(ג) עֹשֶׂה (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
(ד) יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת: וְעָרְ֒בָה לַיהוָֹה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת:
(3) He Who makes peace in His high heavens may He make peace upon us and upon all Israel and say Amein.
(4) May it be Your will, Adonoy, our God, and the God of our Fathers that the Holy Temple be rebuilt speedily in our days, and grant us our share in Your Torah. And there we will serve You reverently as in the days of old, and in earlier years. And let Adonoy be pleased with the offerings of Judah and Jerusalem as in the days of old and in earlier years.
כתב עוד רבינו הגדול מהרי"א בשם א"ח שאלו הפסיעות צריך שיהיו עקב בצד גודל וגודל בצד עקב ככהנים ועוד שם טעם לג' פסיעות שלאחר התפלה כנגד ג' מילין שרחקו ישראל מהר סיני בשעת מתן תורה
(15) All the people witnessed the thunder and lightning, the blare of the horn and the mountain smoking; and when the people saw it, they fell back and stood at a distance.
ויעמדו מרחק. הָיוּ נִרְתָּעִין לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, כְּאֹרֶךְ מַחֲנֵיהֶם, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בָּאִין וּמְסַיְּעִין אוֹתָן לְהַחֲזִירָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ס"ח) מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן (שבת פ"ח):
ויעמדו מרחק AND THEY STOOD AFAR OFF — they moved back startled twelve miles, a distance equal to the length of their camp, and ministering angels came and assisted them — to bring them back, as it is said, (Psalms 68:13) “The angels of the God of Hosts made them move on, move on” (Shabbat 88b).
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהֶן שְׁנֵים עָשָׂר מִיל וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַדִּין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן״ — אַל תִּיקְרֵי ״יִדֹּדוּן״, אֶלָּא ״יְדַדּוּן״.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: With each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, the Jewish people retreated in fear twelve mil, and the ministering angels walked them back toward the mountain, as it is stated: “The hosts of angels will scatter [yidodun]” (Psalms 68:13). Do not read the word as yidodun, meaning scattered; rather, read it as yedadun, they walked them.
With the premise that the steps backwards and forwards are to resemble the action that the angels did, it can be said to extend the resembling to another action that are particular to angels. The Midrash says:
"וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף" (ישעיה ו, ב).
וְכִי בִּכְנָפַיִם מְעוֹפֵף. אֶלָּא מִכָּאן תִּקְּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לָעוּף אָדָם עַל רַגְלָיו בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת (ישעיה ו, ג).
"And with two he would fly." (Isaiah 6,2)
And does he [really] fly with the wings? Rather, it is as a result of this that they, may their memory be blessed, ordained that a man should hover on his feet when the prayer leader says (Isaiah 6:3), "Holy, holy, holy is the Lord of Hosts."
(See Etz Yosef and Biur Maamarim there who explain that the passuk cannot be explained according to the most simple meaning of angels flying with their wings, because celestial angels don't need physical wings. Rather, the passuk must be explained according to the Midrashic meaning, that these wings are relate to their ability to sing, to which the Medrash builds off of that explanation. See Chagigah 13b and Rashi there:)
הֵי מִינַּיְיהוּ אִימַּעוּט? אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: אוֹתָן שֶׁאוֹמְרוֹת שִׁירָה בָּהֶן. כְּתִיב הָכָא: ״וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר״, וּכְתִיב: ״הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ״.
(א) דיני קדושה. ובו ב סעיפים:
... הגה ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה וכן מנענעים גופן ונושאין אותן מן הארץ [טור ושבולי לקט]
Gloss: And people should raise the eyes on high at the time at which they are saying Kedusha, and also move their body and lift themselves from the ground [Tur and Shibolei Leket].
ואני קבלתי שירים גופו ועקבו למעלה בברוך וימלוך כמו בקדוש (של"ה):
I have a tradition that one should raise his body and heels upwards at "baruch (kivod Hashem...)" and "Yimloch (Hashem liolam...)" just like he does by kadosh (Shelah).
(ה) (ה) ויש לישא וכו' - כי כתבו בשם ספר היכלות ז"ל ברוכים אתם לד' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישים ואומרים קק"ק ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואות למרום לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקה ומנשקה ומזכיר זכותם וממהר גאולתם:
His full text:
שו"ת חוט השני סימן נד:
שמעתי אומרים בשם חכם א' רב מובהק שהמסיים תפילת י"ח ופוסע שלש פסיעות אינו צריך לחזור למקומו לפניו אלא אותן העומדין להתפלל על מקומן במזרח ומתרחק ממקום ישיבתו כשפוסע לאחוריו ג' פסיעות אז בהכרח צריך לחזור למקום ישיבתו ועל זה אחז"ל כיון שפסע ג' פסיעות לאחוריו התם מבעי ליה למיקם מעט ואם חוזר מיד דומה לכלב ששב על קיאו, אבל המתרחקין ממקום ישיבתן כשעומדין להתפלל כגון היושבין במערב והולכין לרוח מזרח להתפלל כשמסיים ופוסע ג' פסיעו' א"צ לחזור כלל לפניו אלא יכול לפנות מיד לאחוריו אל מקומו במערב ועיקר טעם החכם המורה בזה הוא משום דלא מצינו בשום פוסק שיהיה הפוסע עושה שלו' מחויב לחזור לפניו אלא במי שמוכרח לחזור לפניו אל מקום ישיבתו אמרו דבעי למיקם מעט כשיחזור אמנם כיון דפסק זה הוא מילת' דתווהי בה אינשי שכבר נהגו כל איש ישראל לחזור לפניו אחר שנתרחק לאחוריו הג' פסיעות ושהה מעט ע"כ אומר אני הנח להם לישראל מנהגן כי תורה היא אם אינן נביאים בני נביאים הן.
ולדעתי ראיה מבוררת שאין לחלק בין אלו לאלו ואפי' המתפלל שלא במקום ישיבתו צריך לחזור לפניו אחר שפסע ואח"כ יחזור למקומו וא' מן הראיות ממ"ש הב"י בשם ארחות חיים א' מן הטעמים לג' פסיעות שלאחר התפילה היא כנגד ג' מילין שרחקו ישראל מהר סיני בשעת מ"ת וידוע בדברי חז"ל שאותן ג' מילין שנתרחקו חזרו ונתקרבו ע"י מלאכים כמ"ש מלכי צבאות ידודון ידודון ידודון בהליכה ידודון בחזרה וא"כ חובה על המתפלל כשם שפוסע לאחוריו ג' פסיעו' זכר לג' מילין שנתרחקו ישראל בשעת מתן תורה צריך ג"כ לחזור לפניו זכר לאותן ג' מילין שחזרו ישראל ונתקרבו ואם אינו עושה כן נראה כאלו אינו מודה שנתקרבו ישראל בשעת מ"ת ח"ו
ועוד ראיה ממ"ש הב"י בשם הר' מנוח דהני ג' פסיעות ילפינן להו מדכתיב ורגליהם רגל ישרה רגליהם תרי רגל חד וי"א ששה דהא כתיב בתריה וכף רגליהם ככף רגל עגל ואע"ג דג' פסיעות אשכחן ששה לא אשכחן ס"ל דהפסיעה אינו אלא כשמניע שתי רגליו וכן מנהג חכמי צרפת וי"א תלת הוי בשובו אל מקומו שיש לו לחזור בג' פסיעו' כאשר בתחילה עכ"ל וכסברה אחרונה כתב הר"ר דוד אבודרהם עכ"ל הב"י. הרי דלסברא אחרונה זו אשר הסכים עליה הר' דוד אבודרהם אין לחלק כלל וחובה הוא על כל המתפלל באיזה מקום שיהיה לחזור עכ"פ ג' פסיעות לפניו.
לכן אינני מודה להוראת החכם הנ"ל והעולם כמנהגו ינהיג וכל המשנה ידו על התחתונה הנלע"ד כתבתי הקש"ב. ימים רבים אחר כתבי הנ"ל מצאתי און לי בספר מעדני מלך בברכות דף מ"ג כתב המחבר כדבריי הנ"ל ע"פ ראיה האחרונה והנאני: