This is a direct transpilation of the mareh mekomos from Klallei Horaah series by Rav Yitzchak Berkovits. The original PDF was a bit hard to read and not all sources were attached. These sheets aim to fill in the gaps. I do not take any credit for putting these together. The original PDFs - as well as the audio recordings can be found at https://www.thejerusalemkollel.com/2019/01/07/klalei-horaah/
כללי הוראה ג. שלשלת הקבלה
1. סדר הקבלה להראב״ד ,... לכל דבריהם׳
הראב״ד הסביר - כמו הרמב״ם - שמעולם לא נשתבשו הגדרותיהן של המצוות (אלא שלפי דבריו יכול להיות שפרטי ההלכות שקבלנו מסיני כן נשתבשו ושלא כרמב״ם) והוכיח שהתורה כמו שקבלה מרבו נמסרה מדור לדור בלי הפסק, ולקמן נעבור על חלקים מתוך ספרו.
2. עבודה זרה דף ט׳ ע״א ,תנא דבי אליהו ... אשר עשו בחרן׳
אלפיים שנה משהתחיל אברהם אבינו ע״ה ,לעשות נפשות׳ נקרא אלפים תורה - והוא עד לקע״ב שנה אחרי חורבן בית שני.
תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה הָוֵי הָעוֹלָם, שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹהוּ, שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹרָה, שְׁנֵי אֲלָפִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁרַבּוּ יָצְאוּ מֵהֶן מַה שֶּׁיָּצְאוּ מֵהֶן. שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹרָה מֵאֵימַת? אִי נֵימָא מִמַּתַּן תּוֹרָה עַד הַשְׁתָּא, לֵיכָּא כּוּלֵּי הַאי, דְּכִי מְעַיְּינַתְּ בְּהוּ תְּרֵי אַלְפֵי פְּרָטֵי דְּהַאי אַלְפָּא הוּא דַּהֲוַאי. אֶלָּא, מִ״וְּאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״, וּגְמִירִי דְּאַבְרָהָם בְּהָהִיא שַׁעְתָּא בַּר חַמְשִׁין וְתַרְתֵּי הֲוָה. כַּמָּה בָּצְרָן מִדְּתָנֵי תַּנָּא? אַרְבַּע מֵאָה וְאַרְבָּעִים וּתְמָנְיָא שְׁנִין הָוְיָין, כִּי מְעַיְּינַתְּ בֵּיהּ מֵ״הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״
In relation to the discussion on the calculation of years, the Gemara states that one of the Sages of the school of Eliyahu taught: The world is destined to exist for six thousand years. For two thousand years the world was waste, as the Torah had not yet been given. The next set of two thousand years are the time period of the Torah. The last set of two thousand years are the period designated for the days of the Messiah, but due to our many sins there are those years that have been taken from them, i.e., such and such years have already passed and have been taken from the two thousand years that are designated for the Messiah, and the Messiah has not yet arrived. Whenever a tanna taught this baraita, he would insert the number of years that was correct for his time.
3. הקדמת הרמב״ם ליד החזקה ,...ולמדו המשנה ברבים׳
הרמב״ם עשה רשימה של סדר הקבלה איש מפי איש ממשה רבינו ועד לכתיבת המשנה, אבל לא פירש באיזו צורה קבלוה.
וְאֵלּוּ הֶם גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁלְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ – שִׁמְעוֹן וְגַמְלִיאֵל בָּנָיו, וְרִבִּי אָפֵס, וְרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חָמָא, וְרִבִּי חִיָּא, וְרָב, וְרִבִּי יַנַּאי, וּבַר קַפָּרָא, וּשְׁמוּאֵל, וְרִבִּי יוֹחָנָן, וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵלּוּ הֶם הַגְּדוֹלִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וְעִמָּהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִשְּׁאָר הַחֲכָמִים.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הָאַחַד עָשָׂר קִבְּלוּ מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעָמְדוּ בְּמִדְרָשׁוֹ, רִבִּי יוֹחָנָן קָטָן הָיָה וְאַחַר כָּךְ הָיָה תַּלְמִיד לְרִבִּי יַנַּאי וְקִבַּל מִמֶּנּוּ תּוֹרָה. וְכֵן רָב קִבַּל מֵרִבִּי יַנַּאי; וּשְׁמוּאֵל קִבַּל מֵרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חָמָא.
רָב חִבַּר סִפְרָא וְסִפְרֵי לְבָאַר וּלְהוֹדִיעַ עִיקְרֵי הַמִּשְׁנָה, וְרִבִּי חִיָּא חִבַּר הַתּוֹסֶפְתָּא לְבָאַר עִנְיְנֵי הַמִּשְׁנָה. וְכֵן רִבִּי הוֹשַׁעְיָה וּבַר קַפָּרָא חִבְּרוּ בַּרַּיְתּוֹת לְבָאַר דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה, וְרִבִּי יוֹחָנָן חִבַּר הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשְׁלְמִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחַר חָרְבַּן הַבַּיִת בְּקֵרוּב מִשְּׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.
וּמִגְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרָב וּשְׁמוּאֵל – רָב הוּנָא, וְרָב יְהוּדָה, וְרָב נַחְמָן, וְרָב כַּהֲנָא; וּמִגְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרִבִּי יוֹחָנָן – רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, וְרִבִּי אַמֵי, וְרִבִּי אַסֵי, וְרָב דִּימֵי, וְרַאבּוּן.
נִמְצָא מֵרָב אַשֵׁי עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – אַרְבָּעִים אִישׁ, וְאֵלּוּ הֶן: (א) רָב אַשֵׁי, (ב) מֵרַבָּא, (ג) מֵרַבָּה, (ד) מֵרָב הוּנָא, (ה) מֵרִבִּי יוֹחָנָן וְרָב וּשְׁמוּאֵל, (ו) מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, (ז) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (ח) מֵרַבַּן גַּמְלִיאֵל אָבִיו, (ט) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (י) מֵרַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן אָבִיו, (יא) מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, (יב) מֵהִלֵּל אָבִיו וְשַׁמַּאי, (יג) מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, (יד) מִיְּהוּדָה וְשִׁמְעוֹן, (טו) מִיְּהוֹשׁוּעַ וְנִתַּאי, (טז) מִיּוֹסֵף וְיוֹסֵף, (יז) מֵאַנְטִיגְנוֹס, (יח) מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, (יט) מֵעֶזְרָא, (כ) מִבָּרוּךְ, (כא) מִיִּרְמְיָה, (כב) מִצְּפַנְיָה, (כג) מֵחֲבַקּוּק, (כד) מִנַּחוּם, (כה) מִיּוֹאֵל, (כו) מִמִּיכָה, (כז) מִיְּשַׁעְיָה, (כח) מֵעָמוֹס, (כט) מֵהוֹשֵׁעַ, (ל) מִזְּכַרְיָה, (לא) מִיְּהוֹיָדָע, (לב) מֵאֱלִישָׁע, (לג) מֵאֵלִיָּהוּ, (לד) מֵאֲחִיָּה, (לה) מִדָּוִיד, (לו) מִשְּׁמוּאֵל, (לז) מֵעֵלִי, (לח) מִפִּינְחָס, (לט) מִיְּהוֹשׁוּעַ, (מ) מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ רִבָּן שֶׁלְּכָל הַנְּבִיאִים, מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
כָּל אֵלּוּ הַחֲכָמִים הַנִּזְכָּרִים, הֶם גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת – מֵהֶם רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וּמֵהֶם רָאשֵׁי גָּלִיּוֹת, וּמֵהֶם מִסַּנְהֶדְּרֵי גְּדוֹלָה. וְעִמָּהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ מֵהֶם וְעִמָּהֶם.
רַבִּינָא וְרָב אַשֵׁי, הֶם סוֹף חַכְמֵי הַתַּלְמוּד; וְרָב אַשֵׁי הוּא שֶׁחִבַּר הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, אַחַר שֶׁחִבַּר רִבִּי יוֹחָנָן הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשְׁלְמִי בִּכְמוֹ מֵאָה שָׁנָה.
Ravina and Rav Ashi were the final generation of the Sages of the Talmud. Rav Ashi composed the Babylonian Talmud in Shin'ar approximately one hundred years after Rabbi Yochanan composed the Jerusalem Talmud.
4. אגרת רב שרירא גאון ,וכמה דהוה ... ביניהון׳ ,ולא הוה ... דרך שירצה׳
שלא כתורה שבכתב, אין שום קדושה לנוסח בו לימד הקב״ה תורה שבעל פה למשה רבינו, שכל כולה של תורה שבע״פ היא ההבנה דהיינו יסודות התורה, וכל רב הי׳ה חייב להמציא הדרך הכי יעיל להעביר את היסודות לתלמידיו בצורה ברורה - ע״י מאמרים, ציורים ומשלים - ויתכן שמשה רבינו עצמו לא לימד ממש באותו נוסח ששמע מפי הקב״ה - ויכול להיות שלימד ליהושע בנוסח א׳ ולבני אהרן בנוסח אחר כפיהשינויים באופן תפיסתם (ושרש נשמתם). ובכל דור היו מחדשים משלים וציורים להסביר על ידם את כלליהתורה (עד שבא רבי וסידר את המשנה).
והנה ברמב״ם עברנו על שמות בעלי המסורת ועכשיו נתעכב קצת על הדורות שבין אנשי כנסת הגדולה לסוף תקופת התנאים.
(ה) וכמה דהוה בית המקדש קיים כל חד וחד מרבוואתא הוה מגמר להו לתלמידי טעמי דאורייתא ודמשנה ודתלמוד במילי דמחבר להון בשעתיה ומורו לתלמידייהו כי היכי דחזי. והוה נפישא חכמה ולא הוו צריכין לטירחי [אחריני] וההיא פלוגתא דסמיכה לחוד הוא דהות ביניהון...
Durant l’existence du temple chaque maître enseignait à ses disciples les motifs de la Bible, de la Mischna et du Talmud, littéralement d’après l’auteur de son temps et les expliquait à ses élèves, afin qu’ils les comprissent. La science était plus générale et il ne fallait pas se donner [d’autre] peine. On ne rencontre chez eux qu’une controverse concernant la Semicha. Schammaï et Hillel n’étaient eux-mêmes en désaccord que sur trois points. Car nous lisons : R. Houna disait : « En trois endroits Shammaï et Hillel sont en controverse. » Quand cependant le temple fut détruit et qu’ils vinrent à Béthar, quand à son tour Béthar fut détruit et que les docteurs se dispersèrent de tous côtés, à la suite des confusions, persécutions religieuses et du trouble qui régnaient alors, les disciples n’eurent plus suffisamment de relations avec leurs maîtres et de là provinrent les diverses controverses. Après la mort de Rabba Jochanan b. Zaccaï, quand R. Gamaliél, R. Dosa b. Harchinos et d’autres de ces anciens vivaient encore, il y eut dispute entre les écoles de Schammaï et de Hillel. Quoique les principes de l’école Schammaï furent rejetés, et que la Halakha fût partout réglée d’après ceux de Hillel, il y eut cependant, au temps de R. Gamaliél, controverse sur d’autres points entre les disciples de R. Jochanan b. Zaccaï, R. Elazar, mis au ban et R. Josoua.
(טז) ולא הוה חד מן הראשונים דכתב מדעם עד סוף ימיו דרבנו הקדוש. וכן נמי לא הוו גרסי כולהי בפה אחד ולשון אחד אלא טעמייהו הוו ידעין להו. וכולהון דעת אחת [הות] בהון [ולא הוה בגרסייהו פלוגתא וידעי] מאי דאיתיה דברי הכל ומאי דאית ביה פלוגתא ומאי דאיתיה ליחיד ומאי דאיתיה לרבים. ולא היו [להם] דברים מתוקנים ומשנה ידועה שהכל שונין אותה בפה אחד [ולשון אחד] אלא אותן הטעמים [והשמועות שהיו יודעים] אע"פ שהחכמים כולן [היו] שוין בהם כל אחד ואחד היה שונה לתלמידיו באי זה חבור שירצה באי זה דרך שירצה...
Pas un seul de ces docteurs n’a écrit quoique ce soit, jusqu’à la fin du temps de notre Saint Maître, aussi tous n’enseignèrent pas d’après le même texte, ils connaissaient seulement les principes des règles, tous étaient d’accord [et n’avaient pas de controverses dans leur enseignement, mais savaient] les règles qui étaient acceptées à l’unanimité et celles sur lesquelles existait une diversité d’opinion ; lesquelles étaient des opinions individuelles, lesquelles étaient dues à plusieurs. Ils n’avaient cependant pas d’enseignement fixé méthodiquement; ni une Mischna connue, d’après laquelle ils auraient pu se régler, afin que tous purent enseigner de la même façon, mais ils connaissaient seulement ces principes de la doctrine [et ce qu’ils avaient entendu]. Cela, chacun enseignait d’après l’ordre et la façon qui lui plaisaient, quoiqu’au fond tous fussent d’accord. Certains se servirent d’un système abrégé, comme nous lisons : La Mischna du R. Eliézer est brève, mais claire. Ensuite nous lisons : Qu’on instruise toujours ses disciples d’après une méthode brève ; d’autres enseignaient des généralités, d’autres des spécialités, d’autres, enfin, développaient les dogmes et expliquaient d’égal à égal. Chacun enseignait alors de nouveau ce qu’il tenait de son maître ; un tel enseignait la même règle plus tôt, un tel plus tard ; l’un abrégeait ses expressions, l’autre les étendait. Il y en eut aussi qui enseignèrent le texte de leur doctrine anonymement, tout en sachant que ces doctrines étaient l’œuvre individuelle d’un seul docteur, et nous lisons : « On est obligé de se servir des expressions de son maître » ; enfin, d’autres enseignaient, selon leur convenance, ceci d’après un tel maître, [cela d’après un tel autre maître]. C’est pourquoi on lit dans la Guemara : « Quel est l’auteur de cette Halakha ? Un docteur X., et nous disons : D’après l’opinion de qui est-ce ce que les rabbins enseignaient ? etc. À l’opinion de qui ressemble ceci ? À celle de ce Maître. » En plusieurs endroits il est dit : « Celui qui a enseigné ceci n’a pas enseigné cela. » Nous examinons les prétentions de chacun, et établissons la première partie de la Mischna d’après l’un auteur, et la dernière partie d’après l’autre. Toutes ces Halakhoth furent appelées Baraïtha, après la rédaction de notre Mischna par Rabbi.
5. סדר הקבלה להראב״ד ,הדור השני ... ע״י שמעון הצדיק׳
שמעון הצדיק חי בתקופת אלכסנדר מוקדון ואז פסקה נבואה מישראל
6. שם ,אנטיגנוס ... כמו מאתיים שנה׳
צדוק ובייתוס - תלמידי אנטיגנוס - היו ראשי כתות הצדוקים והבייתוסים
7. שם ,יוסי בן יועזר ... יותר מק״י שנה׳
הזוגות (שהוזכרו במשנה חגיגה לעיל) התחילו עם יוסי בן יועזר. (ברמב״ם וכן באבות היו יהושע בן פרחיה ושמעון בן שטח מב׳ זוגות נפרדות)
8. שם ,שמעיה ואבטליון ... בן זכאי׳ ,רבן יוחנן ... בן זכאי׳
ריב״ז הי׳ המנהיג בעת החורבן
9. שם ,רבן גמליאל ... ריב״ז׳ ,רבי עקיבא ... רבן גמליאל׳ ,ובימים ... ובבזה ימים׳
אחרי החורבן הי׳ ר״ג דיבנה, ואחריו ר״ע והוא תמך במרד ,בר כוכבא׳ נגד רומי
10. שם ,רבן שמעון ... ור״ש בר יוחאי׳ ,הרי ... כל ימיו׳ ,וחבר ... הבית׳
רבי למד מתלמידי ר״ע
11. ירושלמי שקלים פרק יהוה הלכה א׳ (דף י״ג ע״ב) ,אמר רבי יונה ... ופרטות׳
אמר רבי יונה כתיב (ישעיהו נג) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל זה ר"ע שהתקין מדרש ההלכות והגדות ויש אומרים אלו אנשי כנסת הגדולה תיקנו אלא מה תיקן זה כללות ופרטות
Rebbi Jonah said, it is written: Therefore, I shall distribute to him in public, and with the powerful he shall have part in booty, that is Rebbi Aqiba who organized interpretation of Scripture, practice, and homiletics. But some say, this refers to the men of the Great Assembly, who organized principles and details.
12. תקלין חדתין שם ד״ה אנשי כנה״ג
אנשי כנה״ג למדו את התורה שבע״פ בדרך משנה ומדרש, ור״ע הוא שהתחיל בסידור תורה שבע״
אנשי כנה"ג תיקנו: שהמשנה והמדרש היה מקובל מידם מימי אנשי כנה"ג כמ"ש הגאונים
13. גיטין דף ס״ז ע״א ,דתניא איסי בן יהודה ... חכמים׳ ,ר״ע ... בלום׳ ורש״י
הפרדת המדרש מהמשנה היא מהחידושים של ר״ע
דְּתַנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן שֶׁל חֲכָמִים: ... רַבִּי עֲקִיבָא – אוֹצָר בָּלוּם;...
Rabbi Yehuda HaNasi said to his son: Be silent, my son; be silent. You did not see Rabbi Yosei, as, if you had seen him, you would know that his reasoning [nimmuko] accompanies his statements. Therefore, I deem his opinion most reliable. This is as it is taught in a baraita that Isi ben Yehuda would recount the praise of the Sages by characterizing each of them: Rabbi Meir, a scholar and scribe; Rabbi Yehuda, a scholar when he chooses to be one; Rabbi Tarfon, a pile of nuts, as, just as when one removes a nut from a pile all the other nuts fall, so too, when a student would ask Rabbi Tarfon with regard to one matter, he would cite sources from all the disciplines of the Torah; Rabbi Yishmael, a well-stocked store; Rabbi Akiva, a full storehouse; Rabbi Yoḥanan ben Nuri, a peddler’s basket, in which there is a small amount of each product; Rabbi Elazar ben Azarya, a basket of fragrant spices, as everything he says is reasonable; the mishna of Rabbi Eliezer ben Ya’akov is measured [kav] and immaculate; Rabbi Yosei, his reasoning accompanies his statements; Rabbi Shimon grinds much and removes little.
אוצר בלום - כך מפורש באבות דרבי נתן למה היה ר' עקיבא דומה לעני שנטל קופתו ויצא לשדה מצא שעורים קצר ונתן בה מצא חטין נתן בה וכן פולים וכן עדשים וכשבא לביתו בירר כל מין ומין לעצמו כך ר"ע כשלמד מרבותיו שמע דבר מקרא מרבותיו ואחריו הלכה ואחריו מדרש ואחריו אגדה נתן לבו לחזור עליהן ולגורסן עד שהיו סדורין בפיו ולא אמר אלמוד מקרא לעצמו מדרש לעצמו אבל כשנעשה חכם גדול עשה כל התורה מטבעות מטבעות סידר מדרש ספרי וסיפרא לבדן ושנאן לעצמן לתלמידיו והלכות לעצמן ואגדות לעצמן ונראה בעיני אוצר בלום סגור מסגירות לבדן מחיצות מחיצות כמו שעושין בתיבות גדולות ליתן חטין מכאן שעורין מכאן עדשים מכאן כמו פיו בלום ורגליו מבולמות בבכורות (דף מ:) קלושיי"א בלעז:
14. אגרת רב שרירא גאון ,ונקט רבי בהלכתא ... צריכין לחבורי׳
מה שהותחל עם אנשי כנה״ג, וסודר ע״ ר״ע, ונוסח ע״י ר׳ מאיר -הוא מה שרבי קבע לדורות כמשנה שדרכה תמסר תורה שבע״פ
ונקט ר' בהלכתא ארחא דר' מאיר והיא הות ארחא דר' עקיבא כיון דחזא [ר' באורחא דר"מ] קצרה וקרובה ללמוד ודבריה מחוברין חבור יפה כל דבר ודבר עם מה שדומה לו ומדוקדקין [דבריו] הרבה יותר מכולהו רבנן תנאי אחריני ואין בהן שפת יתר וכל מילתא ומילתא מסקא טעמא בדלא אמיר בה מילי דטופינא דלא צריכא ולא מיחסרא [ולא מייתרא] מדעם אלא בדוכתי מעיטתא [ואורחא קייטא].
ובכלל כל מלה ומלה גדולות ונפלאות ולאו כל מאן דחכים ידע [להו] לחבורי (מילי) הכי כדכתיב לאדם מערכי לב ומיי' מענה לשון. ואע"ג דכולהו רבנן שווין בטעמי ודיני כיון דר' עקיבא [הוה] רחב לב ור' מאיר תלמידיה [נמי] רחב לב הוה שפירא תריצתהון ועדיפא [מדכולהו תנאי אחריני] משום הכי לקטה ר' ואוסיף [בה] מאי דהות ביומיה ותרצה (נמי) כדחזי ופריש בה נמי כולהו תורפי ועיקרי דפלוגתא דרבנן דכיון דהוה מרבנן דשמע מרבוותא דפליגי. אי נמי דיחידים דפליגי ותנו מימרייהו סתמא אי איכא אינש דשמע להון מיטעא טעי. וכד מפרש הכי הוה מילתא מסתלק ספיקא דתנן א"ר יהודה למה הוזכרו דברי יחיד בין המרובין לבטלן שאם יאמר אדם כך [אומרים לו מניין לך שמא יאמר להן] מקובל אני כך אומרין לו שמא כדברי איש פלוני שמעת.
וכד חזו כולי עלמא שופרא דתרצתא דמתניתן ואמתת הדברים ודוקא דמילתא שבקו (כולהון) הנך תנויי דהוו תנו ופשטין אלין הלכתא בכל ישראל והויין [שאר] הלכתא כולהו אישתביקן והוויין כגון ברייתא ומאן דמעיין בהו כמאן דמעיין בפירושי או בלישני רויחי אבל סמכא דישראל על אילין הילכתא הוה וקבלינהו ישראל כד חזינון באמונה וליכא איניש דאפליג בהון:
על הדין ארחא תרצינהו ר' לשיתא סדרי משנה ולאו דשבקוה קמאי רובא לבתראי אלא קמאי לא הוו צריכי לחיבורי ומילי דמגרסן על פה אינון וכל חד וחד מרבנן ידעי להו בקבלה ולא הוו צרוכי לחיבורינהו ולמיכתבינהו. עד דחרוב בית המקדש וקמו תלמידיהון דהנך רבנן קמאי דלא הוו ידעי כוותהון והוו צריכין לחבורי.
Rabbi accueillit dans la Halakha la méthode de R. Méir, qui était aussi celle de R. Aqiba. Quand [Rabbi] s’aperçut que cette [méthode de R. Méir] était brève et par là facile à enseigner, que ses expressions étaient très bien rangées et beaucoup plus correctes que celles d’autres docteurs, qu’elles ne contenaient pas un seul mot de trop, mais que chaque mot avait sa raison d’être, qu’elles ne contenaient non plus rien de défectueux [ni de superflu]
15. סדר הקבלה להראב״ד ,רבי חנינא ... תנאים׳
אחרי החורבן היו חמש דורות של תנאים
16. קובץ אגרות חזון איש - תורה - אגרת כ״ד ,ובאמת...׳
כל מה שעתיד להתחדש בתורה כלולה במה שנכתב בסוף ה,אלפיים תורה׳
בימי התנאים היתה ארץ ישראל מרכז התורה וההוראה לכלל ישראל גם לבני הגולה. רבים מתושבי בבל עלו לא״י ללמוד מגדולי הדור (התנאים), עד סוף תקופת התנאים.
17. אגרת רב שרירא גאון ,הוו יודעי׳ דמעקרא ... עמהון׳ ,וכיון ... אשר יבחר ד׳
הישיבה בנהרדעא היתה כבר מגלות יכניה (י״א שנה קודם חורבן בית ראשון) ובראשה היתה ריש גלותא - כעין נשיא - והוא מזרע דוד.
(פג)...[הוו יודעים ד]מעיקרא כד גלו ישראל בגלות יכניה והחרש והמסגר וכמה נביאים עמהם אייתינהו לנהרדעא ובנו (התם) יכניה מלך יהודה וסיעתו [בי] כנישתא ויסדוהו באבנים ועפר שהביאו עמהם מבית המקדש לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו וקריוה [לההיא בי כנישתא בי כנישתא ד]שף ויתיב [והיא בנהרדעא] כלומר שנסע [בית ה]מקדש וישב כאן. והות שכינה עמהון כדאמרינן בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בבי כנשתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף ויתיב ולא תימא הכא ולאו הכא אלא (אימא) זימנין הכא וזימנין הכא אמר אביי תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה התם מצלינא. והדא כנישתא דהוצל קרובה היא לבית מדרשו של עזרא הסופר ולמטה מנהרדעא היא.
(פד) וכיון שעלו עזרא וזרובבל והגולה מבבל ובנו בית המקדש והוו שם ראשי סנהדרין כגון שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו ושאר אותן הזוגות ורובן מבבל היו עולין. והלל הזקן היה עולה עמהן ואע"פ כן היו מרביצין תורה הכא והוו להו ראשי גליות מבית דוד אבל ראשי מתיבתא [וסנהדרין] לא הות בהון דהדא מילתא קא אמרין דלא הוו אלא מן המקום אשר יבחר יי'.
Concernant votre demande relative à l’ordre de succession des Saboraïm, après Rabina, et les successeurs de ceux-ci, depuis lors jusqu’à ce jour, elle me donne l’occasion de vous éclaircir ce sujet depuis le commencement, comme l’origine d’Israël et comment les deux Académies se partagèrent à cause d’une confusion qui était survenue. [Sachez que quand] jadis Israël et Jojachim furent exilés avec les forgerons et les serruriers, de même que quelques Prophètes, ils furent conduits à Nehardéa. Le roi Judéen Jachonjahou avec sa suite [y] bâtirent (même) une école, pour les fondements de laquelle ils employèrent les pierres et les décombres qu’ils avaient apportés du Saint Temple, tenant compte des paroles de l’Écriture : « Car vos serviteurs tiennent avec amour à leurs pierres et se lamentent sur leurs décombres. » Ils l’appelèrent [cette école « École de] שף ויתיב » [ceci était à Nehardéa], c’est-à-dire le Sanctuaire quitta la Palestine et s’établit en Babylonie. Ils avaient avec eux la Schechina. Comme nous le lisons : Où trône la Schechina, en Babylonie ? Rab disait dans la Synagogue à Houzal ; Samuel croyait dans celle de Schaph-Weyathib. Cela ne veut cependant pas dire, la Divinité était seulement là et pas ici mais, tantôt ici, tantôt là. Abayi disait : « le mérite soit avec moi, si même j’en étais éloigné d’une Parasange, j’irais prier là. La Synagogue à Houzal se trouvait près de l’école du savant Esra et derrière Nehardéa. Quand Esra, Seroubabel et les exilés furent revenus de la Babylonie et érigèrent le Sanctuaire, il y avait là des chefs du Sanhédrin, comme Simon le Juste, Antigonos de Socho et les autres couples ; la plupart d’eux étaient immigrés de Babel, parmi ceux-là, il y avait aussi Hillel le Vieux. Malgré tout cela, l’enseignement se développait également ici, et il y avait des Exilarques de la famille de David, mais il n’y avait pas ici d’autorités académiques [ni sanhédricales], car, par rapport à celles-ci, l’opinion était qu’ils ne pouvaient exister qu’à l’endroit choisi par Dieu.
18. סדר הקבלה להראב״ד ,סדר האמוראים ... אחר החורבן׳
רב ושמואל היו האמוראים הראשונים - שמואל בנהרדעא ורב בסורא, ור׳ יוחנן הי׳ בארץ ישראל
19. כתובות דף ח׳ בסוף ,א״ר נחמן אמר רב ... בשורה׳ ורש״י, ותוס׳ ד״ה רב ,ומדלא...׳
לרב יש דין תנא שיכול לחלוק על תנא, אבל לא לר׳ יוחנן.
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב: חֲתָנִים מִן הַמִּנְיָן, וְאֵין אֲבֵלִים מִן הַמִּנְיָן. מֵיתִיבִי: חֲתָנִים וַאֲבֵלִים מִן הַמִּנְיָן! מַתְנִיתָא קָא רָמֵית עֲלֵיהּ דְּרַב? רַב תַּנָּא הוּא, וּפְלִיג. אִיתְּמַר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲתָנִים מִן הַמִּנְיָן, וְאֵין אֲבֵלִים מִן הַמִּנְיָן. מֵיתִיבִי: חֲתָנִים וַאֲבֵלִים מִן הַמִּנְיָן! כִּי תַּנְיָא הָהִיא — בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן — בְּשׁוּרָה.
§ Rav Naḥman said that Rav said: With regard to the quorum of ten required to recite the wedding blessings, grooms are included in the tally. And mourners are not included in the tally for the blessing of the mourners. The Gemara raises an objection from a baraita: Grooms and mourners are included in the tally. The Gemara responds: Are you raising a contradiction from a baraita against the opinion of Rav? Rav himself had tanna status and therefore, unlike later amora’im, could disagree with opinions of tanna’im. It was stated: Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan said: Grooms are included in the tally, but mourners are not included in the tally. The Gemara raises an objection from the baraita cited above: Grooms and mourners are included in the tally.
חתנים מן המנין - לקמן מפרש למאי הלכתא:
רב תנא הוא ופליג - לא בעי לשנויי כי תניא ההיא בברכת המזון כדמשני רבי יוחנן דנראה לו דוחק להעמיד כן ונוח לו טפי לומר דפליג ומדלא קאמר ר' יוחנן תנא ופליג יש להוכיח דר"י אמורא היה דאי הוה תנא הוה משני כדמשני לרב ואין להקשות דאמאי לא משני רבי יוחנן אנא דאמרי כרב דתנא הוא דרבי יוחנן לא היה מחזיק רב כתנא דפליג עליו בכל דוכתא ומיהו איכא נמי רבי יוחנן שהיה תנא דתניא בשילהי דנזיר (דף סה. ושם) וכמה שיעור תפיסה פירש רבי יוחנן כו':
רב תנא הוא ופליג — Rav is a Tannah, and arguesOVERVIEWרב and ר׳ יוחנן both ruled that אבלים are not counted as part of the מנין. The גמרא challenged both their rulings from a ברייתא which states that אבלים מן המנין. Regarding רב the גמרא answered that רב is a תנא and can argue with a ברייתא. Regarding ר״י the גמרא answered that the ברייתא was discussing ברכת המזון (and not the שורה, which ר״י was discussing). תוספות explains why the same answer was not given for both רב and ר״י.-----------------------–תוספות anticipates a difficulty:לא בעי לשנויי כי תניא ההיא בברכת המזון כדמשני רבי יוחנן –The גמרא did not want to answer the contradiction on רב from the ברייתא, that the ברייתא is regarding ברהמ״ז as the גמרא resolved the question on ר״י –תוספות responds:דנראה לו דוחק להעמיד כן ונוח לו טפי לומר דפליג1However regarding ר״י the גמרא had no choice (see immediately in this תוספות) and had to answer בברהמ״ז. –For it seemed problematic to the גמרא to establish the ברייתא and limit it to a case of ברהמ״ז (which the ברייתא does not mention), and it was preferable for the גמרא to answer that רב argues with the ברייתא.תוספות derives something from our גמרא:ומדלא קאמר רבי יוחנן תנא ופליג יש להוכיח דרבי יוחנן אמורא היה –And since the גמרא did not answer, ר״י is a תנא and argues with the ברייתא (as it answered regarding רב), we can prove that ר״י was an אמורא (and cannot argue with a ברייתא –דאי הוה תנא הוה משני כדמשני לרב –For if ר״י was a תנא, the גמרא would have answered, ׳ר״י תנא הוא ופליג׳, as it answered regarding רב.תוספות anticipates a difficulty:ואין להקשות דאמאי לא משני רבי יוחנן אנא דאמרי כרב2See ‘Thinking it over’. דתנא הוא3תוספות previously stated that the answer of ברהמ״ז was a דוחק; why not say that ר״י agrees with רב?! –And one cannot ask, but why did not ר״י answer I agree with רב who is a תנא, and argues with the ברייתא –תוספות responds:דרבי יוחנן לא היה מחזיק רב כתנא דפליג עליו בכל דוכתא –For ר״י did not accept רב as a תנא, since ר״י argues with רב everywhere.ומיהו איכא נמי רבי יוחנן שהיה תנא –However, there is another ר״י who was a תנא –דתניא בשילהי דנזיר (דף סה,א ושם) וכמה שיעור תפיסה4The משנה (and ברייתא) there are discussing that when one moves a body found in the road one must also take (beside the body) the תפוסה (the earth surrounding the body). There are various opinion what this refers to. One ברייתא cited the view of ר״י (בשם בן עזאי) as to how much the תפוסה is. פירש רבי יוחנן5See תוספות there in נזיר ד״ה הוא who writes: לאו היינו ר׳ יוחנן האמורא אלא רבי יוחנן בן נורי כולי:For we learnt in a ברייתא in the end of מסכת נזיר; ‘and what is the size of תפיסא? ר״י explained, etc.’ It is obvious that this ר״י was a תנא since he is cited in a ברייתא.SUMMARYThe ברייתא of ׳ואבלים מן המנין׳ does not seem to be discussing ברהמ״ז. ר׳ יוחנן was an אמורא and considered רב to be an אמורא as well.THINKING IT OVERWhen the גמרא answers (on the very top of ח,ב) כי תניא ההיא בברהמ״ז וכו׳, is the סתמא דגמרא answering it, or is it ר״י (himself) who is giving6See (the תוספות by) footnote # 2. this answer?
20. אגרת רב שרירא גאון ,ושכיב שמואל ... תורה הרבה׳
נהרדעא נחרבה שש שנים אחרי פטירת שמואל, ועדיין היתה ישיבה בפומפדיתא ביישוב שהי׳ קיים מימותבית שני, וגם נתיסדה ישיבה במחוזא. וא״כ- הישיבות בהן העמידו האמוראים את תלמידיהם היו נהרדעא, סורא, פומפדיתא ומחוזא.
(צד) ושכיב שמואל ונח נפשיה בשנת תקס"ד והוו תלמידיה רב נחמן בנהרדעא ורב יהודה בפום בדיתא ורב ששת בשלחי. ובשנת תק"ע אתא פפא בן נצר ואחרבה לנהרדעא ואזל רבה בר אבוה זקננו לשכנציב ולשלחי ולמחוזא. והוה התם רב יוסף בר חמא אבוה דרבא ורבנן דילן בפום בדיתא דמן יומא בית שני הוה עיקר גולה. כדתנן עד שרואה את (כל) הגולה לפניו כמדורת אש ואמר אביי [גולה היא] פום בדיתא. (צה) ובתר שמואל מלך רב הונא דהוה מן בני נשיאה וארבעין שנין מלך ורבץ תורה הרבה....
Après la mort de Samuel, en l’an 668, fonctionnèrent ses disciples : R. Nachman à Nehardéa, R. Juda à Poumbaditha et R. Schéscheth à Schilhi. En l’année 570, Papa b. Nazar détruisit Nehardéa, après quoi notre aïeul Rabba b. Abouha émigra à Schakhanzib, Schilhi et Mechousa, où se trouvait également R. Joseph b. Chama, père de Raba ; d’autres rabbins allèrent à Poumbaditha qui, du temps du deuxième Temple, était le chef-lieu des immigrants, comme nous l’apprenons dans la Mischna : « Jusqu’à ce qu’on voie toute Gôla comme en feu. » Abayi explique [Gôla c’est] Poumbaditha. Après Samuel, R. Houna, descendant de Nassi, fonctionna pendant quarante ans et étendit beaucoup la Thora. Car nous lisons : « Quand les rabbins quittèrent l’école de R. Houna, il lui en resta encore 800. » Pour ses cours, R. Houna se servait de treize interprêtes, et quand les rabbins quittèrent son école et qu’ils secouèrent leur manteau, il s’élevait tant de poussière, que la lumière du jour en fût obscurcie et les Palestiniens disaient : « Maintenant l’école du Babylonien R. Houna s’est élevée » ; comme nous le lisons aussi au chapitre הבא על יבמתו : « R. Abba b. Zabda, R. Schescheth, R. Chelbo, R. Gadal et R. Acha b. Chanina, tous sont devenus faibles par suite des trop longues conférences de R. Houna. R. Acha b. Jacob disait : « Nous étions soixante vieilles gens à écouter les conférences de R. Houna et tous nous sommes devenus impuissants, excepté moi, parce que j’en connaissais le principe : « La sagesse donne vie à qui la possède. »
21. סדר הקבלה ,הדור הששי ... ס׳ שנה.׳ ,ונפטר רב אשי ... נחתם׳ ,הרי ... תתכ״ו׳
רב אשי התחיל בסידור הגמרא ודור האמוראים שלאחריו גמרוה אבל החתימה ממש לא היתה עדאחרי תקופת האמוראים. וזהו סוף התקופה בה הורו ע״י הי״ג מדות.
22. אגרת רב שרירא גאון ,ובתר הכי ... פרשוה׳ ,וכמה סברי ... וקבעינהו׳
רבנן סבוראי׳ שהיו בסוף תקופת חתימת התלמוד הוסיפו פירוש אבל לא הלכה (הוראה).
(פא) ...ובתר הכי אע"ג דודאי הוראה לא הות הוו סבוראי דמפרשי פירושי דמקרבי להוראה. ואיקרו הני (רבואתא) רבנן סבוראי וכל מאי דהוה תלי וקאי פרשוה... ...וכמה סברי איקבעו בגמרא דאינון מרבנן בתראי כגון רב עינא ורב סימונא נקטינן מן קמאי דגמרא דהאשה נקנית [דתנינן ברישא מנא הני מילי וכו'] עד בכסף מנא לן. כולהו אינך קושיי ופירוקי דמתרצי בגמרא רבנן בתראי סבוראי תרצינהו וקבעינהו...
De cette manière la Tradition s’étendait avec chaque génération jusqu’à Rabina, et après Rabina, elle fut achevée. Comme le dit l’Astronome Samuel dans le livre d’Adam : « R Aschi et Rabina représentent la clôture de l’enseignement traditionnel. » Quoique plus tard il n’y eût plus d’enseignement traditionnel, il y avait cependant des savants dont les interprétations étaient équivalentes à l’enseignement traditionnel. Ces (savants) étaient appelés Saboraïm et ce qui, jusqu’alors, était douteux ils l’interprétèrent. Parmi eux : Rab Richoumi, Rabba, R. Joseph et R. Acha de Bé-Chatim. Comme nous le lisons dans המביא גט ממדינת הים : et Ziqlag, etc. ; Bé-Chatim est une ville dans les environs de Nehardéa. Puis, Rab Rebaï de Rob comme il est dit dans le texte Sanhédrin : « Rabbi dit : Aux condamnés à mort, on donne à boire, avant l’exécution, un petit morceau d’encens (dans un verre de vin) pour qu’ils perdent connaissance, car l’Écriture Sainte dit : Donnez une boisson enivrante aux désespérés et du vin aux affligés. Et nous apprenons : Les femmes de qualité de Jérusalem ont distribué cela. Là-dessus on demande : Si celles-ci ne le donnaient pas, d’où l’aurait-on pris ? Rab Rebaï de Rob enseignait : Il est clair que c’est la commune qui doit le donner, car la phrase mentionnée dit « donnez » (pl.תנו). Rob, qui était la ville où demeurait Rab Rebaï, était située dans les environs des Académies de Nehardéa et, selon l’opinion des rabbins, [Rab Rebaï] aurait été Gaon et aurait atteint un grand âge. Plusieurs opinions de ces derniers savants ont été acceptées dans la Guemara, comme celles du Rab Ena et du Rab Simôna. Nous apprenons des anciens que les derniers rabbins, les Saboraïm, ont rangé et introduit dans le Talmud la Guemara depuis האשה נקנית [dont le commencement est מנא הני מילי, etc.] jusqu’à בכסף מנא לן, soit donc la discussion entière (et en dehors de cela différents autres passages encore).
23. הקדמת הרמב״ם ליד החזקה ,נמצא רבינא ורב אשי ... בין אחרון׳
נִמְצָא רַבִּינָא וְרָב אַשֵׁי וְחַבְרֵיהֶם, סוֹף גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַמַּעְתִּיקִים תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְשֶׁגָּזְרוּ גְּזֵרוֹת וְהִתְקִינוּ תַּקָּנוֹת וְהִנְהִיגוּ מִנְהָגוֹת וּפָשְׁטוּ גְּזֵרוֹתָם וְתַקָּנוֹתָם וּמִנְהֲגוֹתָם בְּכָל יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם.
וְאַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּרָב אַשֵׁי, שֶׁחִבַּר הַתַּלְמוּד בִּימֵי בְּנוֹ וּגְמָרוֹ, נִתְפַּזְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָאֲרָצוֹת פִּזּוּר יָתֵר, וְהִגִּיעוּ לַקְּצָווֹת וְלָאִיִּים הָרְחוֹקִים; וְרָבְתָה קְטָטָה בָּעוֹלָם, וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ הַדְּרָכִים בִּגְיָסוֹת. וְנִתְמַעַט תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלֹא נִתְכַּנְּסוּ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד בִּישִׁיבוֹתֵיהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם.
אֵלָא מִתְקַבְּצִים יְחִידִים הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרֶא בְּכָל עִיר וְעִיר וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וּמְבִינִים בְּחִבּוּרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם, וְיוֹדְעִים מֵהֶם דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הֵיאַךְ הוּא.
וְכָל בֵּית דִּין שֶׁעָמַד אַחַר הַתַּלְמוּד בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וְגָזַר אוֹ הִתְקִין אוֹ הִנְהִיג לִבְנֵי מְדִינָתוֹ, אוֹ לִבְנֵי מְדִינוֹת – לֹא פָשְׁטוּ מַעֲשָׂיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל: מִפְּנֵי רֹחַק מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם, וְשִׁבּוּשׁ הַדְּרָכִים; וֶהֱיוֹת בֵּית דִּין שֶׁלְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה יְחִידִים, וּבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁלְּשִׁבְעִים בָּטַל מִכַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם חִבּוּר הַתַּלְמוּד.
לְפִיכָּךְ אֵין כּוֹפִין אַנְשֵׁי מְדִינָה זוֹ לִנְהֹג בְּמִנְהַג מְדִינָה אַחֶרֶת, וְאֵין אוֹמְרִין לְבֵית דִּין זֶה לִגְזֹר גְּזֵרָה שֶׁגְּזָרָהּ בֵּית דִּין אַחֵר בִּמְדִינָתוֹ. וְכֵן אִם לִמַּד אֶחָד מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁדֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט כָּךְ הוּא, וְנִתְבָּאַר לְבֵית דִּין אַחֵר שֶׁעָמַד אַחֲרָיו שְׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב בַּתַּלְמוּד – אֵין שׁוֹמְעִין לָרִאשׁוֹן, אֵלָא לְמִי שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה לִדְבָרָיו, בֵּין רִאשׁוֹן, בֵּין אַחֲרוֹן.
Thus, Ravina, Rav Ashi, and their colleagues represent the final era of the great Sages of Israel who transmitted the Oral Law. They passed decrees, ordained practices, and put into effect customs. These decrees, ordinances, and customs spread out among the entire Jewish people in all the places where they lived. After the court of Rav Ashi composed the Talmud and completed it in the time of his son, the Jewish people became further dispersed throughout all the lands, reaching the distant extremes and the far removed islands. Strife sprung up throughout the world, and the paths of travel became endangered by troops. Torah study decreased and the Jews ceased entering their yeshivot in the thousands and myriads, as was customary previously.
24. סדר הקבלה להראב״ד ,הדור החמישי ... קפ״ז׳
חמשת הדורות שאחרי האמוראים נקראו סבוראי
25. שם ,סדר הגאונים ... תע״ה׳
ראשי הישיבות שאחרי הרבנן סבוראי נקראו גאונים
26. תשובות הגאונים שערי תשובה סי׳ קפ״ז ,וששאלתם דאית בינייכו...׳
חידושי הלכה שמצינו מהגאונים הם מה שקבלו, שעדיין הי׳ הרבה נמסר בע״פ
וששאלתם דאית ביניכו תלמידים, והם שועלים קטנים, דלית בהו ממשא (שערי צדק) וחולקים ואומרים על גאונים עמודי עולם, מנין להם דבר זה. ומוציאים ספריהם והם לא יבינו פועל ה', ומעשה ידיו, ולא השיגו אפילו דבר קטון ממה שהשיג תלמיד תלמידיהם של קטון שבגאונים, כדאשכחן לחד מן הגאונים, בתר דנח נפשיה אשכחן ביה זכור גברא ההוא לטב כל הויי דרבנן קדמאי דא עם דא, ושית סדרי משנה, דאתגניז מיומי הלל ושמאי, וכמה ענינים דלית להון שיעורא, דאפי' במתיבתא דרקיעא יסדרון הלכה כמותו, ואיך באים שועלים אשר לא ראו מאורות וחושבים לאמר סרה על ה' ועל נחלתו, מי שהניף בתליסר נפי כל התלמוד ועמד על כל מה דהוה מימות יהושע ן' נון איש מפי איש הלכה למשה מסיני ואומר תועה על תלמיד קטן שבקטני הגאונים (נראה שאין הדברים מקושרים היטב אבל מובנים הם) כי כולם דברי אלהים חיים, ואפי' בבית מדרשו של משה רבן הנביאים, לא ידחו אותם ממקומותם וחכמתם ופלפוליהם הוא הדבר אשר צוה ה' אל משה, ואף על פי שאומרים הכי הוא ואין מביאין ראיה באיזה מקום הוא, אין לחוש על דבר קטון או גדול, וכל החולק על שום דבר מכל דבריהם כחולק על ה' ועל תורתו:
27. סדר הקבלה להראב״ד ,ואחריו רב שרירא ... מלכי יהודה׳
רב האי בן רב שרירא הי׳ סוף גאוני פומפדיתא, ועכשיו מספר ראב״ד איך נתפשטה התורה בכל התפוצות-
28. שם ,ובימיו היה ראש ישיבה ... אנשי קורטובא׳ ,ודבר זה ... מעט׳
ארבעת השבויים נחטפו בידי שודדים ונמכרו לקהילות ישראל במצרים, בטוניס, ובספרד וכך - ע״יהשגחה עליונה - הגיעו הגאונים האחרונים בעלי המסורת לתפוצות החדשות
29. סדר הקבלה להראב״ד ,רבי יצחק בר׳ יעקב ... לישראל אמן׳
ר׳ יצחק בר׳ יעקב בן אלפסי הוא הרי״ף וקבל מרבינו חננאל ורבינו נסים גאון, והוא ברח לספרד וחיבר,הלכות רב אלפס׳. ומגדולי תלמידיו הי׳ ר׳ יוסף הלוי אבן מיגש - הר״י מיגש.
30. שם ,וכשמת רבי יצחק בן אלפאסי ... ברבנות׳
הראב״ד הראשון מחבר ספר הקבלה קבל מרב ברוך בר יצחק תלמיד הרי״ף
31. שם ,הרי עשרה דורות ... שלשלת הקדושה שלה׳
הרי בפנינו שלשלת הקבלה איש מפי איש ממשה רבינו ע״ה ועד לר״י מיגש בלי הפסק
32. רמב״ם פרק יהוה שאלה ופקדון הלכה ו׳ ,וכזה הורו ... ורבו ז״ל׳
הרמב״ם קורא לר״י מיגש ורי״ף ,רבותיו׳
(ו)...וְכָזֶה הוֹרוּ רַבּוֹתַי הָרַב רַבֵּנוּ יוֹסֵף הַלֵּוִי וְרַבּוֹ זַ"ל...
When a person entrusts produce that has not been measured to a watchman, and the watchman mixes it together with his own produce without measuring it, the watchman is considered negligent.If the owner of the fruit says, "There was this and this amount of produce entrusted," and the watchman says, "I don't know how much there was," he is liable. For he is obligated to take an oath and yet cannot take the oath. My teachers, Rav Yosef HaLevi and his teacher, ruled in this manner.Similarly, whenever a watchman is obligated to pay, but does not know how much he is obligated to pay, if the owners say: "It was worth such and such," they may collect this amount without taking an oath. This law applies provided the owner claims a sum or an object that he can be presumed to possess. The watchman may have a ban of ostracism issued against anyone who expropriates more than his due.What is the rationale for this law? Consider: The owner entrusted a purse full of gold coins to the watchman, and the watchman was negligent. The owner says, "It contained 200 dinarim, and the watchman says, "It certainly contained dinarim, but I do not know how much it contained." Thus, a claim is being issued for 200. The watchman admits a portion of the claim, and does not know about the remainder of the claim. He is thus obligated to take an oath, but cannot. Hence, he is required to pay, as will be explained.
33. הקדמה לפירוש המשניות להרמב״ם מסדר זרעים סוף ד״ה אחר כן ,וקבצתי ... ודרכו׳
רבו של הרמב״ם הוא באמת מימון אביו - תלמיד הר״י מיגש -שהי׳ תלמיד הרי״ף. וזאת שלשלת הקבלה הספרדית - וכל אלו בעלי המסורת אחרי הגאונים נקראים ,ראשונים׳ - ובהתחלת תקופת הראשונים עבר מרכז התורה מבבל לאירופה וצפון אפריקה.
(ס) וכאשר הגיע הזמן אלינו הלכנו על המנהג שמצאנו החולפים מן החקירה והדרישה וההשתדלות כפי היכולת כדי לקבל במה שנקוה להועיל בו שכר מאת הבורא. וקבצתי כל אשר בא לידי מפירושי אדוני אבי ז"ל וזולתו עד רבינו יוסף הלוי כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו וכמוהו לא היה לפניו מלך כמנהגו ודרכו. ואספתי גם כן מה שמצאתי לו מן ההלכות בפירושו לנפשו ומה שנראה לי אני כמו כן מן הפירושים כפי חולשת יכלתנו ומה שלמדנו מן החכמה וחברתי פירוש בתלתא סדרי מועד ונשים ונזיקין. לבד מארבע מסכתות אני חושב עתה בהם לחבר אותם ועוד לא מצאתי פנאי לדבר בהם.
And when the time came to us, we followed the custom of those that passed regarding investigation and interpretation and effort according to our ability, in order to recieve what we hope will benefit in reward from the Creator. And [so], I collected everything that came to my hand of the explantions of my master, my father – may his memory be blessed – and others, until our teacher, Rabbi Yosef HaLevi. Since the heart of that man in the Talmud is startling to the one that looks at his words and the depth of his intellect in investigation, until it can almost be said about him, 'and there was no king like him before him' in his way and approach. And I also gathered what I found of his laws in what he explained to himself; and also explanations that appreared [correct] to me according to the weakness of our ability, and that which we have learned from wisdom. And I have composed a commentary in three Orders: Moed, Nashim and Nezikin, besides four tractates which I now plan to compose but have not found the time to speak about.
וכ״ז בנוגע למסורת הספרדית, על המסורת האשכנזית אנו קוראים בהקדמה לשו״ת מהרש״ל-
34. שו״ת מהרש״ל סי׳ כ״ט ,...ספרים׳ ,אעתיק... ות״ת׳ ,ומהם... יקר׳, ,ורבינו... לפרט׳
רש״י קבל מר״י בן יקר שקבל מרבינו גרשום שקבל מהגאונים
שאלה יורינו מורינו סדר היחס בין הגאונים המחברי' ספרים:
אכן אעתיק לך מה שמצאתי הועתק:
רב האי קיבל תורה מרב שרירא גאון אביו וסמכו לגאונו' בן עשרים שנה שנת ד' אלפי' ותשל"ו לבריאה. משם ואילך פסקו הגאונים ורבינו גרשם מ"ה קבל מרב האי ונפטר שנת ד' אלפים ות"ת
ומהם ר' יעקב הזקן בר יקר
ורבינו שלימה הנקרא רש"י קבל מרבי יצחק בר יקר ומרבינו יצחק סגן לויה ומר' יצחק ב"ר יהודא ובימיו נגזר' גזרה כלו' שנת תתנ"ו לפרט
The following are my findings: