"לכן כל אחד מכם, אתם תלמידי חכמים, באים בכל פעם ושומעים דברי תורה,תסתכלו בהגדות, יש כמה משלים יפים,יש כמה מעשיות נאות יספר לבני הבית; "כך היה עם אבותינו", והילדים האלה יכנסו לאמונה, יהיו צדיקים, יהיו חסידים, יהיו ישרים. עין ראתה ותאשרהו". מתוך הגדה של פסח,מורשת מרן.
אפשר לראות בטקסט את הרגישות והדאגה של הרב עובדיה כי גם הילדים יישארו ערים ויהיו מסובין לשולחן כמבוגרים, ודרך הסיפורים והמשלים בהגדה יתחברו לשרשרת הדורות הקודמים ובשמירה על המסורתיות כסיפורים הנמסרים מדור לדור. אני זוכר את ליל הסדר עם שולחן של חג מקושט מפה לבנה, אצל סבתא שלנו פורטונה עליה השלום, כאשר שולחנות ארוכים היו מחוברים בצד אחד יושביםמבוגרים עד הצד השני ילדים צעירים (שולחן קטן בסלון). אנחנו הילדים מחופשים מכף רגלועד ראש לבני ישראל בסדינים לבנים וחבלים היוצאים ממצרים, בורחים מהעבודות אל החירות ברגלים יחפות. הדוד המבוגר במשפחה שואל אותנו שאלות מאיפה הגענו, ומה ראינו ולאין פנינו ותשובתנו היתה קבועה כי יצאנו ממצרים וראינו את הים נקרע ורגלינו כואבות בדרך לירושלים שכולה זהב. גם כאן סיפור ההגדה בעצם מועבר דרך סיפור שהפך להיות הצגה שהשאירו אותנו ערים (לפחות עד שלב ההצגה) ולהבין את גודל הסיפור והמסע של בני ישראל עד ירושלים שכולה אור וזהב.