(ו) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
(6) Joshua ben Perahiah and Nittai the Arbelite received [the oral tradition] from them. Joshua ben Perahiah used to say: appoint for thyself a teacher, and acquire for thyself a companion and judge all men with the scale weighted in his favor.
עֲשֵׂה לְךָ רַב. רַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת לְךָ רַב, עֲשֵׂה אוֹתוֹ רַב עָלֶיךָ וְלֹא תִּלְמֹד בֵּינְךָ לְבֵין עַצְמְךָ. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי, עֲשֵׂה לְךָ רַב, שֶׁיְּקַבֵּל לוֹ רַב אֶחָד שֶׁיִּלְמֹד מִמֶּנּוּ תָּמִיד, וְלֹא יִלְמֹד הַיּוֹם מֵאֶחָד וּלְמָחָר מִן הָאַחֵר....
- RM: "1 shul fri night, another by day...wife complains abt him, "who is his rav" not accountable, no one to call him out...
- עֲשֵׂה לְךָ רַב - "make" him a rav: talmid pressures rebbe & challenges causing him to prepare & reach higher level.
- each dor gets the leader it deserves, the talmid has the capacity to "make" the rebbe עֲשֵׂה לְךָ רַב: YOU make the rebbe by you elevaing your madrega
עשה לך רב
...[ואפשר עוד שלהכי קאמר לך, ולא מלת בעירך. לומר שכל הדברים שתשמע שידרוש הרב בקהל, תחשוב כי לך נוגעים הדברים. מיהו לא קאמר קנה לך רב כדקאמר בחבר. מדאסור ללמד תורה בשכר [כנדרים ל"ז א']. וההספקה שיתנו להרב. אינו לשכר, רק כדי שיהיה לבו פנוי לתורה [י"ד רמ"ו, סכ"א]:
(א) תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה לְעָרֵי מִקְלָט מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וָחָי"... עֲשֵׂה לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה. וְחַיֵּי בַּעֲלֵי חָכְמָה וּמְבַקְּשֶׁיהָ בְּלֹא תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּמִיתָה חֲשׁוּבִין. וְכֵן הָרַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ:
(1) When a Torah scholar is exiled to a city of refuge, his teacher is exiled together with him. This is derived from Deuteronomy 19:5, which states: "He shall flee to one of these cities, and he shall live." Implied, is that everything necessary for his life must be provided for him. Therefore, a scholar must be provided with his teacher, for the life of one who possesses knowledge without Torah study is considered to be death. Similarly, if a teacher is exiled, his academy is exiled with him.
חזון אי"ש, קובץ אגרות, חלק ג', אגרת צ"ב
"השיטה לעשות את התורה לחלקים שונים, הוראה באיסור והיתר - חלק א', והוראה בשוק החיים - חלק שני, להיות נכנעים להוראת חכמי הדור בחלק הראשון ולהשאיר לחופש בחירתם בחלק השני, היא השיטה הישנה של המינים בירידת היהדות באשכנז, אשר הדיחו את עם ישראל עד שיתערב בגויים ולא נשארו לפלטה".
הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד וִיהוּדָה בֶּן גְּדִידְיָה שְׁמוֹ, וַיֹּאמֶר יְהוּדָה בֶּן גְּדִידְיָה לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ! רַב לְךָ כֶּתֶר מַלְכוּת, הַנַּח כֶּתֶר כְּהוּנָּה לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אִמּוֹ נִשְׁבֵּית בְּמוֹדִיעִים. וַיְבוּקַּשׁ הַדָּבָר וְלֹא נִמְצָא. וַיִּבָּדְלוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּזַעַם.
וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר בֶּן פּוֹעֵירָה לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, הֶדְיוֹט שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כָּךְ הוּא דִּינוֹ, וְאַתָּה מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל כָּךְ הוּא דִּינָךְ? וּמָה אֶעֱשֶׂה? אִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי: רוֹמְסֵם. וְתוֹרָה מָה תְּהֵא עָלֶיהָ? הֲרֵי כְּרוּכָה וּמוּנַּחַת בְּקֶרֶן זָוִית, כָּל הָרוֹצֶה לִלְמוֹד יָבוֹא וְיִלְמוֹד.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִיָּד נִזְרְקָה בּוֹ מִינוּת, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר: תִּינַח תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מַאי? מִיָּד: וַתּוּצַץ הָרָעָה עַל יְדֵי אֶלְעָזָר בֶּן פּוֹעֵירָה, וַיֵּהָרְגוּ כׇּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה הָעוֹלָם מִשְׁתּוֹמֵם, עַד שֶׁבָּא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח וְהֶחְזִיר אֶת הַתּוֹרָה לְיוֹשְׁנָהּ.
See also Darash Moshe: "naaseh v'nishma" - some are prepared to "do" but only what THEY feel is "doing", but not willing to subjagate to "listen" to chachomim/TSBP
וקנה לך חבר. לשלשה דברי' אדם צריך אל החבר הטוב. האחד לדברי תורה כמו שאמר הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי. והשני למצות שאף כשאין חבירו חסיד ממנו ופעמים שגם הוא עושה אשר לא כדת. כשהוא נהנה בדבר עושה העבירה. אבל אין חפצו ורצונו שחברו יעשנה כי אין לו הנאה בזה וכמו שאמרו (קדושין סג:) ואין אדם חוטא ולא לו. נמצאו שניהם חוזרין בתשובה כל אחד על פי חברו. והשלישי לענין העצה שיקחנו להיות לו מעיר לעזור בכל ענינו ולקחת ממנו עצה טובה ולהיות בן סודו אחר היותו עמו בברית ולא יגלנו לאחרים לבל יפרו מחשבתו...
וקנה לך חבר בלשון (נקיה) [קניה] שאם לא ימצאנו בחנם יקחנו בכספו ויבזבז נכסיו כדי להשיג אל חבר טוב או שיקנהו בפיוס דברים ובלשון רכה ולא יקפיד בדבריו ויסבול אמרי פיהו אף כשיאמר דבר כנגדו אל ישיבהו מענה. שבלא כן לא ישאר באהבה שהדעות חלוקים הם ופעמים יבקש דבר אוהבו כנפשו יאמר ראה זה לא אכשר ואם לא יעשה כן (ויעבירהו על כל פנים) תפרד החבילה. וזהו שאמר שלמה ע"ה (משלי י"ז ט') מכסה פשע מבקש אהבה ושנה בדבר מפריד אלוף. ר"ל המכסה, כשיפשע חברו, מבקש אהבה, כי על ידי זה תתקיים אהבתם שיסבול פשעיו. ושנה בדבר, אם חברו אומר כנגדו וחוזר אותו ואומר ראו מה אמר פלוני מה דבר עלי מפריד אלוף (על כל פנים) מפריד אלופו ממנו ר"ל אוהבו:
- "l'mitzvos" also mere presence of chaveirim / kehilla helps for mitzvos/aveiros (tzedaka, tefillah, shalom bayis, learning)
- BUY him with kesef etc...: not just a shochad to get him to love you rather this creates a love of the giver, ahava = hav, parent/child, bec there is a piece of you invsted in the other & a peson loves himself, he feels his chaver is k'gufo, kamocha
נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וַהֲוָה קָא מִצְטַעַר רַבִּי יוֹחָנָן בָּתְרֵיהּ טוּבָא.
אֲמַרוּ רַבָּנַן: מַאן לֵיזִיל לְיַתֹּבֵיהּ לְדַעְתֵּיהּ? נֵיזִיל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, דִּמְחַדְּדָין שְׁמַעְתָּתֵיהּ.
אֲזַל יְתֵיב קַמֵּיהּ. כֹּל מִילְּתָא דַּהֲוָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לֵיהּ: תַּנְיָא דִּמְסַיְּיעָא לָךְ. אֲמַר: אַתְּ כְּבַר לְקִישָׁא?! בַּר לְקִישָׁא, כִּי הֲוָה אָמֵינָא מִילְּתָא, הֲוָה מַקְשֵׁי לִי עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע קוּשְׁיָיתָא, וּמְפָרְקִינָא לֵיהּ עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה פֵּרוּקֵי, וּמִמֵּילָא רָוְוחָא שְׁמַעְתָּא. וְאַתְּ אָמְרַתְּ: ״תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ״, אַטּוּ לָא יָדַעְנָא דְּשַׁפִּיר קָאָמֵינָא?
הֲוָה קָא אָזֵיל וְקָרַע מָאנֵיהּ וְקָא בָכֵי וְאָמַר: ״הֵיכָא אַתְּ בַּר לָקִישָׁא, הֵיכָא אַתְּ בַּר לָקִישָׁא״! וַהֲוָה קָא צָוַח עַד דְּשָׁף דַּעְתֵּיהּ מִינֵּיהּ. בְּעוֹ רַבָּנַן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ.
וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דֵּין גַּרְמָא דַּעֲשִׂירָאָה בִּיר
והאמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר...ונראה לפרש דהכי פריך והאמר ר' יוחנן דין גרמא וכו' אלמא מדהוה רגיל לנחם אחרים בכך
אָמַר רָבָא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אוֹ חַבְרָא כְּחַבְרֵי דְּאִיּוֹב, אוֹ מִיתוּתָא.
או חברא כחברי דאיוב - אם אין לו לאדם אוהבים נוח לו שימות:
Q. Sefer matnas chaim: how were chazal medayek from Iyov that w/o chaveirim is death?
A. R. Issac Sher: soton had reshus to cause all yissurim in world to Iyov & to take away every shemetz of hanaah (benefits). So why did the soton allow him to remain w/ 3 friends to console him & give him hanaah?? Because soton only had reshus for yissurim not death!! Therfeore we see "chevrusa or Misusa"
וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת. כְּשֶׁהַדָּבָר בְּכַף מֹאזְנַיִם וְאֵין לוֹ הֶכְרֵעַ לְכָאן וּלְכָאן, כְּגוֹן אָדָם שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִמַּעֲשָׂיו אִם צַדִּיק אִם רָשָׁע וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁאֶפְשָׁר לְדוּנוֹ לִזְכוּת וְאֶפְשָׁר לְדוּנוֹ לְחוֹבָה, מִדַּת חֲסִידוּת הִיא לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת. אֲבָל אָדָם שֶׁהֻחְזַק בְּרָשָׁע, מֻתָּר לְדוּנוֹ לְחוֹבָה, שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ (שבת צז.), מִכְּלָל שֶׁהַחוֹשֵׁד בִּרְשָׁעִים אֵינוֹ לוֹקֶה:
והוי דן את כל האדם לכף זכות
ומכ"ש לרבך וחבירך, שכשלא תדונם לכף זכות לא תרוויח מהם כלום:
- can't maintain relationships if not dan l'zechus, every perceived slight (didnt smile, or was impatient, no good morning in rush) wont give benefit of doubt (maybe they are having difficult day, parnassa etc...)
- Another hemshech: w/o rav who points out your faults, you tend to see only faults in others, but when your faults are pointed out, you will be dan others more favorably & see their maalos
- Kol ha'adam: take into account the whole pic, e/t he has been thru, his nisyonos/yetzers, motives etc...maaseh w/veteran, top morah, told R Schreiber "new young menaheles, criticized bitterly publicly, zilzul, buz, what should I do?" Do you knw why she is doing this? ...
- Dan l'kaf zechus includes minimizing the negative act (even if it's a definite aveira)
- Also, kol ha'adam: i.e. judge him by his kaf zechus, focus on his maalos to the extent that no longer see the negative (dont focus on the tissues, focus on his chesed, tefillah. Attach a good midah to each person (nice kids, quiet, humble etc...)
ואמנם אמרו אחרי זה "והוי דן את כל האדם לכף זכות". יראה שאין לו ענין בזה, אבל טעמו הוא שכאשר יבחר ברב אחד ובחבר אחד לישא וליתן עמו, שלא ישים פגם בשאר הרבנים ולא בשאר החברים, כי את כולם ידין לכף זכות, ויהיו בעניו כזכאין וכצדיקים.
(א) בּוֹ יְבֹאַר גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ שֶׁל הָאָדָם הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת.
(ב) גַּם יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (שבועות ל.) (ויקרא י"ט ט"ו): "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (סַנְהֶדְרִין ל"ב) "הֱוֵי דָּן אֶת חֲבֵרְךָ לְכַף זְכוּת". וְהוּא אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקְּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּשַׁבָּת (קכ"ז.).
(ה) וְהִנֵּה לְפִי רֹב הֶרְגֵּלוֹ שֶׁל אָדָם בְּמִדָּה זוֹ, כֵּן נֶגֶד זֶה יִתְמַעֵט מִמֶּנּוּ עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע. וְהִנֵּה מַה מְּאֹד צָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּמִדָּה זוֹ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, כִּי עַל יְדֵי מִדָּה זוֹ דְּכַף זְכוּת וְכֵן לְהֶפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, נָקֵל לְהָאָדָם לְהַעֲלוֹת עַל עַצְמוֹ שֵׁם צַדִּיק אוֹ רָשָׁע לְעוֹלָם, כִּי יָדוּעַ הוּא דְּחוֹבָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וּזְכוּתוֹ תְּלוּיִים לְפִי רֹב הַמִּצְוֹת וְהָעֲוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, אִם רֹב מִצְוֹת הוּא בְּגֶדֶר צַדִיק, וְאִם רֹב עֲוֹנוֹת הוּא בְּגֶדֶר רָשָׁע, וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (ראש השנה ט"ז:): שְׁלֹשָה סְפָרִים נִפְתָּחִין לְיוֹם הַדִּין, (הַיְנוּ יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל בְּעֵת הַתְּחִיָּה, כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם) צַדִּיקַים גְּמוּרִין נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיֵּי עוֹלָם, רְשָׁעִים גְּמוּרִים, (הַיְנוּ רֹב עֲוֹנוֹת, כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם), נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר לַגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר וְכוּ', בֵּינוֹנִים וְכוּ'.
וְהִנֵּה יָדוּעַ הוּא דִּבְעִנְיַן הַזְּכֻיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּיַד הָאָדָם, אַף אִם כַּחֹל יִרְבּוּן, אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּמִדַּת הַדִין הַגְּמוּרָה, לֹא יִשָׁאֲרוּ בְּיָדוֹ, כִּי אִם מְעַט מִזְּעֵיר, כִּי כַּמָּה וְכַמָּה מֵהֶן לֹא הִשְׁלִים לַעֲשׂוֹת אוֹתָן בְּכָל פְּרָטֵיהֶן וְאָפְנֵיהֶן הַנְּאוֹתִין לְאוֹתָהּ מִצְוָה, וַאֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁהִשְׁלִימָן כַּדִּין, לֹא הָיוּ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה הָרָאוּי לַעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, אִם יְדַקְדֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר עֲשִׂיַּת מִצְוֹתָיו, יִמָּצְאוּ רֻבָּן בַּעֲלֵי מוּמִין, וְהַמִּצְוֹת שֶׁיִּשָׁאֲרוּ לוֹ יִהְיוּ מִעוּטָא דְּמִעוּטָא נֶגֶד הָעֲוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִקָּרֵא עַל הָאָדָם עֲבוּר זֶה שֵׁם רָשָׁע לְעוֹלָם.
אֲבָל אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וִיחַפֵּשׂ עָלָיו זְכוּת בְּכָל עִנְיָנָיו, יִשָּׁאֲרוּ זְכֻיּוֹתָיו עַל מְכוֹנָן. וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם נִמְנוּ מַעֲשָׂיו וְנִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֹב עֲוֹנוֹת, אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים הַגְּמוּרָה יִתְמַעֲטוּ מִנְיָנָן. כִּי בְּוַדַּאי יִמָּצְאוּ כַּמָּה וְכַמָּה מֵהָעֲוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לְחַפּוֹת עָלָיו שֶׁעָשָׂה אוֹתָן בִּשְׁגָגָה אוֹ בְּסִבָּה אַחֶרֶת. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אִם יִרְצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַפֵּשׂ זְכוּת עַל הָאָדָם לֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ. וּמִמֵּילָא אִם יִתְמַעֲטוּ מִקְּצַת עֲוֹנוֹתָיו תַּכְרִיעַ כַּף הַזְּכוּת, וְיִקָּרֵא עָלָיו שֵׁם צַדִּיק לְעוֹלָם.
(ו) וְהִנֵּה כָּל זֶה תָּלוּי לְפִי הַהַנְהָגָה שֶׁהִנְהִיג אֶת עַצְמוֹ בִּימֵי חַיָּיו עִם הַבְּרִיּוֹת. אִם דַּרְכּוֹ הָיְתָה לָדוּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת, דָּנִין אוֹתוֹ גַּם כֵּן לִזְכוּת, כִּדְאִיתָא בְּשַׁבָּת קכז. וְאִם דַּרְכּוֹ הָיְתָה לְלַמֵּד חוֹבָה עַל הַבְּרִיּוֹת וּלְדַבֵּר עֲלֵיהֶם רַע, גַּם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַבְּרִים עָלָיו רַע לְמַעְלָה, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ מִשְׁלֵי. עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים, כִּי בְּעֵת שֶׁהוּא דָּן אֶת חֲבֵרוֹ, בֵּין לְטַב בֵּין לְמוּטָב, אָז בְּדִבּוּרָיו מַמָּשׁ הוּא מְסַדֵּר דִּין לְעַצְמוֹ.
(1) In this chapter there will be explained the merit of one who judges his friend in the scales of merit.
(2) One should also accustom himself to judge his friend in the scales of merit, as Chazal have said (Shevuoth 30a): "(Vayikra 19:15): 'In righteousness shall you judge your friend' — Judge your friend in the scales of merit." And this is one of the things for which one eats the fruits in this world, with the principal remaining for the world to come, as they said in Shabbath 127a.
(3) The idea of "the scales of merit" is either to side with the one who is reported to have done or said something, i.e., to say that the din is with him, or to say that he was unwitting in what he did or said, or that he did not know the severity of the issur, or, even if none of the above possibilities apply, to think that perhaps the speaker left out a certain detail or added a small detail, which slanted the report in his disfavor. And Chazal have stated as a principle (Avoth 2:4): "Do not judge your friend until you find yourself in his place."
(4) Come see the episode in Shabbath 127b, from which the just man may learn that one must judge his friend in the scales of merit, even if the premise of the merit is farther [from reality than that of liability]: "The Rabbis taught: If one judges his friend in the scales of merit, he, too, will be judged in the scales of merit. Once, a man from upper Galilee went and hired himself out to a man in the south for three years. On Yom Kippur eve, he said: "Give me my wages so that I can go and feed my wife and children." The employer: "I have none." The worker: "Give me land." The employer: "I have none." The worker: "Give me mattresses and pillows." The employer: "I have none." The worker slung his belongings on his back and went home dejected. After the festival, the employer took his [the worker's] wages along with three asses, one laden with food, one with [containers of] drink, and one with all manner of clothing, and he went to the worker's house. After they had eaten and drunk, and he had given the worker his wages, he asked him: "When you asked me for your wages and I told you that I had no money, what did you suspect me of?" The worker: "I thought that a 'good buy' had come your way and that you had used your money for that." The employer: "When you asked me for the animals and I told you that I had none, what did you suspect me of?" The worker: "I thought that you might have hired them out to others." The employer: "When you asked me for land and I told you that I had none, what did you suspect me of?" The worker: "I thought that you might have rented it out to others." The employer: "When I told you that I had no produce, what did you suspect me of?" The worker: "I thought that perhaps you had not tithed it." The employer: "When I told you that I had no mattresses and pillows, what did you suspect me of?" The worker: "I thought that perhaps you had consecrated all of your belongings to Heaven." The employer: "I swear that this is what happened. I vowed [i.e., consecrated to Heaven] all of my possessions because my son Hyrcanus would not study Torah; and when I came to my colleagues in the South, they annulled all of my vows for me. And, as for you, just as you judged me in the scales of merit, may the Holy One Blessed be He judge you in the scales of merit." And there are adduced further instances in the Gemara where the scales of merit are farther [from reality] than those of liability, notwithstanding which they were careful to judge according to the scales of merit.
(5) Now according to the extent of one's habituation to this trait, so will there be diminished from him the sin of lashon hara. How much, then, must a man strengthen himself in this trait, to judge every man in the scales of merit. For on this trait or on the reverse, G-d forbid, can easily depend a man's being called a tzaddik or a rasha [wicked] forever. For it is known that a man's guilt or merit depends upon the majority of his mitzvoth or sins, as Chazal have stated in many places. If the majority [of his deeds] are mitzvoth, he is called a tzaddik; and, if sins, he is called a rasha. And Chazal have said (Rosh Hashanah 16b): "Three books are opened on the day of judgment [(that is the "great" day of judgment at the resurrection [viz. Rashi])]. The absolutely righteous are written down and sealed immediately for eternal life. The absolutely wicked [(that is, those with a majority of sins [viz. Rashi])] are written down and sealed immediately for Gehinnom." Now it is well known that in respect to a man's merits, even if they be as many as the sands [of the sea], if the Holy One Blessed be He conducts Himself with him according to the absolute measure of din [judgment], there will remain with him only a miniscule amount. For with many of them he will not have fulfilled them in all the details and aspects relevant to that mitzvah. And even those he did fulfill thus, would not have been fulfilled with the love and the fear and the joy appropriate for the doing of the mitzvah. In sum, if the Holy One Blessed be He were exacting, G-d forbid, as to the doing of His mitzvoth, most would be found blemished, and the remaining mitzvoth would not constitute a minority of a minority of his sins, and he would be called a rasha for eternity. But if the Holy One Blessed be He conducted Himself with him according to the attribute of mercy, and sought merit for him in all of his acts, his merits would remain intact. More than this, even if his deeds were counted and he were found to have a majority of sins, if the Holy One Blessed be He would conduct Himself with him according to the absolute measure of mercy, his sins would be diminished. For there would certainly be found many sins which could be attenuated because of his having committed them unwittingly, or for some other reason. In sum, if the Holy One Blessed be He wished to seek merit for a person, there would be no hindrance to His doing so, and if, as a result, some of his sins were diminished, the scale of merit would predominate and he would be called a tzaddik for eternity.
(6) Now all of this is dependent on how he has conducted himself all the days of his life with his fellow man. If his way were to judge them in the scales of merit, he, too, will be judged in [the scales of] merit (as in Shabbath 127b above). And if his way were to find guilt in people and to speak evil of them, the ministering angels above will speak evil of him, too, as we find in Midrash Mishlei. Therefore, a man must know in his soul, while he is still alive, that as he judges his friend, whether for good or for bad, by his words themselves he is determining his own judgment.
(א) כיבוד הורים / לדון את ההורים לכף זכות
(ב) שאלה: האם מצוות כיבוד הורים מחייבת גם להעריך את ההורים, או שגם מי שמבזה אותם בליבו, כל עוד הוא עוזר להם במה שיצטרכו, ומתייחס אליהם בנימוס, נחשב כמקיים את המצווה?
(ג) תשובה: מצוות כיבוד הורים צריכה להתקיים במעשה ובמחשבה, וכפי שכתב בספר חרדים, שצריך לכבד את ההורים בלב, ומי שמכבד את הוריו במעשים אבל הם נבזים בעיניו, עליו נאמר (דברים כז, טז): "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ". פירוש 'מקלה' -מבזה. ועל זה אמר שלמה (משלי ל, יז): "עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם, יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר". והיה מעשה באיש אחד שהיה מפרנס את אמו, רק שהיתה בזויה בעיניו, לפי שנישאה לאיש אחר לאחר מות אביו, ונענש שמת וניקרו העורבים את עיניו (ספר חרדים מצוות עשה התלויות בלב אות לה)
(ד) וכן כתב בספר 'חיי-אדם' (סז, ג): "הכיבוד הוא במחשבה ובמעשה ודיבור… היינו שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ, אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל. וזה הוא עיקר כיבוד, שאם לא כן, הרי כתיב (ישעיהו כט, יג): בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי".
(ה) שאלה: מי שסבור שהוריו כעסנים ורגזנים, או תאבי ממון, או נוטים לשקר, או מקפחים, כיצד יוכל לכבדם במחשבתו? האם מצווה עליו לעשות שקר בנפשו, להתעלם מתכונותיהם הרעות ולתקוע בדעתו כי הם באמת צדיקים וישרים?
(ו) תשובה: מצווה לדון כל אדם לכף זכות (שבועות ל, א), שנאמר (ויקרא יט, טו): "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", וכפי שאמרו חכמים (אבות א, ו): "הוי דן את כל האדם לכף זכות". היינו לראות את הטוב שבו, ולדעת שלמרות שיש בו גם רע, הטוב שבו הוא העיקר. וגם כאשר אפשר לפרש מקרה מסוים לטוב או לרע, מצווה לפרש אותו לטוב. ובזכות זה, גם אותו ידונו לטוב בשמיים, שהואיל והוא מדגיש את הטוב ורואה אותו כעיקר, גם כשידונו אותו יראו בעיקר את הטוב שבו (שבת קכז, ב). ואם כך כלפי כל יהודי, על אחת כמה וכמה שצריך אדם לדון את הוריו לכף זכות, שכן גם מצוות כיבוד הורים מחייבת זאת.
(ח) אמנם כאשר ברור שיש בהורים עוון, אסור לבן להתעלם מכך, ואם יאמרו לו ההורים לעבור עבירה, לא ישמע להם (להלן הלכה כ). ולמרות זאת, עליו לדון אותם לכף זכות, שהפגמים שיש במידותיהם ומעשיהם הם מפני שלא למדו מספיק, או מפני הקשיים הנפשיים או הגופניים שלהם, ואולי הניסיונות שהם מתמודדים איתם קשים מנשוא.
(ט) ומאידך יתבונן בצדדים החיוביים שבהורים, שהרי בכל אדם יש מידה טובה מיוחדת, שבה אין אדם בעולם כמותו. שאם היה אדם אחר כמותו, לא היה הקב"ה בוראו לחינם. ובאותו דבר שהוא מיוחד בו, הוא נחשב ממש לגדול הדור, שעליו כל העולם עומד. וצריך כל אדם להתבונן ולהתעמק בכל הצדדים הטובים שבאביו ובאמו, ועל ידי כך יוכל לכבדם ביותר.
בצדק תשפוט עמיתך איזהו צדק המשפט זו השוויית שני הבעלי דינים בכל דבר לא יהא א' מדבר כל צרכו וא' אומר (לו) קצר דברך ולא יסבירו פנים לא' וידבר לו רכות וירע פניו לאחר וידבר לו קשות ואם היה אחד מהם מלובש בגדים יקרים והשני מלובש בגדים בזוים אומרים למכובד או הלבישהו כמותך או לבוש כמוהו ולא יהא א' יושב וא' עומד אלא שניהם עומדים ואם רצו ב"ד להושיב את שניהם מושיבים ולא ישב א' למעלה וא' למטה אלא זה בצד זה בד"א בשעת משא ומתן (דהטענות) אבל בשעת גמר דין שניהם בעמידה לכתחלה איזהו גמר דין איש פלוני אתה זכאי איש פלו' אתה חייב והעדים לכתחלה לעולם בעמידה: הגה ועמידה ע"י סמיכה מקרי שפיר עמידה לענין זה (ריב"ש סי' רס"ו) וע"ל סי' כ"ח:
לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃
Rav Avigdor Miller ztz"l - Toras Avigdor: Parshas Kedoshim (Year 1)
בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ - in its most simple pshat what that means is that if you’re a judge, if you’re a dayan in the beis din, so you must always be on guard that your first inclination, your emotions, shouldn’t be the reason for your decision. Don’t allow any superficial thoughts to lead you to conclusions; instead you must be careful to follow the din of the Torah in all its details.
Let me give him a break!” “No,” says Hashem, “Don’t do that” לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל – “Don’t follow your superficial emotions in the courtroom and try to give an edge to the poor man”
וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל - “Don’t show any preferable honor to an important person” If you’re a judge, it has to be b’tzedek. You have to follow the strict letter of the law
L’kaf zechus means that you have to ignore the kaf chov, the side of guilt, and instead go out of your way to judge your fellow man l’kaf zechus, to the side of merit.
You’re always passing judgement on people; don’t think otherwise. You’re judging your wife or your husband all the time! Why did he do this? Why didn’t she do that? Why
did he say this or that?
You’re judging your neighbors all the time! Why did he block my driveway? Why does he let his son ride his bike on my lawn?
You’re judging your children all the time!
And your co-workers, and your chavrusa, and the people in shul, and the Rav of your shul.
You’re even making judgements about strangers who pass you by on the street! You’re a full time dayan!
Now, if you’re paying attention you’ll note that the mitzvah בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ is a source for two seemingly contradictory halachos.
On the one hand, the Torah is obligating a judge to issue his verdict on the basis of absolute justice, in strict accordance with the law.
And yet, these same words are teaching us that outside the beis din we are obligated in the mitzvah וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת - “Judge your neighbor favorably,” which means that we are obligated not to be strict and instead to do our utmost to justify the actions and behavior of our fellow Jews.
What b’tzedek tishpot really means is that we expect from a dayan in the courtroom not to be fooled by superficialities. So what of it if he’s a poor man dressed in rags?!
Who cares if he’s mumbling or stuttering when presenting his claim?! And if he’s a wealthy man, if he’s dressed in a tailored suit and he’s so impressive looking - so what?! Are you going to pass judgement on the basis of such a shallow thing?! With half-baked
ideas you’ll pasken on a Yisroel?! Chas v’shalom!
The dayan is expected to ignore the veneer of superficialities and drill down to the core of justice - he’s expected to be dan din emes la’amito. It’s not easy for a dayan to see past the superficialities in the courtroom. It’s not easy to ignore what’s right in front of his eyes - it’s there; it’s so real and concrete. What he sees in the poor man is real! What he sees in the wealthy man is obvious; it’s so tangible!
And so, it’s very hard to push it all away, to ignore it completely, and come to the right decision. And yet, as difficult as it might be, that's the obligation of b'tzedek tishpot amisecha.
And outside of the courtroom we’re expected to do the same! We have that same obligation outside the beis din; absolutely.
In all of your contacts with amisecha, with your fellow Jews - the ones you like as well as the ones you don’t like as much - you’re expected to ignore the superficial things that bother you and instead you’re obligated to drill down to the core of the person and judge him favorably. And that means that we all have a big job ahead of us! Because it means that you have to think!
Let’s say your wife says a sharp word to you - it happens sometimes. So instead of getting upset, instead of being hurt, you’re obligated - it’s a mitzvah d’oraisah - to search for reasons to give her the benefit of the doubt. First of all, maybe you deserved
it - it could very well be you deserved to hear some criticism.
And let’s say she was wrong - you didn’t deserve to be told off at all. So you’ll be a failure and judge your spouse because of something superficial; she criticized you; so what?! In two minutes she’ll forget what she said. You’re going to judge her because of that?!
Maybe she was up all night with a crying baby while you were sleeping soundly. Maybe she had an impossible day with the children. Whatever it might be, you’re obligated to seek to justify what your fellow Jew does or says by giving him or her the benefit of the doubt.
Another layer in the pshat of what it means to fulfill the mitzvah of b’tzedek tishpot amisecha:
To be dan l’kaf zchus is actually much more than learning how to clarify a doubt - it’s learning an attitude in dealing with other people that leaves no room for doubt altogether!
What that means is that we’re expected to acquire the middah of seeking out the positive in people; to want only good things for the people around us, and thereby train ourselves to see only good.
When you appreciate people by focusing on their ma’alos - if you actually desire to look at people favorably - so you’ll find ways to explain his actions in a way that it should be a z’chus. And even when you can’t do that, you’ll appreciate his other ma’alos so much, that it will weigh down the scale to the kaf z’chus and you’ll overlook the negative. “Who cares about that?! It’s only a narishkeit,” you’ll think. “I love that man!”
Now, in order to judge somebody l’kaf zechus, if you want to succeed in seeing people as zaka’im, so you’re going to need training in becoming an oheiv tzedek; you have to love to see people in a good light.
You know, when people love to see trouble in the world, so they pick up the newspaper to see what crimes were done. No one is interested to see if somebody did a good thing; if somebody kept the law let’s say, or if somebody helped his fellow man. That doesn’t matter - they wouldn’t put that in a newspaper. “Who was caught doing something embarrassing?” “What new faults did they dig up in the President today?” That’s news! That’s what people want to hear.
And therefore the program for success is to rise above all the faults that you have the tendency to see in people, and to see the tzad zchus, the other side of the scale. Now, I know it’s not easy to think, to always be using your mind - it’s a burden - it’s much easier to make judgments on what you see superficially.
But Hakodosh Boruch Hu says that you have to make up your mind to get along with any meshugas, anything that you think is an idiosyncrasy, that you think is unreasonable. And so you have to, as much as possible, ignore all the faults you imagine you see because that’s what the Torah requires of you; to judge a person by his kaf zchus, and to overlook the kaf chov. It’s so important to develop an appreciation of the good qualities of the people around you.
I’ll give you a practical eitzah for accomplishing this - an eitzah that’s been tried and tested. One of the most practical programs for success in this endeavor is to attach a good middah, a ma’aleh, to all the people you know. Your friends, your neighbors, your coworkers, everyone has something that makes them special. I had a rebbe once, a great rebbe, and he once told us that a person is not one thing, he’s a bundle of things. It was sixty years ago that I heard him say that and I remember it like yesterday. “A person is not one middah,” he said, “He's a bundle of middos.” So one thing might be not good, but something else is good in him.
And so when we see the man in shul who is a nuisance, the one who gets on people’s nerves, we don’t see that. Instead we look for the ma’alos, for the kaf zchus. He pays the electric bill for the shul. Quietly, without anybody knowing, he pays the bills for
the shul. Now, when I see this man, I see the man who pays for the air conditioner; the man who pays for the lights. That’s what I see and I don’t see anything else! Because our job in this world is to ignore the more difficult parts of the bundle and focus on only the good parts. And once you begin to look at people and see them only with their ma’alos, that’s your ticket to overlooking the superficialities of the things that would bother you, and fulfilling the mitzvah of being dan l’kaf zchus.
Now, if you'll try to think about a person's middos tovos, you'll be surprised there isn't a person who doesn't have good in him. Among the shomrei Torah everybody has good qualities. In this middah he could be excellent, whereas somebody else is excellent in a different middah. So in case you can't love the person entirely, love at least one aspect of his personality.
Let's say he davens well. Love him for that. It says that Hashem is “oihev tzadikim.” Why does Hashem love tzaddikim? Because they give Him kavod?! They pay him money?! No; He loves them because they're tzaddikim; they daven, they learn, they
dress with tzniyus. So you can love them too! You see a tzaddik that davens well. Love that man just because of that! In your eyes, from now on that’s what you see when you see him. Another person learns well. Another person gives tzedakah. Another person is quiet and well behaved. Find what you can in each person and you'll be surprised. You'll be very surprised; people are full of good things. And that’s the only thing you should be looking at.
The shomrei Torah, no question that they're full of good things. They're raising up families of children who will be ovdei Hashem. They're upholding the shuls and the yeshivos with their money, with their participation. They themselves are mekayeim
mitzvos every day. There are many reasons why you should love these people. And Hakadosh Baruch Hu loves them for that, so with a little bit of thought you could do the same. Try to like him because of his ma'alos - whatever they are - and little by little it will enter into your heart and you'll gain a certain warmth towards that person. And that warmth as little as it is, it’s a tremendous achievement. That's why we came to this
world. To learn to be happy with, to see favorably all kinds of people - even the ba'alei ga'avah, and the ka'asanim, and the nuisances; everybody!
We’re learning now that the mitzvah of b’tzedek tishpot amisecha is really a program for life; and it requires planting the seeds of loving your fellow Jew in your mind, of seeing the ma’alos - of seeing only the positive - of the people around you. It’s not easy; I understand that. But even if you’ll achieve only a ma’shehu, a small fraction of this avodah, it’s a tremendous perfection of your character. And the more you plant and nurture the proper thoughts in your mind, the more you’re won over, and the more you’ll be able to fulfill this mitzvah in all of your encounters throughout your life.