הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:
(י) וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֙הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃
(יא) וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃
ויגדל משה ויצא אל אחיו שגדל והיה לאיש. כי מתחלה אמר ויגדל הילד (שמות ב׳:י׳), שגדל עד שלא היה צריך לגמלה אותו, ואז הביאתהו לבת פרעה ויהי לה לבן כי לפני מלכים יתיצב, ואחרי כן גדל ויהי לאיש דעת:
וטעם ויצא אל אחיו כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול ולכן הרג המצרי המכה הנלחץ:
וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם. מַהוּ וַיַּרְא, שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר, חֲבָל לִי עֲלֵיכֶם מִי יִתֵּן מוֹתִי עֲלֵיכֶם, שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט, וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן...
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִנַּחְתָּ עֲסָקֶיךָ וְהָלַכְתָּ לִרְאוֹת בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְנָהַגְתָּ בָּהֶן מִנְהַג אַחִים, אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲדַבֵּר עִמְּךָ,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ג, ד): וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמשֶׁה שֶׁסָּר מֵעֲסָקָיו לִרְאוֹת בְּסִבְלוֹתָם, לְפִיכָךְ (שמות ג, ד): וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה.
(27) “It was in those days, Moses grew and went out to his brethren, and he saw their burdens; he saw an Egyptian man beating a Hebrew man of his brethren” (Exodus 2:11).
“It was in those days, Moses grew,” – Moses was twenty years old at that time, and some say forty years old. “Moses grew.” Doesn’t everyone grow? Rather, it is telling you that he grew in an atypical manner. “And went out to his brethren,” this righteous one went out twice61Moses left the palace twice to check on his brethren. and the Holy One blessed be He wrote them one after another; “he went out on the second day” (Exodus 2:13), these are two.
“He saw their burdens.” What is “he saw”? He would see their burdens and cry and say: ‘Woe is me over you; would that I could die for you. There is no labor more arduous than labor with mortar.’ He would shoulder [the burdens] and help each and every one of them. Rabbi Elazar son of Rabbi Yosei HaGelili says: He saw a large burden on a small man and a small burden on a large man; the burden of a man on a woman and the burden of a woman on a man; the burden of an elderly man on a lad and the burden of a lad on an elderly man. He would leave his royal guard and would arrange their burdens, feigning as though he was helping Pharaoh. The Holy One blessed be He said: ‘You left your affairs and went to observe the Israelite’s suffering, and you treated them in a brotherly manner; I will leave the upper and lower worlds to speak with you.’ That is what is written: “The Lord saw that he had turned to see” (Exodus 3:4); the Holy One blessed be He saw that he turned from his affairs to see their burdens; therefore, “God called to him from the midst of the bush” (ibid.).
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: קִבְרֵיהֶן שֶׁל נׇכְרִים אֵין מְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״. אַתֶּם קְרוּיִין ״אָדָם״, וְאֵין נׇכְרִים קְרוּיִין ״אָדָם״.
ואפשר עוד כי בהיות שמחוייב כל אדם להוכיח את חבירו (כעין שאמר הכתוב "הוכח תוכיח את עמיתך") לא יאמר אדם אחר שחבירי חייבים להוכיח אותי אם יראו בי עון אשר חטא, מה לי להזהר עוד ולפשפש במעשי, די לי שאני מקבל על עצמי להיות מקבל תוכחת מכל מי שיוכיחני, וכל אשר יאמרו אלי אעשה, אבל כל עוד שאין שום אדם מוכיח אותי מוכחא מילתא שאין בי שום דופי וכל חבירי לא ימצאו בי עון אשר חטא
לז"א אם אין אני מפשפש במעשי ומשתדל בעדי להוכיח ולהיישיר את עצמי, מי לי כלו' מי יוכיח אותי? כי חבירי אפשר שאינם נותנים לב עלי ובין כה וכה אני מאבד את עצמי לדעת,
ואמר וכשאני לעצמי ביען צריך לאדם להיות עושה ומעשה, זוכה לעצמו ומזכה לאחרים, שלא די לו שהוא בעצמו ילך בדרכי יושר כי צריך לו ג"כ שידריך את אחרים, ולכן אמר וכשאני משתדל בעדי להיישיר את עצמי מה אני כלומר מה אני עשיתי, כלום יצאתי ידי חובתי? לא בודאי כי עדיין צריך אני להשתדל להיישיר את אחרים באופן כי צריך לאדם לעשות שני דברים הפכיים, אל הנוגע לעצמו יחשוב שאינו מוטל על שום אדם להוכיחו ומוכיח אין בלתו, ואל הנוגע לאחרים יחשוב שמוטל עליו להוכיח את חבירו ואם לאו ישא עליו חטא,
ואמר ואם לא עכשיו אימתי דכיון שמוטל עלי לעשות שני דברים הללו להשתדל בעדי ובעד אחרים א"כ היום קצר והמלאכה מרובה ולכן אם לא עכשיו אימתי:
---------------------------------------------------------------------------------------
והרב ר' משה אלשקאר ז"ל כתב אם אין אני לי מי לי לפי שאין מי שיכריח לאדם לעשות טוב או רע והבחירה ביד האדם, לכך אמר אם אין אני לי לא יש שר ומושל שיכריח אותי לדרך הטוב ואמר וכשאני לעצמי, מה אני כלומר זה שאני לעצמי ובבחירתי אין מי שיכריחני בזה, מה אני! כמו "מה רב טובך" לפי שאני נחשב עי"ז יותר מהמלאכים לפי שהמלאכים הם הכרחיים...
או יאמר אע"פ שאני מעורר את עצמי לעבודת השם יתברך איני יכול לעשות אחד מני אלף ממה שאני חייב לעשות לבורא שהפליא עמי הפלא ופלא.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי, וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי, וְאִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי.
...דְּבָא הַתַּנָּא לְהַזְכִּיר לָנוּ גֹּדֶל חִיּוּב זְרִיזוּת הָאָדָם לְתוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם.
דְּהִנֵּה בְּעִנְיְנֵי עִסְקֵי הָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה אָדָם שׁוֹבֵת מִמְּלָאכָה יוֹם יוֹם, וְנִשְׁאַל לוֹ מַה זֹּאת, בַּמֶּה תְּפַרְנֵס עַצְמְךָ וּבֵיתֶךָ בִּהְיוֹתְךָ בָּטֵל? תְּשׁוּבַת הָאִישׁ בִּשְׁלֹשָה פָּנִים:
א. אִישׁ אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ בֵּית חֲרֹשֶת, אֲשֶׁר פּוֹעֲלִים רַבִּים עוֹשִׂים שָׁם וּמְמֻנִּים עֲלֵיהֶם, וְיַגִּיעַ לוֹ דֵּי פַּרְנָסַת בֵּיתוֹ מֵהֶם, עַל כֵּן מוֹצֵא לוֹ זְמַן לָשֶׁבֶת בָּטֵל.
ב. אִישׁ אֲשֶׁר עוֹסֵק בִּמְלָאכָה הַמַּעֲשֶּׁרֶת: לוֹטֵשׁ אֲבָנִים, נוֹקֵב מַרְגָּלִיּוֹת וְכַדּוֹמֶה, אֲשֶׁר בְּאֵיזֶה שָׁעוֹת בַּיּוֹם שֶׁעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, יָבִיא דֵּי פַּרְנָסַת בֵּיתוֹ, וּשְׁאָר הַזְּמַן הוֹלֵךְ בָּטֵל.
ג. אִישׁ אֲשֶׁר עִקַּר מִסְחָרוֹ אֵיזֶה שָׁבוּעוֹת בַּשָּׁנָה, זְמַן הַשּׁוּק שֶׁנּוֹסֵעַ לְשָׁם מִדֵּי שָׁנָה, וּמַרְוִיחַ בְּזֶה הַזְּמַן דֵּי סִפּוּקוֹ לְכָל הַשָּׁנָה וְיוֹשֵׁב כָּל הַשָּׁנָה בְּאֵין עֲבוֹדָה.
וְעַל זֶה בָּא הַתַּנָּא לְהַזְכִּיר לָנוּ, שֶׁבִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם, שֶׁהוּא לְחַיֵּי נַפְשׁוֹ בְּעוֹלַם הַנֶּצַח, אֵין כָּאן אַף אַחַת מִתְּשׁוּבוֹת הָאֵלּוּ לַמִּתְרַשֵּׁל בִּמְלַאכְתּוֹ, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ.
א. אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי, שֶׁפּוֹעֲלָיו וְעוֹזְרָיו לֹא יָבִיאוּ לוֹ כְּלָל לְפַרְנָסַת נַפְשׁוֹ, וְרַק עָלָיו בְּעַצְמוֹ דַּוְקָא לְהָבִיא אָשְׁרָהּ וְחַיּוּתָהּ. וְזֶה שֶׁאָמַר: אִם אֵין אֲנִי לִי, הַיְנוּ בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ רַק לִי, הַיְנוּ לְעֶצֶם הָאָדָם, שֶׁהוּא נִשְׁמָתוֹ הַקַּיֶּמֶת. אִם לֹא אֶשְׁתַּדֵּל בְּעַצְמִי עֲבוּרָהּ בְּהַשָּׂגַת קַנְיָנֶיהָ, תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, מִי יָבִיא לִי חַיּוּת וְאֹשֶר עֲבוּרָהּ? כִּי דָּבָר הַזֶּה לֹא נִקְנֶה בְּשׁוּם קַנְיָן, וְרַק עֲמַל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ לְנַפְשׁוֹ, [וּמַה שֶּׁמַּשִּׂיג חֵלֶק הַתּוֹרָה עַל יְדֵי הַחְזָקָּתוֹ, הֲלֹא גַּם כֵּן בְּמַעֲשָׂיו הוּא, שֶׁמַּחֲזִיק בְּהוֹנוֹ].
ב. וְעִל הַטַּעֲנָה הַשְּׁנִיָה שֶׁל יוֹשֵׁב וּבָטֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין צֹרֶךְ לוֹ לַעֲמֹל כָּל הַיּוֹם בִּמְלַאכְתּוֹ, שֶׁדַּי לוֹ לְפַרְנָסַת בֵּיתוֹ רַק מְעַט הַזְּמַן שֶׁעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, עַל זֶה אָמַר הַתַּנָּא, שֶׁבַּעֲבוֹדַת צָרְכֵי נִשְׁמָתוֹ לֹא כֵן הוּא, כִּי הַזְּמַן קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, שֶׁאַף אִם הָיוּ מְסוּרִים כָּל עֲבוֹדָתוֹ וַעֲמָלוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו רַק לְקִנְיַן נַפְשׁוֹ לְהַשִּׂיג תּוֹרַת ה' וּלְקַיֵּם מִצְוֹתָיו, גַּם כֵּן מַה נֶּחְשָׁב הוּא עֲמָלוֹ בְּיָמָיו הַקְּצוּבִין לְצֹרֶךְ חַיֵּי נִשְׁמָתוֹ הַנִּצְחִיִּים חַיֵּי עַד?
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, שֶׁאֶהְיֶה מָסוּר בְּכָל עֲמָלִי רַק לְעַצְמִי, הַיְנוּ לְנִשְׁמָתִי, שֶׁהוּא עֶצֶם הָאָדָם. מָה אֲנִי מַה חֲשׁוּבָה עֲבוֹדָתִי בַּיָּמִים הַקְּצוּבִין לַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה? וְהוּא כְּמַאֲמַר מַר עוּקבָא, (כתובות סז:), כְּשֶׁרָאָה חֶשְׁבּוֹן צִדְקוֹתָיו שֶׁעָלָה לְמַעְלָה, אָמַר: אוֹרְחָא רַחִיקְתָּא וּזְוִידָאִי קַלִּילָא (הדרך רחוקה וצידתי מועטת), שֶׁלְּאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ לֹא נֶחְשֶׁבֶת הַצֵּדָה כְּלָל, וּבִזְבֵּז עוֹד חֲצִי מָמוֹנוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁכַּאֲשֶׁר יָבוֹא הָאָדָם לְחֶשְׁבּוֹן יְמֵי חַיָּיו, יִרְאֶה, שֶׁרַק מְעַט מִזְּעֵיר עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ וְרֹב עֲמָלוֹ לַהֶבֶל הוּא.
וְאִם כֵּן, אֵיךְ יִפְעַל בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא לְפַקֵּחַ עַל כָּל פָּנִים עַל שָׁעוֹת הַפְּנוּיוֹת לוֹ מֵעֲבוֹדָה, לְהַשִּׂיג בָּהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁהֵם קִנְיְנֵי עַצְמוֹ? הָאָדָם הֶעָמֵל לְפַרְנָסַת בֵּיתוֹ, לִמְזוֹן אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הַקְּטַנִּים, וְכָל שֶׁכֵּן לִדְמֵי מְלַמֵּד שֶׁמְלַמְּדָם תּוֹרָה, אִישׁ כָּזֶה אֵין עֲמָלוֹ לָרִיק, וְלֹא לְבַד זְמַן קְבִיעוּתוֹ לַתּוֹרָה, אֶלָּא כָּל עֲמָלוֹ הוּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיִשָּׂא פְּרִי בַּעֲמָלוֹ.
אֲבָל אִם יַעֲמֹל הָאָדָם כָּל הַיּוֹם לְפַרְנָסַת בֵּיתוֹ בְּהַרְחָבָה, לִשְׂכֹּר דִּירוֹת רְחָבוֹת, מַלְבּוּשִׁים יָפִים יוֹתֵר מִכְּפִי הַדָּרוּשׁ בְּהֶכְרֵחַ לְפִי עֶרְכּוֹ, בְּוַדַּאי עֲמָלוֹ לֹא לוֹ הוּא, כִּי מַה יִּשָּׂא בַּעֲמָלוֹ? ...וְכֵן אִם יַעֲמֹל עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה לְמַעַןִ הַנִּיחַ בְּרָכָה לְבָנָיו אַחֲרָיו, גַּם כֵּן לֹא לוֹ הוּא, וּכְמַאֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ (גיטין מ"ז.), שֶׁהִנִּיחַ לְבָנָיו קַבָּא דְּמוֹרִיקָא (פירוש: קב של כרכום), קָרָא אֲנַפְשֵׁהּ (עַל עַצְמוֹ) (תְּהִלִּים מ"ט י"א): "וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם".
וְעַל כָּל אֵלֶּה בָּא הִלֵּל לְזָרֵז, שֶׁיּוֹקִיר הָאָדָם אֶת עִתּוֹתָיו, שֶׁלֹּא יֵלְכוּ לְבַטָּלָה. וּבַל יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, כִּי: דַּי לִי תּוֹרָתִי וַעֲבוֹדָתִי הַמֻּעָט לְצָרְכֵי נִשְׁמָתִי. לֹא כֵן הוּא, כִּי אַף אִם יִהְיֶה מָסוּר כָּל עֲמָלוֹ רַק לְעַצְמוֹ, מַה נֶּחְשָׁב הוּא? וְאַף כִּי בַּזְּמַן שֶׁרֹב עֲמָלוֹ לֹא לוֹ הוּא, מַה הוּא?
ג. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי. נֶגֶד הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁנִּמְצֵאת בָּעוֹלָם - לְשׁוֹבְתֵי מִמְּלָאכָה, שֶׁעִקַּר פַּרְנָסָתָם הוּא יוֹם הַשּׁוּק, יָרִיד הַגָּדוֹל, וּבָזֶה יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ כָּל הַשָּׁנָה בְּהַרְחָבָה. טַעֲנָה זוֹ גּוּפָא מְחַיֶּבֶת אֶת הָאָדָם לִזְרִיזוּת יְתֵרָה, כִּי הִנֵּה, אִם נִרְאֶה לָאָדָם הַזֶּה, שֶׁבְּיוֹם הַשּׁוּק עַצְמוֹ הוֹלֵךְ גַּם כֵּן בָּטֵל וּמְבַלֶּה זְמַנּוֹ לָרִיק, הֲלֹא הַשְּׁאֵלָה גְּדוֹלָה, כִּי אִם גַּם עַתָּה בְּיוֹם הַשּׁוּק לֹא תַּעֲבֹד עֲבוֹדָתְךָ, הֲלֹא תִּגְוַע בָּרָעָב כָּל הַשָּׁנָה.
כֵּן, אָחִי, הֲלֹא הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא יוֹמֵי דְשׁוּקֵי (יום השוק), שֶׁבּוֹ צָרִיךְ הָאָדָם לִקְנוֹת סְחוֹרָתוֹ שֶׁיְּחַיֶּה בָּהּ אֶת נַפְשׁוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו הָאֲרֻכִּים לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, וְאִם עַכְשָׁיו, בְּיוֹם הַשּׁוּק, יִתְנַהֵג בְּעַצְלוּת וְיִשְׁבֹּת מֵעֲבוֹדָתוֹ, הֲלֹא תִּגְוַע נַפְשׁוֹ בָּרָעָב בָּעוֹלָם שֶׁיִּחְיֶה בּוֹ חַיֵּי עַד, וְזֶה שֶׁאָמַר: וְאִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי?
...וְרַק מֵהַמּוּכָן לוֹ מֵעֲמָלוֹ בִּימֵי חַיָּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה יְחַיֶּה שָׁם אֶת נַפְשׁוֹ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ערובין כ"ב.): הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם, וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם, וּמָחָר רַק לְקַבֵּל שְׂכָרָם. וְעַל כֵּן כַּמָּה גְּדוֹלָה הַזְּרִיזוּת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹם הַשּׁוּק הַזֶּה, שֶׁלֹּא רַק לְשָׁנָה אַחַת צָרִיךְ לוֹ לְהָכִין פֹּה, רַק לְיָמִים וְשָׁנִים אֲרֻכִּים אֵין מִסְפָּר, וְכָל עֵרֶךְ אָשְׁרוֹ וְטוּבוֹ שָׁם רַק לְפִי הֲכָנָתוֹ פֹּה...
וְכָל זֶה נִכְלָל בַּכְּלָל: וְאִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי. וּבֶאֱמֶת בַּלָּשׁוֹן: וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, נִכְלָל שֶׁעַל כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה וְיוֹם וָיוֹם, צָרִיךְ הָאָדָם לַחֲשֹׁב, אִם לֹא עַכְשָׁיו, דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָבַע לָאָדָם כָּל יוֹם וָיוֹם, מַה שֶּׁעָלָיו לְהַשִּׂיג מִתּוֹרַת ה' וַעֲבוֹדָתוֹ, וּמַה שֶּׁיְּפַתֶּנּוּ הַיֵּצֶר, שֶׁלְּמָחָר יִפְרַע עֲבוּר יוֹם זֶה, טָעוּת הִיא, כִּי מָחָר חִיּוּב בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא, וְעֵת שֶׁל עַכְשָׁיו הַנֶּחְסָר לוֹ, לֹא יוּכַל לְמַלְאוֹתוֹ, אָכֵן הַיֵּצֶר מְפַתֶּה לָאָדָם בְּבַחֲרוּתוֹ, שֶׁעוֹד יֵשׁ לוֹ שָׁנִים הַרְבֵּה לִחְיוֹת, וּבֶאֱמֶת טָעוּת הִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה