Don't miss an episode! Subscribe to the Madlik podcast: Spotify | Apple Podcasts | Google Podcasts
and Join Madlik on Clubhouse every Thursday so you can participate in our weekly live discussion of the Parsha. Link to Transcript here: https://madlik.com/2024/07/31/culture-wars/
(א) וּמִקְנֶ֣ה ׀ רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה׃ (ב) וַיָּבֹ֥אוּ בְנֵֽי־גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן וַיֹּאמְר֤וּ אֶל־מֹשֶׁה֙ וְאֶל־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל־נְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה לֵאמֹֽר׃ (ג) עֲטָר֤וֹת וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ וּבְעֹֽן׃ (ד) הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה ה׳ לִפְנֵי֙ עֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֥רֶץ מִקְנֶ֖ה הִ֑וא וְלַֽעֲבָדֶ֖יךָ מִקְנֶֽה׃ {ס} (ה) וַיֹּאמְר֗וּ אִם־מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ יֻתַּ֞ן אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַעֲבָדֶ֖יךָ לַאֲחֻזָּ֑ה אַל־תַּעֲבִרֵ֖נוּ אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃
(ו) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה׃ (ז) וְלָ֣מָּה (תנואון) [תְנִיא֔וּן] אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם ה׳׃ (ח) כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם בְּשׇׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ׃ (ט) וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם ה׳׃ (י) וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה׳ בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּשָּׁבַ֖ע לֵאמֹֽר׃ (יא) אִם־יִרְא֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים הָעֹלִ֣ים מִמִּצְרַ֗יִם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה אֵ֚ת הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב כִּ֥י לֹא־מִלְא֖וּ אַחֲרָֽי׃ (יב) בִּלְתִּ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־יְפֻנֶּה֙ הַקְּנִזִּ֔י וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן כִּ֥י מִלְא֖וּ אַחֲרֵ֥י ה׳׃ (יג) וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה׳ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כׇּל־הַדּ֔וֹר הָעֹשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י ה׳׃ (יד) וְהִנֵּ֣ה קַמְתֶּ֗ם תַּ֚חַת אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם תַּרְבּ֖וּת אֲנָשִׁ֣ים חַטָּאִ֑ים לִסְפּ֣וֹת ע֗וֹד עַ֛ל חֲר֥וֹן אַף־ה׳ אֶל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (טו) כִּ֤י תְשׁוּבֻן֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו וְיָסַ֣ף ע֔וֹד לְהַנִּיח֖וֹ בַּמִּדְבָּ֑ר וְשִֽׁחַתֶּ֖ם לְכׇל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃ {ס}
(1) The Reubenites and the Gadites owned cattle in very great numbers. Noting that the lands of Jazer and Gilead were a region suitable for cattle, (2) the Gadite and Reubenite [leaders] came to Moses, Eleazar the priest, and the chieftains of the community, and said, (3) “Ataroth, Dibon, Jazer, Nimrah, Heshbon, Elealeh, Sebam, Nebo, and Beon— (4) the land that God has conquered for the community of Israel—is cattle country, and your servants have cattle. (5) It would be a favor to us,” they continued, “if this land were given to your servants as a holding; do not move us across the Jordan.”
(6) Moses replied to the Gadites and the Reubenites, “Are your brothers to go to war while you stay here? (7) Why will you turn the minds of the Israelites from crossing into the land that God has given them? (8) That is what your fathers did when I sent them from Kadesh-barnea to survey the land. (9) After going up to the wadi Eshcol and surveying the land, they turned the minds of the Israelites from invading the land that God had given them. (10) Thereupon God was incensed and swore, (11) ‘None of the men from twenty years up who came out of Egypt shall see the land that I promised on oath to Abraham, Isaac, and Jacob, for they did not remain loyal to Me— (12) none except Caleb son of Jephunneh the Kenizzite and Joshua son of Nun, for they remained loyal to God. (13) God is incensed at Israel, made them wander in the wilderness for forty years, until the whole generation that had provoked God’s displeasure was gone. (14) And now you, a breed of sinful fellows, have replaced your fathers, to add still further to God's wrath against Israel. (15) If you turn away from [God], who then abandons them once more in the wilderness, you will bring calamity upon all this people.”
Everett Fox: Now here, you have arisen in place of your fathers, a brood *brood: Heb. tarbut, related to rav, “many.” of sinning men, to add further to the flaming anger of YHWH against Israel
And now you, a breed of sinful fellows, *fellows I.e., members of the community. Lit. “participants whose involvement defines the depicted situation”; trad. “men.” See the Dictionary under ’ish. have replaced your fathers, to add still further to יהוה’s wrath against Israel.
תרבות אנשים חטאים. תרבות מלשון פריה ורביה, לפי שהתרבות עוברת מדור לדור. ...
ועוד היתה תרבות אנשים חטאים, כי בתחילת ארבעים שנה במדבר התלוננו בתבערה ובקברות התאוה ובסופן במי מריבה ובנחשים השרפים, וכן בתחילתן אמרו אלה אלקיך ישראל ובסופן ויצמד ישראל לבעל פעור. לא הצליחו ישראל להטיב מעשיהם במדבר ולכן אם ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם הזה, כי רק בארץ ישראל (יהושע כ״ד:ל״א) ויעבד ישראל את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע.
Tarbut from Piriya v'Ribiya (be fruitful and multiply) because culture is transmitted from generation to generation....
And there was also a culture of sinful people, because at the beginning of forty years in the desert they complained at Tivara and the graves of lust and at the end of the water of strife and the fiery serpents, and also at the beginning they said this is your god Israel and at the end Israel clung to Baal at Peor. Israel did not succeed in improving their deeds in the desert, therefore if they continued to leave them in the desert and sealed it for all this people, because only in the Land of Israel (Joshua 24:11) will Israel serve God all the days of Joshua and all the days of the elders who lived long after Joshua.
לאחר שהמלחמה כנגד היוונים נסתיימה בניצחון צבאי-מדיני, חזרה והתעוררה מלחמת התרבות. עדיין היינו צריכים לעמוד על נפשנו אל מול האוקיינוס ההלניסטי האדיר ששטף את כל התרבויות שבסביבה.
After the war against the Greeks ended in a military and political victory, the cultural struggle returned to the fore. We still needed to defend ourselves against the torrent of Hellenism that had already engulfed all of the surrounding cultures.
(ו) מתוך כך אפשר להבין מדוע עם ישראל נוצר כעבדים במצרים. שכל העמים שבעולם מתפתחים באופן טבעי, מלמטה למעלה, ממשפחה לשבט, ומשבט לעם, ותוך כדי התפתחותם הם יוצרים תרבות שצמחה מתוך תנאי חייהם, מזג ארצם, והעימותים עם שכניהם. מתוך אותה תרבות נוצרת גם איזו אמונה שבני אדם מעורבים בהמצאתה, ולכן היא עבודה זרה.
(ז) אבל ישראל התפתחו לעם בהיותם עבדים נטולי תרבות, שכן תרבות עצמאית לא יכלו לפתח בהיותם משועבדים ושפלים בעיני עצמם, ומנגד, התרבות המצרית לא היתה שלהם, ומן הסתם היתה שנואה עליהם, בהיותה תרבותם של אלו שהתעמרו בהם. וכך היו ישראל כדף חלק בלא דעות קדומות, ויכלו לקבל את האמונה האמיתית, שכולה מבוססת על ההתגלות האלוקית, ולקבל תורה מן השמים בלא לערב ביסודותיה שיקולים אנושיים. לזה רומזת המצה שהיא דקה וענייה, כמו שהיו ישראל באותה שעה.
(6) We can thus understand why the nation of Israel came into being as slaves in Egypt. All other nations develop naturally, from the ground up, from family to clan to tribe to nation. As they grow, they develop cultures that evolve out of the circumstances of their lives, the climate of their territories, and their conflicts with their neighbors. As part of the emergence of their culture, they develop some type of deistic belief. Since human beings are involved in their invention, such beliefs are idolatrous.
(7) In contrast, Israel became a nation as slaves, devoid of any culture. They could not develop their own culture while enslaved and lacking national self-esteem. At the same time, Egyptian culture was foreign to them and possibly despised by them, as it was associated with their tormentors.
Israel was thus a tabula rasa, free of preconceived notions, and perfectly capable of absorbing the true faith based on divine revelation and accepting the Torah without introducing human considerations into its fundamental principles. The impoverished, unembellished matza alludes to the condition of the Israelites at that time.
שָׁאַל אַחֵר אֶת רַבִּי מֵאִיר לְאַחַר שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה,
מַאי דִּכְתִיב: ״לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי פָז״? אָמַר לוֹ: אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁקָּשִׁין לִקְנוֹתָן כִּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי פָז, וְנוֹחִין לְאַבְּדָן כִּכְלֵי זְכוּכִית. אָמַר לוֹ: רַבִּי עֲקִיבָא רַבָּךְ לֹא אָמַר כָּךְ, אֶלָּא: מָה כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבְּרוּ — יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, אַף תַּלְמִיד חָכָם, אַף עַל פִּי שֶׁסָּרַח — יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה. אָמַר לוֹ: אַף אַתָּה חֲזוֹר בָּךְ! אָמַר לוֹ: כְּבָר שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים״ — חוּץ מֵאַחֵר.
Aḥer asked Rabbi Meir another question, again after he had gone astray.
What is the meaning of that which is written: “Gold and glass cannot equal it; neither shall its exchange be vessels of fine gold” (Job 28:17)? If it is referring to the praise and honor of the Torah, it should have compared it only to gold, not to glass. He said to him: This is referring to words of Torah, which are as difficult to acquire as gilded vessels and vessels of fine gold but are as easy to lose as glass vessels. Aḥer said to him: Rabbi Akiva, your teacher, did not say so, but taught as follows: Just as golden vessels and glass vessels have a remedy even when they have broken, as they can be melted down and made into new vessels, so too a Torah scholar, although he has transgressed, has a remedy. Rabbi Meir said to him: If so, you too, return from your ways. He said to him: I have already heard the following declaration behind the dividing curtain, which conceals God from the world: “Return, rebellious children,” (Jeremiah 3:22) apart from Aḥer.
אֲמַר: הוֹאִיל וְאִיטְּרִיד הָהוּא גַּבְרָא מֵהָהוּא עָלְמָא, לִיפּוֹק לִיתְהֲנֵי בְּהַאי עָלְמָא. נְפַק אַחֵר לְתַרְבּוּת רָעָה.
נְפַק, אַשְׁכַּח זוֹנָה תַּבְעַהּ, אֲמַרָה לֵיהּ: וְלָאו אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אַתְּ? עֲקַר פּוּגְלָא מִמֵּישְׁרָא בְּשַׁבָּת וִיהַב לַהּ, אָמְרָה: אַחֵר הוּא.
Upon hearing this, Elisha ben Avuya said: Since that man, meaning himself, has been banished from that world, let him go out and enjoy this world. Aḥer went astray.
He went and found a prostitute and solicited her for intercourse. She said to him: And are you not Elisha ben Avuya? Shall a person of your stature perform such an act? He uprooted a radish from a patch of radishes on Shabbat and gave it to her, to demonstrate that he no longer observed the Torah. The prostitute said: He is other than he was. He is not the same Elisha ben Avuya, he is Aḥer, other.
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: קָשָׁה תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג.
And Rabbi Yoḥanan said other aggadic statements in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: The existence of wayward children in a person’s home is more troublesome than the war of Gog and Magog, the ultimate war, the climax of the travails of Messianic times.
(ד)רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי תַרְבּוּת, אֵינָן מוּעָדִין.
וְהַנָּחָשׁ מוּעָד לְעוֹלָם. מַה בֵּין תָּם לְמוּעָד. אֶלָּא שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ, וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָּה:
(4) Rabbi Elazar says: When these animals are domesticated they are not considered forewarned.
But the snake is always considered forewarned. What is the difference between the liability incurred for damage caused by an ox that is considered innocuous and the liability incurred for damage caused by an ox that is forewarned? The only differences are that for damage caused by an innocuous ox, the owner pays half the cost of the damage exclusively from proceeds of the sale of the body of the ox, and for a forewarned ox he pays the full cost of the damage from his higher property.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, יז): תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ, אַתְּ מוֹצֵא צַדִּיק מוֹלִיד צַדִּיק, רָשָׁע מוֹלִיד רָשָׁע, צַדִּיק מוֹלִיד רָשָׁע, רָשָׁע מוֹלִיד צַדִּיק, וְכֻלְּהוֹן יֵשׁ לָהֶם מִקְרָא, וְיֵשׁ לָהֶם מָשָׁל, וְיֵשׁ לָהֶם מְלִיצָה. צַדִּיק מוֹלִיד צַדִּיק, יֵשׁ לוֹ מִקְרָא, וְיֵשׁ לוֹ מָשָׁל, מִקְרָא דִּכְתִיב: תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ. מָשָׁל, סִרְכָא דַּאֲקִים תְּאֵנִיתָא.
רָשָׁע מוֹלִיד רָשָׁע, יֵשׁ לוֹ מִקְרָא, וְיֵשׁ לוֹ מָשָׁל, וְיֵשׁ לוֹ מְלִיצָה, מִקְרָא דִּכְתִיב (במדבר לב, יד): וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים, מָשָׁל (שמואל א כד, יג): כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע.
That is what is written: “Your sons will be in the stead of your fathers” (Psalms 45:17). You find a righteous person begetting a righteous person, a wicked person begetting a wicked person, a righteous person begetting a wicked person, and a wicked person begetting a righteous person. Each of them has [an allusion in] the Bible, has [an allusion in a popular] proverb, and has [an allusion in] common parlance. A righteous person begetting a righteous person has [an allusion in] the Bible and has [an allusion in] a proverb. The Bible, as it is written: “Your sons will be in the stead of your fathers.” It has a proverb: A scion that established a fig tree. A wicked person begetting a wicked person has [an allusion in] the Bible, has [an allusion in] a proverb, and has [an allusion in] common parlance. The Bible, as it is written: “Behold, you have risen in the stead of your fathers, [a brood of sinful men]” (Numbers 32:14). A proverb, [as it is written]: “as the ancient proverb says: From the wicked, wickedness will emerge” (I Samuel 24:14). [In] common parlance, from where? What does the beetle bear? Ticks that are worse than it.
(א) ר' אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ. ואם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין חכמה אין יראה. אם אין יראה אין חכמה. אם אין דעת אין בינה. ואם אין בינה אין דעת. אם אין קמח אין תורה. אם אין תורה אין קמח:
(ב) אם אין תורה אין דרך ארץ. אין שום אדם שבקי יפה בדרך ארץ ותרבות ומנהג כל דבר אלא א"כ למד תורה שבכללה של תורה הוא מוצא כל עינייני חכמות ומשלות כל דבר. ואיך יתנהג. ואם אין דרך ארץ אין תורה. שאם אין תרבות לאדם לנהג כשורה אין תורתו מועלת לו כלום ואינה מתקיימת בידו. דרך ארץ נורטורא ב'. שהתורה מלמדתו תרבות. כגון הילכות מסכת דרך ארץ.
Rabbi Elazar ben Azariah said: Where there is no Torah, there is no right conduct; where there is no right conduct, there is no Torah. Where there is no wisdom, there is no fear of God; where there is no fear of God, there is no wisdom. Where there is no understanding, there is no knowledge; where there is no knowledge, there is no understanding. Where there is no bread, there is no Torah; where there is no Torah, there is no bread.
If there is no Torah, there is no Derch Eretz. There is no person who is well versed in Derech Eretz and the culture and the custom of everything, unless he learns Torah in the totality of the Torah, he finds all wise eyes and rules everything. And how should he behave. And if there is no way of the land, there is no Torah. If a person does not have culture to comport himself in a fitting way, his Torah will not elevate him at all and it won't be sustained. The Torah teaches us culture. Like the laws of the tractate of Derech Eretz.
Author: Simchah of Vitry
Composed: Vitry-sur-Seine, c.1055 – c.1105
Machzor Vitry is an 11th-century prayer book that incorporates legal rulings, composed by Rabbi Simcha of Vitry, a French scholar and disciple of Rashi. The word “machzor” (cycle) signifies that in addition to daily prayers, the book includes Pirkei Avot. The work incorporates many of Rashi’s decisions as well as decisions of other major authorities and is considered a critical source of French liturgy traditions.
אֲמַר לְהוּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לִבְרֵיהּ: ... וְתִיבוּ אַקִּילְקְלֵי דְּמָתָא מַחְסֵיָא, וְלָא תִּיבוּ אַפַּדְנֵי דְפוּמְבְּדִיתָא
Apropos good omens, Rav Mesharshiyya said to his son: ... And it is preferable for you to sit on the rubbish heaps [akilkelei] of Mata Meḥasya, and do not sit in the palaces [appadnei] of Pumbedita.
דמתא מחסיא - הוו תלמידי חכמים ראויים להוראה ותרבות יפה היה בהם אבל בפומבדיתא לא הוי תרבות מעליא כל כך וקאמר ליה מוטב לו לדור באשפה במתא מחסיא מלדור באפדנא בפומבדיתא:
In Mata Mehasya there were Torah scholars prepared to lead and a beatiful cultural disposition, but in Pumbadita they did not have an enlightened culture at all and therefore he said it would be better to sit on rubbish heaps in Mata Mehasya then palaces in Pumbedita.
אתר תרבות.il מיועד למי שמתעניינת ולמי שמתעניין בהיבטים שונים של התרבות היהודית-ישראלית, בין אם המדובר במסכת אבות, כתבים ציוניים או מוסיקה פופולארית ישראלית; למי שלבו וראשו פתוחים להכיר את הגוונים השונים של התרבות היהודית-ישראלית; למי שמאמין שתרבות היא דבר דינאמי, משתנה ומתפתח, ושאין דרך אחת "נכונה" להיות שייך לעולם התרבות היהודי-ישראלי.
האתר מיועד גם למורים העוסקים בתחומי דעת הקשורים לתחום: תרבות יהודית-ישראלית, תורה שבעל פה ומחשבת ישראל, ולמורים המעוניינים להעשיר את שיעורי החברה שלהם בתכנים מעולם התוכן היהודי-ישראלי.
תוכלו למצוא כאן סרטי וידאו, יצירות מקור, טקסטים מידעיים, מאמרי עמדה, פרשנות וניתוח של יצירות, מערכי שיעור ועוד.
האתר הוקם ביוזמתה של קרן פוזן, הפועלת לקידום תפיסה של היהדות כתרבות ומתן אפשרות ליחיד להגיע להבנה עמוקה של זהותו היהודית; וכולל גם מאגר מידע עשיר מבית הלקסיקון לתרבות ישראל, מיזם שהוקם ביוזמתה של קרן אביחי.
פריטי הלקסיקון לתרבות ישראל נכתבו על ידי צוות שבראשו מתיה קם, ועודכנו בשנה האחרונה על ידי צוות תרבות ישראל.
צוות האתר
The tarbut.il website is intended for those who are interested and for those who are interested in various aspects of Jewish-Israeli culture, whether it is the Tractate of the Fathers, Zionist writings or Israeli popular music; For those whose hearts and minds are open to getting to know the different shades of Jewish-Israeli culture; For those who believe that culture is a dynamic thing, changing and developing, and that there is no one "right" way to belong to the Jewish-Israeli cultural world.
The site is also intended for teachers who deal with fields of thought related to the field: Jewish-Israeli culture, Oral Torah and Israeli thought, and for teachers who wish to enrich their company lessons with content from the world of Jewish-Israeli content.
Here you will find videos, original works, informative texts, opinion articles, interpretation and analysis of works, lesson plans and more.
The site was established at the initiative of the Posen Foundation, which works to promote the perception of Judaism as a culture and to enable individuals to reach a deep understanding of their Jewish identity; and also includes a rich database from the Lexicon for Israeli Culture, a project established at the initiative of the Avichai Foundation.
See also Ahad Ha-Am Spiritual Revival
(ז) רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר, תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דברי הימים א כט) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה, וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
(7) Rabbi Shimon said: if one is studying while walking on the road and interrupts his study and says, “how fine is this tree!” [or] “how fine is this newly ploughed field!” scripture accounts it to him as if he was mortally guilty.
The code of purity of arms (Hebrew: טוהר הנשק, Tohar HaNeshek) is one of the values stated in the Israel Defense Forces' official doctrine of ethics, The Spirit of the IDF. It states that:
The soldier shall make use of his weaponry and power only for the fulfillment of the mission and solely to the extent required; he will maintain his humanity even in combat. The soldier shall not employ his weaponry and power in order to harm non-combatants or prisoners of war, and shall do all he can to avoid harming their lives, body, honor and property.
— IDF Spirit
Jewish and universal moral sources of the code
The "Spirit of the IDF", a text within the IDF's main doctrine, requires "honoring the values of the State of Israel as a Jewish ... state", referring to both "the tradition of the Jewish People throughout their history" and "universal moral values based on the value and dignity of human life". Jewish religious law does not directly determine IDF policy, and the IDF Doctrine Statement is not a religious document, but its underlying religious basis was articulated by Chief Rabbi Shlomo Goren (1917–1994), who had served in the IDF as both paratrooper and chief chaplain.
According to Rabbi Norman Solomon, the concepts of Havlaga (restraint) and purity of arms arise out of the ethical and moral values stemming from the tradition of Israel, extrapolation from the Jewish law, and the desire for moral approval and hence political support from the world community.[2] Despite doubts when confronted by indiscriminate terrorism, purity of arms remains the guiding rule for the Israeli forces. These foundations have elicited a fair degree of consensus among Jews, both religious and secular.