This is a direct transpilation of the mareh mekomos from Klallei Horaah series by Rav Yitzchak Berkovits. The original PDF was a bit hard to read and not all sources were attached. These sheets aim to fill in the gaps. I do not take any credit for putting these together. The original PDFs - as well as the audio recordings can be found at https://www.thejerusalemkollel.com/2019/01/07/klalei-horaah/
כללי הוראה ח. חומרות תנאים ולא תתגודדו
עוד הגבלה בענין חומרא מצינו בסוגיא בעירובין-
1. עירובין דף ו׳ ע״ב ,ומי עבדינן כתרי חומרי... כב״ה כקוליהון וכחומריהון׳
בגמ׳ שם מצינו שבנהרדעא הורו לתקן מבוי מסויים להתיר הטלטול בו בשבת ע״י לחיים ודלתות -לחשושלחומרא בשתי מחלוקות למרות שלא הי׳ה אחד מן האמוראים שסבר לחומרא בשתיהן, ועל זה הקשומברייתא שהחושש לחומרתם של שתי שיטות קראו חז״ל כסיל (זה שהגמ׳ הביאה ,והרוצה לעשות כדברי ב״ש עושה׳ היתה קודם שקבעו הלכה כב״ה ובמי שלא הגיע למסקנא מעצמו איך ההלכה -שהריבידו הי׳ה פעם להסכים עם ב״ה ופעם עם ב״ש- אלא עליו לבחור אם לקבל על עצמו כרבו או אתב״ש או ב״ה, אבל לא להחמיר כחומרותיו של כל אחד מהם)-
וּמִי עָבְדִינַן כִּתְרֵי חוּמְרֵי? וְהָא תַּנְיָא: לְעוֹלָם הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל, וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי עוֹשֶׂה, כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל עוֹשֶׂה. מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמִקּוּלֵּי בֵּית הִלֵּל — רָשָׁע. מֵחוּמְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״הַכְּסִיל בְּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ״. אֶלָּא, אִי כְּבֵית שַׁמַּאי כְּקוּלֵּיהוֹן וּכְחוּמְרֵיהוֹן, אִי כְּבֵית הִלֵּל כְּקוּלֵּיהוֹן וּכְחוּמְרֵיהוֹן.
The Gemara poses a question: But do we adopt the respective stringencies of two authorities who disagree on a series of issues? Wasn’t it taught in a baraita: The halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel, but one who wishes to act in accordance with the opinion of Beit Shammai may do so, and one who wishes to act in accordance with the opinion of Beit Hillel may do so. If he wishes to adopt both the leniencies of Beit Shammai and also the leniencies of Beit Hillel, he is a wicked person. And if he wishes to adopt both the stringencies of Beit Shammai and also the stringencies of Beit Hillel, with regard to him the verse states: “The fool walks in darkness” (Ecclesiastes 2:14). Rather, he should act either in accordance with Beit Shammai, following both their leniencies and their stringencies, or in accordance with Beit Hillel, following both their leniencies and their stringencies.
2. שם דף ז׳ ע״א ,אמר רב שיזבי... דלא סתרי אהדדי עבדינן׳ , ורש״י
מותר לחשוש לחומרא לשתי השיטות ובלבד שלא יחמיר בשני מקרים באופן שהטעמים סותרים זה לזה-כגון לטמא את האהל שנמצא בו שדרה החסרה חוליא אחת (מפני שהשדרה עדיין חשובה שלמה)ולאסור את הבהמה החסרה חוליא אחת משום טריפה (ולדון על השדרה כחסרה).
אָמַר רַב שֵׁיזְבִי: כִּי לָא עָבְדִינַן כְּחוּמְרֵי דְּבֵי תְרֵי — הֵיכָא דְּסָתְרִי אַהֲדָדֵי. כְּגוֹן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת. דִּתְנַן: הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת שֶׁחָסְרוּ — וְכַמָּה חֶסְרוֹן? בַּשִּׁדְרָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי חוּלְיוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: חוּלְיָא אַחַת. וּבַגּוּלְגּוֹלֶת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל מִן הַחַי וְיָמוּת. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: וְכֵן לְעִנְיַן טְרֵיפָה. אֲבָל הֵיכָא דְּלָא סָתְרִי אַהֲדָדֵי עָבְדִינַן.
Rav Sheizvi said: The principle of dictating when we do not act in accordance with the stringencies of two authorities applies only in a case where the two stringencies contradict one another. In these types of cases, following both stringencies would result in an internal contradiction.
דסתרן אהדדי - תרי תנאי דפליגי מר מחמיר ומר מיקל וטעמא דחומריה דמר בהאי הוי קולא בדוכתא אחריתי וטעמא דקוליה דמר בהאי הוי חומרא בדוכתא אחריתי מאן דעבד בהנך תרי דוכתי לחומרא מיקרי כסיל דהא חד טעמא הוא דהכא הוי חומרא והכא הוי קולא ואי ההוא טעמא סבירא ליה ליעביד כקוליה וכחומריה:
3. שם בגמ׳ ,והיכא דסתרי... והכא לחומרא׳, ורש״י
הגמ׳ הקשה מרבן גמליאל שחשש לדברי ב״ש שר״ה לאילנות הוא ר״ח שבט ולדברי ב״ה שהוא ט״ו בשבט וכשעישר פרי שחנט בין ר״ח לט״ו בשבט בשנה השלישית משנת השמיטה הפריש גם מעשר שני וגם מעשר עני- ותירצה הגמ׳ שרבן גמליאל נהג תמיד כב״ה אבל לא ידע מי הם הסוברים ר״ח ומי הם הסוברים ט״ו.
וְהֵיכָא דְּסָתְרִי אַהֲדָדֵי לָא עָבְדִינַן?! מֵתִיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁלִּיקֵּט אֶתְרוֹג בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, וְנָהַג בּוֹ שְׁנֵי עִישּׂוּרִין: אֶחָד כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וְאֶחָד כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל?! רַבִּי עֲקִיבָא גְּמָרֵיהּ אִיסְתַּפֵּיק לֵיהּ, וְלָא יְדַע אִי בֵּית הִלֵּל בְּחַד בִּשְׁבָט אֲמוּר, אִי בַּחֲמֵיסַר בִּשְׁבָט אֲמוּר, וַעֲבַד הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא.
Rav Sheizvi continues: However, in a case where the two stringencies do not contradict one another, we may indeed act in accordance with the stringencies of two authorities. Therefore, the stringencies adopted in the case of the alleyway in Neharde’a were legitimate, for the two stringencies related to two separate issues: Rav’s stringency was that an L-shaped alleyway is regarded like an open alleyway, and Shmuel’s stringency was that an open alleyway requires a door. The Gemara challenges Rav Sheizvi’s assertion: Is it true that we do not act in accordance with the stringencies of two authorities in a case where the two stringencies contradict one another? Rav Mesharshiya raised an objection from a baraita: There was an incident involving Rabbi Akiva, who gathered the fruit of a citron tree on the first of the month of Shevat and applied the laws of two tithes to it. After teruma and the first tithe have been separated, an additional tithe is separated from what is left. During the first, second, fourth, and fifth years of the Sabbatical cycle, second tithe is set aside to be taken to Jerusalem and eaten there by its owner, while during the third and sixth years, poor man’s tithe is set aside to be distributed to the needy. When tithing the fruit picked on the first of Shevat, Rabbi Akiva set aside both additional tithes, second tithe and poor man’s tithe: He set aside one in accordance with the statement of Beit Shammai, who say that the new year for trees begins on the first of Shevat, and as that day belongs to the new year, a tithe must be set aside in accordance with the law of that year; and he set aside one in accordance with the statement of Beit Hillel, that the new year for trees is the fifteenth of Shevat, and any fruit picked prior to that date must be tithed in accordance with the law of the previous year. Apparently, Rabbi Akiva adopted for himself two contradictory stringencies.
אבל היכא דלא סתרן חומרי אהדדי - כגון הכא דפליגי בתרי מילי דתליין בתרי טעמא מר מחמיר בהא עקום ומר מחמיר בהא מפולש ולא סתרן חומרי אהדדי עבדינן:
4. תוס׳ שם ד״ה ונהג
לפי הירושלמי הפריש רבן גמליאל את שני המעשרות על תנאי -וא״כ אסור להחמיר כשתי דעות הסותרות זו לזו אפילו כשאין סתירה במעשיו (כמו ר״ג שעישר על תנאי- וממילא חל רק מעשר אחד בלבד.)
והנה, כל מה שלמדנו גם בענין פסק הלכה וגם לענין חומרא הוא במה שנוגע ליחיד המחליט לעצמו איך להתנהג בביתו, אבל במה שנוגע לאחרים ישנם עוד גדרים-
מצות יבום היא לייבם את אלמנת אחיו שמת בלא בנים למרות שאשת אחיו אסורה עליו באיסור ערוה,אבל כשהאלמנה אסורה על היבם באיסור ערוה מחמת קורבה נוספת איננה נופלת לו ליבום והיא מותרת להנשא לאיש זר גם ללא חליצה מהיבם. לפי ב״ה בנוסף להערוה עצמה שפטורה מיבום, היא פוטרת גם את שאר נשי האח המת מנפילה בפני היבם -וזוהי שיטת המשנה הראשונה ביבמות -והוא נלמד מ,לצרור׳ שפוטרת צרותיה. להלן במשנה חולקים בית שמאי על ב״ה-
ונהג בו ב' עישורים - מפרש בירושלמי שעישר על תנאי וחללו ונתנו לעניים:
5. יבמות י״ג ע״א במשנה ,בית שמאי מתירין...׳
אף שנחלקו ב״ה וב״ש בדבר -ולפי ב״ה הצרות שנתייבמו נתייבמו באיסור ובניהן ממזרים- בכל זאת סמכו ב״ש וב״ה אלו על אלו שלא היו מכשילים זה את זה והיו מודיעים אחד לשני מי כשר ומי פסול לשיטת השני.
...בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים. חָלְצוּ — בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהוּנָּה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. נִתְיַיבְּמוּ — בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין, וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִים וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין — לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּישָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלָא בֵּית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל הַטְּהָרוֹת וְהַטְּמָאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִים וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין — לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טְהָרוֹת אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ.
§ And Rav Zevid said: There are no children without signs of puberty. In other words, if a girl gives birth, she definitely possesses the signs of puberty. The Gemara asks: But if so, let us examine to see whether these physical signs are present, so that there is no need to depend on a presumption. The Gemara answers: We are concerned lest the hairs that constitute the sign have fallen off. The Gemara comments: This works out well according to the one who said that in general we are concerned lest signs fall off, i.e., that there are cases in which she is in fact mature but the hairs have come off. However, according to the one who said that if there are in fact hairs they will certainly be found, and we are not concerned that they may have fallen out, what is there to say? The Gemara answers: Even according to the one who said that in ordinary circumstances we are not concerned that the hairs may have fallen out, in this case, due to the pain of childbirth we are concerned that they might have fallen out, and therefore it is impossible to examine the matter conclusively. § The Gemara returns to the mishna: How do they exempt their rival wives and the rival wives of their rival wives? The Gemara asks: From where are these matters, that not only is a rival wife exempt but the rival wife of a rival wife is exempt as well, derived? Rav Yehuda said that this is as the verse states: “And you shall not take a woman to her sister, to be a rival [litzror] to her” (Leviticus 18:18). The term litzror is written, with the letter reish appearing twice, rather than latzor, with a single reish, which means that the Torah amplified and included many rival wives. In other words, this verse includes not only the rival wife of a forbidden relative, but also the rival wife of a rival wife. Rav Ashi said: It is a logical inference, which does not require a source from the Torah. What is the reason that a rival wife of a forbidden relative is prohibited? The reason is that she stands in place of a forbidden relative. Since the forbidden relative caused her exemption from levirate marriage, she too is considered a forbidden relative who remains categorized as a brother’s wife. Therefore, the rival wife of a rival wife also stands in place of a forbidden relative, as she is like the rival wife of a forbidden relative and is therefore forbidden herself. § The mishna taught: How so? If the forbidden relative died, performed refusal, or was divorced, from that moment onward their rival wives are no longer considered the rival wives of a forbidden relative and are permitted. The Gemara remarks: This legal ruling with regard to a divorce is presented as a general principle and is therefore correct even if at the time that the deceased brother married the rival wife he was married to the forbidden relative, and ultimately divorced the relative, which means that for a period of time the women were rival wives. Even under these circumstances the prohibition of a rival wife of a forbidden relative does not apply, and she is permitted to enter into levirate marriage. And the Gemara raises a contradiction from a different mishna (30a), which discusses three brothers, two of whom are married to two sisters and one is married to an unrelated woman. One of the husbands of the sisters subsequently divorced his wife, and the one who was married to the unrelated woman died, and the one who divorced his wife married the yevama by levirate marriage and afterward died as well, which means that this yevama once again came for levirate marriage before the remaining brother, who was married to one of the sisters. It is with regard to this case that they said that if they died or were divorced their rival wives are permitted. This concludes the mishna. The Gemara infers from this mishna: The reason she is permitted is that the yavam first divorced the sister and only afterward married the unrelated woman. In this case, the unrelated woman was never actually the rival wife of a sister, despite the fact that they were, at different times, married to the same man. However, if the yavam first married the unrelated woman and afterward divorced the sister, she would not be permitted to enter into levirate marriage because for a period of time she had been the rival wife of a forbidden relative. These two mishnayot apparently contradict each other. Rabbi Yirmeya said: This mishna is disjointed, i.e., the mishnayot are truly incompatible, and the tanna who taught this halakha did not teach that halakha. The reason for the difference in opinions is that this tanna, of the mishna here, maintains that death causes her to come before him for levirate marriage. In other words, the decisive moment that determines the obligation in or exemption from levirate marriage is the moment of the childless brother’s death. Since in the case of the mishna here she was not the rival wife of a forbidden relative at the time of his death, the prohibition does not apply to her. And that tanna of the mishna dealing with three brothers maintains that the first marriage causes her to come before him for levirate marriage. In other words, the levirate bond is established at the time of the marriage, and since the second wife was the rival wife of a forbidden relative for at least a brief period, her exemption from levirate marriage was determined then. Rava said: Actually, both mishnayot represent the opinion of a single tanna, but he teaches the mishna employing the style: This and it is unnecessary to say that. In other words, the mishna here is referring to a case where he first married and later divorced, while the mishna that deals with three brothers is speaking of a simpler, more obvious case, in which he first divorced and later married the second wife. In that case she is certainly permitted. Accordingly, there is no real contradiction here between the mishnayot, as they utilize different styles of teaching. § The mishna taught: And if any of these forbidden relatives was a minor who could refuse her husband, then even if she did not refuse him, her rival wife performs ḥalitza and does not enter into levirate marriage. The Gemara asks: And let the minor perform refusal now, thereby annulling the marriage retroactively after the death of her husband, and let her rival wife enter into levirate marriage. Since this option is not accepted, let us say that it supports the opinion of Rabbi Oshaya. As Rabbi Oshaya said: A yevama who is a minor can refuse the levirate betrothal of the yavam. In other words, if he betrothed her she is free to say that she does not desire to marry him, a declaration that severs any connection between them. But she cannot refuse his bond. Provided that he has not performed a levirate betrothal, this minor yevama cannot annul the ties between them by a refusal, as theirs is not a bond of marriage, and the institution of refusal was established only with regard to marriage. According to this opinion, it is evident that a minor yevama who is a forbidden relative cannot perform refusal so as to enable her rival wife to enter levirate marriage. The Gemara rejects this suggestion: No; it is possible that a minor yevama can indeed refuse a levirate bond, but the rival wife of a forbidden relative is different, as she is not permitted in levirate marriage even if the forbidden relative herself can perform refusal. Why? As Rami bar Yeḥezkel taught in a baraita: If she refused the husband, thereby annulling the marriage, she is permitted to his father, as the marriage bond was entirely nullified retroactively and she is not considered his daughter-in-law at all. If, however, she refused only the yavam, she is forbidden to his father. Apparently, the reason is that at the moment of her coming before him for levirate marriage she had the appearance of his daughter-in-law. Since people will think she is his daughter-in-law, she is forbidden to the father. Here, too, at the moment of her coming before him for levirate marriage she had the appearance of his daughter’s rival wife. Consequently, the Sages did not permit her to enter into levirate marriage even if the other wife refuses the husband. MISHNA: Six women with whom relations are forbidden who were not enumerated in the first mishna are forbidden by prohibitions that are more severe than those listed in that mishna because they may be married only to others and may never be married to any of the brothers, due to the closeness of their relationship. However, this stringency entails a corresponding leniency: Since the halakha of levirate marriage is entirely inapplicable in these cases, their rival wives are permitted. The rival wife of a forbidden relative is forbidden herself only if the mitzva of levirate marriage is applicable, but where it is not in effect she is permitted. The six women with whom relations are forbidden are as follows: His mother, and his father’s wife, and his father’s sister, and his paternal half sister, and the wife of his father’s brother, and the wife of his paternal half brother. Each of these women with whom relations are forbidden is forbidden equally to all of the brothers, and the mitzva of levirate marriage is inapplicable. Therefore, her rival wife is permitted. § Up to this point, the discussions were based on the assumption that not only may a forbidden relative not enter into levirate marriage, but her rival wife is also exempt. However, this issue is subject to a long-standing dispute. Beit Shammai permit the rival wives to the brothers, as they did not accept the interpretation of the verses that indicates that rival wives are prohibited. And Beit Hillel forbid them. The previous mishnayot are in accordance with the opinion of Beit Hillel.
6. שם בגמ׳ (י״ג ע״ב) ,תנן התם... מלאכה הוא דלית ליה׳
איסור לא תתגודדו הוא שלא לעשות את התורה כשתי תורות -דהיינו להתנהג כשיטה שאיננה מקובלת במקום ההוא באופן שמעשיו מוכיחים שהוא מתנהג כשיטה אחרת ואין דרך אחרת לפרש את מעשיו. (ולפחות בה״א האיסור נאמר בהלכה ולא במנהגים.)
תְּנַן הָתָם: מְגִילָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר, וּבִשְׁנֵים עָשָׂר, וּבִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִיקְּרִי כָּאן ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״, לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגוּדּוֹת אֲגוּדּוֹת? הַאי ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: לֹא תַּעֲשׂוּ חַבּוּרָה עַל מֵת! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תְגוֹדְדוּ״. מַאי ״תִתְגּוֹדְדוּ״ — שְׁמַע מִינַּהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא. וְאֵימָא כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תָגוֹדּוּ״. מַאי ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״ — שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי. אֲמַר לֵיהּ: עַד כָּאן לֹא שָׁנִיתָ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְּסָחִים עַד חֲצוֹת — עוֹשִׂין, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת — אֵין עוֹשִׂין! אֲמַר לֵיהּ: אָמֵינָא לָךְ אֲנָא אִיסּוּרָא, דְּאָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״לְקַיֵּים אֵת יְמֵי הַפּוּרִים בִּזְמַנֵּיהֶם״ — זְמַנִּים הַרְבֵּה תִּיקְּנוּ לָהֶם חֲכָמִים, וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי מִנְהָגָא?! וְהָתָם לָאו אִיסּוּרָא הוּיא? וְהָתְנַן: (בַּלַּיְלָה) בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אֲמַר לֵיהּ: הָתָם, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: מְלָאכָה הוּא דְּלֵית לֵיהּ.
§ Apropos the mishna’s comments concerning the details of the relationship between Beit Shammai and Beit Hillel, the Gemara discusses the issue of disputes in general. We learned in a mishna there, in tractate Megilla (2a): The Megilla, the Scroll of Esther, is read on the eleventh of Adar, on the twelfth, on the thirteenth, on the fourteenth, or on the fifteenth, in cities surrounded by a wall, no earlier and no later than this. The obligation to read the Megilla on the fourteenth or fifteenth of Adar is stated in the Megilla itself, while the additional days were instituted by the Sages to allow residents of villages, who would come to the cities on Mondays and Thursdays and supply water and rations to the residents of the cities, to hear the reading of the Megilla at that opportunity. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: I should read here the verse: “You shall not cut yourselves [titgodedu]” (Deuteronomy 14:1), which is interpreted as meaning: Do not become numerous factions [agudot]. In other words, the Jewish people should be united, rather than divided into disparate groups that act in different ways. Before analyzing this issue, the Gemara asks: This verse: “You shall not cut yourselves,” is required for the matter itself, as the Merciful One is saying: Do not cut yourselves over the dead. How is the halakha concerning factions derived from this apparently straightforward verse?
7. שם ,והא בית שמאי מתירין... לית לן בה (תניינא)
לפי רב למעשה לא הקלו ב״ש כנגד ב״ה, ולשמואל- למסקנא- שתי בתי דין בעיר אחת יכולים לפסוק אחרת ואין כאן משום לא תתגודדו.
...וְהָא בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים? מִי סָבְרַתְּ עָשׂוּ בֵּית שַׁמַּאי כְּדִבְרֵיהֶם? לֹא עָשׂוּ בֵּית שַׁמַּאי כְּדִבְרֵיהֶם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עָשׂוּ וְעָשׂוּ. וּבִפְלוּגְתָּא [דְּרַב וּשְׁמוּאֵל]. דְּרַב אוֹמֵר: לֹא עָשׂוּ בֵּית שַׁמַּאי כְּדִבְרֵיהֶם, וּשְׁמוּאֵל אֹמֵר: עָשׂוּ וְעָשׂוּ. אֵימַת? אִילֵּימָא קוֹדֶם בַּת קוֹל — מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר לֹא עָשׂוּ? וְאֶלָּא לְאַחַר בַּת קוֹל — מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר עָשׂוּ? אִי בָּעֵית אֵימָא קוֹדֶם בַּת קוֹל, וְאִי בָּעֵית אֵימָא לְאַחַר בַּת קוֹל. אִי בָּעֵית אֵימָא קוֹדֶם בַּת קוֹל, וּכְגוֹן דְּבֵית הִלֵּל רוּבָּא, לְמַאן דְּאָמַר לֹא עָשׂוּ — דְּהָא בֵּית הִלֵּל רוּבָּא. וּמַאן דְּאָמַר עָשׂוּ, כִּי אָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא — הֵיכָא דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ. הָכָא, בֵּית שַׁמַּאי מְחַדְּדִי טְפֵי. וְאִי בָּעֵית אֵימָא לְאַחַר בַּת קוֹל, מַאן דְּאָמַר לֹא עָשׂוּ — דְּהָא נְפַקָא בַּת קוֹל, וּמַאן דַּאֲמַר עָשׂוּ — רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא, דְּאָמַר: אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּבַת קוֹל. וּמַאן דַּאֲמַר עָשׂוּ, קָרֵינַן כָּאן ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״ — לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגוּדּוֹת אֲגוּדּוֹת! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי אָמְרִינַן ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״ — כְּגוֹן שְׁתֵּי בָּתֵּי דִינִים בְּעִיר אַחַת, הַלָּלוּ מוֹרִים כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וְהַלָּלוּ מוֹרִים כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. אֲבָל שְׁתֵּי בָּתֵּי דִינִים בִּשְׁתֵּי עֲיָירוֹת — לֵית לַן בַּהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל כִּשְׁתֵּי בָּתֵּי דִינִים בְּעִיר אַחַת דָּמֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא: כִּי אָמְרִינַן ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״ — כְּגוֹן בֵּית דִּין בְּעִיר אַחַת, פְּלַג מוֹרִין כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וּפְלַג מוֹרִין כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. אֲבָל שְׁתֵּי בָּתֵּי דִינִין בְּעִיר אַחַת — לֵית לַן בַּהּ...
Reish Lakish said to him: In that case there, the different factions are not noticeable, as one who sees another idle says: It is because he has no labor to perform. Therefore, refraining from work does not have the appearance of breaking off into factions. Rabbi Yoḥanan raises a difficulty: But Beit Shammai permit rival wives to the brothers, and Beit Hillel prohibit this practice. This is an example of a clear prohibition, and yet two different traditions were followed. Reish Lakish said to him: Do you hold that Beit Shammai actually acted in accordance with their own statement? Beit Shammai did not in fact act in accordance with their own statement, as the dispute was merely theoretical. And Rabbi Yoḥanan said: Beit Shammai certainly did act in accordance with their opinion. The Gemara comments: And this is also reflected in the dispute between Rav and Shmuel, as Rav says: Beit Shammai did not act in accordance with their own statement, and Shmuel said: They certainly did act in that manner.
8. רמב״ם פי״ב ע״ז הל׳ י״ד, כסף משנה שם ,...עכ״ל׳
אף שמדברי הרמב״ם נראה כאילו פסק כדברי אביי בגמ׳ שגם בשתי בתי דין בעיר אחת אסור- אבל קשה לומר כן! עוד דבר שראינו ברמב״ם שפירש את האיסור מפני שגורם למחלוקת -וברש״י ראינו שהענין הוא ,נעשה התורה כשתי תורות. ומפשטות דברי הרמב״ם משמע שהאיסור הוא מדאורייתא ממש-
וּבִכְלַל אַזְהָרָה זֶה שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין בְּעִיר אַחַת זֶה נוֹהֵג כְּמִנְהָג זֶה וְזֶה נוֹהֵג כְּמִנְהָג אַחֵר. שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְמַחֲלוֹקוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד א) "לֹא תִתְגֹּדְדוּ" לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת:
This commandment also includes [a prohibition] against there being two courts which follow different customs in a single city, since this can cause great strife. [Because of the similarity in the Hebrew roots,] the prohibition against gashing ourselves [can be interpreted] to mean: "Do not separate into various different groupings."
(א) ובכלל אזהרה זו וכו'. סוף פ"ק דיבמות (דף י"ג:). ואם תאמר היאך פסק כאביי ודלא כרבא, ושמא י"ל דלא אמרו הלכה כרבא אלא היכא דפליגי אליבא דנפשייהו ולא היכא דפליגי אליבא דמ"ד עיין שם ודו"ק. וה"ר דוד כהן בתשובה נדחק בפירוש לשון רבינו שר"ל שכשיש בעיר חילוק מנהגים שחלק מהם נוהגים מנהג זה וחלק מהם נוהגים מנהג אחר שבזה הדבר נעשים שני בתי דינים אבל אינם שתי בתי דינים ממש בכל דבר ובכל ענין. ואפשר שלזה דקדק בלשונו ולא כתב ששני בתי דינין בעיר אחת לא יהיו נוהגים זה שלא כמנהג זה אלא כתב שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת, פירוש שכמה שנוהגים שני מנהגים הם שני בתי דינין, ואפשר נמי שנפל טעות בספרים והגירסא הנכונה היא שלא יהיו כשני בתי דינין והסופרים חסרו הכ"ף, עכ"ל...
(1) Within this prohibition: At the end of the first chapter of Yevamot (13b), if you will ask how can Rambam decide like Abaye against Rava, perhaps you can answer that we only say (as a rule) that halacha is like Rava where they argue according to their own logic, but not where they argue about what someone else said or his logic. See there. And Rav David Cohen in a responsum has difficulty with the words of Our Rabbi (Rambam), because when there is in one city a difference of customs, where some have a certain custom and others have a different custom, this creates a situation of two courts. But they are not truly two courts in every matter and instance. And it is possible that for this reason he was exacting in his language. He did not say that two courts in one city should not each practice its own custom, rather he wrote that there should not be two courts in one city, because once they each practice different customs, they are akin to two courts. It is also possible that there is an error in the text, and it should read 'it should not be _like_ there are two courts', and copyists left out the 'like'.
9. ספר המצוות להרמב״ם ל״ת מ״ה
כאן משמע שהאיסור הוא מדבריהם.
שהזהירנו מעשות שרט לנפש בבשרנו כאשר יעשו עובדי ע"ז. והוא אמרו יתעלה לא תתגודדו. וכבר נכפלה האזהרה מזה באמרו ושרט לנפש לא תתנו וגו'. וכבר התבאר בגמרא יבמות (דף י"ג:) כי גופיה דקרא לא תתגודדו לא תעשו חבורה, ושם נאמר גם כן לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת. ובגמרא מכות (דף כ"א) אמרו שריטה וגדידה אחת היא. ושם התבאר המתגודד על המת בין ביד בין בכלי חייב ועל ע"ז בכלי חייב ביד פטור כמו שבא בפירוש בנבואה ויתגודדו כמשפטם בחרבות. והנה אמרו שבכלל זה האזהרה מחלוק דתי העיר במנהגם וחלוק הקבוצים ואמרו לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, אבל גופיה דקרא הנה הוא כמו שבארנו לא תעשו חבורה על מת, וזהו כמו דרש. וכן אמרו סנהדרין (דף ק"י) המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו, הוא גם כן על צד הדרש אמנם גופיה דקרא הוא להפחיד. ולפי מה שבארו החכמים הנה הוא שלילה לא אזהרה כי הם בארו שענין זה המאמר הוא שהאל יתעלה מגיד כי מי שיחלוק ויעורר על הכהונה במה שיבא מן הזמן לא יענש במה שנענש קרח ואמנם יהיה כאשר דבר ה' ביד משה לו, רוצה לומר הצרעת, כאמרו למשה הבא נא ידך בחיקך, וכמו שהתבאר בעזיהו המלך. ואשוב אל כונת המצוה ואומר כי התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות והעובר על לאו זה לוקה. (ראה אנכי, שם):
That He prohibited us from making a laceration for the dead in our flesh, like the idol worshippers do. And this is His, may He be exalted, saying, "you shall not gash yourselves (titgodedu)" (Deuteronomy 14:1). And the prohibition about this was already repeated with His saying, "You shall not make any lacerations in your flesh for the dead" (Leviticus 19:28). And it has already been explained in the Gemara, Yevamot (Yevamot 13b), that the essence of the verse, "you shall not gash yourselves," is, you shall not make a wound. And there it also says, "'You shall not gash yourselves,' is required for itself, as [the Torah] is saying, 'Do not make a wound for a corpse." And in the Gemara, Makkot (Makkot 21a), they said, "A laceration and a gash are the same." And there it is explained [that] one who makes a gash for a corpse is liable whether it was [done] with the hand or with a tool; but for idolatry, one is liable with a tool, but by hand, one is exempt - as appears explicitly in prophecy, "and they gashed themselves according to their practice with knives" (I Kings 18:28). And they have already said (Yevamot 13b) that included in this is the prohibition of disunity in the religious practices of a city and division [into] groups. And they said, "'You shall not titgodedu' - you shall not make agudot, agudot (many groups)." But the essence of the verse is as we explained - do not make a wound for a corpse - whereas this is like a homily (drash). And likewise that which they said in Sanhedrin (Sanhedrin 110a) - "One who maintains a disagreement transgresses a negative commandment, as it is stated, 'and not be like Korach and his congregation' (Number 17:5)" - is also from a homiletic angle. However the essence of [that] verse is [simply] to deter [from this]. And according to what the Sages explained, it is surely a negation, not a prohibition. For they explained that the content of this statement is that God, may He be exalted, is saying that one who will disagree and challenge the priesthood at some future time will not be punished with that which Korach was punished. Indeed he will be [punished], "Like the Lord spoke through Moshe to him" - meaning, tzaraat - as that which He said to Moshe, "Place your hand in your bosom," (Exodus 4:6) and as is made clear with King Uzziah (II Chronicles 26). And I will [now] return to the [primary] intention of the commandment and say that the regulations of this commandment have already been explained at the end of Makkot and that one who transgresses this negative commandment is lashed. (See Parashat Re'eh; Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 12.)
והנה, בגמ׳ ראינו שבמנהג אין איסור לא תתגודדו -ואילו לשון הרמב״ם ,במנהג אחר׳ משמע שיש איסורלא תתגודדו-
10. רמ״א או״ח סי׳ תצ״ג ס״ג ,ולא ינהגו... לא תתגודדו׳, מג״א ס״ק ו׳ ,...המסקנא בלבד׳
המג״א פי׳ שלפי הרמ״א מסקנת הגמ׳ היא שגם במנהג -וגם איפה שאין הוכחה במעשהו שעושה כן מחמת ההלכה או המנהג- שייך לא תתגודדו (כל שהוא בי״ד א׳ בעיר א׳) והביא ראי׳ה מהרא״ש והרי״ף שלא הביאו אלא דברי רבא -וייתכן שגם הרמב״ם סובר כן.
(ג) ...ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו...:
Some have the custom to cut their hair on Rosh Chodesh Iyyar, but this is a mistake. Rema: However, in many places, the custom is to cut their hair until Rosh Chodesh Iyyar, and they do not cut their hair from Lag BaOmer forward, even though it is permitted to cut one's hair on Lag BaOmer itself. But those places who have the custom to cut their hair from Lag BaOmer onwards, do not cut at all after Pesach until Lag BaOmer. And within one city, it should not be that some follow one custom, and some follow another, because of "lo titgodedu" ("do not cut yourselves" - Deut. 14:1, interpreted in Yevamot 13b as "lo te'asu agudot agudot," "Do not become seperate groups"); all the more so, one may not follow both leniencies.
(ו) מקצת. פירוש שמקצת בני אדם לא ינהגו כך ומקצת כך דהוי לא תתגודדו: ויען כי דין זה לא נתבאר כ"כ בפוסקים אציגה לפניך הסוגיא ביבמות דף י"ג ע"ב וז"ל מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' אקרי כאן לא תתגודדו לא תעשון אגודות אגודות א"ל ע"כ לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בע"פ עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין א"ל אמינא לך אנא איסורא דאסרי להו רבנן לבני י"ד למקרי בט"ו וכן בני ט"ו בי"ד והוי כב' תורות אבל התם מנהגא דלכ"ע שרי ומיהו באתרא דאחמור אל ישנה דרכו מפני המחלוקת, ופרכינן והתם איסורא ליכא והא קתני הלילה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין לעשות מלאכה איכא דעבדי כב"ה ואיכא דעבדי כב"ש והוי כאן אגודות א"ל התם לא דמי לב' תורות דהרואה את זה שאינו עושה מלאכה אומר מלאכה הוא דל"ל ומסיק דדוקא ב"ד א' בעיר א' פלג מורין כך ופלג מורין כך הוי לא תתגודדו אבל שני ב"ד בעיר א' אלו עושין כך ואלו עושין כך לא הוי לא תתגודדו ע"כ וא"כ למדנו מזה דדבר שאינו אלא מנהג לא אמרי' בי' לא תתגודדו ובדבר שהוא אסור אף שהוא מצד מנהג שייך לא תתגודדו ובדבר שיש לתלות שאין מתכוין לאיסור כגון מלאכ' אין בו משום ל"ת וא"כ גבי תספורת נמי י"ל הרואה או' שאין רצונו לספר עצמו מיהו י"ל דלהמסקנ' בכל דבר שייך ל"ת בב"ד א' בעיר א' וכ"מ בפסחים ריש דף י"ד בתוס' שכתבו שבירושלים ראוי לנהוג איסור מלאכה בע"פ לפי שמתקבצין שם ממקומות אחרים עכ"ל וקשה מה בכך אלא כוונתם כיון שהאחרים נוהגים איסור והם ינהגו היתר הוי כמו ל"ת וכ"מ ברי"ף ורא"ש שלא כתבו אלא המסקנא לבד...
וא״כ- בעיר אחת אין להנהיג הנהגות שונות אלא אם שייך לומר שהוא מעין ,שני בתי דין׳ -
11. שו״ת אבקת רוכל (למרן הב״י) סי׳ ל״ב
ההבדלים בפסק הלכה בין ספרדים לאשכנזים דינם כב׳ בתי דין ולא שייך לא תתגודדו.
ילמדנו רבינו קהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל בקולותיו ובחומרותיו דור אחר דור מהו לכוף אותם לנהוג כהר"י וזולתם מהאחרונים המביאים הסברות או דילמא הזהרו מנהג אבותיכם ואם רבו במלכיום רבים מהו תשובה מי הוא זה אשר ערב אל לבו לגשת לכוף קהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כשום א' מן הפוסקים ראשונים ואחרונים והא דאמרינן בפ"ק דעירובין תני לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כב"ש יעשה מקולי ב"ש ומקולי ב"ה מחומרי ב"ש ומחומרי ב"ה עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך אלא כב"ש כקוליהון וכחומריהון אי כב"ה כקוליהון וכחומריהון והלא דברים ק"ו ומה אם ב"ש דאין הלכה כמותם אמרו אי כב"ש כקוליהון וכחומריהן הרמב"ם ז"ל אשר הוא גדול הפוסקי' וכל קהלות ארץ ישראל והאראביסטאן והמערב נוהגים על פיו וקבלוהו עליהם לרבן מי שינהוג כמוהו בקולותיו ובחומרותיו למה יכפוהו לזוז ממנו ומה גם אם נהגו אבותיה' ואבות אבותיהם שאין לבניהם לנטות ימין ושמאל מהרמב"ם ז"ל ואפי' רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף למעט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת וקי"ל כרבא דהיכא דאיכ' שתי דיינים בעיר אחת אלו נוהגי' לאסור ואלו נוהגים להתיר אין כאן משום לא תתגודדו כדאית' פ"ק דיבמות וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמו שאין בני קהל אחד כופין לבני קהל אחר וכ"כ מוהר"ר דוד כהן ז"ל בתשובותיו והנ"ל כתבתי הצעיר יוסף קארו