הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי בְרֵכָה וְהִפְסִיקוֹ, הֲרֵי הוּא כְמִקְוֶה. חָזַר וְהִמְשִׁיכוֹ, פָּסוּל לַזָּבִים וְלַמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים:
[Water from] a spring which is made to pass over into a trough becomes invalid. If it was made to pass over the edge in any quantity, [what is] outside [the trough] is valid, for [the water of] a spring purifies however little its quantity. If it is made to pass over into a pool and then is stopped, the pool counts as a mikveh. If it is made to flow again, it is invalid for zavim and for those with skin disease and for the preparation of the hatat waters until it is known that the former [water] is gone.
והפסיקו. שאין מי הבריכה מחוברין למעיין הרי הוא כמקוה ואין מטהר בכל שהוא עד שיהא שם ארבעים סאה:
פסול לזבים. דכבר פסק חיותם וזבים ומצורעים ומי חטאת כתיב בהו מים חיים:
רא"ש מסכת נדה הלכות מקוואות
העבירו על גבי בריכה והפסיקו(ג) הרי הוא כמקוה ומטהר באשבורן וצריך מ' סאה. חזר והמשיכו פסול לזבין(ד) ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת עד שידע שיצאו הראשונים אבל דין מעיין יש להן לטהר בכל שהוא.
טור יורה דעה הלכות מקואות סימן רא
מעיין שהמשיכו לבריכת מים שהן נקוים ועומדין כא)יש לה כל דין מעיין ואם הפסיק ראש הקילוח חזר להיות לה דין מקוה שאינה מטהרת אלא במ' סאה ובאשבורן ואם חזר והמשיך קילוח המעיין לתוכה חזרה לדין מעיין
בית יוסף יורה דעה סימן רא
מעין שהמשיכו לבריכת מים שהן נקוין ועומדין יש לה כל דין מעין וכו'. בפ"ה דמקואות (מ"א) תנן גבי מעין העבירו על גבי בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה חזר והמשיכו פסול לזבין ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת עד שידע שיצאו הראשונים והביאו הרא"ש בפרק תינוקת (הל' מקואות סי' ט) ופירש בה הרי הוא כמקוה ומטהר באשבורן וצריך ארבעים סאה חזר והמשיכו פסול לזבין וכו' אבל דין מעין יש להם לטהר בכל שהוא ע"כ. ורבינו שמשון כתב והפסיקו. שאין מי המקוה מחוברים למעין: הרי הוא כמקוה. ואין מטהר בכל שהוא: פסול לזבים וכו'. דכבר פסק חיותן וזבין וכו' כתיב בהו מים חיים ע"כ ומשמע לי על פי דבריהם דבריכה זו מלאה מי גשמים שאין מטהרין אלא באשבורן ובארבעים סאה וכשהעביר עליה מי מעין חזרו מי הבריכה כאלו הם מי מעין לטהר אף בזוחלין ובכל שהוא דעל ידי חיבורם למעין הוי ליה כמעין וכשהפסיק מי המעין מלקלח בבריכה כיון שאינה מחוברת עכשיו למעין חזרה למשפטה הראשון שדינה כמקוה שאינו מטהר אלא באשבורן ובארבעים סאה ואם חזר והמשיך מי המעין לתוכה אף על פי שיש להם דין מעין לטהר אף בזוחלים ובכל שהוא מכל מקום עדיין הם פסולים לזבים וכו' דבעו מים חיים עד שידע שיצאו המים הראשונים שאינם מים חיים. וכך הם דברי רבינו
פרישה יורה דעה סימן רא אות (כא
וצריך ליתן טעם מאי שנא מטבילה בנהרות בעת הגשמים דפוסל ר"י (טור עמ' רכח - רכט) הא גם שם נמשך המעין עם מי המקוה ולמה לא יהיו למי הגשמים תורת מקוה כמו כאן ואפשר דשאני התם דמי מעין הוא מעורב ואינו בעין גרע טפי. גם משום דשם הוא ידוע דלסוף יתפרדו מי הגשמים מהמעין מה שאין כן כאן דיכול להיות דיהיו מצורפין מכאן ולהבא לעולם כן נראה לעניות דעתי לפרש לפי מה שכתב בית יוסף דדעת הר"ש והרא"ש ורבינו דבריכה זו היתה תחלה מליאה מים מכונסים ואחר כך העביר עליהן המעין וכו' ע"ש וכן משמע מדכתב רבינו לבריכת מים שהן נקוין ועומדין וכו' וגם מדכתב חזר להיות לו דין מקוה דמשמע שגם קודם שהעביר עליה המעין היה עליה תורת מקוה ואם כן צריך לומר שהיתה תחלה מליאה מים מכונסים:
הג"ה ע בטור השלם
מלשון השאילה נראה שקושיתו מנפסק המעין כשיש לו תורת "מקוה" וכ"ה בש"ך בס"ק לא ועיין בלחם ושמלה, שמלה ס"ק לה שרצה להגיה "תורת מעיין" במקום תורת מקוה ושאלתו מהמשיך קלוח המעין שמטהר בזוחלים וכ"ה בט"ז בס"ק יט:
דין מקוה כו'. הקשה הפרישה סעיף כ"א מ"ש מטבילה בנהרות בעת הגשמים דפוסל ר"י והרמב"ם וסייעתו לעיל ס"ב) הא גם שם נמשך עם מי המקוה ולמה לא יהיה למי הגשמים תורת מקוה כמו כאן כו' ותירוצו דחוק ורחוק אבל לא קשה מידי דהתם לא פסיל אלא לטהר דרך זחילתן אבל באשבורן מותר דלא יהא אלא כולו מי גשמים וזה פשוט:
יש לה דין מעיין. בטור כתב כל דין מעיין ופשוט שמטהר אפי' בזוחלין ואיתא במשנה פרק יהוה דמקואות מעיין שהוא משוך ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהיה היה עומד וריבה והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו כל שהוא הרי לפנינו שיש חילוק בין מעיין משוך שאז הוה רבוי מי גשמים או שאובין שעליו כמעיין לכל דבר שבעולם ובין מעיין עומד שלא הי' מתחילה משוך כלל אז אחר הרבוי הוי כמקוה לענין אשבורן ודין זה שמשך המעיין לבריכה דיש לבריכה כל דין מעיין צ"ל דהמעיין. היה משוך תחילה אלא שעכשיו הוסיף המשכתו להבריכה אבל אם היה המעיין עומד תחילה והמשיכו לבריכה או שריבה עליו מים שאובים אע"פ שמהני ההמשכה לטהר השאובין לטבול בהם מ"מ לענין זחילה לא מהני ולא מטהר אלא באשבורן כי הוא עצמו לא היה זוחל תחילה. זה נראה לי ברור:
תורת הבית הקצר שער המים שער יא
מקוה מים [שאובין] שהמשיכו עליו מי מעיין אפילו היו מי המעיין מועטין, המועטין של המעיין מטהרין את השאובין המרובין
מקוה מים שאובים שהמשיכו עליו מי מעיין אפילו מי המעיין מועטים המועטים של מעיין מטהרין את השאובים המרובין בין קדמו מי מעיין לשאובים בין קדמו שאובים למעיין: הגה כמו שיתבאר למטה ומכל מקום אין לטבול בו רק באשבורן דלא עדיף מנהרות שרבו הנוטפים על הזוחלין (מהרי"ק):
A mikveh of drawn water into which one extended the waters from a spring- even if the waters from the spring are the minority, the minority of spring waters purify the majority of drawn waters, whether the spring waters preceded the drawn or the drawn preceded the spring. [Comment of Rema: As will be explained below. But in any case, one should not immerse in it, but rather in an area of still water, as this should not be more favorably regarded than rivers where there is more outflow (from rain) than flowing water (from springs).
ומ"מ אין לטבול בו רק באשבורן. זה מיירי ע"כ שהמעיין היה עומד בלי זחילה תחילה דאם לא כן מותר אף בזוחלין כדאיתא במשנה שהבאתי לפני זה...
ומ"מ כו'. בספר מע"מ תמה דאמאי בסעיף י' בהומשך המעיין מטהר בזוחלין ול"נ דהתם מיירי בשלא רבו הנוטפים וק"ל: