Save "פרשת ויחי - הסכם יששכר וזבולון"
פרשת ויחי - הסכם יששכר וזבולון
"זְבוּלֻ֕ן לְח֥וֹף יַמִּ֖ים יִשְׁכֹּ֑ן וְהוּא֙ לְח֣וֹף אֳנִיֹּ֔ת וְיַרְכָת֖וֹ עַל־צִידֹֽן" (בראשית מ"ט, י"ג).
(יג) זְבוּלֻ֕ן לְח֥וֹף יַמִּ֖ים יִשְׁכֹּ֑ן וְהוּא֙ לְח֣וֹף אֳנִיֹּ֔ת וְיַרְכָת֖וֹ עַל־צִידֹֽן׃ {פ} (יד) יִשָּׂשכָ֖ר חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַֽמִּשְׁפְּתָֽיִם׃ (טו) וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד׃ {ס}
(13) Zebulun shall dwell by the seashore; He shall be a haven for ships, And his flank shall rest on Sidon. (14) Issachar is a strong-boned ass, Crouching among the sheepfolds. (15) When he saw how good was security, And how pleasant was the country, He bent his shoulder to the burden, And became a toiling serf.
המדרש שואל, למה זבולון קודם כאן ליששכר (אף על פי שיששכר גדול מזבולון שהוא נולד לפניו) והרי במקומות אחרים נמצא שיששכר קודם לזבולון?
"אֶלָּא שֶׁהָיָה זְבוּלוּן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וְיִשָׂשׂכָר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וּזְבוּלוּן בָּא וּמַאֲכִילוֹ, לְפִיכָךְ קָדְמוֹ, עָלָיו אָמַר הַכָּתוּב (משלי ג, יח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (בראשית רבה צ"ט, ט).
פירוש,
זבולון היה עוסק במסחר ויששכר בלימוד תורה, והם "עָשׂוּ שֻׁתָּפוּת בֵּינֵיהֶם" (מדרש תנחומא ויחי י"א).
זְבוּלֵן לְחוֹף יַמִּים. קָדָם זְבוּלֻן לְיִשָּׂשׂכָר. וְלָמָּה, שֶׁזְּבוּלֻן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָה, וְיִשָּׂשׂכָר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. עָשׂוּ שֻׁתָּפוּת בֵּינֵיהֶם שֶׁיְּהֵא פְּרַקְמַטְיָה שֶׁל זְבוּלֻן לְיִשָּׂשׂכָר, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה בֵּרֲכָן, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ (דברים לג, יח), שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתְךָ לִפְרַקְמַטְיָא מִשּׁוּם דְּיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. לָמָּה, עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג, יח). לְפִיכָךְ הִקְדִּים זְבוּלֻן לְיִשָּׂשׂכָר, שֶׁאִלְמָלֵא זְבוּלֻן, לֹא עָסַק יִשָּׂשׂכָר בַּתּוֹרָה. וּמִתּוֹךְ שֶׁנִּתְיַחֵד יִשָּׂשׂכָר בַּתּוֹרָה וְלֹא עָסַק בִּפְרַקְמַטְיָא וְלֹא הָיָה לוֹ עָמַל בְּדָבָר אַחֵר, לְפִיכָךְ כָּתוּב בּוֹ, וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים (דה״‎א יב, לג). יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם, יִשָּׂשׂכָר נוֹתֵן עַצְמוֹ עַל הַתּוֹרָה כַּחֲמוֹר לְמַשּׂוי, וּזְבוּלֻן מֵבִיא בָאֳנִיּוֹת הַסְּחוֹרָה. רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם, אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים שֶׁלּוֹ שֶׁמַּרְבִּיצִין תּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְגוֹ' (תהלים סח, יד). וַיַּרְא מְנֻחָה, זוֹ תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי (ירמיה מה, ג). כִּי טוֹב, זוֹ תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (משלי ד, ב). וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. מַס, זוֹ הֲלָכָה. כְּשֶׁהָיוּ טוֹעִין, הָיוּ שׁוֹאֲלִין וּמְבַקְשִׁין מִיָּדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂרַי בְּיִשָׂשׂכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשׂכָר כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק (שופטים ה, טו), בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה, שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו.
Zebulun shall dwell at the shore of the sea (Gen. 49:13). Zebulun was mentioned before Issachar even though Issachar was the elder. Why? Zebulun was engaged in commercial activity, while Issachar devoted himself to the study of the Torah, and they had agreed that Zebulun’s earnings would be shared by Issachar. That is why Moses blessed them: Rejoice, Zebulun, in thy going out, and Issachar in thy tents (Deut. 33:18). Rejoice, Zebulun, in going about to do business, for Issachar is in your tents studying the Torah. Why should he rejoice? Because the Torah is a tree of life to them that lay hold upon her, and happy is everyone that holdeth her fast (Prov. 3:8). Therefore Zebulun preceded Issachar. If it had not been for Zebulun, Issachar could not have studied the Torah. Since Issachar engaged exclusively in the study of the Torah, and was not concerned with business nor did any kind of work, it is written about him: And the children of Issachar, men that had understanding of the times (I Chron. 12:33). Issachar is a large-boned ass (Gen. 49:14). That is, he bears the yoke of the Torah like an ass that bears its load, while Zebulun brings his wares in ships. Crouching down between the sheepfolds (ibid.). This refers to his disciples, who spread the knowledge of the Torah before the wise throughout the land, as it is said: When ye lie among the sheepfolds, the wings of the dove are covered with silver (Ps. 68:14). For he saw a resting place that it was good (Gen. 49:15). This refers to the Torah, as it is said: I am weary with my groaning, and I find no rest (Jer. 45:3). That it was good alludes to the Torah, since it is said: For I give you good doctrine (Prov. 4:2). And he bowed his shoulders to bear (Gen. 49:15) the yoke of the Torah. And he became a servant under task-work (ibid.). Task-work refers to the law. Whenever the people erred in the law, they would seek a decision from him, as is said: And the princes of Issachar were with Deborah; as was Issachar, so was Barak; into the depth they rushed forth at his feet (Judg. 5:15); for he would search deeply into the law.
ההסכם היה שחלק מהרווח של זבולון הולך ליששכר "לְפִי שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְהִרְחִיב יָדָיו לְפַזֵּר מָמוֹנוֹ לְיִשָֹּׂשׂכָר, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטָרֵךְ שֵׁבֶט יִשָֹּׂשׂכָר לְפַרְנָסָה וְלֹא יִתְבַּטֵּל מִלַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה" (במדבר רבה י"ג י"ז).
(יז) בַּיּוֹם הַשְׁלִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלוּן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן (במדבר ז, כד), לָמָּה בְּכָל הַנְּשִׂיאִים מַזְכִּיר שִׁבְטָם וְאַחַר כָּךְ מַזְכִּיר שְׁמוֹתָם, וּבִיהוּדָה וְיִשָֹּׂשכָר מַזְכִּיר שֵׁם נְשִׂיאֵיהֶם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַזְכִּיר שְׁמוֹתָן, לְפִי שֶׁנַּחְשׁוֹן הָיָה מֶלֶךְ וּנְתַנְאֵל הָיָה מַלְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּכְמָה דְתֵימָא (משלי ח, טו): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וּבְכָל מָקוֹם הַמֶּלֶךְ מַקְדִּים לְעַמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ב, יג): וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וגו', (מלכים א ח, נט): לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ (מלכים א ח, נט): וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. לָמָּה בְּכָל הַנְּשִׂיאִים כְּתִיב שָׁם נָשִׂיא, וְנַחְשׁוֹן אֵינוֹ קָרוּא נָשִׂיא, לְפִי שֶׁהִקְרִיב תְּחִלָּה, שֶׁאִם בָּא לְהִתְגָּאוֹת עַל הַנְּשִׂיאִים הָאֲחֵרִים לוֹמַר שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, שֶׁאֲנִי הִקְרַבְתִּי תְּחִלָּה, הֵם יֹאמְרוּ לוֹ אֵין אַתָּה אֶלָּא הֶדְיוֹט, שֶׁכֻּלָּם קְרוּאִים נָשִׂיא, נָשִׂיא, וְאַתָּה לֹא נִקְרֵאתָ נָשִׂיא, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי טז, ה): תּוֹעֲבַת יהוה כָּל גְּבַהּ לֵב וגו', וְאוֹמֵר (תהלים קלח, ו): כִּי רָם ה' וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבוֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע. לָמָּה זָכָה זְבוּלוּן לְהַקְרִיב שְׁלִישִׁי, לְפִי שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְהִרְחִיב יָדָיו לְפַזֵּר מָמוֹנוֹ לְיִשָֹּׂשׂכָר, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטָרֵךְ שֵׁבֶט יִשָֹּׂשׂכָר לְפַרְנָסָה וְלֹא יִתְבַּטֵּל מִלַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה, לְפִיכָךְ זָכָה זְבוּלוּן לִהְיוֹת שֻׁתָּף לַתּוֹרָה, וְהָיָה חֲבֵרוֹ שֶׁל יִשָֹּׂשׂכָר, וּלְכָךְ הִקְרִיב אַחֲרָיו וְאַחַר יְהוּדָה לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי יח, טז): מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְּדֹלִים יַנְחֶנּוּ, קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת (במדבר ז, כה), בָּא נְשִׂיא זְבוּלוּן וְהִקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁהָיָה לוֹ עִם יִשָֹּׂשכָר אָחִיו, לְפִי שֶׁהָיוּ זְבוּלוּן וְיִשָֹּׂשכָר שֻׁתָּפִים, יִשָֹּׂשכָר הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּזְבוּלוּן הָיָה עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא, וְהָיָה טוֹרֵחַ זְבוּלוּן וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָֹּׂשׂכָר, וְעַל זֶה הָיָה קָרְבָּנוֹ, קַעֲרַת כֶּסֶף, כְּנֶגֶד הַיָּם שֶׁהוּא עָשׂוּי כִּקְעָרָה שֶׁהָיָה חֵלֶק זְבוּלוּן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יג): זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן. (במדבר ז, כה): מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, כְּנֶגֶד הָאָרֶץ שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה כְּכַדּוּר שֶׁהָיְתָה חֵלֶק יִשָֹּׂשׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, טו): וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה. (במדבר ז, כה): שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל, הֲרֵי מָאתַיִם, כְּנֶגֶד מָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁהָיוּ בְּשֵׁבֶט יִשָֹּׂשׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יב, לב): רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם, וּלְכָךְ תָּלָה חֶשְׁבּוֹן הַגָּדוֹל בִּזְבוּלוּן, לְפִי שֶׁגָּדוֹל מְעַשֶֹּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה, שֶׁלּוּלֵי זְבוּלוּן לֹא הָיָה יִשָֹּׂשכָר יָכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא הָיָה מַאֲכִילוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו. דָּבָר אַחֵר, קְעָרָה, כְּנֶגֶד לֶחֶם שֶׁהָיָה מַאֲכִילוֹ. מִזְרָק, כְּנֶגֶד הַיַּיִן שֶׁהָיָה מַשְׁקֵהוּ, וְלָמָּה הָיָה שֶׁל כֶּסֶף שֶׁגַּם כֶּסֶף הָיָה נוֹתֵן לוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכּוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (קהלת י, יט): לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל. (במדבר ז, כה): שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת וגו', זְבוּלוּן וְיִשָֹּׂשׂכָר שְׁנֵיהֶם הָיוּ נוֹטְלִין שְׂכַר תּוֹרָה בְּיַחַד וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ מִתְפַּרְנְסִים בְּיַחַד. (במדבר ז, כו): כַּף אַחַת, זוֹ בִּרְכָתוֹ שֶׁל זְבוּלוּן שֶׁבֵּרְכוֹ אָבִיו: זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן. וְאֵין כַּף אֶלָּא חָף, כְּמָה דְּתֵימָא (תהלים צח, ה): נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף. (במדבר ז, כה): עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר תֵּבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּבִרְכַּת זְבוּלוּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים וגו'. (במדבר ז, כט): וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָן משֶׁה (דברים, לג, יט): כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל, פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וגו' (במדבר ז, כז), הִזְכִּיר שָׁם מִכָּל הַמִּינִים עוֹלָה, לְבַד שָׂעִיר שֶׁהָיָה לְחַטָּאת, שֶׁלֹא מָצִינוּ שָׂעִיר לְעוֹלָה, כְּנֶגֶד בִּרְכַּת משֶׁה, שֶׁבֵּרְכָן שְׁנֵיהֶם לְעִנְיַן הַקָּרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יט): עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, וְהָעוֹלָה הִיא זִבְחֵי צֶדֶק, שֶׁאֵינָהּ בָּאָה עַל חֵטְא. דָּבָר אַחֵר, שֶׁזְּבוּלוּן וְיִשָֹּׂשׂכָר שְׁנֵיהֶם הָיוּ מַקְרִיבִים בְּיַחַד, וְזִבְחֵי צֶדֶק הָיוּ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָיָה לִזְבוּלוּן חֵלֶק בִּשְׂכַר תּוֹרָתוֹ, כָּךְ הָיָה לְיִשָֹּׂשכָר חֵלֶק בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל זְבוּלוּן. (במדבר ז, כט): וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד מַה שֶּׁבֵּרְכָן משֶׁה: כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ, שְׁנֵי יַמִּים. (במדבר ז, כט): אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, הִקְרִיב שְׁלשָׁה מִינִין כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה דְּבָרִים שֶׁבֵּרְכָן משֶׁה: וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל, שְׂפֻנֵי זֶה חִלָּזוֹן, טְמוּנֵי זוֹ טָרִית, חוֹל זוֹ זְכוּכִית לְבָנָה. לָמָּה הָיָה חֲמִשָּׁה מִכָּל מִין וּמִין, נֶגֶד חָמֵשׁ תֵּיבוֹת שֶׁהֵם בַּפָּסוּק שֶׁבֵּרַךְ משֶׁה שֻׁתְּפוּתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יח): שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָֹּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ. (במדבר ז, כט): זֶה קָרְבַּן אֱלִיאָב וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִקְרִיב אֱלִיאָב עַל שֻׁתְּפוּת הַתּוֹרָה, הִתְחִיל מְשַׁבֵּחַ קָרְבָּנוֹ, זֶה קָרְבַּן אֱלִיאָב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, זֶה שֵׁבֶט יִשָֹּׂשכָר, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר, זֶה שֵׁבֶט זְבוּלוּן:
(17) “On the third day, prince of the children of Zebulun, Eliav son of Ḥelon” (Numbers 7:24). “On the third day, prince of the children of Zebulun, Eliav son of Ḥelon” why, regarding all the princes, does it mention their tribe and then mentions their name, but regarding Judah and Issachar, it mentions the name of their princes first and then mentions their name? It is because Naḥshon was king, and Netanel was the king of Torah, just as it says: “Through me kings reign” (Proverbs 8:15), and in every circumstance, the king precedes his people, as it is stated: “Their king passed before them…” (Micah 2:13); “To enact justice for His servant" (I Kings 8:59); and then: “and justice for His people Israel, the matter of each day on its day” (I Kings 8:59). Why, regarding all the princes, the title prince is written, but Naḥshon is not called “prince”? It is because he presented his offering first. Were he to come and be haughty regarding the other princes, saying: ‘I am king over them, as I presented my offering first,’ they could say to him: ‘You are nothing but a commoner, as all of them are called prince, and you were not called prince.’ This is to realize what is stated: “Anyone haughty of heart is an abomination to the Lord” (Proverbs 16:5). And it says: “Though the Lord is exalted, He sees the lowly; the haughty He knows from afar” (Psalms 138:6). Why was Zebulun privileged to present his offering third? It is because he was fond of the Torah and was generous in dispensing his money to Issachar, so that the tribe of Issachar would not require a livelihood and would not be idle from engaging in Torah study. Therefore, Zebulun was privileged to be a partner in the Torah, and was Issachar’s associate, and that is why he presented his offering after him and after Judah, to realize what is stated: “A man’s giving expands him, and will guide him before the great” (Proverbs 18:16). “His offering was one silver dish, its weight one hundred and thirty; one silver basin of seventy shekels, in the sacred shekel; both of them full of high quality flour mixed with oil as a meal offering” (Numbers 7:25). “His offering was one silver dish” – the prince of Zebulun came and presented his offering due to his partnership with his brother Issachar, as Zebulun and Issachar were partners. Issachar would engage in Torah study and Zebulun would engage in commerce. Zebulun would toil and put food in Issachar’s mouth. This is why his offering was a “silver dish” – it was corresponding to the sea, that is shaped like a dish, and that was the portion of Zebulun, as it is stated: “Zebulun will dwell at the shore of seas” (Genesis 49:13). “One silver basin,” corresponding to the land that is shaped like an orb and that was the portion of Issachar, as it is stated: “He saw rest, that it was good, and the land, that it was pleasant” (Genesis 49:15). “Its weight one hundred and thirty; one silver basin of seventy shekels,” that is two hundred, corresponding to the two hundred heads of the Sanhedrin who were from the tribe of Issachar, as it is stated: “[From the children of Issachar]…their leaders were two hundred” (I Chronicles 12:33). That is why it attributed the larger tally to Zebulun, because the one who causes the action is greater than the one who performs it, as had it not been for Zebulun, Issachar would have been unable to engage in Torah study, as he [Zebulun] would feed him and put food in his mouth. Another matter, “dish,” corresponding to the food that he would feed him. “Basin,” corresponding to the wine that he would give him to drink. Why was it of silver? It is because he would also give him silver with which to perform all his needs, just as it says: “For laughter one prepares bread, wine brings joy the living, and silver answers everything” (Ecclesiastes 10:19). “Both of them full of high quality flour [mixed with oil as a meal offering],” both Zebulun and Issachar would receive the reward for Torah together, and both would earn a livelihood together. “One gold ladle, ten shekels, full of incense” (Numbers 7:26). “One young bull, one ram, one lamb in its first year, as a burnt offering” (Numbers 7:27). “One goat as a sin offering” (Numbers 7:28). “And for the peace offering, two cattle, five rams, five goats, five sheep in their first year. This was the offering of Eliav son of Ḥelon” (Numbers 7:29). “One…ladle [kaf]” (Numbers 7:26), this was Zebulun’s blessing that his father blessed him: “Zebulun will dwell at the shore [ḥof] of seas” (Genesis 49:13). And kaf is nothing other than ḥaf, just as it says: “Rivers will clap hands [khaf]” (Psalms 98:8). “Gold…ten shekels full of incense” (Numbers 7:26), corresponding to the ten words in Zebulun’s blessing. That is what is written: “Zebulun…at the shore of seas…” (Genesis 49:13). “And for the peace offering, two cattle” (Numbers 7:29), corresponding to the blessing that Moses blessed them: “Because they will be nourished by the bounty of the seas, and the hidden treasures of the sand” (Deuteronomy 33:19). “One young bull…” (Numbers 7:27), it mentioned all the species for a burnt offering, besides the goat that was a sin offering, as we have not found a goat as a burnt offering. This is corresponding to the blessing of Moses who blessed them both regarding the offering, as it is stated: “Nations they will call to the mountain, there, they will sacrifice offerings of righteousness” (Deuteronomy 33:19). The burnt offering is “offerings of righteousness,” as it does not come due to a sin. Alternatively, it is because both Zebulun and Issachar were presenting their offering together, and the “offerings of righteousness" were the offerings, as, just as Zebulun had a share of the reward for his Torah, so, Issachar had a portion in Zebulun’s money. “And for the peace offering, two cattle” (Numbers 7:29), corresponding to what Moses blessed them: “Because they will be nourished by the bounty of the seas” (Deuteronomy 33:19), two seas. “Five rams, five goats, five sheep in their first year” (Numbers 7:29), he sacrificed three species corresponding to the three matters regarding which Moses blessed them: “and the hidden treasures of the sand [usefunei temunei ḥol]” (Deutereonomy 33:19). Sefunei, this is snail;, this is tuna; ḥol, this is white sand. Why were there five of each and every species? It is corresponding to the five words in the verse in which Moses blessed their partnership, as it is stated: “Rejoice, Zebulun, in your departure, and, Issachar, in your tents” (Deuteronomy 33:18). “This was the offering of Eliav…” (Numbers 7:29), when the Holy One blessed be He saw that he presented his offering regarding the partnership in the Torah, He began lauding his offering: “This was the offering of Eliav,” to realize what is stated: "It is a tree of life for those who grasp it” (Proverbs 3:18); this is the tribe of Issachar, “and its supporters are happy” (Proverbs 3:18); this is the tribe of Zebulun.
ולכן קדמו את זבולון שכתוב "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי ג, י"ח).
זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן (בראשית מט, יג), הֲרֵי זְבוּלוּן קָדַם לְיִשָׂשׂכָר שֶׁכֵּן מְיַחֲסָן יִשָׂשׂכָר זְבוּלוּן, וְלָמָּה כֵן, אֶלָּא שֶׁהָיָה זְבוּלוּן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וְיִשָׂשׂכָר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וּזְבוּלוּן בָּא וּמַאֲכִילוֹ, לְפִיכָךְ קָדְמוֹ, עָלָיו אָמַר הַכָּתוּב (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. יִשָׂשׂכָר כּוֹנֵס וּזְבוּלוּן מֵבִיא בָּאֳנִיּוֹת וּמוֹכֵר וּמֵבִיא לוֹ כָּל צָרְכּוֹ, וְכֵן משֶׁה אוֹמֵר (דברים לג, יח): שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ, לָמָּה שֶׁיִּשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ שֶׁלְּךָ הֵן שֶׁאַתְּ מְסַיְּעוֹ לֵישֵׁב בָּהֶן.
“Zebulun will dwell at the shore of seas, and he will be a shore for ships, and his border will be upon Sidon” (Genesis 49:13). “Zebulun will dwell at the shore of seas” – Zebulun preceded Issachar, although the birth of Issachar is recorded before Zebulun. Why so? It is because Zebulun would engage in commerce, and Issachar would engage in Torah, and Zebulun would come to feed him. Therefore, [Zebulun] was granted precedence. The verse said in his regard: “It is a tree of life for those who uphold it” (Proverbs 3:18). Issachar would gather [merchandise], and Zebulun would transport it on ships, sell it, and bring him all his needs. Likewise, Moses says: “Rejoice, Zebulun, in your departure” (Deuteronomy 33:18) – why? It is because “Issachar, in your tents” (Deuteronomy 33:18) – [the tents] are yours, as you assist him to reside in them.
המתנות כהונה (על בראשית רבה צ"ט, ט) מפרש לנו, "למחזיקים - המחזיקים ותומכים ידי לומדי תורה ובספר הזוהר דרש ותומכיה מאושר תומכיה מראשו כלומר ראשון קודם ללומדיה".
למחזיקים. המחזיקים ותומכים ידי לומדי תורה ובספר הזוהר דרש ותומכיה מאושר תומכיה מראשו כלומר ראשון קודם ללומדיה:
ויש שתי סיבות למה זבולון קודם ליששכר,
1. "כי אמנם אי אפשר לעסוק בתורה מבלי שישיג האדם קודם די מחסורו כאמרם אם אין קמח אין תורה וכשיסייע האחד את חבירו להמציאו די מחסורו כדי שיעסוק בתורה כמו שאמרו בזבולן הנה עבודת האל יתברך בהשתדלות העוסק בתורה תהיה מיוחסת לשניהם" (ספורנו על בראשית מ"ט, י"ג). פירוש, בגלל ש"אין קמח אין תורה" יוצא שהסיבה ללימוד התורה של יששכר מגיעה מזבולון ולכן הוא קודם לו.
זבולן לחוף ימים ישכון. בארצו כי יירש מקום חוף ימים והקדים זבולן העוסק בפרקמטיא ליששכר העוסק בתורה וכן משה רבינו בברכתו באמרו שמח זבולן בצאתך ויששכ' באוהליך כי אמנם אי אפשר לעסוק בתורה מבלי שישיג האדם קודם די מחסורו כאמרם אם אין קמח אין תורה וכשיסייע הא' את חבירו להמציאו די מחסורו כדי שיעסוק בתורה כמו שאמרו בזבולן הנה עבודת האל ית' בהשתדלות העוסק בתורה תהיה מיוחסת לשניהם וזאת היתה כוונת התורה במתנות כהונה ולויה שיסייע כל העם לתופשי התורה שהם הכהני' והלוי' כאמרו יורו משפטיך ליעקב ויזכו כלם לחיי עולם כאמרם כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב:
Zevulun will settle. See Rashi. Zevulun’s blessing precedes that of Yissachar both here and Devarim (33:18) because Torah study is impossible unless someone provides the scholars with their basic needs. For the same reason the study is accredited to scholar and supporter alike.
וכך גם העץ יוסף מסביר,
שזבולון קודם ליששכר בגלל שהוא הסיבה ללימוד תורה של יששכר (עץ יוסף על בראשית רבה צ"ט, ט).
שלך הן שפי' אהלך בתי מדרשות על דרך יושב אהלים וקוראם על שם זבולן כי שלו נחשבו שהוא סבה ליששכר שיעסוק בתורה:
2. "שֶׁהָיָה זְבוּלֻן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וּמַמְצִיא מָזוֹן לְשֵׁבֶט יִשָּׂשכָר, וְהֵם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. הוּא שֶׁאָמַר מֹשֶׁה שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ (דברים ל"ג), זְבוּלֻן יוֹצֵא בִּפְרַקְמַטְיָא, וְיִשָּׂשכָר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּאֹהָלִים" (רש"י על בראשית מ"ט י"ג).
לחוף ימים. עַל חוֹף יַמִּים תִּהְיֶה אַרְצוֹ (יבמות מ"ה); חוֹף, כְּתַרְגּוּמוֹ סְפָר, מרק"א בְּלַעַז, וְהוּא יִהְיֶה מָצוּי תָּדִיר עַל חוֹף אֳנִיּוֹת בִּמְקוֹם הַנָּמֵל, שֶׁאֳנִיּוֹת מְבִיאוֹת שָׁם פְּרַקְמַטְיָא, שֶׁהָיָה זְבוּלֻן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וּמַמְצִיא מָזוֹן לְשֵׁבֶט יִשָּׂשכָר, וְהֵם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. הוּא שֶׁאָמַר מֹשֶׁה שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ (דברים ל"ג), זְבוּלֻן יוֹצֵא בִּפְרַקְמַטְיָא, וְיִשָּׂשכָר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּאֹהָלִים:
לחוף ימים TOWARDS THE COASTS OF THE SEAS — (לחוף is the same as על חוף): by the shore of the seas will be his land. הוף means “border” as Onkelos has it; old French marche; English border. [והוא לחוף אניות] means he will constantly be at the haven of ships — the port — whither the ships bring merchandise. For Zebulun was engaged in business and provided food for the tribe of Issachar whilst these engaged in the study of the Torah. It is to this that Moses alludes, (Deuteronomy 33:18) “Rejoice Zebulun in thy going out. and Issachar in thy tents”, — Zebulun goes forth to trade and Issachar studies the Torah in the tents (Midrash Tanchuma, Vayechi 11; cf. Rashi on Genesis ישב אהלים 25:27)
"שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה באהלים. ולפיכך קדם זבולון ליששכר אע"פ שיששכר גדול ממנו מפני שגדול המעשה יותר מן העושה תנחומא" (מזרחי בראשית מ"ט, י"ג). פירוש, בגלל שגדול המעשה יותר מן העושה יוצא שאדם הגורם לאנשים אחרים ללמוד תורה, מעשהו ושכרו גדולים יותר, מאדם הלומד תורה בעצמו ולכן זבולון קודם ליששכר.
שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה באהלים. ולפיכך קדם זבולון ליששכר אע"פ שיששכר גדול ממנו מפני שגדול המעשה יותר מן העושה תנחומא:
והתולדות יצחק גם כן מסביר כך,
ש "ראוי היה שיקדים ליששכר שנולד ראשונה והקדים לזבולון לומר שהמחזיק ידי לומדי התורה יש לו שכר יותר מהלומד". (צריך לזכור ששכר גדול יותר לא הכוונה לאדם גדול יותר רוחנית).
זבולון לחוף ימים ראוי היה שיקדים ליששכר שנולד ראשונה והקדים לזבולון לומר שהמחזיק ידי לומדי התורה יש לו שכר יותר מהלומד:
ולבסוף עדיין קשה למה כתוב "זְבוּלֻ֕ן לְח֥וֹף יַמִּ֖ים", למה כתוב ימים ברבים?
"ימים תרי משמע דקאי על ב' ימים ים התלמוד וים הפשטי וזה ימים אותיות י"ם י"ם שזוכה לתורה ולעושר" (אדרת אליהו ויחי י'). פירוש, ש "ימים" תרתי משמע האחד "ים התלמוד" והשני "ים" כפשוטו. ובכך יעקוב מברך את זבולון לשתי ימים אלא!
זבולן לחוף ימים ישכון. יובן בס"ד כי יש שני מיני ימים הא' הוא ים התלמוד והוא תלמוד בבלי שהוא הים הגדול והב' הוא ים כפשוטו שעוסקים בו בפרקמטיא ובו אניות סוחר וזבולון היה עשיר ועוסק בפרקמטיא ומחזיק ביד יששכר שהיו עוסקי' בתורה כמ"ש ומבני יששבר יודעי בינה לעתים והנה המחזיק יש לו חלק בתלמוד שעוסק הת"ח כי בצל החכמה בצל הכסף וכמ"ש חז"ל שיאמרו בעו"הב לעשיר המחזיק ביד ת"ח טול שכר מסכתא פ' ומסכתא פ' והוא א"ל מעולם לא למדתי מסכתא זו והם א"ל אמת שלא למדת אבל החזקת ביד ת"ח פ' שלמד מסכתא זו וא"כ בא וטול חלקך כאלו למדת וכמו שהאריכו המפ' ז"ל בזה הרבה הלא בספרתם וז"ש זבולון שהוא היה מחזיק ביד ת"ח לחוף ימים ישכון ימים תרי משמע דקאי על ב' ימים ים התלמוד וים הפשטי וזה ימים אותיות י"ם י"ם שזוכה לתורה ולעושר.
ולהלכה מה עושים בענין הסכם ישכר וזבולון? עונה על כך המנחת אשר (מנחת אשר על התורה, פרשת ויחי, יששכר וזבולון סימן ק),
במה ששאל לדעתי האם יש הצדקה לרתיעת האברכים מלחתום על הסכם יששכר וזבולון. כי מע"כ כראש כולל ביקש מן האברכים להסכים לחתום עם בעלי בתים החפצים לזכות בדרך זו בזכות התורה, אך האברכים השתמטו אחד אחד מלהיכנס לעול, ונפשו בשאלתו האם יש אכן צדק בסירובם.
הנה כבר כתב בזה בספר פלא יועץ, ומשום יקרת דבריו הנני מעתיק לשונו.
"והנה הת"ח שיש לו אפי' מועט משלו ראוי לו להיות מצטמק ויפה לו ולא יתרצה ליטול פרס ולמכור חלק מתורתו כי כל חפצים לא ישוו בה. ועיין בזוה"ק פ' חיי שרה בעובדא דר' יוסי בן פזי שהחזיר הפז להעשיר באומרו כי דברי תורה נחמדים מזהב ומפז, ובודאי שאם יגרע החצי מחלקו לעוה"ב וינתן להעשיר נמצא שהת"ח עושה חליפין רעים כי יפה שעה א' של קורות רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז ואם נאמר שאין נגרע ודומה למדליק נר מנר הדבר קשה שאם כן יהיה שוה הלומד תורה מתוך הדחק ללומד מתוך הרוחה והלב מהסס. ומה גם בהגלות דברי הזוה"ק פ' חיי שרה וגם שכתבו הפוסקים שהלומד על פרס אינו מקיים מצות והגית ע"ש באופן שלפי הנראה אם ימצא הת"ח מי שירצה ליתן לו בתורת דורון ובתורת צדקה ה"ז יטול אמנם ע"מ לחלק חלק כחלק כיששכר וזבולון או ע"מ שימכור לו רובי תורתו לא יאבה ולא יקבל שהוא כנותן זהב ומרגליות על עופרת ועפרות".
הרי לן דאף שהפליג מאד בתחילת דבריו בשבח עצה זו של יששכר וזבולון מצד הזבולון וכתב דראוי לו לכל מי שבירכו יהוה בעושר לרדוף אחרי עצה זו ולהחזיק בה בכל עוז, הרחיקה בזרוע מצד היששכר עד שתמה איך ימכור כליל תפארת בנזיד עדשים ויקח מקח רע לעצמו. ואף אם נאמר דאין היששכר מפסיד כלל וכמשל הנר הדולק הלב מהסס דא"כ ישתווה העוסק בתורה מתוך הדחק לעוסק בתורה מתוך העושר והכבוד וזה לא מסתבר.
ומי אנכי הקטן והדל לחלוק על עמוד המוסר בעל הפלא יועץ. אך כבר הארכתי בזה (עיין לעיל) והבאתי את דבריהם של גדולי עולם בעל אור החיים ובעל ההפלאה שאכן כתבו דאף שהזבולון מרויח אין היששכר יוצא נפסד כלל וכלל, ומשל הנר כתבו בעל ההפלאה. ומה שתמה עליו בפלא יועץ דאטו קבלת השכר משתוה בין העמל בתורה מתוך הדחק ללומד מתוך הרחבה לא הבנתי, דהבוחן כליות ולב בוחן ובודק בגנזי נסתרות בכל הנסיונות והקשיים של כל אחד ואחד ולפום צערא אגרא וככל שמתגבר האדם על קשיים ועומד בנסיונות נאמן בעל הגמול לגמול לו כפרי מעלליו אך אין זה כלל משום שמחלקו יינתן לזבולון. ולכאורה הדברים פשוטים וברורים.
ובעיקר הדבר כבר ביארתי שם דיש שתי דרכים בכל עיקר הלכתא דא. יש אומרים דכל ענין יששכר וזבולון אינו אלא שכר החזקת התורה וכל הנותן ממונו כדי להחזיק תורה בכלל זבולון הוא ואין בזה שום גדר קנין ותנאי, וזה שיטת רב האי גאון שהביא מהר"ם אלשקר (בשו"ת סימן ק"א), ולעומתו מבואר ברמ"א (בסימן רמ"ו ס"א) דיכול אדם להתנות עם חבירו ע"מ לחלוק עמו בשכר, הרי דלשיטתו מדובר בתנאי והסכם.
והנה בשו"ע שם כתב: "ומי שאי אפשר לו ללמוד יספיק לאחרים הלומדים". והרמ"א הוסיף על דבריו: "ותחשב לו כאילו הוא לומד בעצמו". ודברי המחבר מושתתים על דברי הטור שכתב שם: "ומי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני טרדת הזמן, יספיק לאחרים הלומדים ותחשב לו כאילו הוא לומד בעצמו כמו שדרשו חכמים בפסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך".
הרי לן מדברי הטור, דכל תומכי תורה ומחזיקיה זבולונים הם ושכר יששכר בידם אף שלא עשו שום תנאי והסכם ביניהם.
ולפי שיטה זו פשיטא שאין חלקו של יששכר נגרע ע"י שכרו של זבולון, אך כבר כתבתי את הנלענ"ד דלכו"ע אין יששכר מפסיד כלל, דאין כאן שותפות בשכר עולם הבא, אלא שותפים הם בתלמודה של תורה וכאילו הם לומדים זה עם זה, דהתומך תורה ומאפשר לאחרים ללמוד נחשב כמלמד תורה, וכי הלמד תורה מפי רבו או שנים הלומדים בחברותא מפרישים שכר זה לזה, אלא פשיטא שהקב"ה משלם שכר לכל אחד ואחד וכך גם ביששכר וזבולון.
ונראה להוסיף בזה דעיקר מעלתו של הזבולון הוא במה שהוא מקבל על עצמו אחריות לפרנסתו של יששכר ולא יוצא יד"ח בנתינה בעלמא, אלא שותף הוא ונושא בעול עם חבירו היששכר, ומשו"כ שותפים הם בתלמוד תורה ובדין הוא שיטול שכרו.
ולפי"ז נראה לענ"ד דאין כל זלזול מצד היששכר כאשר הוא מתקשר עם זבולון ואדרבה זכות הוא גם ליששכר המזכה את הזבולון להשתתף עמו בתורה ובשכרה, וכך עשו שמעון אחי עזריה ורבי יוחנן ורבים מגדולי עולם לדורותיהם, וכי נאמר שלא נהגו כהוגן. וגם רחוק הוא לומר דזבולון ירדוף וישתדל בכל עוז להחזיק במצוה זו אך יששכר יברח ממנו כמפני האש, וזה תרתי דסתרי. אלא נראה היפך הדברים. יש לו לאדם להשתדל להתרחק מקבלת מתנה דשונא מתנות יחיה, אך מי שפרנסתו דחוקה ואין בידו ללמוד בשלוה ונחת משום טרדת הפרנסה, אף לכתחלה יש לו להתקשר בהסכם יששכר זבולון ואין בזה שום זלזול כלל, וזכות ביד היששכר שהוא מזכה את הזבולון עמו.
ועיין עוד בספר כתר ראש (אות ס"ד) מה שהביא מהגר"ח מוואלוזין דכיון דכל עיקר דין יששכר זבולון אינו אלא כאשר ללא תמיכת הזבולון לא יוכל היששכר ללמוד כל צרכו, כיצד ימנע מעצה זו ויבטל מתלמודו, עי"ש.
להרחבה:
https://minchasasher.com/he/shiur/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%94-%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/vayechi-he-83/
https://m.torahbase.org/pdf/Vayechi_he_81.pdf
https://olamot.net/shiurim/%D7%99%D7%A9%D7%A9%D7%9B%D7%A8-%D7%95%D7%96%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%9F/
זבולן, עד הנה כסדר לידתם, ועתה הקדים זבלן ליששכר ויששכר נולד קודם זבולן, ואמרו בב"ר (תנחומא) לפי שיששכר עוסק בתורה וזבולן עוסק בפרקמטיא ומאכילהו והחיהו, לפיכך קדם עליו עץ חיים היא למחזיקים בה, וכן משה אמר "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך"'.
זבלון, up until this point Yaakov listed his sons in the chronological order of their birth, not paying attention to who was their mother. At this juncture he mentions Zevulun before Issachar although the latter had been born earlier by the same mother, Leah. Concerning this anomaly we read in Bereshit Rabbah 99,9 that the fact that Issachar chose the pursuit of Torah as his vocation whereas Zevulun supported him financially with his marine endeavours enabling his brother to concentrate on his Torah studies, he deserves to be mentioned first. The concept underlying this preferential mention of Zevulun here is explained in Proverbs 3,18 as עץ חיים היא למחזיקים בה, “the Torah will prove a tree of life to those who support it (financially).” Moses followed Yaakov’s example when blessing Zevulun before Issachar (Deuteronomy 33,18) when he said שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, “rejoice Zevulun when you set out (on your journeys) and Issachar in your tents.” Everywhere else Issachar is mentioned ahead pf Zevulun.
(א) זבולון לחוף ימים ישכון. סדר השבטים בכאן על סדר הנכון כפי תולדותם והששה הראשונים בני לאה, וסדר כאחד דן וגד ואשר ונפתלי שהם בני השפחות ואחר סדר יוסף ובנימין שהם בני רחל, והיה ראוי להקדים יששכר לזבולן לפי שיששכר נולד תחלה אבל הקדים זבולון מפני שתורתו של יששכר על ידו, וכן הקדימו משה רע"ה (דברים ל״ג:י״ח) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. (ב) וטעם לחוף ימים ישכון, על חוף ימים תהא ארצו ושם יהיה מצוי תדיר שהרי הוא עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר העוסקין בתורה, ונמצא זכותו של זבלון גדול לפי שהוא הסבה לתורתו של יששכר, וזהו שכתוב (קהלת ז׳:י״ב) כי בצל החכמה בצל הכסף, מלת בצל מלשון אצילות ובאורו אצילות החכמה מתקיימת באצילות הכסף, ומן הטעם הזה הקדים הכתוב זבלון ליששכר. (ג) ויש לך להשכיל כי זבלון ירמוז לקו האמצעי המחבר מעלה ומטה וזהו לחוף ימים כלשון (בראשית א׳:י׳) ולמקוה המים קרא ימים והוא כלשון (תהילים י״ט:ו׳) והוא כחתן יוצא מחופתו וזה מבואר.
(1) זבולון לחוף ימים ישכון, “Zevulun will reside along the coast of the seas, etc.” The order in which the names of the tribes are listed here corresponds to the order of their births The first six sons being blessed are the sons of Leah; they are followed by the list of the four sons born to the servant-maids, i.e. Dan, Gad, Asher and Naftali. They are followed by the sons of Rachel, Joseph and Binyamin. Actually, according to this principle, Issachar should have received his blessing before Zevulun, seeing that he was senior to him. However, Yaakov blessed Zevulun first as he foresaw that Issachar’s Torah study was due to Zevulun who provided for him so that Issachar did not have to worry about making a living. When we look at the order in which Moses blessed the tribes prior to his own death, we find that he too blessed Zevulun ahead of Issachar (Deut. 33 18). (2) The meaning of the words לחוף ימים ישכון is that seeing that his territory will be alongside the sea he will be near the sea constantly and will engage in maritime pursuits. His commercial activities will provide for his brother Issachar also, enabling him to pursue his Torah studies without financial worry. Zevulun’s share in the merit of Issachar’s Torah will be so great that we apply to it the verse in Kohelet 7,12: “to be in the צל of wisdom is to be also in the צל of money.” Normally, we would translate the word צל as “shadow.” In this instance we have to consider the word as derived from אצילות, “nobility,” something transcendent,” an emanation. The meaning would be that the emanation “wisdom” can be maintained by means of the nobility of the money. Using money to enable Torah to be studied ennobles the money itself, makes into something of transcendental significance, something of enduring value. (3) It is important to understand that the very name Zevulun alludes to what is called the קו האמצאי, the “middle line,” i.e. the line that forms the connection between the terrestrial and celestial world. This is why he is described as residing (being at home) לחוף הימים, at the beach of the seas. The wordימים appears in Genesis 1,10 ולמקוה המים קרא ימים, “and the accumulation of water he called seas, or oceans.” The word חוף is connected to חופה, the wedding canopy. Zevulun is viewed as the groom who emerges from his wedding canopy when he engages in commerce to supply his brother Issachar with the necessary funds to study Torah. No wonder then that he enjoys precedence over his older brother.
זבולון לחוף ימים ישכון. לפי שהיה מפרנס ליששכר שהיה בעל תורה הקדים זבולון ליששכר. לפי שהיה מכין צידה ליששכר כמו שפירשתי באומרו זבדני אלהים שהוא לשון צידה שתרגומו זוודין. והיה הולך בסכנת הימים כדי להרויח ליששכר. ואמר והוא לחוף אניות. להורות שלא די שהיה שוכן אצל הימים אלא שהיה הולך לחוף אניות וממרחק הביא לחמו. וכן רמז שהיה לו חלק בתורת יששכר שנמשלת למים. וזהו לחוף ימים תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וכבר פירשתי זה בלידת זבולון עיין שם. וכן פירשתי ברכת יששכר שנקרא חמור גרם. לפי שהיה לו לעסוק בתורה והיה ראוי להיות חזק לפי שהתורה מתשת כחו של אדם. וכן היה מקיים מצות התורה. וכמו שאמרו במדרש מגיד שקיים יששכר רמ"ח מצות עשה כמנין איבריו. רובץ שריבץ תורה בישראל. בין המשפתים. אילו תלמידי חכמים שנאמר אם תשכבון בין שפתים. ד"א ששופתים שלום בעולם שנאמר יהוה תשפות שלום לנו. ואומר וכל בניך לימודי יהוה ורב שלום בניך עד כאן. וכן רמזתי שם שדימהו לחמור. לומר שאין ראוי הבעל תורה להיות גס רוח ובעל שררה אלא כחמור המוכן למשא ואינו בועט באדוניו. וכן שאין ראוי לו להלוך אחר התענוגים והעושר. אחר שיש לו תענוג התורה כאומרו הנחמדים מזהב ומפז רב וגומר. וזהו וירא מנוחה כי טוב ע"ש: