אמנם נראה לפי עניות דעתי שיש לפסלו מאחר שסוף סוף אי לאו מי הגשמים לא היה מים במקום התפשטות הנהר השני אשר טובל' כמו שכתבת שהרי שנינו בתוספתא דמקואות ומייתי ליה רבינו מאיר בתשובתו כמו שכתב המרדכי בהלכות נדה וז"ל מעיין שמימיו מועטין וריבה עליהם והרחיבו מטהר באשבורן אינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלוך מתחילתו פי' רבה עליו כו' עד אין אותם מקואות כשרים אלא באשבורן עכ"ל. הרי לך דבעינן שהמעיין הולך שם מתחילתו ואע"ג דאיכא למימר דהיינו דווקא כשרבו הנוטפין או השואבין מ"מ אין נראה דא"כ מאי אריא במקום שאין יכולין להלוך מתחילתו אפי' יכולין נמי כשרבו הנוטפין וכל שכן השואבין אינו מטהרין בזוחלין דאילא תימא הכי למה הוצרך שמואל למיעבד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן משום שמא ירבו כו' יטבילם במקום שהיו המים יכולין להלוך מתחילתו קודם הפשרת השלגים. ואפילו אבוה לא פליג עליה בשבת אלא משום דמכיפא מבריך ואין הנוטפין רבים כדמשמע התם בהדיא אלא ודאי נ"ל דהא דקתני מעיין שמימיו מועטין ורבה עליהם והרחיבו כו' דהאי ריבה לא היינו שרבו שאר המים על המעיין אלא כלומר שהוסיף מים על המים הראשונים שבמעין ואפילו הכי אין מטהר אלא במקום שיכולין להלך שם וכן מדומה אני שכן פסק הראב"ד בהלכות מקוה שיסד משמא רבינו שלמה בן אדרת מביאו בספר תורת הבית שלו אבל מה אעשה בהיותי חונה על פני השדה מקום אשר אין ספרים נמצאים
...
ועוד יש ליתן טעם יותר נכון מדפסק רבינו יצחק מקורבי"ל בספר מצות קטן שלו דטובלין בנהרות כדברי רבינו תם הרי דגם ר"י מקורבי"ל דבתרא הוה טפי מהסמ"ג פסק בהדיא כר"ת אמנם אדנייתי ראיה להקל מדברי הסמ"ג והסמ"ק אדרבה נייתי ראיה להחמיר בשל תורה מדברי רבינו מאיר ורבינו אשר דבתראי נמי היו ופסקו שאין לטבול בנהרות בימות הגשמים וראוי היה להלוך אחריהם דהא בתראה טובא הוו כל שכן באיסור כרת דהיינו נדה. וגם מעיד אני עלי שמים וארץ שזכור אני כשהייתי תנוק שהיה אבא מרי מופת הדור מהר"ר שלמה ז"ל דר במקום אחד וגם שם היה דר רב אחד גדול בתורה והוה גריס וסבר טובא מהר"ר יעקב לוי ז"ל והמנהג היה שם לטבול בנהרו' ג"כ אף בימות הגשמים וקרא אבא ז"ל עליהם תגר והנה אותו מהר"ר יעקב הלוי ז"ל הרבה את ההיתר כדי לקיים מנהגם ורבו הדברים ביניהם ימים רבים זה היה מביא ראיה לאסור וזה להתיר וסוף דבר נמנו וגמרו ועמדו והתקנו לעשות מקוה בצד הנהר והיו מי הנהר נמשכין שם ונקוו ועומדים ושם היו טובלות ולא בנהר בשע' ירידת גשמי' ואם נתפשט המנהג ביניכ' להתיר לא באתי למשכן נפשי על המנהגות דהא נהרא נהרא ופשטיה ולכל הפחות הבו ליה דלא לוסיף עלה כגון בהאי עובדא שכתבת אלי דגרע טפי וכ"ש באשר נתתי טעמים נכונים לאסור וכדפירשתי לעיל. ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מיהוה שלמה זלה"ה:
וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר אינם מטהרים בזוחלין אלא באשבורן לפיכך צריך להקיף מפץ (פי' כעין מחצלת) וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהם: הגה וכן נכון להורות ולהחמיר (מהרי"ק ות"ה שם ושאר אחרוני' כתבו ויש להחמיר כשטת הר"ם ורא"ש וסייעתם) אבל יש מתירים לטבול בנהרות כל השנה אף בשעת הגשמים והפשרת שלגים ורבו הנוטפים על הזוחלין משום דעיקר גידול הנהר הוא ממקום מקורו (טור בשם ר"ת וב"י בשם רש"י וסה"ת וסמ"ג) וכן נהגו ברוב המקומות במקום שאין מקוה ואין למחות ביד הנוהגין להקל כי יש להם על מי שיסמוכו (מהרי"ק ובת"ה שם ומהרי"ו סימן ע' וב"ז סימן קנ"ד) מיהו יש ליזהר מלטבול בנהר המתהוה לגמרי ע"י גשמים וכשאין גשמים פוסק לגמרי אף על פי ששאר נהרות שופכים לתוכו בשעת הגשמים ומתהוה על ידן מ"מ הואיל ופוסק לגמרי בשעה שאין גשמים אסור לטבול בו דרך זחילתו עד שיקוו המים שבתוכו (שם במהרי"ק) אבל בנהר שאינו פוסק אע"פ שבשעת הגשמים מתרחב ומתפשט על כל גדותיו מותר לטבול בו בכל מקום (ב"י לדעת המרדכי והאשיר"י והתוספ') לפי סברת המקילין ולפי מה שנהגו:
Spring water purifies even when it is flowing. Rain water only purifies when in a still body, but when it is flowing, it is Biblically invalid, if it is detached from a spring. If the flowing water from a spring mixed with downflow which derives from rain, then the whole mixture has the status of the spring for all purposes. But if the downflow is greater than the spring flow, or similarly if rain water makes up the majority of the water in a river, they do not purify while flowing but only while still. Therefore one must set up a barrier or something like it in the mixed river, until the water gathers together and one can immerse in it. [Comment of Rema: And thus it is correct to teach and to be stringent. But some permit immersion in rivers all year round, even during rain and snowmelt season, when the downflow is greater than the spring flow, because the essence of the river's size is from its source location. This is the practice in most places where there is no mikveh, and we should not reprimand those who have the custom to be lenient, because they have authorities to rely on. However, one must be careful not to immerse in a river that appears entirely through rain, and when there is no rain it stops completely. Even if other rivers pour into it during the rainy season and it appears through them, in any case, since it stops entirely during the season when there is no rain, it is forbidden to immerse in it while it is flowing, until the waters are gathered together. But a river that does not stop, even even if during the rain it swells and and expands over its banks, it is permissible to immerse in it in any case, according to the lenient opinions and the common practice.]
הרי הכל כמעיין. משמע אפילו אותן מקומות שלא היה הנהר הולך בהן מתחלתו הרי הן כמעיין וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ם (דלא כמ"ש בד"מ דהרמב"ם ס"ל כמהרי"ק דלקמן) וכתב וז"ל ומיהו סהדותא דר"א בר צדוק (שהעיד על הזוחלין שרבו על הנוטפין דכשרים ומטהרים בזוחלין) אפילו לפי שיטה זו (דהרמב"ם) ודאי משמע דאפילו אמקום שנתרחב הנהר קאי דל"ל דאריבה במקום משך הנהר קאי דא"כ פשיטא וכי ג' טפין יפסלו הנהר זה עכ"ל אבל מהרי"ק כתב בשורש קט"ו דאפילו הזוחלין רוב אינן מטהרין אלא במקום שהיה מהלך שם בתחלתו וכן מדומה אני שפסק הראב"ד בהלכות מקוה שיסד עכ"ל וב"י דחה דבריו דדעת הראב"ד איפכא ואין זו השגה שהרי כתב וכן מדומה אני כו' וכן האמת שהראב"ד בספר בעלי נפש דף ס"ו ע"א מביא איכא מ"ד דס"ל הכי ולא הוה בריר ליה למהרי"ק אי הראב"ד חולק אי לא תו כתב ב"י ומדברי רבינו שמשון והרא"ש בפ"ה דמקואות ומדברי המרדכי פ"ב דשבועות יש להוכיח ג"כ דכהר"ן ס"ל ודלא כמהרי"ק שהרי כתבו כו' עד מקמי רבינו ירוחם ומהרי"ק ז"ל עכ"ל ונמשך אחריו המע"מ דף שי"א ע"א ולא הבנתי דבר דאדרבה מדברי הר"ש והרא"ש ומרדכי אלו יש להוכיח דכמהרי"ק ס"ל ולא כהר"ן דאי כהר"ן מאי קשיא להו פשיטא הא כבר תירץ הר"ן דאשמועינן דאפילו במקום שלא היה מהלך בתחלתו מטהר בזוחלין אלא ודאי כמהרי"ק ס"ל דאע"פ דזוחלין רובא אינו מטהר במקום שלא היה מהלך בתחלתו ונראה דאף לסברת ר"ת וסייעתו דלקמן דמתירין אפילו ברוב נוטפים היינו במקום שהיה מהלך בתחלתו אבל במקום שנתרחב אף ר"ת מודה אפילו הזוחלין רבו וכן משמע להדיא ברבינו ירוחם: