כל מה שהאדם הוא יותר גדול,
צריך הוא יותר לחפש את עצמו,
יותר מסתתרת היא מהכרתו נשמתו העמוקה,
עד שהוא צריך להרבות בהתבודדות,
בהתעלות הרעיון,
בהתעמקות המחשבה,
בהשתחררות הדעה,
עד שסוף כל סוף תתגלה אליו נשמתו,
על ידי הזרחת קצת מזיוי אוריה.
ואז ימצא את אשרו,
יתעלה מכל ההשפלות,
ויתרומם על כל מעשים,
בזה שישתוה ויתאחד עם כל המעשים,
ובזה שישתפל עד לכדי הנמכת הרוח היותר קיצונה, עד לכדי ביטול הצורה הדמיונית הפרטית, ואנכי תולעת ולא איש, עד לכדי ביטול היש בעומק עצמו, ואנחנו מה.
אז יכיר את כל זיק של אמת,
את כל ברק של יושר, המשוטט בכל מקום שהוא.
והכל יקבץ אליו, בלא שום שנאה קנאה ותחרות,
ואור השלום ועז הגבורה עליו יופיע,
הוד הרחמים, ופאר האהבה עליו יזרח,
וחשק המפעל והעבודה,
שקיקת היצירה וההתעודדות,
תשוקת הדממה והרון הפנימי,
יחדו יתאגדו ברוחו, והיה קודש.