הַזּוֹחֲלִין, כְּמַעְיָן. וְהַנּוֹטְפִים, כְּמִקְוֶה. הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל הַזּוֹחֲלִין שֶׁרַבּוּ עַל הַנּוֹטְפִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים. וְנוֹטְפִים שֶׁעֲשָׂאָן זוֹחֲלִין, סוֹמֵךְ אֲפִלּוּ מַקֵּל, אֲפִלּוּ קָנֶה,...
Flowing water is considered like a spring and dripping water is considered like a mikveh. Rabbi Zadok testified that if flowing water exceeded dripping water [with which it was mixed] it was valid [as flowing water]. If dripping water became flowing water, its flow may be blocked by a stick or by a reed or even by a zav or a zavah, and then one may go down and immerse oneself in it, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose says: one may not stop the flow of water with anything which is liable to uncleanness.
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת מקוואות פרק ה משנה ה
[ה] אמר שהמימות הזורמים מן המעין כגון הנהרות הגדולים והנחלים דינן שוה לדין המעין, אבל המימות הנוטפין טפין ממעינות המים בעת זרימתן מן המקומות הגבוהין הרי אותן המים המצטברין מאותן הטפין כמקוה ואינן מטהרין אלא בארבעים סאה, והן פסולין לזבין ולטהרת מצורע ולמי חטאת אף על פי שטפות המים הנוטפות מן המעין טורדין בנפילתן שם. והעיד ר' צדוק שאם נתערבו הזוחלין עם הנוטפין והיו הזוחלין יותר הרי כל המצטבר מהן כשר לזבין ולטהרת מצורע ולמי חטאת כמי מעין, ועדות ר' צדוק הלכה למעשה כמו שבארנו בעדיות. ואחר כך אמר שאם עשה תחבולה לעשות את הטפין זוחלין הרי זה מותר, ואופן התחבולה שיתן במקום שהטפות נוטפות ממנו קנה או מקל כדי שיזחלו עליו אותן הטפות וייעשו זוחלין ויהיו המים המתקבצים כמי מעין, בתנאי שתהא הזחילה נמשכת על גבי אותו הקנה או המקל.
מעין שיורד מההר טיפין טיפין בהפסק יש לו דין מקוה אא"כ יורד בקילוח בלא הפסק:
A spring that descends from a mountain drop by drop discontinuously has the status of a mikveh unless it descends as a flow and not discontinuously.
שו"ת הרא"ש כלל לא סימן יא
אמנם מקוה זה שהוא מעין נובע ונתיבש בקיץ והי' בור רחוק ממנו קצת כמו חמשה בתים ומלאוהו מים מכונסין ונתמלא המקוה מתחת הקרקע מאותן מים מכונסין זה נראה לי להכשיר
...
וראיה מהא דאמר שמואל בפרק בתרא דבכורות (נה:) נהרא מכיפיה מיבריך, פירוש הנהר מסלעו ומקורו הוא מתברך ומתגדל. כלומר כשהוא זמן שרב וחום הנהרות מתמעטין כי מבוע הנהר ומקורו מתיבש ברוב השרב והחום ומי הנהר מתמעטין. וכשיורדין גשמים ואויר העולם מתלחלח ונעשה רטוב גם מקור הנהר ותוצאות מימיו מקבלין שפע מלחלוחית האויר ומוציאין מים בשפע והנהר מתגבר והולך ורבה מעצמו ולא הכל ממי הגשמים. ומותר לטבול בנהרות אף על פי שיש בנהר עשר ידות מים ממה שהיה בתחילה ולא חיישינן שמא רבו הנוטפין על הזוחלין והנוטפין כיון שהן רוב אינן מטהרין דרך זחילתן. דתנן (פ"ה דמקואות) הזוחלין כמעין והנוטפין כמקוה ואין מטהרין אלא באשבורן. להכי לא חיישינן לפי שרוב תגבורת המים הוא ממקום נביעתו. וכן מי באר המים חיים נביעתו הוא מגידי האדמה המתפשטין לכאן ולכאן דרך תחת הקרקע. ואף בעת החום והשרב שגידיהם נצמתים ואין במימיהם מספיק למלאות הבאר מכל מקום לא אפס לחלוחית הגידים ומים נשאר בהם אלא שהן מועטין ואינן מספיקין למלאות הבאר. מכל מקום כשבאין עליהם מים הן ממי הגשמים הן ממים שנשפכו לתוך הבאר האחרת נתלחלחו גידי האדמה ממים שנשפכו לתוך הבאר ההוא והוספו מעצמם, נמצא שנטהרה אותה שאיבה ברבייה והמשכה. ועוד שהוא דבר ידוע (שאי אפשר) שלא ישארו אותם הגידים בלא מים כלל וכיון שיש בהם קצת מים יש עליהם כל תורת מעין. ושנינו בפ"ק דמקואות מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא. מההיא משנה שמעינן דמעין נובע שבו מים כל שהוא יכול למלאות בכתף וליתן לתוכו עד שיהא ראוי לטבילה. הילכך לא נפסל המקוה במים שאובין שנכנסו דרך גידי האדמה לתוכו. נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
מקוה שנובע ונתייבש בקיץ והיה בור רחוק ממנו קצת ומלאוהו מים שאובי' ונתמלא המקוה מתחת הקרקע מאותם מים שאובי' המקוה כשר כאלו הוא נובע:
A mikveh that flows that dried out in the summer, and the cistern was somewhat far from it, and one filled it (the cistern) with drawn water and the mikveh filled up from under the ground with those same drawn waters, the mikveh is just as valid as if it was flowing.
מקוה שנובע כו'. דוקא נובע ומטעמא דלקמן אבל אם היה מקוה של מימי גשמים ונתייבשה לא וכ"כ הב"ח: