(א) אֵ֣ת כׇּל־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשׂ֑וֹת לֹא־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ׃ {פ} (ב) כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת׃ (ג) וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנׇֽעׇבְדֵֽם׃ (ד) לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יהוה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־יהוה אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃ (ה) אַחֲרֵ֨י יהוה אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃ (ו) וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר־סָ֠רָ֠ה עַל־יהוה אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ יהוה אֱלֹהֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ {ס}
(1) Be careful to observe only that which I enjoin upon you: neither add to it nor take away from it. (2) If there appears among you a prophet or a dream-diviner, who gives you a sign or a portent, (3) saying, “Let us follow and worship another god”—whom you have not experienced —even if the sign or portent named to you comes true, (4) do not heed the words of that prophet or that dream-diviner. For your God יהוה is testing you to see whether you really love your God יהוה with all your heart and soul. (5) It is your God יהוה alone whom you should follow, whom you should revere, whose commandments you should observe, whose orders you should heed, whom you should worship, and to whom you should hold fast. (6) As for that prophet or dream-diviner, such a one shall be put to death for having urged disloyalty to your God יהוה —who freed you from the land of Egypt and who redeemed you from the house of bondage—to make you stray from the path that your God יהוה commanded you to follow. Thus you will sweep out evil from your midst.
לאחר שאנו מצוּוים "לֹא־תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ", התורה מפרטת לנו מקרה הקשור לציווי זה, שבו קם נביא או חולם חלום, והוא נותן לנו אות או מופת ובסוף האות או המופת מתקיימים, והנביא רוצה ש"נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים".
הרב אליהו בן שלמה זלמן (הגאון מווילנה) מסביר שהסיבה לכך שהאות או המופת מתקיימים היא כדי לנסות אותנו.
כי מנסה יהוה אלהיכם אתכם. אפילו אם יעמיד השמש בחצי השמים כמו יהושע לא תשמע לו. וא״ת למה נתן לו הקב״ה כח לעשות כזה זהו כדי לנסות אתכם כו'.
ואנו מצוּוים "וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת", ובכך "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ".
רבי חיים בן עטר מסביר שכאשר אנו עושים משפט, מתבער הרע ונִתש כוחו ולא יתעצם בלבבות בני אדם.
ובערת הרע מקרבך. אולי שירמוז לאותו שקראו הקדוש ב"ה בשם זה דכתיב (בראשית ח' כ"א) יצר לב האדם רע, ולזה אמר הרע הידוע, והכוונה בזה כי כשיעשו משפט בכיוצא בזה מתבער הרע וניתש כחו ולא יתעצם בלבות בנ. אדם כאומרו מקרבך:
ובערת הרע מקרבך, "and you shall destroy the evil from your midst." Perhaps the word רע refers to the evil urge which G'd describes as רע in Genesis 8,21 when He speaks of man's inclination to be רע from his early youth. This would account for the use of the letter ה before the word רע, as the reference is to an already well known רע. The Torah tells us that by sentencing and executing sinners such as the false prophet, this evil inclination will be removed from being an integral part of you, i.e. מקרבך.
כך גם מסביר רבי לוי בן גרשום, שאנו צריכים לבער את מי שעושה את הרעות כדי לוודא שאנו לא ניפול ברע.
ובערת הרע מקרבך. בער העושה הרעות הגדולות לך פן תכשל ותפול ברע:
האורחות צדיקים מסביר לנו שאנו צריכים ללמוד מכאן לחיי היום-יום, שאם יש בידינו למחות, אנו חייבים לעשות זאת, מכיוון שאם אנו לא מוחים את הרשעים, הם חושבים שמעשיהם טובים. ולכן אנו מצוּוים "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ".
הַשִּׁשִּׁי: מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לֵב עַל מַעֲשֵׂה הַחַטָּאִים – זֶה הַדָּבָר קָרוֹב לַחֲנִיפוּת. כִּי הֵם הַחוֹטְאִים חוֹשְׁבִים: כֵּיוָן שֶׁאֵינָם מוֹחִים בְּיָדֵינוּ וְאֵינָן מְקַנְטְרִים אוֹתָנוּ, כָּל מַעֲשֵׂינוּ הֵם טוֹבִים. וְנִצְטַוִּינוּ לְבַעֵר הָרַע מִקִּרְבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג ו): ״וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ״.
The sixth category of flattery is he who is in a position to protest against an evil and does not protest, nor does he pay any attention to the deeds of the sinners. This thing comes close to flattery, for then the sinners think, "As long as they do not protest and do not reproach us, all of our deeds must be good." But we have been commanded to root out the evil from our midst, as it is said, "So shalt thou put away the evil from the midst of thee" (Deut. 13:6).
לעיון נוסף:
לא אוסף עליו ולא תגרע ממנו. כי התורה לא יתכן בה התוספת או הגרעון כמו שלא יתכן בטבע, שמעולם לא תוכל להוסיף עליו ולא לגרוע, רק ישתנו הצורות ויחלופו כפי השתנות הזמנים וחליפתם, וכן התורה יש דור שאוהב פשטי התורה, ויש דור שרודף אחר רמזיה, ויש דור אחר ששם כל מעייניו בסודותיה, והפשט, והרמז, והסוד גם הוא משתנה בצורתו כפי תכונות דור ודור, ואלה הם ששים רבוא פירושים לתורה שאמרו רבותינו, והפלא, שבלשון זה עצמו נשתמש קהלת לרמוז על קיום הטבע בלתי שנוי (סי' ג' פ' י"א) כי את כל מעשה האלהים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. ובספר בן סירא Ecclesiastico (סי' י"ח פ' ז') מי יספר חן הדרו ומי יגיד חסדיו, עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, ונפלאות אלהים אין חקר. ועיין פ' שופטים פ' ימין ושמאל.
(ג-ד) ובא האות והמופת... לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. שאפילו העמיד לך חמה בחצי הרקיע כיהושע [י, יג] לא תשמע אליו. רבי יוסי הגלילי אומר: הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודה־זרה, לפיכך נתנה לה ממשלה (ספרי כאן ריש סימן פד, וסנהדרין צ, א) כלומר: הגיעה לסוף דעתם של־בריות של עבודה־זרה, לידע ולנסות אותם אם לבם שלם עם הקב"ה שלא יוכל שום אדם לפתותם, ולפיכך פעמים שהקב"ה מקיים דברי נביאי־הבעל והע"א, לנסות הם את יראיו, כדכתי' כי מנסה יהוה אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים: לא יוכל שום־דבר להפרידכם מאחרי־השם. תניא אמר רבי עקיבא: חס ושלום! שהקב"ה מעמיד חמה לעוברי־רצונו, אלא כגון חנניא בן־עזור שמתחילתו נביא אמת ולבסוף נביא שקר, והכי קאמר קרא: "כי יקום בקרבך נביא־אמת, ונתן אליך אות או מופת בעוד שהוא נביא־אמת על דברים אחרים שאמר לו הקב"ה, ובא האות והמופת שאמר, ועכשיו אמר לך: "עבוד אלהים־אחרים: ע"ז, שנעשה שקר נביא ואומר: אתה יכול לסמוך עלי, שהרי הרבה אותות ומופתים ראית על־ידי, לא תאבה לו ולא תשמע אליו, ואם־תאמר מאחר שסופו לקלקל למה עשאו הקב"ה תחלה נביא־אמת פן יטעה את בניו ואמר: כי מנסה יהוה אלהיכם, וכל־שכן אם יעשה על־ידי מכשפות כגון יש"ו שהוציא כשפים ממצרים [סנהדרין קז, ב: בגמ' בלי־בקורת], או שעל ידי גניבה ששמע דברי נביא־אמת שאמר "כך וכך יהיה" ביום פלוני, והולך־הוא ואומר־כן בשם ע"ז לא תשמע לו!: