(יג) לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח׃ לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף׃ לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃ (יד) לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃
(טו) הגוזל את הגוי חייב להחזיר לגוי. חמור גזל הגוי מגזל ישראל, הגוזל את הגוי ונשבע ומת, חייב להחזיר מפני חילול השם.
עיר שיש בה ישראל וגוים, הפרנסין גובין מישראל ומגוים, מפני דרכי שלום.
מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום.
מספידין וקוברין מיתי גוים, מפני דרכי שלום. מנחמין אבילי גוים, מפני דרכי שלום.
And all her paths, peaceful.
מַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִים בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל.
וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:
(3) They may rent newly plowed land from a Gentile in the seventh year, but not from an Israelite. And they may encourage Gentiles during the seventh year, but not Israelites. They may exchange greetings with them because of the ways of peace.
שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל נָכְרִי, פָּטוּר. וְשֶׁל נָכְרִי שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם: (ראו שמות כא, לה-לו)
רַב אָמַר: "רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם" (חבקוק ג, ו) - הִתִּיר מָמוֹנָן שֶׁלַּגּוֹיִם.
{תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ג, עמוד א}
וְגֶזֶל גּוֹי מִי שְׁרֵי?
וְהָתַנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּבַר זֶה דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁבָּא מִזְּפִירִין: מִנַּיִן לְגֶזֶל גּוֹי שֶׁהוּא אָסוּר?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַחֲרֵי נִמְכַּר, גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ״ – שֶׁלֹּא יִמְשְׁכֶנּוּ וְיֵצֵא.
יָכוֹל יִגְלוֹם עָלָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ״ – יְדַקְדֵּק עִם קוֹנֵהוּ!
אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא; הָא, בְּגוֹי, הָא בְּגֵר תּוֹשָׁב.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי:...
אֶלָּא אָמַר רָבָא: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בִּגְזֵילוֹ, וְכָאן בְּהַפְקָעַת הַלְווֹאָתוֹ...
אָמַר רַב בִּיבִי בַּר גִּידֵּל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: גֶּזֶל גּוֹי אָסוּר, אֲבֵידָתוֹ מוּתֶּרֶת. גְּזֵילוֹ אָסוּר – דְּאָמַר רַב הוּנָא: מִנַּיִן לְגֶזֶל הַגּוֹי שֶׁהוּא אָסוּר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָכַלְתָּ אֶת כׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ״ – בִּזְמַן שֶׁהֵן מְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁאֵינָם מְסוּרִין בְּיָדְךָ. אֲבֵידָתוֹ מוּתֶּרֶת – דְּאָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: מִנַּיִן לַאֲבֵידַת הַגּוֹי שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְכׇל אֲבֵדַת אָחִיךָ״ – לְאָחִיךָ אַתָּה מַחְזִיר, וְאִי אַתָּה מַחְזִיר לְגוֹי...
תַּנְיָא, רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל הַשֵּׁם, אֲפִילּוּ אֲבֵידָתוֹ אָסוּר.
אָמַר שְׁמוּאֵל: טָעוּתוֹ מוּתֶּרֶת. כִּי הָא דִּשְׁמוּאֵל זְבַן מִגּוֹי לָקָנָא דְּדַהֲבָא בְּמַר דְּפַרְזְלָא – בְּאַרְבַּע זוּזֵי, וְאַבְלַע לֵיהּ חַד זוּזָא. רַב כָּהֲנָא זְבַן מִגּוֹי מְאָה וְעֶשְׂרִין חָבְיָתָא בִּמְאָה, וְאַבְלַע לֵיהּ חַד זוּזָא; אֲמַר לֵיהּ: חֲזִי, דַּעֲלָךְ קָא סָמֵיכְנָא. רָבִינָא זְבַן דִּיקְלָא הוּא וְגוֹי לְצַלָּחָא, אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: קְדֵם וְאַיְיתִי מֵעִיקָּרוֹ, דְּגוֹי מִנְיָינָא יָדַע.
רַב אָשֵׁי הֲוָה קָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא, חֲזָא שִׁיבְשָׁא דְגוּפְנָא בְּפַרְדֵּיסָא, וּתְלוּ בַּהּ קִיטּוּפֵי דְּעִינְבֵי. אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: זִיל חֲזִי, אִי דְּגוֹי נִינְהוּ – אַיְיתִי. אִי דְּיִשְׂרָאֵל נִינְהוּ – לָא אַיְיתִי לִי.
שְׁמַע הָהוּא גּוֹי דַּהֲוָה יָתֵיב בְּפַרְדֵּיסָא, אֲמַר לֵיהּ: דְּגוֹי שְׁרֵי?!
אֲמַר לֵיהּ: גּוֹי שָׁקֵיל דְּמֵי, יִשְׂרָאֵל לָא שָׁקֵיל דְּמֵי.
שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח הֲוָה עֲסִיק בְּהָדָא כִיתְנָא {היה עוסק בפשתן}.
אָֽמְרִין לֵיהּ תַּלְמִידוֹי {אמרו לו תלמידיו}: רִבִּי, אַרְפֵּי מִינָּךְ וַאֲנָן זְבַנִּין לָךְ חָדָא חֲמָר וְלֵית אַתְּ לָעֵי סוֹגִּין {הרפה ממך ואנו קונים לך חמור אחד ואין אתה עובד הרבה}.
אַזְלוֹן זְבַנּוֹן לֵיהּ חָדָא חֲמָר מֵחַד סִירְקַאי וּתְלִי בֵיהּ חָדָא מַרְגְּלִי {הלכו, קנו לו חמר אחד מערבי אחד ותלויה בו מרגלית אחת}.
אֲתוֹן לְגַבֵּיהּ אָֽמְרִין לֵיהּ: מִן כְּדוֹן לֵית אַתְּ צְרִיךְ לָעֵי תוּבָן {באו לפניו, אמרו לו: מעכשיו אין אתה צריך לעבוד שוב}.
אֲמַר לוֹן: לָמָּה?
אָֽמְרִין לֵיהּ: זְבָנִינָן לָךְ חַד חֲמָר מֵחַד סִירְקַיי וּתְלִי בֵיהּ חָדָא מַרְגְּלִי {קנינו לך חמור אחד מערבי אחד ותלויה בו מרגלית אחת}.
אֲמַר לוֹן: וְיָדַע בָּהּ מָרָהּ? {והכיר בכך אדונה?}
אָֽמְרִין לֵיהּ: לָא.
אֲמַר לוֹן: אֵיזַל חֲזַר {לכו והחזירו}.
{לֹא כֵן אָמַר רַב חוּנָא בֵּיבַי בַּר גּוֹזְלוֹן בְּשֵׁם רַב, הָתִיבוֹן קוֹמֵי רִבִּי: אֲפִילוּ כְּמָאן דָּמַר גְּזֵילוֹ שֶׁלְּגוֹי אֲסוּר, כָּל עַמָא מוֹדֵיי שֶׁאֲבֵידָתוֹ מוּתֶּרֶת}.
מַה אַתּוֹן סָֽבְּרִין, שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח בַּרְבְּרוֹן הֲוָה? בְּעֵי הֲוָה שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח מַשְׁמַע בְּרִיךְ אֱלָהֵהוֹן דִּיהוּדָאֵי מֵאַגַר כָּל־הָדֵין עָֽלְמָא. {מה אתם סבורין, שמעון בן שטח ברברי הוא? רוצה היה שמעון בן שטח לשמוע "ברוך אלוהיהם של היהודים" מכל שכר העולם הזה}.
וְאָסוּר לִגְזל כָּל שֶׁהוּא דִּין תּוֹרָה אֲפִלּוּ עַכּוּ"ם {בכתבי היד ובדפוסים לא מצונזרים: גוי עובד עבודה זרה} אָסוּר לְגָזְלוֹ אוֹ לְעָשְׁקוֹ. וְאִם גְּזָלוֹ אוֹ עֲשָׁקוֹ יַחְזִיר:
It is forbidden even to rob or to withhold money from a gentile who worships idols. If one robs or withholds money from such a person, one must return it.
(א) הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לְיִשְׂרָאֵל מִצְוַת עֲשֵׂה... שֶׁנֶּאֱמַר...
(ג) אֲבֵדַת עוֹבֵד עַכּוּ"ם {בכתבי היד ובדפוסים לא מצונזרים: הגוי} מֻתֶּרֶת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב ג) "אֲבֵדַת אָחִיךָ". וְהַמַּחֲזִירָהּ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עֲבֵרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיק יַד רִשְׁעֵי עוֹלָם. וְאִם הֶחֱזִירָהּ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם כְּדֵי שֶׁיְּפָאֲרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְיֵדְעוּ שֶׁהֵם בַּעֲלֵי אֱמוּנָה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֲבֵדָתוֹ אֲסוּרָה וְחַיָּב לְהַחְזִירָהּ. וּבְכָל מָקוֹם מַכְנִיסִין כְּלֵיהֶם מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים כִּכְלֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:...
A person who sees an object lost by a fellow Jew and ignores it, leaving it in its place, transgresses a negative commandment, as it states Ibid.:4: "Do not see your brother's ox... and ignore it." He also negates the fulfillment of a positive commandment. If he returns the object, he fulfills the positive commandment. If a person takes a lost object and does not return it, he negates the fulfillment of a positive commandment and transgresses two negative commandments: "You may not ignore it" Ibid.:3 and Leviticus 19:13: "Do not rob."
Even if the owner of the lost object is wicked and eats non-kosher meat for his own satisfaction and the like, it is a mitzvah to return an object that he lost. If, however, he eats non-kosher meat as a conscious act of rebellion against God, he is considered a non-believer. And just as it is forbidden to return a lost object belonging to a gentile, it is forbidden to return a lost object belonging to a Jew who is a non-believer, heretic, idol-worshiper or violator of the Sabbath in public. It is permissible to keep an object lost by an idolater, for Deuteronomy 22:3 speaks of returning "an object lost by your brother." Indeed, if one returns such an article, one transgresses a prohibition, for one strengthens the power of the wicked peoples of the world. If, however, one returns it to sanctify God's name, so that others will praise the Jewish people and know that they are trustworthy, this is praiseworthy.
When there is a possibility of the desecration of God's name, it is forbidden to keep an object lost by an idolater, and it must be returned. As part of "the ways of peace," we should always bring in their utensils from the outside, lest they be taken by thieves, as we do for utensils owned by Jews.