This is a direct transpilation of the mareh mekomos from Klallei Horaah series by Rav Yitzchak Berkovits. The original PDF was a bit hard to read and not all sources were attached. These sheets aim to fill in the gaps. I do not take any credit for putting these together. The original PDFs - as well as the audio recordings can be found at https://www.thejerusalemkollel.com/2019/01/07/klalei-horaah/
כללי הוראה ו. מחלוקת הפוסקים
למדנו את הסוגיא במי ששאל ממורה הוראה על מקרה מסויים וקבל פסק אם מותר לו לשאול אצל אחרים, ואיך הדין אם שאל ממורה הוראה אחר וקבל פסק שונה. בהמשך דברי הגמ׳ דנו באופן ולאבא לפני הרב לשאול אבל ידוע לו שקיימת מחלוקת הפוסקים בענין - איך עליו להתנהג?
1. עבודה זרה דף ז׳ ע״א ,היו שנים ... כרבי יהושע בן קרחה׳
הָיוּ שְׁנַיִם, אֶחָד מְטַמֵּא וְאֶחָד מְטַהֵר, אֶחָד אוֹסֵר וְאֶחָד מַתִּיר, אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶם גָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן — הַלֵּךְ אַחֲרָיו, וְאִם לָאו — הַלֵּךְ אַחַר הַמַּחְמִיר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: בְּשֶׁל תּוֹרָה הַלֵּךְ אַחַר הַמַּחְמִיר, בְּשֶׁל סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּיקֵל. אָמַר רַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה.
In a situation where there were two Sages sitting together and one deems an item impure and the other one deems it pure, or if one deems it prohibited and the other one deems it permitted, the questioner should proceed as follows: If one of the Sages was superior to the other in wisdom and in number, one should follow his ruling, and if not, he should follow the one who rules stringently. Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: If the uncertainty exists with regard to a Torah law, follow the one who rules stringently; if it exists with regard to a rabbinic law, follow the one who rules leniently. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa.
2. רמב״ם פרק א׳ ממרים הלכה יהוה
הרמב״ם למד את הגמ׳ כפשוטה שלפי רבי יהושע בן קרחה בכל אופן בדאורייתא מחמירים ובדרבנן מקילים.
שְׁנֵי חֲכָמִים אוֹ שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין שֶׁנֶּחְלְקוּ שֶׁלֹּא בִּזְמַן הַסַּנְהֶדְרִין אוֹ עַד שֶׁלֹּא הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר לָהֶן. בֵּין בִּזְמַן אֶחָד בֵּין בָּזֶה אַחַר זֶה. אֶחָד מְטַהֵר וְאֶחָד מְטַמֵּא אֶחָד אוֹסֵר וְאֶחָד מַתִּיר. אִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה. בְּשֶׁל תּוֹרָה הַלֵּךְ אַחַר הַמַּחְמִיר בְּשֶׁל סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל:
The following rules apply when there are two sages or two courts that have differing opinions in an age when there was no Supreme Sanhedrin or during the time when the Supreme Sanhedrin was still undecided concerning the matter - whether in one age or in two different ages - one rules that an article is pure and one rules that it is impure, one forbids an article's use and one permits it. If one does not know in which direction the law tends, should the matter involve a question of Scriptural Law, follow the more severe opinion. If it involve a question of Rabbinic Law, follow the more lenient opinion.
3. שו״ת הרשב״א חלק א׳ סי׳ רנ״ג ,כיצד שורת הדין ... דעבודה זרה׳
לפי הרשב״א לכ״ע הולכים אחר הגדול ולא חלק ריב״ק על הת״ק אלא כששניהם שווים שלפי הת״ק לעולם מחמירים ולריב״ק דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא
4. הגהות אשרי ברא״ש ע״ז פרק א׳ סי׳ ג׳ ,ואם זה גדול...׳
גדול ,במנין׳ פירושו שהעמיד או שכנע יותר תלמידים והוא סימן לחשיבותו, אבל מדובר כאן בחד כנגד חד. במקרה של מחלוקת בין כמה פוסקים דן רשב״א-
5. שם ברשב״א ,ובמקום שיש שנים שוים ... אחר הרוב׳
הרשב״א קבע שהולכים לפי הרבים במקום היחיד
6. רמ״א חו״מ סי׳ כ״ה סעיף ב׳ ,ואם הוא בהוראת ... ובמנין׳ ,וכן אם היה ... בכל מקום׳
הרמ״א פסק כמו שראינו ברשב״א ולא כהרמב״ם
(ב) ...ואם הוא בהוראות איסור והיתר והוא דבר איסור דאורייתא ילך לחומרא ואי דבר דרבנן ילך אחר המיקל ודוקא אם ב' החולקים הן שוין אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין...
...וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום (רשב"א סי' ר"ג)...
[If] he [the Judge] erred in weighing of opinions, e.g., [in] a case regarding which there is a dispute among Tannaim or Amoraim and the Halachah was not decided in accordance with [the views of] either of them explicitly and he acted in accordance with [the view of] one of them and he knew not that the general practice had already spread throughout the world in accordance with [the views of] the other [authority], — [then] if this Judge was an expert [Mumḥeh] and obtained authorization from the Resh Galutha or [even] if he obtained no authorization but the litigants accepted him, — [the law is that] since he is an expert, the verdict is reversed. If, however, it is impossible to reverse [the verdict], he is absolved from making compensation. Gloss: [The decision of] three laymen is regarded as [that of] an individual expert. , supra § 3 in what manner obtaining authorization from the ruler is effective. One should not say 'I will render a decision in agreement with whomever I desire' pertaining to a matter wherein there is a difference of opinion [among the authorities]; and if one acts thus it is regarded as a false verdict unless if he is a distinguished scholar and knows [how] to harmonize [the conflicting views] by [well-grounded] proofs, he has the authority [to act thus]; but if he is incapable for this, he should not exact money [as a result] of uncertainty, for wherever there exists a doubt regarding the [accepted] law, we do not exact money from the possessor. And if it is concerning ritual law and it is a matter involving a Biblical prohibition, one should adopt the restrictive view; and if it involves a Rabbinical matter, one should adopt the lenient view and [provided] only if the two dissenting [authorities] are equals; but one should not rely on the statements of a minor [authority] as opposed to the statements of one superior to him in wisdom and in numbers [of disciples or followers] even in a time of emergency unless it also involved a serious loss. Likewise, if it was a case of an individual authority as opposed to a majority, — [then] we follow the majority everywhere. And even if the majority [of authorities] agree, not because of the same reason, only each one [of them] has his own individual argument, — [then the law is that] since they concur regarding the law — they are regarded as a majority and we adopt their opinion. If the prevailing custom in town is to adopt a lenient view [in a certain matter] because one Sage had [once] ruled for them thus, we follow his opinion, and if [subsequently] another Sage arrived and prohibits what they [the townspeople] permit [in accordance with the lenient view of the former Sage], one must act in accordance with the prohibition [of the latter Sage]. Wherever the statements of the former [authorities] are recorded in writing and are well-known, and the later Codifiers differ with the former as [we find] that at times the Codifiers oppose the [views] of the Geonim, we follow the [views of the] later [authorities], for the Halachah rests with the later authorities beginning with Abaye and Raba onwards. However, if at times we find a Geonic Responsum which was not recorded in writing and [the opinions of] other [authorities] are found to conflict with it, it is not required to render a decision in accordance with the views of the later authorities, for it is possible that they were unaware of the opinions of the Gaon, and had they heard of them, they would retract.
7. ש״ך יו״ד סי׳ רמ״ב בפלפול בהנהגת הוראות באו״ה ד״ה מיהו כל זה , וד״ה ודאי
הש״ך מחמיר כשניהם! (שבדאורייתא הולכים לחומרא אפי׳ כנגד הגדול, ובדרבנן אין להקל כנגד הגדול)
...מיהו כל זה לדעת הרב וב"ח שנמשכו לדעת הרשב"א אבל לא שמו לבם לעיין בפוסקים אחרים שהרמב"ם ספ"א מהל' ממרים כתב בסתם ב' ת"ח או ב' בתי דינים כו' בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל ולא חילק בין קטן לגדול משמע דסבירא ליה דר"י בן קרחה ארישא נמי פליג וכמו שכתב הכסף משנה שם אי נמי מספקא ליה להרמב"ם אי פלוג נמי ארישא ופסק בספיקא בשל תורה לחומרא ובשל סופרים לקולא ואם כן אין חילוק בין קטן לגדול וכן דעת הסמ"ג עשין קי"א וכ"ד הגמי"י שם:מיהו נראה דדוקא בשאין הגדול רבו אבל אם הוא רבו גם להרמב"ם וסייעתו אין סומכין על הקטן דהלכה פסוקה היא בכמה מקומות בש"ס שאין הלכה כתלמיד במקום הרב וחזר הדין הזה להיות כדין קטן אצל גדול לדעת הרשב"א:...
...ודאי דאין להקל באיסור דאורייתא נגד דעת הרמב"ם והסמ"ג והגמי"י דלעיל ובדרבנן היה נראה לכאורה גם כן כהרמב"ם וסייעתו דבשל סופרים הלך אחר המיקל אך כיון דהב"ח מחמיר וגם הרב כתב דאין סומכין על הקטן נגד הגדול קשה להקל ועוד שמצאתי בר"י סוף נתיב ב' ובריב"ש סימן שע"ט ובתשו' מהר"מ אלשקר סימן נ"ד שסוברים כהרשב"א וכ"נ דעת הגה"א מא"ז ספ"ק דעובד כוכבים שהבאתי לעיל ועוד שהרי יש כמה ספיקות דרבנן להחמיר כמו שכתבתי בדיני ס"ס דין י"ט וגם במרדכי פרק החולץ כתב תשובת רבינו ברוך דאשכחן דפליגי בספק דרבנן ופסקינן להחמיר ועוד דיש כמה דברים שהם דרבנן ונוגעים באיסור דאורייתא ומי יפריש ביניהם: מתוך מ"ש נתבאר דמ"ש הב"ח וז"ל יש מקום עיון בשלחן ערוך במקומות שלא הכריע הרב ב"י לפסוק כדעת א' מהפוסקים ולפעמים כותב בתחלה בסתם לאיסור ואחר כך אומר יש מי שמתיר או ויש חולקים ולפעמים כותב בהפך כו' עד כשכותב בהגהת שלחן ערוך דעת מי שחולק על מה שפסק בש"ע בדוכתא שלא נתפשטה הלכה כדברי הא' ויש לו דין זה דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עד כאן לשונו צ"ע דמ"ש ביחיד נגד רבים סומכין על היחיד בהפסד מרובה כבר נתבאר דז"א אלא באיסורא דרבנן ולא באיסורא דאורייתא:...
8. ש״ך שם ד״ה ועוד (קמא)
לפי הש״ך גם הרמב״ם מקל בדאורייתא אם הרבים מקילים. ויוצא שלכ״ע לעולם הלכה כרבים, ובחד כנגד חד - לפי הרמ״א אזלינן בתר גדול (מנין ואח״כ חכמה) בין, בדאו׳ ובין בדרבנן ולפי הש״ך דאו׳ לחומרא ובדרבנן הולכים אחרי הגדול, ובשווים לכ״ע דאורייתא להחמיר ודרבנן להקל.
ועוד תימה על דבריו כיון דביחיד נגד רבים סומכים בהפסד מרובה אע"ג דהלכה כרבים דאורייתא הוא וכדאיתא בפרק הזהב גבי יצאת בת קול הלכה כר' אליעזר בכל מקום ולא אשגחו ביה שכבר כתבת בתורה אחרי רבים להטות וכן הוא בדוכתי טובי וכל הש"ס ופוסקים מלאים מזה כ"ש בקטן נגד גדול והיאך יעלה על הדעת דגדול נגד קטן שלא הוזכר בתורה ולא במקומות ידועים בש"ס ופוסקים יהא עדיף מרבים נגד יחיד. ועוד דהא הרמב"ם וסמ"ג ושאר פוסקים שאביא לקמן ס"ל דאין חילוק בין קטן נגד גדול וע"כ הם מודים ביחיד נגד רבים הלכה כרבים א"כ ע"כ זכות הרבים עדיף:ועוד תימה על דבריו דע"כ האי גדול ממנו בחכמה ובמנין פירושו חכמה או מנין כמ"ש בהג"ה רפ"ק דעבודת כוכבים מא"ז וז"ל אם זה גדול בחכמה וזה גדול במנין הולכין אחר גדול במנין פי' תלמידים הרבה אי נמי שרוב התלמידים אומרים כמותו עכ"ל ומביאו ד"מ והסמ"ע סימן כ"ה ס"ס י"ז ונ"ל שיצא לו כן ממאי דאמרינן בש"ס פ"ק דיבמות (דף י"ד ע"א) לא עשו ב"ש כדבריהם דב"ה רובא אף על גב דב"ש מחדדי טפי ואפילו מ"ד עשו כדבריהם מודה דלאחר בת קול לא עשו ע"ש אם כן כשסומכין על יחיד נגד רבים בהפסד מרובה כ"ש דסומכין על קטן נגד גדול ממנו בחכמה או במנין וזה ברור:
9. שו״ת הרשב״א חלק א׳ סי׳ רנ״ג ,אבל אם ... דבריו׳ ,ומן ... הגדולים כרבם׳
אם דעה אחת היא דעת רב המקום הולכים אחריו בכל אופן, וכן אם מנהג המקום כספר מסויים אזנחשב מחבר הספר כרבם אפי׳ לאחר פטירתו.
10. קובץ אגרות החזון איש - תורה מכתב מ״א ,סוף ... והמ״ב׳ ,היא ... הגזית׳
החזו״א הרחיק לכת כאילו יש למשנה ברורה דין סנהדרין והחולק עליו הוא זקן ממרא! אבל אי אפשר לפרש כן -שהרי החזון איש בעצמו חולק על המ״ב בהרבה מקומות!!! וע״כ צריכים לפרש שאין כוונתו שיש למ״ב דין סנהדרין אלא דין רבן של קהילות אשכנז הנוהגים כפסקיו - וזאת ההגדרה של מעמדו של השו״ע לספרדים והרמ״א לאשכנזים - שדינם כרב ואסור להכריע כנגדם, אבל הבא להורות ולפרש את דברי הראשונים שלא כמו שהבינו גדולי האחרונים הרשות בידו.
