(יח) וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֘אמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאׇזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃
(18) Then Judah went up to him and said, “Please, my lord, let your servant appeal to my lord, and do not be impatient with your servant, you who are the equal of Pharaoh.
דָּבָר אַחֵר, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וגו', כְּתִיב (משלי כ, ה): מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וגו', לִבְאֵר עֲמֻקָּה מְלֵאָה צוֹנֵן וְהָיוּ מֵימֶיהָ צוֹנְנִין וְיָפִין וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת הֵימֶנָּה, בָּא אֶחָד וְקָשַׁר חֶבֶל בְּחֶבֶל וְנִימָה בְּנִימָה מְשִׁיחָה בִּמְשִׁיחָה וְדָלָה הֵימֶנָּה וְשָׁתָה, הִתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין הֵימֶנָּה וְשׁוֹתִין, כָּךְ לֹא זָז יְהוּדָה מֵשִׁיב לְיוֹסֵף דָּבָר עַל דָּבָר עַד שֶׁעָמַד עַל לִבּוֹ.
Another matter, “Judah approached him.” It is written: “Like deep water is counsel in the heart of a man…” (Proverbs 20:5) – this is analogous to a deep well filled with cold water; its water was cold and good, but no person could drink from it. Someone came and tied rope to rope, thread to thread, and cord to cord, and he drew from it and drank. Everyone began drawing from it and drinking. So, Judah did not relent from responding to Joseph regarding each and every matter, until he touched his heart.
(ו) דָּבָר אַחֵר, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֲגָשָׁה לְמִלְחָמָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב י, יג): וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר הֲגָשָׁה לְפִיּוּס, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יהושע יד, ו): וַיִּגְשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְפַיְיסוֹ. רַבָּנָן אָמְרֵי הֲגָשָׁה לִתְפִלָּה (מלכים א יח, לו): וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יהוה אֱלֹהֵי וגו'. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר פְּשַׁט לְהוֹן אִם לְמִלְחָמָה אֲנִי בָא, אִם לְפִיּוּס אֲנִי בָא, אִם לִתְפִלָּה אֲנִי בָא. בִּי אֲדֹנִי, בִּי וְלֹא בֵיהּ, אִם לְמַמְלֵא מַיָא אֲנָא, אִם לְשַׁמָּשָׁא אֲנָא, אִם לְמִפְצַע קִיסִין אֲנָא. דָּבָר אַחֵר, בִּי אֲדֹנִי, בִּייָּה אַתְּ מַעֲבִיר עָלֵינוּ אֲדֹנִי, שֶׁכָּךְ אָמַרְתָּ לָנוּ (בראשית מד, כא): הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וגו', זוֹ הִיא הַשָּׂמַת עַיִן, נֶהְפַּךְ הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתָּ לְסַמְיוּת עֵינַיִם. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּנִימוּסוֹת שֶׁלָּנוּ כְּתִיב (שמות כב, ב): וְאִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ, וְזֶה יֵשׁ לוֹ לְשַׁלֵּם. יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ, יִכָּנְסוּ דְבָרַי בְּאָזְנֶיךָ, זְקֵנְתּוֹ שֶׁל זֶה עַל יְדֵי שֶׁמְּשָׁכָהּ פַּרְעֹה לַיְלָה אַחַת לָקָה בִּנְגָעִים הוּא וְכָל בֵּיתוֹ, דִּכְתִיב (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה, הִזָּהֵר שֶׁלֹא יִלְקֶה אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּצָרַעַת. אִמּוֹ שֶׁל זֶה לֹא מֵתָה אֶלָא מִקִּלְלָתוֹ שֶׁל אַבָּא, וּמִן תַּמָּן מִיתַת לָהּ (בראשית לא, לב): עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, הִזָּהֵר שֶׁלֹא יָחוּל בְּךָ קְלָלָה אַחַת, וְאוֹתוֹ הָאִישׁ מֵת. שְׁנַיִם מִמֶּנּוּ נִכְנְסוּ לִכְרַךְ אֶחָד שָׁלֵם וְהֶחֱרִיבוּהָ, לְהַלָּן בִּשְׁבִיל נְקֵבָה, כָּאן בִּשְׁבִיל זָכָר. עַל חִבַּת הָעַיִן בָּא. עַל אַכְסַנְיָא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים לג, יב): חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ וגו', אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר שְׁמַעְיָה דָּבָר אֲנִי מוֹצִיא מִבִּפְנִים וּמַכְנִיס דֶּבֶר בְּנֹא וּמְכַלֶּה אֶתְכֶם. אָמַר רַבִּי חָנִין בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יְהוּדָה מַעֲלֶה חֵמָה הָיוּ שַׂעֲרוֹת לִבּוֹ בּוֹקְעוֹת כֵּלָיו וְיוֹצְאוֹת, וְהָיָה נוֹתֵן עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל לְתוֹךְ פִּיו וּמוֹצִיאָן כְּאָבָק. כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה, מַה פַּרְעֹה גּוֹזֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם אַף אַתָּה גוֹזֵר וְאֵינְךָ מְקַיֵּם. מַה פַּרְעֹה לָהוּט אַחַר הַזְּכָרִים אַף אַתָּה כֵּן, מַה פַּרְעֹה מֶלֶךְ וְאַתָּה שֵׁנִי לוֹ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, כָּךְ אַבָּא מֶלֶךְ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַאֲנִי שֵׁנִי לוֹ, וְאִם שׁוֹלֵף אֲנִי אֶת חַרְבִּי מִמְּךָ אֲנִי מַתְחִיל וּבְפַרְעֹה רַבְּךָ אֲנִי מְסַיֵּם. אִלּוּ אָמַר מִפַּרְעֹה אֲנִי מַתְחִיל הָיָה מַנִּיחוֹ, כֵּיוָן שֶׁאָמַר מִמְּךָ אֲנִי מַתְחִיל רָמַז לִמְנַשֶּׁה וּרְפַשׁ חַד רֶפֶשׁ וְזָעַת כָּל פָּלָטִין, אֲמַר דֵּין רֶפֶשׁ מִן בֵּית אַבָּא, כֵּיוָן דְּחָמֵי מִילֵיהּ כֵּן שָׁרֵי מִשְׁתָּעֵי מִילִין רַכִּיכִין, אֲדֹנִי שָׁאַל.
(6) Another matter, “Judah approached [vayigash] him” – Rabbi Yehuda, Rabbi Neḥemya, and the Rabbis. Rabbi Yehuda says: An approach for war, just as it says: “Yoav and the people who were with him advanced [vayigash] to the battle” (II Samuel 10:13). Rabbi Neḥemya says: An approach for conciliation, just as it says: “The children of Judah approached Joshua” (Joshua 14:6) – to placate him. The Rabbis say: An approach for prayer – “Elijah the prophet approached, and he said: Lord, God of …” (I Kings 18:36). Rabbi Elazar resolved it in accordance with all of them: If [I must engage in] war, I am coming; if [I must engage in] conciliation, I am coming, if [I must engage in] prayer, I am coming.
...
Rabbi Ḥanin said: When Judah was filled with rage, the hairs over his heart would rip through his garments and emerge, and he would place chunks of iron in his mouth and expel them as dust.
...