וּמָ֨ל יהוה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖ וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יהוה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ׃
Then your God יהוה will open up your heart and the hearts of your offspring—to love your God יהוה with all your heart and soul, in order that you may live.
רבי שלמה בן יוסף גאנצפריד כתב:
"מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, הֵמָּה יְמֵי רָצוֹן. וְאַף כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִן הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּלֵב שָׁלֵם, מִכָּל מָקוֹם יָמִים אֵלּוּ מֻבְחָרִים יוֹתֵר וּמְזֻמָּנִים לִתְשׁוּבָה, לִהְיֹתָם יְמֵי רַחֲמִים וִימֵי רָצוֹן, כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, עָלָה משֶׁה אֶל הַר סִינַי לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּיּם, וְנִשְׁתֵּהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, וְיָרַד בַּעֲשָֹרָה בְּתִשְׁרִי, שֶׁהָיָה אָז גְּמַר כַּפָּרָה. וּמִן אָז הֻקְדְּשׁוּ יָמִים אֵלּוּ לִימֵי רָצוֹן, וְיוֹם עֲשִׂירִי בְּתִֹשְרִי לְיוֹם הַכִּפּוּרִים".
הוא מצטט את הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (האר"י הקדוש) שכָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה, הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּכָל הַשָּׁנָה. וְגַם רֶמֶז שֶׁגַּם עַל הַשְּׁגָגוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.
(יג) וַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃ {ס}
(13) If [a man] did so but not by design—it came about by an act of God—I will assign you a place to which he can flee.
עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל.
(ו) וּמָ֨ל יהוה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖ וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יהוה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ׃
(6) Then your God יהוה will open up your heart and the hearts of your offspring—to love your God יהוה with all your heart and soul, in order that you may live.
וְכֵן, אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל.
(ג) אֲנִ֤י לְדוֹדִי֙ וְדוֹדִ֣י לִ֔י הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ {ס}
(3) I am my beloved’s And my beloved is mine; He browses among the lilies.
(רבי אליהו די וידאשׂ מוסיף על כך שסופי תבות ד' יודין כנגד מ' יום - אני לדודי ודודי לי).
עוד יש ימים שנהגו ישראל להתענות בהם, כגון מראש חדש אלול עד יום הכפורים, שהם ימים שאומרים בהם סליחות ותחנונים, וסמכו על זה (שה"ש ו, ג) *אני *לדודי *ודודי *לי ראשי תיבות אלול וסופי תבות ד' יודין כנגד מ' יום, וכן (דברים ל, ו) ומל יהוה אלהיך *את *לבבך *ואת *לבב ראשי תיבות אלול, שחודש זה מוכן למילת הלב, דהיינו תשובה.
Moreover, there are days on which the Jewish people is accustomed to fasting, such as from Rosh Chodesh (the first day of) Elul to Yom Kippur, which are days on which we say penitential prayers and supplications. And as a support, they used this: (Song of Songs 6:3), "I am for my Beloved and my Beloved is for me (Ani leDodi veDodi li)" - the first letters of which [spell] Elul; and the last letters of which are four times yod (the numerical value of which is ten), which corresponds to the forty days. And likewise (Deuteronomy 30:6), "And the Lord, your God, will circumcise your heart and the heart of your descendants (et levavkha ve'et lev zaraeikha)," the first letters of which [spell] Elul. For the month of Elul is fit for circumcising the heart, meaning repentance.
וְכֵן, אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל.
(כב) כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁלֹ֤חַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיֹנִֽים׃
(22) the same days on which the Jews enjoyed relief from their foes and the same month which had been transformed for them from one of grief and mourning to one of festive joy. They were to observe them as days of feasting and merrymaking, and as an occasion for sending gifts to one another and presents to the poor.
רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה.
וּמָל יהוה וְגוֹ' - רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה.
אֲנִי לְדוֹדִי וְגוֹ' - רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים.
אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים - רוֹמֵז לִצְדָקָה.
מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, הֵמָּה יְמֵי רָצוֹן. וְאַף כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִן הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּלֵב שָׁלֵם, מִכָּל מָקוֹם יָמִים אֵלּוּ מֻבְחָרִים יוֹתֵר וּמְזֻמָּנִים לִתְשׁוּבָה, לִהְיֹתָם יְמֵי רַחֲמִים וִימֵי רָצוֹן, כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, עָלָה משֶׁה אֶל הַר סִינַי לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּיּם, וְנִשְׁתֵּהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, וְיָרַד בַּעֲשָֹרָה בְּתִשְׁרִי, שֶׁהָיָה אָז גְּמַר כַּפָּרָה. וּמִן אָז הֻקְדְּשׁוּ יָמִים אֵלּוּ לִימֵי רָצוֹן, וְיוֹם עֲשִׂירִי בְּתִֹשְרִי לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִנְהָג בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וְלַעֲשׂוֹת סֵדֶר יוֹם כִּפּוּר קָטָן, כְּדֵי שֶׁיָּכִינוּ לִבָּם לִתְשׁוּבָה. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשַׁבָּת, מַקְדִּימִין לְיוֹם חֲמִישִּׁי שֶׁלְּפָנָיו. הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה, הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּכָל הַשָּׁנָה. וְגַם רֶמֶז שֶׁגַּם עַל הַשְּׁגָגוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמָל יהוה וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה. אֲנִי לְדוֹדִי וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה.
[The days] from Rosh Chodesh Elul until after Yom Kippur, are days of Divine favor [and acceptance.] Even though throughout the entire year the Holy One, blessed is He, accepts the repentance of those who return to Him wholeheartedly, nevertheless, these days are unexcelled and most suitable for repentance, because they are days of mercy and favor. On Rosh Chodesh Elul, Moshe went up Mount Sinai to receive the Second Tablets; he remained there for forty days, and came down on the tenth day of Tishrei when the atonement was completed. From then on these days have been designated as days of Divine favor [and acceptance,] and the tenth day of Tishrei as Yom Kippur [Day of Atonement]. In most communities it is the custom to fast on the day before Rosh Chodesh Elul and to recite the prayers of Yom Kippur Katan [minor Yom Kippur], in order to be spiritually prepared for repentance. If Rosh Chodesh occurs on Shabbos, Yom Kippur Katan is held on the preceding Thursday. The Ari (Rabbi Yitzchak Luria), of blessed memory, wrote, "If he did not lie in ambush but Hashem made it happen, then I will provide …" (Exodus 21:13) The initials of the words [ina le'yado vesamti lecha] form the acronym Elul, to indicate that this month is a favorable time for repentance to be accepted for the sins committed during the entire year. It also alludes to the fact that sins done inadvertently also require repentance during this month. The interpreters of allusions also commented: It is written (Deuteronomy 30:6) "And Hashem your God will circumcise your heart and the heart of your children;" the initials of the words [es levavecho ve'es levav] form the acronym Elul. Also, the initials of Ani ledodi vedodi li, ["I am my Beloved's and my Beloved is mine,"] [Song of Songs 6:3] form the acronym Elul. Also, the initials of Ish lerei'eihu umatanos la'evyonim ["One to another and gifts to the poor"] (Esther 9:22) form the acronym Elul. These acronyms are an allusion to three things: Repentance, Prayer and Charity which must be practiced zealously during this month. "Hashem will circumcise etc." alludes to repentance, "I am my Beloved's etc." alludes to prayer, for prayer is the song of love. "One to another and gifts to the poor," alludes to charity.
אנו נרחיב בעניין התשובה שלומדים מהפסוק (וּמָל יהוה וְגוֹ') שמופיע בפרשתנו (נצבים).
הרב הרב עדין אבן־ישראל (שטיינזלץ) מפרש את ספר התניא שמדבר על הפסוק מפרשתינו (דברים פרק ל פסוק ו):
"וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בגאולה העתידה, הכללית: "וּמָל יהוה אֱלוֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ כו' " (דברים ל,ו). גם כעת, ב'חיי שעה' היא התפילה, הגילוי של פנימיות הלב הוא דרגה כה גבוהה עד שכל כמה שאדם יתאמץ, בחשק ברצייה ובהתבוננות — הוא לא יוכל להגיע אליה. רק יהוה לבדו הוא שמגלה את נקודת לבבו; הוא הנותן לו את האפשרות להתייחס אליו באמת, כאשר הוא מעמיד אותו במעמד ובמצב של הארת פנים".
מכאן אנו לומדים שרק בעזרת השם אנו יכולים להגיע לדרגות הגבוהות שאין לנו את הכח להשיג.
(ט) וְהוּא גַם כֵּן בִּבְחִינַת הֶיסַּח דַּעַת הָאָדָם, כִּי בְּחִינָה זוֹ הִיא לְמַעְלָה מִדַּעַת הָאָדָם וְהִתְבּוֹנְנוּתוֹ בִּגְדוּלַּת יהוה, רַק הִיא בְּחִינַת מַתָּנָה נְתוּנָה מֵאֵת יהוה מִן הַשָּׁמַיִם, מֵהֶאָרַת בְּחִינַת פָּנִים הָעֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״יָאֵר יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּמָל יהוה אֱלֹקֶיךָ״ כוּ׳.
(9) And this, too, is considered a state of hessech daat of man. For that rank transcends the daat of man and his contemplation on the greatness of the L–rd; it is, though, a sort of gift given by the L–rd from Heaven from the radiation of the [aspect of the] Supreme Countenance, as it is written: “May the L–rd make His Countenance shine upon you,” and as it is written: “And the L–rd, your G–d, will circumcise….”
ועל כך מרחיב האורחות צדיקים בעניין התשובה. והוא אומר לנו "טוֹבָה גְּדוֹלָה הֵיטִיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּנֵי אָדָם, אֲשֶׁר הֵכִין דֶּרֶךְ לַפּוֹשְׁעִים וְלַחוֹטְאִים לָנוּס מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְאֵינוֹ סוֹגֵר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה אַף אִם הִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ".
ויותר מכך "ְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵר לַשָּׁבִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין כּוֹחוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג"!
שנאמר: ״וּמָל יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, פֵּרוּשׁ: אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין בְּךָ כֹּחַ לְהַשִּׂיג, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָמוּל לְבָבְךָ וְיִתֵּן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹתוֹ".
טוֹבָה גְּדוֹלָה הֵיטִיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּנֵי אָדָם, אֲשֶׁר הֵכִין דֶּרֶךְ לַפּוֹשְׁעִים וְלַחוֹטְאִים לָנוּס מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְאֵינוֹ סוֹגֵר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה אַף אִם הִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ג כב): ״שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם״. וְהַתְּשׁוּבָה מְקֻבֶּלֶת גַּם אִם יָשׁוּב הַחוֹטֵא מֵרֹב צָרוֹתָיו, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יָשׁוּב מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ל): ״בַּצַּר לְךָ, וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים... וְשַׁבְתָּ עַד יהוה אֱלֹהֶיךָ״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵר לַשָּׁבִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין כּוֹחוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג וּמְחַדֵּשׁ בְּקִרְבּוֹ רוּחַ טָהֳרָה עַד שֶׁיַּשִּׂיג עִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ל ב): ״וְשַׁבְתָּ עַד יהוה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ״. וְאוֹמֵר בְּסוֹף הָעִנְיָן (שם ל ו): ״וּמָל יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ״, פֵּרוּשׁ: אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין בְּךָ כֹּחַ לְהַשִּׂיג, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָמוּל לְבָבְךָ וְיִתֵּן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹתוֹ.
It was a great kindness that the Holy One, Blessed be He, did for mankind when he established a way for wrong-doers and sinners to flee from darkness to light, and did not close the doors of repentance to them, even if they had sinned greatly, as it is said, "Return, ye backsliding children, I will heal your backslidings" (Jer. 3:22). And repentance is accepted by God even if the sinner repents because of his great misfortunes; all the more so if he repents because of reverence and love of God. As it is said, "In thy distress, when all these things are come upon thee, in the end of days thou will return to the Lord thy God; and hearken unto His voice" (Deut. 4:30). And the Holy One, Blessed be He, helps penitents to repent even in matters which the strength of a man cannot attain, and he renews within them a pure spirit so that they may achieve the elements of repentance. As it is said, "And shalt return unto the Lord thy God, and hearken to His voice according to all that I command thee this day, thou and thy children, with all thy heart, and with all thy soul" (Deut. 30:2). And further, at the end of that passage, "And the Lord will circumcise thy heart, and the heart of thy seed, to love the Lord thy God with all thy heart" (Deut. 30:6). What this means is that in that thing which is not within your power to attain, the Holy One, Blessed be He, will circumcise your heart and give you the strength to do it.
מכאן אפשר ללמוד שמקור הכוח שלנו בתשובה שאין אנו יכולים להשיג בעזרת כוחנו לבד הוא בעזרת הכוח שהקב"ה יתן לנו בלבבנו.
ובעזרת השם יתברך שנזכה כולנו לחזור בתשובה!