פסקי מהרי"ק סימן רב
על דבר הבארות העשויים בידי אדם והם מתברכי' ומתלחלחי' מתחתיהן אלא שאין יוצאי' המים לחוץ - דין מעין גמור יש להם, וכשרים הם אף לטבילת זבים,
הַחוֹפֵר בְּצַד הַיָּם וּבְצַד הַנָּהָר וּבִמְקוֹם הַבֵּצִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ:
When one digs at the side of the sea, a river, or a swamp, and water from these bodies flows into the pit that was dug, the water is considered like water that has not ceased flowing.
הַחוֹפֵר בְּצַד הַמַּעְיָן כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ בָּאִין מֵחֲמַת הַמַּעְיָן אַף עַל פִּי שֶׁפּוֹסְקִין וְחוֹזְרִין וּמוֹשְׁכִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי מַעְיָן.
When one digs at the side of a spring, as long as the water emerges because of the spring, even though at times, its flow is interrupted, but then it flows again, it is considered as a spring.
כָּל הַיַּמִּים כְּמִקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א), וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה, לֹא נֶאֱמַר יַמִּים, אֶלָּא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין, וּפְסוּלִין לַזָּבִים וְלַמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת:
All seas are equivalent to a ritual bath (mikveh), for it is said, "And the gathering (ulemikveh) of the waters He called the seas" (Genesis 1:10), the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: only the Great Sea is equivalent to a ritual bath, for it says "seas" only because there are in it many kinds of seas. Rabbi Yose says: all seas afford cleanness when running, and yet they are unfit for zavim and metzoraim and for the preparation of the hatat waters.
דִּתְנַן: כָּל הַיַּמִּים כְּמִקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים״, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יָם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה, וְלֹא נֶאֱמַר ״יַמִּים״, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה.
That baraita, which prohibits bathing there, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that the Great Sea is unlike other seas. As we learned in a mishna: All seas purify like a ritual bath [mikve], as it is stated: “And God called the dry land earth, and the gathering together of the waters [mikve] He called seas” (Genesis 1:10); this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: Only the Great Sea purifies like a ritual bath, and the verse states seas only because there are many seas in the Great Sea, not because all seas purify.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כׇּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין, וּפְסוּלִים לְזָבִים וְלִמְצוֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת.
Rabbi Yosei says: All seas purify like a ritual bath. They actually purify even more than a ritual bath, as they purify even when they are flowing. Immersion in a sea is purifying not only when its waters are still, but even when they are flowing. That is not the case with a ritual bath, whose waters only purify when still. And sea water is invalid for purifying zavim and lepers and for sanctifying purification water to mix the ashes of the red heifer with it. Those cases require spring water.
רבי יוסי אומר כל הימים - וים הגדול תורת מעיין מים זוחלין עליהן לענין שהם מטהרין בזוחלין מפני שדרך להיות נחלים זוחלין עליהן וזה דרכן אבל פסולין הן לתורת מים חיים דהכתוב קראן מקוה:
רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין - נראה לריב"א דטעמא משום דכל שעה הולכים ושבים מכאן לכאן והוי כזוחלין הלכך יש להם לטהר בזוחלין כמו שאר נהרות אבל מים חיים אינם שהרי אינם נובעים הלכך מיסתבר טפי מה שהכתוב קראן מקוה היינו לפוסלן ממים חיים:
כל הימים דינן דין המקוה ר"ל שאינן מים חיים כמו מי המעיין ואין ראוי בהן טבילה לזבים ולא ילקח מהם מים לטהרת מצורע ולמי חטאת רבי יהודה אומר שהים המקיף לבד הוא אשר דינו דין המקוה ולא יחשב כמעיין ואמנם שאר הימים הנה הם כמו מי מעיין וראויה בהן טבילה לזבים ולקדש בהן מי חטאת. ואמנם קרא האל הים המקיף ימים להיות בו מיני המימות כולם לא שכל ים יקרא מקוה כמו שיאמר רבי מאיר. וזוחלין המימות הניגרים הנוזלים ועוד יתבאר במקואות (פ"ה) שהמעיין מטהר בזוחלין רוצה לומר שאילו היו מיני נוזלין אצל מעיין הנה באלה המים הנוזלין תכון בהן הטבילה ואפי' היה זה שיעור שיהיה כמו המעיין ואין כן במים הנגרין מן המקוה אבל לא יטהר עד שיהיה מקובץ שיעור מ' סאה ועוד יתבאר זה במקואות (שם) ואמר רבי יוסי ששאר הימים זולת הים הגדול נחשבם כמעיין לענין שיטהרו בזוחלין ושהמימות הניגרין הנוזלים מכלים מטהרו בכל שהוא כמעיין ונחשבם כמקוה לענין שהן פסולין למי חטאת ולטהרת מצורע ולטבילת הזב והלכה כרבי יוסי:
הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה וְאֵינוֹ כְּמַעְיָן לְפִיכָךְ אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ לְקִדּוּשׁ. וְכָל הַנְּהָרוֹת פְּסוּלִין לְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת. וּשְׁאָר הַיַּמִּים כְּמַעְיָן:
The Great Sea is considered like a mikveh and not like a spring. Therefore water to be sanctified may not be drawn from it. Water from all of the rivers is unacceptable to be sanctified to serve as the water for the ashes of the red heifer. Other seas or lakes are like springs.
כָּל הַיַּמִים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין וּפְסוּלִין לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת:
All of the seas impart purity despite the fact that their water is flowing, but they are invalid for the purification of zavim and persons afflicted with tzara'at and for the sanctification of the water used for the ashes of the red heifer.
ומתוך כך נ"ל שרבינו סובר דלכולהו תנאי לענין טבילת שאר טמאים כל המים דינם כמעיין ליטהר בין באשבורן בין בזוחלין ולא איפליגו אלא לטבילת זבים ומצורעים וקידוש מי חטאת דכתיב בהו מים חיים דר"מ סבר כולהו ימים כמקוה ופסולים להני תלת מילי דבעי מים חיים ורבי יהודה סבר דים הגדול הוא דמיפסיל להני תלת מילי אבל שאר ימים כשרים אף להנך תלת מילי בין בזוחלין בין באשבורן כדין מעיין ואתא רבי יוסי למימר לרבי יהודה שפיר קא אמר לפלוגי בין ים הגדול לשאר ימים ומיהו לאו לאכשורי שאר ימים להנך תלת מילי בין בזוחלין בין באשבורן אלא דוקא באשבורן כשרים אף להנך תלת מילי אבל כשהן זוחלין אע"פ שהם מטהרים לכל הטמאים אף בזוחלין מ"מ פסולים להנך תלת מילי דבעו מים חיים ואפשר דטעמיה משום דכשהם זוחלין דמו לנהרות וכיון דכל הנהרות פסולין למידי דבעי מים חיים גזרינן בזוחלין דשאר ימים אטו נהרות אבל בזוחלין מן המעיין לא גזרו לפי שעל הרוב הם מים מועטים ולא אתו לאיחלופי בנהרות
כל הימים יש להם דין מעיין לטהר בזחיל'
All seas are considered springs, in that they purify even while flowing.
לכן נ"ל דים הגדול ונהרות כיון שאין דינם כמעיין לענין מי חטאת כמ"ש רבינו בפ"י מהלכות פרה הוא הדין שהם מוחלקים ממנו לענין זה: