הגה ומותר להחליק האוכל בשבת ולא הוי בזה משום ממחק הואיל ואפשר לאכלו בלא זה ומ"מ המחמיר במאכל של תפוחים וכדומה שדרכו בכך תע"ב [מרדכי ר"פ כלל גדול] אסור לקלוף שומים ובצלים כשקולף להניח אבל לאכול לאלתר שרי ועיין לקמן סימן שי"ט [סמ"ג הגה"מ סי' כ"ב וב"י בשם סמ"ק ותה"ד ורבינו ירוחם]:
RAMA It is permitted to smooth food on Shabbos and it is not considered Memachek (erasing) because the food is edible without smoothing. Nevertheless, one who is stringent with a [cooked] apple dish and the like, which are regularly smoothed, shall receive a blessing. [Mordechai]. It is forbidden to peel garlic or onions that are peeled to be left alone. However, to eat right away it is permitted. And see above Siman 319 [Sma"g; Hagahos Maimoni; Beis Yosef in the name of the Sma"k; Terumas HaDeshen; Rabbeinu Yerucham].
איתא בירושלמי דכלל גדול: ההן דשחק תומא, כלומר מי ששוחק את השום, כד מיפרך ברישא משום דש, כד מברר בקליפייתא משום בורר וכו'. ונראה לעניות דעתי דהכי פירושו: שלוקח הרבה שומים ושוחקן ביחד, ועל ידי זה נופלים הראשים מהם, ורק הקליפות של כל השומים מתערבים עם השומים ובורר מהם הקליפות מהאוכל, ולכן חייב על הראשים משום דש, והיינו מפרק שהיא תולדה דדש. וכשבורר מהשומים כל הקליפות - חייב משום בורר. אבל מי שקולף כל שום לבדו וחותך הראש וקולף הקליפה, כמו שעושים בבצלים - אין בזה לא דישה ולא ברירה, כמו שאנו עושים מעשים בכל שבת שקולפים בצלים ושומים אחד אחד, כמו שאוכלים אגוזים ושקדים, שבכל אגוז זורקים הקליפה, וזהו דרך אכילתן.
לקלוף וכו'. עיין במ"ב והוא מהב"י בשם הירושלמי דיש בזה משום מלאכת בורר ומה שכתב הרמ"א אסור לקלוף לאו דוקא א"נ משום דרצה לאשמועינן דלאלתר אפילו לכתחלה שרי. ולכאורה יש לדקדק דכיון דקולף בכלל בורר הוא ליתסר אפילו לאכול לאלתר דהא מי שקולף תפוחים ושומים ובצלים נוטל הפסולת ומניח האוכל וכבר נתבאר לעיל בסימן שי"ט דפסולת מתוך אוכל אפילו לאלתר חייב ונראה דכיון דא"א בענין אחר ודרך אכילתו בכך לא מקרי פסולת מתוך אוכל שאינו אלא לאכול התוך וכל שהוא לאלתר שרי אבל להניח אסור דלא עדיף מאוכל מתוך פסולת [מאמר מרדכי] ואין להקשות על דברי הראשונים [הלא המה התרומה והסמ"ג והמרדכי] שהעתיקו דברי הירושלמי הנ"ל דקולף חייב משום בורר להלכה מהא דאיתא בביצה י"ג ע"ב רב מקלפא ליה דביתהו כסי כסי וזה לא מסתבר לחלק בין קליפת שעורים לקליפת שומים ובצלים י"ל דשם מיירי בדעתו לאכול לאלתר.
אסור לקלוף. משום בורר וא"כ אף תפוחים אסור לקלוף להניח כמ"ש סי' שי"ט ס"ג:
פרי מגדים (אשל אברהם) שכ״א:ל׳
אסור. עיין מ"א. צריך עיון, דקליפת התפוחים רוב העולם אוכלין אותו כך בלא הדחק, ואפילו להניח יש לומר דשרי, עיין [סימן] שי"ט [מ"א] אות ג', וקליפי רובי"ן ומיארי"ן יש לומר כך. אם פותח פלוימ"ן וזורק הגרעינים הקשים שבהם לאחר זמן הוה בורר, ובתפוחים כהאי גוונא יש לומר גם כן אסור. אבל מיד, לא מבעיא נותן לפה שרי כבסימן שי"ט סעיף י"ו, אף באותה סעודה שרי באפשר, דאי אפשר בענין אחר לא הוה פסולת מאוכל, והבן:
שו״ת אגרות משה, אורח חיים חלק ד ע״ד:ח׳
בס"ס שכ"א אסר המ"א לקלוף תפוחים להניח, והפמ"ג הקשה דהרי הקליפה ראויה לרוב בנ"א, איך יש לנהוג למעשה, וכן איך לנהוג בעור של עוף ודג הראויים לאכילה וקליפת ביצים ועטיפת נקניק וכדומה האם מותר לקלוף להניח.
תשובה: הפמ"ג רק מקשה ולא חולק לדינא וכן פסק במ"ב סימן שכ"א ס"ק פ"ד שאינו מותר אלא לאכול לאלתר ורק בשעה"צ אות צ"ז מביא שהפמ"ג הקשה ע"ז ובעצם לא קשה דכיון דאינו רוצה לאכול הקליפים אלא משליכם כפסולת ליכא מעלה במה שראוין לאכילה כיון דהוא עושה אותם כפסולת ולכן שפיר אוסר המג"א כשאינו לאכול התפוחים תיכף. ובעור של העוף שראוי לאכילה הוא דבר אחד ממש עם הבשר והוא כחותך קצת מחתיכה גדולה של בשר שלא שייך בורר ואף להניח אין לאסור.
ולקלוף ביצים ונייר שע"ג נקניק וכדומה רק לאכול לאלתר מותר.
מתוך אוכל וכו'. ...וראיתי בספר מאמר מרדכי שכתב על סעיף זה וז"ל מכאן נראה ברור דמה שנוהגין בסעודות גדולות וכיוצא לקרוע הדג מגבו ולהסיר השדרה שבאמצע דיש ליזהר בשבת מלעשות כן דהו"ל בורר פסולת מתוך אוכל דחייב אפילו בלאלתר אלא יניח השדרה שם ולא ישליכנה לחוץ וכן יזהר כל אדם שלא להשליך עצמות הבשר לחוץ אלא בדרך אכילה דהיינו עצם שיש עליו קצת בשר יאחז בו לאכול ממנו ולהשליכו אח"כ מידו [מלשון זה משמע דאף בעת האכילה גופא צריך ליזהר שלא להפריש העצמות מן הבשר ולהשליכו לחוץ רק אחר שכבר קלף הבשר ואכל יכול להשליכו אבל לא ברירא דבר זה וכמו שכתבנו למעלה] ואותו שאין עליו בשר אל יגע בו אלא יאכל הבשר והעצמות ישארו בקערה ואח"כ ישליכם אם ירצה עכ"ל והנה אין העולם נזהרין כלל לדקדק בזה דהיינו לא מיבעיא בעת האכילה גופא דבזה אפשר שלא נוכל למחות בידם דיש להם על מי לסמוך וכנ"ל אלא אף קודם האכילה וכגון האנשים ונשים שמכינים המאכל להביא להשלחן ג"כ אין נזהרין כלל וקולפין העצמות מעל הבשר מקודם וא"כ נכשלין באיסור חיוב חטאת. ואמרתי לחפש עליהם זכות דהיינו לא מיבעיא אם העצמות רכיכי וראויים ג"כ לאכילה דמצוי הוא דאף לאחר שמפרידם חוזר ואוכלם דבודאי אין שם פסולת עלייהו כלל אלא אפילו אם הם קשים והוא משום כיון דהעצמות והבשר הם בחבור אחד שייך בעניננו מה שהביא המגן אברהם בסימן תק"י בשם היש"ש לענין לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין הם בקליפתן דאף לענין בורר מין אחד הוא ואין שם פסולת עליו ובאיזה הענין שמתקן האוכל מתוך השומר תקון אוכל בעלמא הוא ואין שם מלאכה עליו עכ"ל [ואף שדחה המגן אברהם דבר זה מהא דכתב הב"י בסוף סימן שכ"א בשם הירושלמי דהקולף שומים ובצלים חייב משום בורר דחייתו היה רק מה שסתם היש"ש וכתב דאין שם מלאכה עליו ומשמע אפילו שכונתו היה בזה אלאחר זמן ולזה השיג מהא דהקולף שומים וכו' אבל לאלתר גם המגן אברהם מודה דאין שם בורר עליו כדאיתא שם בב"י גופא דלאכלן לאלתר מותר לקלוף שומים ובצלים ובזה מתורץ ג"כ דברי המגן אברהם מהשגת הא"ר] ואף הכא נמי תיקון אוכל בעלמא הוא ואין שם מלאכה עליו אפילו כשקולף וחולץ העצמות מעל הבשר ובלבד שיהיה לאלתר וכמו שם לענין קולף שומים ובצלים אף דגם שם הקליפה הוא פסולת אפ"ה קי"ל בסוף סימן שכ"א דהיכא דקולף כדי לאכול לאלתר דמותר וע"כ משום דלאלתר אין שום פסולת על הקליפה אלא תיקון אוכלא בעלמא ואין דומה לפסולת דעלמא שהוא פסולת גמור שהוא נפרד מן האוכל משא"כ זה שהוא מחובר ביחד עם האוכל וה"נ בעניננו היכא דכונתו לאכול לאלתר אמרינן דתיקון אוכל בעלמא הוא ואין שם פסולת עלייהו כיון דעדיין לא נפרדו ומחוברים ביחד.
חזון איש, אורח חיים מ״ד:א׳
שבת קמ"ד ב' חולב אדם עז לתוך הקדירה, במלחמות מבואר דעת הרי"ף והגאונים דבאמת אף לתוך הקדירה יש בזה משום דש אלא שהותר ביו"ט לצורך אוכל נפש, ומה"ת גם לתוך הקערה שרי, אלא שאסור מדרבנן, ויש לעי' הא אשכול לתוך הקדירה שרי אפי' בשבת ולא חשיב דש, ואין לומר דדברי הרי"ף בעומדת לגדל דלא חשיב אוכלא דאפרת, ואפ"ה שרי משום צורך אוכל נפש, דמנ"ל להרי"ף הא דלרב חסדא בעומדת לאכילה איירי דלית בה משום דש, וסוגיא מתישבת יותר דר"ח יליף דלתוך הקדירה לית בי' משום דש דהא יליף לה מדברי שמואל דהתיר סחיטת אשכול לתוך הקדירה אפילו בשבת, ועוד דלא יתכן שהתיר הרי"ף בועמדת לגדל דהא הרי"ף אית לי' מוקצה ביו"ט, ולענין איסור מוקצה אין תועלת במה שחולב לתוך הקדירה דלא עדיפא מביצה שנולדה בתרנגולת העומדת לגדל דאסורה משום מוקצה כדאמר בריש ביצה, ואי אפשר לומר דדעת הרי"ף כדעת הרז"ה בס' המאור ריש ביצה דלא חשיב מוקצה אלא בעומדת לגדל אפרוחים מהביצים, דהא הרמב"ן דחיק לי' איסור מוקצה אף בעומדת לאכילה בחולב בשבת לתוך הקדרה כמו שהאריך כאן ובביצה, ולא ס"ל דעת הרז"ה ואיך יביא דעת הרי"ף והגאונים שהם כדעת הרז"ה ולא חש כלל להזכיר שדבריו הם דלא כדעת הרי"ף והגאונים, אלא נראה דדברי הרי"ף בעומדת לאכילה ואפ"ה ס"ל דלא דמי לסחיטת אשכול דאשכול ראוי לאכילה כמו שהוא בלא תיקון והלכך לא חשיב דש, אבל חלב שכולב מן העז כיון שאין ראוי לאכילה בלא חליבה חשיב דש, והלכך פי' הרי"ף דעיקר היתירא משום צורך אוכל נפש דשרי ביו"ט, אלא משום דלתוך הקערה אסרו חכמים יליף ר"ח מדברי שמואל דלתוך הקדירה מיהא שרי, כיון דמעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא קיל טפי, ומ"מ קשה דמה ענין זה לדברי שמואל דהתם ליכא משום דש והכא באמת איכא משום דש, אלא דשרי ביו"ט משום אוכל נפש, ומיהו בתו' פירשו דבאמת ביו"ט ליכא משום דש כיון דעז חזיא לשחיטה וחשיב אוכלא דאפרת, אבל בשבת חשיב דש, ודעת הרמב"ן דחולב אדם לתוך הקדירה אפי' בשבת, ודוקא בעומדת לאכילה כמבואר במלחמות פ"ב דביצה, למאן דאסר מוקצה, וכן באר ביד אפרים בהגהותיו למ"א.
שו"ת אגרות משה, אורח חיים חלק א קכ"ה
ובפירות מלוכלכין באבק אם יש איסור לרוחצן מדין בורר כמו שאסור לשרות הכרשינין במים להסיר הפסולת וכתב במ"ב שה"ה תפוחי אדמה וכה"ג שכתב ידידי שכמדומה שאין העולם נוהגין כן, הנה האיסור בורר אף שהוא ברירת הפסולת שאסור אפילו לאלתר פשוט שכיון שא"א ליקח האוכל ודרך אכילה הוא לרחוץ הפסולת מותר כדי לאכול לאלתר כמו דמותר לקלוף שומים ובצלים לאכול לאלתר כדכתב בבאור הלכה [או"ח] בס"ס שכ"א עיי"ש. ומה שרוחצין העולם פירות הוא רק בכה"ג כשמביאין הפירות לאוכלם תיכף. וגם ברוב הפעמים רחיצת הפירות הוא רק ליתרון בעלמא דהרבה בנ"א אוכלין אותם גם בלא רחיצה ואז ליכא איסור כמו יין ומים צלולין שיש בהן קצת קיסמין דקין שראויין לשתות בלא"ה שמותר אף במשמרת אף שהוא דרך בורר לשיטה הא' בסעי' י' שהלכה כן. ועיין במ"ב שהוא מחמת שראוי לרוב בנ"א וכוונתו אף שלמפונקין אין ראויין. ואף הרמב"ם שאוסר במשמרת יודה בכאן דטעמו הוא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול כדאיתא במ"ב ס"ק מ"א וברחיצה לא שייך זה. ותפוחי אדמה הם מלאים אבק ועפר שלרוב בנ"א ואולי לכולם אין ראוין בלא רחיצה לכן אסור כיון שאינו לאכול לאלתר. וה"ה כה"ג אם הוא באופן שאין ראוין לרוב בנ"א יהיו אסורין אם לא יהיה לאכול לאלתר.
וקצת היה נראה לע"ד דרק ליתן לתוך כלי שיש בו מים כדאיתא בכרשינין שזה הוא מעשה בורר כהא דמדיח ושולה בביצה דף י"ד וכדכתב איסור זה במג"א סק"ט ובח"א כלל ט"ז סעי' ו' שאסור ליתן לתוך המים אבל ליתן עליהם מים ואינו נותנם בהמים הוא דרך רחיצה ולא דרך בורר, ורחיצה לא נאסר בפירות כמו שלא נאסר בכלים. וקצת ראיה לזה למה שסברי האחרונים דגם בכל דבר שייך בורר והביאו ראיה מברירת קנים לעשות חלתא ברש"י שבת דף ע"ד עיין בח"א סעי' ה', ומ"מ הא מפורש בשבת דף קי"ח דמותר להדיח קערות כשאפשר שיצטרך להם אף מערבית לשחרית אלמא דרחיצת כלים מהלכלוכים שעליהם אין זה שייך לבורר וא"כ ה"ה רחיצת פירות אין להיות שייך לבורר. ופשוט שבקערות אף שאין ראוין לכל אדם מותרין להדיחן. לכן אפשר הוא מטעם דבארתי דרק ליתן במים הוא מעשה בורר ולא ליתן עליהם מים. וצ"ע לדינא אבל מה שראוי לרוב בנ"א אף שהוא משחרית לאחר המנחה, ומה שאינו ראוי אבל הוא לאכול לאלתר מותר לרוחצם בכל אופן בברור ורק בזה נוהגין לרחוץ.
הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלים ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור ואם ביררם בידו כדי לאכול לאלתר מותר:
(1) 1. One who sorts food from refuse, or if there were two food types placed in front of him and he sorts one from the other - with the aid of a sifter or strainer he is chayav (liable); with a cone or dish he is patur (not liable) but it is forbidden to do so, but if he sorts it with his hand in order to eat it immediately it is permitted. RAMA Whatever one separates for a meal he is immediately about to eat, is called “for immediate use” (Heb. לאלתר). [Hamagid; the R"i; Beis Yosef; Tur; the Rosh] Even when others are eating with him it is permitted. [Tosefos] Therefore it is permitted to separate the (good) leaves of a vegetable called lettuce from the moldy ones that one requires for the upcoming meal. [Beis Yosef Siman 321]
(ב) בקנון ובתמחוי. פירש"י קנון הוא כלי עץ שעושין כעין צנור רחב מצד אחד וקצר מצד אחד והבורר קטניות נותן אותם בצד הרחב ומנענע אותם והם מתגלגלים ויורדים דרך פיו הקצר והפסולת שאינם עגולים נשארים בכלי ותמחוי היא קערה גדולה ופטור אבל אסור דהוי בורר כלאחר יד דעיקר ברירה אינו אלא בנפה וכברה:
שו"ת אגרות משה, אורח חיים חלק א קכ״ד
בענין בורר לאכול לאלתר בכף ומזלג כ"ד כסלו תשי"ב. מע"כ ידידי הרה"ג ר' נח ברייער שליט"א בספרינג וואלע.
בדבר בורר בשבת לאכול לאלתר אוכל מתוך פסולת ע"י מזלג וכף אם נחשב כבורר בכלי שאסור. הנה פשוט לע"ד דאם ע"י המזלג והכף נברר בנקל מבידו שנמצא שמסייעים למעשה הברירה יש להחשיב זה בורר בכלי ויש לאסור כמו בקנון ותמחוי אבל אם אין עושים להברירה כלום יותר מבידו אלא מחמת שאינו רוצה ללכלך ידו או מחמת שהוא מרחוק ואינו יכול להגיע שם בידו או מחמת שהוא דבר לח ואינו יכול ליקח בידו וכדומה הוא רק כבורר בידו שמותר לאלתר באוכל מתוך פסולת. דהא פירוש קנון איתא ברש"י שבת דף ע"ד שהוא צינור רחב מלאחריו וקצר מלפניו ונותן קטנית במקום הרחב ומנענעו והקטנית מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי והובא (או"ח) בסי' שי"ט סעי' ד'. וא"כ הוא כלי שמתברר בנקל עי"ז אף שאין עיקר הברירה בכלי זה אלא בנפה וכברה ופטור דהוא כלאחר יד מ"מ אסרו מדרבנן כיון שדמי לברירה מאחר דג"כ ע"י הכלי נברר כדפרש"י שם (שבת עד), וא"כ אף בתמחוי שפרש"י בביצה דף י"ב שהוא קערה גדולה נמי הוא באופן שע"י הקערה מתברר ביותר קלות ע"י ההתפשטות בהקערה ונפרד האוכל מהפסולת ובהו נאמר פטור אבל אסור וניליף מזה לכל כה"ג בכלים שמסייעין להברור. אבל כשהמזלג והכף לא מסייעין להברור אלא משום שאינו רוצה ללכלך ידו או שרחוק ממנו אין לאסור.
ארחות שבת פרק ג' הערה ע"ט
ולכאו' יש לעיין למה ברירה בתמחוי חשיבא ברירה בכלי, והרי אין צורת הכלי מסייעת לעצם ברירה, [והב"ח סי' שי"ט פירש דגם בתמחוי היו משתמשים כמו בקנון, והיינו שהאוכל היה מתגלגל והצרורות היו דגם בתמחוי היו משתמשים כמו בקנון, והיינו שהאכול היה מתגלגל והצרורות היו נשארים, ולכאו' אכתי צ"ב דסו"ס אין צורת הכלי פועלת בעצם הברירה], ואולי אפשר לומר דכיון ששורש האיסור של ברירה בכלי הוא משום שהכלי נותן למעשהו חשיבות מלאכה לכן לא רק כלי המסייע בעצם הברירה חשיב כלי לברירה, אלא כל כלי שרגילים להשתמש בו בזמן מלאכת הברירה נותן למעשה חשיבות מלאכה ולכן אין בו היתר של דרך אכילה ולכן ברירה בתמחוי אסורה מדרבנן [...וראה עוד בספר שש"כ פ"ג הערה קכ"ה שכתב בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל דאפשר דכלי המיוחד לברירה לצורך שימוש מיידי בלבד ואין מצוי כלל לברור בו שלא לשימוש מיידי אינו בכלל [איסור ברירה בכלי, וגם סברא זו מתבארת ע"פ הסברא שכתבנו כאן בעיקר גדר האיסור של ברירה בכלי.
Halachos of Shabbos (Rabbi Eider) XI C 14
14. A Salt shaker containing rice (which is added to the salt during the summer to absorb the moisture) should not be used on Shabbos, because he is selecting the salt from the rice with a utensil.
ארחות שבת ג׳:ע״ד והערה שם
עד. אין להשתמש בכף מחוררת לנטילת סלט המעורב ברוטב היות והכף העא כלי המשמש לברירה, שהרי נועדה לסנן את הרוטב מתוך האוכל, וראה הערה.
הערה פב. ...אמנם בעיקר דין הכף הזו נראה דחמירא מתיון, דבתיון עיקר שימושו הוא ככלי קיבול לתמצית, והמסננ טפילה לכלי זה, משא"כ בכף מחוררת כל עיקר צורתה מוכיחה שנעשתה ע"מ לסנן, ולכן יש למעשה הנטילה בכף זו שם ברירה בכלי.
ארחות שבת ג׳:פ״ד
קנקן שיש במכסהו רשת המיועדת לסנן את המשקה מקוביות הקרח שבתוכו, יש לדון את הרשת שבמכסה כדין רשת הנמצאת בתיון שנתבאר לעיל סעיף ע"ז שיש אוסרים ויש מתירים. אמנם אף לדעת האוסרים אין לאסור אלא במצב שקוביות הקרח מוגדרות כמעורבות במים, אך כל זמן שהן גדולות וניכורת היטב מסתבר שאין זה בגדר תערובת [וראה לעיל הערה י"ט], ורק לאחר שנמסו במקצת אז נחשבות הן מעורבות במים.