In Parshat Beshalach (Ex. 13:17-17:16), God gives Moses the power to part the sea and bring the Israelites out of Mitzrayim––or Egypt, a narrow place. But what did the path of the parted waters look like? During Torah Queeries, we will study ancient rabbinic stories of the parted sea and discuss our own visions of the path to our queer future.
Blessing for Torah Study
Baruch atah Adonai, Eloheinu melech ha-olam, asher kid’shanu b’mitzvotav v’tzivanu la'asok b’divrei Torah. Blessed are You, Adonai our God, Sovereign of all, who hallows us with mitzvot, charging us to engage with words of Torah.
Beginning with Our Own Torah
1) When you think of the walls of the Sea of Reeds, what do you imagine?
2) What does the pathway to the queer future look like?
Looking Back
Questions to consider: What were the Israelites seeing right before the sea parted? As queer people and allies, how does this compare to the obstacles we are facing?
(יג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת ה׳ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃ (יד) ה׳ יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן׃ {פ}
(טו) וַיֹּ֤אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃ (טז) וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃ (יז) וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכׇל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃ (יח) וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י ה׳ בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃ (יט) וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹקִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃ (כ) וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כׇּל־הַלָּֽיְלָה׃
(טו) וַיֹּ֤אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃ (טז) וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃ (יז) וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכׇל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃ (יח) וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י ה׳ בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃ (יט) וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹקִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃ (כ) וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כׇּל־הַלָּֽיְלָה׃
(13) But Moses said to the people, “Have no fear! Stand by, and witness the deliverance which ה׳ will work for you today; for the Egyptians whom you see today you will never see again. (14) ה׳ will battle for you; you hold your peace!” (15) Then ה׳ said to Moses, “Why do you cry out to Me? Tell the Israelites to go forward. (16) And you lift up your rod and hold out your arm over the sea and split it, so that the Israelites may march into the sea on dry ground. (17) And I will stiffen the hearts of the Egyptians so that they go in after them; and I will gain glory through Pharaoh and all his warriors, his chariots, and his riders. (18) Let the Egyptians know that I am ה׳, when I gain glory through Pharaoh, his chariots, and his riders.”
(19) The messenger of God, who had been going ahead of the Israelite army, now moved and followed behind them; and the pillar of cloud shifted from in front of them and took up a place behind them, (20) and it came between the army of the Egyptians and the army of Israel. Thus there was the cloud with the darkness, and it cast a spell upon*and it cast a spell upon From root ’-r-r, “cast a spell” or “curse.” Others “and it lit up.” the night, so that the one could not come near the other all through the night.
Looking Ahead
Questions to consider: How might we reimagine the parted walls of the sea? What do we want to receive while on our journeys to the queer future?
(כא) וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ ה׳ ׀ אֶת־הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כׇּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃ (כב) וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃
(21) Then Moses held out his arm over the sea and ה׳ drove back the sea with a strong east wind all that night, and turned the sea into dry ground. The waters were split, (22) and the Israelites went into the sea on dry ground, the waters forming a wall for them on their right and on their left.
ויהי בשלח.
[א] ברצות י"י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז:ז). ר' מאיר או' זה הכלב. ר' יהוש' בן לוי או' זה הנחש. ר' מאיר או' זה הכלב, רעייה חלבון חלב, אתא חיויא ואכל מינה, חמתיה כלבא, יתבון למיכול שרי נבח בהון ולא אתבוננון, לסופא קם ואכל מינה ומית, וקברוניה ועבדון לה נפש, ועד כדון היא מתקריה נפש דכלבא. ר' יהושע בן לוי אמ' זה הנחש, חד בר נש שחק תום, אתא חיויא דטורא ואכל מינה, חמתיה חיויא דבייתה, יתבון למיכול שרי מתרתר עליהון עפר ולא אתבוננון, לסופא זרק גרמיה לגווה. ר' אבהו אזל לקיסרין, ואיזדמן גבי חד גבר, ואיתיב כלבה לגביה. אמ' ליה כל הדין ביזיונה אנה שלם לך, א' ליה מרי, טיבו רבה אנה שלים ליה, חד זמן עלון שביא לקרתא, ואתא חד מנהון בעי למשכ' איתתא דההוא גברא, וקם ואכל ביציו. ר' יוחנן אמ' ברצות י"י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (שם), זו אשתו, דכתיב אויבי איש אנשי ביתו (מיכה ז:ו), זו אשתו, דא' ר' יוחנן אשתו שלליסטים כליסטים. מעשה באשה אחת שקבלה על בעלה לדיין, וחייבו להתיז את ראשו, לאחר זמן מצא עליה עלילה והרגה. ר' שמואל בר נחמן אמ' ברצות י"י דרכי איש, זה יצר טוב. גם אויביו ישלי' אתו, זה יצר רע. בנוהג שבעולם אדם גדל עם חבירו שתים שלש שנים בכרך והוא קושר לו אהבה, וזה גדל עם אדם מנערותו ועד זקנותו, מצא להפילו בתוך עשרים שנה מפילו, בתוך ששים שנה מפילו, בתוך שמונים שנה מפילו. אמרו עליו על יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ובסוף נעשה צדוקי. הוא שדוד אמ' כל עצמותי תאמרנה י"י מי כמוך מציל עני מחזק ממנו (תהלים לה:י), זה יצר טוב מיצר רע, ועני ואביון מגזלו (שם), וכי יש גזלן גדול מזה. ר' ברכיה הוה קרי עלוי, אם רעב שנאך האכילהו לחם וג' (משלי כה:כא), אם רעב שנאך האכילהו מלחמה של תורה, ואם צמא השקהו מים (שם), מיינה של תורה. מפני מה, כי גחלים אתה חותה על ראשו וי"י ישלם לך (שם כב), וי"י ישלמינו לך. וא"ר ברכיה אויביו, גם אויביו, לרבות זבובין וצירעין יתושין ופרעושין. ורבנין אמרין ברצות י"י דרכי איש, אילו ישר', דכת' וכל איש ישראל (שמואל א' יז:כד). גם אויביו ישלים אתו, זה פרעה, אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל (שמות טו:ט). את מוצא כיון שבא משה אצל פרעה וא' לו כה אמר י"י שלח עמי ויעבדני (שם ח:טז), א' אתו רשע מי י"י אשר אשמע בקולו לא ידעתי את י"י וגם את ישראל לא אשלח (שם ה:ב). הפה שאמ' מי י"י אשר אשמע בקולו (שם) חזר ואמר י"י הצדיק ופרעה ועמו הרשעים (שם ט:כז). הפה שא' לא ידעתי את י"י וגם את ישראל לא אשלח (שם ה:ב), הוא היה מחזר על היכליהם של ישר' ואו' צאו לשלום לכו לשלום. לכך נאמ' ויהי בשלח פרעה את העם (שמות יג:יז). [ב] אמרו לאלקים מה נורא מעשיך ברוב עוזך יכחשו לך אויביך (תהלים סו:ג). א"ר יוחנן אמרו לפעלה טבה אישר. מה נורא מעשיך (שם), מה דחילין אינון מנגנייה דידך, הנהרגין הורגין את הורגיהן, הנצלבין צולבין את צולביהן, המשתקעין משקעין את משקעיהן, הפה שאמר כל הבן הילוד היארה תשליכוהו (שמות א:כב) הושלך לים, מרכבות פרעה וחילו ירה בים (שם טו:ד). שאר קיטעה דכבת קמייה. [ג] תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה (משלי יז:י). תני ר' ישמע' למלך שא' לעבדו צא והבא לי דג מן השוק, הלך והביא לו דג מבאיש. אמ' לו חייך חדה מן תלת לא פלטה לך, או סיריות אתה אוכל, או מאה בורדילין אתה לוקה, או ממון אתה נותן. אמ' אנה אוכל סיריות. לא היספיק לאכל סיריות עד שנקטה נפשו עליו. אמ' אני לוקה. לא הספיק לילקות חמשים בורדילין עד שאמ' אני פורע את הממון. נמצא אוכל סיריות ולוקה ומשלם ממון. כך אמ' הק' לפרעה הרש', חייך עשר קטפרס אתה לוקה, וממונך אתה נותן, וישראל אתה משלח. עשר קטפרס אתה לוקה, אילו עשר מכות. וממונך אתה נותן, וינצלו את מצרים (שמות יב:לו). וישר' אתה משלח, ויהי בשלח פרעה (שמות יג:יז). [ד] הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרוגיו הורג (ישעיה כז:ז). ר' יהוד' ור' נחמיה. ר' יהוד' א' במקל שהכו המצריים את ישר' בו לקו. ור' נחמיה אמ' באיספטי שהכו המצריים את ישר' בה לקו. בסאסאה (שם ח), ביסאה סאה. תני בשם ר' מאיר במידה שאדם מודד בה מודדין לו. בשלחה תריבנה (שם), לקה ואחר כך שילח. לכך נאמ' ויהי בשלח פרעה את העם (שמות יג:יז). [ה] אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם וג' (שמואל א' ב:ג). ר' אלעזר ור' יהושע בן לוי ורבנין. חד אמ' במטת' דאמיטון בה אתמיט להון, באכרעתא דאכרעון אתכרע להון. וחרנה אמ' בתבשילה דבשלון איתבשל להון, כמה דאת אמ' ויזד יעקב נזיד (בראשית כה:כט). ורבנין אמרין במחשבתה דחשבון אתחשב להון, כמה דאת אמ' וכי יזיד איש על ראהו וג' (שמות כא:יד). עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעיבים וג' (תהלים קמו:ז). עושה משפ' לעשוקים, אילו ישר', כה אמר י"י צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וג' (ירמיה נ:לג), גואלם חזק י"י צבאות שמו ריב יריב את ריבם (שם שם). הפה שאמ' כל הבן הילוד היאורה תשליכהו (שמות א:כב), שאר קיטעה דכבת קמייה. [ו] גן נעול אחתי כלה גל נעול מעיין חתום (שה"ש ד:יב). ר' יודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי למלך שהיו לו בנות בוגרות ולא הספיק להשיאן, והלך לו למדינת הים ועמדו הבנות ונתעסקו בעצמן ונישאו לאנשים, והיתה כל אחת ואחת מהן נוטלת חותמו של בעלה וסימנטירין שלו. לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע קול הבריות מליזות על בנותיו ואומרין שזינו בנותיו של מלך. מה עשה, הוציא כרוז ואמר כל עמה לקומפון. קרא לחתנו הראשון אמ' לו מי את, אמ' לו אני חתנך, הוציא חתמו אמ' לו של מי הוא זה, אמ' לו שלי, הוציא סימנטרין שלו אמ' לו של מי הוא זה, אמ' לו שלי. וכן לשיני וכן לשלישי. אמ' המלך בנותיי נתעסקו בעצמן ונישאו ואתם אומרים שזינו בנותיו של מלך. כך לפי שהיו אומות העול' מונים לישר' ואו' להם שהם בניהם של מצריים, בנפשותיהם של ישר' היו שולטין, לא כל שכן בנשותיהן, א"ר הושעיה באותה שעה קרא הקב"ה למלאך שהוא ממונה על ההריון אמ' לו לך וצייר לי צורת הולד בדמות אבותם, הד"ה דכת' לראובן משפחת הראובני, לשמ' משפחת השמעני (עיין במדבר כו:ז, יד). אמ' ר' מרינוס בר' הושעיה כאנש דאמ' ברוני סברוני סכיווני. א"ר אדי הי ברישי דתיבותא, ויוד בסופה, י"ה מעיד עליהן שהן בניהם של אבותיהם. ומה טעמא, ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב:ד), שהן בניהם של אבותיהם. ד"א גן נעול אחותי כלה גל נעול (שה"ש ד:יב), אילו הבתולות. גל נעול (שם), אילו הבעולות. מעין חתום (שם), אילו הזכרים, תני בשם ר' נתן גן נעול גל נעול שני פעמים, כדרכה ושלא כדרכה. ר' חוניא בשם ר' חייה בר בה שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערווה ונגדרו כל הנשים בזכותה. א"ר חייא בר בה כדי הוא גדור ערוה לעצמו שיגאלו ישר' בזכותו. ר' חונא בשם בר קפרא בזכות ארבעה דברים נגאלו ישר' ממצרים. שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, שלא היה בהן לשון הרע, שלא היה בהן פרוץ ערייה. שלא שינו את שמם, ראובן שמעון מי נחתון, ראובן שמעון מי סלקון. שלא שינו את לשונם, כי פי המדבר אליכם (בראשית מה:יב), ובלשון הקודש היה מדבר. שלא היה בהם לשון הרע, דבר נא באזני העם וישאלו וג' (שמות יא:ב), את מוצא שהדבר מופקד אצלן כל שנים עשר חודש ולא נמצא אחד מהם שהלשין על חבירו. שלא היה בהם פרוץ ערייה, תדע לך שהוא כן, אחת היתה ופירסמה הכתוב, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כד:יא). ר' פנחס בשם ר' חייא בר בא בזכות שירדו ישר' למצרים וגדרו עצמן מן הערייה בזכות כן, שלחיך (שה"ש ד:יג), שילוחיך. לכך נאמ' ויהי בשלח פרעה את העם. [ז] ויהי (שמות יג:יז). מי צווח ווי, מצרים צווחים ווה׳. תני ר' שמע' בן יוחי לאחד שנפלה לו ירושה במדינת הים, והיה יורש עצל ועמד ומכרה בדבר ממועט, והלך הלוקח וחפרה ומצא בה סימה ובנה אותה פלטין, והוה מהלך בשוקא מקקזזיי מן קדמוי מקקזזיי מן בתרוי, והתחיל המוכר נחנק ואו' ווה׳ מה איבדתי. כך כשהיו ישר' חונים על שפת הים היו דומים לטכסיס מלכים, והיו המצריים נחנקים ואומרי' ווי מה שילחנו מארצינו. א"ר יוסה לאחד שנפלה לו שדה בית כור בור, והיה יורש עצל ועמד ומכרה בדבר ממוע', והלך הלוקח וחפרה ומצא בה מעיין ועשה אותה גנות ופרדסים, התחיל המוכר נחנק ואומ' ווי מה איבדתי. כך כשהיו ישר' חונים על שפת הים היו דומין לטכסים מלכים, והיו המצ' נחנקין ואומ' ווי מי שילחנו מארצינו. א"ר נתן לאחד שנפלה לו קצצא של ארז, והיה יורש עצל ועמד ומכרה בדבר ממועט, והלך הלוקח ועשאה טבליות כסאות וספסלין, התחיל המוכר נחנק ואו' ווי מה איבדתי. כך כשהיו ישר' חונים על שפת הים היו דומין לטכסיס מלכים, כול'. [ח] ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים (שמות יג:יז). מלמד שלא ניהגן כדרך הארץ. ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינה אמ' בה תמני שטין. דרך הארץ המים מלמעלן והלחם מלמטן, ברם הכא הלחם מלמעלן והמים מלמט'. הלחם מלמעלן, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז:ד). והמים מלמטן, אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כא:יז). דרך הארץ תלמיד טוען פנים ומהלך לפני הרב, ברם הכא לא ימיש עמוד הענן יומם וג' (שמות יג:כב). דר' אר' תלמיד מהלך תחילה והרב אחריו, ברם הכא וי"י הולך לפניהם יומם (שם שם כא). דר' האר' תלמיד מרחיץ את הרב, ברם הכא וארחצך במים (יחזקאל טז:ט). דר' אר' תלמיד מלביש את הרב, ברם הכא ואלבישך רקמה (שם שם י). ר' סימוי א' פורפירין. תירגם עקילס פילקטין. דר' אר' תלמיד מנעיל את הרב, ברם הכא ואנעלך תחש (שם שם י). ד' הא' תלמיד טוען את הרב, ברם הכא ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט:ד). דר' אר' הרב ישן ותלמיד עומד לו על גביו, ברם הכא הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל (תהלים קכא:ד). [ט] כי קרוב הוא (שמות יג:יז). קרובה היא פורענות של פרעה הרשע שיפרע הק' מהם. ד"א כי קרוב הוא, קרובה היא פורענותן של מצריים שיפרע הקב"ה מהם. ד"א כי קרוב הוא, קרוב הוא החסד שעשו הכנעניים עם אבינו יעקב, הד' ה׳ דכת' וירא יושב הארץ הכנעני את האבל (בראשית נ:יא). ר' לעזר אמ' על ידי שהיתירו אזוריהם, ור' שמע' בן לקיש אמ' על ידי שהיתירו קשרי כתפותיהם, ורבנין אמרין על שזקפו קומתן, ר' יודן אמ' על ידי שהראו באצבע. והרי הדברים קל וחו' ומה אם הכנענים שלא עשו חסד לא בידיהם ולא ברגליהם אלא על ידי שהראו באצבע ניצולו מן הפורענות, אחינו ישר' שהן עושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם ועם חכמיהם לא כל שכן. ד"א כי קרוב הוא, קרובה היא השבועה שהשביע אבימלך את אבינו אברהם, הד"ה דכת' ועתה השבעה לי באלקים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי וג' (שם כא:כג). עד כמה דורות השביעו, עד שלשה דורות השביעו, אם תשק' לי ולניני ולנכדי, לי ולברי ולבר ברי. ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדהן (שם שם כח), ר' יהושע' דסכנין בשם ר' לוי אמ' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות, חייך שארון הברית עושה אצלן שבעה חדשים, הד"ה דכת' ויתן לשבי עזו וג' (תהלים עח:סא). ויתן לשבי עזו, זה ארון הברית, ויהי ארון י"י בשדה פלשתים שבעה חדשים (שמואל א' ו:א). ותפארתו ביד צר (תהלים שם), אילו בגדי כהונה גדולה, ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת (שמות כח:ב). ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, א' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות, חייך שהן עתידין להרוג מבניך שבעה צדיקים, ואילו הן, שאול ושלשת בניו ועלי וחפני ופנחס. ואית דאמרין שמשון ולא עלי. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, אמ' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות חייך שהן עתידין להחריב מבניך שבעה עולמות, ואילו הן אהל מועד וגלגל ושילה ונוב וגבעון ובית העולמים שנים. [י] כי אמר אלקים פן ינחם העם בראתם מלחמה (שמות יג:יז). ומי היו, רבנין אמרין בני אפרים ובני שותלח היו, על שטעו את הקץ שמנים שנה נפל מהם מאה ושמנים אלף, הד"ה דכת' בני אפרים נשקי רמי קשת הפכו ביום קרב (תהלים עח:ט). [יא] ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף (שמות יג:יח), מלמד שהקיפן דרך המדבר. וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים (שם), מלמד שהיו מזויינים בחמש' מיני זין. ד"א וחמושים עלו, מלמד שלא עלה בידם אלא אחד מחמש. אחרים אומ' אחד מחמשים. אח' אומ' אחד מחמש מאות. א"ר נהוריי העבודה אפי' אחד מחמש מאות לא עלה בידו. ר' יוסי אמ' וחמושים עלו, לחמשה דורות עלו. ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א:ז). תרין אמוראין. חד אמ' אם לגדול שבשרצים את מדמה אותם הא עכברה ילדה אישתא, ואין לקטן שבשרצים את מדמה אותם הא עקרבה ילדה אישתין. [יב] ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שם יג:יט). להודיע שבחו של משה, שכל ישר' עסוקין בביזה ומשה עסוק בעצמות יוסף, הד' היא דכת' ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שם). מה הוא עמו, א"ר יוחנן עימו במחנה לויה. מי הודיע למשה איכן היה יוסף קבור, אמרו סרח בת אשר היתה באותו הדור אמרה למשה, משה בנילוס הנהר יוסף קבור. הלך משה ועמד לו על נילוס הנהר ואמר, יוסף יוסף הגיעה השעה שהקב"ה גואל את בניו, השכינה מעוכבת לך, ישר' מעוכבי' לך, ענני כבוד מעוכבין לך, אם מודיע את עצמך הרי יפה, ואם לאו הרי אנו נקיים משבועה שהשבעתה את אבותינו. מיד צף ועלה ארונו של יוסף. ויש או' נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליכו ליאור, מיד צף ועלה ארונו של יוסף. והוון תמן תרין כלבין דחרשין, שרון נבחין במשה. אמ' משה עמא אתון חמין כלבון דקושט' לא נבחין וכלבין דשקרא נבחין. א"ר יודן לפם דהדין כלבא מלחית בלישניה ברם הכא ולכל בני ישר' לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא:ז). שני ארונות היו מהלכין עם ישר' במדבר, ארונו של יוסף וארונו של חי העולמים, והיו אומות העול' אומ' מה טיבן של שני ארונות הללו, וישר' אומ' להם זה ארונו של יוסף מת וזה ארונו של חי העולמים. ואומ' העול' מונים להם לישר' ואו' להם, וכי מה דרכו של ארון האלקים להיות מהלך עם ארונו של מת, וישר' אומו' המת שהוא מונח בארון הזה קיים כל מה שכת' בארון הזה. [יג] ר' יוחנן הוה יתיב דרש כיצד היו המים עשויין לישר' כחומה. דרש ר' יוחנן כאילין קנקילייא. אדיקת שרח בת אשר ואמרת תמן הוינא ולא הוון אלא כאילין אמפומטא. ר' יוחנן הוה יתיב דרש כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי יריכו וגו' (בראשית מו:כו), ויוסף ושני בניו, והא אינון חסירין חדא, ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא זו יוכבד שנולדה על פילי מצרים. ויש אומ' סרח בת אשר השלימה מניינן של יש', אנכי שלומי אמוני ישראל (שמואל ב' כ:יט), אני השלמתי מיניינן של ישר', אני השלמתי נאמן לנאמן. א"ר תנחום בר' חנילאי הקב"ה נכנס עמהם בכבודו. ומה טעמא, הוא תהלתך והוא אלקיך (דברים י:כא), מה כת' בתריה בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (שם כב). [יד] לדוד אליך י"י נפשי אשא (תהלים כה:א). אשא כת', אמ' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים תשוח נפשי על אילו שהן עתידין ליתן את נפשן על קידוש השם, ואיזה זה, זה דורו של שמד. אמ' לו הק', דוד, והפסידו, אין חלקם בחיים, חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם (תהלים יז:יד). אמ' דוד לפני הקב"ה רבון העולמ' יש לי חלקי עמהם, אמ' לו וצפונם תמלא בטנם אין כת' כאן אלא וצפונך תמלא בטנם, דידך ודידהון. אמ' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים אילו ואילו באין מכח תורה ומעשים טובים אבל אני בצדק אחזה פניך (שם שם טו). א"ר חייא בר בא אם יאמ' לך אדם תן נפשך על קידוש השם, אמור אני נותנה ובלבד שיתיזו את ראשי מיד, ולא כדורו של שמד שהיו נותנין כדוריות של אש תחת בשיחיהם וקלומיות של קנה תחת צפרניהם. [טו] דלמ'. ר' יהוד' בר גיוריא ור' יצחק ור' נתן הלכו לשמוע פרשת נסכים מר' שמעון בן יוחי ושהו שם שלשה ימים. אמרין צריכין אנן למיסב רשותא. על קמיה ודרש את קשתי נתתי בענן (בראשית ט:יג), א"ר שמע' בן יוחיי הוא סימנא דעלמא. על תניינא ודרש ונראתה הקשת בענן (שם שם, יד), אמ' רבי שמע' בן יוחי הוא סימנא דעלמא. ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כך הוה א"ר שמע' בן יוחי בקעה בקעה הימלאי דינרי זהב, נימלאת. ר' חזקיה בשם ר' ירמיה, אליהו זכור לטוב ור' יהושע בן לוי הוון יתיבין פשטין. מטון חדא שמוע' מן שמיה דר' שמע' בן יוחי, עבר ר' שמעו' בן יוחי, אמרין הא אתא מרה דשמעת' נקום ונשאול ליה. קמון ושאלון ליה. אמ' ליה מאן הוא דין דעמך, אמ' ליה ר' יהושע בן לוי הוא, וגדול הדור הוא. אמ' ליה ונראתה הקשת בימיו, אמ' ליה הין. אמ' ליה אם נראתה הקשת בימיו לית הוא כדיי למחמי סבר אפיי. ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כך היה ר' שמע' בן יוחי או' נשבע הק' לאבינו אברהם שאין העולם פחות משלשים צדיקים כמוהו. ומה טעמ', ואברהם היו יהיה (שם יח:יח), מינין יהיה, י' עשר, הי' חמשה, יו"ד עשרה, הי' חמשה, הא תלתין. ואם חד הוא אנא הוא. ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כך היה ר' שמעון בן יוחי או' יקרב אברהם מן גביה ועד גבי ואנא מקרב מן גבי עד ייתי מלכא משיחא. ואין לא, יצטרף עמי אחיה השילני ואנן מקרבין כולא עלמא. על תליתאה ודרש ויאמ' לכי מכרי את השמן וג' (מלכים ב' ד:ז). [טז] דילמא. ר' שמע' בן יוחי ור' אלע' בריה עבדון טמירין תלת עשרי שנין בחדא מערת' דבקע, אכלין חרובין דתרומן עד שהעלה גופן חלודות חלודות. לסוף תלת עשרי שנין נפק ליה ר' שמעון בן יוחי ויתב ליה על תרע מערתא וחמא חד בר נש פרש מצדתא למצוד צפרין. פרשה זמן קדמאה ושמע ברת קלא אמרה דימיס ואשתזבת. פרשה זמן תניינה ושמע ברת קלא אמרה ספק לה ואיתפשת. א' אפילו ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא ואנן יתיבין הכא. כד שמע דמיליא שדיכן א' ניחות וניתסי בהדין די מקר דטבריא. אמרו צריכין אנו להחזיק טובה כדרך שהיו אבותינו עושין, שהיו עושין אטליסין ומוכרין בזול, ועשה אטליס ומכר בזול. אמרין צריכין אנן למדכייא לטברייא, והוה נסב תורמסין ומקציץ ומקליק בשוקא, כל הן דהוה תמן מית הוה טייף וסליק ליה. חמתיה חד כותי אמ' לית אנא אזיל ומדחיך בהדין סבא דיהודאי. מה עבד, נסב חד מית ואזל אטמריה בחד שוק דדכי. אתא לגביי ואמ' ליה דכיתה שוקא פלן, א' ליה אין. אמ' ליה אין אפקת לך מיתא מן בתרך, אמ' ליה גוד חמי לי. צפה ר' שמעון בן יוחי ברוח הקודש שנתנו שם ואמר גוזר אני על העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו, וכן הות ליה. מן דנפק עבר קומי כנישתא דמגדלא ושמע קלא דמינקי ספרא דמגדלא א', הא בר יוחי דדכי טבריא. אמ' ליה ולא מן המיניין הויתה, תלא עיינויי ואסתכל ביה ומיד נעשה גל של עצמות. [יז] ר' שמע' בר' יוחי הוה עבר בשמטתה וחמא חד בר נש לקט ספיחי שביעית. אמ' ליה ברי ולא שביעית היא ואסור, א' ליה ולא את הוא שאת מתיר. א' ליה ואין חביריי חלוקים עלי, וקרא עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י:ח). וכן הות ליה. [יח] ר' לעזר בר' שמע' עלון חמריי' לקרתיה, בעיי מזבן עבור וחמוניה יתיב קמי תנורא, אימה נשאה והוא אכל אימה נשאה והוא אכל עד דאכל כל אצותא דפיתתא. אמרון ווי חיוויא בישא שריא במעוי דדין. שמע קלהון, מה עבד להון, נסב חמריהון ואסקינון לריש אגרא. אזלון ואמרון לאבוי. א' לון ודילמא מילא בישא אשמעתוניה, אמרין חמיניה יתיב קמי תנורא אימה נשאה והוא אכל עד דאכל כל אצותא דפיתתא ואמרינן ווי דחיווא בישא שריא במעוי דדין. אמ' לון ודילמא מן דידכון הוא אכל ליה, ההוא דברא יתיה ברא ליה מזוניה, אף על גב כן איזלון ואימרון ליה מן שמי והוא מנחית לון לכון. אזלון ואמרון ליה, והנס האחרון היה קשה מן הראשון. מי מסיק לון הוה מסיק חד חד, וממחית לון הוה מנחית תריי תריי. [יט] ר' לעזר בר' שמע' אתמני ארכן ליפרין קטיל בני נש דהון חייבין קטולין. והוה ר' יהושע בן קרחה קרי ליה חלא בר חמרא. אמ' ליה למי את קרי ליה חלא בר חמרא, לא קוצים כסוחים כיסחתי, לא בני נש דהוון חייבין קטולין קטלית. כגון דערקת ואזלת לך ללודקיא. א' ליה היה לך לברוח לסוף העולם ולהניח בעל הגנה שיקוץ את קוציו. [כ] ר' לעזר בר' שמע' אזל לגבי ר' שמע' בר יוסי בר לקונייא חמוי. נכס ליה חד תור ואפה ליה חדה אצו דפיתא ופתח ליה חד כוב דחמר, והוה מזיג ליה והוא שתי, מזיג ליה והוא שתי. אמ' ליה איפשר ששמעתה מאביך כמה הוא שיעורו של כוס, אמ' ליה כמות שהוא אחת, בצונין שתים, בחמין שלש, אבל לא שיערו חכמים לא בכוסך שהוא קטן, ולא ביינך שהוא יפה, ולא בכריסי שהיא רחבה. [כא] ר' לעזר בר' שמע' שאל את ר' שמע' בר' יוסי בר לקוניא חמויי, אמ' ליה מה הוא דין דכת' שמלתך לא בלתה מעליך (דברים ח:ד), שמא כלי קוריות היו מהלכין עים ישר' במדבר, אמ' ליה ענני כבוד היו מעטפין אותם. ולא היו בלים, אמ' ליה שמלתך לא בלתה מעליך. ולא היו גדילין, אמ' ליה חלזון הזה כל מה שהוא גדיל נרתיקו גדיל עמו. ולא היו צריכין תכבוסת, אמ' ליה ענני כבוד היו מגחצין אותן. ואל תתמה אמינטון הזה אין מגחצין אותו אלא באור. ולא היה ריחן קשה מריח הזיעה, אמ' ליה מתכלכלין היו בדשאי הבאר, וריח שלמתיך כריח לבנון (שה"ש ד:יא). [כב] ר' לעזר בר' שמע' איתמני אנגרבטיס מפיק עבודה. חד זמן אתא אליהו זכו' לטוב לגביה בדמות סב חד, אמ' ליה אתקין לי בעירא. אמ' ליה ומה אית גבך למטעון, אמ' לי הדא שחיק חיפסתי והדא גולתי ומרכוב. א' לית אתון חמיי להדין סבא אנא טעין ליה ומייבל ליה לסופא דעלמא והוא אמ' אתקין לי בעירא. מה עבד, ארכביה והוה מסיק ליה טורין ומחית ליה גלמין מעבר ליה חקלוון דכובין וחקלוון דדרדורין. לסופה שרי מנטל גרמיה עלוי. אמ' ליה סבא סבא קליל גרמך ואין לא דאנא מקליק לך. א' ליה ובעי את למנשמה ציבחר, אמ' ליה אין. מה עביד, אעליה לחדא חקל ואייתביה תחות חד אילן ויהב ליה ואכל ושתה, וכיון דאכל ושתה אמ' ליה כל הדא טריפתא להן לך, לא טב לך צייר אומנהון דאבהתך. א' ליה ואית בך מתני לי, אמ' ליה אין. ואית דאמרין תלת עשרה שנין עבד אליהו זכור לטוב מתני ליה עד דאמר סיפרא, וכיון דאמ' סיפרא אמרין אפילו גולתא לא הוה יכיל טעין. דבית רבן גמליאל היה להן בן בית אחד והיה מוליך ארבעים סאה אצל הנחתום. אמ' ליה כל הדין חילא טבא אית בך ולית את יהיב ליה בסיפרא, וכיון דאמ' סיפרא אמרין אפילו חדא סאה לא הוה יכיל טעין. ואית דאמרין אפי' סבניתיה אין לא הוה חורן מעבר ליה מן עלוי לא הוה יכיל מעבר ליה. [כג] ר' לעזר בר' שמע' אתשש ואתגליית אדרעה וחמא לאינתתיה דהות דחכא ובכייא. אמ' לה חייך דאנא ידע למה דחכת וידע למה דבכיית. דחכת דאמרת טוביי מה הוה חלקי בהדין עלמא, טוביי דאידבקית להדין גופא צדיקא. ובכיית דאמרת ווי דהדין גופא אזל לרימה. וכן הוא, מדמוך אנא ברם רימה חס ושלום לית הוא מישלוט בי, אלא חדא תולעת' דעתידא דנקרא אחורי אודני, דחד זמן הוינא עליל לכנשתא ושמעת קלא דחד בר נש מחרף והווה ספיקא גבי למעבד ביה דינא ולא עבדית. וכיון דדמך איתיהב בהדה גוש חלב. והוה ר' שמעון בן יוחי מתגלה על מרוניא ואמר להון הדה עין דימין דהוה אית לי לא זכית תתיהב גבי. והוון מרוניא אזלין בעיי למייתיה יתיה. וגוש חלבאי נפקין בתריהון בחוטרייא ובמורנייתא. חד זמן בפניא דצומא רבא אמרין הא עינתא דנייתיניה עד דאינון נקיים. וכיון דנפקון לבר מן קרתא אתון תרין חיוון דנורא מהלכין קדמיהון. אמרין חכימא היא שעתא דאנן מייתי יתיה. וכיון דמטון למערתא קמון לון תרין חיוותא דנורא לשטר. אמרין מן עליל מייתי ליה, אמרה איתתיה אנא עלה ומייתי ליה דאית לי סימן בגויה. עלת בעת למייתיה יתיה ואשכחת ההיא תולעתא דנקרא חורי אודנא. בעי למירמתה ושמעת ברת קלא אמרה אירפיה למרי חובה דייגביה חוביה. אייתוניה ויהבוניה גב אבוי. אמרין מן ההיא שעתא לא אתגלי ר' שמע' בן יוחי על מרונייא. [כד] ר' לעזר בר' שמע' כשהיה נכנס לבית הוועד היו פניו של ר' מקדירות, והוה אבוי אמ' ליה ראית זה ארי בן ארי אבל את ארי בן שועל. וכיון דדמך שלח תבע באיתתיה, שלח' ואמרת ליה כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול. א"ל מה הוא עבד דלית אנא עביד דכוותיה, אמרה ליה כד הוה לעי באוריתא כל צורכא הוה אתי מדמוך ליה ואמ' כל ייסוריהן דישר' ייתון לון עליי, ואינון אתיי לון. וכד הוה עונתא למלעי באוריתא הוה אמ' כל חד וחד מנכון יחזור לזויתיה, ואינון אזלין להון. אמ' לה אוף אנא עבד כן. קרא להון ואתון, בעא דייזלון להון ולא אזלון להון. ואית דאמרין תלת עשרה שנין עבד חשש שיניה. שלחה ואמרה ליה שמעתי שמעלין בקודש ולא מורידין. [כה] כי השבע השביע את בני ישראל וג' (שמות יג:יט). ולמה שתי שבועות, מלמד שהשביע יוסף את אחיו ואחיו לבניהם ובניהם לדור אחר. פקד יפקד אלקים אתכם (שם). ולמה שתי פקידות, פקידה במצרים ופקידה בסיני, פקידה בניסן ופקידה בתשרי, פקידה בעולם הזה ופקידה לעולם הבא. והעליתם את עצמותי מזה (שם), יכול עכשיו, ת"ל אתכם (שם), לכשתהוא עולין. ר' מאיר או' אתכם, מלמד שיעלה כל שבט ושבט ראש שבטו עימו. חסילה.
[א] ברצות י"י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז:ז). ר' מאיר או' זה הכלב. ר' יהוש' בן לוי או' זה הנחש. ר' מאיר או' זה הכלב, רעייה חלבון חלב, אתא חיויא ואכל מינה, חמתיה כלבא, יתבון למיכול שרי נבח בהון ולא אתבוננון, לסופא קם ואכל מינה ומית, וקברוניה ועבדון לה נפש, ועד כדון היא מתקריה נפש דכלבא. ר' יהושע בן לוי אמ' זה הנחש, חד בר נש שחק תום, אתא חיויא דטורא ואכל מינה, חמתיה חיויא דבייתה, יתבון למיכול שרי מתרתר עליהון עפר ולא אתבוננון, לסופא זרק גרמיה לגווה. ר' אבהו אזל לקיסרין, ואיזדמן גבי חד גבר, ואיתיב כלבה לגביה. אמ' ליה כל הדין ביזיונה אנה שלם לך, א' ליה מרי, טיבו רבה אנה שלים ליה, חד זמן עלון שביא לקרתא, ואתא חד מנהון בעי למשכ' איתתא דההוא גברא, וקם ואכל ביציו. ר' יוחנן אמ' ברצות י"י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (שם), זו אשתו, דכתיב אויבי איש אנשי ביתו (מיכה ז:ו), זו אשתו, דא' ר' יוחנן אשתו שלליסטים כליסטים. מעשה באשה אחת שקבלה על בעלה לדיין, וחייבו להתיז את ראשו, לאחר זמן מצא עליה עלילה והרגה. ר' שמואל בר נחמן אמ' ברצות י"י דרכי איש, זה יצר טוב. גם אויביו ישלי' אתו, זה יצר רע. בנוהג שבעולם אדם גדל עם חבירו שתים שלש שנים בכרך והוא קושר לו אהבה, וזה גדל עם אדם מנערותו ועד זקנותו, מצא להפילו בתוך עשרים שנה מפילו, בתוך ששים שנה מפילו, בתוך שמונים שנה מפילו. אמרו עליו על יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ובסוף נעשה צדוקי. הוא שדוד אמ' כל עצמותי תאמרנה י"י מי כמוך מציל עני מחזק ממנו (תהלים לה:י), זה יצר טוב מיצר רע, ועני ואביון מגזלו (שם), וכי יש גזלן גדול מזה. ר' ברכיה הוה קרי עלוי, אם רעב שנאך האכילהו לחם וג' (משלי כה:כא), אם רעב שנאך האכילהו מלחמה של תורה, ואם צמא השקהו מים (שם), מיינה של תורה. מפני מה, כי גחלים אתה חותה על ראשו וי"י ישלם לך (שם כב), וי"י ישלמינו לך. וא"ר ברכיה אויביו, גם אויביו, לרבות זבובין וצירעין יתושין ופרעושין. ורבנין אמרין ברצות י"י דרכי איש, אילו ישר', דכת' וכל איש ישראל (שמואל א' יז:כד). גם אויביו ישלים אתו, זה פרעה, אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל (שמות טו:ט). את מוצא כיון שבא משה אצל פרעה וא' לו כה אמר י"י שלח עמי ויעבדני (שם ח:טז), א' אתו רשע מי י"י אשר אשמע בקולו לא ידעתי את י"י וגם את ישראל לא אשלח (שם ה:ב). הפה שאמ' מי י"י אשר אשמע בקולו (שם) חזר ואמר י"י הצדיק ופרעה ועמו הרשעים (שם ט:כז). הפה שא' לא ידעתי את י"י וגם את ישראל לא אשלח (שם ה:ב), הוא היה מחזר על היכליהם של ישר' ואו' צאו לשלום לכו לשלום. לכך נאמ' ויהי בשלח פרעה את העם (שמות יג:יז). [ב] אמרו לאלקים מה נורא מעשיך ברוב עוזך יכחשו לך אויביך (תהלים סו:ג). א"ר יוחנן אמרו לפעלה טבה אישר. מה נורא מעשיך (שם), מה דחילין אינון מנגנייה דידך, הנהרגין הורגין את הורגיהן, הנצלבין צולבין את צולביהן, המשתקעין משקעין את משקעיהן, הפה שאמר כל הבן הילוד היארה תשליכוהו (שמות א:כב) הושלך לים, מרכבות פרעה וחילו ירה בים (שם טו:ד). שאר קיטעה דכבת קמייה. [ג] תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה (משלי יז:י). תני ר' ישמע' למלך שא' לעבדו צא והבא לי דג מן השוק, הלך והביא לו דג מבאיש. אמ' לו חייך חדה מן תלת לא פלטה לך, או סיריות אתה אוכל, או מאה בורדילין אתה לוקה, או ממון אתה נותן. אמ' אנה אוכל סיריות. לא היספיק לאכל סיריות עד שנקטה נפשו עליו. אמ' אני לוקה. לא הספיק לילקות חמשים בורדילין עד שאמ' אני פורע את הממון. נמצא אוכל סיריות ולוקה ומשלם ממון. כך אמ' הק' לפרעה הרש', חייך עשר קטפרס אתה לוקה, וממונך אתה נותן, וישראל אתה משלח. עשר קטפרס אתה לוקה, אילו עשר מכות. וממונך אתה נותן, וינצלו את מצרים (שמות יב:לו). וישר' אתה משלח, ויהי בשלח פרעה (שמות יג:יז). [ד] הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרוגיו הורג (ישעיה כז:ז). ר' יהוד' ור' נחמיה. ר' יהוד' א' במקל שהכו המצריים את ישר' בו לקו. ור' נחמיה אמ' באיספטי שהכו המצריים את ישר' בה לקו. בסאסאה (שם ח), ביסאה סאה. תני בשם ר' מאיר במידה שאדם מודד בה מודדין לו. בשלחה תריבנה (שם), לקה ואחר כך שילח. לכך נאמ' ויהי בשלח פרעה את העם (שמות יג:יז). [ה] אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם וג' (שמואל א' ב:ג). ר' אלעזר ור' יהושע בן לוי ורבנין. חד אמ' במטת' דאמיטון בה אתמיט להון, באכרעתא דאכרעון אתכרע להון. וחרנה אמ' בתבשילה דבשלון איתבשל להון, כמה דאת אמ' ויזד יעקב נזיד (בראשית כה:כט). ורבנין אמרין במחשבתה דחשבון אתחשב להון, כמה דאת אמ' וכי יזיד איש על ראהו וג' (שמות כא:יד). עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעיבים וג' (תהלים קמו:ז). עושה משפ' לעשוקים, אילו ישר', כה אמר י"י צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וג' (ירמיה נ:לג), גואלם חזק י"י צבאות שמו ריב יריב את ריבם (שם שם). הפה שאמ' כל הבן הילוד היאורה תשליכהו (שמות א:כב), שאר קיטעה דכבת קמייה. [ו] גן נעול אחתי כלה גל נעול מעיין חתום (שה"ש ד:יב). ר' יודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי למלך שהיו לו בנות בוגרות ולא הספיק להשיאן, והלך לו למדינת הים ועמדו הבנות ונתעסקו בעצמן ונישאו לאנשים, והיתה כל אחת ואחת מהן נוטלת חותמו של בעלה וסימנטירין שלו. לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע קול הבריות מליזות על בנותיו ואומרין שזינו בנותיו של מלך. מה עשה, הוציא כרוז ואמר כל עמה לקומפון. קרא לחתנו הראשון אמ' לו מי את, אמ' לו אני חתנך, הוציא חתמו אמ' לו של מי הוא זה, אמ' לו שלי, הוציא סימנטרין שלו אמ' לו של מי הוא זה, אמ' לו שלי. וכן לשיני וכן לשלישי. אמ' המלך בנותיי נתעסקו בעצמן ונישאו ואתם אומרים שזינו בנותיו של מלך. כך לפי שהיו אומות העול' מונים לישר' ואו' להם שהם בניהם של מצריים, בנפשותיהם של ישר' היו שולטין, לא כל שכן בנשותיהן, א"ר הושעיה באותה שעה קרא הקב"ה למלאך שהוא ממונה על ההריון אמ' לו לך וצייר לי צורת הולד בדמות אבותם, הד"ה דכת' לראובן משפחת הראובני, לשמ' משפחת השמעני (עיין במדבר כו:ז, יד). אמ' ר' מרינוס בר' הושעיה כאנש דאמ' ברוני סברוני סכיווני. א"ר אדי הי ברישי דתיבותא, ויוד בסופה, י"ה מעיד עליהן שהן בניהם של אבותיהם. ומה טעמא, ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב:ד), שהן בניהם של אבותיהם. ד"א גן נעול אחותי כלה גל נעול (שה"ש ד:יב), אילו הבתולות. גל נעול (שם), אילו הבעולות. מעין חתום (שם), אילו הזכרים, תני בשם ר' נתן גן נעול גל נעול שני פעמים, כדרכה ושלא כדרכה. ר' חוניא בשם ר' חייה בר בה שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערווה ונגדרו כל הנשים בזכותה. א"ר חייא בר בה כדי הוא גדור ערוה לעצמו שיגאלו ישר' בזכותו. ר' חונא בשם בר קפרא בזכות ארבעה דברים נגאלו ישר' ממצרים. שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, שלא היה בהן לשון הרע, שלא היה בהן פרוץ ערייה. שלא שינו את שמם, ראובן שמעון מי נחתון, ראובן שמעון מי סלקון. שלא שינו את לשונם, כי פי המדבר אליכם (בראשית מה:יב), ובלשון הקודש היה מדבר. שלא היה בהם לשון הרע, דבר נא באזני העם וישאלו וג' (שמות יא:ב), את מוצא שהדבר מופקד אצלן כל שנים עשר חודש ולא נמצא אחד מהם שהלשין על חבירו. שלא היה בהם פרוץ ערייה, תדע לך שהוא כן, אחת היתה ופירסמה הכתוב, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כד:יא). ר' פנחס בשם ר' חייא בר בא בזכות שירדו ישר' למצרים וגדרו עצמן מן הערייה בזכות כן, שלחיך (שה"ש ד:יג), שילוחיך. לכך נאמ' ויהי בשלח פרעה את העם. [ז] ויהי (שמות יג:יז). מי צווח ווי, מצרים צווחים ווה׳. תני ר' שמע' בן יוחי לאחד שנפלה לו ירושה במדינת הים, והיה יורש עצל ועמד ומכרה בדבר ממועט, והלך הלוקח וחפרה ומצא בה סימה ובנה אותה פלטין, והוה מהלך בשוקא מקקזזיי מן קדמוי מקקזזיי מן בתרוי, והתחיל המוכר נחנק ואו' ווה׳ מה איבדתי. כך כשהיו ישר' חונים על שפת הים היו דומים לטכסיס מלכים, והיו המצריים נחנקים ואומרי' ווי מה שילחנו מארצינו. א"ר יוסה לאחד שנפלה לו שדה בית כור בור, והיה יורש עצל ועמד ומכרה בדבר ממוע', והלך הלוקח וחפרה ומצא בה מעיין ועשה אותה גנות ופרדסים, התחיל המוכר נחנק ואומ' ווי מה איבדתי. כך כשהיו ישר' חונים על שפת הים היו דומין לטכסים מלכים, והיו המצ' נחנקין ואומ' ווי מי שילחנו מארצינו. א"ר נתן לאחד שנפלה לו קצצא של ארז, והיה יורש עצל ועמד ומכרה בדבר ממועט, והלך הלוקח ועשאה טבליות כסאות וספסלין, התחיל המוכר נחנק ואו' ווי מה איבדתי. כך כשהיו ישר' חונים על שפת הים היו דומין לטכסיס מלכים, כול'. [ח] ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים (שמות יג:יז). מלמד שלא ניהגן כדרך הארץ. ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינה אמ' בה תמני שטין. דרך הארץ המים מלמעלן והלחם מלמטן, ברם הכא הלחם מלמעלן והמים מלמט'. הלחם מלמעלן, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז:ד). והמים מלמטן, אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כא:יז). דרך הארץ תלמיד טוען פנים ומהלך לפני הרב, ברם הכא לא ימיש עמוד הענן יומם וג' (שמות יג:כב). דר' אר' תלמיד מהלך תחילה והרב אחריו, ברם הכא וי"י הולך לפניהם יומם (שם שם כא). דר' האר' תלמיד מרחיץ את הרב, ברם הכא וארחצך במים (יחזקאל טז:ט). דר' אר' תלמיד מלביש את הרב, ברם הכא ואלבישך רקמה (שם שם י). ר' סימוי א' פורפירין. תירגם עקילס פילקטין. דר' אר' תלמיד מנעיל את הרב, ברם הכא ואנעלך תחש (שם שם י). ד' הא' תלמיד טוען את הרב, ברם הכא ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט:ד). דר' אר' הרב ישן ותלמיד עומד לו על גביו, ברם הכא הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל (תהלים קכא:ד). [ט] כי קרוב הוא (שמות יג:יז). קרובה היא פורענות של פרעה הרשע שיפרע הק' מהם. ד"א כי קרוב הוא, קרובה היא פורענותן של מצריים שיפרע הקב"ה מהם. ד"א כי קרוב הוא, קרוב הוא החסד שעשו הכנעניים עם אבינו יעקב, הד' ה׳ דכת' וירא יושב הארץ הכנעני את האבל (בראשית נ:יא). ר' לעזר אמ' על ידי שהיתירו אזוריהם, ור' שמע' בן לקיש אמ' על ידי שהיתירו קשרי כתפותיהם, ורבנין אמרין על שזקפו קומתן, ר' יודן אמ' על ידי שהראו באצבע. והרי הדברים קל וחו' ומה אם הכנענים שלא עשו חסד לא בידיהם ולא ברגליהם אלא על ידי שהראו באצבע ניצולו מן הפורענות, אחינו ישר' שהן עושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם ועם חכמיהם לא כל שכן. ד"א כי קרוב הוא, קרובה היא השבועה שהשביע אבימלך את אבינו אברהם, הד"ה דכת' ועתה השבעה לי באלקים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי וג' (שם כא:כג). עד כמה דורות השביעו, עד שלשה דורות השביעו, אם תשק' לי ולניני ולנכדי, לי ולברי ולבר ברי. ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדהן (שם שם כח), ר' יהושע' דסכנין בשם ר' לוי אמ' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות, חייך שארון הברית עושה אצלן שבעה חדשים, הד"ה דכת' ויתן לשבי עזו וג' (תהלים עח:סא). ויתן לשבי עזו, זה ארון הברית, ויהי ארון י"י בשדה פלשתים שבעה חדשים (שמואל א' ו:א). ותפארתו ביד צר (תהלים שם), אילו בגדי כהונה גדולה, ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת (שמות כח:ב). ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, א' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות, חייך שהן עתידין להרוג מבניך שבעה צדיקים, ואילו הן, שאול ושלשת בניו ועלי וחפני ופנחס. ואית דאמרין שמשון ולא עלי. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, אמ' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות חייך שהן עתידין להחריב מבניך שבעה עולמות, ואילו הן אהל מועד וגלגל ושילה ונוב וגבעון ובית העולמים שנים. [י] כי אמר אלקים פן ינחם העם בראתם מלחמה (שמות יג:יז). ומי היו, רבנין אמרין בני אפרים ובני שותלח היו, על שטעו את הקץ שמנים שנה נפל מהם מאה ושמנים אלף, הד"ה דכת' בני אפרים נשקי רמי קשת הפכו ביום קרב (תהלים עח:ט). [יא] ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף (שמות יג:יח), מלמד שהקיפן דרך המדבר. וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים (שם), מלמד שהיו מזויינים בחמש' מיני זין. ד"א וחמושים עלו, מלמד שלא עלה בידם אלא אחד מחמש. אחרים אומ' אחד מחמשים. אח' אומ' אחד מחמש מאות. א"ר נהוריי העבודה אפי' אחד מחמש מאות לא עלה בידו. ר' יוסי אמ' וחמושים עלו, לחמשה דורות עלו. ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שמות א:ז). תרין אמוראין. חד אמ' אם לגדול שבשרצים את מדמה אותם הא עכברה ילדה אישתא, ואין לקטן שבשרצים את מדמה אותם הא עקרבה ילדה אישתין. [יב] ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שם יג:יט). להודיע שבחו של משה, שכל ישר' עסוקין בביזה ומשה עסוק בעצמות יוסף, הד' היא דכת' ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שם). מה הוא עמו, א"ר יוחנן עימו במחנה לויה. מי הודיע למשה איכן היה יוסף קבור, אמרו סרח בת אשר היתה באותו הדור אמרה למשה, משה בנילוס הנהר יוסף קבור. הלך משה ועמד לו על נילוס הנהר ואמר, יוסף יוסף הגיעה השעה שהקב"ה גואל את בניו, השכינה מעוכבת לך, ישר' מעוכבי' לך, ענני כבוד מעוכבין לך, אם מודיע את עצמך הרי יפה, ואם לאו הרי אנו נקיים משבועה שהשבעתה את אבותינו. מיד צף ועלה ארונו של יוסף. ויש או' נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליכו ליאור, מיד צף ועלה ארונו של יוסף. והוון תמן תרין כלבין דחרשין, שרון נבחין במשה. אמ' משה עמא אתון חמין כלבון דקושט' לא נבחין וכלבין דשקרא נבחין. א"ר יודן לפם דהדין כלבא מלחית בלישניה ברם הכא ולכל בני ישר' לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא:ז). שני ארונות היו מהלכין עם ישר' במדבר, ארונו של יוסף וארונו של חי העולמים, והיו אומות העול' אומ' מה טיבן של שני ארונות הללו, וישר' אומ' להם זה ארונו של יוסף מת וזה ארונו של חי העולמים. ואומ' העול' מונים להם לישר' ואו' להם, וכי מה דרכו של ארון האלקים להיות מהלך עם ארונו של מת, וישר' אומו' המת שהוא מונח בארון הזה קיים כל מה שכת' בארון הזה. [יג] ר' יוחנן הוה יתיב דרש כיצד היו המים עשויין לישר' כחומה. דרש ר' יוחנן כאילין קנקילייא. אדיקת שרח בת אשר ואמרת תמן הוינא ולא הוון אלא כאילין אמפומטא. ר' יוחנן הוה יתיב דרש כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי יריכו וגו' (בראשית מו:כו), ויוסף ושני בניו, והא אינון חסירין חדא, ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא זו יוכבד שנולדה על פילי מצרים. ויש אומ' סרח בת אשר השלימה מניינן של יש', אנכי שלומי אמוני ישראל (שמואל ב' כ:יט), אני השלמתי מיניינן של ישר', אני השלמתי נאמן לנאמן. א"ר תנחום בר' חנילאי הקב"ה נכנס עמהם בכבודו. ומה טעמא, הוא תהלתך והוא אלקיך (דברים י:כא), מה כת' בתריה בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (שם כב). [יד] לדוד אליך י"י נפשי אשא (תהלים כה:א). אשא כת', אמ' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים תשוח נפשי על אילו שהן עתידין ליתן את נפשן על קידוש השם, ואיזה זה, זה דורו של שמד. אמ' לו הק', דוד, והפסידו, אין חלקם בחיים, חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם (תהלים יז:יד). אמ' דוד לפני הקב"ה רבון העולמ' יש לי חלקי עמהם, אמ' לו וצפונם תמלא בטנם אין כת' כאן אלא וצפונך תמלא בטנם, דידך ודידהון. אמ' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים אילו ואילו באין מכח תורה ומעשים טובים אבל אני בצדק אחזה פניך (שם שם טו). א"ר חייא בר בא אם יאמ' לך אדם תן נפשך על קידוש השם, אמור אני נותנה ובלבד שיתיזו את ראשי מיד, ולא כדורו של שמד שהיו נותנין כדוריות של אש תחת בשיחיהם וקלומיות של קנה תחת צפרניהם. [טו] דלמ'. ר' יהוד' בר גיוריא ור' יצחק ור' נתן הלכו לשמוע פרשת נסכים מר' שמעון בן יוחי ושהו שם שלשה ימים. אמרין צריכין אנן למיסב רשותא. על קמיה ודרש את קשתי נתתי בענן (בראשית ט:יג), א"ר שמע' בן יוחיי הוא סימנא דעלמא. על תניינא ודרש ונראתה הקשת בענן (שם שם, יד), אמ' רבי שמע' בן יוחי הוא סימנא דעלמא. ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כך הוה א"ר שמע' בן יוחי בקעה בקעה הימלאי דינרי זהב, נימלאת. ר' חזקיה בשם ר' ירמיה, אליהו זכור לטוב ור' יהושע בן לוי הוון יתיבין פשטין. מטון חדא שמוע' מן שמיה דר' שמע' בן יוחי, עבר ר' שמעו' בן יוחי, אמרין הא אתא מרה דשמעת' נקום ונשאול ליה. קמון ושאלון ליה. אמ' ליה מאן הוא דין דעמך, אמ' ליה ר' יהושע בן לוי הוא, וגדול הדור הוא. אמ' ליה ונראתה הקשת בימיו, אמ' ליה הין. אמ' ליה אם נראתה הקשת בימיו לית הוא כדיי למחמי סבר אפיי. ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כך היה ר' שמע' בן יוחי או' נשבע הק' לאבינו אברהם שאין העולם פחות משלשים צדיקים כמוהו. ומה טעמ', ואברהם היו יהיה (שם יח:יח), מינין יהיה, י' עשר, הי' חמשה, יו"ד עשרה, הי' חמשה, הא תלתין. ואם חד הוא אנא הוא. ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כך היה ר' שמעון בן יוחי או' יקרב אברהם מן גביה ועד גבי ואנא מקרב מן גבי עד ייתי מלכא משיחא. ואין לא, יצטרף עמי אחיה השילני ואנן מקרבין כולא עלמא. על תליתאה ודרש ויאמ' לכי מכרי את השמן וג' (מלכים ב' ד:ז). [טז] דילמא. ר' שמע' בן יוחי ור' אלע' בריה עבדון טמירין תלת עשרי שנין בחדא מערת' דבקע, אכלין חרובין דתרומן עד שהעלה גופן חלודות חלודות. לסוף תלת עשרי שנין נפק ליה ר' שמעון בן יוחי ויתב ליה על תרע מערתא וחמא חד בר נש פרש מצדתא למצוד צפרין. פרשה זמן קדמאה ושמע ברת קלא אמרה דימיס ואשתזבת. פרשה זמן תניינה ושמע ברת קלא אמרה ספק לה ואיתפשת. א' אפילו ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא ואנן יתיבין הכא. כד שמע דמיליא שדיכן א' ניחות וניתסי בהדין די מקר דטבריא. אמרו צריכין אנו להחזיק טובה כדרך שהיו אבותינו עושין, שהיו עושין אטליסין ומוכרין בזול, ועשה אטליס ומכר בזול. אמרין צריכין אנן למדכייא לטברייא, והוה נסב תורמסין ומקציץ ומקליק בשוקא, כל הן דהוה תמן מית הוה טייף וסליק ליה. חמתיה חד כותי אמ' לית אנא אזיל ומדחיך בהדין סבא דיהודאי. מה עבד, נסב חד מית ואזל אטמריה בחד שוק דדכי. אתא לגביי ואמ' ליה דכיתה שוקא פלן, א' ליה אין. אמ' ליה אין אפקת לך מיתא מן בתרך, אמ' ליה גוד חמי לי. צפה ר' שמעון בן יוחי ברוח הקודש שנתנו שם ואמר גוזר אני על העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו, וכן הות ליה. מן דנפק עבר קומי כנישתא דמגדלא ושמע קלא דמינקי ספרא דמגדלא א', הא בר יוחי דדכי טבריא. אמ' ליה ולא מן המיניין הויתה, תלא עיינויי ואסתכל ביה ומיד נעשה גל של עצמות. [יז] ר' שמע' בר' יוחי הוה עבר בשמטתה וחמא חד בר נש לקט ספיחי שביעית. אמ' ליה ברי ולא שביעית היא ואסור, א' ליה ולא את הוא שאת מתיר. א' ליה ואין חביריי חלוקים עלי, וקרא עלוי ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י:ח). וכן הות ליה. [יח] ר' לעזר בר' שמע' עלון חמריי' לקרתיה, בעיי מזבן עבור וחמוניה יתיב קמי תנורא, אימה נשאה והוא אכל אימה נשאה והוא אכל עד דאכל כל אצותא דפיתתא. אמרון ווי חיוויא בישא שריא במעוי דדין. שמע קלהון, מה עבד להון, נסב חמריהון ואסקינון לריש אגרא. אזלון ואמרון לאבוי. א' לון ודילמא מילא בישא אשמעתוניה, אמרין חמיניה יתיב קמי תנורא אימה נשאה והוא אכל עד דאכל כל אצותא דפיתתא ואמרינן ווי דחיווא בישא שריא במעוי דדין. אמ' לון ודילמא מן דידכון הוא אכל ליה, ההוא דברא יתיה ברא ליה מזוניה, אף על גב כן איזלון ואימרון ליה מן שמי והוא מנחית לון לכון. אזלון ואמרון ליה, והנס האחרון היה קשה מן הראשון. מי מסיק לון הוה מסיק חד חד, וממחית לון הוה מנחית תריי תריי. [יט] ר' לעזר בר' שמע' אתמני ארכן ליפרין קטיל בני נש דהון חייבין קטולין. והוה ר' יהושע בן קרחה קרי ליה חלא בר חמרא. אמ' ליה למי את קרי ליה חלא בר חמרא, לא קוצים כסוחים כיסחתי, לא בני נש דהוון חייבין קטולין קטלית. כגון דערקת ואזלת לך ללודקיא. א' ליה היה לך לברוח לסוף העולם ולהניח בעל הגנה שיקוץ את קוציו. [כ] ר' לעזר בר' שמע' אזל לגבי ר' שמע' בר יוסי בר לקונייא חמוי. נכס ליה חד תור ואפה ליה חדה אצו דפיתא ופתח ליה חד כוב דחמר, והוה מזיג ליה והוא שתי, מזיג ליה והוא שתי. אמ' ליה איפשר ששמעתה מאביך כמה הוא שיעורו של כוס, אמ' ליה כמות שהוא אחת, בצונין שתים, בחמין שלש, אבל לא שיערו חכמים לא בכוסך שהוא קטן, ולא ביינך שהוא יפה, ולא בכריסי שהיא רחבה. [כא] ר' לעזר בר' שמע' שאל את ר' שמע' בר' יוסי בר לקוניא חמויי, אמ' ליה מה הוא דין דכת' שמלתך לא בלתה מעליך (דברים ח:ד), שמא כלי קוריות היו מהלכין עים ישר' במדבר, אמ' ליה ענני כבוד היו מעטפין אותם. ולא היו בלים, אמ' ליה שמלתך לא בלתה מעליך. ולא היו גדילין, אמ' ליה חלזון הזה כל מה שהוא גדיל נרתיקו גדיל עמו. ולא היו צריכין תכבוסת, אמ' ליה ענני כבוד היו מגחצין אותן. ואל תתמה אמינטון הזה אין מגחצין אותו אלא באור. ולא היה ריחן קשה מריח הזיעה, אמ' ליה מתכלכלין היו בדשאי הבאר, וריח שלמתיך כריח לבנון (שה"ש ד:יא). [כב] ר' לעזר בר' שמע' איתמני אנגרבטיס מפיק עבודה. חד זמן אתא אליהו זכו' לטוב לגביה בדמות סב חד, אמ' ליה אתקין לי בעירא. אמ' ליה ומה אית גבך למטעון, אמ' לי הדא שחיק חיפסתי והדא גולתי ומרכוב. א' לית אתון חמיי להדין סבא אנא טעין ליה ומייבל ליה לסופא דעלמא והוא אמ' אתקין לי בעירא. מה עבד, ארכביה והוה מסיק ליה טורין ומחית ליה גלמין מעבר ליה חקלוון דכובין וחקלוון דדרדורין. לסופה שרי מנטל גרמיה עלוי. אמ' ליה סבא סבא קליל גרמך ואין לא דאנא מקליק לך. א' ליה ובעי את למנשמה ציבחר, אמ' ליה אין. מה עביד, אעליה לחדא חקל ואייתביה תחות חד אילן ויהב ליה ואכל ושתה, וכיון דאכל ושתה אמ' ליה כל הדא טריפתא להן לך, לא טב לך צייר אומנהון דאבהתך. א' ליה ואית בך מתני לי, אמ' ליה אין. ואית דאמרין תלת עשרה שנין עבד אליהו זכור לטוב מתני ליה עד דאמר סיפרא, וכיון דאמ' סיפרא אמרין אפילו גולתא לא הוה יכיל טעין. דבית רבן גמליאל היה להן בן בית אחד והיה מוליך ארבעים סאה אצל הנחתום. אמ' ליה כל הדין חילא טבא אית בך ולית את יהיב ליה בסיפרא, וכיון דאמ' סיפרא אמרין אפילו חדא סאה לא הוה יכיל טעין. ואית דאמרין אפי' סבניתיה אין לא הוה חורן מעבר ליה מן עלוי לא הוה יכיל מעבר ליה. [כג] ר' לעזר בר' שמע' אתשש ואתגליית אדרעה וחמא לאינתתיה דהות דחכא ובכייא. אמ' לה חייך דאנא ידע למה דחכת וידע למה דבכיית. דחכת דאמרת טוביי מה הוה חלקי בהדין עלמא, טוביי דאידבקית להדין גופא צדיקא. ובכיית דאמרת ווי דהדין גופא אזל לרימה. וכן הוא, מדמוך אנא ברם רימה חס ושלום לית הוא מישלוט בי, אלא חדא תולעת' דעתידא דנקרא אחורי אודני, דחד זמן הוינא עליל לכנשתא ושמעת קלא דחד בר נש מחרף והווה ספיקא גבי למעבד ביה דינא ולא עבדית. וכיון דדמך איתיהב בהדה גוש חלב. והוה ר' שמעון בן יוחי מתגלה על מרוניא ואמר להון הדה עין דימין דהוה אית לי לא זכית תתיהב גבי. והוון מרוניא אזלין בעיי למייתיה יתיה. וגוש חלבאי נפקין בתריהון בחוטרייא ובמורנייתא. חד זמן בפניא דצומא רבא אמרין הא עינתא דנייתיניה עד דאינון נקיים. וכיון דנפקון לבר מן קרתא אתון תרין חיוון דנורא מהלכין קדמיהון. אמרין חכימא היא שעתא דאנן מייתי יתיה. וכיון דמטון למערתא קמון לון תרין חיוותא דנורא לשטר. אמרין מן עליל מייתי ליה, אמרה איתתיה אנא עלה ומייתי ליה דאית לי סימן בגויה. עלת בעת למייתיה יתיה ואשכחת ההיא תולעתא דנקרא חורי אודנא. בעי למירמתה ושמעת ברת קלא אמרה אירפיה למרי חובה דייגביה חוביה. אייתוניה ויהבוניה גב אבוי. אמרין מן ההיא שעתא לא אתגלי ר' שמע' בן יוחי על מרונייא. [כד] ר' לעזר בר' שמע' כשהיה נכנס לבית הוועד היו פניו של ר' מקדירות, והוה אבוי אמ' ליה ראית זה ארי בן ארי אבל את ארי בן שועל. וכיון דדמך שלח תבע באיתתיה, שלח' ואמרת ליה כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול. א"ל מה הוא עבד דלית אנא עביד דכוותיה, אמרה ליה כד הוה לעי באוריתא כל צורכא הוה אתי מדמוך ליה ואמ' כל ייסוריהן דישר' ייתון לון עליי, ואינון אתיי לון. וכד הוה עונתא למלעי באוריתא הוה אמ' כל חד וחד מנכון יחזור לזויתיה, ואינון אזלין להון. אמ' לה אוף אנא עבד כן. קרא להון ואתון, בעא דייזלון להון ולא אזלון להון. ואית דאמרין תלת עשרה שנין עבד חשש שיניה. שלחה ואמרה ליה שמעתי שמעלין בקודש ולא מורידין. [כה] כי השבע השביע את בני ישראל וג' (שמות יג:יט). ולמה שתי שבועות, מלמד שהשביע יוסף את אחיו ואחיו לבניהם ובניהם לדור אחר. פקד יפקד אלקים אתכם (שם). ולמה שתי פקידות, פקידה במצרים ופקידה בסיני, פקידה בניסן ופקידה בתשרי, פקידה בעולם הזה ופקידה לעולם הבא. והעליתם את עצמותי מזה (שם), יכול עכשיו, ת"ל אתכם (שם), לכשתהוא עולין. ר' מאיר או' אתכם, מלמד שיעלה כל שבט ושבט ראש שבטו עימו. חסילה.
Rabbi Yochanan sat and expounded., "How did the water became for the Jews like a wall [at the splitting of the Sea]?" Rabbi Yochanan expounded, "It was like lattice-work." Serach bat Asher looked out and said, "I was there, and it wasn't like that - it was like a glass window."
וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, אִם בַּיָּם לָמָּה בַּיַּבָּשָׁה, וְאִם בַּיַּבָּשָׁה לָמָּה בְּתוֹךְ הַיָּם, אֶלָּא מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם עַד שֶׁבָּאוּ לְתוֹכוֹ עַד חוֹטְמָן, וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה לָהֶם יַבָּשָׁה. דָּרַשׁ רַבִּי נְהוֹרָאי, הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל עוֹבֶרֶת בַּיָּם וּבְנָהּ בְּיָדָהּ וּבוֹכֶה, וּפוֹשֶׁטֶת יָדָהּ וְנוֹטֶלֶת תַּפּוּחַ אוֹ רִמּוֹן מִתּוֹךְ הַיָּם וְנוֹתֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים קו, ט): וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר, מַה בַּמִּדְבָּר לֹא חָסְרוּ כְלוּם, אַף בַּתְּהוֹמוֹת לֹא חָסְרוּ כְלוּם. הוּא שֶׁמּשֶׁה אָמַר לָהֶם (דברים ב, ז): זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה׳ אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר, שֶׁלֹא הָיוּ חֲסֵרִים אֶלָּא לְהַזְכִּיר דָּבָר וְהוּא נִבְרָא לִפְנֵיהֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ דִּבּוּר לֹא הָיוּ חֲסֵרִין, אֶלָּא מִי שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ דָּבָר וְהוּא נַעֲשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, יח): וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם. דָּבָר אַחֵר, לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר, שֶׁלֹא הָיָה חָסֵר דָּבָר בָּעוֹלָם, וּמָה הָיָה חָסֵר, תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד, ג): קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה׳.
[F]rom here you learn that the sea was not split for them until they entered up to their noses, and then it became dry land for them.
Rabbi Nehorai expounded: An Israelite woman would pass through the sea, with her son crying in her hand, and she would extend her hand and take an apple or a pomegranate from the sea and give it to him, as it is stated... just as in the wilderness they lacked nothing, so too in the depths they lacked nothing.... Nothing was lacking; all they had to do was mention something and it would be created before them. Rabbi Shimon says: Even speech was unnecessary, but rather anyone who thought something in his heart, it would be prepared...
וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃
At the blast of Your nostrils the waters piled up,
The floods stood straight like a wall;
The deeps froze in the heart of the sea.
The floods stood straight like a wall;
The deeps froze in the heart of the sea.
וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ. עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לָהֶם עַל הַיָּם. נִבְקַע לָהֶם הַיָּם וְנִבְקַע כְּמִין כִּפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: נָקַבְתָּ בְּמַטָיו רֹאשׁ פְּרָזָיו וְגוֹ' (חבקוק ג, יד). וְנֶחֱלַק לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבִילִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ. וְנַעֲשָׂה יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה (שמות טז, יד). וְנַעֲשׂוּ כְּמִין טִיט, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כט): דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים (שמות יד, טו). וְנַעֲשׂוּ הַמַּיִם פֵּרוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם (תהלים עד, יג). וְנַעֲשׂוּ סְלָעִים סְלָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם (תהלים עד, יג). וְנַעֲשׂוּ גְּזָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים (תהילים קלו, יג). וְנַעֲשׂוּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם (שמות טו, ח). וְנַעֲשׂוּ כְמוֹ נֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד (שמות טו, ח). וְיָצְאוּ לָהֶם כַּדֵּי מַיִם מְתוּקִין מִתּוֹךְ מְלוּחִין. וְקָפְאוּ הַמַּיִם וְנַעֲשׂוּ כִּכְלִי זְכוּכִית, שֶׁנֶּאֱמַר: קָפְאוּ תְהֹמוֹת (שמות טו, ח).
And lift thou up thy rod (Exod. 14:16). Ten miracles were performed in their behalf at the sea. The sea was split asunder for them, and became a kind of vault, as it is said: Thou hast struck through with his own rods the heads, etc. (Hab. 3:14). It was divided into twelve paths, as it is said: And stretch out thy hand over the sea and divide it (Exod. 14:16). It was turned into dry land, as it is said: And the children of Israel walked upon dry land the midst of the sea (ibid., v. 29). It was converted into a kind of clay, as is said: Thou hast trodden the sea with thy horses, the mud of mighty waters (Hab. 3:15). The water was made into pieces, as it is said: Thou didst break the sea into pieces by Thy strength (Ps. 74:13). It was changed into rocks, as is said: Thou didst shatter the heads of the sea monsters in the waters (ibid.). It was torn asunder, as it is said: To him who divided the Red Sea asunder (ibid. 136:13). It was piled up into stacks, as it is said: And with the blast of Thy nostrils, the waters were piled up (Exod. 15:8). It was made into a heap, as is said: Stood upright like a heap (ibid.). Barrels of sweet water flowed out of the salt water for them, and the sea congealed and became like a glass vessel, as it is said: The deeps were congealed (ibid.).
Bonus! Bringing Joseph's Bones
וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹקִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם׃
And Moses took with him the bones of Joseph, who had exacted an oath from the children of Israel, saying, “God will be sure to take notice of you: then you shall carry up my bones from here with you.”
(שמות יג,יט) ["וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם."] "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ", לְהוֹדִיעַ חָכְמָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁהָיוּ הַכֹּל עֲסוּקִין בַּבִּזָּה, וּמֹשֶׁה הָיָה עָסוּק בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי י,י) "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת". וְכִי מְנַיִן הָיָה מֹשֶׁה יוֹדֵעַ אֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו,מו) "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח." אָמְרוּ: סֶרַח בַּת אֲשֶׁר נִשְׁתַּיְּרָה מֵאוֹתוֹ הַדּוֹר, וְהִיא הֶרְאַת לְמֹשֶׁה אֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ לוֹ הַמִּצְרִיִּים אָרוֹן שֶׁלַּמַּתֶּכֶת, וְשִׁקְּעוּהוּ בְתוֹךְ נִילוּס. בָּא מֹשֶׁה וְעָמַד עַל הַנִּילוּס, נָטַל צְרוֹר וְזָרַק לְתוֹכוֹ, צָעַק וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו. נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתָךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ! (על פי יְהוֹשֻׁעַ ב,יז) וְצָף אֲרוֹנוֹ שֶׁלְּיוֹסֵף, וּנְטָלוֹ מֹשֶׁה.
(Exodus 13:19) "And Moses took the bones of Joseph with him": This apprises us of the wisdom and saintliness of Moses. All of Israel were occupying themselves with the spoils (of Egypt), and Moses was occupying himself with the mitzvah of the bones of Joseph. Of him it is written (Mishlei 10:8) "The wise of heart will take mitzvoth." And how did Moses know where Joseph was buried? It was said: Serach the daughter of Asher was left of that generation, and she showed Moses the grave of Joseph, saying to him: In that spot did they place him. The Egyptians made a metal casket for him and sank it in the Nile. (Moses) thereupon stood at the Nile, threw a stone into it, and shouted: "Joseph, Joseph, the oath that the Holy One Blessed be He swore to our father Abraham that He would redeem His children, has materialized. Accord honor to the L–rd, the G–d of Israel, and do not delay our redemption, for it is on your behalf that we are delayed. If you reveal yourself, good; if not we are absolved of your oath (to take your bones with us)" — whereupon Joseph's casket rose to the surface and Moses took it.