הַזּוֹחֲלִין, כְּמַעְיָן. וְהַנּוֹטְפִים, כְּמִקְוֶה. הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל הַזּוֹחֲלִין שֶׁרַבּוּ עַל הַנּוֹטְפִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים. וְנוֹטְפִים שֶׁעֲשָׂאָן זוֹחֲלִין, סוֹמֵךְ אֲפִלּוּ מַקֵּל, אֲפִלּוּ קָנֶה,
Flowing water is considered like a spring and dripping water is considered like a mikveh. Rabbi Zadok testified that if flowing water exceeded dripping water [with which it was mixed] it was valid [as flowing water]. If dripping water became flowing water, its flow may be blocked by a stick or by a reed or even by a zav or a zavah, and then one may go down and immerse oneself in it, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose says: one may not stop the flow of water with anything which is liable to uncleanness.
הזוחלין. כגון נהרות שהן זוחלין כמעיין הן לטהר בכל שהוא ובזחילה:
והנוטפין. כגון מי גשמים כמקוה הן לטהר באשבורן דוקא ולהצריך ארבעים סאה והיינו טעמא דאבוה דשמואל בפרק במה אשה (שבת דף סה.) דעביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין דאין הנוטפין מטהרין בהזחלה:
שהן כשרין כלומר בזחילה הואיל ונוטפין מועטין ואיצטריך לאשמועינן אפילו במקום שאין כדי טבילה בזוחלין אא"כ נוטפין משלימין להן דאי לא תימא הכי מאי קמ"ל פשיטא דא"כ יפסלו כל הנהרות אפילו למ"ד נהרא מכיפיה מבריך:
נוטפין שעשאן זוחלין. כגון מקוה שפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין:
סומך אפי' מקל או קנה או זב או זבה. סומכין ביד או ברגל וסותמין מקום יציאת המים ועומדים במקום אחד ונעשין אשבורן ויורד הטמא וטובל:
(מקואות פ"ה) נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפי' קנה אפילו זב אפילו ובה יורד וטובל דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו. פי' רבינו שמשון ז"ל נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין אסור לטבול בו דכיון שמי המקוה ננערו והתחילו לצאת הרי הוא טובל במקוה זוחל ואפילו ישאר במקוה ארבעים סאה אחר שיצאו הזוחלין מ"מ השתא מיהא הוא טובל גם במים העליונים שהן זוחלין. והנכון יותר לפרש דמיירי שלא ישאר במקוה מ' סאה אם לא שיסתום הזחילה והשתא ניחא דפוסל ר' יוסי משום דשיעור הכשר מקוה נעשה על ידי דבר המקבל טומאה אבל אם ישאר במקוה ארבעים סאה ואינו סותם אלא כדי להרבות מים לא מיקרי הויתו על ידי טומאה ולהך פירושא אם ישאר במקוה מ' סאה לכ"ע מותר לטבול בו אף כשהוא זוחל מלמעלה כיון דעיקר המקוה אינו זוחל ולא פליגי אלא במקוה שלא ישאר בו ארבעים סאה אחר שיצאו הזוחלין דרבי יוסי סבר דבר המקבל טומאה אין מזחילין בו כלומר אין מעמידין בו הזחילה. כיון דסתימה זו גורמת הכשר המקוה. וטעמא כדתנן בפ"ו דפרה (מ"ד) נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסול. ומפרש טעמא בפרק שני דזבחים (ד' כה:) דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור הויתן ע"י טהרה תהא ורבי יהודה סבר דיכול לסמוך במקל ובקנה ואפי' הן כלים טמאים וכן זב או זבה סותמין ביד או ברגל לעכב הזחילה ואפשר דרבי יהודה מודה בההיא דמסכת פרה דשאני הכא שהמקוה כשר וע"י דבר שהוא מקבל טומאה הוא מונע שלא יפסל. וראיתי אחד מן המחברים האחרונים דכתב מתוך משנה זו שאם נסדק אחד מכותלי המקוה והמים מנטפין דרך הנקב יצא מתורת אשבורן ונקרא זוחלין ופסול ולישנא דנוטפין שעשאן זוחלין לא משתמע כפי' רבינו שמשון ז"ל. כי לא עשאן זוחלין אלא מעצמו נפרץ המקוה על שפתו. גם אין מזחילין בו קשה לפרשו מניעת זחילה ועוד טעמא דר' יוסי לא מסתבר כלל ולא דמי לההיא דמסכת פרה כיון דהמקוה כשר ומונע פסולו ע"י דבר טמא
...
ונ"ל לפרש נוטפים שעשאן זוחלין כלומר נוטפין שנקוו למקום אחד והזחילן להוליכן לתוך גומא אחת לעשות מקוה סומך אפי' מקל ואפי' קנה והן פשוטי כלי עץ
...
ולפירוש זה אין לפסול מקוה שמימיו יוצאין לחוץ.
ועל אשר שאלת מקוה שנעשה ממי גשמים או ממעין ונפסל שאין מטהרין אלא באשבורן ונסדק כותל המקוה או ניקב כמה יהיה שיעור הנקב או הסדק לבטלו מתורת אשבורן.
תשובה אני צריך להאריך בתשובה זו להוציא מלבך מה שראית בספר א' מן המחברים האחרונים שהאשבורן נפסל בנקב קטן שהמים יוצאין ומטפטפין דרך כותליו והמחבר שמע או ראה משנה זו השנויה בפ"ה דמקואות נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב אפילו זבה דברי ר"י ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו ופי' רבינו שמשון נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין סומך מקל או קנה או זב או זבה סומכין ביד או ברגל וסותמין מקום יציאת המים ועומדין במקום אחד ונעשין אשבורן ויורד הטמא וטובל כל דבר המקבל טומאה אין מזחילין בו כלו' אין מעמידין מקום זחילתו ומתוך פי' זה דקדק המחבר שאם נסדק א' מכותלי המקוה והמים מטפטפין דרך הנקב נפסל מתורת האשבורן ונקרא זוחלין ואין לשון המשנה מורה על הפי' הזה כלל לפי הנראה לי דקשיא על ל' נוטפין שעשאן זוחלין כי לא עשאן זוחלים דמעצמן נפרץ והוא בא לסתמו ועוד דקאמר ר' יוסי אין מזחילין אותו ופי' אין מבטלין הזחילה
...
ואל יעלה על לב אדם לפסול את המקוה אם מימיו זבין קצת לחוץ ואף רבינו לא פירש אלא שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין ומשמע שנפרץ כל כך עד שכל מימיו זוחלין ומתנענעין לצאת ולא ישאר בו מ' סאה אם לא יסתום אותו.
חזון איש מקואות ח ס"ק ד
וראיתי שכתבו בשם תשב"צ דאיכא מאן דמכשיר לטבול בזוחלין בעליונים ואינו ת"י, וזה תינא דליכא מ"ד הכי, ובמהרי"ק שרש קנ"ד מבואר בהדיא כמש"כ דלא בכשיר הרא"ש את הזוחלין אף שהן למעלה ממ"ס.
הלכות מקוואות למרדכי (שבועות) רמז תשמה
והטובל במקוה אפילו יש בו אלף סאין יזהר שלא יצאו המים משפת המקוה בשעת טבילה דא"כ הוו להו זוחלין
תורת הבית הארוך שער המים שער ב דף לד עמוד ב
ושנינו בחמישי של מקואות הזוחלין - כמעין הנוטפין - כמקוה. העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרין. נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב וזבה יורד וטובל. כלומר (אלו) [אפילו] נקב המקוה ונעשה זוחל סומך מקום הנקב במקל ואפילו זב או זבה סומך ביד או ברגל כדי שלא יזחלו המים ויהיו עומדים ונקוין שלא יצאו ונעשו אשבורן ויורד מי שצריך טבילה וטובל בו הא בעודנו זוחל לא יטבול שנעשו המים זוחלין שאין המים הנוטפין מטהרין אלא באשבורן ולא משום שלא יחסרו המים מארבעים סאה קאמר אלא אפילו יהא שם ארבעים או אפילו כמה לפי שנעשו כלן זוחלין וכדקתני נוטפין שעשאן זוחלין דאלמא טעמא משום זחילה היא.
שו"ת הריב"ש סימן רצב
מיורקה אל החבר הותיק אנמש"ה גבאי י"א.
שאלת מקוה שיש בו אמה על אמה ברום שלש אמות מכוונות לא יעדיפו דפנותיו כמלא נימא והוא נשקע בקרקע על שטח הארץ מקום רצפת בהט ושש שאינו מאבד טפה מהו לטבול בו, מי אמרינן כיון דבשעה דנחית לאטבולי נפקי מייא מגופא דמקוה כשעור גוף הטובל א"כ בההיא שעתא ליכא בתוך המקוה ארבעים סאה ולא עלתה לו טבילה, או דלמא מה בכך, כיון דמיא חבורי מחברי וגוף הטובל עולה בהן מה לי שיהיו תוך המקוה או חוצה לו הלא ערוב המים מועיל בהכשר המקוה...
...תשובה נראה שאם שטח החצר שהמקוה בתוכו משופע קצת בענין שבעלות הטובל ישובו המים לאיתנם אל המקוה מותר לטבול בו. שהרי הוא כאלו כלם בגומת המקוה שהרי מחוברין הם בו כשעור ערוב מקואות של מעלה דהיינו כקליפת השום ולא נתלשו ממנו בשעת טבילה, והרי המים שחוץ לגומת המקוה כאלו הם במקוה. ואף חוץ לגומת המקוה במקום שמגיעין המים יכולין להטביל כלים שגוף הנטבל יעלה בהן. ואין נקרא זוחלין אף על פי שלא ישארו המים במקוה שמטביל בו אלא הרי הוא נקרא אשבורן כיון שמן המקוה באו ואליו הם שבים1 אלא שנתפחו בהכרח מחמת אדם או דבר אחר שבתוך המקוה.
מקוה של מי גשמים שנפרץ אחד מכתליו והמים יוצאים דרך הסדק אם ישארו בו מ' סאה אחר שיצאו קצתן שעד הסדק כשר ואם לאו פסול משום דהוי ליה זוחלין ואין מקוה מטהר בזוחלין: הגה ויש מחמירין אפילו אם ישארו מ' סאה עד הסדק ויש לחוש לדבריהם לכתחלה לסתום הסדק (טור בשם י"א ור"ש וב"י בשם המרדכי) וכל זה דוקא במקוה שאינה באה ממעין אבל אם היא באה ממעין אין לחוש לזחילתה (ב"י בשם מהרי"ק שורש קנ"ו) ואין יציאת המים קרוי זוחלין אלא כשאין חוזרין למקוה אבל כשיוצאין מעט וחוזרין שם לא מקרי זחילה (ריב"ש סימן רצ"ב) . ואם בא לסתום הסדק כדי שישארו בו מ' סאה לא יסתום אותו בידו ולא בכל דבר המקבל טומאה ויש מי שמתיר לסתום בכל דבר שמקבל טומאה:
A rain water mikveh that had one of its walls break, and the waters are exiting through the crack- if 40 se'ah are left after the portion next to the crack exit, it is valid, but if not, it is invalid. Because it has become flowing, and a mikveh does not purify while flowing. [Comment of Rema: And some are stringent, even if 40 se'ah will remain until the crack is reached, and ideally one should be sensitive to their concerns, and seal the cracks. And all this is specifically in a mikveh that does not come from a spring, but if it comes from a spring, one does not need to worry about its flow. And waters' exit is not considered 'flowing' unless they do not return to the mikveh. But if they go out a little and come back there, it is not considered flowing.] And if one tries to seal the crack so that 40 se'ah will remain, they must not seal it manually, or with anything that can contract impurity. And some permit sealing with any item that can contract impurity.
וכל זה דוקא כו'. לכאורה משמע דר"ל דאם באה ממעיין אע"פ שהופסק המעיין דין מעיין עליה לטהר בזוחלין כדאיתא במהרי"ק דאי בא לאפוקי אם הוא מעיין עדיין פשיטא וכן משמע הלשון באה ממעיין אבל בס"ק ל' הקשיתי על דברי מהרי"ק דכשהופסק המעיין שוב אין שם מעיין עליו וא"כ י"ל דמיירי הכא דעדיין בא ממעיין ושלא תאמר כיון דבמקוה הוא במקום מכונס ניחוש לזחילותה קמ"ל: