Save " כללי הוראה ה. פסק הלכה "
כללי הוראה ה. פסק הלכה
This is a direct transpilation of the mareh mekomos from Klallei Horaah series by Rav Yitzchak Berkovits. The original PDF was a bit hard to read and not all sources were attached. These sheets aim to fill in the gaps. I do not take any credit for putting these together. The original PDFs - as well as the audio recordings can be found at https://www.thejerusalemkollel.com/2019/01/07/klalei-horaah/
כללי הוראה ה. פסק הלכה
ראינו את שיטת רש״י בחגיגה שכל אחד ואחד חייב לשמוע את הדעות השונות בהלכה ואח״כ להחליט איזו מהן היא האמת, ואת השיטה בריטב״א ומה שכתוב בספרים שלכל יחיד יש חלק מיוחד בתורה כפי שרש נשמתו - ועל כל א׳ לגלות את חלקו המיוחד ולהתנהג ע״פ הבנתו בתורה. וא״כ יש לשאול,תינח תלמיד חכם שהגיע להוראה ובידו להחליט בכל עניני ההלכה, אבל מה יעשה האדם הפשוט שאינו מסוגל להורות - והרי גם הוא חייב בכל המצוות - ומיום שהגיע לגיל שלש עשרה כבר נתחייב מדאורייתא, והרי בכל פרט מהמצוות ישנם חילוקי דעות בין הפוסקים -ואיך עליו להתנהג?
1. דברים י״ז, ח׳-י״ג
לכתחלה צריך היחיד להגיע להוראה ולפסוק, אבל בדיעבד -,כי יפלא...׳ כשאין ביכולתו להחליט-חידשה התורה שאפשר לסמוך על אחרים. (החידוש השני הוא שאחרי שבי״ד הגדול הורה אין היחיד רשאי להורות כפי הבנתו ואם עשה כן נקרא זקן ממרא וחייב מיתה.) ועדיין יש צורך לברר את הכללים הנוגעים לפסק הלכה. ונתחיל עם מי שבעצמו הלך אצל חכם וקבל ממנו פסק -
(ח) כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם   לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו (ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט (י) ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל אשר יורוך (יא) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (יב) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת שם את יהוה אלהיך או אל השפט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל (יג) וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד {ס}
(8) If a case is too baffling for you to decide, be it a controversy over homicide, civil law, or assault—matters of dispute in your courts—you shall promptly repair to the place that your God יהוה will have chosen, (9) and appear before the levitical priests, or the magistrate in charge at the time, and present your problem. When they have announced to you the verdict in the case, (10) you shall carry out the verdict that is announced to you from that place that יהוה chose, observing scrupulously all their instructions to you. (11) You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you; you must not deviate from the verdict that they announce to you either to the right or to the left. (12) Should either party [to the dispute] act presumptuously and disregard the priest charged with serving there your God יהוה, or the magistrate, that party shall die. Thus you will sweep out evil from Israel: (13) all the people will hear and be afraid and will not act presumptuously again.
2. עבודה זרה דף ז׳ ע״א ,ת״ר הנשאל לחכם ...ויתיר׳
אחרי קבלת פסק אסור לשאול לרב אחר כדי לקבל פסק יותר נוח
...תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּשְׁאָל לְחָכָם וְטִימֵּא — לֹא יִשָּׁאֵל לְחָכָם וִיטַהֵר, לְחָכָם וְאָסַר — לֹא יִשָּׁאֵל לְחָכָם וְיַתִּיר...
