(ט) וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כׇּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהֹוָ֖ה לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם׃
(ב) על כל הטובה. טוֹבַת הַמָּן וְהַבְּאֵר וְהַתּוֹרָה...
(2) על כל הטובה FOR ALL THE GOODNESS — the goodness in giving the Manna and the well and the Torah...
(ב) על כל הטובה טובת המן והבאר פי' לפי ש"טובה" משמע דבר שאינו פוסק וטובו מושך והולך כמו שאמ' המפרשים גבי וירא אלהים כי טוב דכתי' במעשה בראשית שפרשו בהן רצה בקיומו וגזר עמידתו. לכך פי' מן ובאר ותורה - שהמן והבאר נמשכו מ' שנה, ותורה עומדת לעד...
(יז) וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃ (יח) נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹא־תוּכַ֥ל עֲשֹׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ׃
(17) But Moses’ father-in-law said to him, “The thing you are doing is not good; (18) you will surely wear yourself out, and these people as well. For the task is too heavy for you; you cannot do it alone.
The Ohr HaChaim takes note of the double lashon (navol tibol) to mean that Yisro was telling Moshe that he souldn't just feel worn out, but that his current system would leave him unable to function at all.
(א) נבל תבל. כפל לומר נבול וגו', להיות כי יש ב' גדרים במשמעות תבול, הא' כל שיגרע כל שהוא מכחו הראשון יקרא עליו הלאות לערך הקודם אבל על כל פנים יכול עשות מה שהיה עושה קודם במעט יגיעה. והב' הוא הלאות הנרגש לכל שהוא גדר המונע האדם מעשות חפצו לצד כי לא ישאר בו כח, לזה אמר אליו כי מה שיגיע אליו מהלאות כח לא שיעור מועט אלא שיעור שכפי האמת יקרא לו תבול, והוא מה שגמר אומר לא תוכל עשוהו לבדך.
(1) נבול תבול, "you will surely become weary, etc." Yitro repeated the word נבול because it has two meanings. We apply this term to describe anything which has lost some of its original strength, and as a result has become weary, fatigued, relative to its original state. Nonetheless the subject under discussion is still able to perform its basic task though with greater exertion. The second meaning of נבול is a feeling of weariness which is felt so keenly that the subject is unable to carry out his regular routine at all. Yitro warned Moses that though, intially, he would feel only slightly weary, eventually he would become so weary, נבול תבול, that he would be unable to function at all. Yitro underlined this by saying: "you will not be able to carry on by yourself."
However, in regards to children of such a union, their status of slavery follows the father's lineage.
(1) He said to her, “Go to your father’s house”. . . [Question: Why was Moshe concerned only about his wife, whereupon her sons she took on her own accord? The answer is:] Moshe was worried only for his wife, lest the Egyptians enslave her.
But he was not worried for his sons because they would not be enslaved there. This is because the tribe of Leivi was not subjected to the enslavement, as Rashi explained in 5:4.
...אָמַר רַב הוּנָא: מַחְלוֹקֶת בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן; אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין – דִּבְרֵי הַכֹּל דַּיָּינִין בִּישִׁיבָה וּבַעֲלֵי דִינִין בַּעֲמִידָה, דִּכְתִיב: ״וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם״.
... Rav Huna says: The dispute whether the litigants are required to stand is only at the time of the deliberation, but at the time of the verdict, everyone agrees that the judges issue the verdict while sitting and the litigants receive the verdict while standing, as it is written: “And Moses sat to judge the people and the people stood” (Exodus 18:13).
(יג) וַיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב׃
(יד) וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכׇל־הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב׃
(טו) וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים׃ (טז) כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ
וְהוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו׃
(13) Next day, Moses sat as magistrate among the people, while the people stood about Moses from morning until evening. (14) But when Moses’ father-in-law saw how much he had to do for the people, he said, “What is this thing that you are doing to the people? Why do you act*act Lit. “sit” as magistrate; cf. v. 13. alone, while all the people stand about you from morning until evening?” (15) Moses replied to his father-in-law, “It is because the people come to me to inquire of God. (16) When they have a dispute, it comes before me, and I decide between one party and another, and I make known the laws and teachings of God.”
(ז) וישב משה ויעמוד העם יושב כמלך וכלם עומדין והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו על כך. במכילתא: והחכם רבי אברהם בן עזרא טען ואמר שאין זה זלזול כי דרך השופט לעולם להיות יושב ובעלי הריב עומדים לפניו וכן כתוב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב ואין לומר שיתרו לא אמר זה רק בעבור שאר כל העם שהיו עומדין לפניו שלא בעת הדין דאם כן מה היתה תשובתו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים והלא הם לא היו עומדים ביום הדין. ונראה לי שאינה טענה כי יש לומר שיתרו היה חושב שהם עומדים לפניו לתפארת כמנהג השרים
ומשה השיב לו שאין זה כי אם למשפט ולכן הוא יושב והם עומדים כמנהג השופט עם בעלי הריב
והראיה על זה הפי' שלא אמר לו יתרו נבול תבול רק אחר שהשיב לו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים מפני שקודם תשובת משה לא ידע יתרו שהוא שופט והם בעלי הריב רק היה חושב שהוא כמנהג השרים דרך שררה ואז אינו נופל לומר לו נבול תבול ולא תוכל עשוהו לבדך וכאשר השיב לו שאין זה אלא דרך השופט עם בעלי הריב אז אמר נבול תבול לא תוכל עשוהו לבדך.
וכן מה שטען עוד ממעלת אריה משה אדוננו שהיא גדולה מאד כי הנה אהרן הגדול ממנו בשנים היה אומר לו בי אדני ואם כן אין זה יוצא מדרך המוסר אם הוא יושב והם עומדים איננה טענה כי כבוד הצבור גדולה מאד מגדולת אהרן אחיו ועוד אם אחיו נתן לו הכבוד מעצמו לקראתו בי אדני אין מדרך המוסר שמשה יבקש זה עד שיהיה הוא לבדו יושב וכל העם עומדים לפניו בכל יום.
(א) כי יהיה להם דבר בא אלי מי שיהיה לו הדבר בא אלי. נראה שרש"י ז"ל סובר שמאמר כי יבא אלי העם לדרוש אלהים מורה על כללות העם ומאמר כי יהיה להם דבר בא אלי מורה על פרטי העם והוא מי שיהיה לו הדבר והכל מורה על עניין דברי ריבות.
ולכן אמר מי שיהיה לו הדבר בה"א הידעה שפירושו הדבר הנזכר לעיל במאמ' כי יבא אלי העם ויהיהי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי להם את חקי האלהים ואת תורותיו מורה כלו על דבר המשפש שיודיע להם חקי האלהים ותורותיו על דברי ריבותיהם ויפרש דברי המתרגם שתרגם לדרוש אלהים למתב' אולפן מן קדם יי' שפירושו לשאול תלמוד מפי הגבורה על דבר המשפט שמבקשי' ממנו להודיעם תלמוד מפי הגבורה על דברי ריבותיהם והוא תמוה מאד כי מי הכריחו לפרש חוקי האלהים ותורותיו ומאמר לדרוש אלהים על דבר המשפט ולמה לא יפרש כי יבא אלי העם לדרוש אלהים לדרוש אלהים על החקים והתורות שהם כל המצות שבינם ובין השם וכי יהיה להם דבר בא אלי על דברי ריבותיה' שבין איש לחברו שיודיע להם דבר המשפט ויהיה מאמר ושפטתי בין איש ובין רעהו דבק עם כי יהיה להם דבר בא אלי הסמוך לו ומאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו דבק עם כי יבא אלי העם לדרוש אלהי' שזהו הנראה גם מדברי המתרגם שתרגם כי יבא אל העם לדרוש אלהים למתבע אולפן מן קדם יי' וכי יהיה להם דבר בא אלי כדהוי להון דינ' אתאן לותי דמשמע שמאמר כי יבא אלי העם לדרוש אלהים אינו בעניין דיניהם. ושמא י"ל מפני שתשובת משה ליתרו במה שהיה חושב שמה שהוא יושב והם עומדי' לפניו הוא לתפאר' בלבד כמנהג השרים אינה רק מן ושפטתי בין איש ובין רעהו שהשיב לו שאין זו העמידה לתפארת כי אם למשפט ודרך המשפט להיות השופט יושב ובעלי הריב עומדין לפניו ולא מן חוקי האלהים ותורותיו שהיו מלמד להם כי אין מדרך למוד התורה שיהיה הרב יושב והתלמידים עומדים לפניו אלא כלם בעמידה כדאיתא בריש הקור' את המגלה עומד ויושב דילפינן לה מקרא דואתה פה עמוד עמדי כביכול אפי' הב"ה בעמידה לפיכך הוכרח לפרש כי יבא אלי העם לדרוש אלהי' וכי יהיה להם דבר בא אלי שניה' יחד מורי' על דבר המשפט רק שהא' מהם מורה על כללות העם והאחר על פרטי העם מי שיהיה לו הדבר ולא שיהיה האחר מורה על למוד התורה והשני על דבר המשפט ועוד שמאמ' ויהי ממחר' וישב משה לשפוט את העם מורה על זה כי אילו היתה ישיבתו לשני ענייני' הא' ללמד להם התורה והמצות והאחר לשפוט את העם למה לא הוזכר במאמר ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם גם למוד התורה ועוד שלמוד התורה והמצות איננו עם הדרך הנזכר פה שיהיה משה לבדו מלמד לכל ישראל אלא לפי הסדר השנוי בברייתא שהוא בתכלית החלוף ועוד כשהשיב לו יתרו נבול תבול כו' ואת' תחזה כו' ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטון ישפוטו הם למה לא הוזכר בו גם דבר הלמוד מהתורה והמצות א"ק מההיא דמכילתא דקתני חוקי האלהים אלו המדרשות ואת תורותיו אלו ההוריות דברי ר' יהושע רבי אלעזר המודעי אומר חוקי האלהים אלו העריות שנ' לבלתי עשות מחיקות התועבות ואת תורותיו אלו ההוריות שא"כ דברי רש"י דלא כמאן.
(א) לדרוש אלהים ד' במסו' הכא ואידך בשמואל בלכתו לדרוש אלהים בענין שאול כשהלך לבקש האתונות. ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלהים בדברי הימים בענין הדבר כשראה המלאך המכה בעם. ויהי לדרוש אלהים בענין עוזיהו שדרש אלהים במלחמה.
מלמד שעל כל צרכיהם היו באים לדרוש אלהים כההיא דשאול שדרש אלהים על אבידתו וכההיא דדוד שהתפלל על הדבר וכההיא דעוזיהו שהתפלל על אויביו:
(א) אני חותנך יתרו. הקדים להודיעו דרך מוסר למען יוכל להכין מקום לשבתם, כאמרם ז"ל (נדה פרק כל היד) אל תכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבירך:
(1) אני חותנך יתרו, Yitro sent this message as a matter of courtesy so that Moses would not be taken unawares by his sudden arrival. He complied with the sages’ warning “do not enter your own house without advance notice, how much more so the house of your friend.” (Pessachim 112).
(א) חונה ב' במסורה. הכא ואידך חונה מלאך ה' סביב לידאיו מלמד שלא הוצרך יתרו לשאול על אהל משה אלא ראה ענן קשור עליו ובזה הכידו וזהו חונה מלאך ה' סביב ליראיו. אל המדבר אשר הוא חונה שם: