לְמַעְלָה מֵהֶן, מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו מֻעָטִין וְרַבּוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין, שָׁוֶה לַמִּקְוֶה לְטַהֵר בְּאַשְׁבֹּרֶן, וְלַמַּעְיָן לְהַטְבִּיל בּוֹ בְּכָל שֶׁהוּא:
Superior to such [water] is [the water of] a spring whose own water is little but has been increased by a greater quantity of drawn water. It is equivalent to the mikveh in as much as it may render clean by standing water, and to an [ordinary] spring in as much as one may immerse in it whatever the quantity of its contents.
ומעלה רביעית שתהיה עין מים מעטת המים ושאבו המים ונשפך בה עד שרבו המים וגברו הנה אלה המים משותפי המשפט בין משפט המקוה והמעין ידמה למעין בדבר ולמקוה בדבר וראוי לנו שנבאר קודם זה משפטי המעין והמקוה ונאמר שהמעין והוא המים הנובעין מטהרין בכל שהוא ואפי' היה הפחות מעט השיעור מה שטהר בו טהור ודין שני שהמים הנוזלים מן המעין היוצאין ממנו יטהרו בו ג"כ וכל מי שטבל בו טהור הנה שני אלה המשפטים במעין אחד מהם שהוא מטהר בכל שהוא והשני שהוא מטהר בזוחלין. ובמקוה והוא קיבוץ המים בלתי נובעים שני משפטים אחד מהם שהוא אינו מטהר הטמאים אלא במ' סאה א) לגבורות ומה שיהיה פחות מזה אינו מטהר הטמאים והשני המים הנוזלין ממנו חוצה לה והנה אותה אשר יקרא זוחלין לא יטהרו ואמנם יטהרו במקום מקוער ינוחו המים בו ויעמדו הוא אשר יקרא אשבורן ואמר שאין המים מעטת המימות אם הוצק בו מים שאובין והיה המקובץ מזה מטהר בכל שהוא כמו המעין אשר אין בו מים שאובין ואינו מטהר אלא באשבורן כמו המקוה אשר אין מעין בו:
חידושי ר' חיים הלוי הלכות מקוואות פרק ט
ועל כן נראה לומר בדעת הרמב"ם, דבאמת הרי הא דמקוה אינו מטהר בכל שהוא הא אין זה פסול בעצם המים, ורק דין חסרון שיעור יש בו, דכך היא הלכה דבעינן מ' סאה, ולפי זה מעין דמטהר בכל שהוא, כמו שמועיל על עצמו לטהר בכל שהוא, הרי כמו כן מועיל גם להשלים חסרון השיעור של מי מקוה דבעינן בהו מ' סאה דוקא, דכשהם מחוברין למעין הרי יש כאן שיעור שלם המשלימן. ולפי זה הרי ניחא הא דריבה עליו מים שאובין דשוה למעין דמטהר בכל שהוא, כיון דע"י המעין אין כאן חסרון שיעור גם במי המקוה, וכולו מקוה שלם הוא, ולא איכפת לן ג"כ במה דמי מקוה הויין רובא, חדא דאכתי הרי יש כאן שיעור שלם מהמעין, ועוד דגם מי המקוה שאינן ממעין הרי ג"כ מקוה שלמה הויין ע"י המעין שמשלים שיעורן, וע"כ מטהר בכל שהוא, משא"כ לענין לטהר בזוחלין, דזה הוי פסול בעצם מי המקוה, שאין מטהרין בזוחלין, ואין המעין מועיל להכשירן לזחילה, וע"כ אזלינן בתר רובא, וכל שרבו עליו מי מקוה שוב אינו מטהר בזוחלין, וכמו דאזלינן בתר רובא בכל מקום, וכמו שנתבאר.
מדתנן בפרק קמא דמקוואות מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בכל שהוא ומדקתני שוה למקוה לטהר באשבורן אלמא מקום יש בו שאינו מטהר בזוחלין שאין עליו דין מעיין אלא הרי הוא כמקוה שצריך אשבורן והדר קתני ולמעיין להטביל בו בכל שהוא ובודאי מדקתני דשוה למעיין להטביל בו בכל שהוא הוא הדין דמטהר בזוחלין כיון דתורת מעיין עליו וקשיא רישא אסיפא אלא ודאי הכי קאמר מעיין זה שרבו עליו מים שאובין מקומות יש בו שתורת מקוה עליהן וצריך אשבורן והיינו אותן מקומות שהוא זוחל בהן עכשיו מחמת רבוי הנוטפין ולא היה זוחל בו בתחילה ומקומות יש בו שלא נשתנה דינו מכמו שהיה אלא הרי הוא כמעיין להטביל בו בכל שהוא והיינו אותו מקום שאפילו מתחילה היה זוחל בו.
הַנִּצּוֹק, וְהַקָּטַפְרֵס, וּמַשְׁקֶה טוֹפֵחַ – אֵינוֹ חִיבּוּר לֹא לְטוּמְאָה וְלֹא לְטׇהֳרָה!
A stream of water, and water descending an incline [katafres], and liquid that rendered an item moist do not connect, neither for ritual impurity nor for purity. These liquids do not connect for impurity, e.g., if impure water is in one place and becomes attached to another source of water pouring from above it, the water above is not considered attached to the impure water and is not rendered impure. They also do not connect for purity, e.g., if two collections of water are attached via the pouring of a stream, they do not join together to form the amount of water necessary to form a valid ritual bath, through which people and items can become ritually pure. If so, liquid that rendered a hand moist should not serve to attach the two halves of one’s hand when they are washed.
הנצוק - קילוח:
והקטפרס - הר משופע שמדרונו מחודד הרבה:
וכן לטהרה לענין מקוואות שני מקוואות שאין באחד מהן ארבעים סאה ונצוק וקטפרס ומשקה טופח מחברן אינו חיבור:
וכמ"ש הריב"ש דטעמא דמעיין מטהר בזוחלין משא"כ במקוה משום דקטפרס אינו חיבור משא"כ במעיין דמטהר בכ"ש
וְאָמַר רָבִין אָמַר רַב: מִטְרָא בְּמַעְרְבָא — סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נַהְרָא מִכֵּיפֵיהּ מִתְבָּרֵיךְ. וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין
And apropos statements of Rav cited by Ravin, the Gemara cites an additional statement that Ravin said that Rav said: When there is rain in the West, Eretz Yisrael, a great witness to that rainfall is the Euphrates River, as ultimately that rainwater increases the water flow in the Euphrates River. And this statement of Rav disagrees with a statement of Shmuel, as Shmuel said: A river is blessed from its banks, i.e., the increase in its water flow is attributable to its tributaries and not to rain. The Gemara comments: And this statement of Shmuel disagrees with another statement of Shmuel, as Shmuel said: The water purifies when flowing
אֶלָּא פְּרָת בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי בִּלְבַד.
in the Euphrates River only during the days of Tishrei alone, as after the summer, when no rain falls, it is clear that the water in the river flows from the source of the river. During the rest of the year, rain and snow are mingled with the river water, and water from rain and snow purify one who immerses in them only when the water is standing.
אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל עֲבַד לְהוֹן מִקְווֹאוֹת לִבְנָתֵיהּ בְּיוֹמֵי נִיסָן, וּמַפָּצֵי בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי.
The Gemara relates: Shmuel’s father fashioned ritual baths for his daughters during the days of Nisan and placed mats in the Euphrates River during the days of Tishrei. He fashioned ritual baths during Nisan due to the concern that the rainwater and snow water that accumulated in the river exceeded the amount of water that originated in the river’s sources. Since immersion in the flowing water would be ineffective, he fashioned ritual baths of standing water elsewhere for them. He placed mats during the days of Tishrei, when they immersed in the river itself, to prevent the mud on the riverbed from acting as an interposition that would invalidate the immersion.
ומפצי ביומי תשרי - בנהר היה נותנן תחת כפות רגליהן משום טיט דלא ליהוי חציצה א״נ לצניעותא בעלמא. והיה מניחן לטבול בנהר משום דביומי תשרי ליכא למיחש לזוחלין. ומאי דקאמר ביומי ניסן מניסן ועד תשרי קאמר וכ״ש בימות הגשמים כך פירשו רבותי ואין הלשון נוח לי דהוה ליה למימר עביד להו מקוואות לבנתיה כולה שתא ומפצי ביומי תשרי. לפיכך נ״ל דבנתיה דאבוה דשמואל בסתוא לא היו טובלות בנהר משום צנה אלא במקוואות שבבתיהן וביומי ניסן דרויח עלמא היו מתחילות לטבול בנהרות והיה מתקן להם אביהם שם בתחילת ניסן מקוואות שהיו טובלות בהן עד תשרי וביומי תשרי לא היה מצריכן למקוואות משום דליכא למיחש לנוטפין ולפיכך היה מתקן להן מפצי וכשעוברין ימי תשרי כבר היו חוזרות לטבול בבתיהם משום צנה:
ולענין הלכה פסק ר״ת כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מבריך דאע״ג דרב פליג עליה ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי (בכורות מט:) ועוד דאבוה דשמואל נמי ס״ל כרב ואידך דשמואל נמי פליגא אדידיה אפ״ה קיימא לן כשמואל דתניא בבכורות בפ' מעשר בהמה (בכורות דף נה:) יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין דברי ר' מאיר וחכ״א פרת שמו שמימיו פרין ורבין מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך כלומר דנהי דשמואל אמר הכי בכל הנהרות דמכיפייהו מברכי והכא לא אמרינן הכי אלא בפרת אפ״ה מסייע ליה משום דכיון דפרת מבריך מכיפיה כולהו נהרות נמי מכיפיה דפרת הם מתברכים שהרי כל הנהרות מפרת הם נמשכים כדאמרי' התם בבכורות (דף נה .) הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם דאפי' עינותא דמדליין סולמי דפרת נינהו הילכך ההיא מתני' מסייעא ליה לשמואל בין מדר' מאיר בין מדרבנן דרבנן נמי אמרי פרת שמו שמימיו פרין ורבין וכיון דר' מאיר ורבנן מסייעי ליה כותיה נקטינן ונמצא לפי דעת זה שלעולם טובלים בנהרות ואפי' כשמתברכין הרבה מחמת גשמים לפי שאין טפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים זהו דעת ר״ת ז״ל. ומ״מ נ״ל שאף הוא ז״ל לא אמרה אלא בנהרות שאין מכזבין אבל מכזבין ליכא למימר בהו דמברכי מכיפייהו. אבל ר״ח והרב אלפסי ז״ל פסקו כרב וכאבוה דשמואל דאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד וקא יהיב הרמב״ן ז״ל טעמא למילתייהו דאע״ג דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך לא דחינן מימרא דאיסורא דהוו נהיגין בה הלכה למעשה כאבוה דשמואל דעבד לבנתיה מקוואות משום מימרא דאגדתא ושמואל נמי לאו לענין מעשה אמרה דכיון דאיהו נמי אמר אין המים מטהרין בזוחלין משמע דה״ק נהי דמדינא שרי להלכה למעשה איכא למיחש וכדאמר בעלמא השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועי' ואע״ג דאמר ופליגא דשמואל אדשמואל היינו לומר דתרוייהו מימרי דשמואל לא קושטא אינון אלא חדא מינייהו דאי איתא לחדא ליתא לאידך אבל איהו לא פליג דידיה אדידיה אלא מיחש הוא דחייש הלכה למעשה וה״נ משמע בפ' תינוקת (נדה סז.) דמייתינן מילתא דאבוה דשמואל ולא מסיימינן עלה פלוגתא דבריה אלמא שמואל נמי למעשה חייש וכ״ת אמאי חייש כיון דר' מאיר ורבנן אמרי בברייתא דבכורות (דף נה:) דפרת מימיו פרין ורבין ורב ואבוה דשמואל נמי אמאי סברי דלאו מכיפיה מבריך איכא למימר דאינהו ידעי דאיכא תנאי בעלמא דלא סבירא להו הכי ועוד דאיכא נסחי דלא גרסי במילתא דרבנן שמימיו פרין ורבין אלא וחכ״א פרת שמו ותו לא ולפי זה סייעתא דמייתי התם לשמואל מדרבי מאיר הויא לא מדרבנן ואפ״ה שפיר דייק מדרבי מאיר כיון דרבנן לא פליגי עליה בהדיא לומר שאינו פרה ורבה ורב ואבוה דשמואל סברי דרבנן פליגי עליה ושמואל נמי מיחש הוא דחייש: נמצא עכשיו לפי דרך זה שהנהרות המכזבין אין טובלין בהן כלל שלעולם חוששין להן למי גשמים והפשרת שלגים ונהרות גדולים שאין מכזבין כל שהוא בקי בהן ויודע עיקר המשכתן בימי תשרי טובל בהן כל השנה כל שהוא רואה שאין לחוש שנתרבו נוטפין על עיקר המשכתן אבל כל שהוא רואה מתוך רבייתן שיש לחוש לכך אפי' ביומי תשרי אין טובל בהן ומי שאינו בקי בהן בכל השנה כולה צריך לחוש להן חוץ מיומי תשרי בלבד שבתשרי מן הסתם אין נוטפין רבין עליהן: מיהו איכא מאן דאמר דכי חיישינן לרבו נוטפין על הזוחלין דוקא לטבול במקום שלא היתה שם זחילתו של נהר קודם לכן אבל במקום שהיתה זחילתו מתחילה אף על פי שעכשיו רבו נוטפין על הזוחלין מותר לטבול בו ומוכח לה מדתנן בפרק קמא דמקוואות מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בכל שהוא ומדקתני שוה למקוה לטהר באשבורן אלמא מקום יש בו שאינו מטהר בזוחלין שאין עליו דין מעיין אלא הרי הוא כמקוה שצריך אשבורן והדר קתני ולמעיין להטביל בו בכל שהוא ובודאי מדקתני דשוה למעיין להטביל בו בכל שהוא הוא הדין דמטהר בזוחלין כיון דתורת מעיין עליו וקשיא רישא אסיפא אלא ודאי הכי קאמר מעיין זה שרבו עליו מים שאובין מקומות יש בו שתורת מקוה עליהן וצריך אשבורן והיינו אותן מקומות שהוא זוחל בהן עכשיו מחמת רבוי הנוטפין ולא היה זוחל בו בתחילה ומקומות יש בו שלא נשתנה דינו מכמו שהיה אלא הרי הוא כמעיין להטביל בו בכל שהוא והיינו אותו מקום שאפילו מתחילה היה זוחל בו.
רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב כו חלק ה
ואפילו לפר"ת אותן הנהרות שגדלין לפעמים הרבה ממי הגשמי' צריך להמתין ב' או ג' ימים שיחזור הנהר לדרכו מאח' שאנו רואין שלפי שעה נתגדל ונתרבה הנהר כל כך מירידת הגשמים
רא"ש מסכת נדה הלכות מקוואות
והתיר ר"ת ז"ל לנשים לטבול בנהרות כל השנה כולה(פ) ולא חיישי' שמא רבו הנוטפין על הזוחלין ורבינו מאיר ז"ל היה אוסר וזה לשונו ולי נראה דאסור לטבול בנהרות דלא קי"ל כשמואל בהא דאמר נהרא מכיפיה מיבריך. דכיון דפליגא דידיה אדידיה שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן בההיא דאמר אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי דנהי דנהרא מכיפיה מיבריך לא עבדינן בהו עובדא גזירה משום חרדלית של גשמים דאי שרינן לטבול בנהרות יאמרו העולם דנוטפין מטהרין בזוחלין דסברי דרובן נוטפין ולא ידעי דנהרא מכיפיה מיבריך ואתי למישרי למיטבל בחרדלית של גשמים דהיינו זרם מי גשמים הזוחלין(צ) מדליו של הר. והנהו לא מטהרי בזוחלין דכולהו נוטפין נינהו.
מרדכי מסכת שבת פרק במה אשה רמז שנז שנח
נהרא מכיפיה מיבריך פי' ר"ת דהכי הלכתא ומתוך כך מותרין לטבול בכל הנהרות כל השנה כולה ולא חיישינן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין ורבינו מאיר אוסר לטבול בנהרות (*דהא קי"ל כשמואל) [*כאידך דחייש לרביית נוטפים] ויש שקורין תגר על דברי ר"מ שאוסר לטבול בנהרות ואומרים שבא לעשות ממזרים למפרע כל הנולד מטבילת נהרות ואותם ב"א טועים הם דהא אפי' בנולד מן הנדה בלא שום טבילה אין הולד ממזר כדאמרי' בר"פ החולץ [יבמות דף מט א] הכל מודים בבא על הנדה שאין הולד ממזר ולא הוי אפילו חלל כדאמרינן פ' הבא על יבמתו אלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל הבא מנדה וכו' וכ"ש הכא דעלתה לה טבילה מדאורייתא אלא דגזירה דרבנן הוא לכתחלה גזירה אטו חרדלית של גשמים כדפרישית וא"כ אף הולדות דמעיקרא כשרין גמורין בלא שום פגם בעולם אף לדברי רבינו מאיר: