וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאׇזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר׃
Abraham accepted Ephron’s terms. Abraham paid out to Ephron the money that he had named in the hearing of the Hittites—four hundred shekels of silver at the going merchants’ rate.
הגמרא במסכת בבא מציעא שואלת מהיכן יודעים ש"רְשָׁעִים אוֹמְרִים הַרְבֵּה, וַאֲפִילּוּ מְעַט אֵינָם עוֹשִׂים"?
הגמרא לומדת זאת מעפרון, אפרון אומר בתחלה "אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא", ובפסוק הבא נאמר "וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאׇזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר", שהוא מיד לוקח את הכסף מאברהם ולא לוקח סתם כסף אלא את המטבעות המובחרים! ובכך רואים שעפרון אומר הרבה ובסוף לא עושה כלום לקראת אברהם אלא מנסה לקחת ממנו את המטבעות הטובים.
מְנָלַן, מֵעֶפְרוֹן. מֵעִיקָּרָא כְּתִיב: ״אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף״, וּלְבַסּוֹף כְּתִיב: ״וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאׇזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר״, דְּלָא שְׁקַל מִינֵּיהּ אֶלָּא קִנְטְרֵי, דְּאִיכָּא דּוּכְתָּא דְּקָרֵי לֵיהּ לְתִיקְלָא ״קִנְטֵירָא״.
From where do we derive this principle that the wicked say much and do not do even a little? We derive it from Ephron. Initially, it is written that Ephron said to Abraham: “A piece of land worth four hundred shekels of silver, what is that between me and you?” (Genesis 23:15). And ultimately it is written: “And Abraham listened to Ephron; and Abraham weighed to Ephron the silver, which he had named in the hearing of the children of Heth, four hundred shekels of silver, current money with the merchant” (Genesis 23:16), i.e., shekels that could be used in any location. This teaches that not only did Ephron take shekels from Abraham, he took from him only centenaria [kantarei], i.e., superior coins, as there is a place where they call a shekel a centenarius.
(להרחבה:
הגמרא בבכורות מסבירה שה "שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף" של עפרון הוא אינו סלע כמו המשמעות בשאר התורה אלא בקינטרין, שזה כסף במשקל של מאה סלעים!)
אמר רבי חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלע דנביאים ליטרין דכתובין קינטרין חוץ מן כספו של עפרון שאע"פ שכתוב בתורה סתם קינטרין דכתיב (בראשית כג, טז) ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ואיכא דוכתא דקא קרו לקינטרא תיקלא
§ The Gemara continues to discuss the value of coins. Rabbi Ḥanina says: Any silver shekel that is stated in the Torah but which is unspecified is referring to one sela. Additionally, any unspecified silver shekel mentioned in the Prophets is a silver litra, weighing twenty-five sela, and any unspecified silver shekel mentioned in the Writings is in centenaria [kintarin], silver weighing one hundred sela. This is the case throughout the Bible except for the silver of Ephron, where even though it is written in the Torah: “Shekels of silver,” without specification, it is in centenaria, as it is written: “Four hundred shekels of silver, current money with the merchant” (Genesis 23:16). This means that the silver was acceptable as shekels everywhere, and there is a place where they call a centenarius a shekel.
על אחד הפסוקים שהגמרא דורשת ממנו בשם של עפרון בפסוק "וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן" חָסֵר וָי"ו והמהר"ל בספרו "גור אריה" מוסיף על מה שאומר רש"י ומסביר לנו "שהיה חסר מפני שהיה מדקדק עמו כל כך, ומתחלה אמר לעשות הרבה – ומעט לא עשה, זה יורה שהוא חסר". ועפרון חָסֵר וָי"ו בגימטריא "רע עין"!
עפרן (400) = רע עין (400) = 400 מאות שקל כסף ששקל לו אברהם (חזקוני).
וישקל אברהם לעפרן חסר וי״ו להשוות גימטריא שלו לד׳ מאות שקל כסף ששקל לו אברהם.
וישקול אברהם לעפרן, “Avraham weighed the amount of silver;” you will note that in this verse the name “Efron” is spelled without the letter ו. The reason the sages spelled it thus is so that the numerical value of the letters in his name should add up to 400, i.e. the amount of silver pieces he had charged Avraham for burying Sarah in that cave.(Compare Baal Haturim)
בגלל שעפרון "מעמיד על זוזי נקרא רע עין, פירוש מי שאינו רוצה לקבל רק מעות שהם טובים מאד הוא רע, שמדקדק כל כך עם חבירו".
חסר וי"ו. כלומר שהיה חסר מפני שהיה מדקדק עמו כל כך, ומתחלה אמר לעשות הרבה – ומעט לא עשה, זה יורה שהוא חסר. ועוד עפרון חסר בגימטריא 'רע עין', שהיה רע עין, ולא היה רוצה לקבל רק משקל גדול. ומה שנקרא זה 'מעט', לפי שאין חילוק בין משקל גדול למשקל קטון, רק שמוציא המשקל הגדול יותר בריוח, ולפיכך אמרינן בבבא מציעא (ר' נב ע"ב) המעמיד על זוזי נקרא רע עין, פירוש מי שאינו רוצה לקבל רק מעות שהם טובים מאד הוא רע, שמדקדק כל כך עם חבירו. וכן היה עפרון גם כן, מעמיד עצמו על זוזי לתת לו קינטרין גדולים, ולפיכך כתב חסר – שיורה על שהוא חסר, והוא 'רע עין' במספר. ואם תאמר אחר שאברהם נתן הכסף במשקל גדול לעפרון מה לו לעשות, וכי יאמר תן לי שקלים קטנים, ונראה לומר מפני שאמר עפרון "ד' מאות שקל כסף", ולא הוי ליה לומר רק 'ד' מאות שקלים' כדכתיב (שמות כא, לב) "שלשים שקלים יתן לאדוניו", אלא שאמר שהם כסף מלא במשקל שלהם, ולפיכך כתיב "וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת", כלומר ייתור לשון "כסף" שדבר באזני בני חת, שיובן מדבריו שקלים גדולים שכספם מלא, לכך נתן לו שקלים גדולים. ועוד כיון שהמת היה מונח, ואברהם היה שוהה לשקול השקלים, ובודאי אם רצה עפרון לקבל כל שקלים לא היה אברהם עושה זה לעשות עכוב בחנם, אלא על כרחך לא היה רוצה עפרון רק בשקלים גדולים:
ועל פסוק זה כתוב במדרש רבא "נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, זֶה עֶפְרוֹן, שֶׁהִכְנִיס עַיִן רָע בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל צַדִּיק".
וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם (בראשית כג, ח), פְּגָעוּנִי לִי, סַרְסְרוּנִי לִי, וְאִם לָאו צַלּוּ לִי עִילָוֵיהּ. (בראשית כג, י): וְעֶפְרוֹן ישֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת, רַבִּי יִצְחָק אָמַר יָשַׁב כְּתִיב, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּ אוֹתוֹ אַרְכוּסְטַרְטִיגוֹס, דְּלָא יְהֵא בַּר נָשׁ רַב זָבֵין מִן בַּר נָשׁ זְעֵיר. (בראשית כג, י): וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס מְלַמֵּד שֶׁנָּעֲלוּ דַּלְתוֹתֵיהֶן וְהָלְכוּ לִגְמֹל חֲסָדִים לְאַבְרָהָם. (בראשית, יא טו): לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה וגו' אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כָּל שְׁקָלִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה סְלָעִים, וּבַנְּבִיאִים לִיטְרִין, בַּכְּתוּבִים קַנְטָרִין. רַבִּי יוּדָן אָמַר חוּץ מִשִּׁקְלֵי עֶפְרוֹן שֶׁהָיוּ קַנְטָרִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כח, כב): נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ. נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, זֶה עֶפְרוֹן, שֶׁהִכְנִיס עַיִן רָע בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל צַדִּיק. וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ, שֶׁחִסְּרַתּוֹ הַתּוֹרָה וָא"ו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כג, טז): וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, עֶפְרֹן כְּתִיב חָסֵר וָא"ו. (בראשית כג, טז): אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר, רַבִּי אַבָּא בַּר בִּיזְנָא אָמַר פְּרַגְמַטְיָא נְפָק.
“He spoke with them, saying: If you are willing to bury my dead from before me, heed me, and intercede for me with Ephron, son of Tzoḥar” (Genesis 23:8). “He spoke with them, saying: If you are willing…[intercede [pigu] for me]” – prevail upon him for me, mediate on my behalf; and if that is not [sufficient], entreat him on my behalf. “Ephron was sitting among the children of Ḥet and Ephron the Hittite answered Abraham in the hearing of the children of Ḥet, of all those coming to his city gate, saying” (Genesis 23:10). “Ephron was sitting [yoshev] among the children of Ḥet” – Rabbi Yitzḥak said: Yashav is written; on that day they appointed him chief officer [over them], so that there would not be [a situation in which] a person of great stature [Abraham] would be purchasing from a person of low stature. “Ephron the Hittite answered Abraham in the hearing of the children of Ḥet, [of all those coming to his city gate]” – Rabbi Pinḥas said: This teaches that they all locked their doors and went out to show kindness towards Abraham [by attending Sarah’s funeral]. “No, my lord, heed me; the field I have given to you, and the cave that is in it, I have given it to you; before the eyes of my people I have given it to you; bury your dead” (Genesis 23:11). “He spoke to Ephron in the hearing of the people of the land, saying: But if you please, hear me: I will give the price of the field; take it from me, and I will bury my dead there” (Genesis 23:13). “And Ephron answered Abraham, saying unto him” (Genesis 23:14). “My lord, heed me: Land worth four hundred shekels of silver, between me and you, what is it? Bury your dead” (Genesis 23:15). “Abraham heeded Ephron, and Abraham weighed for Ephron the silver that he spoke in the hearing of the children of Ḥet, four hundred shekels of silver, in the currency of merchants” (Genesis 23:16). “No, my lord, heed me; the field I have given to you, and the cave…My lord, heed me: Land worth four hundred shekels of silver” – Rabbi Ḥanina said: All the shekels that are stated in the Torah refer to sela’im; in the Prophets, litrin; and in the Writings, centenaria. Rabbi Yudan said: The exception is the shekels of Ephron, which were centenaria. That is what is written: “A greedy man rushes after wealth, and he does not know that diminishment will befall him” (Proverbs 28:22). “A greedy man rushes after wealth” – this refers to Ephron, who cast a greedy eye upon the wealth of the righteous man [Abraham]. “And he does not know that diminishment will befall him” – as the Torah diminished the letter vav from him. That is what is written: “Abraham heeded Ephron and Abraham weighed for Ephron [the silver…]” – Ephron is written without a vav. “Four hundred shekels of silver, in the currency of merchants” – Rabbi Abba bar Bizna said: It was usable for all merchandise.
העץ יוסף מסביר "שֶׁהִכְנִיס עַיִן רָע בְּמָמוֹנוֹ" – שעפרון חמד ממונו של אברהם כדי לקחת לעצמו.
שהכניס עין רעה בממונו. שחמד ממונו ליקח אותו לו:
אבל אברהם יודע שעפרון רק מנסה לחמוד את כספו מכך שכתוב "וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒", הבין דבריו וגם הבין כונתו, כי דבריו היו ליקח המעות אחר הקבורה, אבל כונתו היתה ליקח הכסף מיד, ולכן שמע לו, כלומר עשה כפי מה שהיה בדעת עפרון ושילם לו מיד, ולא כדברי פיו שאמר לו שיקח את הכסף אחרי הקבורה (ביאור יש"ר). ולא רק זה אלא שמה שרצה אברהם לקנות לא הייתה שווה כל כך אבל עפרון קצב הדמים ביוקר גדול ואברהם מתוך נדיבותו הודה בדבר ונתן לו "אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף" (רבנו בחיי בראשית כ"ג:ט"ו).
רבנו בחיי בראשית כ"ג:ט"ו
ארץ ארבע מאות שקל כסף. כתרגומו ארץ שהיא שוה כן. או יאמר כי עפרון קנה אותה או אבותיו הקדמונים בסך הזה. ודעת רז"ל שלא היתה שוה כל כך אבל עפרון קצב הדמים ביוקר גדול ואברהם מתוך נדיבותו הודה בדבר.
וישמע אברהם אל עפרון, הבין דבריו וגם הבין כונתו, כי דבריו היו ליקח המעות אחר הקבורה, אבל כונתו היתה ליקח הכסף מיד, ולכן שמע לו, כלומר עשה כפי מה שהיה בדעת עפרון, ולא כדברי פיו:
לעומת מעשיו של עפרון, הרלב"ג מסביר לנו איך אפשר ללמוד ממידותיו הטובות של אברהם בניהול עסקה, "והוא שראוי לאדם כשיתן הכסף למי שיבוש לאמר לו שהכסף ההוא בלתי נבחר או שאין לו בו כל המספר שהסכים לתת לו. שידקדק במספר ושיהיה הכסף ההוא שיתן לו שלם במשקלו ונקי ונבחר. ולזה תמצא שאברהם כשראה שיבוש עפרון לאמר לו שאין כל הכסף שהשכים לתת לו במה שנתן לו או שאינו במשקל ראוי או שאינו נקי התעורר מעצמו ונתן לו במשקל שלם ובמספר המסכם והיה כסף נקי ונבחר עד שהיה מתקבל לסוחר שהולך אנה ואנה".
(י) התועלת הששי הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשיתן הכסף למי שיבוש לאמר לו שהכסף ההוא בלתי נבחר או שאין לו בו כל המספר שהסכי' לתת לו. שידקדק במספ' ושיהיה הכסף ההוא שיתן לו שלם במשקלו ונקי ונבחר. ולזה תמצא שאברהם כשראה שיבוש עפרון לאמר לו שאין כל הכסף שהשכי' לתת לו במה שנתן לו או שאינו במשקל ראוי או שאינו נקי התעורר מעצמו ונתן לו במשקל שלם ובמספר המסכם והיה כסף נקי ונבחר עד שהיה מתקבל לסוחר שהולך אנה ואנה:
הוא מסביר גם כן שאפשר ללמוד מהתנהגותו של אברהם "שאין ראוי לאדם לעשות בקרקעותיו דבר יגיע בו הזק או צער לשכניו אם לא בהסכמתם. ולזה תמצא שבקש אברהם מאת בני חת שיסכימו שיהיה לו השדה והמערה שבו אשר קנה לאחוזת קבר".
(יא) התועלת השביעי הוא במדות שאין ראוי לאדם לעשות בקרקעותיו דבר יגיע בו הזק או צער לשכניו אם לא בהסכמתם. ולזה תמצא שבקש אברהם מאת בני חת שיסכימו שיהיה לו השדה והמערה שבו אשר קנה לאחוזת קבר וכבר הוציאו ר"ל מזה השרש דינים רבים במקומות מבתרא:
מהבדל זה בין התנהלותו של אברהם אל התנהגותו של עפרון רואים איך שהרשעים רודפים את התאוות בלי שיעור ואיך שהצדיקים עובדים על מידותיהם כל כך שאפילו לאחר כל הבעיות שעושה עפרון לאברהם הוא מתנהל עימו באופן הכי הגון שאפשר. ובכך אברהם מראה את מידת האדם שבוא לעומת עפרון שמראה את ירידתו לדרגת הבהמה הרודפת אחר התוואות ללא שליטה עצמית.
להרחבה:
לעפרון עפרן כתיב חסר וי"ו מפני שאמר הרבה ואפי' מעט לא עשה פי' דגריעותא הוא דמשמע לשון עפר כלומר עפרא בפומיה:
חסר וי"ו לפי שאמר הרבה כו'. אע"ג דיעקב ואהרן ג"כ חסרים וי"ו מ"מ הואיל ועפרון מלא הוא בכל הפרשה אלא זה חסר בלבד אתי למדרש אבל יעקב ואהרן בכל מקום חסרין הם ובמקום שהם מלאים למדרש אתא:
Without a vav because he said much... [You might ask:] Are not יעקב and אהרן also spelled without a vav? [The answer is:] עפרון is spelled with a vav throughout the parshah, and only here is written missing a vav. Therefore, it is to be expounded. But יעקב and אהרן are always without a vav. Where they have a vav, it is to be expounded.
הה"ד נבהל להון כו' מילתא באנפי נפשיה ואקרא דכתיב וישקול אברהם לעפרון חסר וי"ו קאי. ודריש ליה בעפרון שנתקיים בו מקרא זה נבהל להון כו'. וי"מ רע עין בגימ' ת' וכן עפרן חסר וי"ו בגימ' ת' שבסיבת הת' כסף היה רע עין וחסרו התורה וי"ו (נזה"ק):
שחסרתו התורה וי"ו להיות עולה בגימטריא רע עין שבזה נתגלה קלונו לדורות. או על פי הנודע שאות הוי"ו משם הקדוש הוא מקור הברכה. ולזה חסרתו התורה וי"ו להורות שעי"ז נחסר ממנו ג"כ ברכת יהוה (נזה"ק):