אָמַר רַב פָּפָּא: הָא דְּאָמְרַתְּ בְּקַרְקַע טְהוֹרִין — לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מַיִם, אֲבָל דָּם — לֹא.
Rav Pappa said: That which you said, that the liquids in the Temple are ritually pure when in the ground, the Sages taught this halakhaonly with regard to water, but with regard to blood, no, it does not apply. According to Rabbi Shimon, blood can become impure even in the ground.
וּמַיִם נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּהָוֵי רְבִיעִית, דְּחָזֵי לְהַטְבִּיל בֵּיהּ מְחָטִין וְצִינּוֹרוֹת. אֲבָל לָא הָוֵי רְבִיעִית — טְמֵאִין.
And even with regard to water, we said that it is ritually pure only when it is a quarter-log, which is a suitable measure in which to immerse needles and hooks. By Torah law, a quarter-log of water collected in one place can serve as a ritual bath in which one can immerse objects that can be completely immersed in that amount of water. Because it has the status of a ritual bath, it too does not become ritually impure. Although the Sages decreed that one should not immerse vessels in a quarter-log of water, the water is pure by Torah law. Therefore, the Sages did not extend their decree to this measure of water inside the Temple. However, if the water is less than a quarter-log, it is ritually impure even in the ground, as that water cannot be used as a ritual bath.
בקרקע טהורין - ולקמן מתרגם ליה אמים ודאיכא רביעית דאיכא תורת מקוה עלה למחטין וצינורות דמדאורייתא לא מקבלי טומאה כדכתיב (ויקרא י״א:ל״ו) מקוה מים יהיה טהור ורביעית הויא מקוה מדאוריית' דכי כתיב ארבעים סאה באדם הוא דכתיבי דנפקא לן מאת כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן אבל לכלים קטנים אין צריך אלא כדי שיתכסו במים ובציר מרביעית גמרא גמירי לה דלא חשיב למיהוי מקוה וכיון דבעלמא מדאורייתא לא מיטמו ורבנן הוא דבטלו רביעית דמקוה שלא יטבילו כלים בפחות מארבעים סאה כדאמרינן בנזיר (דף לח.) עשר רביעיות הן ופרכינן והא איכא רביעית דמקוה ומשנינן בר מינה דההיא דבטלו רבנן בפרק שלשה מינין ותניא נמי זה הכלל כל שאדם טובל בו ידים וכלים טובלי' בו וגזרו טומאה אף על המשקין שבקרקע כל כמה דהוי בציר מארבעים סאה והכא גבי מטבחיא אוקמוה אדאורייתא וטהורים:
כִּדְתַנְיָא: ״וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ״ — שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַמַּיִם. ״בַּמַּיִם״ — בְּמֵי מִקְוֶה. ״אֶת כׇּל בְּשָׂרוֹ״ — מַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן, וְכַמָּה הֵן?
The expression “in the water” indicates that the verse is referring to a specific body of water, i.e., in the water of a ritual bath. The phrase “all his flesh” teaches that one must immerse in water that his whole body can enter at once. And how much is that?
אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים שִׁיעוּר מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה.
A cubit, by a cubit, by a height of three cubits. And the Sages measured the measure of the water necessary for a ritual bath at forty se’a.
[ז] "כי אם רחץ בשרו במים" – יכול יהא מרחיץ אבר אבר? תלמוד לומר "ובא השמש וטהר". מה ביאת שמשו – כולו כאחת, אף במים – כולו כאחת.
7) "until he bathes his flesh": I might think that he could bathe each limb individually; it is, therefore, written (Vayikra 22 verse 7) "And when the sun sets he shall be clean" — Just as the sun sets as a whole, so the bathing in water must be as a whole (and not limb by limb).
בעלי הנפש שער המים סימן ג
תניא (תו"כ מצורע פ' זבים פרק ו ה"ג) ורחץ בשרו במים במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות, באמה בת ששה טפחים. מדכתיב (ויקרא טו פס' טז) כל בשרו משמע כשיעור קומתו, וכך הוא גבהו של אדם כדאמרינן בעירובין (מח א) גופו שלש אמות ואמה לפשוט ידים ורגלים.
והני מילי במי מקוה דכתיב את כל בשרו אבל במים חיים לא, דכתיב גבי מים חיים (שם פס' יג) ורחץ בשרו במים חיים ולא כתיב כל בשרו. הלכך כל היכא דמיכסי בהו בבת אחת עלתה לו טבילה,
תורת הבית הארוך שער המים שער א דף לד עמוד ב
ושעור ארבעים סאה למדו אותו מדכתוב (ויקרא טו טז) ורחץ את כל בשרו במים ומפי השמועה למדו את כל בשרו במים מים שכל בשרו עולה בהם והוא שעור מקוה שיש בה אמה על אמה ברום שלש אמות ושערו חכמים ארבעים סאה וכדתניא בתורת כהנים ורחץ במים אפילו במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות נמצאת אומר שעור המקוה ארבעים סאה ואפילו אדם קטן שכל גופו עולה בפחות מכן לא יטבול בפחות מארבעים שכן קבלו מסיני מים שכל גופו עולה בהן של אדם בינוני ואפילו פחות קרטוב פסול שכל ששערו חכמים כך היא בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה פחות קרטוב אינו טובל שלשה על שלשה טמא מדרס פחות משלשה על שלשה אפילו נימא אחת אינו טמא. נמצינו למדין דארבעים סאה דבר תורה לא תימא דרבנן וקראי אסמכתא בעלמא הן אלא דאורייתא ממש הן דתניא בתוספתא (לפנינו במשנה מקואות פ"ב מ"א) הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו טבל באחד מהם ואינו יודע באי זה מהן טבל ספקו טמא. אלמא מדספקו טמא שמע מיניה דאורייתא הן.
לבוש יורה דעה סימן רא
ושיעור דהך מקוה הוא בכדי שתוכל לטבול בו כל גופה בבת אחת, דכתיב [שם טו, טז] ורחץ את כל בשרו במים, ודרשינן במים במי מקוה מדלא כתיב במים חיים, כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם, ובבת אחת דרשו גם כן [תו"כ פ' אמור פ"ד אות ז] מדהוקש טהרת רחיצת הבשר לטהרת ביאת השמש, דכתיב [שם כב, ו ז] כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר, מה טהרת ביאת השמש בבת אחת אף טהרת רחיצת הבשר בבת אחת כמו שכתבתי לעיל בראש סימן קצ"ח. ושיערו חכמים [חגיגה יא ע"א] דבור מלא מים שכל גופו של אדם בינוני עולה בהם בבת אחת צריכה להיות לפחות אמה על אמה ברום שלש אמות, והיא הנקראת מקוה מן התורה, ושיערוהו ז"ל שהם מ' סאה מים וזהו שיעור מקוה, ואפילו אשה קטנה שכל גופה עולה בבת אחת אפילו בפחות מארבעים סאה צריכה לטבול במקוה של ארבעים סאה, ואפילו אם טובל בה כלי קטן צריך להיות בה ארבעים סאה דכתיב גבי כלי מדין [במדבר לא, כג] אך במי נדה יתחטא, ודרשינן במים שהנדה טובלת בהם יתחטא בהם גם כן הכלי והיינו מ' סאה שסתם נדה טובלת בהם, ומשמע אפילו כלי קטן יתחטא במי נדה שהם ארבעים סאה, ואם חסר אפילו כל שהוא פסול. מיהו לא אמרו זה אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא, אבל מן התורה בין אדם בין כלי מתחטא בפחות מארבעים סאה רק שכולו עולה בה בבת אחת כדילפינן לעיל מהקישא
קובץ שעורים קונטרס דברי סופרים סימן ו
ויותר נראה כן מדברי הרשב"א ר"פ חזקת הבתים דכ"ט הובא שם בשיטה מקובצת וז"ל הא דאקשי ליה אביי לרבא אלא מעתה הני דבי בר אלישיב דקפדי אפילו אמאן דחליף אמיצרא ה"נ דלאלתר הוי חזקה וכ"ת ה"נ א"כ נתת דבריך לשיעורין תמוה לי דאדרבה מה"ט ה"ל למימר דבי בר אלישיב לא נחזיק עלייהו בבציר מתלת משום דכל מדת חכמים כך היא שמתקנים על דרך הרוב ועל דרך הכלל לא על דרך הפרט בארבעים סאה טובל מים שכל גופו של אדם עולה בהן בארבעים סאה פחות קורטוב אינו טובל ואפילו קטן שכל גופו עולה בעשרים סאה עכ"ל ומשמע מדבריו דהא דאין טבילה בפחות מארבעים סאה לקטן הוא מטעם לא פלוג ולפי"ז אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא עלתה לו טבילה לקטן בפחות מארבעים סאה ותימה גדולה לומר כן וצ"ע מאוד.
חז"א
ויותר מזה כ' שם דאף בנדה סגי רביעית אף במקוה, ומ"ס דרבנן והדברים מתמיהים, הא תנן בהדיא מקואות פ"ב מ"א ספק יש בו מ"ס כו' ובספק דרבנן טהור כדתנן מ"ג שם
וכן שנינו מקוה שנמדד ונמצא חסר כו' ובדרבנן טהור אף ברה"י וכדאמר פסחים ט"ז א' לטמא אחרים טהור ועיי"ש בפרש"י, וכ"מ פ"ס דמקואות שם, וכ"מ בר"ש פ"ו מ"ח דחסר פסול מה"ת, וכ"מ בתו' יבמות פ"ב ד"ה נתן, וכ"כ בבעה"נ בפ"ו בהדיא ובהיא משנה דספק כשפה"נ וכ"ה ברמ"א ס"ג וס"ד, ולא נסתפק בזה אדם מעולם.
רא"ש מסכת נדה הלכות מקוואות
ואף על פי דבטלו רביעית דמקוה להטביל בו כלים.טז(ג) רביעית דמעיין לא בטלו. והכי נמי תניא תלמוד לומר אך מעיין מעיין מטהר בכל שהוא והמקוה במ' סאה יז(ד) ואסמכתא בעלמא הוא. דסגי במקוה ברביעית להטביל בו כלים. אלא משום דתקון רבנן מ' סאה נקטיה. ואפי' הכי קתני ומעיין בכל שהוא. והא דתנן המעיין מטהר בכל שהוא והמקוה במ' והיינו אפילו אחר שבטלו רביעית של מקוה כדפרישית. אומר ר"י דהיינו דוקא לטבילת כלים אבל לטבילת אדם בעינן ארבעים סאה רצונו לומר אפילו בקטן(ה) שכל גופו עולה בהן ומביא ראייה מדאמרינן פרק חומר בקדש (ד' כב א) דהא ארעא כולה חלחולי מיחלחלא ובעינן ארבעים סאה ובמקוה לא שייך לומר חלחולי מיחלחלא אלא במעיין שגידי המים מתחברין תחת הקרקע וקאמר דבעינן מ' סאה. אבל הראב"ד ז"ל כתב דאפי' לאדם מטהרין בכל שהוא(ו) רק שיהא כל גופו עולה בהן בבת אחת. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (בהלכות מקואות פ"ד).(ז) ונראה דברי ר"י כי אין להשיב על ראייה שהביא וגם מסתבר הואיל ושיערו חכמים מי מקוה אמה על אמה ברום שלש אמות מים שכל גופו עולה בהן(ח) לא פלוג באדם לשער בכל אחד לפי גופו:
וּמִקְוֶה שֶׁחֲלָקוֹ בְּסַל וְגַרְגוּתְנִי — הַטּוֹבֵל שָׁם לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. דְּהָא אַרְעָא כּוּלַּהּ חַלְחוֹלֵי מְחַלְחֲלָא, וּבָעֵינַן דְּאִיכָּא אַרְבָּעִים סְאָה בְּמָקוֹם אֶחָד.
Rava stated a second teaching with regard to baskets and bins as well: And in the case of a ritual bath that one divided into two sections by inserting a basket or wicker bin, so that each section is left with less than the required forty se’a, if one immerses there, his immersion is ineffective for him. Despite the certainty that water seeps through the basket or bin, this is not enough to join the two incomplete sections of the ritual bath to be counted as one. We know that this is so, for the earth is entirely porous, and nevertheless we do not rely on this to allow several adjacent, small ditches full of water to add up to forty se’a, but rather require that there be forty se’a together in one place.
תורת הבית הארוך בית ז שער ז דף ל עמוד א
אין הפרש בין מקוה למים חיים שלא לטהר באדם בפחות ממ' סאה. ואעפ"י ששנינו במקואות למעלה מהן מעיין שמימיו מועטין ושרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא. האי לטהר בכל שהו לאו לאדם קאמר אלא לטהר את הכלים. והראיה מדקתני גבי מקוה שיש בו מ' סאה טובלים ומטבילין פירוש טובלין בו אדם ומטבילין בו כלים. ולומר דאע"ג דבטלו רבנן רביעית של מקוה בטבילת כלים וכדאיתא בנזיר בפרק ג' מינין במעיין לא תקנו אלא אוקמוה אדיניה למטביל להטביל לו צנורות ומחטין בכל שהו. והאי דקתני נמי בפרק חמישי של מסכת מקואות שהמעין מטהר בכל שהו לכלים קאמר. זו היא הסכמת של רבנו תם ושל רבנו שמשון. והביא רבנו תם ז"ל ראיה מדתנן בפרק ה' של מקואות גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין אלמא ארבעים סאה בעינן וגל סתמא קתני ואפילו של מעין מדלא קתני גל שנתלש מן הים ועוד דאי בגלו של ים וכמאן דאמר התם כל הימים כמקוה אם כן אפילו יש בו מ' סאה לא יטהרו שהרי הגל כזוחלין כדאמרינן עלה דההיא בפרק קמא דחולין ובפ"ב דחגיגה מהו דתימא ליגזור אטו חרדלית של גשמים קמשמע לן כלומר קמשמע לן דלאו כמקוה הוא אלא כמעין הוא ולא גזרינן. ועוד דאמרינן במדרש יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט שמאסו בארבעים סאה לא"ט בגימטריא הכי הוי ואמרו ז"ל חזרנו על כל מקומות ולא מצינו מקום ששמו לא"ט. ושילוח מעיין הוא דהיינו מי גיחון מעין שמושחין עליו את המלכים ומתרגמינן שילוח ועוד דאמרינן כיון שמגיעין לפתחו של דוד שם רוחצין זבים מכלל דמעיקרא לא וזבין צריכין מים חיים ואפילו הכי אין טובלין בו עד שמגיעין לפתחו של דוד כלומר שיש שם שיעור. והא דתניא אלו נאמר מקוה מים יהיה טהור ולא נאמר מעיין הייתי אומר אפילו מלא מים על כתפו ועשה מקוה לכתחילה יהא טהור תלמוד לומר מעיין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. אי מה מעיין בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא תלמוד לומר אך מעין המעיין מטהר בכל שהוא והמקוה בארבעים סאה. לפי דברי רבנו תם ז"ל נצטרך להעמידה דוקא בכלים ואסמכתא בעלמא לאחר שבטלו רביעית לכלים. וזה דחוק. אבל הר"א ז"ל כתב דאפילו לאדם מטהרין בכל שהו ובלבד שיהא כל גופו עולה בהן בבת אחת. וכן כתב הר"מ ז"ל בהלכות מקואות ולדברי רבותינו הצרפתים ז"ל שומעין להחמיר בשל תורה.
דיני המקוה ומימיו. ובו ע"ה סעיפים:אין האשה עולה מטומאתה ברחיצה במרחץ ואפילו עלו עליה כל מימות שבעולם עדיין היא בטומאתה וחייבים עליה כרת עד שתטבול כל גופה בבת אחת במי מקוה או מעיין שיש בהם מ' סאה
Laws of Mikveh and its water. Containing 75 sections: The woman does not rise up from her impure status through washing in a bathhouse, and even if all the waters in the world passed over her, she is still in her impurity, and those (who have sex with her) are deserving of spiritual excision, until she immerses her whole body at once in the waters of a mikveh or spring which has the volume of 40 se'ah,
שיש כו'. הנה בת"כ שם אמר דמעיין מטהר בכ"ש ומקוה במ' סאה והביאו רש"י ותוס' בפ"ו דשבת (ס"ה ב') ובבכורות וש"מ ובמתני' פ"א דמקואות שוה למעיין לטהר בכ"ש וכן ברפ"ה שהמעיין מטהר בכ"ש וכ"פ הראב"ד ועתוס' דפסחים י"ז ב' ד"ה אלא. ואור"י כו'. אבל הרא"ש בשם ר"י כתב דוקא לכלים בכ"ש אבל לאדם במ' סאה מקושית תוס' דפסחים הנ"ל וכ"כ הר"ש בפ"ה מתני' ב' ואי הוה אמרינן כו' אבל כתב ומיהו דבר תימא כו'. ולי אין ראייתו של ר"י מובנת כלל דאטו שאובים לא יוכלו לילך בגידי הקרקע והרבה סילונות של מים שהולך בתוך הבור והבור לא נתמלא והמים הלכו בגידי הקרקע וכתבו בספרי הטבע שכמה פעמים מצאו דגים בתוך בורות מים מכונסים ועוד כתבו שהניחו בתוכן דגים ועשו בהם סימנים בטבעות כסף ומצאום בנהרות וכמה מעשים כזה ורשב"א בריש שער ז' הביא ראיות אחרות בשם ר"ת וגם המה אינן מוכרחין וכתב שם שהראב"ד ורמב"ם חולקים ומ"מ כתב שיש להחמיר בשל תורה: