Save "פרשת תולדות - מעשה אבות סימן לבנים"
פרשת תולדות - מעשה אבות סימן לבנים
הרמב"ן אומר לנו,
"אוֹמַר לְךָ כְּלָל תָּבִין אוֹתוֹ בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַבָּאוֹת בְּעִנְיַן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְהוּא עִנְיָן גָּדוֹל הִזְכִּירוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּדֶרֶךְ קְצָרָה וְאָמְרוּ (תנחומא ט), כָּל מָה שֶׁאֵרַע לָאָבוֹת סִימָן לַבָּנִים. וְלָכֵן יַאֲרִיכוּ הַכְּתוּבִים בְּסִפּוּר הַמַּסָּעוֹת וַחֲפִירַת הַבְּאֵרוֹת וּשְׁאָר הַמִּקְרִים, וְיַחְשֹׁב הַחוֹשֵׁב בָּהֶם כְּאִלּוּ הֵם דְּבָרִים מְיֻתָּרִים אֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת, וְכֻלָּם בָּאִים לְלַמֵּד עַל הֶעָתִיד, כִּי כַּאֲשֶׁר יָבוֹא הַמִּקְרֶה לְנָבִיא מִשְּׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת יִתְבּוֹנֵן מִמֶּנּוּ הַדָּבָר הַנִּגְזָר לָבֹא לְזַרְעוֹ. וְדַע כִּי כָל גְּזֵרַת עִירִין כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא מִכֹּחַ גְּזֵרָה אֶל פֹּעַל דִּמְיוֹן, תִּהְיֶה הַגְּזֵרָה מִתְקַיֶּמֶת עַל כָּל פָּנִים".
הרמב"ן מסביר לנו שהפרשיות בְּעִנְיַן האבות נכתבו כדי להיות מעשה אבות סימן לבנים וכולם באים ללמד על העתיד שנגזר על עם ישראל ולכן התורה האריכה בסיפור המסעות של האבות כמו "חפירת הבארות".
וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם אוֹמַר לְךָ כְּלָל תָּבִין אוֹתוֹ בְּכָל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַבָּאוֹת בְּעִנְיַן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְהוּא עִנְיָן גָּדוֹל הִזְכִּירוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּדֶרֶךְ קְצָרָה וְאָמְרוּ (תנחומא ט), כָּל מָה שֶׁאֵרַע לָאָבוֹת סִימָן לַבָּנִים. וְלָכֵן יַאֲרִיכוּ הַכְּתוּבִים בְּסִפּוּר הַמַּסָּעוֹת וַחֲפִירַת הַבְּאֵרוֹת וּשְׁאָר הַמִּקְרִים, וְיַחְשֹׁב הַחוֹשֵׁב בָּהֶם כְּאִלּוּ הֵם דְּבָרִים מְיֻתָּרִים אֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת, וְכֻלָּם בָּאִים לְלַמֵּד עַל הֶעָתִיד, כִּי כַּאֲשֶׁר יָבוֹא הַמִּקְרֶה לְנָבִיא מִשְּׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת יִתְבּוֹנֵן מִמֶּנּוּ הַדָּבָר הַנִּגְזָר לָבֹא לְזַרְעוֹ. וְדַע כִּי כָל גְּזֵרַת עִירִין כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא מִכֹּחַ גְּזֵרָה אֶל פֹּעַל דִּמְיוֹן, תִּהְיֶה הַגְּזֵרָה מִתְקַיֶּמֶת עַל כָּל פָּנִים. וְלָכֵן יַעֲשׂוּ הַנְּבִיאִים מַעֲשֶׂה בַּנְּבוּאוֹת, כְּמַאֲמָר יִרְמְיָהוּ שֶׁצִּוָּה לְבָרוּךְ "וְהָיָה כְּכַלּוֹתְךָ לִקְרֹא אֶת דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת וְאָמַרְתָּ כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל" וְגוֹ' (ירמיה נא סג סד), וְכֵן עִנְיַן אֱלִישָׁע בְּהַנִּיחוֹ זְרוֹעוֹ עַל הַקֶּשֶׁת (מלכים ב יג טז-יז) "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר וַיֹּאמֶר חֵץ תְּשׁוּעָה לַיהוה וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם", וְנֶאֱמַר שָׁם (מלכים ב יג ט) "וַיִּקְצֹף עָלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים אָז הִכִּיתָ אֶת אֲרָם עַד כַּלֵּה וְעַתָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת אֲרָם". וּלְפִיכָךְ הֶחֱזִיק הקב"ה אֶת אַבְרָהָם בָּאָרֶץ וְעָשָׂה לוֹ דִּמְיוֹנוֹת בְּכָל הֶעָתִיד לְהֵעָשׂוֹת בְּזַרְעוֹ, וְהָבֵן זֶה. וַאֲנִי מַתְחִיל לְפָרֵשׁ הָעִנְיָנִים בִּפְרָט בַּפְּסוּקִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם:
AND ABRAM PASSED THROUGH THE LAND. I will tell you a principle by which you will understand all the coming portions of Scripture concerning Abraham, Isaac, and Jacob. It is indeed a great matter which our Rabbis mentioned briefly, saying: “Whatever has happened to the patriarchs is a sign to the children.” It is for this reason that the verses narrate at great length the account of the journeys of the patriarchs, the digging of the wells, and other events. Now someone may consider them unnecessary and of no useful purpose, but in truth they all serve as a lesson for the future: when an event happens to any one of the three patriarchs, that which is decreed to happen to his children can be understood.Concerning all decisions of “the guardians [angels],” know that when they proceed from a potential decree to a symbolic act, the decree will in any case be effected. It is for this reason that the prophets often perform some act in conjunction with the prophecies, just as Jeremiah commanded Baruch his disciple, And it shall be, when thou hast made an end of reading this book, that thou shalt bind a stone to it, and cast it into the midst of the Euphrates, and thou shalt say: Thus shall Babylon sink. Likewise is the matter of Elisha when he put his arm on the bow [held by Joash, King of Israel]: And Elisha said, Shoot. And he shot. And he said, The Eternal’s arrow of victory, even the arrow of victory against Aram. And it is further stated there, And the man of G-d was wroth with him, and said, Thou shouldst have smitten five or six times; then hadst thou smitten Aram till thou hadst consumed it whereas now thou shalt smite Aram but thrice. It is for this reason that the Holy One, blessed be He, caused Abraham to take possession of the Land and symbolically did to him all that was destined to happen in the future to his children. Understand this principle. Now, with the help of G-d, I will begin to explain in detail the subject matter of the verses.And Abram passed through the land unto the place of Shechem. This is the city of Shechem for such was the name of this place, and Shechem the son of Hamor was called by the name of his city. Now Rashi wrote, “He entered it unto the place of Shechem in order to pray on behalf of Jacob’s sons when they would come grieved from the field.” This is correct. And I add that Abraham took possession of this place at the very beginning, even before the land was given to him. It was thus hinted to him that his children would first conquer this place before they would merit it and before the guilt of the dwellers of the land was full to warrant their exile therefrom. It is for this reason that the verse here states, And the Canaanite was then in the land. And when the Holy One, blessed be He, gave him the land by His Word, Abraham journeyed from there and pitched his tent between Beth-el and Ai for this was the place that Joshua captured first.It is possible that Scripture mentions, And the Canaanite was then in the land, to teach us concerning the substance of this chapter, i.e., to state that Abram came into the land of Canaan, but G-d did not show him the land He had promised him. He passed to the place of Shechem while the Canaanite, that bitter and impetuous nation, was yet in the land, and Abram feared him. Therefore he did not build an altar to G-d. But when he came to the vicinity of Shechem at the oak of Moreh, G-d appeared to him and gave him the land, and as a result his fear departed from him for he was already assured in the land that I will show thee, and then he built an altar to G-d in order to worship Him openly.Now eilon Moreh (the oak of Moreh) is in the vicinity of Shechem and is also called eilonei Moreh, as it is written over against Gilgal, beside ‘eilonei Moreh.’ There in Shechem, near the Jordan, are Mount Gerizim and Mount Ebal, where the Israelites arrived at the beginning of their entrance into the land. Eilonei Mamre, however, is a place in the land of Hebron, far from the Jordan.Know that wherever Scripture states, eilonei Mamre, the name Mamre is on account of an Amorite by that name to whom the place belonged, just as it says, And he dwelt at the oaks of Mamre the Amorite, brother of Eshkol and brother of Aner, and wherever it says, eilon moreh or eilonei moreh, the places were so called on account of a man by the name of Moreh, but he was a Canaanite from the land of the Canaanites, who abide in the plains. When Scripture mentions Mamre alone, it means the name of a city, just as it is said: And Jacob came unto Isaac his father unto Mamre, the city of Arba, which is Hebron; Before Mamre which is Hebron. The man to whom the oaks belonged was called after the name of the city. A similar case is that of Shechem the son of Hamor, who was called Shechem after the name of the city Shechem.In Bereshith Rabbah it is said, “In the opinion of Rabbi Yehudah, Mamre is the name of a place, and in the opinion of Rabbi Nechemyah, it is the name of a person.”
ובגלל דברים אלו של הרמב"ן אנחנו צריכים לשאול על הפסוקים בפרשה שלנו מה הם באים ללמד אותנו לעתיד.
אנחנו נתמקד בפסוק "וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יהוה" ונשאל מה אפשר ללמוד מכאן לעתיד עם ישראל? אנחנו ניתן מספר תשובות לכך.
וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יהוה׃
Isaac sowed in that land and reaped a hundredfold the same year. יהוה blessed him,
רבי אברהם בן יעקב סבע (בעל הצרור המור) אומר שבגלל ברכתו הגדולה של יצחק שלא כמו דרך כל הארץ קנאו בו הפלשתים. ומתוך קינאה זו הפלשתים מילאו את כל הבארות שחפרו בימי אברהם בעפר אפילו שהם עצמם הישתמשו בהם. ובכך מתוך קינאתם גרמו לעצמם לרעה "וזה מעין הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". והם עשו זאת כדי לגרש את יצחק משם.
אפשר ללמוד מכאן לעתיד שהמקנאים בעם ישראל יעשו הכול כולל פגיע בעצמם רק כדי לגרש את עם ישראל.
ויזרע יצחק בארץ ההיא. זה בא להורות על צדקתו באומרו זרעו לכם לצדקה. וז"ש אומד זה למעשר היה. ויברכהו יהוה ברכת יהוה הביאו את כל המעשר. ואמר שבסבת גדולתו וברכתו שהיה שלא כדרך כל הארץ קנאו בו פלשתים. עד שבסבת קנאתם עשו רע לעצמם. וכל הבארות שחפרו בימי אברהם אביו סתמום עתה פלשתים וימלאום עפר. אע"פ שהיו נהנים מהם. וזה מעין הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם: וכל זה כדי לגרש את יצחק משם. ואולי היה מאמר המלך בהחבא. וכשראה שלא הועיל ערמתו. ויאמר אבימלך הוא בעצמו לך מעמנו. ולפי שלא היה ראוי לו לילך בלא מאמר השם. אמר ויחן בנחל גרר שנופל על לשון גור בארץ הזאת קרוב לגרר:
התורה תמימה מצטט תוספתא (ברכות פ"ו), "ביצחק וברכתיך והרביתי את זרעך, דרש יצחק, הואיל ואין ברכה שורה אלא במעשה ידי, עמד וזרע, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים". והוא מפרש לנו שדרש כעין גזירה שווה, כמו הברכה "והרביתי את זרעך" שלא תבוא "רק אם עוסק האדם בפרייה ורבייה" וכך גם בברכת הארץ שהיא לא תבוא אלא "אם יעסוק האדם בעבודת האדמה". ולכן יצחק "קם וזרע" ועל ידי כך וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ ה', ש"שלח לו ה' ברכתו".
אפשר ללמוד מכאן לעתיד שעם ישראל יצטרך לקום ולעבוד כדי שה' ישלח לנו את ברכת הארץ.
ויזרע יצחק. דוסתאי ב"ר ינאי אומר משום ר' מאיר, הרי הוא אומר ביצחק וברכתיך והרביתי את זרעך, דרש יצחק, הואיל ואין ברכה שורה אלא במעשה ידי, עמד וזרע, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים .(תוספתא ברכות פ"ו)
רבי חיים מצ'רנוביץ (בעל הבאר מים חיים) מסביר שיצחק אבינו עליו השלום הורה לכל העולם מדת היראה ופחד והראה להם איך שכל הגבורות ויסורים הכל המה חסדים אמיתיים!
ולומדים זאת מהמדרש (בבראשית רבה ס"ד),
"וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא" (בראשית כו, יב), אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, בָּאָרֶץ הַהִיא, בַּשָּׁנָה הַהִיא, הָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה, וְאִלּוּ הָיְתָה יָפָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. [המדרש אומר לנו שאפילו שהיה שנה קשה יצחק עדיין קם וזורע].
וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא (בראשית כו, יב), אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, בָּאָרֶץ הַהִיא, בַּשָּׁנָה הַהִיא, הָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה, וְאִלּוּ הָיְתָה יָפָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית כו, יב): וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, מֵאָה כּוֹרִים. מֵאָה שְׁעָרִים, מֵאָה מִנְיָנִים. מֵאָה שְׁעָרִים, מְלַמֵּד שֶׁהֶאֱמִידוּ אוֹתָהּ וְעָשָׂת מֵאָה כַּמָּה שֶׁהֶאֱמִידוּהָ, וַהֲלוֹא אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא בְּמִשְׁקָל וּבְמִדָּה וּבְמִנְיָן, מִפְּנֵי מָה מָדַד אוֹתָהּ, מִפְּנֵי הַמַּעַשְׂרוֹת.
“Avimelekh commanded all the people, saying: Anyone who touches this man or his wife will be put to death” (Genesis 26:11). “Isaac sowed in that land, and found in that year one hundredfold, and the Lord blessed him” (Genesis 26:12). “Isaac sowed in that land” – Rabbi Ḥelbo said: “In that land…in that year” – the land was harsh and the year was difficult; had it been favorable, all the more so. “And found in that year one hundredfold” – one hundred kor; “one hundredfold” – one hundred times. “One hundredfold” – it teaches that it produced one hundred times more than they had estimated for it. Is it not so that blessing does not rest upon an item that is weighed, measured, or counted? Why, then, did he measure it? It was due to the tithes.
ומכך רואים איך יצחק בכוחו הגדול "עשה ממדת הדין מדת הרחמים" בכך שהוא האמין שהרעב אשר היה בארץ היה "חסד אמת מאתו יתברך", ו"בזה נעשה מהדין חסד וברכה ויברכהו ה' בבחינת תחילתן יסורים וסופן שלוה". וברכה זו כוונתה שהקב"ה נותן לנו נסיונות כדי לראות האם אנחנו מקיימים "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" ואחר כך מברך אותנו ומגדלנו כמו שראינו אצל יצחק שזכה לברכת הקב"ה לאחר שהאמין שהרעב היה "חסד אמת מאתו יתברך".
אפשר ללמוד מכאן לעתיד שנצטרך להאמין שהיסורים "חסד אמת מאתו יתברך" וסופן שלוה אפילו בזמנין הכי קשים ובכך נזכה בברכת ה'.
(וגם אפשר ללמוד מכאן שעם ישראל צריך להורות לכל העולם איך שכל הגבורות ויסורים הכל המה חסדים אמיתיים ומכח זה נזכה לברכת ה').
וזה היה בחינת יצחק אבינו ע"ה שהורה לכל העולם מדת היראה ופחד והראה להם איך שכל הגבורות ויסורים הכל המה חסדים אמיתיים, כאמור, ועל כן נאמר (בראשית כ"ו, י"ב) ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה, ואמרו (בבראשית רבה ס"ד, ו') אף על פי שהארץ קשה והשנה קשה שנת רעבון וכו'. והכל לפי שבכוחו הגדול אשר עשה ממדת הדין מדת הרחמים והאמין ביהוה אשר זה הרעב אשר בארץ הוא חסד אמת מאתו יתברך, בזה נעשה מהדין חסד וברכה ויברכהו יהוה בבחינת תחילתן יסורים וסופן שלוה.
ובכך הסברנו 3 דברים שונים שאפשר ללמוד בדרך "וְכֻלָּם בָּאִים לְלַמֵּד עַל הֶעָתִיד" מהפסוק,
1. שהמקנאים בעם ישראל יעשו הכול כולל פגיע בעצמם רק כדי לגרש את עם ישראל.
2. שעם ישראל יצטרך לקום ולעבוד כדי שה' ישלח לנו את ברכת הארץ.
3. שנצטרך להאמין שהיסורים "חסד אמת מאתו יתברך" וסופן שלוה אפילו בזמנים הכי קשים ובכך נזכה בברכת ה'.