Rabbi Meir says: The dyer gives the owner of the wool the value of his wool. Since the dyer deviated from the owner’s wishes, he is considered akin to a robber who acquires the stolen item by changing it. Therefore, like a robber he keeps the changed item and pays the owner its original value. Rabbi Yehuda says: The dyer does not acquire the wool; rather, the owner of the wool must reimburse the dyer for his expenses, without losing out himself. If the value of the enhancement, i.e., the enhanced value of the wool, exceeds the dyer’s expenses, the owner of the wool gives the dyer the expenses. And if the expenses exceed the enhancement, he gives him the value of the enhancement. Rav Yosef turned his face away to demonstrate his displeasure with Rav Huna’s comment. The Gemara explains why Rav Yosef was unhappy: Granted, his ruling that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa was necessary, as it might enter your mind to say that because this is a dispute between an individual and the many, the halakha should be in accordance with the opinion of the many, not in accordance with Rabbi Yehoshua ben Korḥa. Rav Huna therefore teaches us that in this case the halakha is in accordance with Rabbi Yehoshua ben Korḥa despite the fact that he is an individual. But why do I need the statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? It is obvious that this is the case, as there is a well-known principle that whenever there is a dispute in a mishna and afterward one opinion is presented as the ruling of an unattributed mishna, i.e., without attribution to a particular Sage or that the ruling is subject to debate, the halakha is in accordance with the opinion presented in the unattributed mishna. The Gemara adds that here the ruling of the unattributed mishna appears after the dispute, as the dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Meir appears in tractate Bava Kamma, and the unattributed mishna appears in Bava Metzia, which is the next tractate in the order of the Mishna. As we learned in a mishna (Bava Metzia 76a): Whoever changes the terms accepted by both parties is at a disadvantage, and whoever reneges on an agreement is at a disadvantage. This statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that a craftsman who deviates from his assignment is at a disadvantage, as he receives only the expense or the enhancement, whichever is worth less. The Gemara asks: And why did Rav Huna feel it necessary to state explicitly that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? It was necessary because Rav Huna holds that the Mishna is not sequential, and therefore it is not clear that the mishna in Bava Kamma precedes the mishna in Bava Metzia. Consequently, it can be said that in fact this is a case of an unattributed mishna that is taught first, and only afterward appears the dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Meir. The Gemara challenges: If that is so, that the Mishna is not sequential, then in every case of a dispute that is afterward followed by an unattributed mishna, let us say that the Mishna is not sequential. The Gemara explains: And Rav Huna? How would he respond to this claim? He would say: When do we not say that the Mishna is non-sequential? The Mishna is considered sequential when both mishnayot appear in one tractate, but when they are in two different tractates, we do say that the Mishna is not sequential, and it is unclear which one was taught last. Therefore, in this case, as each mishna is found in a different tractate, one in Bava Kamma and the other in Bava Metzia, one cannot say for certain which was taught first. And how would Rav Yosef respond? He would say: All of tractate Nezikin, i.e., Bava Kamma, Bava Metzia, and Bava Batra, is considered one tractate, and therefore its internal order of mishnayot is sequential. And if you wish, say instead that Rav Yosef maintained that it was not necessary to say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, because his ruling is taught amid other decided halakhot: Whoever changes the terms accepted by both parties is at a disadvantage, and whoever reneges on an agreement is at a disadvantage, i.e., this statement is unrelated to the subject matter of the chapter in which it appears. Consequently, it is evidently the accepted halakha and therefore Rav Huna’s statement was unnecessary. § The Gemara discusses other halakhot that are in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa. The Sages taught: A person may not say to another on Shabbat: Does it seem that you will join me this evening? This is prohibited, as the speaker is hinting that he would like to hire him for labor after the conclusion of Shabbat. Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: A person may say to another on Shabbat: Does it seem that you will join me this evening? In this case, he is not asking him explicitly. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa. The Sages taught: In the case of one who asks a question of a Sage with regard to an issue of ritual impurity and the Sage rules that the item is impure, he may not ask the same question of another Sage and have him rule that it is pure. Similarly, in the case of one who asks a Sage a halakhic question and he deems it forbidden, he may not ask the question of another Sage and have him deem it permitted. In a situation where there were two Sages sitting together and one deems an item impure and the other one deems it pure, or if one deems it prohibited and the other one deems it permitted, the questioner should proceed as follows: If one of the Sages was superior to the other in wisdom and in number, one should follow his ruling, and if not, he should follow the one who rules stringently. Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: If the uncertainty exists with regard to a Torah law, follow the one who rules stringently; if it exists with regard to a rabbinic law, follow the one who rules leniently. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa. The Sages taught: And with regard to all of the people who are not deemed credible due to sins that they performed, even when they retract and repent from their evil ways, society never accepts them; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If they retract their ways in private, society does not accept them, but if they repent in public [befarheseya], society accepts them. There are those who say that there is another version of this discussion: If they performed their sinful matters in private, then when they repent society accepts them.
3. נדה דף כ׳ ע״ב ,והתניא חכם שטימא ...להתיר׳
הברייתא בע״ז עסקה בשואל -שאסור לו לשאול מרב שני, בברייתא זו מדובר במקרה והשואל כן הלך אצל רב שני והברייתא מונעת מהרב השני להקל אחרי שהראשון כבר הורה להחמיר.
...והתניא חכם שטימא אין חברו רשאי לטהר אסר אין חבירו רשאי להתיר...
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, explained: It is only Rabbi Ḥanina who is permitted to examine the blood in this fashion, as he is wise, but everyone else is not so wise that they can successfully perform the examination without water. Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Ḥanina’s wisdom causes me not to see blood for a halakhic examination. When I would examine blood and deem it impure, he would deem it pure, and when I would deem it pure, he would deem it impure. Conversely, Rabbi Elazar says: Rabbi Ḥanina’s humility causes me to see blood, as I reason to myself: If Rabbi Ḥanina, who is humble, places himself into a situation of uncertainty and sees various types of blood to determine their status, should I, who am not nearly as humble, not see blood for an examination? Rabbi Zeira says: The complex nature of the residents of Babylonia causes me not to see blood for a halakhic examination, as I say to myself: Even matters involving the complex nature of people I do not know; can I then claim that I know about matters of blood? The Gemara asks: Is this to say that the matter of the appearance of blood is dependent on the nature of people, i.e., that it changes in accordance with their nature? But Rabba is an example of someone who knew about the complex nature of the people of Babylonia, and yet he did not know how to distinguish between different types of blood. The Gemara answers: Rabbi Zeira took this factor into account and said to himself: All the more so; if Rabba, who knew about the complex nature of these people, nevertheless would not see blood, should I, who am unknowledgeable about the nature of these people, see blood for examination? The Gemara relates that Ulla happened to come to Pumbedita, where they brought blood before him for an examination, but he would not see it, as he said: If Rabbi Elazar, who was the master of Eretz Yisrael in wisdom, when he would happen to come to the locale of Rabbi Yehuda, he would not see blood, shall I see blood here? The Gemara asks: And why would they call Rabbi Elazar the master of Eretz Yisrael in wisdom? The Gemara explains that there was an incident involving a certain woman who brought blood before Rabbi Elazar for examination, and Rabbi Ami was sitting before him. Rabbi Ami observed that Rabbi Elazar smelled the blood and said to the woman: This is blood of desire, i.e., your desire for your husband caused you to emit this blood, and it is not the blood of menstruation. After the woman left Rabbi Elazar’s presence, Rabbi Ami caught up with her and inquired into the circumstances of her case. She said to him: My husband was absent on a journey, and I desired him. Rabbi Ami read the following verse about Rabbi Elazar: “The counsel of the Lord is with those who fear Him; and His covenant, to make them know it” (Psalms 25:14), i.e., God reveals secret matters to those who fear Him. The Gemara further relates that Ifera Hurmiz, the mother of King Shapur, sent blood before Rava for examination, as she sought to convert and was practicing the halakhot of menstruation. At that time Rav Ovadya was sitting before Rava. Rav Ovadya observed that Rava smelled the blood and later said to the woman: This is blood of desire. She said to her son: Come and see how wise the Jews are, as Rava is correct. Her son said to her: Perhaps Rava was like a blind man who escapes from a chimney, i.e., it was a lucky guess. Ifera Hurmiz then sent Rava sixty different types of blood, some impure and others pure, and with regard to all of them Rava accurately told her their origin. The Gemara adds: That last sample of blood sent by Ifera Hurmiz was blood of lice, and Rava did not know what it was. He received support in this matter in the form of heavenly guidance, as he unwittingly sent her as a gift a comb for killing lice. She said in exclamation: Jews, you must dwell in the chamber of people’s hearts. § The Gemara cites more statements of the Sages with regard to the examination of blood. Rav Yehuda says: At first I would see blood, i.e., perform examinations of blood, but I changed my conduct when the mother of my son Yitzḥak, i.e., my wife, said to me that she acts as follows: With regard to this first drop of blood that I see, I do not bring it before the Sages, because it is not pristine blood, i.e., other substances are mixed with it. After hearing this, I decided I would no longer see blood, as it is possible that the first drop, which I do not get to see, was impure. Rav Yehuda continues: But with regard to the examination of blood that a woman who gave birth emitted after the completion of her days of purity, i.e., at least forty days after giving birth to a male, or eighty after giving birth to a female (see Leviticus, chapter 12), in order to determine whether she is ritually impure or pure, I certainly see this blood and determine her status based on its color. This blood is clean, as the woman has been bleeding for a long period of time. § The Gemara relates that Yalta, Rav Naḥman’s wife, brought blood before Rabba bar bar Ḥana, and he deemed her ritually impure. She then brought it before Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, and he deemed her pure. The Gemara asks: But how could Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, act in this manner? But isn’t it taught in a baraita: In the case of a halakhic authority who deemed an item impure, another halakhic authority is not allowed to deem it pure; if one halakhic authority deemed a matter prohibited, another halakhic authority is not allowed to deem it permitted? The Gemara explains that initially Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, deemed her impure, but he changed his mind when Yalta said to him: Every day that I bring blood of this kind of color to Rabba bar bar Ḥana he deems me pure, and specifically now he issued a different ruling, as he feels pain in his eye. Upon hearing this, Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, deemed her pure. The Gemara asks: But are people deemed credible to present claims such as the one presented by Yalta? The Gemara answers: Yes; and likewise it is taught in a baraita: A woman is deemed credible if she says: I saw blood like this color, but I lost it before it could be examined. A dilemma was raised before the Sages: If a woman states to her friend who showed her blood: My blood, which has an appearance like this, so-and-so, the halakhic authority, deemed it pure, what is the halakha? Is she deemed credible concerning its status? The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this dilemma from the baraita cited above: A woman is deemed credible if she says: I saw blood like this color, but I lost it. This demonstrates that a woman may issue claims of this kind. The Gemara rejects this proof: There it is different, as in that case the blood is not before her, and therefore the Sages were lenient. But here, the woman’s friend can take her blood to a halakhic authority for examination. The Gemara further suggests: Come and hear the incident cited above, as Yalta brought blood before Rabba bar bar Ḥana, and he deemed her ritually impure; she then brought it before Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, and he deemed her pure. And the Gemara asked: How could Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, act in this manner? But isn’t it taught in a baraita: In the case of a halakhic authority who deemed an item impure, another halakhic authority is not allowed to deem it pure? And we say in response that initially Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, deemed her impure, but he changed his mind when she said to him that every day that she brings blood of this kind of color to Rabba bar bar Ḥana he deems her pure, and specifically now he issued a different ruling, as he feels pain in his eye. The Gemara summarizes: The conclusion of the story was that upon hearing this, Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, then deemed her pure. Evidently, when a woman issues claims with regard to blood that is presented, we deem her claims credible. The Gemara answers: That incident does not provide proof, as Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, relied on his studies in his lenient ruling. At first, he was reluctant to issue his ruling, in deference to Rabba bar bar Ḥana, who had said the blood was impure. But when he heard Yalta’s explanation he deemed the blood pure, as he had originally thought. Therefore, there is no proof from there that a woman’s statements of this kind are accepted. § The Gemara further relates: Rabbi Yehuda HaNasi once saw a woman’s blood at night and deemed it impure. He again saw that blood in the day, after it had dried, and deemed it pure. He waited one hour and then deemed it impure again. It is assumed that Rabbi Yehuda HaNasi did not conduct another examination at this point; rather, he reasoned that the previous night’s examination had been correct, and the blood’s color should be deemed impure because of how it had looked when it was moist. Rabbi Yehuda HaNasi then said: Woe is me! Perhaps I erred by declaring the blood impure, as based on its color it should be pure. The Gemara questions this statement: Perhaps I erred? He certainly erred, as it is taught in a baraita that a halakhic authority may not say: If the blood were moist it would certainly have been impure, and yet here, Rabbi Yehuda HaNasi deemed the blood impure based on that type of reasoning. The Gemara explains that the incident did not unfold as initially assumed. Rather, Rabbi Yehuda HaNasi examined the blood three times, as he said: A judge has only what his eyes see as the basis for his ruling. Initially, Rabbi Yehuda HaNasi established the presumptive status of the blood as ritually impure, but when he saw in the morning that its color had changed, he said: It was definitely pure last night as well, and only because it was at night I thought that it was impure, because it could not be seen well. Subsequently, when he saw after a short while that its color again changed, Rabbi Yehuda HaNasi said: This blood is impure, and it is gradually becoming lighter as its color fades. With regard to the manner in which the Sages would examine blood, the Gemara relates that Rabbi Yehuda HaNasi would examine blood by candlelight. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosef, would examine blood between the pillars of the study hall even on a cloudy day, despite the fact that it was not very light there. Rav Ami bar Shmuel says: And in all these cases, one examines blood only between sunlight and shade. Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: One stands in a place lit by the sun, and he conducts the examination under the shadow of his hand, i.e., he places his hand over the blood. In this manner the color of the blood can be best discerned. § The mishna states: And what is the color that is like diluted wine that is impure? It is specifically when the dilution consists of two parts water and one part wine, and specifically when it is from the wine of the Sharon region in Eretz Yisrael. The Sages taught in a baraita:
4. חידושי הרשב״א לעבודה זרה דף ז׳ ע״א ,...אינו מותר׳
שיטת הי״מ ששתי הברייתות עניינן כבוד הרב - שאסור לשואל לפקפק בפסק שקבל עד כדי שילך וישאל אצל רב אחר, וגם אסור לשני לדון בדבר שהראשון כבר הורה בו. (ולכאורה אין נפק״מ בין אם השני בא להקל על דברי הראשון או להחמיר עליהם שהרי בשני האופנים מזלזל בכבודו של הראשון).
תנו רבנן הנשאל לחכם וטמא לא ישאל לחכם ויטהר וכו'. יש מפרשים משום כבודו של ראשון, אבל אם טהרו או התירו טהור ומותר. ונראין דברי הראב"ד ז"ל, שכתב אינו רשאי ואין לו היתר קאמא, דכיון דאסרו אסורא רביעא עליה ונעשית חתיכה דאיסורא. דהכי תניא פרק אלו טרפות (חולין מד, ב), חכם שטמא אין חבירו רשאי לטהר, אסר אין חבירו רשאי להתיר, מדאמר אינו רשאי משמע דאם התירו אינו (מטהר) [מותר]...
שיטת הראב״ד - וכמוהו פסק הרשב״א - שאחרי שפסק הראשון להחמיר כבר חל שם איסור אוטומאה ושוב אי אפשר להפקיעו.
5. שם ברשב״א ,ודברים ...ומתיר׳
אם טעה הראשון בדבר משנה לא חל שם איסור ע״י טעותו, ומותר לשני להקל.
...ודברים אלו בדבר שאין בו מחלוקת אלא משקול הדעת, (אלא) [אבל] אם טעה בדבר משנה חוזר ומטהר ומתיר,...
6. תוס׳ ע״ז דף ז׳ ע״א ד״ה הנשאל ,...בדבר משנה׳
התוס׳ סוברים כהראב״ד והרשב״א ומותר לכתחלה לשאול לחכם אחר כדי לברר אם טעה הראשון בדבר משנה או לא (דאילו הי׳ האיסור משום זלזול בכבודו של ראשון אין לך זלזול גדול מזה!) ובאופן שלא טעה הראשון בדבר משנה אפי׳ אם התיר השני לא הותר מפני שכבר חלה שם איסור ע״י הוראת הראשון.
הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר - וא"ת וכי לא ישאל לכל החכמים וידונו זה עם זה אולי ישיבוהו מדבריו וי"ל דאינו אסור אלא לשואל אם לא יודיע לו כבר שאלתי לפלוני ואסר לי אבל אם אומר לו כבר שאלתי פלוני חכם מותר אבל ודאי החכם יזהר שלא יתיר כדאמרי' בפרק כל היד (נדה דף כ: ושם ד"ה אגמריה) חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר אא"כ יוכל להחזירו כגון שטעה בדבר משנה...
7. שם בתוס׳ ,ודוקא אסר ...שמא יתיר׳
התוס׳ שהולכים בשיטת הראב״ד -שאחרי שחל על החתיכה שם איסור שוב א״א להתירה - סוברים שאין שום סבה למנוע מחכם אחד לאסור את מה שחכם אחר התיר, ומה שבירושלמי מוכח לא כן הפכו התוס׳ את פירושו מלשון ניחותא ללשון תמיהה.
...ודוקא אסר אין חבירו רשאי להתיר אבל אם התיר חבירו רשאי לאסור ו.הא דאמרי' בירושלמי בפ' ר"א דמילה ר' סימון שרא ורבי אמי אסר איקפד רבי סימון ולא כן תני הנשאל לחכם והתיר לא ישאל לחכם שמא יאסור אלמא משמע דהתיר אין חברו רשאי לאסור ה"פ התם אמאי איקפד רבי סימון ולא כן תני כלומר והלא אינו שנוי בשום מקום הנשאל לחכם כו' דלא אסרו חכמים אלא להתיר אחר אוסר ומסיק אמר רב יודן להפך היה שאל לר' אמי אסר לר' סימון ושרא ואיקפד רבי אמי כהדא דתני נשאל לחכם ואסר לא ישאל לחכם אחר שמא יתיר...
8. ר״ן (ברי״ף סוף א׳ ע״ב) ד״ה הנשאל ,...ובמנין׳
הר״ן הוסיף של שיטת הראב״ד אין השני יכול להתיר מה שאסר הראשון אפי׳ אם השני גדול ממנו.
הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר וכו'. כתב הראב"ד ז"ל בפירוש מס' ע"ז שלו דלא משום כבודו של ראשון נגעו בה אלא משום דכיון דאסרה ראשון שויה חתיכה דאיסורא ושוב אין לה היתר דאפילו התירה שני אינה מותרת והיינו דתניא פרק אלו טרפות (דף מד) חכם שטימא אין חברו רשאי [לטהר אסר אין חבירו רשאי] להתיר כלומר אינו רשאי להתיר דאפילו התיר אינו מותר אפילו היה גדול ממנו בחכמה ובמנין...
9. שם בר״ן (ב׳ ע״א) ,נראה לי...׳
הר״ן רצה לחלוק על הראב״ד ולפרש את הסוגיא כדברי הי״א ברשב״א - שהאיסור הוא מפני כבודו של ראשון - ואם הראשון הסכים לדברי השני אפשר להתיר את מה שכבר נאסר, וכן אם השני גדול מהראשון רשאי להתיר את מה שהראשון אסר אפי׳ בלי הסכמתו של הראשון. (למעשה לא רצה ר״ןלסמוך על דבריו כנגד גדולי הראשונים)
וא״כ יש לנו שתי שיטות ברורות:
שיטת הראב״ד- שהיא שיטת רוב הראשונים שחתיכה שנאסרה ע״פ חכם כבר חל עלי השם איסור ושוב א״א להתירה - ואפי׳ בהסכמת החכם ההוא או ע״י מי שגדול ממנו -אא״כ טעה בדבר משנה, אבל מותר לחכם לאסור חתיכה שהתירה חכם אחר, ותמיד מותר להביא בפני חכם שאלה שכבר דן עליה חכם אחר בתנאי שמודיעים לו שכבר הורה חכם אחר בענין ואין חוששים לזלזול בכבודו של הראשון.
שיטת הר״ן- והיא דעת הי״א ברשב״א - שהאיסור הוא משום כבודו של ראשון ולכאורה אין נפק״מ בין אם השני בא להקל על דברי הראשון או להחמיר עליהם, ואם השני גדול מהראשון או שהסכים הראשון לדבריו בטלה ההוראה הראשונה.5
...נראה לי דאפילו טועה בשקול הדעת מחזירין הוראתו בהסכמתו וכי אמרינן בפ' אלו טרפות [שם] חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר בלא הסכמתו של ראשון קאמר מפני כבודו של ראשון ועוד כדי שלא תראה תורה כשתי תורות הללו אוסרים והללו מתירים וכעובדא דרבה בר בר חנה דהתם דאכשרה שלא בפניו של רב ומשום האי טעמא גופיה אמרינן הכא הנשאל לחכם וטימא וכו' אבל אילו שמע ראשון טענותיו של שני והודה לו שטעה בשקול הדעת אי נמי לא הודה לו אלא שהשני גדול ממנו מחזיר השני הוראתו של ראשון ומתיר מה שאסר כך נראה לי להלכה אבל למעשה אין בי כח לחלוק על אבות העולם ז"ל:
בכל זאת מצינו בראשונים מי שסובר כהראב״ד ואעפ״כ יצא לו למעשה כדברי הי״א -
10. רא״ש ע״ז פרק ראשון סי׳ ג׳ ,... או אמורא׳, ,ומיהו ...משנה׳
דברי הרא״ש קרובים לדברי התוס׳ (וכראב״ד) אלא שלמד את הירושלמי כפשוטו וממילא חידש שאחרי שהתיר החכם הראשון חל על החתיכה שם היתר ושוב א״א לשני לאוסרה -אלא שלפי הרא״ש מדובר באופן שההיתר כבר התפרסם מחוץ לכותלי ביהמ״ד ורק אז אומרים שכבר חל ואי אפשר להפקיעו.
ת"ר נשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר לחכם ואסר לא ישאל לחכם. ויתיר תימה למה לא ישאל לחכם אחר אולי טעה הראשון ומחזירהו השני ופר"י דה"ק לא ישאל לחכם אחר בסתם כדי שיתיר לו ויסמוך על הוראתו דכיון דכבר אסרו הראשון ושויא חתיכה דאיסורא אין לו לסמוך על אחר שיתירנו לו. אבל יכול הוא לומר לחכם אחר דבר זה שאלתי לחכם פלוני ואסרו לי מה נראה לך בזה ואם יראה לשני שטעה הראשון ילך ויתווכח עמו ואם יוכל להוכיח שטעה בדבר משנה יחזורהו. ואם חלוק עליו בשקול הדעת שסברתו נוטה להתיר מה שאסר הראשון ואין יכול להוכיחו מתוך המשנה או מדברי אמורא. יאמר אני אומר כך אבל איני מתיר מה שאסרת מאחר שיצא מפיך לאסור ושויתיה חתיכה דאיסורא ואין בידי להחזירך מתוך דבר משנה או אמורא:..
...ומיהו בירושלמי אמר חכם שטיהר אין חבירו רשאי לטמא התיר אין חבירו רשאי לאסור וצריך לאוקומי שכבר חלה הוראת הראשון טרם שנחלק חבירו עליו. וכגון שלא טעה בדבר משנה...
11. רבינו ירוחם נתיב השני חלק יהוה ,נשאל לחכם ...אמורא׳ ,וכל זה ...בסבר׳.׳
גם רבינו ירוחם סובר כמו התוס׳ ופי׳ בהדיא שיסוד הסוגיא הוא מפני שחל על החתיכה שם איסור -ובכלזאת התיר לשני להתירה כשהוא גדול מהראשון!
12. רמ״א יו״ד סי׳ רמ״ב סעיף ל״א ,חכם שאסר...׳
הרמ״א פסק- א. שמותר לשאול אצל חכם אחר בתנאי שיודיע לו שכבר הורה הראשון -וכתוס׳ שאינו משום כבודו של הראשון, ב. שאם הסכים הראשון לדבריו הותר מה שאסר אע״פ שלא טעה בדבר משנה, ג. שבאופן ולא טעה הראשון בדבר משנה וגם לא הסכים לדברי השני אין לשני לאסור את מהשהתיר הראשון. ולכאורה בפרט הזה פסק כר״ן (שהרי לא ראינו בשום מקום אחר שאם הראשון הודה לשני הותר מה שהראשון אסר) וכי״א ברשב״א שהאיסור הוא מפני כבודו של הראשון, ופסק שאם כבר חלה הוראתו של הראשון-גם במקרה והראשון אסר אין לשני להתיר-
(לא) ...חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר משקול הדעת אבל אם יש לו קבלה שטעה (ר' ירוחם בשם י"א) או שטעה בדבר משנה יוכל להתיר (הר"ן פ"ק דעבודת כוכבים בשם ראב"ד ורשב"א ורמב"ן ז"ל ותוס' ורא"ש ור' ירוחם סוף נתיב ב') ואפילו אם טעה בשקול הדעת יכול לישא וליתן עם המורה עד שיחזור בו (סברת הר"ן) ולכן אין איסור לשואל [לשאול] לשני (שם במרדכי ואגודה ותוס' ורא"ש ור' ירוחם שם) ובלבד שיודיע אותו שכבר הורה הראשון לאסור (רבינו ירוחם נתיב ב' ותוס' ורא"ש) ואפי' אם התיר הראשון וכבר חלה הוראתו אין לשני לאסור מכח שקול הדעת (כן משמע באשיר"י פרק קמא דעבודת כוכבים) וכל זה באותה הוראה עצמה אבל במעשה אחר פשיטא שיכול להורות מה שנראה אליו (מהרי"ק שורש קע"ב וחדושי רשב"א וע"פ):
13. ש״ך שם ס״ק נ״ג
הש״ך העלה את האפשרות שגדול יכול להתיר את מה שהקטן אסר
(א) אין חבירו כו'. אפי' הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין כ"כ הר"ן בפ"ק דעבודת כוכבים בשם הראב"ד וכ"כ הריב"ש סי' שע"ט וכתוב בספר מ"מ פ' א"ט דף קנ"א ע"ב שכן נראה דעת הרב אבל מדברי מהרי"ק שורש קע"א נראה שסובר בפשיטות דדוקא חבירו אמרו אבל כל שהוא אינו חבירו שהוא גדול ממנו רשאי להתיר מה שאסר הראשון עכ"ל וכן דעת הר"ן שם וכ"כ ר' ירוחם נתיב ב' ח"ה דכל זה מיירי בששניהם שוים דאם הא' גדול מחבירו בחכמה יכול להתיר מה שאסר חבירו אפי' במידי דתליא בסברא ע"כ:
14. ש״ך חו״מ סי׳ כ״ה ס״ק י״ד אות י״ח ,...ורבינו ירוחם׳
הש״ך תמה על הרמ״א שפסק כהר״ן שאם הסכים הראשון לדברי השני הלכה כשני - שהרי הר״ן עצמו לא רצה לסמוך על דבריו כנגד רוב הראשונים.
(כ) יח ומעתה אני תמה על הרב שפסק בי"ד סימן רמ"ב סל"א דאפילו טעה בשקול הדעת יכול לישא וליתן עם המורה עד שיחזור ותרי תמיהי קא חזינא הכא דהיאך פסק כדברי הר"ן והרי הר"ן גופיה כתב שלענין מעשה אין בו כח לחלוק על אבות העולם וכבר כתבתי דאבות העולם אוסרים אפילו כשיש טעות בשקול הדעת כגון דסוגיין דעלמא אזלא כאידך והם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א וגם הוכחתי שכן דעת הרא"ש ור' ירוחם...
15. ש״ך ס״ק נ״ט
הש״ך כאן חולק על דברי הרמ״א המבוססים על הרא״ש שאם התיר הראשון וחלה הוראתו אין לשני לאסור
ואפילו אם התיר הראשון וכבר חלה הוראתו כו'. ד"מ מהרא"ש שכתב שם כן בשם הירושלמי אבל לא שת לבו דהתוס' שם והסמ"ג עשין קי"א והגמ"יי ספ"א מהל' ממרים חולקים דדוקא להתיר מה שכבר אסר אינו יכול אבל יכול לאסור מה שהתיר אף שכבר חלה הוראתו ופירשו כן הירושלמי וכ"כ מהרש"ל פא"ט סימן י"ח בשם מהר"מ ופסק שם וכן נראה מהראב"ד והרשב"א והר"ן דלעיל שכתבו דלא משום כבודו של חכם נגעו בה אלא משום דשויה חתיכה דאיסורא משמע דיכול לאסור מה שהתיר חבירו וכן בריב"ש סימן שע"ט:
-וא״כ לפי הש״ך יסוד הדבר הוא שאם אסר הראשון חל על החתיכה שם איסור ואין להתירו -אבל אם הראשון התיר יכול השני לאסור, ובמקרה שהראשון אסר אין לשני להתיר ואפי׳ אם הסכים לו השני,ובכל זאת גדול יכול לחלוק על הוראת מי שקטן ממנו וכרבינו ירוחם. והרמ״א פסק כשיטת הרא״ששגם אם הראשון התיר ונתפרסם הוראתו חל שם היתר על החתיכה ושוב אי אפשר לאסור אותה, ולכן כתב הרמ״א שכל זה בחתיכה עצמה שאסר הראשון אבל במקרה אחר אע״פ ששני המקרים שווים בדין יפסוק כל חכם כפי הבנתו -שהרי לא שייך לומר שחל שם היתר או איסור אלא על חתיכה, אלא שהרמ״א הבין שאם הודה הראשון לשני ביטל את הפסק למפרע -וזה חידוש שלא מצינו בראשונים.