---------------------------------------------------------------
אֵין בֵּין סְפָרִים לִתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֶלָּא שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִין בְּכָל לָשׁוֹן, וּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֵינָן נִכְתָּבוֹת אֶלָּא אַשּׁוּרִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף בַּסְּפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית:
There is no difference between scrolls [of the Tanakh] and tefillin and mezuzahs except that scrolls may be written in any language whereas tefillin and mezuzahs may be written only in Assyrian. Rabban Shimon ben Gamaliel says that scrolls [of the Tanakh] were permitted [by the sages] to be written only in Greek.
וְהָכְתִיב ״וְהָיוּ״! אֶלָּא אֵימָא: סְפָרִים נִכְתָּבִים בְּכׇל לָשׁוֹן, וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ יְוָנִית. הִתִּירוּ?! מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא אָסַר! אֶלָּא אֵימָא: רַבּוֹתֵינוּ לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית. וְתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַף כְּשֶׁהִתִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ יְוָנִית — לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא בְּסֵפֶר תּוֹרָה,
The Gemara asks: How did our Rabbis permit this? Isn’t it written with regard to phylacteries and mezuzot: “And these words shall be” (Deuteronomy 6:6), indicating that their language may not be changed. Rather, say that this is what the baraita is saying: Torah scrolls are written in any language; and our Rabbis permitted writing them in Greek as well. Once again the Gemara asks: Our Rabbis permitted? By inference, apparently the first tanna prohibits writing a Torah scroll in Greek. However, he explicitly permits writing a Torah scroll in any language. Rather, say in explanation of the baraita: And our Rabbis permitted them to be written only in Greek. And it is taught in another baraita that Rabbi Yehuda said: Even when our Rabbis permitted Greek, they permitted it only in a Torah scroll, and not for other books of the Bible, which must be written only in Hebrew.
אֵין כּוֹתְבִין תְּפִלִּין וּמְזוּזָה אֶלָּא בִּכְתָב אַשּׁוּרִית. וְהִתִּירוּ בַּסְּפָרִים לִכְתֹּב אַף בִּיוָנִי בִּלְבַד. וּכְבָר נִשְׁקַע יְוָנִי מִן הָעוֹלָם וְנִשְׁתַּבֵּשׁ וְאָבַד לְפִיכָךְ אֵין כּוֹתְבִין הַיּוֹם שְׁלָשְׁתָּן אֶלָּא אַשּׁוּרִית. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּכְתִיבָתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּדְבַּק אוֹת בְּאוֹת שֶׁכָּל אוֹת שֶׁאֵין הָעוֹר מַקִּיף לָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ פָּסוּל. וְכָל אוֹת שֶׁאֵין הַתִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ לֹא חָכָם וְלֹא סָכָל יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ פָּסוּל. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּצוּרַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלֹּא תִּדְמֶה הַיּוּ״ד לְוָא״ו וְלֹא וָא״ו לְיוּ״ד וְלֹא כָּ״ף לְבֵי״ת וְלֹא בֵּי״ת לְכָ״ף וְלֹא דָּלֶ״ת לְרֵי״שׁ וְלֹא רֵי״שׁ לְדָלֶ״ת וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה עַד שֶׁיָּרוּץ כָּל הַקּוֹרֵא בָּהֶן:
Tefillin and mezuzot may be written only in Assyrian script. Permission was granted to write Torah scrolls in Greek as well. That Greek language has, however, been forgotten from the world. It has been confused and has sunk into oblivion. Therefore, at present, all three sacred articles may be written using Assyrian script alone.One must be precise while writing them, making sure that one letter does not become attached to another one, because any letter which is not surrounded by parchment on all four sides is unacceptable.Any letter that cannot be read by a child who is neither wise nor foolish is not acceptable. Therefore, one must be careful with regard to the form of the letters, so that a yud will not resemble a vav, nor a vav a yud; a kaf should not resemble a beit, nor a beit a kaf; a dalet should not resemble a resh, nor a resh a dalet.[The same applies in] other similar instances. [The text must be written in a manner] that a reader will be able to read without difficulty.
ספר המנוקד פסול ואפילו הסירו ממנו הניקוד וכן ספר שיש בו פיסוק פסוקים פסול: הגה ודוקא שעשה הפסק בדיו אבל אם הניח אויר בין הפסוקים כל שאין בו שיעור פרשה כשרה (תשובת ריב"ש) וספר תורה שעירב בו האותיות כמו בגט אינה פסולה אבל לכתחלה אין לעשות כן (שם סימן קמ"ו):
משמע דבכל גונא שפסקו לא יקרא בו ואפילו ריב"ש מודה בנדון דידן שהרי כתב דדוקא בפיסוק שעשה נקודים בדיו פסול והא דסיים וכתב כדרך שעושים בחומשים לסימנא בעלמא נקטינן אבל לא אתא לאפוקי אם לא עשה נקודים בדיו כדרך שעושים בחומשים ממוצעת ממש בין פסוק לפסוק אלא למעלה מהם בין פסוק לפסוק שהרי בודאי לא נחת לחילוק זה ועוד דזיל בתר טעמא שהוא משום דאין לנו אלא כנתינתו מסיני אם כן אין לחלק כן נ"ל: הצעיר יששכר בער איילנבורג.
(א) צ"ט) שאלה אם נפלה טיפת שעוה על אותיות הס"ת ונראין האותיות מהו. ועוד אם מותר לקרות בס"ת בבתי עינים: (ב) תשובה ראיה גמורה היא ע"י זכוכית כההיא (ברכות כ"ה: ועי' שבו"י ח"א סי' קכ"ו) דערוה בעששית דאסור לקרות ק"ש כנגדה משום לא יראה. וההיא דעפרות זהב על האותיות דאסור (שבת ק"ג) היינו משום שמתבטל כתב התחתון בכתב העליון דקי"ל דהוי כתב...
תשובה שלום לכבוד אהובי תלמידי ידידי האלוף התורני המופלא חכם וסופר כבוד מוה' ראובן נר"ו: ע"ד שאלתך בס"ת שהש"ץ מחמת שאינו בקי בע"פ בטעמים עשה סימנים דקים מאד לטעמי הנגינה. ושאלת אם מועיל הגרירה ואם יש לדמותו למה שנתבאר בש"ע סימן רע"ד בסופו שאפילו הסיר הניקוד לא מהני. כבר ראית בחיבורי בחיו"ד סימן ע"ד דעתי בזה. אבל אהובי תלמידי בעיקר הדין בעובדא דא שבא לידך טעות כי כפי הנראה במכתבך רשומים הללו החזן עשה והוא לא כתב הס"ת רק כבר נכתב הספר הזה מסופר והחזן עתה חידש בו רישומי הנגינה ובזה ודאי לאחר הגרירה הספר כשר. שהרי באמת תמה הט"ז שם בס"ק וי"ו למה יגרע הניקוד מטעות בגוף האות דמהני תיקון. וניחא ליה הטעם דע"י הניקוד נראה כוונת הסופר שלא היה חושש למסורת ועל כוונה זו כתב הספר והוי מזויף מתוכו ע"ש בט"ז. וכל זה שייך כשהסופר עצמו שכתב הספר ניקדו בעת הכתיבה אבל הספר הזה שנכתב בהכשר על ידי סופר כשר שוב אינו נפסל בטעמים שרשם בו הש"ץ ודי לפסלו כל זמן שלא גרר הטעמים מטעם שכתב הרמב"ן דבעינן שיהיה כמו שניתן מסיני בלי תוספת דבר אחר אבל אם גרר חוזר להכשירו. ודבר זה פשוט מאד. דברי רבך הד"ש:
מסכתות קטנות מסכת סופרים הוספה ב פרק א הלכה ד
ספר המנוקד לא יקרא בו