Save "    כללי הוראה ב. מחלוקת "
כללי הוראה ב. מחלוקת
This is a direct transpilation of the mareh mekomos from Klallei Horaah series by Rav Yitzchak Berkovits. The original PDF was a bit hard to read and not all sources were attached. These sheets aim to fill in the gaps. I do not take any credit for putting these together. The original PDFs - as well as the audio recordings can be found at https://www.thejerusalemkollel.com/2019/01/07/klalei-horaah/
למדנו שכל ההלכות כולן על כל פרטיהן ניתנו למרע״ה מסיני וגם ניתנו ללמוד מתורה שבכתב -וא״כ נשאלת השאלה איך בכלל שייך שנחלקו התנאים והאמוראים בהלכה?
כללי הוראה ב. מחלוקת
1. חגיגה דף ט״ז סוף ע״א משנה, יוסי בן יועזר ...׳ ורש״י
לפי רש״י עד למחלוקת זו לא היתה שום מחלוקת בפירוש ההלכות של תורה שבע״פ
...יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, יוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, נִיתַּאי הַאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוּדָה בֶּן טָבַאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמוֹךְ, אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ. הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ. יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי. שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים, וּשְׁנִיִּים לָהֶם אֲבוֹת בֵּית דִּין....
MISHNA: Yosei ben Yo’ezer says not to place one’s hands on offerings before slaughtering them on a Festival because this is considered performing labor with an animal on a Festival. His colleague, Yosef ben Yoḥanan, says to place them; Yehoshua ben Peraḥya says not to place them; Nitai HaArbeli says to place them; Yehuda ben Tabbai says not to place them; Shimon ben Shataḥ says to place them; Shemaya says to place them; Avtalyon says not to place them. Hillel and Menaḥem did not disagree with regard to this issue. Menaḥem departed from his post, and Shammai entered in his stead. Shammai says not to place them; Hillel says to place them. The first members of each pair served as Nasi, and their counterparts served as deputy Nasi.
מתני' יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך - בי"ט וזו היא מחלוקת ראשונה שהיתה בחכמי ישראל:
2. תוס׳ שם ד״ה יוסי בן יועזר ,... לב׳ כתות׳
ריבוי מחלוקת אירע בימי תלמידי הלל ושמאי (סוף תקופת בית שני -ימי מלחמת אחים כמבואר באגדת פרק הניזקין.)
יוסי בן יועזר כו'. בירושלמי אמר בראשונה לא היה מחלוקת אלא על הסמיכה בלבד ועמדו שמאי והלל ועשו ד' משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן רבו מחלוקות בישראל ונחלקו לב' כיתות...
3. סנהדרין דף פ״ח ע״ב, תניא אמר רבי יוסי ... כשתי תורות׳
הגמ׳ מסבירה איך נפלה מחלוקת במסורת - התלמידים ,לא שמשו כל צרכן׳ שלא הטריחו את רבותיהם בשאלות כדי להגיע להבנה ברורה של יסודות ההלכות.
תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מִתְּחִילָּה לֹא הָיוּ (מַרְבִּין) מַחְלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד יוֹשְׁבִין בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית וּשְׁנֵי בָּתֵּי דִינִין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה אֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה וּשְׁאָר בָּתֵּי דִינִין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה יוֹשְׁבִין בְּכׇל עַיְירוֹת יִשְׂרָאֵל הוּצְרַךְ הַדָּבָר לִשְׁאוֹל שׁוֹאֲלִין מִבֵּית דִּין שֶׁבְּעִירָן אִם שָׁמְעוּ אָמְרוּ לָהֶן וְאִם לָאו בָּאִין לָזֶה שֶׁסָּמוּךְ לְעִירָן אִם שָׁמְעוּ אָמְרוּ לָהֶם וְאִם לָאו בָּאִין לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת אִם שָׁמְעוּ אָמְרוּ לָהֶם וְאִם לָאו בָּאִין לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה וְאוֹמֵר 'כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵירַי כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵירַי' אִם שָׁמְעוּ אָמְרוּ לָהֶם וְאִם לָאו אֵלּוּ וָאֵלּוּ בָּאִין לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁשָּׁם יוֹשְׁבִין מִתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר עַד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וּבְשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים יוֹשְׁבִין בַּחֵיל נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה בִּפְנֵיהֶם אִם שָׁמְעוּ אָמְרוּ לָהֶם וְאִם לָאו עוֹמְדִין לַמִּנְיָן רַבּוּ הַמְטַמְּאִים טִמְּאוּ רַבּוּ הַמְּטַהֲרִין טִהֲרוּ מִשֶּׁרַבּוּ תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ כׇּל צָרְכָּן רַבּוּ מַחְלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וְנַעֲשֵׂית תּוֹרָה כִּשְׁתֵּי תוֹרוֹת...
The third is that in the case of a rebellious elder whom his court sought to forgive for his deviation from their ruling, they can forgive him. And when I came to my colleagues in the South, with regard to two of the cases they agreed with me, but with regard to a rebellious elder they did not agree with me, so that discord would not proliferate in Israel. This supports the opinion of Rabbi Elazar and is a conclusive refutation of the opinion of Rav Kahana. It is taught in a baraita that Rabbi Yosei said: Initially, discord would not proliferate among Israel. Rather, the court of seventy-one judges would sit in the Chamber of Hewn Stone. And there were two additional courts each consisting of twenty-three judges; one would convene at the entrance to the Temple Mount, and one would convene at the entrance to the Temple courtyard. And all the other courts consisting of twenty-three judges would convene in all cities inhabited by the Jewish people.
וכאשר מת ע"ה אחר שהנחיל ליהושע מה שנאצל עליו מן הפירוש והחכים והתבונן בו יהושע ואנשי דורו. וכל מה שקבל ממשה הוא או אחד מן הזקנים אין לדבר עליו ולא נפלה בו מחלוקת.
ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה מן הענינים המשתרגים מהם הוציא דינים בסברות במדות השלש עשרה הנתונות על הר סיני שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאום יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות זה אומר בכה וזה אומר בכה זה סובר סברא ונתחזקה לדעתו וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה.
וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב כמו שנאמר אחרי רבים להטות (שמות כג).
And when he died, peace be upon him – since he bequeathed to Yehoshua that which was imbued to him of the explanation – Yehoshua and the people of his generation applied their wisdom and their thought to [the received Torah]. And everything that he received from Moshe – he or any of the elders – there is nothing to say about it; and no disagreement arose about it. And whoever did not hear an explanation from the mouth of the prophet, peace be upon him, about matters that derive from them, extrapolated laws by propositions from the thirteen [exegetical] principles through which the Torah is expounded, which were given at Mount Sinai. And among those laws that they derived, there are some things wherein no disagreement arose, but [rather] they agreed about them. And there were among them [those] wherein disagreements between two opinions did arise – this one says like this, and that one says like that; this one reasons according to his reasoning and becomes more sure of his opinion, and that one reasons according to his reasoning and becomes more sure of his opinion; as principles of analysis that are by way of argumentation will result in such a result.
הרמב״ם הסביר את הדברים באופן שונה קצת-
4. הקדמת הרמב״ם לפירוש המשניות סדר זרעים ,וכאשר מת ע״ה ... להטות׳
לפי הרמב״ם תמיד היו מחלוקות בהלכות שלא קבלו במסורה, וקבעו את ההלכה על פי רוב
5. שם ברמב״ם בקטע המתחיל החלק השלישי ,אבל מי שיחשוב ... העיקר במצות׳
מעולם לא נפלה מחלוקת בהלכה למשה מסיני -שיטת הרמב״ם היא שכל הלכה שהיתה להם בקבלה ממשה רבינו נשארה ברורה בלי מחלוקת, אבל ההלכות שלא הצליחו לקבל דרך המסורה והיו צריכים להוציא מתורה שבכתב דרך הי״ג מדות -באלו תמיד היו מחלוקות איך להשתמש בי״ג מדות, והיו קובעים את ההלכה ע״פ רוב עד המשנה בחגיגה אשר דור אחר דור הנשיא ואב ב״ד חלקו זע״ז ולאהי׳ ביכולתם לקבוע, ובימי תלמידי הלל ושמאי נתרבו מחלוקות מבלי שתקבע ההלכה.
אבל מי שיחשוב שהדינין שנחלקין בהם כמו כן מקובלים מפי משה וחושבים שנפלה המחלוקת מדרך טעות ההלכות או מפני שאחד מהם קבל קבלה אמת והשני טעה בקבלתו או שכח או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע ויביא ראיה על זה מה שנאמר (סנהדרין דף פח:) משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות זה הדבר מגונה מאד.
והוא דברי מי שאין לו שכל ואין בידו עיקרים ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם המצות וכל זה שוא ובטל. ומה שהביאו להאמין באמונה הזאת הנפסדת הוא מיעוט הסתכלותו בדברי החכמים הנמצאים בתלמוד שהם מצאו שכל הפירוש המקובל מפי משה הוא אמת ולא נתנו הפרש בין העיקרים המקובלים ובין תולדות הענינים שיוציאו אותם בעיון.
אבל אתה אל יכנס בלבך ספק שמחלוקת ב"ש וב"ה באמרם (ברכות פ"ח דף נא:) מכבדין את הבית ואחר כן נוטלין לידים או נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית ותחשוב שאחד משני הדברים האלו אינו מקובל מפי משה מסיני.
אבל הטעם שהוא גורם להיות חולקים הוא מה שנזכר בתלמוד (שם נב:) שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר. וכן כל מה שידמה לאלו המחלוקות שהם ענפי הענפים.
אבל מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל ענין זה מבואר שכל ב' אנשים בהיותם שוים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים שיוציאו מהם הסברות לא תפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים ואם נפלה תהיה מעוטא. כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות.
וזה מפני שדעות שניהם היו קרובות זה לזה בכל מה שיוציאו בדרך סברא והעיקרים כמו כן הנתונים לזה כמו העיקרים הנתונים לזה.
אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם נגד סברת הלל ושמאי ובם נפלה מחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים שסברת כל אחד ואחד מהם היתה לפי שכלו ומה שיש בידו מן העיקרים.
ואין להאשימם בכל זאת. שלא נכריח אנחנו לשני חכמים מתוכחים בעיון להתוכח כשכל יהושע ופנחס ואין לנו ספק כמו כן במה שנחלקו בו אחרי שאינם כמו שמאי והלל או כמו שהוא למעלה מהם שהקדוש ברוך הוא לא צונו בעבודתו על ענין זה.
אבל צונו לשמוע מחכמי הדור כמו שנאמר (דברים יז) אל השופט אשר יהיה בימים ההם.
ועל הדרכים האלו נפלה המחלוקת לא מפני שטעו בהלכות ושהאחד אומר אמת והשני שקר. ומה מאד מבואר ענין זה לכל המסתכל בו. ומה יקר וגדול זה העיקר במצות:
But one who would think that the laws about which they disagree are likewise transmitted from the mouth of Moshe and they think that a disagreement occurred by way of a mistake in the laws or because one of them received the true transmission and the other made a mistake in his transmission or he forgot or he did not hear from his teacher everything he was supposed to hear – and bring [as] a proof about this, that which they said (Sanhedrin 88b), "From when the students of Shammai and Hillel – who did not serve all that was required of them – multiplied, disagreement grew in Israel and the Torah was made to be like two Torahs"; this thing is very repugnant. And these are the words of one who has no intellect and does not have the fundamental principles in his hand and who disfigures the people from which the commandments were transmitted; and all of this is emptiness and naught. And what brought him to believe this faulty belief is his lack of cognition of the words of the sages that are found in the Talmud. As they found that all of the explanation that is transmitted from the mouth of Moshe is true, but they did not [take cognizance] of the difference between the transmitted fundamentals and the topical extensions that [the sages] extrapolated by investigation.
6. שו״ת חות יאיר סי׳ קצ״ב, דודאי שייך ... ערוכות׳
בחות יאיר האריך להוכיח שלפי שאר הראשונים נחלקו חז״ל גם בהלכה למשה מסיני
(ד) ומ"מ חלילה לנו להפך דברי אלהים חיים בכוונת התוס' ויהיו כוונת התוס' איך שיהיו ושערי פירושים לא ננעלו עכ"פ לא נצא מפשטן של דברים דס"ל כהתוס' דודאי שייך שכחה בהל"מ ודלא כדברי הרמב"ם והוא האמת הברור כשמש בצהרים לא מצד הסברא חלילה רק מתילי תילין גמרות ערוכות כ"ש באשר גם דברי התוס' כך הם לא נירא ולא ניחת לו' אחר בקשת המחילה מעצמותיו הקדושים ששגה בזה [ומ"מ צ"ע כי גם בספר הי"ד כ' גבי זקן ממרא ריש הלכות ממרים שכל דבר שבו מחלוקת אינו קבלה ממרע"ה וע"כ צ"ל דלא שייך בו שכחה דהא בהא תליא שק"ל] כי ידוע שחיבר פי' משניות בילדותו כאשר נדפס סוף ש"ס דפוס קראקא וכבר אמר מר בר רב אשי בגיטין דכ"ט ע"ב הא דאבא דקטנותא היא וכדמוכח ג"כ ממ"ש שם דחשב הל"מ דבש"ס וכ' דאפשר דכלם הם ואישתמיטי' מיני' כמה וכמה והרי גדול הנביאים טעה ונתעלם ממנו הלכה ובזה לא נפחת חלילה מעלתו כי מי עיור שלא יראה ולא יבין מחיבוריו הפלגת השגתו בכל התורה עם כל שבע החכמות עד שאמרו עליו ממשה עד משה וכו' וכמו שסיים המליץ הגדול ספרו בחיונת עולם. ואמרתי להציג דברי הכתבתי בקונטרסים בענין הזה עם כמה דברים המסתעפי' מזה גדולי הערך אשר ראו לכל חכם לב לשית לבו אליהם אם בעל נפש הוא וזה לשוני:
וא״כ נשאלת השאלה - איך נדע מהי האמת, ואפי׳ כשההלכה נקבעת ע״ רבים אולי טעו?
7. חגיגה ג׳ ע״ב ,ואף הוא פתח ודרש ... מרועה אחד׳ ,בעלי אסופות ... מכשירין׳, ורש״י
לפי רש״י הגמ׳ באה להרגיע אותנו שבידינו למצוא את האמת ע״י שכלנו
וְאַף הוּא פָּתַח וְדָרַשׁ: ״דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד״...״בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת״ — אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִין אֲסוּפּוֹת אֲסוּפּוֹת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה. הַלָּלוּ מְטַמְּאִין וְהַלָּלוּ מְטַהֲרִין, הַלָּלוּ אוֹסְרִין וְהַלָּלוּ מַתִּירִין, הַלָּלוּ פּוֹסְלִין וְהַלָּלוּ מַכְשִׁירִין,
The Gemara adds: And Rabbi Elazar ben Azarya also commenced his lecture and taught: It is written: “The words of the wise are as goads, and as nails well fastened are those that are composed in collections; they are given from one shepherd” (Ecclesiastes 12:11). Why are matters of Torah compared to a goad? To tell you that just as this goad directs the cow to her furrow to bring forth sustenance for life to the world, so too the words of Torah direct those who study them from the paths of death to the paths of life. The Gemara asks: If so, derive the following from that same analogy: Just as this goad is movable and not rigid, so too matters of Torah are movable in accordance with circumstance and are not permanent. Therefore, the verse states: “Nails,” which are permanent.
8. דרשות הר״ן הדרוש השביעי ,ואמר עוד ... או להפכו׳
הר״ן חולק על פי׳ רש״י בגמ׳ וסובר ש,מרועה אחד נתנו׳ ר״ל שכל הדעות נתנו מסיני ואיך שהרוב יקבע היא ההלכה שכך גזרה חכמתו יתברך (הנוסח ,שיסכימו לאמת׳ צ״ע לשיטתו שכולם נתנו מסיני- וע״כצ״ל שגם לפי הר״ן ישנה אמת אחת בשמים ובכל זאת ניתנו כל הדעות מסיני -ולכאורה דבריו טעונים ביאור)
(ח) ואמר עוד (שם) בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו פוסלין והללו מכשירין, הללו אוסרין והללו מתירין, שמא תאמר הואיל והללו מטמאין והללו וכו', היאך אני לומד תורה מעתה, תלמוד לומר נתנו מרועה אחד, כולם פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא אף אתה וכו' שנאמר (שמות כ, א): "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר". דרשו מלת כל, לומר שאפילו דברי מי שלא הגיע אל האמת, הכל ניתן בסיני. (ט) וזה הענין צריך עיון, איך נאמר ששתי כתות המחלוקת נאמרו למשה מפי הגבורה, הרי שמאי והלל נחלקו, שמאי אומר מקב חלה והלל אומר מקביים (עדיות א, ב). באמת שאחד משני הדעות אמיתי והשני הפכו, ואיך נאמר שיצא מפי השם דבר בלתי אמיתי. אבל הענין כן הוא, שדבר ידוע שכל התורה שבכתב ובעל פה נמסרה למשה, כמו שאמר במגילה (דף יט:) אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (דברים ט, י): "ועליהם ככל הדברים", מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שסופרים עתידים לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה, דקדוקי סופרים הם המחלוקות וחילוקי הסברות שבין חכמי ישראל, וכולן למדם משה מפי הגבורה בלא הכרעה כל מחלוקת ומחלוקת בפרט. אבל מסר לו כל אשר בו יודע האמת, והוא (שמות כג, ב): "אחרי רבים להטות", וכן (דברים יז, יא): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך". וכשרבו המחלוקת בין החכמים, אם היה יחיד אצל רבים היו קובעים הלכה כדברי המרובים, ואם רבים אצל רבים או יחיד אצל יחיד, כפי הנראה לחכמי הדור ההוא. שכבר נמסרה ההכרעה להם, כאמרו (שם, ט) "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו' לא תסור וגו'", הרי שניתן רשות לחכמי הדורות להכריע במחלוקת החכמים הנראה להם, ואף אם יהיו הקדומים מהם גדולים מהם ורבים מהם. ונצטוינו לילך אחר הסכמתם, הן שיסכימו לאמת או להפכו....
It is stated further (Chagigah, Ibid): "'the people of the gatherings' (Koheleth 12:11) — these are the Torah scholars, who sit in groups and study Torah. These pronounce unclean and these pronounce clean; these pronounce unfit and these pronounce fit; these pronounce forbidden and these pronounce permitted. Lest you say, this being the case … how can I study Torah from now on [in the face of this variance in the rulings of the Torah scholars]? Scripture tells us that they were all (Ibid) 'given by one shepherd.' All the words of Torah were stated by one leader [Moses] from the mouth of the Omnipotent One, as it is written (Exodus 20:1): 'And G-d spoke all of these words, saying…'" They expound the word "all" as implying that even the words of those who did not attain to the truth were stated to Moses at Sinai. Now this, indeed, must be understood. How can it be said that other rulings in a halachic dispute were stated to Moses by the Omnipotent One! Shammai says (Iddyoth 1:2) that the requirement of chalah begins from a kav; Hillel says that it begins from two kavim. Only one of these can be true; the other must be untrue. How can it be said, then, that something untrue issued forth from the mouth of the Omnipotent One? The understanding is as follows: All of the Torah — both the written and the oral — was given to Moses on Sinai, as our sages have stated (Megillah 19b): "R. Chiyya b. Abba said in the name of R. Yochanan: 'From the verse (Deuteronomy 9:10) "…and upon them according to all the words…" we infer that the Holy One Blessed Be He showed Moses all of the Torah's deductions and all of the scribes' deductions and what the scribes were destined to originate, namely, the reading of the Megillah.'" "The scribes' deductions" are the disputes and differences of view among the Torah scholars — and all of them were taught to Moses our teacher, may peace be upon him, by the Omnipotent One without the decision for each specific dispute. But he was given a guiding principle for the ascertainment of the truth, namely (Exodus 23:2): "After the multitude to incline [judgment]," and also (Deuteronomy 17:11): "Do not turn aside from the thing that they tell you." And when disputes multiplied among the sages, if it were a case of one against many, the halachah was established according to the majority. If it were a case of many against many or one against one, the decision was according to the view of the sages of that generation, this decision having already been relegated to them, as it is written (Ibid 9): "And you shall come to the priests, the Levites, or to the judge that shall be in those days." Similarly, "Do not turn aside…" We see, then, that permission was given to the sages of the generations to rule on the disputes of the sages according to their own view, even if their predecessors were greater and more numerous than they. And we have been commanded to abide by their consensus whether it corresponds to the truth or is at variance with it.
9. ב״מ דף נ״ט סוף ע״א ,תנן התם ... נצחוני בני׳
לכאורה כאן מפורש שרק דעה אחת בלבד היא אמיתית (וכרש״י) אלא שהתורה גזרה שאין קובעים מהי האמת ע״י נבואה (וצ״ע - למה באמת גזרה התורה כן!)
תְּנַן הָתָם: חֲתָכוֹ חוּלְיוֹת, וְנָתַן חוֹל בֵּין חוּלְיָא לְחוּלְיָא – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. וְזֶה הוּא תַּנּוּר שֶׁל עַכְנַאי. מַאי עַכְנַאי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שֶׁהִקִּיפוּ[הוּ] דְּבָרִים כְּעַכְנָא זוֹ, וְטִמְּאוּהוּ. תָּנָא: בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הֵשִׁיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כׇּל תְּשׁוּבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא קִיבְּלוּ הֵימֶנּוּ. אָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – חָרוּב זֶה יוֹכִיחַ. נֶעֱקַר חָרוּב מִמְּקוֹמוֹ מֵאָה אַמָּה, וְאָמְרִי לַהּ: אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה. אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הֶחָרוּב. חָזַר וְאָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – אַמַּת הַמַּיִם יוֹכִיחוּ. חָזְרוּ אַמַּת הַמַּיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם. אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מֵאַמַּת הַמַּיִם. חָזַר וְאָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – כּוֹתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ יוֹכִיחוּ. הִטּוּ כּוֹתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ לִיפּוֹל. גָּעַר בָּהֶם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶם: אִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְנַצְּחִים זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה, אַתֶּם מָה טִיבְכֶם? לֹא נָפְלוּ מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְלֹא זָקְפוּ מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַעֲדַיִן מַטִּין וְעוֹמְדִין. חָזַר וְאָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – מִן הַשָּׁמַיִם יוֹכִיחוּ. יָצָאתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: מָה לָכֶם אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכׇל מָקוֹם. עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא!״ מַאי ״לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא״? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: שֶׁכְּבָר נִתְּנָה תּוֹרָה מֵהַר סִינַי, אֵין אָנוּ מַשְׁגִּיחִין בְּבַת קוֹל, שֶׁכְּבָר כָּתַבְתָּ בְּהַר סִינַי בַּתּוֹרָה ״אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת״. אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי נָתָן לְאֵלִיָּהוּ, אֲמַר לֵיהּ: מַאי עָבֵיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהִיא שַׁעְתָּא? אֲמַר לֵיהּ: קָא חָיֵיךְ וְאָמַר, ״נִצְּחוּנִי בָּנַי! נִצְּחוּנִי בָּנַי!״
§ Apropos the topic of verbal mistreatment, we learned in a mishna there (Kelim 5:10): If one cut an earthenware oven widthwise into segments, and placed sand between each and every segment, Rabbi Eliezer deems it ritually pure. Because of the sand, its legal status is not that of a complete vessel, and therefore it is not susceptible to ritual impurity. And the Rabbis deem it ritually impure, as it is functionally a complete oven.
10. עירובין דף י״ג ע״ב, א״ר אבא אמר שמואל שלש שנים ... דברי ב״ש לדבריהן׳
כאן סמכו על בת קול שהלכה כב״ה - ולכאורה יש כאן סתירה לגמ׳ בב״מ
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁלֹשׁ שָׁנִים נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, הַלָּלוּ אוֹמְרִים: הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים: הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵן, וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל. וְכִי מֵאַחַר שֶׁאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, מִפְּנֵי מָה זָכוּ בֵּית הִלֵּל לִקְבּוֹעַ הֲלָכָה כְּמוֹתָן? מִפְּנֵי שֶׁנּוֹחִין וַעֲלוּבִין הָיוּ, וְשׁוֹנִין דִּבְרֵיהֶן וְדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּקְדִּימִין דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי לְדִבְרֵיהֶן....
Rabbi Abba said that Shmuel said: For three years Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These said: The halakha is in accordance with our opinion, and these said: The halakha is in accordance with our opinion. Ultimately, a Divine Voice emerged and proclaimed: Both these and those are the words of the living God. However, the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. The Gemara asks: Since both these and those are the words of the living God, why were Beit Hillel privileged to have the halakha established in accordance with their opinion? The reason is that they were agreeable and forbearing, showing restraint when affronted, and when they taught the halakha they would teach both their own statements and the statements of Beit Shammai. Moreover, when they formulated their teachings and cited a dispute, they prioritized the statements of Beit Shammai to their own statements, in deference to Beit Shammai.
11. תוס׳ עירובין דף ו׳ ע״ב ד״ה כאן לאחר בת קול ,... חריפי טפי׳
לפי התירוץ הראשון בתוס׳ הבת קול בב״מ לא הי׳ נאמן, אבל לו הי׳ה ברור לנו איך ההלכה בשמים אין ספק שהיינו חייבים להתנהג כן (רק צ״ע איך יפרשו התוס׳ את דברי הגמ׳ בב״מ ,לא בשמים...׳)לפי׳ השני בתוס׳ מגזרת הכתוב שאין בת קול
קובע כנגד הרוב אבל בת קול קבע להם שרוב מנין עדיף מרוב חריפות.
ואיך שיהי׳, מוכח מגמ׳ בב״מ שיש אמת אחת בשמים, וע״כ גם הר״ן מודה לזה (ודייקנו כן מלשונו -לעיל 8#) אלא שההלכה כאן בארץ נקבעת ע״י רוב וממילא ייתכן ונפסוק שלא כפי האמת - בזה ס״ללר״ן שכל האפשריות נתנו מסיני שהרי יכול להיות שנפסוק כאחת מהן והוציא את זה מפירושו בחגיגה(מרועה אחד) ולרש״י רק אחת מהן נתנה מסיני. אבל עדיין קשה איך יפרש רש״י את דברי הגמ׳בעירובין על ב״ה ש,אלו ואלו דברי אלוהים חיים׳?
כאן לאחר בת קול - ואם תאמר מאי שנא דלא קיימא לן כבת קול דרבי אליעזר דהזהב (ב"מ ד' נט:) ויש לומר דהתם לא יצאה אלא לכבודו כדמוכח התם ועוד דהתם היתה כנגד רבים והתורה אמרה אחרי רבים להטות אבל הכא אדרבה בית הלל הוו רובא ולא הוצרכו בת קול אלא משום דבית שמאי הוו חריפי טפי...
12. רש״י כתובות דף נ״ז ע״א ד״ה הא קמ״ל ,כי פליגי תרי אמוראי בדין...׳
רש״י פירש שביסודם של דברים ב׳ הסברות אמיתיות אלא שלמעשה בכל מקרה חייבים לדון איזו סברה יותר מתאימה - ויש רק אמת אחת לכל מקרה, ובידינו לבררו. ו,אלו ואלו׳ שייך רק על הסברא- לא על פסק ההלכה.
ויוצא שגם לפי רש״י וגם לפי הר״ן ישנה רק אמת אחת בלבד, אלא שלרש״י (ולתירוץ ראשון בתוס׳)אין לכלל ישראל איך לבררו חוץ מע״י משא ומתן בסברא וקביעת ההלכה ע״י רוב ומקווים שכוונו אל האמת, ולר״ן גזרה חכמתו יתברך שהאמת בארץ נקבעת ע״י רוב.
למדנו את שיטת רש״י שבמחלוקות תנאים ואמוראים שתי הסברות הן אמיתיות אבל בכל מקרה ומקרה אחת מהן יותר מתאימה והיא האמת לאותה מקרה, וקובעים את ההלכה כרבים בתקוה שכוונו אל האמת.ראינו גם את שיטת הר״ן שלפי האמת רק דעה אחת צודקת, אבל האמת להלכה תלוי-ה בפסק הלכה של בני אדם - ולכן נתנו כל הסברות מסיני. אלא שיש מקום לשאול - וכי נתנו שקרים בסיני בגלל שעתידים בני אדם לטעות?
...כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא אין כאן שקר כל חד וחד סברא דידיה קאמר מר יהיב טעמא להיתירא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט:
והנה, היסוד שכל הדעות במחלוקות ניתנו מסיני מובא בכמה מקומות:
13. חידושי הריטב״א עירובין דף י״ג ע״ב ד״ה אלו ואלו
הריטב״א בשם הצרפתים פי׳ כן בדברי הגמ׳ ,אלו ואלו...׳
ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב״ש לדבריהן וכדרך שעשו במשנ׳ זו שהו׳ מבי׳ שאמרו ב״ה לא כך היה המעש׳ שהלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה הרי שהקדימו בדבורם זקני ב״ש לזקני ב״ה וע״ד זה הלך רבי הקדוש שהיה מזרע ב״ה שהקדים בכל מקום דברי ב״ש לדברי ב״ה.
14. עדיות פרק א׳ משנה יהוה ופירוש תוספות שאנץ
וְלָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין, הוֹאִיל וְאֵין הֲלָכָה אֶלָּא כְדִבְרֵי הַמְרֻבִּין. שֶׁאִם יִרְאֶה בֵית דִּין אֶת דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְיִסְמֹךְ עָלָיו, שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן. הָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה אֲבָל לֹא בְמִנְיָן, בְּמִנְיָן אֲבָל לֹא בְחָכְמָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל דְּבָרָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן:
And why do they record the opinion of a single person among the many, when the halakhah must be according to the opinion of the many? So that if a court prefers the opinion of the single person it may depend on him. For no court may set aside the decision of another court unless it is greater than it in wisdom and in number. If it was greater than it in wisdom but not in number, in number but not in wisdom, it may not set aside its decision, unless it is greater than it in wisdom and in number.
15. מדרש תהילים מזמור י״ב פסוק ז׳, א״ר ינאי ... רבו המטהרים טהור׳
...א"ר ינאי לא ניתנו דברי תורה חתוכין אלא כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. אמר לפניו רבונו של עולם עד מתי נעמוד על בירורה של הלכה. אמר לו (שמות כג ב) אחרי רבים להטות. רבו המטמאין טמא רבו המטהרין טהור...
The sayings of the Lord are pure sayings. Rabbi Joshua ben Levi said: The Scripture established two or three expressions and did not utter anything improper. As it is said, "Of the clean animal, and of the animal that is not clean" (Genesis 7:8). Rabbi Tanchum said: The Holy One, blessed be He, spoke two expressions to you and they are pure. To whom did He give the tribe of Levi? To the one of whom it is written, "And he shall sit as a refiner and purifier of silver" (Malachi 3:3). And which is the section that deals with the dead? The one that begins, "Speak unto the priests, the sons of Aaron, and say unto them" (Leviticus 21:1). Rabbi Yannai said: The words of the Torah were given in concise language, but for every matter that the Holy One, blessed be He, spoke to Moses, He would speak from two aspects: one clean and one unclean. He said before Him, "Master of the Universe, until when will we stand for the purification of the law?" He replied, "After the majority, incline." The majority of the judges who rule that the unclean is unclean, and the clean is clean. Rabbi Abbahu said in the name of Rabbi Jonathan: Rabbi Akiba had an advanced disciple who would render the unclean unclean with one expression, and the clean clean with one expression. So too did Rabbi Meir have a disciple named Sumchus, who would render the unclean unclean with one expression, and would then render it clean with one expression, as it is said, "He is pressed, he is seven times refined" (Psalms 12:7). Rabbi Joshua said in the name of Rabbi Levi: In the days of David, even infants knew how to expound the Torah in two aspects, as it is written in Psalm 7. (source: Sotah 42a, translation adapted from sefaria.org)
16. ירושלמי סנהדרין פרק ד׳ הלכה יהוה ,מה טעם...׳
ועדיין לא מצינו הסבר לזה שמסיני נתנו גם הדעות שאינן אמתיות - ובסוף דברי הריטב״א הזכיר שישבזה סוד-
...מַה טַעֲמָא. וַיְדַבֵּ֥ר יְי אֶל־מֹשֶׁ֥ה. אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְּעוֹלָם. הוֹדִיעֵנִי הֵיאָךְ הִיא הַהֲלָכָה. אָמַר לוֹ. אַֽחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטּוֹת׃ רָבוּ הַמְזכִּין וָכוּ. רָבוּ הַמְחַייְבִין חִייְבוּ. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת מ״ט פָּנִים טָמֵא וּמ״ט פָּנִים טָהוֹר. מִנְייָן ודגלו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר אִֽמֲר֣וֹת יְי אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּֽעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְזוּקָּק שִׁבְעָתָֽיִם׃ וְאוֹמֵר מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃
HALAKHAH: “Civil suits are decided,” etc. Rebbi Yannai said, if the Torah had been given decided, no foot could stand. What is the reason? The Eternal spoke to Moses. He said before Him: Master of the Universe, inform me what is the practice. He told him, to bend after the majority. If there was a majority for acquitting, they acquitted; if there was a majority for convicting, they convicted; so that the Torah could be explained in 49 ways impure and 49 ways pure, the numerical value of ודגלו. And so it says: the commands of the Eternal are pure sayings; molten silver in an earthenware crucible, refined sevenfold. And it says, the straightforward love You.
17. הקדמה לספר ים של שלמה למס׳ ב״ק ,ושלא לתמוה ... בהשותם יחד׳
18. הקדמה לספר של״ה ,עוד יש לי ... והולך למקום אחד׳
עוד יש לי לגלות סודות, קרוב לענין זה להבין כל דברי החכמים הם דברי אלהים חיים, ובזה יתבונן מאמרם ז"ל בעירובין פ"ק (יג, ב) א"ר אבא א"ר שמואל ג' שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אמרו הלכה כמותנו, והללו אמרו הלכה כמותנו, יצתה בת קול ואמרה להם אלו ואלו דברי אלהים חיים הם, והלכה כבית הלל. והריטב"א ז"ל כתב בחידושיו, ושאלו רבינו צרפת ז"ל האיך אפשר שיהיו שניהם דברי אלהים חיים, וזה אוסר וזה מתיר. ותירצו, כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור, ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי האמת מישראל שבכל דור ודור, ויהיה ההכרעה כמותם, ונכון הוא לפי הדרש, ובדרך האמת יש טעם בדבר ע"כ:
ואני אומר אלו היה אפשר להעמיד דברי שניהם, הנה יצדק אמרם אלו ואלו הם דברי אלהים חיים, ואמנם יצדק זה במעשה פילגש בגבעה בגטין פרק קמא (ו, ב), אביתר בני כך אומר, יונתן בני כך אומר, אמר ליה ח"ו ומי איכא ספיקא קמי קודשא בריך הוא. א"ל אלו ואלו דברי אלהים חיים. לפי שאפשר להעמיד דברי שניהם, אבל זה אוסר וזה מתיר אי אפשר להעמיד דברי שניהם, ואם בשביל ההכרעה אחר שאינה כי אם לצד אחד ואין אנו מקיימים דברי חבירו, אם הם דברי אלהים חיים איך יפול דבר אחד מדבריו ארצה, והדעת א"כ לא ינוח בדברי רבני צרפת ז"ל, כי אינם מספיקים בזה:
אבל ינוח בטעם וסוד שיש בו על דרך האמת המקובל, כמו שרמז הרב ז"ל, ובחגיגה פרק קמא (ג, ב), בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר האדם הואיל הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, האיך אני למד תורה מעתה. תלמוד לומר ניתנו מרועה אחד, כלן אל אחד נתנן, ופרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ב"ה, שנאמר (שמות כ, א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב לשמוע דברי המטמאין ודברי המטהרין, דברי האוסרין ודברי המתירין, ודברי הפוסלין ודברי המכשירין:
הנה העידו ע"ה כי כל חלוקי הדעות והסברות הסותרות זו את זו אל אחד נתנן, ופרנס אחד אמרן, וזה הדבר רחוק מאד משכל האנושי נמנע בחיקו להולמו, אם לא ילוה אליו דרך יי סלולה, דרך ישכון אור האמת:
ועבודת הקודש פרק כ"ג מחלק התכלית כתב וזה לשונו, והוא כי המקור ההוא הנובע תמיד בו פנים ואחור וממנו השנויים וההפוכים, והפנים המתהפכים ומשתנים לטמא וטהור לאסור ולמותר לפסול ולכשר, כידוע לחכמי לב, והקול הגדול אשר לא יסף נמשך מהמקור ובא ממנו, ונכלל מכל הפנים המשתנים, כי אין חסרון כל, ובגודל וחוזק הקול ההוא היו הדברים מתהפכים מכל צד זה לעומת זה, וכל אחד מהנביאים והחכמים קבל את שלו. זה קבל טמא, וזה טהור, כפי מקום עמידתו וקבולו, והכל בא ממקום אחד והולך למקום אחד:
19. הקדמה לספר באר שבע ,וכבר האיר ... התדבקותה׳, וכל חידוש ... הוא׳
אמיתיות התורה בכללה היא האמת, אבל כל נשמה קולטת מבט אחד מתוך כלליות האמת בלבד כפישרשה - וממילא אי אפשר שלא תהיינה מחלוקות.
ובכל זאת, קיימת אמת אחת כוללת בכל הלכה - וזו היתה האמת שה,בת קול׳ הכריז עליה בב״מ,אבל אין משגיחין בבת קול אלא קובעים את ההלכה אחרי הרוב ואע״פ שלא כוונו אל האמת הכוללת.
וא״כ- לפי הר״ן, כל צד במחלוקת כוונה לכה״פ לחלק מהאמת הכוללת וההלכה בארץ חייבת להקבע ע״י רוב, אבל בשמים ברור מהי האמת הכוללת.
20. הקדמה לספר שו״ת אגרות משה חלק או״ח א׳
ר׳ משה כנראה פסק כשיטת רש״י שבכל מחלוקת בהלכה ישנה אמת אחת בלבד וכל שאר הדעות -למרות שסברותיהן נכונות- בכל זאת בנוגע למקרה עליו דנו לא כוונו אל האמת, וממילא יש תמיד לחשוש שמא אנחנו טועים ומצוותינו אינן מצוות ואנו נכשלים בעבירות שלא ביודעים -אלא שההלכה מחייבת אותנו להתנהג ע״פ הבנתנו בתורה - ובתנאי שכוונתנו אך ורק למצא את האמת- ואז אפילואם לא הצלחנו למצוא את האמת נקבל שכר על שיגענו למצוא את האמת ועשינו כפי הבנתנו.
סיכום הענין: לפי רש״י, בכל מחלוקת שמצינו בחז״ל שתי הסברות אמיתיות ובכל מקרה ומקרה אחת מהן נוצחתבהחלט והמתנהג ע״פ הסברא השניי׳ טועה -ואיך למעשה נדע איזו סברא היא הנכונה במקרה הנידון?באה התורה ופסלה השימוש בבת קול למטרה זו וקבעה שדעת הרוב (אחרי שנשאו ונתנו בענין) מן הסתם מכוונת אל האמת (וכמותו פסק ר׳ משה).
ואילו לפי הר״ן (וכמוהו משמע בהרבה ספרים שראינו) ישנה אמת אחת כוללת בשמים אבל כל יהודיקבל רק חלק ממנה ועליו להתנהג כפי הבנתו שהיא חלקו בתורה- ובשאלה הנוגעת לכלל ישראל חייבים אנו להתנהג ע״פ רוב.