תורת הבית הארוך שער המים שער ב דף לד עמוד ב
ונראה לי שלא אמרו אלא בשנקב המקוה רחב שהמים היוצאין ממנו נראית זחילתן דכיון שיוצאין כל כך עד שתראה זחילתן דנין אותו כזוחל ממש הא מקוה מים שנקב מעט עד שלא יכיל המים ונוטף מעט מעט והולך וחסר אין זה נקרא זוחל שהרי הקרקע חלחולי מחלחלה ומטפטפת ונבלעין המים מעט מעט במקומן ואפילו הכי כשר (עי' בבאור הגר"א סי' רא ס"ק צו). ושנינו (מקואות פ"ב) מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות. דוקא חסר הא נמצאו בו ארבעים סאה טהורות אף על פי שחסר ממדתו הראשונה טהורות ואם איתא ניחוש שמא נשבר הבור מלמטה ונעשה זוחל דהא ספק בדאורייתא היא אלא לעולם לא אמרו אלא כשזוחל ממש שזחילתן נראת דעכשיו כל המים שבמקוה נידונין כזוחלין ואפילו יש בו מאה סאין
ניקב המקוה ומימיו נוטפים מעט מעט או נבלעים בקרקע מעט מעט כשר לפי שאין זחילתן ניכרת:
If the mikveh is punctured and its waters drip little by little, or are absorbed into the earth little by little, it is valid, because their flow is not identifiable.
(צו) ניקב כו'. דברי המחבר תמוהין דהרשב"א כתב לשיטתו דס"ל כפי' הר"ש אבל לפי מ"ש בסעיף הקודם דאין נפסל אא"כ לא ישאר מ' סאה ואז אף בכה"ג פסול:
חזון איש מקואות ח
וכן פי' הגר"א דברי השו"ע ותמה על המחבר שהכשיר זחילה שאינה ניכרת שהוכחת הרשב"א דהא כל מימיו מתמעטין, ולדעת הרא"ש אין ראי' דהא כל המקוה אשבורן, אבל טפה הנבלעת עתה י"ל דהיא זוחלת, ויותר נראה דודאי המיעוט זחילתו ניכרת אלא כל המים אין זחילתן ניכרת בהיות הנקב קטן וזה הכשיר הרשב"א אבל לדעת הרא"ש אף בזחילה נכרת כל שהן אזורין וכלואין ואינן יוצאין כשטף מים החפשין כשר ולא שייך להזכיר דינו של הרשב"א לדעת הרא"ש ואי במקוה מצומצת מ"ס אף שאין הזחילה ניכרת בכל המים פסול דהא אצל הנקב איכא מיעט הזוחל בזחילה ניכרת, וזו כונת הגר"א.
דברי חיים סה
אפילו היה זוחל לתוך בור או מערה ועומד בתוכה ואינו יוצא לחוץ מהמערה והבור נקרא זוחל בשעת זחילה לתוכה