of the Haggadah in the vernacular, so that the women and children would understand. (Kol Bo and Mahari Beruna) And then he should order that [the matzot] be removed from the table and be placed at the end of the table, as if they had already eaten; so that the children will see and ask [about it].
מיהו אפשר לומר דסיפור ההגדה הוי כמו תפלה שאנו מספרים כבוד האל ושבחיו יתעלה לכן צריך כאן נטילה וע"ל סי"ז ולכ"נ דיש ליטול אחר קידוש לטיבול ראשון בלא ברכה ול"מ עשיית צרכיו כמ"ש לעיל סי' ז' ולא יטול קודם קידוש כלל כמש"ל בשם המרדכי והרא"ש והר"י דאפילו ברגיל בשאר ימות השנה ליטול קודם קידוש יטול בפסח לאחר קידוש ואח"כ כשגומר ההגדה ושתה כוס שני יטול ידיו לסעודה ויברך ענט"י ויש טועים ונוטלים ידיהם קודם קידוש ואח"כ מביאים עצמם לידי חיוב וחוזרין ונוטלין לטיבול ראשון ושיבוש הוא כי מאחר שלבסוף חוזרים ונוטלים לסעודה א"כ ב' הנטילות שעושין הם לצורך הטיבול ולכן אין לעשות אלא אחד מהם וכדי שיברך עליה כתב הטור שיביא עצמו לידי חיוב וכבר כתבתי שאין לברך עליה כלל עד הנטילה שעושין קודם הסעודה וכן אין לעשותה אלא עד אחר קידוש כמו שכתבתי וכן דעת מהרי"ל אלא שכתב שירחץ מעט קודם קידוש כדי לנקות ידיו לברכה ואם ידיו נקיות א"צ במרדכי כתב פרק ע"פ דף רצ"ב ע"ב משמע דנטילה לטיבול ראשון צריך ליטול עד הפרק כמו לתרומה דהיינו כל היד עד הזרוע:
הסדר בקצרה
...
ורחץ (ד) לאחר שקידש יטול ידיו דמדינא כל דבר שטיבולו במשקה צריך נט"י ואע"ג דבזמה"ז אין נוהגין כן רק מי שנוהג בפרישות מ"מ בליל פסח נוהגין ליטול כדין נטילה בלא ברכה כדי לעשות היכר לתינוקות כדי שישאלו.
נחזור לענין שהנהיגו הז"ל לעשות הסדר כמו שעשו בזמן שאכלו פסחים. ומזה הטעם נוטלין ידים לטיבולו במשקה, והט"ז (תעג, ו) תמה על זה לפי מנהגנו שנוהגים להקל בטיבולו במשקה? ולא קשיא מידי, דמכל מקום בסדר הנהיגו כמו בזמן כמו בזמן אכילת הפסח.
