פרשת כי תשא - צדיק ורע לו רשע וטוב לו
וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה׃
Now, if I have truly gained Your favor, pray let me know Your ways, that I may know You and continue in Your favor. Consider, too, that this nation is Your people.”
"הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ" (שמות ל"ג פסוק י"ג) הגמרא לומדת מכן שמשה "בִּקֵּשׁ לְהוֹדִיעוֹ דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". הגמרא מבארת מה ביקש משה רבנו לדעת בדרכי הקב"ה?
"מִפְּנֵי מָה יֵשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ, יֵשׁ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע וְרַע לוֹ?"
הרב משה אביגדור עמיאל מסביר ש "השאלה הזו לא ירדה עדיין מעל הפרק והיא חוזרת ונשנית בכל דור ודור".
גם בתקופת הנביאים כבר עמדו על השאלה הנוראה והעצומה עד מאד, קושיא שאין עליה תשובה ותיובתא דלית לה פירוקא, היא השאלה ״מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו״, שכפי שאומרים חז״ל כבר עמד על זה משה רבנו בכבודו ובעצמו כשפנה אל השי״ת בהשאלה ״הראני נא את כבודך״ (ברכות ז, א), והשאלה הזו לא ירדה עדיין מעל הפרק והיא חוזרת ונשנית בכל דור ודור.
ביאור גמרא במסכת ברכות שעוסקת בנושא,
ועוד אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: שלשה דברים בקש משה מלפני הקדוש ברוך, ונתן לו, ועליהם נאמר [שמות לג יז]: "גם את הדבר הזה אשר דברתי אעשה".
א. ביקש שתשרה שכינה על ישראל, ונתן לו. ומנין שביקש זאת משה? שנאמר [שם טז]: "ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו", דהיינו, שתשרה השכינה על ישראל.
ב. בקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים, ונתן לו, ומנין שביקש זאת? שנאמר [שם בהמשך הפסוק]: "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", דהיינו, שבהשראת השכינה נהיה נבדלים משאר אומות העולם.
ג. בקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא, דרך הנהגת משפטיו [וכפי שיבואר בהמשך], ונתן לו. ומנין שביקש זאת? שנאמר [שם יג] "ועתה, אם נא מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את דרכך, ואדעך".
הגמרא מבארת מה ביקש משה רבנו לדעת בדרכי הקב"ה: אמר לפניו משה רבנו: רבונו של עולם! מפני מה בעולם הזה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו. יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! צדיק וטוב לו, כי הוא צדיק בן צדיק. צדיק ורע לו כי הוא צדיק בן רשע.
שואלת הגמרא: איני, האמנם אכן כך הוא שבן צדיק נענש בגלל אביו? והא כתיב [שמות כ ה]: "פקד עוון אבות על בנים", שבנים נענשים בגלל אבותיהם, ומאידך כתיב [דברים כד טז]: "ובנים לא יומתו על אבות", היינו שבנים לא נענשים בגלל אבותיהם.
ורמינן קראי אהדדי, הקשנו [בסנהדרין כז ב] סתירת הפסוקים, ומשנינן: לא קשיא. הא שנענשים גם על עוון אבותיהם, הוא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. ואילו הא שאינם נענשים בעוון אבותיהם, הוא כשאין אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. ואם כן, צדיק שהוא בן רשע אין לו להענש בעקבות מעשי אביו, וכיצד אפשר לומר ש"צדיק ורע לו" זה מפני שהוא צדיק בן רשע? אלא מפרשת הגמרא: הכי קאמר ליה, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: צדיק וטוב לו כי הוא צדיק גמור, צדיק ורע לו כי הוא צדיק שאינו גמור. רשע וטוב לו כי הוא רשע שאינו גמור, רשע ורע לו כי הוא רשע גמור.
(פירוש חברותא - ברכות דף ז.)
https://www.toratemetfreeware.com/online/f_02337.html#HtmpReportNum0011_L2
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָתַן לוֹ. בִּקֵּשׁ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ״. בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ״. בִּקֵּשׁ לְהוֹדִיעוֹ דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ״, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִפְּנֵי מָה יֵשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ, יֵשׁ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע וְרַע לוֹ? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, צַדִּיק וְטוֹב לוֹ — צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. צַדִּיק וְרַע לוֹ — צַדִּיק בֶּן רָשָׁע. רָשָׁע וְטוֹב לוֹ — רָשָׁע בֶּן צַדִּיק. רָשָׁע וְרַע לוֹ — רָשָׁע בֶּן רָשָׁע. אָמַר מָר: צַדִּיק וְטוֹב לוֹ — צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, צַדִּיק וְרַע לוֹ — צַדִּיק בֶּן רָשָׁע. אִינִּי? וְהָא כְּתִיב: ״פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים״, וּכְתִיב: ״וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת״, וְרָמֵינַן קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, וּמְשַׁנֵּינַן: לָא קַשְׁיָא, הָא — כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, הָא — כְּשֶׁאֵין אוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם. אֶלָּא, הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: צַדִּיק וְטוֹב לוֹ — צַדִּיק גָּמוּר, צַדִּיק וְרַע לוֹ — צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ — רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר, רָשָׁע וְרַע לוֹ — רָשָׁע גָּמוּר.
And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei regarding Moses’ request that the Divine Presence rest upon Israel as it once had: Moses requested three things from the Holy One, Blessed be He, at that time, all of which were granted him. He requested that the Divine Presence rest upon Israel and not leave, and He granted it to him, as it is stated: “For how can it be known that I have found grace in Your sight, I and Your people? Is it not in that You go with us, so that we are distinguished, I and Your people, from all the people that are on the face of the earth?” (Exodus 33:16). The request: Is it not in that You go with us, refers to the resting of the Divine Presence upon Israel. Moses requested that the Divine Presence not rest upon the nations of the world, and He granted it to him, as it is stated: “So that we are distinguished, I and Your people, from all the people on the face of the earth” (Exodus 33:16). Lastly, Moses requested that the ways in which God conducts the world be revealed to him, and He granted it to him, as it is stated: “Show me Your ways and I will know You” (Exodus 33:13). Moses said before God: Master of the Universe. Why is it that the righteous prosper, the righteous suffer, the wicked prosper, the wicked suffer? God said to him: Moses, the righteous person who prospers is a righteous person, the son of a righteous person, who is rewarded for the actions of his ancestors. The righteous person who suffers is a righteous person, the son of a wicked person, who is punished for the transgressions of his ancestors. The wicked person who prospers is a wicked person, the son of a righteous person, who is rewarded for the actions of his ancestors. The wicked person who suffers is a wicked person, the son of a wicked person, who is punished for the transgressions of his ancestors. The Gemara expands upon these righteous and wicked individuals: The Master said: The righteous person who prospers is a righteous person, the son of a righteous person. The righteous person who suffers is a righteous person, the son of a wicked person. The Gemara asks: Is it so that one is always punished for his ancestors’ transgressions? Isn’t it written: “He visits iniquity of the fathers upon the children, and upon the children’s children, unto the third and fourth generations” (Exodus 34:7). And it is written elsewhere: “Fathers shall not die for their children, and children shall not be put to death for the fathers; every man shall die for his own transgression” (Deuteronomy 24:16). And the Gemara raises a contradiction between the two verses. The Gemara resolves the contradiction: This is not difficult. This verse from Exodus, which states that God punishes descendants for the transgressions of their ancestors, refers to a case where they adopt the actions of their ancestors as their own. While this verse from Deuteronomy, which states that descendants are not punished for the actions of their ancestors, refers to a case where they do not adopt the actions of their ancestors as their own, as it is stated: “I visit iniquity of the fathers upon the children, and upon the third and fourth generations of my enemies” (Exodus 20:5). A righteous person is clearly not punished for the transgressions of his ancestors. Rather, it must be that God said to Moses as follows: The righteous person who prospers is a completely righteous person whose actions are entirely good and whose reward is entirely good both in this world and in the World-to-Come. The righteous person who suffers is one who is not a completely righteous person. Because he does have some transgressions, he is punished in this world so that he will receive a complete reward in the World-to-Come. The wicked person who prospers is one who is not a completely wicked person. God rewards him in this world for the good deeds that he performed, so that he will receive a complete punishment in the World-to-Come. Finally, the wicked person who suffers is a completely wicked person. Since he performed absolutely no mitzvot and deserves no reward, he receives only punishment both in this world and in the World-to-Come (Maharsha).
רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המכונה מהרש"א) מסביר שלצדיק בעולם הזה רע לו על מיעוט עונותיו כדי לזכותו בעה״ב וההפך ברשע שאינו גמור שטוב לו בעולם הזה כדי שיקבל שכרו על מיעוט זכיותיו ולטרדו בעולם הבא!
צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור כו'. ועל כן רע לו על מיעוט עונותיו כדי לזכותו בעה"ב ובהיפך ברשע שאינו גמור שטוב לו בעוה"ז כדי שיקבל שכרו על מיעוט זכיותיו ולטרדו בעולם הבא כמו שאמרנו ומשלם לשונאיו על פניו ועיין בזה במפרשים:
הרב משה אביגדור עמיאל גם כן עונה,
״רשע וטוב לו״! אבל איפה ראיתם רשע וטוב לו והאם יש בכלל בעולם המציאות, בעולם הזה חיים של טובה? הלא כל החיים, חיי עולם הזה הוא רק צרור של צרות צרורות בלי קץ ובלי שיעור, בלי גבול ובלי סוף, בלי ראשית ובלי תכלית, ומהותם של החיים הוא רק בזה שהצרות האחרונות משכחות את הראשונות, ועד שלא שקעו הנשיכות והעקיצות של צרה אחת, כבר נעורות עליו הנשיכות והעקיצות של צרה האחרת.
״רשע וטוב לו״! אבל איפה ראיתם רשע וטוב לו והאם יש בכלל בעולם המציאות, בעולם הזה חיים של טובה? הלא כל החיים, חיי עולם הזה הוא רק צרור של צרות צרורות בלי קץ ובלי שיעור, בלי גבול ובלי סוף, בלי ראשית ובלי תכלית, ומהותם של החיים הוא רק בזה שהצרות האחרונות משכחות את הראשונות, ועד שלא שקעו הנשיכות והעקיצות של צרה אחת, כבר נעורות עליו הנשיכות והעקיצות של צרה האחרת.
וזהו כל מהותם של החיים, כי מי שאינו בעל צרה כלל, כלומר, אדם שכל חייו עוברים עליו במנוחה שלמה ומלאה שלא יחסר לו מאומה, לזה העיקר חסר לו מן הספר, חסרה לו כל מהות החיים, וזהו סובל שוב מהצרה היותר גדולה, זהו השעמום הבא מהבטלה.
וזהו כל מהותם של החיים, כי מי שאינו בעל צרה כלל, כלומר, אדם שכל חייו עוברים עליו במנוחה שלמה ומלאה שלא יחסר לו מאומה, לזה העיקר חסר לו מן הספר, חסרה לו כל מהות החיים, וזהו סובל שוב מהצרה היותר גדולה, זהו השעמום הבא מהבטלה.
לעניו דעתי מכאן אפשר לראות שתי סיבות למה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו,
1. כדי לזכות את הצדיק יותר בעולם הבא ולהטריד את הרשע בעולם הבא.
2. שלא קיים מציאות של חיי עולם הזה בלי צרות והסיבה לכך היא שאם לא יחסר לו מאומה סובל שוב מהצרה היותר גדולה, זהו השעמום הבא מהבטלה ולכן אפילו אם ניראה טוב לרשע המציעות לא כך.
להרחבה,
עין איה על ברכות (א עג),
(ברכות ז.): "מפני מה יש צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו רשע ורע לו כו' צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור כו'".
נראה מדלא חזר לגמרי ממה שאמר לעיל צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, כי המעשים הטובים והרעים מתחלקים לב' חלקים, מהם בחיריים לגמרי ומהם מוטבעים. והמוטבעים אע"פ שאפשר לשנותם ע"י בחירה, מכל מקום על פי רוב נמשך האדם אחריהם. על כן צדיק בן צדיק המעשים המוטבעים בו הם לשבח, על כן אינו צריך להיות נצרף בכור יסורין, כי טבעו נוטה לטוב והוא על פי רוב צדיק גמור, על כן טוב לו. וצדיק בן רשע, טבעו אינו הגון, אע"פ שכובש יצרו, על כן צריך הוא צירוף יסורין ואז יוציא מן הכח אל הפועל רצונו הטוב, על כן רע לו והוא צדיק שאינו גמור, כי הוא כובש עפ"ר לא מעולה. רשע וטוב לו, טבעו הגון וטוב ומועיל לבריות מפאת היותו בן צדיק. וזו הערה גדולה, כי אם אנו רואים רשעים שנתקלקלו הרבה בחלק המוסרי שבין האדם לקונו והמה מטיבי לכת בחלק המוסרי שבין אדם לחבירו, הוא רק מפני שכבר הורישו אותם הוריהם נטיות מוסריות יפות, ע"כ המה מחזיקים בטבעם ומפני שהוא מועיל בישובו של עולם להיטיב לזולתו וע"י מצבו הטוב לא יוסיף אשמה, על כן טוב לו. ורשע ורע לו, רשע בן רשע, הוא על פי רוב רשע גמור, כי גם טבעו נתקלקל ואם יהיה מצבו איתן ירבה השחתה בעולם.
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%90_%D7%A2%D7%92