Save "פרשת וארא - האם פועלים כשפים?"
פרשת וארא - האם פועלים כשפים?
"וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן" (שמות ז, י"א).
(יא) וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן׃
(11) Then Pharaoh, for his part, summoned the sages and the sorcerers; and the Egyptian magician-priests, in turn, did the same with their spells:
הגמרא במסכת סנהדרין אומרת, ״בְּלַהֲטֵיהֶם״ – אֵלּוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים (סנהדרין ס"ז:), ועולה השאלה האם יכולים בני אדם לבצע כשפים מעל הטבע?
אָמַר רַבִּי אַיְיבוּ בַּר נַגָּרֵי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: ״בְּלָטֵיהֶם״ – אֵלּוּ מַעֲשֵׂה שֵׁדִים, ״בְּלַהֲטֵיהֶם״ – אֵלּוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת״.
Rabbi Aivu bar Nagri says that Rabbi Ḥiyya bar Abba says that in the verse: “And the magicians of Egypt did in that manner with their secret arts [belateihem]” (Exodus 7:22), these words are describing acts of employing demons, which are invisible, and their actions are therefore hidden [balat]. With regard to the similar term belahateihem (Exodus 7:11), these are acts of sorcery, which sorcerers perform themselves, without using demons. And likewise it says: “And the flaming [lahat] sword that turned every way” (Genesis 3:24), referring to a sword that revolves by itself.
הרמב"ם בספר המצוות כותב, "ולשון חכמים (סנהדרין ס"ה:) מעונן אלו אוחזי עינים, והוא מין גדול מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שתדמה לאנשים שיעשה ענינים אין אמתתו בהם... ומה שידמה לזה מפעולות החרטומים המפורסמים אצל ההמון כל פועל מהם אסור, ומי שעושה זה יקרא אוחז עינים והוא מין הכשוף, ומפני זה לוקה, והוא עם זה גונב דעת הבריות".
יוצא שהרמב"ם סובר שהכשפים היינו תחבולה אחת גדולה ואין זה אלא קלות התנועה.
(א) הזהירנו מעשות המעשים בבחירה ממשפטי כוכבים והוא שיאמר זה היום טוב למעשה פלוני ונכון לעשות או זה היום מונע מעשות מעשה פלוני ונרחיק מעשותו, והוא אמרו יתעלה לא ימצא בך מעונן, וכבר נכפלה אזהרה זו ואמר ולא תעוננו. ולשון ספרא לא תעוננו אלו נותני העתים, כי הלשון נגזר מעונה, רוצה לומר לא יהיה בך מעונן שיאמר עת פלונית טובה והעונה פלונית רעה, והעובר על לאו זה חייב מלקות, ר"ל שיגיד העתים האלו לא מי שישאל בעדם, אבל השאלה ג"כ אסורה מחוברת אל היותה דבר אין אמיתות לה, ומי שיכוין בפעולתו לעת ידוע במבט כדי שיצלח או יהיה לו תועלת באותו מעשה לוקה מפני שעשה מעשה. ובכלל אזהרה זו גם כן אסור פועל החרטומים. ולשון חכמים (סנהדרין ס"ה:) מעונן אלו אוחזי עינים. והוא מין גדול מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שתדמה לאנשים שיעשה ענינים אין אמתתו בהם, כמו שנראה אותם יעשו תמיד יקחו חבל וישימו אותו בכנף בגדיהם ויוציאו נחש, וישליך טבעת לאויר ואחר כך יוציאוהו מפי אדם אחד העומדים לפניו, ומה שידמה לזה מפעולות החרטומים המפורסמים אצל ההמון כל פועל מהם אסור, ומי שעושה זה יקרא אוחז עינים והוא מין הכשוף, ומפני זה לוקה, והוא עם זה גונב דעת הבריות, וההפסד המגיע מזה גדול, כי כן ציור הענינים הנמנעים תכלית המניעה אפשריית אצל הסכלים והנשים והקטנים רע מאד, ויפסיד שכלם וישיבם להאמין הנמנע והיותו אפשר שיהיה, והבן זה. (שם, שם):
(1) He prohibited us from doing actions chosen by astrology. And that is that one say, "This day is good for deed x and proper for its doing"; or "This day is foreboding regarding doing deed y, and we should distance ourselves from doing it." And that is His, may He be exalted, saying, "Let no one be found among you who [...] is an augur" (Deuteronomy 18:10). And this prohibition has already been repeated: He said, "you shall not practice augury (Leviticus 19:26)." And the language of the Sifra (Sifra, Kedoshim, Chapter 6:2) is, "'You shall not practice augury (teonenenu)' - these are those who assign a time (onah)." For the expression is rooted in [the term], onah - meaning to say, "Let no one be found among you who [...] is an augur" - who says, "Time x is good, and time y is bad." And one who transgresses this negative commandment is liable for lashes - meaning the one who proclaims these times, not the one who asks about them. However the asking is also forbidden, in addition to it being something that lacks truth. And one who calculates his action to [be at] a certain time with the intention that it be successful or that the action benefit him is to be lashed [as well], because he did an action. And included in this prohibition is also the forbidding of the acts of magicians. And the language of the Sages (Sanhedrin 65b) is, "An augur - these are those who fool the eyes." And this is a large category of machination connected to sleight of hand to the point that it appears to people that one is doing things, though there is no truth to them, such as we always see: They take a rope and place it into the corner of their garments and take it out as a snake; one throws a ring into the air and then takes it out from the mouth of one of those standing before him; and actions similar to this from the magic acts famous among the masses. Each one of these acts is forbidden; and one who does this is called one who fools the eyes. And it is a type of magic, so he is lashed. Moreover, he deceives people; and the damage that comes out of this is great. For showing the actualization of things that are impossible as [if they were] possible - when with fools, women and children - is very bad. It damages their intellect and brings them to believe that the impossible can actually be. And understand this. (See Parashat Shoftim; Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 11.)
והרמב"ם גם כן כותב במשנה תורה (הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״א, ט״ז),
"וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי שֶׁקֶר וְכָזָב הֵן וְהֵם שֶׁהִטְעוּ בָּהֶן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַקַּדְמוֹנִים לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ אַחֲרֵיהֶן... כָּל הַמַּאֲמִין בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהֵן אֱמֶת וּדְבַר חָכְמָה אֲבָל הַתּוֹרָה אֲסָרָתַן אֵינָן אֶלָּא מִן הַסְּכָלִים וּמְחֻסְּרֵי הַדַּעַת וּבִכְלַל הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה".
הרמב"ם יוצא באופן יותר חריף ואומר שכול הכשפים הם שקר וכזב וכול מי שחושב שהם אמת הוא "מִן הַסְּכָלִים וּמְחֻסְּרֵי הַדַּעַת... שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה".
(טז) וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי שֶׁקֶר וְכָזָב הֵן וְהֵם שֶׁהִטְעוּ בָּהֶן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַקַּדְמוֹנִים לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ אַחֲרֵיהֶן. וְאֵין רָאוּי לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חֲכָמִים מְחֻכָּמִים לְהִמָּשֵׁךְ בַּהֲבָלִים אֵלּוּ וְלֹא לְהַעֲלוֹת עַל לֵב שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בָּהֶן. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג כג) "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל". וְנֶאֱמַר (דברים יח יד) "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן" וְגוֹ'. כָּל הַמַּאֲמִין בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהֵן אֱמֶת וּדְבַר חָכְמָה אֲבָל הַתּוֹרָה אֲסָרָתַן אֵינָן אֶלָּא מִן הַסְּכָלִים וּמְחֻסְּרֵי הַדַּעַת וּבִכְלַל הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה. אֲבָל בַּעֲלֵי הַחָכְמָה וּתְמִימֵי הַדַּעַת יֵדְעוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה אֵינָם דִּבְרֵי חָכְמָה אֶלָּא תֹּהוּ וְהֶבֶל שֶׁנִּמְשְׁכוּ בָּהֶן חַסְרֵי הַדַּעַת וְנָטְשׁוּ כָּל דַּרְכֵי הָאֱמֶת בִּגְלָלָן. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים (דברים יח יג) "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יהוה אֱלֹהֶיךָ":
All the above matters are falsehood and lies with which the original idolaters deceived the gentile nations in order to lead them after them. It is not fitting for the Jews who are wise sages to be drawn into such emptiness, nor to consider that they have any value as [implied by Numbers 23:23]: "No black magic can be found among Jacob, or occult arts within Israel." Similarly, [Deuteronomy 18:14] states: "These nations which you are driving out listen to astrologers and diviners. This is not [what God... has granted] you."Whoever believes in [occult arts] of this nature and, in his heart, thinks that they are true and words of wisdom, but are forbidden by the Torah, is foolish and feebleminded. He is considered like women and children who have underdeveloped intellects.The masters of wisdom and those of perfect knowledge know with clear proof that all these crafts which the Torah forbade are not reflections of wisdom, but rather, emptiness and vanity which attracted the feebleminded and caused them to abandon all the paths of truth. For these reasons, when the Torah warned against all these empty matters, it advised [Deuteronomy 18:13]: "Be of perfect faith with God, your Lord."
המאירי על מסכת סנהדרין (דף ק"א) כותב, "ואלו שמאמינים במציאות השדים ובפעולותיהם", ועולה מכאן שהוא גם כן לא האמין בדברים אלו.
שרצים המזיקין כגון נחשים ועקרבים אפילו לא היה בהם חשש מיתה הואיל ונושכים מותר לצודם בשבת ובלבד שלא יתכוין אלא להנצל מנשיכתם וכיצד עושה כופה עליהם את הכלי או מקיף עליהן או קושרן שלא יזיקו ובמקום שיש ביניהם חברים לוחשין עליהם בשבת ואע"פ שזה באסור חובר חבר הואיל ואין בו מלקות שהרי אין כאן אלא דברים בעלמא התירו לו בכך שלא תטרף דעתו עליו הא חבר שעושה מעשה כגון אלו שמנהגם בעת שאומרין אותן הלחישות לאחוז בידם מפתח או סלע או מנידין אצבע או ראש הרי זה לוקה ואין מתירין לו כלל ואלו שמאמינים במציאות השדים ובפעולותיהם אסור להם לשאול בהם אף בחול ויש להתיר בשרי בהן ושרי ביצים אלא שאינם אלא דברי הבאי והגירסא לפי דעת זה אלא שמכזבין וגדולי הפוסקים גורסין מפני שמכזבין כלומר שעיקר התירם מפני שהם דברי הבאי ואין אדם מצוי לימשך אחריהם וכן עיקר והוא נמשך למה שכתבנו בסוף פרק ארבע מיתות בענין המעוננים והוא מה שהתירו בתלמוד הרבה בלחישות המוניות והדומים לאלו:
הרש"ר הירש מסביר לנו למה לדעת הסוברים שכשפים הם רק תחבולה יש עונה מוות,
על אף שאינו אלא ״כזב״, נחשב ה״כישוף״ לחטא שדינו מיתה (״מכשפה לא תחיה״ [להלן כב, יז]). ואכן, כל החטאים הכרוכים בעבודה זרה, אינם עבירות מחמת השקר ההגיוני או המטאפיסי הדבוק בהם, אלא משום ההשחתה המוסרית הבאה כתוצאה מהם. לעולם לא יבקש אדם עזרת מכשף למען מטרה המקובלת מהבחינה המוסרית. כל אימת שהבריות חשות, שהתכלית הנרצית, מקובלת בעיני האל ומתאימה לסדר העולמי שלו, הן אינן רואות כל טעם לנקוט באמצעים שכאלה. רק כאשר הרוע שאנשים מבקשים לעשות, מונע מהם לסמוך על עזרתו של מושל העולם, פונים הם להשתמש באמנות המדומה של ה״כישוף״ – כאילו הייתה דלת צדדית או מעבר נסתר, שדרכו ניתן להימלט ולבצע את מזימתם, למרות הסדר העולמי שנקבע על ידי יהוה. משום כך מפרשים חז״ל: ״למה נקרא שמן כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה״ (סנהדרין סז:), הם מביישים כביכול את הסדר העליון של העולם. בתנ״ך מוצאים אנו בכל מקום מכשפים בשירותם של המושלים הקדומים, כדרך שאנו מוצאים היום מדענים העומדים בשירות המדינה. אם היו המדענים של היום מנסים לפתור בעיות, כגון: כיצד יוכל אדם לספק את כל תאוותיו עד תומן, מבלי לחשוש לתוצאותיהן המזיקות לבריאות – הרי שיהיה בכך נסיון לעשות שימוש לרעה בשלטון האדם על הטבע, והדבר יעלה בקנה אחד עם ההשקפה הבסיסית של ה״כישוף״. (רש"ר הירש על התורה שמות פרק ז פסוק י"א).
פירוש, הרש"ר הירש סובר שהסיבה לעונש המוות זה משום ההשחתה המוסרית הבאה כתוצאה מהם! ומתי שאדם פונה למכשף הוא בחיים לא עושה את זה למטרה מוסרית. ופונים למכשפים רק מתי שהרוע שהם רוצים לעשות מונע מהם לסמוך על הקב"ה.
רש"ר הירש על התורה שמות פרק ז פסוק י"א,
(יא) ויקרא גם פרעה לחכמים וגו׳ – בעיני פרעה, לא היו משה ואהרן אלא מכשפים, לכן קרא גם הוא למכשפיו.
ולמכשפים – ״כשף״ קרוב כפי הנראה ל״ישב״, ״קשב״, ״כזב״. המשמעות הבסיסית היא: ״ישב״, המציין את הגוף במצב מנוחה. ״ישב ל־״: להיות במנוחה ביחס למישהו – כלומר, להמתין למישהו, להיות מוכן למישהו. כדרך ש״ישב ל־״ משמש במובן הגופני, כך ״קשב ל־״ משמש במובן שכלי: לתת לשכל להיות במנוחה גמורה מכל דבר אחר, להפנות אותו כלפי מישהו, ולתת את כל תשומת הלב לדבריו של הזולת. נמצא ש״מְיַשֵּׁב ל־״ או ״מְקַשֵּׁב ל־״ יהיה פירושם: לכפות מנוחה או להכריח שתשומת־לבו של אדם תהיה למשהו.
והנה עסקו של ה״מכשף״ אינו אלא ״לְיַשֵּׁב״ או ״לְקַשֵּׁב״, כביכול, את הדרכים והכוחות הקיימים של הטבע; לדרוש מהם להפסיק את פעולתם ולהשמע למען מטרה מסוימת; לכפות עליהם קבלת מרות חיובית או שלילית. אך כל זה אינו אלא ״כזב״ והולכת שולל; אין בו דבר מלבד התגברות על בינת האחר והכנעתה. רק מי שמפקיר עצמו בקלות דעת להשפעתו של אחר, ירומה על ידו.
על אף שאינו אלא ״כזב״, נחשב ה״כישוף״ לחטא שדינו מיתה (״מכשפה לא תחיה״ [להלן כב, יז]). ואכן, כל החטאים הכרוכים בעבודה זרה, אינם עבירות מחמת השקר ההגיוני או המטאפיסי הדבוק בהם, אלא משום ההשחתה המוסרית הבאה כתוצאה מהם.
לעולם לא יבקש אדם עזרת מכשף למען מטרה המקובלת מהבחינה המוסרית. כל אימת שהבריות חשות, שהתכלית הנרצית, מקובלת בעיני האל ומתאימה לסדר העולמי שלו, הן אינן רואות כל טעם לנקוט באמצעים שכאלה. רק כאשר הרוע שאנשים מבקשים לעשות, מונע מהם לסמוך על עזרתו של מושל העולם, פונים הם להשתמש באמנות המדומה של ה״כישוף״ – כאילו הייתה דלת צדדית או מעבר נסתר, שדרכו ניתן להימלט ולבצע את מזימתם, למרות הסדר העולמי שנקבע על ידי יהוה. משום כך מפרשים חז״ל: ״למה נקרא שמן כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה״ (סנהדרין סז:), הם מביישים כביכול את הסדר העליון של העולם.
בתנ״ך מוצאים אנו בכל מקום מכשפים בשירותם של המושלים הקדומים, כדרך שאנו מוצאים היום מדענים העומדים בשירות המדינה. אם היו המדענים של היום מנסים לפתור בעיות, כגון: כיצד יוכל אדם לספק את כל תאוותיו עד תומן, מבלי לחשוש לתוצאותיהן המזיקות לבריאות – הרי שיהיה בכך נסיון לעשות שימוש לרעה בשלטון האדם על הטבע, והדבר יעלה בקנה אחד עם ההשקפה הבסיסית של ה״כישוף״.
חרטמי נגזר מ״חרט״, כלי הכתיבה; ולכן פירושו: המומחים בכתיבה. ולאו דווקא בכתיבת ״כתב החרטומים״ [כתב תמונות, הירוגליפי], שכן לשורש ״חרט״ אין משמעות לואי של ציור תמונות, ובמצרים נהג גם כתב רגיל לכתיבה מהירה.
אלה המפרשים את ״חרט״ – בשל קרבתו ל״חרת״ – כאיזמל לחקיקה באבן, נראה שטעות בידם. לא יעלה על הדעת שהחקיקה האיטית באבן שימשה לכתיבה רגילה. כתיבה נעשתה בדרך כלל על מגילות פפירוס. בישעיהו (ח, א), משמש ״חרט״ לכתיבה על מגילה, ולא יתכן כלל לומר שיחקקו על מגילה כזו.
אלא קרוב לוודאי ש״חרט״ קרוב ל״חרד״, שיש לו משמעות כפולה: התרגשות עזה מתוך ציפייה לדבר מה, ופעילות פנימית וחיצונית מוגברת לשם הוצאתה לפועל של מטרה מסוימת: ״חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת־כָּל־הַחֲרָדָה הַזּאת״ (מלכים ב ד, יג); ״וְחָרֵד עַל־דְּבָרִי״ (ישעיהו סו, ב); ״הַחֲרֵדִים אֶל־דְּבָרוֹ״ (שם פסוק ה). לכן נחשב ה״חרט״ (עט או כלי חריטה) למשרתה הפעיל ומהיר־התנועה של מחשבת אדם. (כך גם בלשון חכמים, ״חרטה״ שווה במשמעותה ל״חרדה״, בכך שהיא מציינת התלהטות פנימית של הרגשות.)
בלהטיהם – השווה ל״בלטיהם״ (להלן ז, כב; ח, ג; ח, יד). שורשיהם בהתאמה הם ״להט״ ו״לוט״, אשר יתכן שמשמעותם שווה לחלוטין, כדוגמת ״רהב״ ו״רוב״, ״כהן״ ו״כון״, ״בהן״ ובון״. לשני השרשים תהיה אפוא המשמעות של ״לוט״: ״לכסות״, ״להסתיר״; ונמצא ש״להטים״ ו״לטים״ שניהם כאחד אמנויות סתרים הם.
אך אין צורך בפירוש זה. יכול להיות ששני השמות באים לגלות את מהות אומנות אחיזת העיניים. ״להט״ פירושו: ״להבה״, וטבעה זוהר; ״לוט״ פירושו: לעטוף, וטבעו נסתר. עיקר אומנותה של אחיזת העיניים היא, להראות לצופה דבר מבהיק ומסנוור, ובכך להסיט את תשומת לבו מדבר אחר. זוהי גם שיטת מאחזי העיניים בימינו. הם מושכים את עיניהם ותשומת לבם של קהל הצופים, באמצעות חפץ זוהר כלשהו, כדי להסיח דעתם ממה שמתרחש באמת ברגע המכריע. אולי הלהבה נקראת אף היא ״להט״, משום שבהיותה הזוהרת והמבהיקה ביותר, היא מטילה צל על כל דבר אחר. אור ״מסנוור״ מְקַבֵּעַ את עצבי הראייה שלנו, כך שאיננו רואים כל דבר אחר.
מעשיהם הגדולים של חרטומי מצרים נשארו בסתר, ״לטים״, משום שהיו מסנוורים, ״להטים״. הם היו ״להטים״ בשל השפעתם על הצופים, ו״לטים״ בעצם מהותם.
הרמב"ם במורה נבוכים מספר לנו על אחת הכשפים ואיך ביצעו אותה,
"ויש מעשי כישוף שהם טוענים שמתבצעים על ידי אחד מן המינים האלה. ברוב מעשי הכישוף האלה הם מתנים שהעושות תהיינה דווקא נשים. כמו שתמצא אותם אומרים על (טקס) הנבעת מים, שעשר נשים בתולות ילבשו תכשיטים ובגדים אדומים וירקדו ויזחלו קדימה ואחורה ויצביעו לשמש, וכן הלאה עד תום כל המעשה הארוך הזה עד שיצאו המים, לטענתם. (ג) וכמו שהם אומרים שארבע נשים ישכבו על גבן וירימו את רגליהן בפיסוק, ויאמרו כך וכך ויעשו כך וכך כשהן בתנוחה המגונה הזאת ואז יסור הברד היורד על אותו מקום. ברבים מהשיגעונות וההזיות האלה תמצא שהדבר היחיד שהם מתנים בעשייתם הוא (שהעושות אותם תהיינה) נשים".
רואים מדוגמא זו שהרמב"ם מביא לטקס כשפים שהיו מבצעים שהרבה ממנו כולל ניצול מיני של נשים. ומכאן אפשר לראות את השחיתות המוסרית שבאה מהכישוף שהרש"ר הירש דיבר אליה (רש"ר הירש על התורה שמות פרק ז פסוק י"א).
(א) קבוצה ב: עבודה זרה פתיחה 1 המצוות שהקבוצה השנייה כוללת הן כל המצוות שמנינו בהלכות עבודה זרה. ברור שמטרת כולן היא להינצל מטעויות עבודה זרה ומדעות שגויות אחרות שנלוו לעבודה זרה, כמו מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר (דברים יח,י-יא) ואחרות כיוצא בהן. 3 אמצעי ההפעלה) כך למשל הם מכוונים לאסוף צמח מסוים בזמן מסוים, או לקחת מדָבר פלוני כמות כזאת ומאחֵר כמות כזאת. זהו תחום נרחב מאוד, שאצמצם לך אותו לשלושה מינים. א) הראשון: מה שקשור בדבר מן הנמצאים, בין אם הוא צמח או בעל חיים או מחצב. ב) השני: מה שקשור בהגדרת זמן שהמעשים האלה נעשים בהם. ג) והשלישי: פעולות אנושיות שנעשות, כמו ריקוד, או מחיאת כפיים, או צעקות, או צחוק, או קפיצות על רגל אחת, או השתטחות על הארץ, או שריפת דבר, או עישון קטורת מסוימת, או אמירת דברים, מובנים או לא מובנים. אלה הם מיני מעשי הכישוף.
(ב) שילוב אמצעים) יש מעשי כישוף שאינם מתבצעים אלא על ידי כל המעשים האלה כולם. כך למשל הם אומרים: יש לקחת כך וכך עלים מצמח פלוני, ויש לקחת אותם כשהירח במזל פלוני, כשהוא ביתד (=בצד) מזרח או באחת משאר היתדות, ויש לקחת מקרני חיה פלונית או מגלליה או משערה או מדמה כמות כזאת כשהשמש במרכז השמים, לדוגמה, או במקום מסוים, ויש לקחת ממחצב פלוני או מכמה מחצבים ולהתיך במזל עולה מסוים כשהכוכבים במתאר מסוים, ואחר כך תדבר ותאמר כך וכך כשאתה מעלה עשן בעלים ההם וכיוצא בהם לאותה צורה יצוקה, ואז יקרה כך וכך. אמצעי יחיד) ויש מעשי כישוף שהם טוענים שמתבצעים על ידי אחד מן המינים האלה. 4 הפעלה מינית) ברוב מעשי הכישוף האלה הם מתנים שהעושות תהיינה דווקא נשים. כמו שתמצא אותם אומרים על (טקס) הנבעת מים, שעשר נשים בתולות ילבשו תכשיטים ובגדים אדומים וירקדו ויזחלו קדימה ואחורה ויצביעו לשמש, וכן הלאה עד תום כל המעשה הארוך הזה עד שיצאו המים, לטענתם.
(ג) וכמו שהם אומרים שארבע נשים ישכבו על גבן וירימו את רגליהן בפיסוק, ויאמרו כך וכך ויעשו כך וכך כשהן בתנוחה המגונה הזאת ואז יסור הברד היורד על אותו מקום. ברבים מהשיגעונות וההזיות האלה תמצא שהדבר היחיד שהם מתנים בעשייתם הוא (שהעושות אותם תהיינה) נשים. 5 הפעלה אסטרולוגית) בכל מעשי הכישוף אין מנוס מהתבוננות בעניין הכוכבים. כוונתי שהם טוענים שצמח מסוים הוא מחלקו של כוכב פלוני, וכן הם מייחסים כל בעל חיים וכל מחצב לכוכב. וכן הם טוענים שהפעולות האלה שהמכשפים עושים הם מיני מעשי פולחן לאותו כוכב, ואותה פעולה או אותה אמירה או הקטרה מרצים אותו, ולכן הוא עושה לנו את רצוננו.
(1) THE precepts of the second class are those which we have enumerated in the section “On idolatry.” It is doubtless that they all tend to save man from the error of idolatry and the evil practices connected with it; e.g., observing the times, enchantment, witchcraft, incantation, consulting with familiar spirits, and the like. When you read the books which I mentioned to you. you will find that witchcraft, which will be described to you, is part of the customs of the Sabeans, Kasdim, Chaldeans, and to a higher degree of the Egyptians and Canaanites. They caused others to believe, or they themselves believed, that by means of these arts they would perform wonderful things in reference to an individual person, or to the inhabitants of a whole country, although no analogy and no reasoning can discover any relation between these performances of the witches and the promised result. Thus they are careful to collect certain plants at a particular time, and to take a definite number of certain objects. There are many things comprised by witchcraft; they may be divided into three classes: first, witchcraft connected with objects in Nature, viz., plants, animals, or minerals. Secondly, witchcraft dependent for its performance on a certain time; and thirdly, witchcraft dependent on the performance of certain acts of man, such as dancing, clapping, laughing, jumping with one leg, lying on the ground with the face upward, burning a thing, fumigating with a certain material, or speaking intelligible or unintelligible words. These are the various kinds of witchcraft.
(2) In some cases all these various performances are required. Thus the witches sometimes order: take a leaf of a certain plant, when the moon is seen in a certain degree [of the Zodiac] in the east point or in one of the other cardinal points [of the horizon], also a certain quantity of the horn, the sweat, the hair and the blood of a certain animal when the sun is, e.g., in the middle of the sky, or in some other definite place; and a portion of a certain mineral or minerals, melted at a certain conjunction of sun and moon, and at a definite position of the stars; speak then, and say certain words, and fumigate with those leaves or similar ones to that molten image, and such and such a thing will happen. In other instances of witchcraft it is assumed that one of the above performances suffices. In most cases the condition is added that women must perform these actions. Thus it is stated in reference to the means of obtaining rain, that ten virgins dressed with diadems and red garments should dance, push each other, moving backwards and forwards, and make signs to the sun: the result of this long process was believed [by the idolaters] to be a downpour of rain.
(3) It is further stated that if four women lay on their back, with their feet spread and lifted up, said certain words and did certain things whilst in this disgraceful position, hail would discontinue coming down in that place. The number of these stupid and mad things is great; in all of them without exception women are required to be the agent. Witchcraft is intimately connected with astrology; those that practise it assign each plant, animal, or mineral to a certain star, and believe that the above processes of witchcraft are different forms of worship offered to that star, which is pleased with that act, word, or offering of incense, and fulfils their wishes.
לאחר שהבאנו את דעתו של הרמב"ם שכשפים אינם אלא דיברי כזב אנו נביא את דעתו של הרמב"ן שהוא כותב,
"בְּלַהֲטֵיהֶם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין סז:) שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים וְעַל יְדֵי מַלְאֲכֵי חַבָּלָה הֵם נַעֲשִׂים, וְהַמִּלָּה מִגְּזֵרַת "אֵשׁ לוֹהֵט" (תהלים קד ד), "לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים" (שם קו יח). וְהָעִנְיָן, כִּי הֵם נַעֲשִׂים עַל יְדֵי לוֹהֲטִים, מַלְאֲכֵי אֵשׁ, מְלַהֶטֶת בָּאָדָם וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב, כְּעִנְיַן "וַיְגַל יהוה אֶת עֵינֵי נַעַר אֱלִישָׁע וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ" (מלכים ב ו':י"ז)".
יוצא מכאן שהרמב"ן מפרש שיש כשפים שנעשים על ידי מלאכי חבלה ובכך יכולים לפעול מעל הטבע!
בְּלַהֲטֵיהֶם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין סז:) שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים וְעַל יְדֵי מַלְאֲכֵי חַבָּלָה הֵם נַעֲשִׂים, וְהַמִּלָּה מִגְּזֵרַת "אֵשׁ לוֹהֵט" (תהלים קד ד), "לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים" (שם קו יח). וְהָעִנְיָן, כִּי הֵם נַעֲשִׂים עַל יְדֵי לוֹהֲטִים, מַלְאֲכֵי אֵשׁ, מְלַהֶטֶת בָּאָדָם וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב, כְּעִנְיַן "וַיְגַל יהוה אֶת עֵינֵי נַעַר אֱלִישָׁע וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ" (מלכים ב ו':י"ז). וְאוּלַי יִקָּרְאוּ כֵן הַמַּלְאָכִים הַשּׁוֹכְנִים בָּאֲוִיר בְּגַלְגַּלֵּי הַיְּסוֹדוֹת שֶׁקּוֹרִין אוֹתָם שָׂרִים. וְעוֹד אֲבָאֵר בְּעֶזְרַת הַצּוּר (ויקרא טז ח, יז ז, דברים יח יט). אֲבָל "בְּלָטֵיהֶם" (שמות ח':ג') אָמְרוּ (סנהדרין סז:) שֶׁהֵם שֵׁדִים, וְהַמִּלָּה נִגְזֶרֶת מִמִּלַּת "לָט", "דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט" (שמואל א י"ח:כ"ב), כִּי הַשֵּׁדִים בָּאִים בַּלָּט, כִּי הֵם בַּעֲלֵי גּוּפוֹת מֵאֲוִיר שֶׁאֵינוֹ נִרְגָּשׁ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "לַחֲכָמִים וְלַמְּכַשְּׁפִים", כִּי חַכְמֵי הַהַשְׁבָּעוֹת וַאֲסִיפַת הַשֵּׁדִים הָיוּ רָאשֵׁיהֶם וְזִקְנֵיהֶם, וְ"חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם" יִכְלֹל אֶת שְׁנֵיהֶם, וְלֹא יָדַעְנוּ גִּזְרַת הַמִּלָּה. וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על שמות ז':י"א) כִּי הִיא לְשׁוֹן מִצְרִי או לְשׁוֹן כַּשְׂדִּי, כִּי לֹא מָצָאנוּ רַק בְּדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם. וְהַקָּרוֹב כְּדִבְרֵי רַשִׁ"י (בבראשית מא ח) שֶׁהִיא מִלָּה אֲרַמִּית מֻרְכֶּבֶת, חַר טָמֵי, הַנֶּחֱרִים בַּעֲצָמוֹת, כִּי נוֹדַע הוּא כִּי רֹב הָאֻמָּנוּת בְּעַצְמוֹת מֵתִים אוֹ בְּעַצְמוֹת חַיּוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁהִזְכִּירוּ בַּיִּדְּעוֹנִי (סנהדרין סה:):
AND THEY ALSO, THE MAGICIANS OF EGYPT, DID IN LIKE MANNER ‘B’LAHATEIHEM’ (WITH THEIR SECRET ARTS). Our Rabbis have said that these are deeds of sorcerers who perform their arts through angels of destruction, the word b’lahateihem being derived from the expressions: eish loheit (flaming fire); the flame ‘t’laheit’ (burned up) the wicked. The purport [of the saying of the Sages] is that these deeds of sorcery are done by means of “the flaming ones,” angels of a fire that burns in man, and he does not know that the fire burns in him and pays no attention to it. It is similar in sense to the expression, “And the Eternal opened the eyes of the young man of Elisha, and behold there were horses of fire and chariots of fire.” Perhaps these are identical with the angels that dwell in the atmosphere of the spheres of the [four] elements, which are called sarim (lords). I will explain this theme again [in the Book of Leviticus 17:7] with the help of the Rock.But the word b’lateihem, [mentioned further in 8:3 — And the magicians did in like manner ‘b’lateihem’] — is explained [by the Rabbis] as meaning sheidim (demons) — the word being derived from the Hebrew word lat (secret): Speak with David ‘balat’ (secretly) — since the demons come quietly inasmuch as they are ethereal bodies whose presence is not felt. This is why Scripture states [in Verse 11 before us] that Pharaoh called for the wise men and the sorcerers, for the wise men who knew [the art of] incanting and assembling the demons were the leaders and elders of the Egyptians.The term chartumei mitzrayim (the magicians of Egypt) includes both of them, [i.e., the wise men and the sorcerers]. We do not know the root of the word chartumei. Now Rabbi Abraham ibn Ezra says that it is either an Egyptian or Chaldean word since we find it only mentioned in their accounts. The more likely explanation is that of Rashi, who said that it is an Aramaic compound-word: char tami (those who excite themselves by means of the bones [of the dead]). It is known that the greater part of this craft is one with the bones of dead persons or the bones of animals, just as they mentioned in the case of the yid’oni.
הרדב"ז כותב (תשובות הרדב"ז חלק ג תתמ״ח:א׳-ח׳),
"ולא תחשדני מפני שכתבתי לשון המאירי שאני מכחיש מציאות השדים כי אני מאמין בכל דברי חז"ל אפילו שיחה קלה שלהה כ"ש שהכתובים פשטיהם מורים על מציאתם ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'. יזבחו לשדים וגו'".
וכמובן הוא סובר כמו הרמב"ן שמציאות השדים והכשפים קיימת.
(א) שאלה ילמדנו רבינו על ענין השאלה בשדים איזה דרך מותר ואיזה דרך אסור גם כי רבים פרצו גדרה של תורה ומקטרים לשדים ואומרים שאין כוונתם לעבדם אדרבה לכוף אותם ולהכריחם לעשות רצונם אם יש בזה צד היתר כי שמעתי כי קטרו לשד בפני אחד מגדולי הדור ולא מיחה בידם:
(ב) תשובה אני לא אאמין שנעשה דבר כזה בפני ת"ח ושתק כי המקטר לשדים לחברם ולקבצם חייב מיתה ומיתתו בסקילה אם היו שם עדים והתראה. דתנן בפרק ד' מיתות ב"ד (דף ס"ה) בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה ופריך בגמ' מאי שנא הכא דקתני בעל אוב וידעוני ומ"ש גבי כריתות דקתני בעל אוב ושיירי' לידעוני. ומסיק עלה דבעל אוב דקתני בכריתות במקטר לשד דמודו ביה רבנן ופירש"י ז"ל שמקטר לפני השד הממונה על אותו דבר דהוי מעשה גמור. ופריך א"ל רבא מקטר לשדים עובד עבודה זרה הוא פי' והא קתני לה התם בהדיא אלא אמר רבא במקטר לחבר פי' אינו מקטר לשם אלהות אלא ע"י הקטרה נעשה הכישוף לחבר השדים לכאן. א"ל אביי במקטר לחבר חובר חבר הוא. פי' ואינו אלא בלאו. ומשני אין התורה אמרה חובר זה בסקילה ופירש"י ז"ל מאחר שמחבר את השדים במזיד אמרה תורה שיהא בסקילה וכל שזדונו בסקילה על שגגתו מביא קרבן ע"כ. הרי לך מפורש מן הסוגיא שהמקטר לשדים לחברם ולקבצם או לכוף אותם שיעשו בקשתו הרי הוא בכלל בעל אוב ומיתתו בסקילה. וז"ל בעל הנתיבות המקטר לשד הוי עובד עבודת כוכבים ואפילו אינו מקטר לשם עבודה אלא לחבר הוי בסקילה. וכתב הרמ"ה ז"ל דמהא שמעינן דהמקטר לשד לחברו ולכופו לעשות רצונו חייב משום בעל אוב ע"כ וגדולה מזו כתב נשים המקטרות את הבית בעשב שמריח ריח טוב כתב הרשב"א ז"ל שאסור מפני שנראות כמקטרות לשד אבל אם עושות להסיר ריח רע מותר ע"כ. ואין הפרש בין אם הקטרת הוא ריח טוב או ריח רע כיון שהוא עושה כן לחבר ולקבץ שדים או לכוף אותם שיעשו רצונו הכל בכלל אוב וחייב סקילה והנשאל בהם באזהרה. למדנו מכאן דדוקא במקטר לחבר את השדים הוא בכלל בעל אוב אבל המקטר להבריח השדים מעליו נראה דמותר. ואף בזה ירא שמים ימנע עצמו דמאן מוכח אם הוא להבריח אותם או לחברם ובריח הקטורת אין להוכיח כי יש שמקטירים להם ריח טוב ויש שמקטירים בריח רע ולא גרע מנשים המקטרות את הבית שאוסר הרשב"א ז"ל מפני שנראות כמקטרות לשד. אבל לקטור את הבית בלבונה בזמן הדבר (ר"ל) כמו שאנו נוהגים מותר דמעשיו מוכיחים עליו. ומכאן אתה למד שיש למנוע את הנשים המקטרות את ההיכל כ"ש אם מקטרות בלבונה. הא למדת שיש ג' מיני קטרת לקבץ את השדים ולכופם חייב מיתה. להבריחם או לקטור את הבית סתם או הנשים המקטרות את ההיכל פטור אבל אסור להקטיר להעביר ריח רע או להעביר עיפוש האויר בזמן הדבר (ר"ל) ה"ז מותר:
(ג) ולענין שאלה בשדים בלא קיטור יש מחלוקת בפוסקים שהרמ"ה ז"ל כתב דמעשה שדים הרי הוא בכלל מעשה כשפים וכן כתבו קצת מהפוסקים. והרא"ש ז"ל כתב דאין מעשה שדים בכלל מעשה כשפים והביא ראיה מדגרסינן בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף ס"ז ע"ב) א"ר איבו בר נגרי א"ר חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר ואת להט החרב המתהפכת אמר אביי דקפיד אמנא מעשה שדים דלא קפיד אמנא מעשה כשפים. ואמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהם בסקילה ויש מהם פטור אבל אסור ויש מהם מותר לכתחלה. העושה מעשה בסקילה. האוחז את העינים פטור אבל אסור. מותר לכתחילה כדרב חנינא ורב הושעיא דהוו עסקו כל מעלי יומא דשבתא בספר יצירה ואיברו להו עגלא תליתאה ואכלי לה. וכתב הרא"ש ז"ל יראה כיון דר' חייא בר אבא ואביי פירשו לנו מה הם מעשה שדים ומה הם מעשה כשפים שדעתם מסכמת שמעשה שדים אינו בכלל כשפים ומותרים והם בכלל עובדא דרב חנינא ורב הושעיא דאי מעשה שדים אסור כמעשה כשפים מאי נפקא מינה במה שפירשו מה הם מעשה שדים ומה הם מעשה כשפים ע"כ:
(ד) ואני שמעתי ולא אבין כוונתו ז"ל דאיך יעלה על הדעת דגברי רברבי כי הני הוו עסקי כל מעלי יומא דשבתא במעשה שדים והיו נהנים ואוכלים הדבר הנעשה ע"י שדים. ותו דבספר יצירה היו עסוקים ובין שיהיה פירוש ספר יצירה הנמצא אצלינו שהוא מיוחס לאברהם אבינו או כפי' רש"י ז"ל שהיו מצרפים אותיות השם שבהם נברא העולם ואין כאן מכשפות דמעשה הקב"ה ע"י קדושה שלו הוא ע"כ אין כאן מעשה שדים ח"ו. ומה שהוצרך לפרש רבי חייא בר אבא מה הם מעשה שדים ומה הם מעשה כשפים אע"פ ששניהם אסורים איכא למימר דלא נפקא מינה מידי לענין דינא אלא לדעת פי' הכתובים דלהטיהם הוא מעשה כשפים שאדם עושה מעצמו בלא שדים מלשון להט החרב. ולטיהם הוא מעשה שדים שעושה ע"י שדים הבאים בלט מלשון ותבא אליו בלט וכדפי' רש"י ז"ל. א"נ נפקא מינה דאם הם מעשה כשפים צריך להתרות בו משום מכשף ואם הם מעשה שדים צריך להתרות בו משום בעל אוב וכדכירנא לעיל והרי זה נכון. ומה שכתב הרמ"ה ז"ל שהם בכלל מעשה כשפים לאו שהם מהשם ממש אלא הם בכלל כשפים שהכל אסור ראי' לזה שכתב בעל הטורים ז"ל וז"ל אוב זה המעלה המת בכשפיו. ידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בתוך פיו והוא מדבר מאליו. דורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית מקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. מכשף הוא כולל כל אלו ע"כ. ומאי דאמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת לאו למימרא דעובדא דר' חנינא ור' אושעיא הוו בכלל כשפים ח"ו אלא ה"ק הלכות כשפים הלכות הדברים הנראים ככשפים כלומר דברים המתמיהים ככשפים כהלכות שבת ראיה גמורה לפי' זה שהרי האוחז העינים אינו בכלל כשפים לפי האמת וגם הרא"ש ז"ל כך צריך לפרש שהרי מעשה שדים אינם בכלל מעשה כשפים לדעתו. כי מעשה שדים הרי הוא אסור כמעשה כשפים ועובדא דהנך אמוראי ע"י שמות הקדושים היה ולפיכך מותר. ומכאן יש ללמוד דלשאול בשדים ע"י השבעת שמות הקודש מותר דמה לי להשביע שדים ומה לי להשביע המלאכים וכן העלה ה"ר אליעזר ומעשה דאשמדאי דאמר ליה שמא דמרך עלך. ואפשר שעל זה סמכו העולם לשאול בשדים ע"י השבעות. ועוד צריך תנאי אחר שלא יעשה מעשה לא ע"י לחש אלא ע"י השבעה לבד. ואע"ג דלגבי הדין נראה שזה מותר עדיין יש לחוש מפני הסכנה כמו שאני עתיד לבאר בעז"ה ית':
(ה) עוד הביא הרא"ש ז"ל ראיה לומר שמעשה שדים אינם בכלל כשפים ומותר דתניא בפ' חלק (סנהדרין דף ק"א) אין שואלין בדבר שדים בשבת ר' יוסי אומר אף בחול אסור א"ר הונא (אין) הלכה כר' יוסי ואף ר' יוסי לא אמרה אלא מפני הסכנה כי הא דרב יצחק בר יוסף דאיבלע בארזא ואיתעביד ליה ניסא ופקע ארזא ופלטי' וכתב ז"ל אין מכאן ראיה אלא לשאול בה להגיד על הגניבה וכיוצא בה. אבל לעשות מעשה כעובדא דר"ח ור"ה לא. ואיכא לאיסתפוקי כיון דע"י שדים לא עבדי מעשה אלא לכנופי כדאמרי' בסמוך אי מיקרי מעשה כה"ג עכ"ל. וכתב בנו ז"ל עליו כי גם בזה היה נוטה דעתו להתיר והולך הוא ז"ל לשיטתו דסבר דהך עובדא דאמוראי הוה ע"י שדים וכבר כתבתי למעלה דהכא ע"י השבעה שואלין מן השדים בחול אבל לא בשבת משום ממצוא חפציך ודבר דבר ואתא ר' יוסי למימר דאף בחול אסור מפני הסכנה ואיפסקא הילכתא כר' יוסי והביאה הריא"ף ז"ל בשבת פ' חבית סתם משמע בכל גוונא אסור אפילו בחול וכן כתב ר"י ז"ל בספר רמזים שלו דאפילו בחול אסור ורבינו ירוחם כתב ג"כ כיון שהוא מחלוקת ראוי להחמיר. ותמיהא לי על הרא"ש ז"ל איך פסק בבריא שמותר לשאול בשדים על הגניבה דנהי דליכא איסורא מ"מ איכא סכנתא דעדיפא מאיסורא כיון שכופה אותם להגיד לו על הגניבה יבוא לידי סכנה. וי"ל דיש שדים שרגילין בהם ואינם מזיקין ובאותם מותר לשאול והיינו דתניא סתמא שרי שמן ושרי ביצים מותר לשאול בהם אלא שמכזבין ופי' רש"י ז"ל לכך נמנעו מלשאול בהם נמצאת אומר לפי שטה זו דשרי בוהן ושרי שמן ושרי ביצים וכל השדים הרגילין בהם ואינם מזיקין מותר לשאול בהם ע"י השמות שמות הקודש בלבד ולא לעשות מעשה כלל אלא לשאול על הגניבה וכיוצא בה ולא ע"י לחש כי נכון להחמיר כיון שהוא מחלוקת כ"ש שהשטה הנכונה היא שיטת הרמ"ה ז"ל וכמו שכתבנו ושאר השדים שאינם רגילים בהם ואיכא למיחש לסכנתא בכל גוונא אסור. ושיטת רש"י ז"ל לפי גרסתו שגורס שרי שמן ושרי בצים מותר לשאול בהם אלא שמכזבין משמע לפי הדין הי' מותר לשאול בהם אלא מפני שמכזבין נמנעו ואסרו ואתיא האי ברייתא אפי' כר' יוסי דאע"ג דבהני ליכא טעמא דסכנתא איכא טעמא מפני שמכזבין. ויש גורסין מפני שמכזבין והוא טעמא להיתירא לפי שהם דברי הבאי לפיכך התירו. ונ"ל כיון שהריא"ף ז"ל כתב לברייתא זו דשרי שמן ושרי בצים משמע דאין גורס ז"ל כרש"י ובכל גוונא אסור וירא שמים ראוי שיתרחק מהם ומלשאול בהם בשום ענין כי הוא שמץ של עבודה זרה והשואל בהם כאילו נותן כח לאל אחר רחמנא ליצלן:
(ו) שוב מצאתי במאירי שכתב ז"ל ואלו שמאמינים במציאות השדים ופעולותיהם אסור להם לשאול בהם אף בחול ויש להתיר בשרי שמן ושרי ביצים אלא שאינם אלא דברי הבאי והגרסא לפי דעת זו אלא שמכזבין וגדולי הפוסקים גורסין מפני שמכזבין כלומר שעיקר היתר מפני שהם דברי הבאי ואין אדם מצוי לימשך אחריהם וכן עיקר עכ"ל. וזה מסכים אל מה שכתבנו והוא לפי שיטת הרא"ש ז"ל.
(ז) הכלל העולה מדברי אלו שעולין די עישון או קטורת איך דרך להתירם כלל והעושה כן חייב מיתה והנשאל באזהרה. ואפילו שלא ע"י קטורת אין מותר אלא שרי שמן ושרי בצים ושרי בוהן ע"י השבעת שמות הקודש וירא שמים יתרחק אפילו מזה כיון שהוא מחלוקת בדבר שיש שמץ עבודה זרה שיבא לימשך אחריהם. והנראה לע"ד כתבתי:
(ח) ולא תחשדני מפני שכתבתי לשון המאירי שאני מכחיש מציאות השדים כי אני מאמין בכל דברי חז"ל אפילו שיחה קלה שלהה כ"ש שהכתובים פשטיהם מורים על מציאתם ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'. יזבחו לשדים וגו':
ר' צדוק הכהן מלובלין מסביר שהקב"ה נתן את כח הכישוף בעולם כדי שיהיה לאדם בחירה האם לעשות או לא כמו הבחירה האם לעשות טוב או רע. וזה רצונה יתברך שיהיה לאדם את הבחירה לבחור ברע וכמובן גם כוח הכשפים מאיתו יתברך הרי אין עוד מלבדו.
ר' צדוק הכהן מלובלין - קונטרס ספר הזכרונות מצוה שניה,
וכן כשפים שאמרו ז"ל (סנהדרין ס"ז ב) שמכחישים פמליא של מעלה היינו כוחות הטבע, וכך יסד השם יתברך שיהיה כח פעולות לשנות הטבע על ידי אותן פעולות. ואף על פי שאסר השם יתברך אותן פעולות והעושה הוא נגד רצונו, הרי כבר מסר הבחירה בענין מעשה הטוב והרע לבני אדם שיוכל לעשות הרע אף שהוא נגד רצונו, כי כך הוא רצונו יתברך שיהיה אדם יכול לבחור ברע ברצונו ושרירות לבו. וכמו שהאדם בא על הערוה ומוליד ממזר, ומשום דעולם כמנהגו נוהג ואין הקדוש ברוך הוא רוצה לעשות שלא יוליד כמו שאמרו חז"ל (עבודה זרה נ"ד ב), כך הפועל בכישוף הכישוף עושה פעולתו כמו שיסד השם יתברך, ובכך היה רצונו שיהיה כח פעולה של כישוף בעולם ושיזהיר על זה ויהיה האדם בעל בחירה לעשות או שלא לעשות:
וזה שאמרו בפרק קמא דחולין (ז' ב) בענין הכשפים אין עוד מלבדו כתיב, ושאני רבי חנינא דנפיש זכותיה, הכוונה דבאמת גם כח הכשפים הוא מכוחו יתברך דאין [עוד מלבדו כתיב] וכו', אלא שהשם יתברך רוצה שיהיה כח כזה ואינו משנהו, וכיון שכן רבי חנינא דנפיש זכותיה, לצרכו ישנה השם יתברך אותו כח, כמו שהוא משנה כוחות הטבעים מפני הצדיקים כיון שהכל מכוחו יתברך:
הנפש החיים מפרט לנו יותר על הכוחות של הכשפים,
"ומה שאמרו שם 'שמכחישין פמליא של מעלה' רצה לומר, שרק סדור כחות הפמליא של "הכוכבים והמזלות" קבע הבורא יתברך כח בכחות הטומאה שיהו יכולין להפכם, אבל לא שיהא בכחם לשנות חס ושלום מסדר הפעולות הקדושים של כחות 'המרכבה קדושה'".
פירוש, שהכוחות של המרכבה הקדושה מבטלים את כוחם וחיותם של כוחות הרע והכישוף!
ובנוסף לכך כותב הנפש החיים,
"כשהאדם קובע בלבו לאמר, הלא יהוה הוא האלהים האמתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו, ומבטל בלבו ביטול גמור, ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם, ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא, כן יספיק הוא יתברך בידו, שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם, שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל".
פירוש, מתי שיש לאדם אמונת אין עוד מלבדו היא יכולה לבטל כוחות הטומאה והכישוף. (בפיסקה זאת יש עוד נושאים לעיין בהם ולא ארחיב אליהם כאן). ומכך הוא גם צריך להאמין "זהו שאמרו אין עוד מלבדו אפילו כשפים"!
(א) וזהו הענין שדרשו ז"ל (חולין ז' ב') על פסוק כי יהוה הוא האלהים אין עוד מלבדו אר"ח אפילו כשפים. כי כל עניני פעולות הכשפים נמשך מהכחות הטומאה של המרכבה טמאה. והוא ענין חכמת הכשוף שהיו הסנהדרין צריכין לידע. היינו חכמת שמות הטומאה וידיעת עניני כחות המרכבה טמאה בשמותיהם. שע"י יפעלו בעלי הכשופים פעולות וענינים משונים כשמשביעין כחות הטומאה בבחי' הטוב שבו שישפיע בתוכו חיות לעשות נפלאות היפך סדר כחות הטבעי' והמזלות. ועיין ע"ח שער קליפת נגה ריש פ"ד.
(ב) מחמת שכן קבע הבורא אדון כל ית' עניני כחותיה' למעלה מכחות הטבעים הנמשכים מהכוכבי' והמזלות שעי"ז יהא בכחם לעשות פעולות גם היפוך טבעי כחות הכוכבים ומזלות שהוקבע בהם בעת הבריאה. כידוע שכל כח ועולם קבע בו הבורא יתברך כח ויכולת להנהיג ולהטות את הכח והעולם שתחתיו לכל אשר יהיה שמה הרוח וכו'.
(ג) ומ"ש שם שמכחישין פמליא של מעלה ר"ל שרק סדור כחות הפמליא של הכוכבים והמזלות קבע הבורא יתב' כח בכחות הטומאה שיהו יכולין להפכם. אבל לא שיהא בכחם לשנות ח"ו מסדר הפעולות הקדושים של כחות המרכבה קדושה.
(ד) ואדרבה כשמשביעין אותם בשמות של כחות הקדושה. ממילא כרגע מתבטל כל עניני פעולתם לגמרי. וכמ"ש בתיקון י"ח אלין דידעין בקליפין עבדין אומאה בשמהן ובהויות דקב"ה לאלין קליפין ובטלין גזרה. ועיין ע"ח בפ' הנ"ל. כיון שאין הכח שלהם מעצמם ח"ו. כי אין עוד מלבדו יתב' בעל הכחות כולם. וגם שבאמת הלא הכל מלא רק עצמות אחדותו הפשוט ית' ואין עוד מלבדו שום מציאות כח כלל לא כחות הטומאה ולא שום כח ושום עולם ונברא כלל. ז"ש אין עוד מלבדו אפילו כשפים:
(ה) וזהו וזהו שמביא שם הש"ס ע"ז עובדא דההוא אתתא דהוות קא מהדרא למשקל עפרא מתותא כרעי' דר' חנינא אמר לה שקולי לא מסתייע' מילתיך אין עוד מלבדו כתיב.
(ו) ופריך והאר"י למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה. שאני ר"ח דנפיש זכותיה. ודאי שלא היה מחזיק עצמו ר' חנינא דנפיש זכותי' כ"כ מתורתו ומעשיו הטובים המרובים עד שבעבורם היה סמוך לבו שלא ישלוט בו פעולת הכשפים. אבל הענין כמש"ל כיון שבאמת אין בכחות המרכבה טמאה שום כח מעצמם חלילה. אלא שהוא יתב' קבע כחם למעלה מכחות טבעי הכוכבים ומזלות כדי שעל ידי זה יהא ביכולתם לעשות פעולות אף גם לשנות סדרי טבעי המזלות. ובלתו יתב' הם אפס ותהו.
(ז) ולכן גם ר"ח לא שבטח על זכות קדושת תורתו ומעשיו המרובים. רק שידע ושיער בנפשו שזאת האמונה קבועה בלבו לאמיתה שאין עוד מלבדו יתב' שום כח כלל. והדביק עצמו בקדושת מחשבתו לבעל הכחות כולם אדון יחיד המלא כל עלמין ואין כאן שום שליטה ומציאות כח אחר כלל. לכן היה נכון לבו בטוח בזה שלא ישלטו עליו פעולות הכשפים הנמשכים מכחות המרכבה טמאה. ז"ש לא מסתייע' מילתיך אין עוד מלבדו כתיב:
(ח) ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא יהוה הוא האלהים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה. כן יספיק הוא יתב' בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל.
(1) And this is the context within which they (OBM) expounded (Chullin 7b) on the verse “that God-YHV”H is the God-Elohi”m, there is none other than Him” (D’varim 4:39): “Rabbee Chaneena stated: even sorceries.” For the entire context for acts of sorcery is drawn from the powers of impurity of the impure Vehicle, and that is the matter of the wisdom of sorcery about which the members of the Sanhedrin were required to have intimate knowledge, namely: 1. the wisdom relating to the names of impurity, and 2. the knowledge of the contexts of the powers of the impure Vehicle, and 3. their names by which the masters of sorcery perform acts, and 4. other various contexts, as when they bind the powers of impurity using the aspect of good within it, to infuse within it a vitality to perform supernatural acts opposite to the order of the natural powers and guiding powers. Refer to the Etz Chayyim, Sha-ar Kleepaht Noga, at the beginning of chapter 4 [for more detail].
(2) As a result that the Creator, Master of All (blessed be He) determined that the context of their powers be higher than the natural powers that are drawn from the astronomical entities and the guiding powers, because of that it is in their power to do actions even opposite to the natural powers of the “astronomical entities and guiding powers” assigned to them at the time of creation. As is well known, the Creator (blessed be He) set within each power and world the power and ability to govern and direct the power and world below it, to anywhere it will have the spirit-Ruakh… .
(3) And what they stated there—“that they contradict the heavenly retinue”—they intended to convey that the Creator permanently put into effect that the ability of the powers of impurity would be to subvert only the arrangement of powers of the retinue comprising the “astronomical entities and guiding powers”, but not that they should have the power to affect (heaven forefend) any of the holy actions of the powers of the holy Vehicle.
(4) And it’s truly the opposite situation, that when they are coerced using the names of the powers of holiness, specifically in that moment all of their activities are completely nullified, as is written in Tikkoon 18: “Those who know about the kleepote perform a coercion using the names and essential names for the Holy One (blessed be He) aimed at those kleepote and nullify the decree.” Refer to the Etz Chayyim, in the chapter mentioned above [for more details]. [This is so] because the power is not their own (heaven forefend), for there is no light other than His (blessed be He), Master of all the powers. And also that, truthfully, everything is permeated with just His simple essential unity (blessed be He), and nothing other than Him has any real power in any way, not the powers of impurity and not any power nor any world or creation in any way,. This is the meaning of what they stated: “There is none other than Him, even sorcery”.
(5) And this is what the Talmud relates there about this: “…how there was a certain woman who sought to collect the dirt [surreptitiously] from under Rabbee Chaneena’s feet. He said to her: ‘Collect—your effort will not succeed, for it is written “There is nothing but Him”’”.
(6) The text then makes an attempt to refute this assertion: “But Rabbee Yokhanan stated: ‘Why are they called sorceries? Because they contradict the heavenly retinue’—Rabbee Chaneena was different [from the norm], for he had a great degree of merit.” Certainly, he (Rabbee Chaneena) did not consider himself as having a great degree of merit by virtue of his Torah and his many good acts, with the result that because of them he was comfortable that acts of sorcery would have no effect on him. Rather the situation is as I described above, that in any case, in truth, the powers of the impure Vehicle don’t have any power of their own (heaven forbid). It’s rather that He (blessed be He) designated that their powers are above the natural powers of the astronomical entities and guiding powers, so that because of this it’s within their abilities to act, even also to change the natural order of the guiding powers. But without Him they are nil and nothingness.
(7) And for that reason even in the case of Rabbee Chaneena, it’s not that he relied on the merit of the holiness of his Torah or his [long history of] positive behaviors, but only that he intimately knew and measured in his soul-Neffesh, that this reliability was established in his heart/mind as being true: that other than Him (blessed be He) there is absolutely no other power at all. And he attached himself via the purity of his thoughts to the Master of All Powers, unique Lord who fills all worlds, and no other power here has any control, nor real power at all. For that reason, that his heart/mind was rightly certain about this—that actions of sorcery that drew on the powers of the impure Vehicle would have no control over him—this is why he stated: “Your effort will not succeed, for it is written ‘There is nothing but Him’”.
(8) And truthfully, this is a great matter and a wondrous treasure that takes him out of the realm of any other judgments and the desires of others, so that they can’t control him, nor make any impression at all. When a person fixes it in his heart/mind to state, that after all: • God-YHV”H is the true God-Elohi”m and there is no other power in the universe nor in all the worlds at all other than Him, and • Everything is filled only with His (blessed be His name) simple unity, and • He, in his heart/mind, completely nullifies all others, and does not attend to any power or will in the universe, and harnesses and adheres the purity of his thoughts only to the unique Lord (blessed is He), then He will make it happen for him, that in any case all of the powers and desires that are in the universe will be nullified from upon him, so that they are not able to affect him in any way at all.
ואומר הגאון מווילנה שכל הבאים אחרי הרמב"ם (שסבר שאין באמת כשפים) חלקו על הרמב"ם וסברו שיש כשפים, שמות, לחשים ושדים וכו' ולדעת הגר"א "והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת" (ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה קע״ט:י״ג). דברים אלא חריפים ביותר ומראים על ההבנה החד משמעית של הגאון מווילנה שיש כשפים!
ואע"פ כו'. הרמב"ם וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבים אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"כ שמות וכשפים אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו' (שבת פ"א ב' חולין ק"ה ב') ובספ"ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר"א ור"י ובן בתירה וכן ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ור' יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח' ב') וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צ"ה א') והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז' ב') למה נקרא שמן כשפים כו'. והתורה העידה ויהיו תנינים וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולהשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת:
אם כל מה שאמרנו כותב הרב ישראל ליפשיץ (בועז על משנה סנהדרין ז׳:ג׳),
"וז"ל בקיצור, דעתה קרוב לאחרית הימים שיתפשט האור האלהית על כל בשר, וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו, לכן האור הזה כבר הבקיע ומאיר ובא, והטומאה כליל תחלוף, וכבר גער ד' בשטן ונתבטלו כחות הטומאה אלו, וכל בעלי אומניות באלו יבש ידם, הכל סר יחדיו נאלחו, ואין גם אחד אשר כח בידו לכשף או לנשף, והאמונה באלה ובכח הכישוף כעת לא תקונן רק במוחי השוטים והתינוקת. והעיד עוד הגאון הנ"ל בשם גדול הדור אחר, כי חפשו אנשי שם בתורה וביראה בכל קצוות הארץ, ולא מצאו כל אנשי חיל אפילו רק שמץ ממשות מדברים אלו, וכל איש נאמן אמור יאמר רק כך שמעתי, אבל אין אומר ואין דובר דברים "כך ראיתי" ולכן עכשיו כל עניינים האלו רק דמיונות כוזבות, והבל ורעות רוח. עד כאן תוכן דברי הגאון הנ"ל שכתב כן לפני ב' מאות שנים".
נראה מכאן שבימינו העולם הגיע למצב מסויים שבו כבר אין את כל הכשפים אפילו שהיה אותם פעם.
אולם כגון דא וודאי מצוה להודיע, דיפה כתב כאן רבינו הגאון (מהר"ש אלגאזי)*) זצוק"ל בעץ החיים. וז"ל בקיצור, דעתה קרוב לאחרית הימים שיתפשט האור האלהית על כל בשר, וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו. לכן האור הזה כבר הבקיע ומאיר ובא, והטומאה כליל תחלוף, וכבר גער ד' בשטן ונתבטלו נחות הטומאה אלו, וכל בעלי אומניות באלו יבש ידם, הכל סר יחדיו נאלחו, ואין גם אחד אשר כח בידו לכשף או לנשף, והאמונה באלה ובכח הכישוף כעת, לא תקונן רק במוחי השוטים והתינוקת. והעיר עוד הגאון הנ"ל בשם גדול הדור אחר, כי חפשו אנשי שם בתורה וביראה בכל קצוות הארץ, ולא מצאו כל אנשי חיל אפילו רק שמץ ממשות מדברים אלו. וכל איש נאמן אמור יאמר רק כך שמעתי, אבל אין אומר ואין דובר דברים "כך ראיתי" ולכן עכשיו כל עניינים האלו רק דמיונות כוזבות, והבל ורעות רוח. עד כאן תוכן דברי הגאון הנ"ל שכתב כן לפני ב' מאות שנים:
גם כן רבי זכריה מנדל בן אריה לייב מסביר כך,
"אכן עתה אין כישוף בעולם והכל הבל" (באר היטב יורה דעה קע״ט:א׳).
בקוסמים. כתב הש"ך בשם מהרש"ל דאסור לחולה לשאול בקוסמים ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות אפי' יש סכנת אבר ואם בא לו החולי ע"י כישוף או מקרה ורוח רעה מותר וכיוצא בזה כתב הב"ח ס"ס זה וכ"כ ב"י בשם הזוהר דאיסור גדול הוא לדרוש במכשפים אפילו לחולה עכ"ל (ובת' נ"ש סימן ט"ו יורה להתיר להמון עם השואלין ודורשין בזה"ז למכשפים ע"ד הגניבה או החולה אם יחיה או ימות יען לא אסרה התורה אלא כישוף זמנים קדמוניות אכן עתה אין כישוף בעולם והכל הבל ע"ש):
ומעבר לכך הרב ברוך הלוי אפשטיין כתב (תורה תמימה הערות ויקרא פרק יט הערה רלח),
"כי עתה אין כישוף בעולם והכל הבל, ולהמון העם יש בזה קורת רוח".
אל תבקשו וגו'. מלמד שאינם באים על האדם אא"כ הפנה דעתו להם ונטמא בהם .(תו"כ)
הערה רלח,
נראה דהוא ע"ד מ"ש ביומא ל"ט א' הבא לטמא פותחין לו, אדם מטמא עצמו מלמטה מטמאין אותו מלמעלה וכו', וע' מש"כ ס"פ שמיני. –
ודע שכתב מהר"ש אלגזי, דעתה קרוב לאחרית הימים שיתפשט האור האלהית על כל בשר וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו לכן האור הזה כבר הבקיע ובא והטומאה כליל תחלוף ונתבטלו כחות הטומאה ואין גם אחד אשר כח בידו לקסום ולכשף, והאמונה באלה תקונן כעת רק במוחי השוטים והתינוקת, עכ"ל כפי המובא בתפארת ישראל (סנהדרין פ"ז מ"ז) וכפי הנראה צ"ל מהר"י חאגיז במקום מהר"ש אלגזי כי כן הוא בפירושו עץ החיים בשנוי לשון ע"ש. ויתכן שעל יסוד דברים אלו החליט בעל נחלת שבעה (סי' ט"ו) להתיר להמון העם השואלים למכשפים ע"ד גניבה וחולה וכדומה, אחרי כי עתה אין כישוף בעולם והכל הבל, ולהמון העם יש בזה קורת רוח..
(תו"כ)
לסיכום נראה שרוב מוחלט של חכמי ישראל מאמינים שיש כישוף שפועל פעולות מעל הטבע! ונראה שיש כוח מוגבל לכישוף ומתי שיש לאדם אמונת 'אין עוד מלבדו היא יכולה לבטל כוחות הטומאה והכישוף (ראה נפש החיים שער ג פרק י"ב). והיום כמעט שאין אנשים שיודעים לעשות כשפים ולכן לכאורה אין כישוף בעולם בימינו (וצריך עיון).