בעת ההיא נשמע[ת] תפלת שניהם לפני כסא הכבוד (תפלת טובי על עורות עיניו ותפלת שרה על שפלות אבותיה) וישלח יי את המלאך רפאל השר הממונה על הרפואות לרפאת את שניהם את טובי אב טוביה לרפאתו מחלי עיניו ואת שרה בת רעואל לתתה לטוביה בן טובי לאשה ולהסיר ממנה את אשמדי מלך השדים:
At that time the prayer of them both was heard before the throne of glory, the prayer of Tobi concerning his blindness, and the prayer of Sarah concerning the humiliation of her parents. And the Lord sent the angel Raphael, the prince who is appointed over healing, to heal them twain, to heal Tobi, the father of Tobiyyah, of the disease in his eyes, and to give Sarah, the daughter of Reuel, to Tobiyyah, the son of Tobi, to wife, and to take away from her Asmodeus, the king of the demons.
ויצא טוביה לבקש אדם ללכת עמו למדי וימצא את רפאל מלאך יי עומד לקראתו ולא ידע טוביה כי מלאך יי (צבאות) הוא.
So Tobiyyah went forth to seek a man to go with him to Media, and he found Raphael, an angel of the Lord, standing over against him, but Tobiyyah knew not that he was an angel of the Lord of hosts.
וילך הנער לדרכו והמלאך רפאל עמו ויבא עד נחל תיגרין בערב וילינו שם וירד טוביה אל הנחל לרחוץ רגליו.
So the young man went on his way, and the angel Raphael with him. And he came in the evening to the river Tigris, and they passed the night there. And Tobiyyah went down to the river to wash his feet.
ויהי באשר כלו לתקן את החדר ואת המטה ויקומו וילכו לחדר טוביה ושרה ויזכר טוביה את דברי רפאל ויקח את לב הדג וישם על המחתה ויקטר תחת בגדי שרה וקבל אשמדי את הריח [ויצא ממנה] ויברח (עד קצה ארץ מצרים ורפאל המלאך אסרהו שם ויצא מן החדר) ויסגרו הדלת בעד שניהם.
And it came to pass when they had finished preparing the chamber and the bed, that Tobiyyah and Sarah arose and went to the chamber. And Tobiyyah remembered the words of Raphael, and took the heart of the fish, and put it upon the pan, and smoked under Sarah’s garments. And Asmodeus received the smell, and went out thereat, and fled to the end of the land of Egypt, and the angel Raphael bound him there. And he went out of the chamber and they shut the door on them twain.
אז קרא טוביה אל רפאל ויאמר לו עזריה אחי קח עמך מזה ארבעה עבדים ושני גמלים ולך בא אל רגאיש אל גביאל דודי ותן לו את אמתחתו ויתן לך את הכסף וקרא אותו שיבוא לחופתי כי אני לא אוכל ללכת שם מפני השבועה שנשבע רעואל עלי שלא אצא מביתו עד ארבעה עשר ימים ואבי ואמי (י)ספרו את הימים ואם יעבר הזמן יום אחד אכאיב נפש אבותי.
Then Tobiyyah called Raphael, and said to him, My brother Azaryah, take with thee hence four servants and two camels, and come, go to Rages, to Gabael my uncle, and give him his bag, and he will give thee the money; and invite him to come to my wedding, for I cannot go thither, because of the oath which Reuel hath sworn to me, that I shall not depart from his house before fourteen days. But my father and my mother count the days, and if one day exceed the time, I shall grieve my parents’ soul.
ויקם רפאל ויקח שני גמלים וארבעה עבדים וילך אל רגאיש לבית גביאל ויתן לו את אמתחתו ויגד לו כי טוביה בן טובי לקח את שרה בת רעואל ויקראהו [רפאל] לבא לחפת טוביה ויעמס גביאל את הכסף על הגמלים ויבא לחפתו וימצא את טוביה יושב על השלחן ויחבק לו וינשק לו ויבך עמו מרוב השמחה ויברכהו ויאמר ברוך יי אלהי ישראל אשר החבירך בשמחה עם האשה והוא ברחמיו יתן לך ממנה בנים זכרים ועוסקים בתורת יי:
So Raphael arose, and took two camels and four servants, and went to Rages to the house of Gabael, and gave him his bag, and told him that Tobiyyah, the son of Tobi, was married to Sarah, the daughter of Reuel, and Raphael invited him to come to Tobiyyah’s wedding. Then Gabael laded the camels with the money, and came to the wedding. And he found Tobiyyah sitting at the table, and embraced him, and kissed him, and wept with him from exceeding joy, and blessed him, saying, Blessed is the Lord God of Israel, who hath joined thee in joy to the woman, and may he in his mercy give thee sons by her, who occupy themselves in the law of the Lord.
וילך טוביה שמח וטוב לב ויברך את יי אשר שמחהו ואשר עשה עמו נפלאות רבות וחסדים טובים וילך ויבא (אל) אקריס העיר אשר נכח נינוה ויאמר רפאל [טוביה] אחי אתה ידעת איך עזבת את אביך ואת אמך ועתה נתקדם אני ואתה ותלך אשתך אחרינו [ו]עם העבדים ועם אנשינו וילכו שניהם ויאמר רפאל אל טוביה קח עמך (מ)מרירת הדג [ויקחה].
And Tobiyyah went away rejoicing and glad in heart. And he blessed the Lord, who had made him glad, and who had shewn him many wonders and great kindness. Then he went on, and came to the city Akris, which is over against Nineveh. And Raphael said, My brother Tobiyyah, thou knowest how thou didst leave thy father and thy mother. Now therefore I and thou will go first, and thy wife shall go behind us with the servants and our men. So they went on both of them. And Raphael said to Tobiyyah, Take with thee of the gall of the fish. And he took it.
והנה אמו יושבת על הדרך לראות אם יבא בנה ותרא[ה] אותו מרחוק ותכירהו ותאמר אל טובי אישה הנה בני טוביה בא ו(ה)איש אשר הלך עמו ויאמר רפאל אל טוביה ידעתי כי עור אביך ובמרירה הזאת יפתחו עיניו וירפא.
And behold his mother was sitting on the highway to see whether her son would come. And she saw him afar off and knew him, and said to Tobi her husband, Behold, my son Tobiyyah cometh, and the man that went with him. Then Raphael said to Tobiyyah, I know that thy father is blind, but with this gall shall his eyes be opened, and he shall be healed.
ויקרא טוביה אל רפאל (ויאמר לו) עזריה אחי[בא ו]קח שכרך חצי הכסף שהבאת[י] משם [כי הוא שכרך] ולך לשלום.
So Tobiyyah called Raphael, and said to him, My brother Azaryah, come and take thy wages, half of the money which thou hast brought thence, for it is thy wages, and go in peace.
ויאמר רפאל אל טובי ואל טוביה בנו שירו ליי שיר חדש וברכו(הו) וזמרו שמו על כל הטובה אשר עשה עמכם והרבו לפניו תפלה ותחנה וצדקה כל ימי חייכם כי טוב לפני יי לעשות צדקה תמיד מכנוס אוצרות כסף וזהב כי צדקה תציל ממות ואני לא אכחד מכם כל האמת דעו כי בעת אשר התפללת[ם] והתחננת[ם] לפני (הקדוש ברוך הוא) אתה ושרה כלתך על צרת נפשכם אני העליתי תפלתכם לפני כסא הכבוד ובעת אשר היית קובר את המתים אני הייתי עמך [ובחג שבועות שעזבת את שלחנך והלכת לקבור את המת אני הייתי עמך] ובחנך האלהים בעורות עיניך כי יי צדיק יבחן ובעת צרתך שלחני יי לרפא אותך ואת שרה כלתך ואני (הוא) רפאל המלאך אחד מן השרים המשרתים לפני כסא הכבוד.
Then Raphael said to Tobi and to Tobiyyah his son, Sing to the Lord a new song, and bless him, and sing praise to his name for all the goodness which he hath done unto you. And continue before him in prayer and supplication and alms all the days of your lives, for it is better in the sight of the Lord to give alms always than to heap up treasures of silver and gold. For alms doth deliver from death. And I will not hide from you any of the truth. Know that at the time when thou and Sarah thy daughter-in-law did pray and make supplication before the Holy One (blessed is he), on account of the tribulation of your soul, I offered your prayer before the throne of glory; and at the time when thou wast burying the dead I was with thee; and at the feast of weeks, when thou didst leave thy table, and go to bury the dead man, I was with thee. And God hath tried thee by the blindness of thine eyes, for the Lord trieth the righteous. And at the time of thy tribulation theLord sent me to heal thee and Sarah thy daughter-in-law. Now I am the angel Raphael, one of the princes who minister before the throne of glory. And it came to pass when they heard all these sayings, they were sore afraid, and they fell on their faces.
ויהי כשמעם את כל הדברים האלה וייראו מאד ויפלו על פניהם ויאמר [להם] רפאל שלום לכם אל תיראו ברכו את יי על הגדולות והנוראות האלה אשר עשה עמכם ואני בכל אשר הייתי עמכם ראיתם אותי אוכל ושותה כי כן נדמה בעיניכם ואני לא אכלתי ולא שתיתי ועתה כתבו לכם את כל הדברים האלה בספר והיה לעד ביניכם ובין אלהיכם כל ימי חייכם והדבר הזה לאות ועד בכל דור ודור וברכו את יי והודו לזכר קדשו ועתה שלחוני ואלך אל האלהים אשר שלחני אליכם וישלחוהו ויברכו את יי על כל זאת ויעל מלאך יי השמימה ולא יסף להראה אל טובי ואל טוביה בנו:
And Raphael said to them, Peace be unto you; fear not; bless the Lord for these great and wonderful things which he hath done unto you. Now as to myself, all the time I was with you ye saw me eat and drink, for so it appeared to your eyes, yet I did neither eat nor drink. Now therefore write you all these things in a book, and it shall be for a witness between you and your God all the days of your lives, and this thing shall be for a sign and a witness amongst all generations. And bless the Lord, and praise the remembrance of his holiness. And now let me go, and I will go to the God who sent me to you. So they sent him away, and blessed the Lord for all this. And the angel of the Lord went up to heaven, and appeared no more to Tobi and his son Tobiyyah.